הכי בזמן - פרק 28: הבקשה המפתיעה של מתי כספי מרועי - חלק ב
- איריס הררי
- Oct 10
- 21 min read
ארבעת החברים - דליה גוטמן, שחר סגל, רועי בר נתן ועילי בוטנר עם הגיטרה, התכנסו באולפן לפרק חדש – "הכי בזמן". והפעם: רועי מספר על הנחיית ערב המחווה למתי כספי ועל הקשר ביניהם - כולל הבקשה המפתיעה של מתי, שחר משתפת חוויות מ"היפה והחיה", עילי מספר על השיר שגרם לו לבכות ודליה חוקרת על מאחורי הקלעים של המונולוג של אודי כגן.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 01/09/2025.
רועי: 7,000 אנשים, אבל גם… וזה מתי כספי ו…
דליה: ואיפה זה… רגע.
רועי: זה באמפי רעננה.
דליה: אוקיי.
שחר: רגע, כל האומנים, כאילו כולם שם וזה וזה.
רועי: אז, אז גם הלחיץ אותי. אי אפשר הכל, אי אפשר הכל, אפשר לעשות עוד ארבעה ערבים עם הבסט של הבסט של המבצעים, פשוט…
שחר: בטח.
רועי: בכל זאת רק שלוש שעות היה לזה, אז לקחו ככה, ככה, ככה, בתמהיל כזה.
דליה: תגיד לי מי היה, תגיד לי מי היה.
רועי: היו, ראו את זה, היו, שלמה ארצי וריקי גל ושלום חנוך. היו… היו באמת, דני רובס ו… הבנתי שזה הדבר ואני לא ממש מנחה.
דליה: רגע, רגע. סליחה, רק מילה אחת.
רועי: הנחיתי ועשיתי מחרוזת עם גיא מזיג, שכבר התחלנו אותה פעם לפני…
שחר: אה, עשיתם מחרוזת?
רועי: מחרוזת של המון המון שירים שלו…
שחר: כן.
רועי: זה דבר שהייתי עושה פעם עם גיא לפני עשור, התחילו לעבוד על מופע למתי כספי. כבר הכנו מחרוזת והיא לא קרתה. ואז פנו, ש… בואו תחיו את הדבר שכבר, שכבר יש אותו.
שחר: בגלל זה, זה הרבה ל…
עילי: היה לו הרבה על ה…
שחר: צריך למידה.
עילי: הרבה על הראש.
שחר: זה על הראש.
רועי: זה לעשות מחרוזת של…
עילי: כן. אבל היה לו פרומטר.
רועי: היה פרומטר.
שחר: לא, אבל הזיכרון המוזיקלי צריך להתאמן.
רועי: כן, אבל גם, גם, גם, אז גם היה צריך לבנות את הדבר וגם אחר כך להתמודד עם המון המון עניינים שלא צריך להלאות את כולם, אבל זה המון עניינים טכניים - להתמודד עם גודל המקום, עניינים של אינרים באוזניים, פרומטרים, לאן רואים ו…
שחר: אז מהצהריים ומזה, כן?
רועי: אבל כל השבועיים האלה הייתי באיזשהו ריכוז, שאני צריך להיות בזה. וגם לעשות את זה.
דליה: כמה… סליחה, רק שאלה. כמה יציאות כמנחה היו לך?
רועי: שמונה.
דליה: זה המון.
רועי: אתי אנטה ערכה את זה והיא סידרה את הכל ומה שהיא רצתה…
דליה: זה המון!
רועי: היא הייתה צריכה להעביר את האינפורמציה, גם על מתי, גם למצוא איזשהו דברים חינניים וגם להיות בסוף רוֹבָּה. אתה מדביק את הקטעים, את ה… את הזמרים. גם זה זכרתי. אמרתי, אני, יש לי התרגשות אישית, ואני צריך לדאוג להיות מווסת, שזה לא יקפוץ עליי. בשבועיים לפני זה, זה עירער אותי. אז הרגשתי שאני צריך…
דליה: ובאיזה שלב מתי כספי הגיע?
רועי: לא היה ברור אם הוא מגיע או לא. הנחת היסוד הייתה שהוא לא יכול להגיע, בגלל מצבו הפיזי.
שחר: הוא ציין את זה גם, שזה אף על פי כן.
רועי: הוא הקליט ברכה או דברים, לא ברכה…
דליה: צילם.
רועי: דברי תודה, ב-VTR שכבר היה ערוך [דליה מהמהמת]. יום לפני, הוא הודיע שהוא מעוניין להגיע, ולא היה ברור אם הוא מגיע או לא. רבע שעה לפני האירוע, הוא הגיע, וראיתי אותו מגיע מאחורי הקלעים ו…
דליה: הוא הולך לבדו?
רועי: הוא היה עם כיסא גלגלים ואמרו לי "בוא תגיד שלום למתי", ובחרתי לא לעשות את זה.
שחר: באמת?
רועי: כן.
שחר: למרות שאתה… הוא ממש אוהב אותך פלוס, פלוס.
דליה: למה? כי היית מרוכז?
רועי: הרגשתי שזה, שזה עלול לערער אותי, ושזה תקפוץ עליי התרגשות. כשהתחיל הערב ועלה שלומי שבת, התחיל מ"ילדותי השנייה" וראיתי מאחורי הקלעים אנשים נחנקים. הרגשתי שעולָה לי פה, פשוט, פשוט ערימה של דמעות ואמרתי, עצמתי עיניים, אמרתי, לא, לא, לא, לא, לא! תניח לזה, עכשיו אתה המנחה ותעשה את זה, וזה לא יכול להיות שעליי תבוא ההתרגשות. אני צריך להביא גם איזה קלות כי גם ככה זה נורא…
שחר: כובד הכובדים.
רועי: נורא כובד וגם מרגש.
עילי: מתי נשאר לכל הערב?
רועי: לא. הוא עמד להיכנס, ו… שלומי שבת עלה, ועליתי אני לשתי מילים ו…
דליה: מה זה שתי מילים? שמה?
שחר: ערב טוב.
רועי: להגיד כמה מילים, ערב טוב, וקבלו את מתי כספי, ו-standing ovation וכל…
דליה: מה אתה אומר?
רועי: וכל הצי… כל הציבור…
דליה: ואתה אומר, סליחה על הפרטנות, אתה אומר לרגל מה האירוע? איך מגדירים את זה, מה?
רועי: אנחנו יודעים. תודה רבה שבאתם ל… לעשות כבוד ל…
שחר: לכבודו. זה לא בעיה דווקא, את אומרת "לכבוד".
רועי: לכבוד מתי כספי והיצירה שלו, את רואה פה כל האנשים נוהים אחרי מתי כספי ו-קבלו את מתי כספי! ואז…
שחר: טירוף.
רועי: שלוש דקות של…
דליה: מראים אותו? כלומר הוא…
רועי: כן גם ראו את זה בכל מקום.
שחר: הוא היה על הבמה.
רועי: אז אני אומר… הוא עלה על הבמה, הוא התפרק מבכי.
עילי: כן.
רועי: אני עצמתי עיניים, לקחתי שלושה מטר אחורה, כדי שאני לא אהיה בתוך הסיטואציה. ואמרתי… עכשיו לאסוף את עצמנו ולהביא גם איזושהי קלות לתוך הדבר הזה, ולעזור לדבר לזרום. אממ… מאוד, מאוד התרגשתי והשתדלתי פשוט שזה לא יהיה…
דליה: מה זה להביא קלות אחרי פתיח כזה עם מתי כספי?
רועי: גם קצת הומור, וגם להגיד זה גוף היצירה הענק הזה, וההשפעה של מתי כספי על כולנו, ולמה. אה ולהוביל את זה ב…
שחר: לא, גם טון.
רועי: בטון.
שחר: הטון יכול להיות מאוד דרמטי וזה או יכול להיות…
דליה: בדיוק. נכון.
עילי: מה למשל? מה אמרת?
רועי: אני… זאת אומרת, בתוך זה, סיפרתי איזשהו סיפור של האינטראקציה, אחרי שנתתי את האינפורמציה, סיפרתי סיפור אישי שלי שקרה איתו.
דליה: אחרי שלומי שבת, מה אמרת?
רועי: אממ… אמרתי, "אין צורך להגיד, אבל בכל זאת נגיד, זמר, מפיק, מלחין על, מפיק 1,400 שירים". לדעתי נתנו את האינפורמציה החיונית. ועל העומק וה… וההומור וכל התמהיל הזה, ולמה אנחנו בעצם כולם כרתנו איתו איזה ברית, ברית עולם או מה שזה לא יהיה. אממ… להכניס, להוציא את הזמרים. סיפרתי משהו אמיתי שקרה לי איתו. אני פעם קיבלתי טלפון ממתי כספי, או הודעה בעצם, הודעה ממתי כספי "שלום רועי, כאן מתי כספי, אני עומד להתקשר אליך". [דליה צוחקת] -"בחיים זה לא מתי כספי". אז הוא כתב "או יושב". אמרתי "אוקיי, זה מתי כספי". [צוחקים] ואז הוא התקשר.
דליה: אני עומד להתקשר אליך או יושב?
רועי: "להתקשר אליך…" אמרתי… "או יושב". אמרתי "זה מתי כספי". מה האופציות האחרות? ואז הוא התקשר. הוא אמר [מחקה את מתי כספי] "אממ… הייתי רוצה לברר איתך אם היית… תוכל… אם תוכל לשלוח ברכה לבתי שון בת ה-20, בדמותה של מרים פיירברג".
דליה: בדמותה של?
רועי: של מרים פיירברג, אז גילמתי את זה ב"ארץ נהדרת" לפני 15 שנה. אמרתי: "אתה כתבת את "ברית עולם", נראה לי שאפשר לסדר את העניין הזה". [דליה צוחקת] אז הוא אומר: "בסדר, תשלח לי את הברכה". ושלחתי לו ברכה של מרים פיירברג.
שחר: אבל היית, חיכית לצילום ואז כאילו שהיית מאופר?
רועי: לא!! פשוט צילמתי את זה בבית והוא פשוט התקשר ואמר לי: [מחקה את מתי כספי] "זה היה טוב, למעט הסוף, הייתי רוצה שזה יהיה בחיוך ולכן עֲשֵׂה את זה שוב". [שחר צוחקת]
דליה: אני לא מאמינה לך!
רועי: שלח לי reject על ה… על מה ששלחתי לו.
דליה: אני לא מאמינה לך.
רועי: [שחר צוחקת] על הברכה לבתו.
דליה: לא, אני לא מאמינה, סיפור מאוד חשוב, רועי.
רועי: אני סיפרתי את זה אתמול, ואז פשוט שלחתי ברכה, [מחקה את מרים פיירברג] "שלום שון, כאן מרים פיירברג La merde de Netanya, מזל טוב", חיוך. [שחר צוחקת] צילצל שוב ואמר: [מחקה את מתי כספי] "זה היה יותר טוב, ותודה רבה על זה. שאלה לי אליך, האם תרצה שבתמורה אני אקפיא לך ברכה עבור בתך העתידית?"
דליה: אני לא מאמינה לך!
רועי: אמרתי "אין צורך, הכל בסדר, אנחנו נסתדר בלי". אז הוא אמר: "אני יכול להזמין אותך לארוחת ערב?" אמרתי לו: "מה זאת אומרת? בשמחה גדולה". אז הוא אמר: "אז שאלה נוספת, האם אתה אוכל גם דברים מן העץ וגם דברים מן האדמה? כי אני לא אוכל דברים מן העץ". אמרתי לו "יש לי חיך טולרנטית ואני חושב שאני אוכל לאכול דברים גם מן העץ וגם מן האדמה" [דליה צוחקת]. כל השיחה הזאת התקיימה, בצורה מופרכת, עם… מתי כספי.
דליה: חיך טולרנטי…
שחר: אבל החיך הטולרנטי לא עמד במבחן?
רועי: לא הגענו לארוחת ערב, זה לא קרה.
שחר: אוקיי, לא היה את הדבר הזה.
דליה: היית יכול לאכול אתו ארוחת ערב שלמה?
רועי: אני לא יודע אבל הייתה לנו… ראיתי לאורך השנים, לא בשנים הא…
שחר: מה, הם היו מסתמסים, היה פה יחסים.
רועי: המון. המון, המון…
דליה: כן, אבל מתי כספי, גם עם כאלה שיש לו יחסים, היחסים מאוד מוזרים.
רועי: לא, כביכול, משהו… הוא טיפוס, את יודעת, הוא טיפוס. סתם, אגב, בשביל לסבר את האוזניים, אני יודע שדליה פה, אבל נגיד "אליעזר בן יהודה". השיר הזה?
[עילי מנגן את תחילת השיר]
רועי: מי יזם את השיר הזה?
עילי ורועי: דליה.
רועי: דליה גוטמן, לטובת…
עילי: מילים.
רועי: לחיל, לחיל מתי כספי על מדים.
דליה: זה מדויק.
רועי: 1970, ירון לונדון מילים…
עילי: שחגג ממש השבוע…
רועי: 85.
עילי: 85.
רועי: מזל טוב לירון. ומתי המציא את ה"בן יהודה" [במלעיל], אף אחד לא אומר בן יהודה [במלעיל], זה בדיחה שלו על מבטא גרמני, זה אליעזר בן יהודה. [במלרע]
דליה: נכון מאוד, אתה מדייק.
רועי: זה דליה.
דליה: זה נכון!
[שרים יחד את "אליעזר בן יהודה" של מתי כספי]
"כמו הנביאים הקנאים לשם
הוא קינא לפועל ולתואר ולשם.
ובחצות, העששית בחלונו,
היה רושם במילונו תילי תילים
מילים יפות, מילים עפות,
מתגלגלות מן הלשון.
אליעזר, מתי תשכב לישון
הן קומתך כמעט אפיים שחה
והעברית אשר חיכתה אלפיים
היא תמתין לך עד בוא השחר.
אליעזר בן יהודה
יהודי מבדח
מילים מילים, מילים מילים
הוא בדה ממוחו הקודח."
דליה: ממש שיר דידקטי.
"אם נמה העברית אלפיים, נו אז מה,
הבה נעירנה ונמציא את היוזמה,
את המגהץ, את הפצצה, את הריהוט…"
דליה: גאוני!
"בקצה נוצה בכתב רהוט.
כתב כרובית, כתב גלידה,
כתב את כל, את כל מילון בן יהודה.
ועוד הוסיף מילים לברוא
ונוצתו המהירה לא נחה
והשפה גדלה
ולא הכירה את מראה דמותה
את מראה דמותה בבוא השחר.
אליעזר בן יהודה
יהודי מבדח
מילים מילים, מילים מילים
הוא בדה ממוחו הקודח.
תנה נה נה נה נה נה
תנה נה נה נה נה נה
תנה נה נה נה נה נה נה נה נה"
עילי: יש עוד בית.
רועי: עם השיר הזה נבחנתי ללהקה צבאית.
דליה: אז מה שהיה…
רועי: עם השיר הזה!
עילי: לא מאמין…
דליה: ירון לונדון היה כתב "קול ישראל" בלונדון. ובא לחופשת מולדת, ועמד בחצר של "קול ישראל" וראה אותי ואמר: "דליה, בואי רגע, אני רוצה להראות לך משהו", והוא הוציא מהתיק, מהכיס, נייר ועליו "אליעזר בן יהודה", הוא אומר: "תגידי, מה אני עושה עם זה?" אמרתי לו: "תשמע, יש פה חייל, שהמון פעמים בא אלינו. הוא עדיין חייל בלהקה צבאית, לפעמים הייתי לוקחת אותו לאכול ארוחת צהריים במסעדה של מנחם ברחוב החשמונאים, כי לא היה לו גרוש, מקיבוץ חניתה", אמרתי לירון, "אתה יודע מה? אני… הייתה לי תכנית "דו, רה ומי עוד" שהלחינו דברים, אני אתן לו…"
רועי: ברדיו.
שחר: כן.
דליה: ברדיו, בקול ישראל.
שחר: ראית איך היא לא אמרה את השם של התכנית, כי היא מתביישת?
רועי: דו רה מי. [צוחקים]
דליה: נכון. נועה לא מאמינה שהיה שם כזה.
שחר: "דו רה ומי עוד?", דו רה…
רועי: מין משחק מילים.
שחר: משחק מילים כזה.
דליה: הדבר הכי טוב שהיה שם זה רבקה מיכאלי שהנחתה את זה, אבל נתתי את המילים האלה ל… מתי כספי, אמרתי לו "תשמע", הוא לא ידע מי זה ירון לונדון, "אתה יכול להלחין את זה? אם אתה מלחין את זה, אנחנו, "קול ישראל", נותנים לך נגנים, מעבד, מה שאתה רוצה". הלך, הלחין את זה, ולפי דעתי אלכס וייס עשה את העיבוד…
עילי: יש שם נגני ג'אז, פיאמנטה או מהאזורים האלה…
דליה: נכון מאוד.
עילי: כן.
דליה: נכון מאוד, נכון מאוד! לפי דעתי אלכס עשה את העיבוד הראשון, שזה גם העיבוד שחוה אלברשטיין שרה עליו, את השיר הזה.
רועי: כן.
דליה: את "אליעזר בן יהודה" [בהתפעלות] אבל יצא שיר! אי אפשר להאמין, זה, המילים של ירון, אני מודה, מזהירות.
רועי: מזהירות.
דליה: זה ממש שיעור בתולדות העברית, זה פשוט לא יאומן!
רועי: ממש. פעם, ב… הייתי בעונה הראשונה של "ארץ נהדרת" בסלון של שחר, עשיתי לה חיקוי של מתי כספי [דליה צוחקת] כנראה ממש, ממש טוב… [שר בחיקוי של מתי כספי] "הבוקר יבוא, הבוקר יבוא…" היא אומרת לי: "וואו, תקשיב זה ממש לא…"
שחר: לא טוב! לא טוב! [דליה צוחקת]
רועי: אמרתי לה "מה את אומרת לא טוב, לא טוב?" [שר בחיקוי של מתי כספי] "אנחנו לא נישן…"
שחר: אמרתי לו "לא, זה לא טוב".
רועי: אמרתי לה "לא טוב, לא טוב, תראי, תראי". הלכתי למולי שגב, אמרתי לו תראה [בקול של מתי כספי] "הבוקר יבוא…". והוא אמר לי: "וואי! זה נהדר". ויום אחרי זה אלי פיניש עשה את מתי כספי בתכנית. [עילי ודליה צוחקים] אומר…
שחר: "יש לי אוזן לדברים". [שחר ודליה צוחקות]
דליה: זה נפלא!
רועי: טוב, מכל הזה, דווקא… אוקיי. [שחר ודליה צוחקות] לא, לא יצא…
שחר: לא, זה לא קרה.
רועי: לא, לא התרחש.
שחר: לא התרחש.
רועי: זה חתיכת ריגוש.
דליה: הוא הגיב אתמול לשי… לביצועים? ראו את…?
רועי: הוא היה בחלק הראשון של המופע ועד כמה שהוא יכול היה, מבחינת התחושה, ההרגשה שלו הפיזית…
דליה: אבל הוא לא הוציא הגה, כלומר, הוא לא אמר כלום, הוא לא…
רועי: הוא דיבר בהתחלה, הוא עלה, הוא נתן הרבה מילים יפות…
דליה: מהבמה?
רועי: מהבמה. והודה לכל מי שעסק באירוע ונלקח ל… לשורה הראשונה, וישב שם על כורסה וצפה בביצועים, וזה היה שובר לב לראות שמצבו קשה. אני חושב שהאמנים נורא, נורא התרגשו…
דליה: לפי דעתי יצא מזה דבר טוב, בסופו של דבר, שהתרומות ינתנו למשפחות… החטופים, למטה החטופים.
רועי: לבקשת…
דליה: למשפחות החטופים.
רועי: כן, למשפחות החטופים. נאסף שם סכום, באמת…
דליה: מעשה… מעשה הגון, זה מעשה…
רועי: זה הייתה מעין איזה… השתחוויה ל… ליוצר ענק.
דליה: ובאשר למחרוזת, שעשית עם גיא מרוז?
רועי: גיא מזיג.
דליה: גיא מזיג, כמובן! בהופעה שלכם…
עילי: זה באישור.
רועי: האמת שכן.
עילי: אם שאלת.
דליה: לא, הרי שמעתי את זה…
שחר: באיזו מהירות, אבל!
רועי: סליחה, צחוק בצד, קורה דבר כזה, אמרתי אני מיד מדווח לו…
רועי: מה זאת אומרת? זה באישור.
רועי: כי הוא… מה זאת אומרת, אנחנו צמד.
שחר: בסדר גמור.
רועי: בגלל שאנחנו כבר מבוססים על איזושהי אינטראקציה.
שחר: נכון! לא, אני הולך לעשות משהו…
רועי: אני צמד שלו, אנחנו צמד.
שחר: עם גיא מזיג.
דליה: בעיניי זה נורא הגון אבל, בעיניי זה…
רועי: אני הולך לעשות עם גיא, כי עשינו כבר איזושהי מחרוזת מוקדמת, אנחנו מחיים אותה, אז אני מעדכן אותו, למרות שרק צריך… יש לומר ש…
שחר: זה לא רק הגון, זה חברי.
רועי: זה חברי.
שחר: וזה חלק מהארוע, החברות ודברים כאלה צריכים אישור.
רועי: ושני האנשים האלה, גם עילי וגם גיא הם חברים…
עילי: בטח. מה זה?
דליה: עוד יותר.
רועי: אולי הלהיט הכי… אחד הגדולים של עילי יחד עם גיא מזיג, סליחה, "עוד אחד ששר לך".
דליה: עילי, אתה לא מקנא קצת?
עילי: אני, כשאתה אוהב מישהו…
רועי: נכון, הוא אוהב.
עילי: אני אוהב אותו.
רועי: נכון, הוא… נכון. תכל'ס, זה מאוד מורגש.
עילי: אני… לא באמת, אני אדם קנאי, שלא פה…
דליה: לא יותר ממני.
עילי: לא, אל תתנו… [שחר צוחקת] ללוק הזה פה להטעות אתכם.
רועי: הילד היפה הזה.
עילי: אני מקנא [צוחקים] לילד היפה הזה…
דליה: אז איך אתה מקבל את זה?
עילי: אני אוהב אותו, אני… כל דבר שהוא עושה, אני לא… זה ההוכחה שאני אוהב מישהו באמת, זה לא…
רועי: זה מאוד מאוד… זה הולך לשני הכיוונים.
עילי: באמת, אמיתי. אני שמח.
דליה: זה נורא חשוב.
רועי: אבל אם אתה תעשה משהו עם גורי… [שחר ודליה צוחקות]
עילי: עד גורי. [דליה צוחקת] אני רוצה להגיד, אני רוצה להגיד מילה. השבוע… השבוע היה לי שבוע כזה של כמה הופעות, יום אחרי יום. הייתה לי הופעה אחת ב… ב"אקספו", להסתדרות המורים, מורים, מורות…
דליה: עם "הילדים החדשים"?
עילי: כן.
רועי: עם ריטה.
עילי: אירחנו את ריטה וזה, יש איזה רגע שאנחנו יורדים לקהל ומצטלמים ושרים, זה רגע כזה נורא יפה וכיפי, אני נורא אוהב אותו. ואני מגיע לקהל עם הגיטרה ומישהי באה ואומרת לי: "ההופעה הזאת באה בול בזמן, הכי בזמן" [שחר צוחקת] והולכת. אמרתי לה: "אני הולך לספר את זה"!
דליה: אוי, נחמד.
רועי: וואו!
עילי: יומיים אחרי זה, היינו באלקנה…
דליה: כן. כן.
עילי: בהופעה. גם בקהל וזה, מישהי מגיעה אלי, אני לא זוכר… לא סיפרתי לך, היא אומרת לי "ד"ש לפיסקלה" והלכה.
רועי: זה כיף, ברור שסיפרת לי את זה.
דליה: אוי… איזה חמוד!
עילי: רוצה לומר שאנחנו…
דליה: לא, זה חמוד.
עילי: שאנחנו…
שחר: אני, אני כשהייתי מאחורי הקלעים… אני הייתי ב"יפה והחיה" אתמול.
דליה: אוי ואבוי לי!
רועי: [בשמחה] נכון! את הלכת ל"יפה והחיה"!
שחר: למה "אוי ואבוי, לי", היא אומרת.
רועי: לא, מה! זה מחזמר אדיר!
דליה: אני לא הבנתי מה אני רואה, אז שאלתי את אחותי על מה זה.
רועי: זה הסרט.
שחר: לא הסרט, אבל זה המחזמר!
רועי: את ראית את המופע. המחזמר.
דליה: המחזמר! אותו הדבר! לא הבנתי.
רועי: זה נכון, זה דומה.
שחר: זה יפה, וגם מסבירים כל הזמן.
דליה: לא ידעתי מי היפה ומי החיה. אוקיי.
שחר: זה היה מאוד יפה.
רועי: הפקה מאוד יפה.
שחר: מאוד! מאוד יפה.
רועי: דיברנו על זה.
שחר: ממש!
דליה: מי עושה את זה? מי…
שחר: מי… מה השאלה? ליהי טולדנו. מי עוד?
דליה: אהה, אוקיי. הייתי בהיסטריה לרגע.
שחר: היא היפה. היית מזהה אותה. שרה מקסים.
רועי: שרה הכי יפה שיש.
שחר: ממש.
דליה: מי זה?
שחר: מאוד טובה.
רועי: ליהי טולדנו, בתו של אבי טולדנו.
שחר: ביתו של אבי טולדנו.
דליה: [בהתפעלות] אהה! מה את אומרת?
רועי: זמרת מעולה.
שחר: מעולה ונהדרת.
רועי: נפלאה.
שחר: ומקסימה.
דליה: איזה יופי!
עילי: [שר] "מעל המסגדים עולה ירח…"
רועי: זה של ליהי טולדנו. [דליה צוחקת]
שחר: כן.
רועי: ויחזקאל לזרוב.
שחר: ו… יחזקאל לזרוב, טוב, שעפנו עליו פה על "פרסילה".
רועי: עפנו עליו.
שחר: אז עכשיו הוא גם החיה.
דליה: [מהמהמת] הוא נהדר.
שחר: וחני נחמיאס היא חני נחמיאס, כמו שהיא גילמה… כש… פריצי, אני ראיתי את "היפה והחיה" כשפריצי היה הפמוט…
רועי: לפני 20 שנה. אני הייתי פעם לומייר הפמוט.
שחר: הוא היה לומייר. הפמוט.
רועי: אני הייתי הפמוט, לומייר. [במבטא צרפתי] "לכבודך, לכבודך", זה… הצרפתי. הייתי הלומייר המקורי. [צוחקים]
שחר: אז הייתי כבר אז.
דליה: כן.
שחר: עכשיו באתי עם הילדים גם. אז באתי לדבר הזה.
עילי: נהנו?
שחר: בטירוף! איזה שאלה? מה זה. גם התרגשו בסוף, וכל מה שצריך, הכל קרה.
עילי: כן.
שחר: ו… אבל עשיתי את המעשה, שאין לי מנוס מלעשות…
רועי: הולכים לפגוש מאחורי הקלעים.
שחר: והלכתי באמצע לפגוש מאחורי הקלעים בהפסקה, קצת…
רועי: בכל זאת.
שחר: אבק הורות.
רועי: אבק הורות ומקורבות לצלחת, ואנחנו יודעים שיש צלחת על הבמה.
שחר: יש צלחת על הבמה.
רועי: הכל מלא ב…
שחר: אז הלכתי, אבל לא, כל זה היה רק להגיד, שהיה רגע שבו אני עומדת ומחבקת את השחקנים וזה וזה. ופשוט ניגשת נגנית הקלרינט, בדיעבד, מהתזמורת, ורוצה להגיד, "סליחה רק להגיד רגע, שאני ממש, ממש אוהבת אתכם", עלינו כאילו. והם, ירום הודם השחקנים, הם בתדהמה, הם עומדים כאילו בזה, מסתכלים, והם אומרים, [דליה צוחקת] "מאיפה את יודעת מי זאת?" הם אומרים לה.
דליה: אוי, זה חמוד…
רועי: למה את…
שחר: "האמת? אני אוהבת לשמוע אותם. אהבו הילדים את הקלרינט?" היא אומרת בהומור. [צוחקים]. אמרתי לה: "הילדים לא מפסיקים לדבר על הקלרינט…"
רועי: על הקלרינט!
שחר: הילדים אמרו: "עזבו את השאר, היא שרה בסדר וזה וזה, אבל הקלרינט, וואו". [דליה צוחקת]
רועי: אני נכנסתי לחנות צילום השבוע, לא משנה, בכפר סבא, הלכתי לקנות איזושהי מצלמה, והבחור הצעיר שמוכר את המצלמה, אני נכנס והוא אומר: "יווו, אני לא מאמין שאתה פה. יווו, אתה לא מבין, גם צילמו פה "ארץ נהדרת", תדע לך, אני לא אומר את זה סתם, אם יש קומיקאי אחד בארץ שאני אוהב, זה טל פרידמן". [מתפקעים מצחוק]
דליה: [באמפתיה] לא נכון! רועי, אתה ממציא את זה! אתה ממציא.
רועי: כן, הוא אומר… לא, במשפט… זה היה מקסים [שחר צוחקת] פשוט… נתן כזו התחלה ואז… אמרתי לו גם "אני חושב בול אבל כמוך".
דליה: בטח.
שחר: ברור.
דליה: אי אפשר להגיב אחרת.
רועי: "אתה יודע מה הוא עושה, איזה דברים…"
שחר: נכון, מאוד מצחיק טל פרידמן.
דליה: אני לא מאמינה!
שחר: מאוד מצחיק טל פרידמן.
דליה: איזו חנות זו? למה? שאני אדע לא ללכת.
רועי: KSP שתדעי, KSP קניון שרונים, עד שבע, קחי אבל תור מראש כי אחרת מתחיל שם תור… [דליה צוחקת]
שחר: איזה דבר מוזר זה התורים האלה.
רועי: תורים, בחנויות אה, אלקטרוניקה.
שחר: חנות! לא, לא יודעת.
רועי: עם תור.
שחר: אני לא, זה קשה לי מאוד לדעת מראש שארצה לבוא. לא.
רועי: [צוחק] את צודקת.
שחר: לא, אני רוצה לבוא עכשיו!
רועי: טוב.
דליה: זוכרים שסיפרתי לכם, שבשנה שעברה בסוכות, היה מופע בדגניה ב'?
רועי: בטח.
דליה: למי זה הוקדש?
עילי ורועי: לאולארצ'יק.
דליה: יפה מאוד.
עילי: והשנה ליעקב גלעד.
דליה: [בהתפעלות] נכון מאוד, עילי!
עילי: אני עוקב.
דליה: יפה מאוד! אז ככה. שתי הדגניות, דגניה א' ודגניה ב'… אגב, זאת המילה, השם שהכי נעים לי להגיד בפה דגניה.
עילי: זה נכון.
דליה: לא יודעת מה יש בזה. דגניה.
עילי: נכון.
דליה: אז דגניה א' ודגניה ב', יחד, עושים מופע כל שנה בסוכות, על הדשא הגדול של דגניה ב', הכניסה חופשית. אהה… מפיק את זה הווטרינר המהולל ניר אלפרט.
עילי: ניר. איזו שאלה!
שחר: איזו שאלה!
דליה: ומנחה את זה, כמובן, אסף ענברי, שאתם מכירים אותו.
רועי: די! בן קיבוץ אפיקים?
דליה: אין ערבים כאלה! כן, קיבוץ אפיקים. גם אה, גם ניר בן קיבוץ אפיקים, שעברו לדגניה ב', עכשיו גרים בדגניה ב', נדמה לי שבהרחבה. על כל פנים, אתם מוזמנים כולכם, וגם הציבור מוזמן, בערב סוכות, לא, אחרי ערב…
עילי: זה פתוח באמת לציבור הרחב?
דליה: כן, זה פתוח…
עילי: יפה.
דליה: לציבור. דגניה א' ודגניה ב'.
רועי: כן, כן. קוראים לזה, "להגיע לדגניה זה אלף-בית".
דליה: זה נכון.
עילי: כן, נהדר.
דליה: [צוחקת] להגיע לדגניה זה אלף-בית, זה נכון, זה הסלוגן, נכון.
רועי: כן.
דליה: בשיתוף המועצה המקומית עמק הירדן. אה, הכניסה חופשית, הרבה אמנים מקומיים, ומופעים נהדרים, חברים, אין לכם מושג כמה נעים לשבת על הדשא הגדול בדגניה…
עילי: ויעקב גלעד, שיש לו את השירים הכי…
דליה: הכי…
עילי: הכי, הכי…
דליה: וגם הסיפורים הכי יפים.
עילי: הכי הכי. אתמול אני ראיתי… ראית עם מאיה קוסובר ורוני קובן?
רועי: [בהתלהבות] כן! חזרתי בלילה…
עילי: אירח את מאיה…
רועי: לראות את רוני קובן בפגישה…
דליה: גאונה.
עילי: קודם כל גאונה.
שחר: לא ראיתי.
עילי: לא הכרתי אותה.
דליה: גאונה.
עילי: השתתפתי ב"שיר אחד", אבל זה היה עם תומר, שראיין אותי.
דליה: ה"שיר אחד" שלך הוא מאסטרפיס.
רועי: בחמישה של הטופ!
דליה: מאסטרפיס.
עילי: אבל רגע, אז…
רועי: על "מכתב לאחי".
דליה: "מכתב לאחי".
עילי: ואז, הוא ראיין את מאיה קוסובר, שהיא נהדרת…
רועי: היא מופלאה.
דליה: נהדרת.
עילי: איך היא מדברת. ולמה דיברתי על זה? אה, היא סיפרה על "ילד אסור ילד מותר" של יעקב גלעד.
רועי: בטח.
עילי: שהוא לוקח, לפני שהוא מספר את הסיפור, הם יושבים בסלון, שיחת חולין, וזה, ואז הוא לוקח שתי נשימות [עילי נושם עמוק] היא אומרת: "וזה הרגע"…
רועי: זה הרגע.
עילי: וזה הרגע… ואז הוא מתחיל לספר. את מכירה את הסיפור?
דליה: לא.
עילי: חייבת. "שיר אחד" על "ילד אסור ילד מותר".
רועי: "ילד אסור ילד מותר" שרק מהפודקאסט הזה…
דליה: אצפה היום.
רועי: הבנתי את כפל המשמעות של ילד אסור, שהוא גם…
דליה: נכון.
רועי: נאסר.
דליה: נכון.
רועי: הוא אסור והוא נאסר.
דליה: נכון. פגשתי אותו פעם…
עילי: אפרופו מתי, אגב. הכל מתחבר.
דליה: פגשתי את יעקב גלעד באיזה כנס פעם. הוא אמר לי שאמא שלו, עד היום, מנחה קבוצות, מדריכה קבוצות, בפולין, אם אני לא טועה, בפולין.
רועי: כן, כן, היה להם סרט משותף, של שניהם.
דליה: נכון, עשו עליהם סרט מצוין, אגב.
רועי: מצוין.
דליה: נכון. והוא אמר לי: "תשמעי, הדבר היחידי שהיא מדברת איתי, זה על זה. את רוצה דוגמא? היא עכשיו בסיור בפולין". אני אומרת לו, "כן". הוא מחייג לאמא שלו. חשבתי שהיא תגיד, "היי יעקב, מה שלומך מותק שלי…" היא אומרת לו: "תקשיב, הם אוהבים את מה שאני אומרת להם [עילי ושחר צוחקים], זה מרתק אותם, הם מרותקים, הם… זה מעניין אותם, כמה חשוב שאני עושה את הסיור הזה". ככה היא אומרת לו, מפולין…
עילי: כמו שאמא שלי בחתונה. אני בבגדי חתן ושירי בשמלת כלה. והיא באה אלינו, ואני מרשה לעצמי להגיד את זה כי אמא שלי עוד לא מקשיבה לפודקאסט [צוחקים] עוד לא [דליה צוחקת]. היא עומדת [מרים קול] מול חתן וכלה ביום חופתם, מסתכלת עלינו ואומרת, אומרת לשירי: "שירילה, איך אני נראית?" [שחר צוחקת]
דליה: אני לא מאמינה לך.
שחר: די.
רועי: ודאי.
עילי: הוא היה נוכח.
רועי: מה זאת אומרת? אני נכחתי ברגע גם.
דליה: אתה נכחת?
רועי: איזה שאלה.
עילי: נכח.
שחר: זה בעולמי, זאת שירה, זה שירה.
רועי: זה מופתי!
עילי: מה זה? זה מור"ק אצלנו, זה מור"ק שרץ אצלינו.
רועי: "אני כל כך מתרגשת…"
עילי: "איך אני נראית?" [צוחקים]
דליה: למה זה מדהים?
שחר: היא לא 'לא רואה את האחר', אין אחר. [דליה ורועי צוחקים]
עילי: אין אחר. [צוחק]
שחר: זה… עוד, עוד… אני מעריצה את זה.
רועי: דרגה…
דליה: דרגה עליונה.
שחר: אני רק מחפשת אנשים כאלה כל החיים שלי.
עילי: ולאיזון…
שחר: אין… היא לא 'לא רואה'.
רועי: את היית מוחאת כפיים, מוחאת כפיים.
שחר: כן, וואו!
עילי: קשה לכתוב כזה.
שחר: אין לכתוב, זה הרגעים שאת רוצה לכתוב את זה, לא יבוא, לא יבוא [דליה צוחקת] הרגע הזה.
עילי: לאיזון, האישה של אבא שלי, כן, שהיא כן מאזינה לפודקאסט…
רועי: כבוד רחל שלנו.
שחר: אני יודעת.
עילי: ממש דקות בודדות אחרי "שירי, איך אני נראית?", היא באה ואומרת לי: "עילי, אתה נראה אלף שקל". [שחר צוחקת]
רועי: אין, אין…
דליה: אני רוצה להגיד לך משהו על הצילום, שהבן שלך צילם את רבקה מיכאלי…
עילי: כן.
דליה: בקרפור, סליחה שאני עושה, לא…
עילי: להגיד למאזינים, לצופים, ששלחתי בקבוצה.
שחר: בקבוצה שלנו, תמונה…
דליה: רואים את רבקה, מחכה בדוכן לגבינות.
שחר: פפראצי, זה פפראצי.
עילי: פפראצי, הבן שלי עשה לרבקה'לה פפראצי.
דליה: והוא כותב לך, "הפתעה נחמדה", או משהו כזה.
שחר: כן.
עילי: הפתעה נחמדה.
שחר: משהו קרה בקרפור.
דליה: והוא בן 14 כולו.
עילי: כן.
דליה: זה כל כך נגע ללבי, אז דיברתי על זה עם רבקה…
שחר: שלחת לה את התמונה?
דליה: הייתה לה את התמונה, לא יודעת איך…
שחר: אה, שלחת את התמונה?
עילי: לא.
דליה: היא אמרה לי שהיא פגשה את ההורים שלך, אז…
עילי: נכון, נכון.
דליה: בדיוק, דיברה איתם, ושהיה נורא נחמד. היא ככה האריכה בדיבור על הדבר הזה.
עילי: נכון, נכון.
דליה: אבל כשילד בן 14 רואה את רבקה מיכאלי, וכותב…
עילי: "תראה איזו הפתעה נעימה בקרפור".
דליה: [בהתפעלות] איזה חמוד!
שחר: תדעי אבל, רק אומרת…
עילי: הילדים שלי…
שחר: שהיא כוכבת גם לילדים, כעת, ברגע זה עדיין.
רועי: כן. אלישע…
שחר: כי היא גם ב"שקשוקה" וגם בזה, יש אותה בסדרות, זה אישה שיודעים עליה גם עכשיו…
דליה: אה, אז יכול להיות.
שחר: הילדים שלי, שתדעי, הם יודעים להגיד את התפקיד, הם יודעים…
רועי: ברור, כמו שחנה לסלאו אומרת, שאומרים לה מבוגרים - למה את עושה עכשיו סדרות ילדים? [מחקה את חנה לסלאו] "אוי, אני צריכה קהל חדש, אתם בקרוב מתים [שחר ודליה צוחקות] מה? זה עוד קהל". [צוחקים] כל כך צודקת.
שחר: גאונה. את דיברת על סוכות, חשבתי שאת רוצה שנגיע, שנגיע עוד רגע לזה, שגם זה "שלומית בונה סוכה", זה גם זה, נכון?
רועי: זה גם של דליה.
דליה: [במחאה קלה] לא, של דליה…
שחר: אתה מבין? אני חשבתי שאתה, "שלומית בונה סוכה" זה שלך.
רועי: יזמת את זה.
שחר: מבחינתי "שלומית בונה סוכה" זה שלך…
דליה: נכון. נעמי שמר, בתכנית ש… נכון, בסדר, אז מה?
רועי: לא, מה זה? את, את…
שחר: מילה לעילי, עילי לא יודע, מילה לעילי.
דליה: מה? שמה?
עילי: על השיר, על שלומית…
דליה: עשיתי תכנית של שירי… עזבו, זה באמת…
שחר: לא, עכשיו, אנחנו גם נשיר את זה…
דליה: טוב, נשיר את זה.
רועי: לא, עוד לא סוכות.
דליה: לפני כן, אני רוצה לנצל את הזמן. זוכרים שסיפרתי לכם על אתר לחרשים אילמים [כך במקור] שאפרופו מאיה קוסובר וההורים שלה. שיש שם תמלול של פודקאסטים…
שחר ורועי: כן.
דליה: זה נורא, נורא חשוב, ונורא, נורא קל לעשות את זה. אתה בבית, אתה מקבל ממיכל כץ, בעלת האתר, תמלול. אתה עושה הגהה, זה נורא קל ושולח לה. זאת כל העזרה. אז הם תמיד צריכים מתנדבים לעשות את הדבר הזה, תמלול הזה של הפודקאסטים. והמספר של מיכל כץ, היוזמת והגאונה 054-6394094. תתנדבו לעשות הגהות לאתר שנקרא פודקאסט. [כך במקור]
שחר: אנחנו צריכים לסיים.
רועי: right.
שחר: מה תרצו לשיר? אתם רוצים לשיר "שלומית בונה סוכה" או משהו אחר? מה היה לנו קודם?
רועי: נגיע עד לסוכות. אממ… "אל בורות המים".
עילי: לא שלומית, אולי "אל בורות המים"…
רועי: "אל בורות המים".
שחר: "אל בורות המים", בבקשה.
[עילי מתחיל לנגן]
רועי: זה נכתב לסרט, נעמי שמר…
שחר: מוטי קירשנבאום.
רועי: עמוס קינן, מוטי קירשנבאום.
שחר: מי מבוע.
דליה: איזה מילים יפות! תראו.
[כולם שרים את "אל בורות המים" של נעמי שמר]
"מֵאַהֲבָתִי
הָלַכְתִּי אֶל בּוֹרוֹת הַמַּיִם
בְּדַרְכֵי מִדְבָּר
בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה
מֵאַהֲבָתִי
שָׁכַחְתִּי עִיר וּבַיִת
וּבְעִקְבוֹתֶיךָ
בְּנִהְיָה פְּרוּעָה.
אֶל בּוֹרוֹת הַמַּיִם, אֶל בּוֹרוֹת הַמַּיִם
אֶל הַמַּעְיָן אֲשֶׁר פּוֹעֵם בָּהָר
שָׁם אַהֲבָתִי תִּמְצָא עֲדַיִן
מֵי מַבּוּעַ
מֵי תְּהוֹם
וּמֵי נָהָר.
רַק אַהֲבָתִי
נָתְנָה לִי צֵל בַּקַּיִץ
וּבִסְעָרַת הַחוֹל הַנּוֹרָאָה…"
דליה: תקשיבו למילים!
"רַק אַהֲבָתִי
בָּנְתָה לִי עִיר וּבַיִת
הִיא חַיַּי, וְהִיא
מוֹתִי מִדֵּי שָׁעָה.
אֶל בּוֹרוֹת הַמַּיִם, אֶל בּוֹרוֹת הַמַּיִם
אֶל הַמַּעְיָן אֲשֶׁר פּוֹעֵם בָּהָר
שָׁם אַהֲבָתִי תִּמְצָא עֲדַיִן
מֵי מַבּוּעַ
מֵי תְּהוֹם
וּמֵי נָהָר.
שָׁם הַתְּאֵנָה
וְשָׁם שְׁתִילֵי הַזַּיִת…"
דליה: יותר נוח, יותר נוח…
"וּפְרִיחַת הָרִמּוֹנִים הַמֻּפְלָאָה
שָׁם אַהֲבָתִי
הַשִּׁכּוֹרָה וְלֹא מִיַּיִן
אֶת עֵינֶיהָ תַּעֲצֹם לְאַט־לְאַט.
אֶל בּוֹרוֹת הַמַּיִם, אֶל בּוֹרוֹת הַמַּיִם
אֶל הַמַּעְיָן אֲשֶׁר פּוֹעֵם בָּהָר
שָׁם אַהֲבָתִי תִּמְצָא עֲדַיִן
מֵי מַבּוּעַ
מֵי תְּהוֹם
וּמֵי נָהָר."
דליה: איזה יופי!
"אֶל בּוֹרוֹת הַמַּיִם, אֶל בּוֹרוֹת הַמַּיִם
אֶל הַמַּעְיָן אֲשֶׁר פּוֹעֵם בָּהָר
שָׁם אַהֲבָתִי תִּמְצָא עֲדַיִן
מֵי מַבּוּעַ
מֵי תְּהוֹם
וּמֵי נָהָר."
דליה: בחודש הבא 10 שנים למותו של מוטי קירשנבאום.
שחר: בפייסבוק "הכי בזמן" מפטפטים עם דליה, אני עושה לייקים. אני מאוד השתפרתי ומילה לא נתת על זה.
רועי: מאוד… נת…
דליה: לא שמתי לב.
רועי: נותנת שם. נותנת לך גב, כן?
שחר: כן, נותנת בהחלט. אני רק אומרת שאני שם.
דליה: אוקיי.
אה, וגם הם, אבל הם עושים כאילו. [דליה צוחקת] אה, ויש פלייליסט גם של התוכנית של כל השירים האלה היפים שאנחנו בוחרים, ואפשר להאזין לפלייליסט הזה, שעושה לנו רז.
רועי: שקוראים לו "הכי בזמן".
שחר: שקוראים לו "הכי בזמן". ושבוע הבא, אנחנו…
רועי: כן.
דליה: כרגיל, נכון?
רועי: כרגיל.
שחר: בכל זאת, 1 בספטמבר מחר.
רועי: נכון.
דליה: מתחילים.
רועי: בהצלחה.
שחר: חוזרים לאירוע.
דליה: בהצלחה.
שחר: בהצלחה לכולם. אנחנו בכל זאת עולים ל-ג'. זה לא עניין של מה בכך.
דליה: גם אנחנו ג'.
רועי: ג'! גם ג'.
שחר: גם עולים לג'.
דליה: גם עולים לג'.
שחר: הוא עולה למלא כיתות.
עילי: עולים לה', לט', לגן.
דליה: וואה, וואה!
שחר: גן חדש, כאילו מתחילים גן?
עילי: היא עולה לבוגרים.
שחר: וואי, וואי.
דליה: זה נורא מרגש, נכון עילי?
עילי: כן, כן, מאוד.
שחר: בטח, מה זה.
דליה: מאוד מרגש.
עילי: [שר] "כל עוד הולך לו ברחוב".
שחר: כן. אבל צריך לסיים.
דליה: אצלינו לא, לא…
שחר: יאללה. אז תודה ובהצלחה לכולם.
רועי: תודה רבה ובהצלחה.
שחר: ונשתמע. ביי.
רועי: ביי.
שחר: תודה.
[מוזיקת סיום]
עד כאן "הכי בזמן". בשבוע הבא, באותו הכי זמן, באותו הכי מקום. הכי מוזמנים לעקוב אחרינו בספוטיפיי, אפל פודקאסט ועמוד היוטיוב של Ynet.
אם מתאים, תדרגו אותנו בכל הכוכבים שיש, למה לא? וגם מוזמנות ומוזמנים להחליף איתנו מילים בדף הפייסבוק "הכי בזמן - הקהילה".
תודה לטכנאי האולפן.
אני שחר סגל, נשתמע והכל.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments