אחד ביום - בקשת החנינה של נתניהו

עורכי הדין של נתניהו שלחו לבית הנשיא מסמך של 111 עמודים ומכתב חתום אישית: בקשת חנינה לנשיא. במשך שנים הקו הפומבי של נתניהו היה שהמשפט קורס, שהצדק יעשה בבית המשפט, שהוא ייצא זכאי. אתמול, ראש הממשלה עדיין טען שהוא ייצא זכאי - רק שהפעם, המסקנה שהגיע אליה היא שבגלל זה - הנשיא חייב לבטל את המשפט. הפעם אנחנו עם דפנה ליאל ועם ד״ר דנה בלאנדר, עמיתת מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה ומחברת שותפה של הספר ״מוסד הנשיאות בישראל״, על הבקשה של נתניהו. 

---

‏תאריך עליית הפרק לאוויר: 01/12/2025.

‏[חסות]

‏[מוזיקת פתיחה]

‏אלעד: היום יום שני, אחד בדצמבר, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף, ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום, בכל יום.

‏אחרי שעורכי הדין שלו שלחו לבית הנשיא מסמך של 111 עמודים, אחרי שכתבו שם בהתחלה, שבקשת החנינה נשלחת מתוך תחושת אחריות לאומית, הלקוח של עורכי הדין, כלומר, ראש הממשלה, הוא פרסם סרטון. שתי דקות, 27 שניות, ולפחות שישה טיעונים.

‏[הקלטה] ראש הממשלה בנימין נתניהו: "אזרחי ישראל, כמעט עשור עבר מאז החלו החקירות נגדי. המשפט בענייני מתנהל קרוב לשש שנים, והוא צפוי להימשך עוד הרבה שנים."

‏אלעד: הטיעון הראשון בסרטון של נתניהו הוא הזמן. המשפט יקח עוד הרבה זמן. הטיעון השני, הוא שמבחינת נתניהו, בתום הזמן הארוך הזה, התוצאה במשפט ממילא תהיה לטובתו.

‏[הקלטה] ראש הממשלה בנימין נתניהו: "ככל שהעדויות והראיות המזכות, שמקריסות לחלוטין את טיעוני השווא נגדי נחשפות בבית המשפט, וככל שמתברר שהתשתית הראייתית נגדי, גובשה תוך ביצוע עבירות חמורות, האינטרס האישי שלי, היה ונותר להמשיך את התהליך עד סופו, עד לזיכויי המלא בכל האישומים."

‏אלעד: הטיעון השלישי, אחרי הזמן והתוצאה שלדעתו תתקבל, הוא ההשלכות. ההשלכות של הימשכות המשפט על המרקם החברתי במדינת ישראל.

‏[הקלטה] ראש הממשלה בנימין נתניהו: "אבל המציאות הביטחונית והמדינית, האינטרס הלאומי, אלה מחייבים אחרת. המשך המשפט קורע אותנו מבפנים, מעורר מחלוקות עזות, מעצים שסעים. אני בטוח, כמו רבים אחרים בעם, שסיום מיידי של המשפט, יסייע רבות להנמיך את הלהבות, ולקדם פיוס רחב, שהמדינה שלנו כל כך זקוקה לו."

‏אלעד: הטיעון הרביעי הוא כבר יותר פרקטי. הג'אגלינג הזה, שנתניהו אמר בעבר שהוא מסוגל להשתלט עליו, עכשיו, לדבריו של ראש הממשלה, כבר לא מסתדר.

‏[הקלטה] ראש הממשלה בנימין נתניהו: "התלבטתי רבות בעניין זה. אבל מה שקרה בזמן האחרון הכריע את הכף. בגלל החלטה שנובעת מהרכב השופטים הדן בתיק, אני נדרש להעיד שלוש פעמים בשבוע, שלוש פעמים בשבוע. זו דרישה בלתי אפשרית, שאיננה נדרשת משום אזרח אחר בישראל."

‏אלעד: יש בסרטון גם טיעון חמישי, הוא קצת יותר מורכב. המשפט כגורם מפריע ביחסי החוץ, ובאינטרסים הדחופים של ישראל.

‏[הקלטה] ראש הממשלה בנימין נתניהו: "כמו כן, עמדו לנגד עיניי פניותיו החוזרות ונשנות של הנשיא טראמפ לנשיא המדינה. הנשיא טראמפ קרא לסיום מיידי של המשפט, כדי שאוכל, יחד איתו, לקדם ביתר שאת, אינטרסים חיוניים, המשותפים לישראל ולארצות הברית בחלון זמנים שספק אם יחזור."

‏אלעד: ויש שם גם טיעון שישי. אפשר למצוא אותו אם מקשיבים טוב.

‏[הקלטה] ראש הממשלה בנימין נתניהו: "אזרחי ישראל היקרים. פעם אחר פעם נבחרתי בבחירות דמוקרטיות, וקיבלתי את האמון שלכם להמשיך לכהן כראש ממשלת ישראל, בראש ובראשונה כדי לממש יעדים היסטוריים אלה."

‏אלעד: לפי הטיעון הזה, גם אם בית המשפט לא עשה ולא יעשה את זה, הציבור כבר זיכה את נתניהו, ובחר בו לראשות הממשלה.

‏[הקלטה] ראש הממשלה בנימין נתניהו: "מטעמים אלה, הגישו היום עורכי דיני בקשה לחנינה לנשיא המדינה. אני מצפה שכל מי שטובת המדינה לנגד עיניו יתמוך בצעד זה."

‏אלעד: עם סל הטיעונים האלה, וגם עם טיעונים אחרים, ראש הממשלה הגיש לנשיא בקשה לחנינה. אגב, במכתב האישי שכתב נתניהו להרצוג, המילה חנינה לא מוזכרת. מדובר שם על סיום המשפט. וכאן, כאן שווה להצביע על משהו שהוא בעיניי מעניין, על איך אותה דרך יכולה בקצה להוביל לשני מקומות מאוד שונים.

‏[הקלטה]

‏קרן מרציאנו: "אם תיבחר, האם תנסה לקדם חוק או מהלך כלשהו שימנע את העמדתך לדין?"

‏ראש הממשלה בנימין נתניהו: "מה?! מה פתאום? התשובה היא לא. מה שיפיל את זה, זה העובדה, זה העובדות עצמן."

‏אלעד: במשך שנים, זה היה הקו של נתניהו. גם בראיון לקרן מרציאנו ב-2019, וגם בראיון לרינה מצליח ב"פגוש את העיתונות" בשנת 2021.

‏[הקלטה]

‏רינה מצליח: "השר אוחנה אמר היום שהוא שוקל להצטרף לרעיון או להצעה של בן גביר, ולבקש לבטל לך את המשפט."

‏ראש הממשלה בנימין נתניהו: "אני נגד. קודם כל, לא עוצרים משפט."

‏אלעד: הקו הפומבי של נתניהו היה שאין כלום ולא יהיה כלום. המשפט קורס, התיקים קורסים, הצדק ייעשה בבית המשפט. אני, באופן אישי, זוכר שיחה עם נתניהו שהייתי חלק ממנה, ובה הוא דיבר בלהט על כמה חיכה ליומו בבית המשפט, כמה שנים נאבק כדי שהצדק ייצא לאור. אז שוב, פומבית, הטיעון היה שאסור להפריע למשפט, כי רק ככה יראו שנתניהו זכאי. עכשיו בכוונה אמרתי פעמיים את המילה פומבי, כי כבר שנים שיוצאים דיווחים מסביבתו ומקורביו, על יוזמות וניסיונות להביא לביטול המשפט. ובכל זאת, עכשיו בפעם הראשונה, נתניהו אומר את הדברים בקולו. בפעם הראשונה הוא חתם על מסמך, בפעם הראשונה, הדרך הובילה ליעד אחר.

‏ראש הממשלה עדיין טוען שהוא ייצא זכאי במשפט, רק שהפעם הדרך הזו הובילה אותו למסקנה, שזו הסיבה שהנשיא חייב לבטל את המשפט שלו. אז כשתפסנו את כתבתנו הפוליטית דפנה ליאל בין השידורים אתמול, השאלה הראשונה המתבקשת הייתה, מה קרה פתאום? למה השינוי בנתניהו קרה דווקא עכשיו?

‏דפנה: לסוגיית העיתוי יש כמה היבטים, כמובן. גם סוגיית "חוק הפטור" מגיוס. אני חושבת שאין סדר יום שפחות נוח לנתניהו מאשר סוגיית "חוק הפטור". כמעט בכל שאר הסוגיות, הוא כבר הצליח להשיג ספליט. זאת אומרת שלפחות הבייס שלו הולך איתו, או הגרעין הקשה. יש מקומות שקצת יותר, יש מקומות שקצת פחות. סוגיית הגיוס היא הבטן הרכה שלו. אנחנו יודעים את זה גם מהבייס של הציונות הדתית, ואנחנו רואים את זה. רואים את זה בסקרים. נתניהו יודע את זה היטב, ולכן אני חושבת שיש לו פה, ככה, שתי ציפורים במכה. הוא יכול להסיט את סדר היום, הרבה פחות שידורים היו היום על חוק הגיוס ממה שהיה, אם הוא לא היה מגיש את בקשת החנינה הזאת, וזה בדיוק מה שנתניהו רוצה, שבשבועות הקרובים נתעסק בחנינה, לא שזה, אגב, סדר יום מלבב ומזהיר, אבל כנראה טוב לו ועדיף לו מהגיוס. וזה אלמנט אחד של התזמון. אלמנט שני זה מה האלטרנטיבות של נתניהו. כשהתחיל המהלך הזה וטראמפ דיבר בכנסת, ואחרי זה טראמפ הגיש את בקשת החנינה…

‏[הקלטה]

President Donald Trump: “I have an idea… Mr. President, why don’t you give him a pardon?”

‏דפנה: היה נראה שנתניהו לא ממהר, ולא ממהר כנראה כי הוא חושב שאולי יהיו התפתחויות אחרות, שיהיו אפילו טובות יותר מחנינה. למשל, הזזת היועצת המשפטית לממשלה, החלפתה ואולי מינוי תובע נוח. זה הולך במקביל גם עם חקיקה בכנסת, שמנסה לפצל את ה… את שני התפקידים האלה, וגם לרוקן אותם מתוכן, אבל זה כבר אה… לפרק אחר. ואני חושבת שאולי הוא רואה שהדבר הזה לא קורה בקצב שהוא רצה, או שאולי לא קורה בקצב שהוא רצה, אבל הוא אומר, בעצם זה לא סותר. אני יכול לפעול במקביל. אני גם אבקש את בקשת החנינה, וגם אולי יהיו התפתחויות שהן נוחות לי ב… היבט הזה של מי יהיה התובע, ובהמשך גם מה יהיו הסמכויות שלו.

‏אלעד: חוק הפטור מגיוס, המאוד שנוי במחלוקת, הוא הרי מתחיל היום את הדרך שלו בוועדות הכנסת, ודפנה היא לא היחידה שקושרת בין בקשת החנינה לבין זה. החקירה הנגדית שמתנהלת במשפט, היוזמות האחרות שמתקדמות לאט, גם, יש כבר את מי שקושר את הכל ביחד. ואתמול שמענו בערב עוד סיבה, עוד סיבה אפשרית לכך שהאסטרטגיה החדשה היא לא תולדה של שינוי שקרה אצל נתניהו, אלא אולי של שינוי שקרה אצל הנשיא הרצוג.

‏דפנה: כל מי שמסתובב במערכת הפוליטית ידע שהדבר הזה הוא באוויר, שהרצוג לא שולל אותו. ושהרצוג רואה בכלי הזה של החנינה איזה שהוא אמצעי ל… ריפוי הקרעים, ל… איחוד העם. אה… הוא לא חשב שהישועה תבוא מהפרקליטות או ממערכת המשפט, יש נתק בין נתניהו לביניהם. ולכן כולם ידעו שהוא רואה בזה כלי.

‏אלעד: אמר אתמול יושב ראש האופוזיציה יאיר לפיד, שהופתע מכך שהנשיא כאילו קיבל את בקשת החנינה בהפתעה. זה היה, לדבריו של לפיד, הנושא שכל מי ששוחח עם הנשיא לאחרונה, העלה אותו. גם הנשיא הרצוג עצמו העלה את האפשרות הזו לא פעם. בשיחות סגורות, גם בפומבי, כשנשאל בראיונות, כמו בראיון שהעניק לגלי צה"ל.

‏[הקלטה]

‏מראיין: "חנינה לראש הממשלה נתניהו, זה משהו שאתה שוקל ברצינות?"

‏הנשיא חיים הרצוג: "כאשר תהיה פנייה, אם תהיה פנייה, אז בוודאי שאני מחויב לשקול את זה ברצינות. כבר אמרתי שה… תיקי נתניהו יושב על המערכת נורא נורא חזק. מכביד עליה מאוד, מעיק עליה. אני לא נכנס לכל השיקולים בתוככי המשפט, אבל אני המלצתי כבר בראיונות קודמים, לנסות להגיע לעסקת טיעון, בעקבות דברים שאמר אהרון ברק, אמר רוני אלשיך, אמרו רבים וטובים. ו… אמרתי שאני… ואני חוזר ואומר, אני את שלי מוכן לתרום כדי שהמדינת ישראל תצא למרחב. אם זה יגיע ויגיע אליי, אני אשקול את זה."

‏דפנה: קודם כל, הרצוג כמעט התחנן לקבל את הבקשה. הרי גם כשהנשיא טראמפ פנה וגם במקרים אחרים הוא אמר, "אף אחד לא פנה אליי, אני צריך שנתניהו יפנה אליי ישירות". זאת אומרת הוא ממש הזמין את הבקשה הזאת. הוא יכל לבוא ולומר, "חנינה במדינת ישראל נותנים אחרי הרשעה", יכל להגיד את זה, נכון? הוא לא אמר את זה, הוא אמר "קודם שנתניהו יגיש את הבקשה ואז אני אבחן אותה בכובד ראש". זאת אומרת, הייתה פה ממש כמעט הזמנה לנתניהו ללכת באפיק הזה. ואנחנו רואים שהוא באמת עשה את זה בסופו של דבר.

‏אני חושבת שהרצוג… קודם כל, אני חושבת שהרצוג חושב שזה לגיטימי, להשתמש בכלי הזה כדי להשיג הפסקת אש מול מערכת המשפט. השאלה הייתה בדיוק… בערך… מה, מה העולמות של התמורה? האם אנחנו מדברים על ועדת חקירה שתינתן בתמורה לחנינה, או עצירת החקיקות המשפטיות, או הודאה ופרישה מהחיים הפוליטיים, שזה כבר הבנו שזה ממש לא על הפרק, אבל שהרצוג לא שולל את זה.

‏אלעד: דפנה מתייחסת כאן לעמוד מספר שתיים בבקשת החנינה, סעיף 10, אם אתם רוצים ממש לדייק. זה סעיף שהוזכר אתמול המון, בשיח של אלו שמתחו ביקורת על הבקשה. "הענקת חנינה", כך נכתב שם, "תאפשר לראש הממשלה לפעול לאיחוי הקרעים בעם, ולעסוק בסוגיות נוספות במערכת המשפט ובתקשורת, שהוא מנוע היום מלעסוק בהן בשל המשפט". הרמיזה כאן היא עד כדי כך עבה, שאולי זו כבר לא ממש רמיזה. כולם קלטו את המסר. גם השותף הקואליציוני של נתניהו, השר בן גביר, הוא תומך בחנינה, אבל לא אם היא באה במחיר של הפסקת הרפורמה במערכת המשפט.

‏[הקלטה] שר לביטחון לאומי, איתמר בן-גביר: "החנינה הזאת לא תפסיק את הדרישה לעשות ניקוי אורוות בפרקליטות, את הדרישה שיפסיקו לתפור תיקים. אסור שיהיה כאן דיל. חנינה עכשיו, כי זה מגיע לנתניהו, כי זה נכון, זה צודק…"

‏דפנה: דעתי האישית היא ש… חנינה, או דברים מהסוג הזה, אם בכלל נותנים, כי בסוף זה כלי מאוד מאוד מאוד חריג, צריך להינתן אולי תמורת משהו אישי, הרי בדרך כלל זה הולך עם חרטה, עם הודאה, אני לא יודעת, עם… עם דברים שנוגעים לאדם פנימה. לסחור בזה בחקיקות, בין אם אתה בעד החקיקות, ובין אם אתה נגד החקיקות, זה דבר שהוא… אני אפילו לא רואה את הקשר בין הדברים. זאת אומרת, אם בכנסת ישראל יש אנשים שסבורים שצריך לעשות רפורמה בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, אני שמה בצד את… את… את הפרטים של הרפורמה ואיך הדבר הזה מתנהל. באיזה עולם יכול לבוא אדם שעומד לדין, ולהגיד "שומעים? אני את הדבר הזה רגע יזיז מהדרך", או בוא נגיד… נודה על האמת, זה בטח יהיה בעולמות המיסמוס, או הדחייה. הוא לא יבוא ויאמר בצורה ברורה ש… הוא עוצר את זה ביום אחד, וסוחר בזה. זאת אומרת, זה ממש נראה לי דבר שהוא מעוות לחלוטין, שגוי, מעודד אנשים לנהוג כך בעתיד. זאת אומרת, להלך אימים על מערכת המשפט, להתנגח בה. זה כמעט הייתי אומרת, בעיניי, תקדים מסוכן, למרות שאני מבינה את הכמיהה. זאת אומרת, אני מבינה את הכמיהה ואת הרצון לשים את הדבר הזה מאחורינו. אני חושבת שלסחור בחקיקות מהסוג הזה, ובוא, על זה מדובר בחדרי חדרים, אני חושבת שזה הליכה רחוק מדי, גם אם אנחנו מאוד מאוד רוצים ומייחלים, ל… להרגעת הרוחות בין הממשלה וראש הממשלה לבין מערכת המשפט.

‏אלעד: כל הטיעונים האלה מתנקזים עכשיו לשולחן של אדם אחד. ואתמול רבים קפצו על העגלה והשוו בין הדילמה של הרצוג הבן, לזו של הרצוג האב. לפני כמעט 40 שנה, הנשיא חיים הרצוג עמד בפני דילמה אם לחון את בכירי השב"כ בפרשת קו 300, למרות שהם לא הורשעו בבית משפט, והטיעון אמר, שאם יתחיל בכלל משפט בעניינם, זה יפגע באינטרס הלאומי. והנה, היום, הבן שלו כאילו נמצא באותה סיטואציה. אבל האמת היא שמעבר לקווי הדמיון הדי בסיסיים, הנשיא ה-11 עומד בפני החלטה הרבה הרבה יותר מורכבת מזו של הנשיא השישי, או כל נשיא אחר שקיבל בעבר בקשה רשמית לחנינה. את זה לא אני אומר, אלא דוקטור דנה בלנדר, עמיתת מחקר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, ומחברת שותפה של הספר "מוסד הנשיאות בישראל".

‏ד"ר בלנדר: סמכות החנינה היא הסמכות המהותית והמשמעותית ביותר של נשיא המדינה. היא קבועה ב"חוק יסוד הנשיא", ובעצם מדובר בהיותו של הנשיא, מה שאפשר לקרוא "רשות חומלת". אבל להגיד שאיזשהו נשיא דמיין שהוא יצטרך לחון ראש ממשלה שעומד למשפט פלילי בעודו מכהן? אני לא מאמינה שיש נשיא שדמיין את זה.

‏אלעד: סביר להניח שלא, שאף נשיא לא באמת דמיין תרחיש כזה. אבל אותי תפס עוד משהו שדוקטור בלנדר אמרה כאן. סמכות החנינה היא חלק מ"הרשות החומלת". זה מבט על תפקיד הנשיאות כתפקיד שיש בו חמלה. אגב, זו לא המצאה ישראלית. גם המלך בבריטניה, לדוגמה, שיש לו הרבה סמכויות וטקסיות כמו הנשיא בישראל, אז גם למלך יש את מה שמכונה royal prerogative of mercy - הזכות המלכותית לחמלה. המלך יכול לחון עבריינים. אצלנו ב"חוק יסוד נשיא המדינה", סעיף 11 ב', כתוב שלנשיא המדינה נתונה הסמכות לחון עבריינים, ולהקל בעונשים על ידי הפחתתם או המרתם. זה הסעיף, זה הציטוט, זה המקור ל"רשות החומלת".

‏ד"ר בלנדר: אז הסמכות, לפי חוק, נתונה לנשיא באופן מפורש. אין לה תנאים, אין לה הגבלות, הוא לא צריך לפרסם את הטעמים. אין, בניגוד למה שאנשים סוברים, אין הכרח, לא כתוב בשום מקום "הנאשם חייב להודות באשמה על מנת לקבל חנינה". אנחנו יכולים לחשוב, באופן סביר, שמי שלא לוקח אחריות על מעשיו, ומי שלא מודה באשמה, ומי שלא אומר שהוא יתקן את דרכיו, אז למה בעצם לתת לו חנינה? אבל זה לא קבוע בחוק. החנינה היא סמכות מאוד מאוד רחבה.

‏אלעד: הסמכות היא רחבה, והסעיף מאוד כללי. אין בו למשל דדליין לכמה זמן צריך לעבור עד שתתקבל החלטה. אתמול אמרו בבית הנשיא שמדובר בסוגיה כבדת משקל, ולא יקח ימים לקבל החלטה, אלא שבועות. החוק מאפשר את זה. ובכלל, בסעיף הקצר והמתומצת, אפשר להצביע יותר על מה לא כתוב, מאשר על מה כן כתוב. אין בו רשימה של נסיבות שבגללן אפשר לבקש חנינה. אין בו רשימה של טיעונים שבגללם צריך לקבל בקשה כזו. אין פירוט בכלל. מה שכן יודעים, זה שלרוב, או אפילו תמיד, בקשות חנינה נוגעות לאדם שמבקש אותן, לנסיבות האישיות הספציפיות שלו, שבגללן הוא מבקש חמלה.

‏ד"ר בלנדר: הבקשות הן בדרך כלל לא באות לעיני הציבור. הם לא חשופות, איזה עניין מאוד דיסקרטי אישי. אה… וגם הטעמים של הדחייה או של הקבלה, הם נשארים, גם מפאת הפרטיות, וגם כי באמת מפאת הסמכות של הנשיא, שהוא בעצם לא צריך להסביר את הטעמים של החנינה. אני חושבת שבזמנו, כשהיה קצב, אז נאמר בשיח הציבורי, שכיוון שהוא לא הודה ולא התחרט, והוא היה עבריין מורשע, אז בעצם לא מגיע לו חנינה. אני חושבת שכל אחד יכול להבין אינטואיטיבית, שמי שלא לוקח אחריות על מעשיו, החנינה היא לא מעשה של חמלה כלפיו, אלא פשוט זה ויתור, זה כניעה.

‏אלעד: חסות אחת, וממש מייד חוזרים.

‏[חסות]

‏אלעד: במקום שבו סעיף החוק, מקור הסמכות, הוא מאוד כללי ומאוד קצר, התפתח מנגנון. זה הרי לא שנשיא המדינה יושב לבד ליד שולחן, ומקבל החלטה אם לחון או לא. בכל מה שקשור לאישור או דחיית בקשת חנינה, יש פרוצדורה. פרוצדורה שהיא יותר גדולה מאשר רק האזרח מספר 1.

‏ד"ר בלנדר: נכון, הנשיא הוא הסמכות העליונה בעניין החנינה. אבל תהליך החנינה הוא תהליך שבעצם מתבצע, בחלקו הגדול, במחלקת החנינות במשרד המשפטים. שם בעצם בוחנים את כל הבקשה, את כל המסמכים, את כל העדויות, את כל מה שאפשר לחשוב עליו, חוות דעת, מכתבים אישיים של הנאשם. ואז בעצם מוציאים המלצה. עכשיו, ב-99.9% בעצם הנשיא מקבל את ההמלצה של מחלקת החנינות במשרד המשפטים.

‏אלעד: בבית הנשיא הפיצו אתמול תרשים זרימה, שמתאר את הליך בחינת בקשות חנינה. התרשים הזה נכון לכל בקשת חנינה, וגם לזו של ראש הממשלה. וכן, מחלקת החנינות במשרד המשפטים היא חלק מאוד חשוב בגיבוש החומר וההמלצה. גם שר המשפטים אחר כך, צריך לגבש חוות דעת, או שר אחר, אם לשר המשפטים יש ניגוד עניינים. אחר כך, הלשכה המשפטית בבית הנשיא תבחן את התיק ואת ההמלצות ממשרד המשפטים, היא תשלים פערים אם צריך, ותעביר את החומר ליועצת המשפטית לנשיא המדינה. גם היא, היועצת, תגבש חוות דעת והמלצה, ותעביר הכל לנשיא. רק אז, בקצה, הנשיא יחליט אם לאשר או לדחות את הבקשה. אם יאשר, שר המשפטים צריך לחתום יחד איתו. ובשני המקרים, הנימוקים יועברו בכתב למי שהגיש את הבקשה.

‏ד"ר בלנדר: באופן רגיל, יש תמימות דעים בין הלשכות המשפטיות, וכמעט לא קורה שיש ביניהן מחלוקת. קרה מקרה אחד כזה בעבר, שבו שרת המשפטים דאז, לבני, לא הסכימה עם חנינה שהנשיא קצב רצה להעניק. המקרה היה בעצם מקרה של… במקרה או שלא במקרה, של עבריין שהורשע ב… בעבירות מין, ומשרד המשפטים המליץ שלא לתת לו חנינה, והנשיא קצב רצה לחון אותו, ולכן שרת המשפטים, בסופו של דבר, סירבה לחתום חתימת קיום.

‏אלעד: טוב, אני חושב שכולנו יכולים להסכים שבכל מקרה, תרחיש שבו הנשיא ירצה להעניק חנינה לנתניהו, אבל שר המשפטים יסרב, לא תרחיש שיקרה כאן. אז מה כן יקרה? שאלה גדולה, בכלל לא פשוטה. הסמכות של הנשיא היא כללית, והחוק, אמרנו, מתומצת. אבל כן כתובה בו מילה מאוד חשובה - עבריינים. לנשיא המדינה נתונה הסמכות לחון עבריינים. וזו שאלה שכבר נשמעה ביממה האחרונה. האם יש סמכות להעניק חנינה למישהו נאשם ולא עבריין? אז התשובה היא כן. יש תקדים, יש קביעה של בג"ץ. לא סתם משווים בין הרצוג הבן והרצוג האב. גם חיים הרצוג, לפני כמעט 40 שנה התמודד עם אותה שאלה, כשקיבל בקשה לחון בכירים בשב"כ, בעקבות פרשת קו 300, הוצאה להורג של שני מחבלים וניסיון לטייח את החקירה.

‏ד"ר בלנדר: שם, כלל לא התחיל ההליך המשפטי. זאת אומרת, ההודאה הייתה לפני משפט בכלל. אה… היה שם ניסיון לגרום לזה שלא יוגש כתב אישום, ובסופו של דבר אה… בסוג של דיל כזה, הרצוג האב חנן את אנשי השב"כ, למרות שגם הם, בזמנו, אמרו שהם לא זקוקים לחנינה כי בעצם הם יוכלו לצאת זכאים במשפט.

‏אלעד: אז יש תקדים בעניין. שבעה קיבלו אז חנינה, מבלי שהמשפט שלהם בכלל התחיל. בג"ץ קבע שיש לנשיא סמכות לעשות את זה. אבל, וזה אבל גדול, כחלק מהחנינה המבקשים הודו שביצעו עבירה, עליה הם ביקשו את החנינה. זה לא תנאי הכרחי, ובכל זאת, את הדבר הזה, בינתיים לפחות, ראש הממשלה מסרב לעשות, להפך. יש עוד הבדל ששווה לקחת בחשבון, כי נתניהו מבקש את החנינה מהנשיא, כדי שיוכל להתמקד בניהול המדינה, כדי שיוכל להמשיך בחיים הציבוריים. ואם הולכים לפי תקדים קו 300, זה לא אמור לעבוד ביחד.

‏ד"ר בלנדר: אנחנו יודעים שיש החלטה של בג"ץ בעניין גינוסר, שבעצם גינוסר הרי הוא קיבל חנינה ב… בפרשת קו 300. הוא היה בכיר בשב"כ, הוא קיבל חנינה. אחרי זה, רצו למנות אותו למנכ"ל משרד השיכון. והייתה עתירה נגד זה, ובג"ץ קבע שהעובדה שהוא קיבל חנינה, עדיין לא הופכת אותו, מבחינה ציבורית, לראוי לכהן בתפקיד כזה.

‏אלעד: יש המון מורכבויות, הן לא מסתיימות רק בטיעונים שהציג ראש הממשלה, במה שכן או לא אמר, במה שהוא כן או לא מתכוון לעשות. לנשיא המדינה יש סמכות להעניק חנינה, כן, אבל יש גם את שאלת המסר. אם הנשיא יעניק חנינה בעיצומו של משפט שעדיין מתנהל, אז הוא מממש את סמכותו לחון, אבל בעצם מציב את עצמו כתחליף, ואפילו מעל בית המשפט.

‏ד"ר בלנדר: זה מאוד נכון. ה… מעשה החנינה בשלב הזה, הוא משנה את מארג היחסים והכוחות בין רשויות השלטון. למעשה, ההתערבות בהליך המשפטי, על אף שהיא באה מכיוונה של רשות חומלת, במקרה הזה, מעשה של חנינה בהחלט יש בו התערבות במעשיה של הרשות השופטת.

‏אלעד: בשורה התחתונה, וזה ברור. בקשת החנינה של ראש הממשלה היא חריגה כמעט מכל כיוון ומכל מובן. היא חריגה, כי מי שמבקש אותה הוא ראש הממשלה, שהוא נאשם בפלילים, ועדיין בעיצומו של משפט. היא חריגה, כי המבקש לא מודה באשמה ולא מביע חרטה. להיפך, הוא ממשיך לטעון שהוא חף מפשע ומאשים את המערכת שתבעה אותו. היא חריגה, כי המבקש רוצה להשתמש בחנינה, כדי להמשיך קריירה ציבורית. הוא לא רואה בה אות קלון. והיא חריגה, כי היא הופכת את נשיא המדינה, מי שמחזיק בפונקציה סמלית, טקסית, ממלכתית, למי שעכשיו עומד במרכז של הסוגיה הכי שנויה במחלוקת בציבוריות הישראלית.

‏ד"ר בלנדר: איך יכול להיות שנשיא המדינה, שהוא באמת יותר סמל מאשר שחקן פוליטי, הפך להיות גורם כל כך מכריע, שבעצם הכרעה שלו בעניין הזה של החנינה, תשנה את הנתיב שאליו המדינה הולכת? למדינת שלטון חוק, למדינה שבה כל האזרחים שווים, למול מדינה שעושה הנחות לאנשים חזקים, שיש להם חברים עוד יותר חזקים.

‏אלעד: אז תראו, אולי, אולי, יש דרך שלישית. אולי בברירה שבין לאשר את בקשת החנינה לבין לדחות אותה, הנשיא הרצוג בעצם ינסה לעשות משהו אחר. דפנה ליאל אומרת שיש דיבור כזה, יש הערכה, יש תחזית כזו. שהרצוג לא בדיוק יגיד לא, וגם לא בדיוק יגיד כן.

‏דפנה: אני חושבת שהרצוג בסוף מקווה שהדבר הזה יוביל, אולי, לאיזושהי תוצאת ביניים, אולי לאיזושהי התפתחות בין התביעה לבין אנשי ראש הממשלה. הוא אמר, הוא חוזר ואומר "אני רוצה לראות פה הסדר טיעון. אני חושב שזה הדבר הנכון". אבל שוב, בהינתן העובדה שהדבר הזה לא מתקדם, הוא שוקל את אופציית החנינה, וגם בתוך אופציית החנינה, השאלה - בשביל מה? ואיך אתה גם ערב לזה? אפילו אם הלכת על הסדר, שבעיניי הוא בעייתי, שאתה עוצר את הרפורמות המשפטיות ואת הרפורמה בתקשורת. אז מי מבטיח לך שיום אחרי שתיתן חנינה, לא ממשיכים בחקיקות? הרי יהיה לחץ מטורף מימין. זאת אומרת, יש פה משהו שהוא כל כך תקדימי וכל כך חריג, שקשה לנבא איך הוא יתפתח. זו האמת. אני כן יכולה לומר, הדבר הזה נפל על קרקע פוריה. אצל הרצוג שוקלים את הדבר הזה במלוא הרצינות. נתניהו ידע את זה, וזו הסיבה שהבקשה הוגשה. אני לא רוצה לומר שהדברים כבר סגורים, אבל אני חושבת שנתניהו לא היה יוצא לדרך, אם הוא לא היה חושב שיש לו סיכוי לסיים את התהליך הזה עם חנינה.

‏[מוזיקת סיום]

‏אלעד: דפנה ליאל, תודה.

‏דפנה: תודה.

‏אלעד: ותודה לדוקטור דנה בלנדר.

‏וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה עדי חצרוני, דניאל שחר, שירה אראל והילה פז. על הסאונד יאיר בשן, שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

‏אני אלעד שמחיוף. אנחנו נהיה כאן גם מחר.

‏[חסות]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה