מירי פורסט- הפודקאסט - עדי בן ארי -צ'אנה: רצה למרחקים ומאירה את השבילים- חלק ב
- הילית בירנבוים מדבדייב
- Jun 23
- 23 min read
עדי בן ארי צ'אנה. מאמנת ריצה, מדריכת הנקה, מלווה התפתחותי, יועצת שינה ומטפלת בספורט טיפולי. חברה טובה ואישה אהובה. משתפת חוויות של ילדה שעלתה לארץ מאתיופיה בגיל צעיר. על התסגלות ומעבר מחיים מלאים בכפר לחיים חדשים בעיר ומדינה אחרת. על פדיחות וצחוקים. על מייזם הריצה המדהים שלה ועל השליחות שלה כמאמנת וכמטפלת. פרק מרגש ומעורר השראה.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 23/06/2024.
עדי: דווקא, כאילו. דווקא מהמקום הזה, אני כן מצליחה. אני חושבת שאני לוקחת את המקום הזה שלה, ומשם מצמיחה אותה. כי אם היא לא תגיד שקשה לה, היא… היא… היא תחשוב שאסור להגיד שקשה, נכון?
מירי: נכון. נכון.
עדי: אבל מתי אתה משתפר? כש… כשאתה מתגבר על הקושי, כשאת מתגברת…
מירי: מכיר בו קודם כול.
עדי: את מכירה בקושי הזה.
מירי: נכון.
עדי: את אומרת אותו, ממש מתמללת, מעבירה את המסר הזה. מעבירה בעצם את ה… את הקושי הזה למישהו אחר. ומישהו אחר לוקח את זה ובעצם אומר: "אוקיי, אני מבינה, אני רואה את הקושי שלך. אבל בואי נראה מה כן. במה כן. איך אני יכולה כן להקל עלייך? איך אנחנו עושות את זה ביחד ועוברות את השלב הזה".
מירי: כן.
עדי: כי אני לא… אני לא… גם את וגם אני, וגם כל ה… אני חושבת שזה… אף פעם לא הבטחנו שיהיה קל, נכון?
מירי: נכון, אבל תקשיבי, אני אגיד לך מה, יש הבדל בין "לא יהיה קל" לבין זה שאת מקבלת קבוצה, בסדר? הנה אנחנו מדברות עכשיו על הקבוצות. מקבלת קבוצה של נשים שלא רצו אף פעם. יש שם נשים בנות 45 ו-50 ואימהות וסבתות שילדו 7, 8, 9, 10 ילדים.
עדי: נכון.
מירי: נשים שבאמת, כאילו, עבודה משרדית, או לא משנה מה. הם אפילו שום פעילות גופנית לא עשו בחיים. והם מגיעות לאימון הראשון, והם לוח חלק מבחינתך, מבחינת היכולו… גם מבחינת זה שהם באות עם הרבה אמונה, מצד אחד. מצד שני, עם חוסר אמון מוחלט. עם אמונה, אבל חוסר אמון בעצמם…
עדי: כן.
מירי: …במסוגלות שלהם. איך מביאים אותם מהמינוס, שהיא אומרת: "מירי, תקשיבי, אני לא במצב של אפס, אני בטטה, אני מינוס". איך את מביאה אותם במקום שבו את כמאמנת: "יאללה, ביחד, אנחנו… בואו, בואו נתחיל".
עדי: אוקיי. אז מהמקום שלי, אני חושבת שאני מביאה… אני כאילו רואה… אני מגיעה כמטפלת, אני… אני… זה לגמרי זה.
מירי: וואו, מדהים.
עדי: אני מגיעה עם הכובע הזה, ואז, בעצם, זה… הדף החלק הזה, את זה אני מחפשת. ממש, את הדף החלק הזה. כי מתישהו יהיה… היא תצייר את את הציור הכי יפה של הח… שלה.
מירי: כן.
עדי: שמדבר אותה.
מירי: מדהים.
עדי: שעם הקושי ועם ההצלחות, ה… תמיד הדרך שלנו היא… היא… כשיש לך אמונה חזקה בעצמך, או בכלל - את מגיעה להרבה מקומות. אנחנו… אם… אני תמיד כותבת את זה אחת… בקבוצות די בהתחלה: "אם יוצאים, מגיעים למקומות נפלאים".
מירי: נכון.
עדי: של דוקטור סוס. ואני חושבת שאני מחפשת ממש את הדף הריק הזה. כי יש הרבה… עם הרבה… יש הרבה מה לעבוד.
מירי: נכון, בדיוק!
עדי: ויש הרבה מה… מה… איזה בסיס.
מירי: היא לא מספיק חוותה כישלונות…
עדי: לא.
מירי: כדי…
עדי: משהו כזה, כן.
מירי: בדיוק, כדי…
עדי: אני חושבת ש… שמשם הגיע ה… אנחנו לומדות לצייר ביחד.
מירי: תגידי, ואם מישהי אחרי, נגיד, חודש של אימונים, היא לא מצליחה לעשות את השיעורי בית, היא לא מצליחה להתמיד, היא מגיעה ככה גוססת, חצי וזה. היא אומרת לך: "תקשיבי, אין, זה לא בשבילי".
עדי: אהה… אז אני מקווה שאני נוגעת בכל אחת. אם לא… אם לא הצלחתי לגעת אז זה לא טוב, אבל אני… אני כן מחפשת את המקום שהיא טובה בו. יוצא לי הרבה פעמים שיחות עם… עם נשים, עם… עם מתאמנות שאומרות: "תשמעי, עדי, לא. משהו לא עובד. הרגליים שלי לא זזות, אני לא יכולה, איך עושים את זה?". ביום… אחרי אימון אחד, שניים, שלושה. אז אני, קודם כל אני אומרת לה - שזה שהגעת כבר, כאילו, יש לה פה מקום.
מירי: נכון.
עדי: היא הגיעה לפה, היא חשבה על זה, היא עשתה את הפעולה לבוא לכאן.
מירי: התאמצה.
עדי: היא התאמצה לזה. ולא חבל על המאמץ הזה? את כבר פה, בואי נעשה את זה ביחד. ואני… ואני תמיד אומרת: "תרוצי, תעשי את זה בקצב שלך, במקום שלך". זה נכון, זה כיף לצאת עם כולם ביחד, זה… זה… זו המטרה, אבל אני חושבת שהביחד הזה, בסוף, זה מה שמרים אותך, ועכשיו - תתאמצי בשביל עצמך, לא בשביל זאתי שרצה לפנייך.
מירי: בדיוק.
עדי: אלא רגע תרוצי את שלך. את… את פה, פגשת אותם.
מירי: כן.
עדי: זה מה ש… זה מה שהביא אותך. הם, זאת אומרת, הביחד הזה בעצם…
מירי: התמיכה הקבוצתית. כן.
עדי: גרם לך לבוא לפה. את יודעת שיש לך פה חברות שהם תומכות בך. ואני בטוחה, בטוחה, שזה שאת תהיי מאחור, זה לא או… זה לא… א' - זה לא אומר עלייך שום דבר. ב' - אנחנו לומדות לחזור אלייך, לחזור למי שמאחור, אנחנו לא משאירות אף אחד מאחור.
מירי: נכון.
עדי: ואני מקפידה ממש-ממש, שהיא תרוץ לפי הקצב שלה, לא של מישהי אחרת.
מירי: מדהים.
עדי: כי בסוף, היא צריכה להוכיח לעצמה…
מירי: כן.
עדי: …שהיא מסוגלת, שהיא יכולה עכשיו. ואם לא עכשיו - אז יבוא. אבל להאמין בעצמה.
מירי: את יודעת, את אמרת, שאת מסתכלת על זה כמו טיפול, וזה מאוד-מאוד נכון. כי יש לנו… כל החיים שלנו זה תהליכים. אין דבר שאת רוצה ומשיגה.
עדי: נכון.
מירי: בשביל להשיג משהו את צריכה לעבוד. ואת צריכה לעבוד בצורה מדורגת, ואת צריכה כל יום לקום מחדש. והרבה פעמים אני אומרת בקבוצות, שהריצה, בשבילנו זה רק תירוץ.
עדי: נכון. נכון.
מירי: זה באמת תירוץ לצאת מהבית. נכון? תירוץ.
עדי: לצאת מהבית, כן. זה… כאילו, אנחנו יוצאות מהבית כדי לעשות איזה… את הדבר הזה שכולם מדברים עליו, הריצה הזאתי, מה… זה. אבל בסוף אנחנו… הם באות, ואנחנו כאילו לשנייה, אולי אנחנו שוברות להם את הסטיגמה, את ה… את הזה שאנחנו באים לרוץ בקצב כזה או אחר. זה לא.
מירי: נכון.
עדי: עצם העובדה שהגעת ואת פה, כדי לשנות משהו.
מירי: כדי… כדי לדאוג לעצמך.
עדי: כדי לדאוג לעצמך.
מירי: את יודעת, זה באמת נשים הרבה פעמים שלא דאגו לעצמם לשום דבר! מאז שהם התחתנו, אז בהתחלה זה הבעל, ואחר כך זה הילדים, והחוגים…
עדי: והעבודה.
מירי: והמשפחה, והעבודה, וכל הזמן אחרים, אחרים, אחרים. ופתאום שנייה. ואת יודעת, גם הרבה נשים מגיעות בגיל 40-50.
עדי: נכון.
מירי: שהם מגיעות כאילו למצב של: "זהו! אני עכשיו דואגת לעצמי!". ובשנים האחרונות, ברוך השם, אני רואה גם הרבה נשים צעירות.
עדי: הרבה, נכון.
מירי: נכון, את שמת לב?
עדי: נכון. בטח, בטח, כן.
מירי: ממש בשנים האחרונות, 25, 30 אחרי לידות, שאומרות: "אוקיי, אוקיי, אני תופסת את זה". יש לנו קבוצה, לדעתי הקבוצה שלך, שיש שם כמה בנות שהם ממש אחרי לידה, שכאילו, הם אמרו "זהו, לא, עכשיו אני צריכה…"
עדי: כן.
מירי: "לנשום אוויר."
עדי: נכון.
מירי: ובאמת, זה כאילו הדבר. והאוויר הזה שהם מגיעות והם רואות אותך, כמו עמוד שדרה יציב, שנותן להם כוח, זה מדהים. זה באמת מדהים.
עדי: כן, אני… כאילו, אני ממש מקווה שאני אתן להם את ה… את הגב הזה. אני חושבת ש… שגם… הרי, קבוצה היא כמו מראה. זה מראה. זה מה שאנחנו… אנחנו פוגשות, פתאום כמונו עוד הרבה.
מירי: נכון.
עדי: ומקבוצה, תמיד נוצרות הרי… פתאום אני רואה מלא חברויות שנוצרות.
מירי: זה מדהים.
עדי: משהו שהם לא… הרבה פעמים אני שומעת את המשפט: "אם לא כאן, לא היינו נפגשות".
מירי: נכון. את יודעת למה זה. כי, קודם כל, אין… אין מחויבות. כאילו, היא לא גיסתה, היא לא חמותה, היא לא עובדת איתה…
עדי: נכון.
מירי: כלום. והם מתמודדות ביחד עם אתגר משותף.
עדי: נכון.
מירי: והאתגר המשותף הזה, זה המסוגלות הזאת לצאת בשעה שמונה וחצי בערב, זמן ההשכבה של הילדים, לצאת כדי לעשות פעילות שהיא קשה. נכון.
עדי: היא באמת קשה.
מירי: שהיא מאתגרת. ולנצח את זה ביחד.
עדי: נכון.
מירי: וזה מה שמייצר שם את החברויות. ובאמת, כאילו, הקטע של הכור היתוך אצלנו, שזה בנות דתיות וחרדיות ולא דתיות, ומכל מיני סגנונות. שבאמת, כמו שאמרת, שום סיכוי שהיו נפגשות בסיטואציה… והם הופכות…
עדי: נכון.
מירי: להיות החברות הכי טובות.
עדי: נכון.
מירי: שזה בכלל, כאילו…
עדי: זה מדהים.
מירי: מה?
עדי: אפילו… דיברתי על זה לאחרונה עם מישהי, עם חברה, ש… שגם אני, שבזכות המפגשים עם הנשים, עם… עם הקבוצות, אני מכירה מלא נשים שלא הייתי פוגשת ביום-יום, כי מה לעשות? אורח החיים שלנו הוא שונה.
מירי: נכון.
עדי: וגם ה… אני רואה גם מהן, כאילו, פתאום, פתאום… הם לא הכירו… בוא נגיד שבסביבה שלהם הם לא… לא הכירו בנות או נשים מהעולם שלי. זאת אומרת, גם עולם חילוני, כאילו…
מירי: העולם הלא דתי.
עדי: העולם הלא דתי… אני, עוד פעם, אני אציין את זה בשביל ההורים שלי, שאני… [צוחקות]
מירי: מאוד, כן.
עדי: אני זה… אבל גם…
מירי: זהו, אז באמת, מעניין אותי לשמוע אותך, כאילו, בקטע הזה. את מגיעה לקבוצה, נגיד, סתם דוגמה, יש לך קבוצה עכשיו בפארק לאומי, שבאמת כולם שם מבני ברק.
עדי: נכון.
מירי: ואת מגיעה, את כמו שאת, מדהימה וזה, את מרגישה שהם כאילו מסתכלות עלייך אחרת, חוששו… כאילו, מה… איזה… עם איזה רגש את מגיעה לקבוצה כזאת? ששמה יחסית… את יודעת מה, ירושלים עוד יותר הטרוגנית. בני ברק היא…
עדי: ירוש… באתי להגיד על ירושלים דווקא. כן.
מירי: כן. אבל בני ברק יותר הומוגנית, כאילו. יותר…
עדי: נכון.
מירי: כן.
עדי: אבל כן, הייתי בקבוצה, נראה לי… ירושלים… מתישהו… כמה קבוצות שהיו ו… ששם באמת ההבדל היה מאוד-מאוד גדול. זאת אומרת, ה…
מירי: הפער.
עדי: באמת הגיעו מכל מיני… איך אומרים את זה? מכל מיני…
מירי: מגזרים.
עדי: מגזרים, או… ואז אני… אני מגיעה ככה, אני. כאילו, עם כל מה ש… עם כל מה שמאפיין אותי, לפעמים… כאילו, ל… לטוב ולרע, אני אגיד את זה ככה, כאילו. כי יש בי… אני לא רעשנית מי יודע מה, [מגחכת] אני…
מירי: כן.
עדי: …די בעולם שלי. כאילו, מאוד-מאוד ברוגע שלי, מה שנקרא. הרבה פעמים הרוגע הזה קצת מבהיל, כי זה יותר… שקט מדי, כזה לא…
מירי: תדעי לך שזה דווקא, בעיניי… גם אמרתי לך את זה מלא פעמים.
עדי: נכון. אני…
מירי: זה משדר משהו אחר ממה שאת חושבת.
עדי: לא…
מירי: זה משדר המון, כאילו, ביטחון בעצמי. אני כאילו, כזה צועקת וזה, כי אני חוסר ביטחון. סתם, לא חוסר ביטחון…
עדי: לא, לא, לא. [צוחקת]
מירי: אבל, כאילו, ההתפזרות הזאת…
עדי: כן.
מירי: ולך יש כאילו, משהו בעמוד שדרה. "אני יודעת מה אני אומרת", כאילו, מאוד כזה יציב.
עדי: כן, אז גיליתי עם… עם השנים, שאני כן אוהבת את הדבר הזה שיש בי, כן. אני… זה משרת אותי מאוד בתחומים שאני בחרתי בהם, שבחרתי לעסוק בהם. ובקבוצות האלה שאני מגיעה, אז אני כן… לרגע יש את ה… יש את המפגש הזה של ה"וואו, היא בטח יודעת לרוץ ממש מהר".
מירי: נכון.
עדי: כאילו, ישר יש את ה…
מירי: נכון.
עדי: מה לעשות? אי אפשר להתנתק מזה.
מירי: כן.
עדי: המראה שלי ה… זה, ה… זה שאני כאילו, יש עליי כובע, שאני כאילו - אה, אוקיי, אני מספר אחת בריצה. אני לא, ממש לא.
מירי: את כן.
עדי: אבל כאילו, יש משהו ב…
מירי: את לא… את יודעת מה?
עדי: …היבט הזה.
מירי: את מספר אחת באמת. באמת אני אומרת לך. מספר אחת.
עדי: תודה. [צוחקת במבוכה]
מירי: זה לא בקטע של אני רצה, לא יודעת, קילומטר ב-3 דקות. מספר אחת, באמת, בשביל הבנות, גם בשבילי אגב. את מספר… ברגע שאת עומדת מול הקבוצה, את המספר אחת שלהם. וכמוך רוצים להיות, וכמוך רוצים לרוץ, וממך רוצים ללמוד, וממך רוצים לדעת, וממך רוצים לקבל. אני חושבת שזה גם מצד אחד מאוד משמח, מצד שני, זה אחריות מאוד-מאוד גדולה.
עדי: כן, מאוד.
מירי: וישתבח שמו, את יודעת לקחת את המקום הזה של האחריות הזאת, ואני אומרת לך כאילו, כמי שמכירה אותך, ולגרום לנשים להצליח. אני חושבת שאין דבר יותר ממלא את הלב מהיכולת לגרום לנשים להצליח, בזכות זה שהם רואים בך דוגמה.
עדי: אני מסכימה איתך לגמרי, ואני אוהבת את זה, אני כאילו רואה את זה, ואם דיברנו בעצם על…
מירי: על הרגעים הראש…
עדי: …המפגש הזה, אז זה מאוד מאוד מחמם את הלב שלי, שאני פוגשת נשים חדשות שאף פעם לא פגשתי, וכנראה לא הייתי פוגשת ביום יום שלי.
מירי: נכון.
עדי: ב… ב… זה. ואנחנו מגיעות באמת לקשר מאוד טוב, ככה אני… אני מרגישה אותו, ואני מרגישה שכאילו יש משהו בצד השני שמקבל את זה. כאילו, אני יכולה להגיד משהו, וזה ממש יתקבל הכי טוב שיש. הם… הם חרוצות, הם כאילו רוצות לשמוע מה אני אומרת, אבל אני גם רוצה לשמוע מה הן אומרות. אני ממש… מעניין אותי. אני יכולה להגיד לך שאם אני רואה מישהי שכאילו, משהו לא… אני… אני… לאט-לאט אני לומדת להכיר אותן, לקרוא כל אחת ואחת. אני משתדלת מאוד, כאילו, אני… לראות אותן. כי הרבה פעמים, עוד פעם, זה קשר… שלפעמים יש לי קשר חברי, אני קוראת את זה, שהם חברות שלי לריצה הרבה פעמים.
מירי: כן.
עדי: כי יש משהו, נשי, סביבה נשית היא…
מירי: סביבה טובה.
עדי: היא… אני רוצה להאמין שכל סביבת נשים היא מקום שמרים האחת לשנייה.
מירי: נכון. זה הכפר הזה.
עדי: כן.
מירי: הכפר של ה…
עדי: נכון! אנחנו…
מירי: אנחנו… אנחנו מנהלות כפר - כפר ריצה.
עדי: ממש, אני באה מהעולם הזה של הלהרים אותך.
מירי: ממש.
עדי: כאילו, זה… זה… עם זה אני באה. אני באה להרים אותך. לא משנה באיזה מצב את, אני באה להרים אותך.
מירי: מדהים.
עדי: כאילו כזה. כי גם בתחום השני, שתכף נדבר עליו, אני באה… רואה את זה, כאילו, אני אמרתי קודם, מטפלת. אני לא מטפלת… אני לא פסיכולוגית, או יועצת, לא משנה. מהמקום שבו אני לוקחת את זה, אני חושבת ש… כאילו אני זורקת לה חכה: "בואי, בואי."
מירי: והיא באה.
עדי: זה ממש המקרה.
מירי: והיא באה.
עדי: כן, היא באה.
מירי: וואי, מדהים.
עדי: ואני רוצה שהיא תבוא, אני רוצה שהיא תבוא בטוב.
מירי: ורק בגלל זה היא באה, כי את רוצה שהיא תבוא.
עדי: אני רוצה שהיא תבוא.
מירי: ואת עושה מאמץ בשביל זה. ואת רואה מישהי שהיא קצת עצובה, באמת, זה כל-כך מחמם לי את הלב, שאת יודעת לשים לב, שמישהי היה לה יום נאחס, ולא לקחת את זה אישי. אלא לבוא אליה, ואחר כך לדבר איתה ולשמוע ממנה. תקשיבי, אין. את מאמנת מדהימה.
עדי: נו, די. [מגחכת במבוכה]
מירי: באמת.
עדי: תודה.
מירי: זכיתי, זכיתי, זכינו.
עדי: תודה.
מירי: זכו…
עדי: תודה לך, מרגש.
מירי: …המתאמנות שלך, באמת. עדי, יש לי שאלה. קודם כול, אני רוצה שנייה, לפני שאנחנו עוברות לנושא הבא, שזה התחום שאת כל-כך מחוברת אליו, בעצם את… יש לך כבר שנה שמינית, שאת עושה מירוץ לזכר הנספים שעלו לארץ מאתיופיה ברגל. יהודים, שנספו בדרך לארץ.
עדי: נכון.
מירי: למה שאנשים יעלו לארץ ברגל, כפרה עליהם?
עדי: כפרה עליהם. יש להם, הייתה, אמרתי לך…
מירי: כמה קילומטר…
עדי: החלום הזה.
מירי: כמה קילומטר זה מ…
עדי: החלום הזה… [צוחקת]
מירי: לא, ברצינות, כמה קילומטר זה מאתיופיה לארץ?
עדי: לא, זהו. אז אני אתקן שנייה. אני אומר, זה לא מאתיופיה לארץ. הם… הם יצאו, הייתה הזדמנות, אמרו אפשר. ואז הם לא בדיוק תכננו בבית, בואו נתכנן את המפה, מאיפה עד איפה, איזה… מה אנחנו לוקחים, איפה אנחנו נחים. לא היה כזה דבר. הם יצאו ללא… הם יצאו… הם לא ידעו מה יהיה. הם ידעו בטוח שיהיה… שיהיה מפחיד, אבל הם לא, זה לא ש… המטרה הייתה שם כל-כך חזקה, אמונה חזקה. הם פשוט יצאו, מי שעשה את הדרך הזאת ברגל, הם בעצם הלכו ברגל לסודן. מאתיופיה לסודן זה…
מירי: כמה?
עדי: זה הרבה.
מירי: מה? 100 קילומטר?
עדי: אני… וואו, אם אני עכשיו אגיד שאני לא יודעת, אני…
מירי: אוקיי, לא נורא.
עדי: כרגע אני לא יודעת.
מירי: אבל מה?
עדי: אני… אבל זה… אבל זה…
מירי: ימים? ימים? שבועות? חודש.
עדי: ב… הרבה! כן! עכשיו…
מירי: וואיישש… ומה? אוכל, מים.
עדי: זה מה שהם הביאו משם.
מירי: מה, איך?
עדי: אז בהתחלה הם יצאו בעצם… יצאו עם מה שיש. כזה, שקים, כסף, מה שהיה להם, הם… הם, אני אומרת, לקחו. בדרך כמובן, יש כאילו כל מיני אנשי… מורי דרך.
מירי: אוקיי.
עדי: המורי הדרך כאילו, לא… את משלמת לו יפה, לוקח אותך לאיזה שהוא מקום.
מירי: אה, חשבתי דמי חסות, כדי כאילו שלא יהרגו אוֹתְךָ.
עדי: לא, אבל גם זה היה. בדרך יש שודדים שהבינו שיש משהו כזה, שאנשים, נו… ולכן כדי לא להיתפס על ידי שודדים, הם הלכו בלילה.
מירי: פששש.
עדי: ביום הם נחו, בלילה הם הלכו.
מירי: בלי פנסי ראש.
עדי: בלי. אנחנו עושים את זה… תיכף אני אספר על זה, אבל הם עלו, עוד פעם, ב… הם עשו את הדרך, כי הם יודעים שמתישהו הם אמורים להגיע לארץ.
מירי: כאילו הכיוון היה הכיוון.
עדי: כן. כן היה… היה דיבור. הייתה… כאילו דיברו על זה, ובשושו כזה, ולאן להגיע, זה… פה. ובסודן היו מחנות… מחנות פליטים.
מירי: פששש.
עדי: אוהלים וזה. ושם היו בעצם, גם בדרך וגם שם היו מחלות וזה.
מירי: וואי.
עדי: ואנשים נפטרו…
מירי: מלא אנשים בטח מתו. מלא.
עדי: …בדרך, ונשארו שם, כן. כן, כן, הרבה.
מירי: וגם הרבה הגיעו? כאילו, הרוב הגיעו?
עדי: הרוב הגיעו, אבל הרבה… הרבה… למשל, אנשים שעלו, יצאו מהבית, סבא וסבתא ומשפחה, אז חלקם עלו… הגיעו לארץ רק מספר מאוד קטן ממה שהם היו.
מירי: ואז מה? מישהו נפטר, פשוט קוברים אותו במקום?
עדי: קוברים אותו, אבל קוברים… הם צריכים… כאילו, דאגו לקבר אחים כזה. הם ממש לקחו…
מירי: פששש.
עדי: עשו קבורה יהודית, [מירי מצקצקת בלשון] ו… עכשיו, מישהו סיפר שהם… הוא קם איזה לילה, ופתאום הוא לא רואה שני אנשים.
מירי: וואו.
עדי: כאילו, הם נפטרו, ו…
מירי: מה, אבל הם לא נפטרים פתאום. חולים…
עדי: לא, חולים, כמובן, היו חולים, היו באמת, במצבים מאוד קשים.
מירי: סחבו… כאלה חולים פשוט סחבו אותם?
עדי: כן, כן, סחבו אותם.
מירי: פשייי… זה…
עדי: ואימהות סחבו תינוקות שבדרך הם…
מירי: אוי.
עדי: הם… הם נפט… הם לא שרדו את הדרך.
מירי: אז את בעצם עושה מרוץ פעם בשנה?
עדי: אז… אז עלה לי לפני המון ש… לפני איזה 8 שנים, באמת, כאילו, חשבתי על זה תמיד, מה לעשות, איך אני יכולה בעצם להביא את ה…
מירי: סיפור הזה?
עדי: סיפור הזה בצורה… בצורה שהיא הכי קרובה לי, בעולם הריצה. אנחנו אוהבים את ה… העולם הזה מביא איתו כל-כך הרבה, תורם לנו.
מירי: נכון.
עדי: ולכן אני אמרתי - רגע, יש מלא מירוצים, למה אין מירוץ כזה?
מירי: נכון.
עדי: אז חברה שלנו, אורית… את ידעת שזה התחיל מאורית?
מירי: מהממת.
עדי: חזרנו מאיזה מירוץ לששת אלפים… ל-6 מיליון, של השואה כאילו, חזרנו מאיזה מירוץ בלילה, אז היא אמרה לי, טוב, ניפגש במירוץ הבא, שתעשי משהו עם האתיופים. [מירי מצחקקת] את זה לקחתי.
מירי: וואו.
עדי: לקחתי את זה ממש ברצינות.
מירי: וואי, זה להגיד דברים בשם אומרם. איזה יופי, אני אגיד לאורית.
עדי: אורית, היא יודעת את זה, אני מקווה… ואם היא לא זוכרת, אני אומרת עכשיו. [מגחכת] ממש את… את המשפט הזה לקחתי. יצאתי מה… היא יצאה מה… אני יצאתי מהאוטו ושמעתי את זה, וזה מה שניהל אותי. ואז…
מירי: פששש. ואז יש לך מירוץ של פעם ב…
עדי: ואז אני… כן, ואז אני אומרת למאמן שלי אז, וביחד בעצם אנחנו… אני אומרת - אני עושה את זה. מרוץ לילה, בחרתי מיקום בבן שמן, יער בן שמן, נעשה את זה בלילה, עם תאורת ירח בלבד, כי לא היו פנסים.
מירי: [מופתעת] לא, באמת? בלי… בלי פנסי ראש?
עדי: כן. לא. זאת אומרת, כמובן, יש לנו את הפריבילגיה להיות עם… עם פנסים, אבל היה חשוב לי שזה יהיה בליל ירח מלא.
מירי: אה-הא, כדי שיבינו.
עדי: כדי שתהיה לנו גם אור של ה… זה. ומיד ככה, מאוד נכנסתי לזה. והכרתי סיפורים, את לא מבינה, תוך כדי שאני עושה את ה… במהלך השנים גיליתי מלא סיפורים מדהימים.
מירי: על נופלים?
עדי: על נופלים. על חברים שלי שההורים שלהם נפלו בדרך.
מירי: וואו.
עדי: ולא ידעתי את זה.
מירי: וואו!
עדי: וזה סיפורים באמת מעוררי השראה. איך ילד בן 7-8 עולה, הוא עושה את כל המסע הזה, מספר את כל מה שהוא עשה שם בגיל 7.
מירי: פששש.
עדי: את כל המסע שלו. ואני מגלה חבר'ה… חבר'ה שלי, שבגילאים שלי, שאיזה גיבורים הם היו.
מירי: וואו, מדהים.
עדי: במסע הזה. אני רק מדמיינת שהילדים שלי - הילדה שלי בת 9 - היא תעשה את המסע הזה. אני לא… באמת, זה… זה… זה… תעצומות נפש.
מירי: תראי איזה… איזה מסירות נפש אמיתית, לילדים, ולאנשים בכלל, כדי להגשים את החלום הזה לבוא לארץ. זה… זה מדהים. אנחנו צריכים לזכור כמה הארץ שלנו נקנית בייסורים.
עדי: נכון.
מירי: כך אנחנו צריכים לשמור עליה…
עדי: ממש.
מירי: ולשמור על האחדות שלנו, ולשמור על הביחד שלנו, ורק להתקרב כל הזמן אחד לשני, ולהיות ביחד מחוברים להשם. באמת.
עדי: בהח… לגמרי. ממש-ממש, זה…
מירי: וזה שאת עושה, לוקחת…
עדי: זה המטרה שלי.
מירי: כאילו, דבר כל-כך, ככה קשה. וא' - מעלה אותו למודעות, וב' - הופכת את זה למשהו של צמיחה ומירוץ, והתקד… זה…
עדי: ממש. צמיחה זאת המילה. כי משם, מהמקום הזה, ההוא המאוד-מאוד קשה. שאגב, היה יום הזיכרון ביום ירושלים. למי שלא יודע, יום הזיכרון לנספי… לנספים. זה יוצא ביום ירושלים.
מירי: וואלה.
עדי: יש שמחה מצד אחד…
מירי: כ"ח אייר.
עדי: ומצד שני, יש לנו את הזיכרון הזה, שמאוד כואב.
מירי: תמיד אצלנו ביחד, הכל.
עדי: זה ביחד תמיד. ואני חושבת שיותר ויותר אני מרגישה את הצורך החזק הזה לספר את זה. כי דווקא כשאנחנו… אנחנו רוצים לספר את זה מנקודת מבט שלנו. איך זה היה נראה מ… עכשיו, אני… אני… אני מתוך הקהילה הזאת, ואני לומדת את הרבה תוך כדי.
מירי: אנחנו חיי…
עדי: אז אני אומרת, אני רוצה שעוד אנשים…
מירי: חייבים ללמוד.
עדי: ידעו על הסיפור. על הסיפור הזה, שהוא היה עם אמונה מאוד חזקה, עם גבורה שכאילו, אני אומרת, איך זה…
מירי: פשש, ממש.
עדי: מאיפה זה הגיע?
מירי: ממש.
עדי: ודווקא אני חושבת… אני רוצה להגיד לך שהחוזק הזה, החוסן הזה שהיה להם כדי להסתדר פה בארץ, זה… אם… אם הם עברו את זה, איך הם לא יעברו את ה… להסתדר בחלום הזה, כאילו.
מירי: את כל ה…
עדי: אני אומרת, זה… זה…
מירי: את כל הקשיי קליטה.
עדי: זה חזק. אמנם לא כולם עלו באותה דרך, אבל כל אחד מהם עשה דרך כלשהי, ועבר איזשהו קושי בדרך.
מירי: וואו.
עדי: אז… אז לבוא לכאן, כאילו, היה מבחינתם להתלונן על… על "שטויות", כאילו, במרכאות.
מירי: מדהים. תראי מה זה. זה הכל עניין של פרופורציה, כאילו.
עדי: לגמרי, ממש.
מירי: כמה קשה פה כדי ש…
עדי: כן, כן, כן.
מירי: מדהים.
עדי: ממש.
מירי: דידוש! איזה מעלפת את. וואי, כל-כך כיף לי איתך.
עדי: [צוחקת קלות] כיף לי ממש.
מירי: תגידי רגע, שאלה. את יועצת… יועצת הנקה.
עדי: אני מדריכת הנקה.
מירי: כן.
עדי: מלווה התפתחותית, יועצת שינה, ומטפלת בספורט טיפולי.
מירי: מה, מה זה אומר? תספרי לי.
עדי: הספורט הטיפולי?
מירי: קודם כול, תגידי לי למה להניק?
עדי: וואו! וואו, זה…
מירי: את יודעת מה? לא, לא, לא. אני אשאל אותך את זה אחרת.
עדי: תגידי, כן.
מירי: אני אשאל את זה אחרת. אני אימא אובססיבית.
עדי: אוקיי.
מירי: את יעל הנקתי שנה ו-10 חודשים, היא ישנה איתי במיטה עד גיל שנתיים.
עדי: מהמם, מהמם. אוקיי.
מירי: שילמתי על זה מחיר. יונתן שילם על זה מחיר. ואני בטוחה שזה בסופו של דבר, המערכת החיסונית שלה הייתה חזקה, הייתה טובה וזה, והיא תחזור אליי עוד… [מגחכת] בדיוק בשבת היא באה אלינו למיטה, וחיבקתי אותה…
עדי: [צוחקת] אוקיי.
מירי: והיא אומרת לי: "אימא, תורידי את הרגל!", אמרתי לה: "לא חמודה, שנתיים היית איתי במיטה, עכשיו את תסבלי ממני קצת".
עדי: [צוחקת] אוקיי.
מירי: ואז צחקנו על הקשר שלנו. שכאילו, האם יש לי קשר מספיק חזק כמישהי שהייתה איתי כל-כך צמודה.
עדי: ויש לכם?
מירי: אחר כך, עם מיכל, הייתי פחות אובססיבית. שנה… וככה לאט לאט ירדתי. ועם שחר, מגיל שמונה חודשים אמרתי - מטרנה. זה לא רעל. הוא ייקח מטרנה. עכשיו, אני אגיד לך מה. יש שתי דברים. יש את האסכולה שאומרת - צריכים להניק ויהיה מה, יש את האסכולה שאומרת - תני לו מטרנה ושחררי את עצמך, ויש את האסכולה שאומרת - אם את יכולה, מעולה, אבל תמשיכי… תתני תחליפים. ואני חושבת שהרבה פעמים אמהות מרגישות, ואני מדברת אליך כאימא, שכשאני לא מניקה, אני אימא רעה. אז אני הולכת איתך עכשיו הפוך. אני רוצה שתסבירי לי, א' - למה הנקה זה דבר חשוב? למה כדאי וצריך להילחם עליו, אם את חושבת שצריך, ולמה זה לא כזה נורא לתת תמ"ל?
עדי: תראי, הנקה היא… הענקה.
מירי: הענקה.
עדי: הענקה. היא צורך… זה דבר פיזיולוגי, את מביאה לו… זה בעצם, זה ריקמת… זה ריקמה אנושית. זאת אומרת, את מעניקה לתינוק שלך, לתינוקת שלך, את המזון האולטימטיבי טבעי ביותר, אוקיי?
מירי: אם לא הולך, אבל?
עדי: רגע, רגע. אז יש… יש חשיבות בזה. זה… זה מן ה… זה הטבע כזה, כאילו, את נו… יש… הבריאה, כאילו, נולד… יש… בכל ה… בכל הצורות של הבריאה, ה… תמיד האמא יולדת, ויש את החיבור הזה המיידי של תינוק.
מירי: נכון.
עדי: כי זה כל-כך… כי הוא היה חי בתוכך תשעה חודשים. הדבר ה… כאילו, ההמשכיות. זה המשך, כאילו, מתוך זה… זה. ואז לאט-לאט הוא בעצם מתנתק ממך מתישהו, בשלב מסוים, והוא הולך לדרכו. הולך לדרכו, אבל הוא שם. אז… אז אני… אם אני אומרת רגע על מישהי שמחליטה להניק, אז היא, או שהיא קראה על זה, או שזה בא לה בטבעיות, וזה מהמם. ויש קושי, כן, יש קושי מסוים בפתאום עכשיו להניק. אני אומרת תמיד את המשפט: "זה טבעי מאוד, אבל לא בא בטבעיות". [מירי מהמהמת בהבנה] לא כל דבר שטבעי הוא בא בטבעיות, אנחנו צריכות לעבוד על זה.
מירי: נכון.
עדי: אנחנו צריכות עזרה. גם לידה היא טבעית כל-כך, ואת צריכה עזרה.
מירי: נכון, נכון.
עדי: אם נגיד, שניה… אני שנייה אלך, מאיפה שאני באתי, אז זה באמת היה גם הכל קהילתי, הכול כזה נשות הכפר, עוזרות לך ללדת, עוזרות לך, כאילו, עם כל הנקה, עוזרות לך… הכל. עוזרות, עוזרות, עוזרות, כאילו, שאת לא תהיי לבד, שתסתדרי. אוקיי? זה… אז אני, מהמקום הזה, אני חושבת, גם, זאת אומרת, אני אומרת עכשיו דברים, ממה ש… איך שאני רואה את זה, גם בהיבט המקצועי, וגם בהיבט ה… את יודעת, האישי, רגיל, ה… כאילו, אחרי שאנחנו יודעות את כל ה… את כל ה… את כל הדבר שההנקה יכולה לתרום לתינוק שלך, והוא מקבל את כל מה ש… את כל ה… את כל הדברים הטובים שיש - לא תמיד זה מסתדר.
מירי: נכון.
עדי: לא תמיד לאימא… לא תמיד האימא יודעת איך לעשות את זה. מיד זה… זה מין, כזה…
מירי: מיד…
עדי: זה מיד עובר לרגשי אשם…
מירי: נכון.
עדי: שאיך אני לא מצליחה, איך אני לא עושה את זה טוב, איך אני לא, איך אני לא…
מירי: נכון.
עדי: וגם יש מסביב מלא-מלא ביקורות. "כן, אה, את לא?", כל מיני דעות כאלה…
מירי: נכון.
עדי: …שיש מסביב, וזה יכול לגרום לה, ל… לבאמת, לאבד את זה.
מירי: כן.
עדי: אז… אז אני אומרת, דבר אחד כאילו, אני תמיד ממליצה לעשות הכנה ל… ככה, את יודעת, לאן את הולכת, לאן…
מירי: אה, בהריון לעשות הכנה להנקה?
עדי: בהריון לעשות הכנה להנקה.
מירי: וואלה.
עדי: וזה אחד הדברים שבאמת יכולים לעזור.
מירי: מעניין.
עדי: ל… ל… גם להחלטה הזאתי, אם כן בסוף לעשות או לא, אבל את באה עם ידע.
מירי: הבנתי.
עדי: כשאת באה עם ידע, את יודעת בדיוק מה הולך לקרות.
מירי: נכון, מדהים.
עדי: ויש לך את הליווי הזה, של… של מי שעזרה לך לעשות הכנה להנקה, היא גם זמינה אחר כך, אני מניחה שכאילו, מה שהיא עושה… אבל מאוד-מאוד חשוב לעשות הכנה, כי זה להכין את הגוף, כמו שאת עושה הכנה ללידה, לעשות…
מירי: אז לעשות הכנה להנקה.
עדי: הכנה להנקה.
מירי: מדהים. אז עדי, באמת אנחנו נשים קישור בפודקאסט ליצור איתך קשר, למי שבהיריון ורוצה ללמוד קצת יותר על ההנקה, ורוצה כן לנסות להניק את הילד שלה תקופה ארוכה, ובאמת יוכלו ליצור… ליצור איתך קשר, ואת תלווי… את מלווה גם בהריון וגם אחרי הלידה.
עדי: גם אחרי הלידה, כן.
מירי: כן, אוקיי.
עדי: שאלת אותי לגבי מה קורה אם לא, האם אפשר לקחת תמ"ל וזהו? אז יש מלא אפשרויות בדרך. אני קודם כל אומרת, לקחת עזרה מקצועית. לְמָה שתחליטי. לא משנה מה שתחליטי, תקחי עזרה מקצועית קודם כול. יש גם מענה בטיפת החלב, במרפאות, ב… מאוד-מאוד חשוב. ככה אתה יודעת שמשהו, שמשהו… שמשהו… שמישהו עונה על השאלות האלה, הדבר האפור הזה של - כן, לא, איך זה קרה, מה קורה, למה… איך מישהו לא ישפוט אותי על זה שאני לא מניקה, או כל מיני…
מירי: נכון.
עדי: זה לא חד משמעי.
מירי: כן.
עדי: זה לא קשור… זה לא פשוט. אז לכן אני אומרת, יש מלא אפשרויות. גם… יש אפשרות לשלב. ואחרי שניסיתי את הדברים, ועשית את המיטב שלך, וזה מהמם וזה, אז תגיעי למקום שבו את יודעת בדיוק שהגעת להחלטה - מה טוב לך ולתינוק שלך.
מירי: את יודעת מה אני לומדת ממך ברגע זה?
עדי: כן?
מירי: שבעצם, ידע זה כוח.
עדי: לגמרי.
מירי: וברגע שאנחנו מגיעים, לא משנה לאיזה סיטואציה, שאנחנו מוכנים אליה, ואנחנו יודעים אותה, את יודעת, אני הרי חזק ב"אוכל של השם".
עדי: כן. נכון.
מירי: ואני כל פעם אומרת להם לקרוא ספר, שהוא נותן הבנה למה קורה כשנכנס לנו סוכר לגוף. אנחנו… זה לא רק המשהו המתוק הזה. איזה… איך הוא משפיע על המוח, איך הוא משפיע על ההורמונים, איך הוא משפיע על מערכת של התמכרות במוח. וברגע שאנחנו יודעים, אנחנו יודעים גם להתייחס לזה בצורה הזאת. וזה בכל דבר בחיים.
עדי: נכון.
מירי: גם אם אני רוצה לקיים תורה ומצוות, אם אני… אם אני אלמד את הרעיון, את הקשר, שזה… מצווה זה מלשון "צוותא", זה חיבור שלי עם השם. שבת, זה לא רק הקטע של לא לנסוע לים, אלא מה זה עושה, איזו פעולה זה גורם לי, או כל מיני דברים. בשביל לעשות משהו בצורה נכונה, צריך ללמוד אותו כמו שצריך.
עדי: נכון.
מירי: כדי להיות… לרוץ, צריכים לבוא לקבוצת ריצה.
עדי: נכון.
מירי: לעשות את זה כמו שצריך. ללמוד, להבין מה קורה לי בגוף, מה קורה לי אחרי 20 דקות שאני רצה, מה קורה לי אחרי 5 דקות, למה כן, למה לא, איך. למה פתאום כואבות לי הברכיים, האם… כל מיני דברים, וגם בהנקה. את מגיעה… כאילו את אומרת שזו פעולה טבעית.
עדי: כן.
מירי: אבל זה לא בא טבעי.
עדי: נכון.
מירי: ובאמת, אני…אני… אני חושבת שזה נקודה מאוד מאוד מאוד חשובה, להרבה מאוד דברים בחיים, שאנחנו מגיעים הרבה פעמים מבורות, ואז אנחנו מתנהגים כמו בורים…
עדי: נכון.
מירי: ואז אנחנו מאבדים הרבה בדרך.
עדי: הרבה מאוד, כן. הרבה, את המוטיבציה גם.
מירי: נכון.
עדי: כאילו, מה שהתחלת איתה, היא מהר מאוד הולכת לאיבוד.
מירי: נכון. עדי, ממש לקראת סיום.
עדי: כן?
מירי: אני רוצה שתגידי לי, מה המסר שלך לנשים ששומעות אותנו, שמקשיבות עכשיו לשיחה המרתקת שניהלנו עכשיו. שלדעתי רוב הדברים אנחנו לא דיברנו עליהם.
עדי: כן, הנה. טוב ש…
מירי: ממש.
עדי: אוקיי. אז אני חושבת שהכל מתחיל… אני רוצה לחבר את זה… אם אני אחבר את זה רגע לתינוקות…
מירי: כן?
עדי: זה… זה נשמע מצחיק, אבל אני אתחיל את זה משם, כי משם… אנחנו צומחים משם, נכון?
מירי: נכון, נכון.
עדי: אז אם אני… תמיד אני אומרת תינוקות, בשלב הראשוני הראשוני שלהם, הם מגיעים כאילו כמו… הם מגיעים נורא נורא… ממקום מאוד עוטף, מאוד בתוך הרחם, כזה… בתנוחה כזה, בצורה עוברית כזאת, הכל כזה… מכונס בתוך עצמם. ואז הם יוצאים מהרחם, יוצאים, עושים את המעבר הזה לשביל החדש הזה, ופתאום, משם קורה כאילו… אני אומרת, אני קוראת לזה - הכל מתחיל מהבטן. ממש כאילו… אם אני מתייחסת לתינוק, אני מתחילה… הכל מתחיל מהבטן, ברגע שהוא שוכב על הבטן הוא לאט לאט לאט נפתח כמו פרח.
מירי: נכון.
עדי: ואז הוא… משכיבה הוא הופך לישיבה, ואז עמידה, ואז פתאום הוא רואה את כל העולם בצורה חדשה. בצורה… ב… ב… העולם החדש, שהוא לא מכיר.
מירי: ממש.
עדי: אז אנחנו… הכל מתחיל מהבטן. מה שיוצא לך, כאילו, מה שמרגיש לך בבטן נכון…
מירי: וואו.
עדי: בשבילך, בשביל הילדים שלך, בשביל הבן זוג שלך, בשביל כולם. בשביל… בשביל מי שאת מרגישה נכון, עכשיו לעשות לעצמך… או נגיד לעצמך, את יוצאת משהו… משהו בבטן אומר לך, תעשי את זה, וזה בשבילך, תעשי, תעשי, תעשי - את עושה אותו…
מירי: מדהים.
עדי: ואז כשאת עושה אותו, את עושה אותו כי משהו בך בער לעשות את הדבר הזה.
מירי: וואו.
עדי: לעשות את השינוי הזה, זה שינוי… זה לא פשוט לעשות עכשיו איזה שינוי שינוי בחיים, נכון?
מירי: נכון.
עדי: גם אם הוא לא מצריך ממך כאילו מעבר לפלנטה אחרת, את פשוט… את פשוט יוצאת, ואת אומרת לעצמך: "הדבר הזה שאמר לי, תצאי, תצאי, תצאי - תעשי את זה מהבטן. תוציאי אותו".
מירי: בקיצור, להקשיב לתחושות בטן, ממש.
עדי: ממש, אינטואיציה.
מירי: וואי.
עדי: גם אמהית, גם… כל בן אדם.
מירי: נשית.
עדי: גם. כן, כן.
מירי: וואי, את יודעת, זה קטע מטורף. אתמול אחת הקבוצות הגיעה לעשרה קילומטר, ושאלתי… אני עושה סבב כזה בסוף.
עדי: נכון.
מירי: כל אחת מספרת מה… מה הריצה נתנה לה לחיים. והיא… אחת מספרת שהיא עוקבת אחריי כבר שנתיים.
עדי: אוקיי.
מירי: וכל פעם היא כזה, היא ראתה, היא אמרה: "בסדר, בסדר, יאללה, מי ירוץ, איך אני ירוץ? מה…". ויום אחד היא עלתה במדרגות בבית, והתנשפה והניחה את השקיות, כי הרגליים שלה… עכשיו בחורה צעירה, 32, והיא אומרת: "באותו רגע הרגשתי מה שאת אומרת, כיווץ בבטן, ואמרתי - לא משנה מה, אני מצטרפת לקבוצת ריצה". זה כאילו היה… [צליל שעון מעורר בסלולרי] זה פשוט השעון המעורר שלך. לא נורא. אני מצטרפת, וכאילו מה שאת אומרת, התחושת בטן הזאת פשוט הובילה אותה. "באותו רגע", היא אומרת, "שלחתי הודעה, וזהו, ובאותו שבוע הצטרפתי כבר לקבוצה".
עדי: וואו.
מירי: כאילו, התחושת בטן הייתה כל-כך חזקה שהובילה אותה. וזה מדהים, גם… את יודעת, הרבה פעמים, כאימהות לילדים שהם בגן, והיא שמה את הילד בגן, והתחושות בטן לא טובות, והיא אומרת "טוב, לא נורא, טוב, זה…"
עדי: כן, נכון, נכון.
מירי: או אימא שהילדה שלה מסתובבת בכל מיני מקומות, ויש לה תחושה, אבל היא אומרת, "לא, היא אחראית". לא, לא, לא! תקשיבו לתחושות בטן שלכם. הבטן - משם הכל מתחיל!
עדי: נכון.
מירי: ועדיף לאכול… להכניס לבטן "אוכל של השם".
עדי: לגמרי.
מירי: כדי שהתחושות בטן יהיו יותר טובות.
עדי: [צוחקת] יהיו יותר טובות. לגמרי, ממש.
מירי: וואו.
עדי: זה היה… זה היה… האמת היא שזה היה סיכום די טוב.
מירי: וואיי.
עדי: לסגור את הסיפור הזה עם אוכל.
מירי: ממש, כי ה…
עדי: זאת אומרת, עם אוכל שמזין אותנו ו…
מירי: אוכל… נכון. הדם הוא הנפש. אנחנו אוכלים וזה הופך להיות חלק מאיתנו.
עדי: כן.
מירי: בגלל זה אנחנו צריכים לאכול אוכל טוב.
עדי: נכון.
מירי: עדי, אהובתי, נשמתי, חמדתי - היה מרתק.
עדי: וואי, שמחתי ממש.
מירי: היה כיף. אם גם אתם שמעתם את הפודקאסט הזה, ולמדתם קצת יותר על… על… איך… איך עולים לארץ. למה אנשים בוחרים, יהודים, מכל העולם, להגיע לארץ הקודש, ומה הם מוכנים לעשות כדי… כדי להקריב, באמת, את החיים שלהם, כדי להיות חלק מהארץ שלנו. אם למדתם משהו על קבוצת ריצה, אם למדתם משהו על הנקה, אם למדתם משהו על עדי, אם זה גרם לכם לאיזשהו שינוי בראש, תעבירו את הפודקאסט הזה הלאה. תעקבו אחרי עדי, אני אשלח כמובן קישור, שתוכלו לעקוב אחרי עדי, מי שרוצה ייעוץ הנקה וייעוץ שינה. עדי, אהובתי, תודה רבה. היה מרתק!
עדי: תודה, מירי, היה מדהים. ותודה שזרקת אותי ככה לעולם ה… העולם ה… לעולם שלך, ודרכו הכרתי גם את עצמי, וגם עוד מלא, עוד המון נשים נפלאות, ו… שהם חברות. ובכלל, הכל כזה, כל-כך עוטף, וכל מה שאת עושה… אני רוצה להגיד לך שאת עושה כל-כך טוב. אין כל-כך הרבה נשים, ילדים, כל… כל מי שמכיר אותך בעצם, כל מי ששומע עלייך, את עושה טוב בעולם הזה.
[מוזיקת סיום ברקע]
מירי: תודה, תודה רבה. שליחות שלנו.
עדי: את עושה שליחות מדהימה.
מירי: לעשות טוב. תודה רבה, עדי.
עדי: תודה.
מירי: להתראות.
עדי: ביי.
מירי: ביי ביי.
[מוזיקת סיום]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments