top of page

אחד ביום - הנשיא שיציל את ארגנטינה?

בזמן שארגנטינה נמצאת בפשיטת רגל, כשכמעט חצי מהאזרחים מתחת לקו העוני וכשדור צעיר גדל באווירת ייאוש - צמח חאוויר מיליי, מנהיג בלתי צפוי ובלתי מרוסן. מיליי, תומך נלהב של ישראל, מתכנן לעשות מהפכה ביחסים בין המדינות וגם לנקוט בצעדים שנויים במחלוקת בניסיון להוציא את מדינתו מהבוץ. אז הפעם, אנחנו עם הנשיא החדש של ארגנטינה.

 

[חסות]

היום יום שלישי, 2 בינואר, ואנחנו אחד ביום, מבית N12. 

אני אלעד שמחיוף ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו, סיפור אחד ביום, בכל יום.

[רעש - ברכות, תפילה, אמן]

סביב שולחן אחד, בשכונה אחת בארגנטינה, ישבו כמה גברים והתפללו. הם ערכו טקס הבדלה, היו ברכות, יין, נרות שבת, לא משהו בלתי שגרתי. אבל במרכז השולחן ישב אדם אחד, לבוש במעיל עור שחור, כיפה שחורה גדולה על ראשו. הוא אורח הכבוד כאן. בזמן שהאחרים התפללו, הוא הנהן עם הראש, מדי פעם גם עשה עם השפתיים באיזה ניסיון נואש להשתתף. הוא חזר אחרי המברכים כשהם אמרו "אמן". כנראה המילה היחידה שהוא הבין. ואז הרב דוד פינטו, מי שניהל את הטקס, אחז בידו של האורח המכובד, שם יד שנייה על הראש שלו, ובירך.

[הקלטה: דובר כלשהו, קצת לא ברור: "העניק את המדינת הגדולה ארגנטינה…".]

אורח הכבוד, האיש שהיה לו חשוב להגיע באופן אישי ולקבל ברכה מהרב, להשתתף בתפילה ולעשות עם השפתיים למרות שלא הבין אף מילה, הוא הנשיא החדש של ארגנטינה, חאבייר מיליי. הוא כבר הודיע שהוא רוצה להתגייר. הוא כבר הופיע בהפגנות פרו-ישראליות כשהוא אוחז בדגל ישראל ענק. הוא הביע תמיכה בלתי מסויגת בישראל, אמר שהוא עובד על הכרזה רשמית של חמאס כארגון טרור בארגנטינה, והבטיח להעביר את השגרירות לירושלים. הוא אפילו מינה את הרב האישי שלו לשגריר ארגנטינה בישראל.

[הקלטה בספרדית]

[הקלטה באנגלית]

השבוע הוא פתח את משחקי המכבייה שנערכים בארגנטינה עם מסר מאוד חד-משמעי.

[חאבייר מיליי מדבר בספרדית] "אני שולח אהבה לכל היהודים," הוא אמר, ״בפרט לאלה שנמצאים בשדה הקרב.״

הוא השמיע ההתחייבות בלתי ניתנת לשינוי, לעמוד לצד ישראל והעם היהודי, וגם הוסיף לקינוח:

[חאבייר מיליי צועק בספרדית]

אלעד: "יחי החופש, לעזאזל״.

חאבייר מיליי: "תודה רבה.״ (ספרדית)

מיליי מתכנן לעשות מהפכה ביחסים שבין ארגנטינה לישראל, אבל בלי קשר לזה הוא מתכנן לעשות הרבה מהפכות בכלל במדינה הדרום-אמריקאית. הוא, איך נאמר, טיפוס. כי לא רק עם דגל ישראל הוא מגיע להפגנות, אלא גם מצויד במסור חשמלי. הוא נאלץ להכחיש, למשל, שניהל מערכת יחסים רומנטית עם אחותו. הוא שכר את שירותיה של מתקשרת כדי שיוכל לדבר עם חמשת הכלבים שלו. השבוע הוא טס במחלקת תיירים להופעה של בת הזוג שלו, ולפני ההמראה, הלהיב את הנוסעים:

[קריאות בספרדית]

אלעד: ובהופעה עצמה, עלה על הבמה והתמזמז עם בת הזוג שלו אל מול הקהל המריע.

[תרועות]

אלעד: אמרתי, טיפוס.

אלעד: אז הפעם אנחנו עם החבר החדש והלא שגרתי של ישראל בארמון הנשיאות, אדם שבא לשנות את המדינה שהוא עומד בראשה מהקצה, בסגנון מאוד ייחודי. הפעם, אנחנו עם הנשיא החדש של ארגנטינה.

פרופ׳ ריין: אהה... אני ממשיך לצבוט את עצמי מידי יום, על בסיס קבוע, מאז שהוא נבחר ועוד יותר מכך מאז שהוא הושבע לנשיאות בעשרה בדצמבר.

אלעד: כשמומחה לארגנטינה, שחי בארגנטינה בעבר, שמבקר שם עד היום באופן תדיר, כמו פרופ' רענן ריין, אומר שהוא מופתע ממה שקורה בארגנטינה, אז אפשר להבין שאנחנו מדברים על וואחד הפתעה. פרופ' ריין הוא היסטוריון של ספרד ושל אמריקה הלטינית באוניברסיטת תל אביב, וכמו רבים אחרים, גם הוא לא תיאר לעצמו שלחאבייר מיליי יש איזשהו סיכוי להיבחר כנשיא ארגנטינה.

פרופ׳ ריין: האיש הוא אכן אקסצנטרי על פי כל פרמטר סביר, גם במראה, הפאות הארוכות האלה, גם בהתנהגות, העובדה שהוא מספר על האורגיות שהוא השתתף בהן בעברו, על הקשרים השונים-מוזרים שיש לו עם הכלבים שהוא מחזיק, והרשימה עוד ארוכה מאוד. הוא בוודאי לא פוליטיקאי שגרתי, שאנחנו רגילים, נאמר, לראות בדרך כלל.

אלעד: להגנתו של מיליי הוא איש לא שגרתי במציאות לא שגרתית, המציאות הכלכלית של ארגנטינה, כלומר. מציאות שלנו כישראלים יהיה אפילו קשה לדמיין. מציאות שחייבים להבין אותה לפני שמבינים אותו, את מיליי.

פרופ׳ ריין: אז אם נתייחס למה שקרה ערב הבחירות האחרונות, אנחנו מדברים באינפלציה שנתית בסדר גודל של כ-150 אחוז, תלוי בנתונים של איזו סוכנות אתה משתמש, ואנחנו מדברים על משהו כמו 40 עד 45% מן הארגנטינאים שמתחת לקו העוני. עכשיו, כשאנחנו מדברים על אינפלציה במימדים כאלה, זה אומר שהמחירים משתנים כמה פעמים באותו יום, זה אומר שלא פעם אתה הולך לחנות, ובעל החנות אינו מעוניין למכור לך את המוצר, כי הוא לא יודע האם הסכום שתשלם לו, יספיק לו כדי לקנות משהו מחדש למלאי. זה אומר שאנשים לא חוסכים, המנטליות היא לא לחסוך, כי מי יודע מה יהיה שווה הכסף שיש לך מחר או מחרתיים.

[מוזיקה]

אלעד: זה לא תמיד היה ככה. די להפך האמת, הכלכלה הארגנטינאית הייתה פעם מקור לגאווה, מקור לקנאה.

פרופ׳ ריין: תראה, בתחילת המאה ה-20, ארגנטינה הייתה… נחשבה כאחת האומות המשגשגות בעולם, עד כדי כך שבצרפת היה ביטוי, היה מושג, עשיר כמו ארגנטינאי. ודיברו על בואנוס-איירס כפריז של אמריקה הלטינית. לפי כל המדדים האובייקטיביים במרכאות, קצב הגידול של התוצר שלה היה מרשים ביותר, היא הייתה יצואנית מרכזית של דגנים ושל בשר, נראה היה שצפוי עתיד מזהיר לארגנטינה. הנתונים האובייקטיביים קצת מוליכים שולל, השגשוג לא היה נחלתם של מרבית הארגנטינאים, אלא של אליטה קרקעית לטיפונדיסטית מצומצמת. אבל כן, היה נדמה שנכון לארגנטינה עתיד מזהיר, אבל מאז, נאמר, שנות ה-20 של המאה הקודמת, דומה שארגנטינה נמצאת בתהליך של שקיעה והידרדרות.

אלעד: אז מה קרה? איך הגענו מעשיר כמו ארגנטינאי, לזה שמחיר החלב בארגנטינה מתעדכן כמה פעמים ביום, בגלל שהאינפלציה היא פשוט מטורפת?

פרופ׳ ריין: תראה, באופן בסיסי ומהותי, כלכלתה של ארגנטינה עוצבה משלהי המאה ה-19, ועד מלחמת העולם השנייה, ככלכלה משלימה לזו של בעיקר בריטניה וארה"ב. כלומר, כלכלה שמתמחה במספר מצומצם של ענפים כלכליים, בעיקר חקלאיים, ושרוכשת בתמורה לייצוא של אותם מוצרי חקלאות, מוצרים מוגמרים של התעשייה הבריטית או האמריקאית. כאשר הכלכלה תלויה במספר מצומצם כל כך של מוצרים, הרי די בשנה של בצורת כדי לפגוע ביבולים, שנה של התפשטות מחלת הפה והטלפיים כדי לפגוע בבקר ובייצור הבשר, שנה שבה יש פתאום ביקוש גבוה לסויה מצד הסינים, וכעבור שנתיים הביקוש לסויה קטן. לכן הטלטלות בהכנסות הלאומיות במטבע החוץ היו מאוד גדולות, לכן הכלכלה היא כל כך הפכפכה ואין בה יציבות. זאת בעיית היסוד של ארגנטינה, כלכלה שהתפתחה בתוך מודל של תלות כלכלית, במעצמות הכלכליות הגדולות יותר.

אלעד: ב-123 השנים האחרונות ארגנטינה סיימה 113 מהן במינוס, ההוצאות הממשלתיות אדירות, החובות מהגבוהים בעולם, הייצוא הארגנטינאי לא מצליח לעמוד בקצב, לא פעם אגב חסמו אותו, כמו למשל לובי החקלאות האמריקני שחסם יבוא של בשר מארגנטינה, בגלל, רשמית, רמת תברואה נמוכה אבל מעשית גם חשש מתחרות. ולצד כל זה בארגנטינה כמו בלא מעט מדינות באמריקה הלטינית, היו גם שורה של מנהיגים מושחתים ושכבה דקה מאוד של אנשים עשירים מאוד, שהרוויחו את הכסף שלהם על גבם של הרוב העני מאוד.

פרופ׳ ריין: אתה צודק, השחיתות היא אנדמית בארגנטינה, כמעט כל ממשלה, אני אומר באופן דיפלומטי, כמעט, כל ממשלה התאפיינה במידה גדולה מאוד של שחיתות, ודווקא משום שיש מגבלה על מספר הכהונות של נשיא, אז אותו נשיא ותומכיו בדרך כלל מנסים לנצל את ההזדמנות, כדי להתעשר כמה שיותר ולהעשיר את מקורביהם כמה שיותר, לפני שיצטרכו לעזוב את ארמון הנשיאות ולפנות אותו למישהו אחר, זו אכן בעיה. גם העובדה שאין סולידריות חברתית משמעותית, יש אליטות כלכליות שנהנו ונהנות מן המצב הקיים, גם במחיר של אוכלוסייה רחבה, גדלה והולכת, שסובלת מצוקה גדולה מאוד. אז תיקח יחד את כל הגורמים האלה, ותקבל חלק מההסבר לאותה דעיכה של ארגנטינה, של חוב לאומי גדול שהיא לא מצליחה לשלם, של שמיטת חובות וכדומה.

אלעד: ארגנטינה הגיעה למצב עד כדי כך גרוע, שקרן המטבע הבינלאומית הייתה צריכה לחלץ אותה יותר מ-20 פעמים. החוב של ארגנטינה לקרן המטבע עומד על כמעט 45 מיליארד דולר, הגבוה בעולם. יש לה עוד עשרות מיליארדים של חוב במסחר ולמשקיעים. במשך שנים נשיאי ארגנטינה התחייבו לתוכניות וקיצוצים ורפורמות, אבל לא ממש עמדו בהבטחות. וזה לא רק שהמצב של האזרח הארגנטינאי גרוע, גם המדינה שלו עצמה גם היא בפשיטת רגל.

פרופ׳ ריין: ולכן הלכה והתרחבה איזושהי תחושה של ייאוש אצל הרבה מאוד ארגנטינאים. בנוסח, ניסינו את המרשמים של הימין, זה לא עבד. ניסינו את המרשמים של המרכז שמאל, זה לא עבד. אולי צריך לנסות ולהמר על איזשהו סוס שחור, שאתה לא בדיוק יודע איך יתנהג, האם יצליח או לא, אבל שאר השחקנים הפוליטיים העיקריים נכשלו. והגיע עכשיו מישהו שאמר, אני רוצה לשבור את ה-cycle הזה, את מעגל הקסמים הזה שלא מאפשר לארגנטינה, עצמאות כלכלית, שלא מאפשר לארגנטינה לצאת ממצב התלות והחובות שבו היא נמצאת, אז בואו ניתן לו צ'אנס.

[הקלטה בספרדית - נאום חוצב להבות]

[חסות - 30 שניות]

אלעד: כשהמדינה בפשיטת רגל, כשכמעט חצי מהארגנטינאים נמצאים מתחת לקו העוני, כשדור צעיר גדל באווירת ייאוש, צמח חאבייר מיליי. המנהיג הבלתי צפוי, הבלתי שגרתי, הבלתי מרוסן, הבלתי מתנצל ועוד כל מיני בלתי אחרים.

פרופ׳ ריין: הוא דמות צבעונית מאוד, שבצעירותו ניגן בלהקת רוק, והיה שוער בקבוצת כדורגל "Chacarita Juniors", ולטענתו הוא מחליט ללכת וללמוד כלכלה, בעקבות אותו משבר כלכלי בסוף שנות ה-80, תחילת שנות ה-90. הוא הופך להיות כלכלן בחברה גדולה, ובזמן קצר אחר כך, מתחיל להיות פרשן בטלוויזיה, של המציאות החברתית והכלכלית במדינה, ומפיקי התוכניות השונות אוהבים להזמין אותו, כי הוא עושה פרובוקציות.

[הקלטה בספרדית - ויכוח של כמה אנשים]

פרופ׳ ריין: לכן הוא הופך בהדרגה לדמות מוכרת בסלון של הרבה מאוד בתים, בזכות אותן הופעות טלוויזיוניות תכופות מאוד.

אלעד: אחרי קריירה כפרופסור באקדמיה, ואחרי שכתב ספרי כלכלה, בעשור הקודם מיליי הפך לפרשן פופולרי בטלוויזיה. מחקר הראה, שהוא הפרשן הכלכלי שרואיין הכי הרבה בארגנטינה, יותר מ-193 אלף שניות של הופעות בטלוויזיה. מקום ראשון בפער. מילי לקח את הפופולריות הזו, וניתב אותה לקריירה פוליטית. הוא רץ לפרלמנט, עם אותו vibe שהוא הביא לתקשורת. האיש שאומר את הכל, בפנים, יוצא נגד כולם, ובועט בכל המוסכמויות.

פרופ׳ ריין: כאשר הוא נכנס למערכת הפוליטית, והוא נבחר לפרלמנט לפני כ… לראשונה, לפני כשנתיים וחצי. כלומר, זו קריירה פוליטית מאוד מאוד מאוד קצרה, שגם אומרת שאין מפלגה של ממש מאחוריו. כלומר, פורמלית יש, אבל אין בסיס תמיכה של ממש. והוא, גם בנאומיו, בכל ההזדמנויות הפוליטיות, מציג את עצמו כ-outsider, כמי שלא חייב לאף אחד, כמי שלא זקוק לשוחד, כי יש לו עצמאות כלכלית משל עצמו, והוא מבטיח לצאת כנגד מה שהוא כינה, הקסטה, או אותה מאפייה של הון שלטון, שמנהלת את ארגנטינה לטובתה בלבד, ולא לטובת הארגנטינאים כולם.

[שיחה בספרדית]

פרופ׳ ריין: הוא פונה, קודם כל, לכל המאוכזבים, לכל המיואשים מן המצב הקיים, והוא מפזר שורה של הבטחות, לפיהן הוא יפגע בכל הפריבילגים, בכל מי שנהנו מן המצב עד עכשיו, ויפעל להטבת מצבו של מרבית הציבור הארגנטינאי. אחת מהבטחות הבחירות שלו שאמורה כבמטה של קסם לשנות את מצבה של ארגנטינה, זה תוכנית לדולריזציה.

אלעד: שמה זה אומר?

פרופ׳ ריין: זה תוכנית דומה לזו שעשה מנחם בשנות ה-90, שהמטבע הלאומי הארגנטינאי יהפוך להיות דולר. מה שיבטיח, יציבות של הכלכלה. אתה תדע שהתנודות הן בסך הכל שוליות, המטבע יכול להתחזק קצת, להיחלש קצת, אבל לא באופן דרמטי, כפי שקרה, קורה עם הפסו, לאורך כל כך הרבה שנים, אבל כאמור, תמיכה משמעותית הוא מגייס בקרב צעירים. כאלה שמבחינתם דמוקרטיה בארגנטינה היא כבר דבר מובן מאליו, כאלה שבעיקר מכירים את ההתפרקות של העשור האחרון, ופחות מכירים את המאמצים לבנות איזושהי מדינת רווחה בארגנטינה עם איזושהי רשת ביטחון סוציאלי וכדומה. אני מזכיר, ההצבעה בארגנטינה היא חובה, וההצבעה בארגנטינה היא מגיל 16 ומעלה. בקרב הצעירים מיליי זכה לתמיכה מאוד מאוד גדולה, מההתחלה ממש.

אלעד: היו לו הבטחות גדולות, והוא תיווך אותן לציבור באופן גדול. הוא אמר ביושר, "יהיה רע לפני שיהיה טוב". הרעיונות שלו רדיקליים. הוא פרסם סרטון שבו תלה על לוח את שמות משרדי הממשלה, ועבר אחד אחד, ותלש את המיותרים בעיניו.

[הקלטה בספרדית של חאבייר מיליי]

אלעד: משרד התיירות והספורט, החוצה (afuera). משרד התרבות, החוצה. המשרד לאיכות הסביבה, החוצה. המשרד לעבודות ציבוריות, החוצה, כי הם גזענים. כך הוא אומר. עיקר הקמפיין שלו, עסק בכלכלה, אבל לא רק.

פרופ׳ ריין: הוא ממצב את עצמו בימין באופן מובהק, אבל לא בימין המסורתי, כן? הוא לפעמים מכנה את עצמו אנרכו-קפיטליסט, ולפעמים ליברטריאני, ובעיקר הוא אומר שהמדינה היא נטל, היא מכשול, וצריך לצמצם את כוחה וסמכויותיה ככל האפשר. עכשיו, אם תסתכל על התוכניות שלו, על ההצעות שלו, תראה איזשהו שעטנז של רעיונות שונים, שחלקם מתאימים או לא מתאימים למה שהוא ימין. הוא נגד הפלות, שזה בדרך כלל הימין. הוא בעד מכירה חופשית של איברים. לא יודע, בדרך כלל גם ימין וגם שמאל נרתעים מרעיון מהסוג הזה. מגדיר את עצמו מעריץ של טראמפ. טראמפ היה מראשונה המברכים אותו אחרי ניצחונו בבחירות. בולסונרו הברזילאי בירך אותו גם כן. בטקס ההשבעה לנסיעות שלו היה ויקטור אורבן ההונגרי, מארין לה פן הצרפתית. כלומר, לא היה ספק באיזה מחנה הוא מוצא את עצמו, או רואה את עצמו.

אלעד: ולצד כל אלה, הייתה גם היהדות ובפרט התמיכה שלו בישראל. הוא תומך נלהב וממש לא מתבייש. המדיניות שלו המוצהרת היא עמידה איתנה לצד ארצות הברית ולצד ישראל, וגם זה היה חלק מרכזי בקמפיין הבחירות של מיליי.

פרופ׳ ריין: תראה, חלקית אנחנו רואים את זה בימין הרדיקלי במקומות שונים. מבחינתו זה גם statement של תמיכה בארצות הברית, כמו הרבה ארגנטינאים אחרים, גם הוא מאמין שכוחם והשפעתם של היהודים בארצות הברית הוא גדול מאוד, ולכן כדאי לחבור ליהודים כדי להתקרב לארצות הברית. אבל זה לא רק זה. אני חושב שהיחס שלו אל יהודים ויהדות, והאמירה שהוא שוקל להתגייר, היא חלק מן ההתרסה שלו כלפי הממסדים השונים בארגנטינה. להדגיש את השוני שלו, את האחרות שלו, את זה שהוא נבדל מכל האחרים. בקרב חלק מיהודי ארגנטינה חיבוק הדוב הזה מעורר גם מידה של אי נוחות. נכון שבאמת בימים כמו הימים האלה, כל ביטוי של סולידריות מצד כל מנהיג בינלאומי, מתקבל בברכה גם בישראל וגם בקרב קהילות יהודיות במקומות שונים. אבל הזדהות יתר כזו, ביקורת נוקבת כל כך על האפיפיור, כבר מעוררת כל מיני ביטויים של אנטישמיות כלפי הנשיא היהודי הזה, זה שהוא לא התגייר זה לא משנה כדי להגדיר אותו כנשיא יהודי, מה שלא היה כבר הרבה שנים בארגנטינה. אז זה משולש מורכב, הקשר הזה בין מיליי, ישראל והקהילה היהודית בארגנטינה.

אלעד: וזה עבד. הכל, המכלול עבד. אחרי שסיים במקום השני את הסיבוב הראשון בבחירות, הוא הצליח לרתום אחריו מצביעי ימין ומצביעים שסלדו מהמועמד השני שמולו, וזכה במקום הראשון עם 56 אחוזים.

[הקלטה בספרדית: נאום תרועות]

פרופ' ריין: מדהים, ממש מדהים. הוא מנצח וניצחון ברור, כלומר לא על חודו של קול או שניים, אלא ניצחון ברור.

אלעד: מיליי לא חיכה אפילו רגע אחד. אתם זוכרים את אותו מסור חשמלי שהיה לוקח איתו להפגנות? הוא נועד להמחיש את הקיצוצים המתוכננים, את התוכנית שלו לכרות את הענפים הרקובים בכלכלה ובפוליטיקה הארגנטינאית. ועם הבחירה שלו כנשיא, זה בדיוק מה שהוא עשה.

פרופ׳ ריין: הוא שובר את הכלים מן היום הראשון, ומפגין את הבוז שלו כלפי מוסדות המדינות. בדרך כלל בתום טקס ההשבעה, אמור הנשיא נבחר לשאת נאום לפני שני בתי הקונגרס. הוא בחר לצאת מארמון הנשיאות אל הרחוב, אל תומכיו, ולעמוד כשהוא מפנה את גבו אל הקונגרס, ולשאת את הדברים. 

[הקלטה בספרדית: נאום]

פרופ׳ ריין: והוא הבהיר שהוא לא יחזור על הטעויות שעשה מאוריסיו מאקרי, כאשר הוא נבחר לנשיאות לפני שמונה שנים, והוא הולך על טיפול בהלם.

[הקלטה בספרדית: נאום]

אלעד: ״אין לנו אופציה אחרת,״ זה מה שהוא חזר ואמר, "המצב עד כדי כך חמור שאנחנו חייבים טיפול בהלם, משהו דרסטי ודרמטי.״ וכך באמת היה. בין ההחלטות הראשונות שהוא קידם, היה למשל ביטול של סובסידיות לתחבורה ציבורית, הורדת חסמים על ייצוא, ובעיקר פיחות של הפסו, המטבע המקומי. עכשיו, 800 פסו שווים דולר אחד, לפני כן, 400 פסו היו שווים דולר אחד. המטרה היא להפוך את התוצרת הארגנטינאית לאטרקטיבית וזולה יותר לייצוא לעולם. ואת כל אותם משרדי הממשלה שלטענתו מיותרים, ההם מהסרטון, עם הלוח וה-afuera, הוא פשוט ביטל.

פרופ׳ ריין: הוא חותך בחצי את מספר משרדי הממשלה. היו 18 משרדים, עכשיו יש תשעה משרדי ממשלה. כישראלים, בעניין הזה לפחות, איננו יכולים אלא להסתכל בקנאה בארגנטינה, כשאנחנו רואים את מספר משרדי הממשלה המיותרים שנוצרו כאן למקורבים פוליטיים כאלה ואחרים. ומה שנקרא מזכירויות מדינה, גם כן, במקום נדמה לי 104, יש 56 עכשיו.

אלעד: והוא גם חתך, ״גירזן״ ממש את הוצאות הממשלה.

פרופ׳ ריין: לארמון הנשיאות יש צי של משהו כמו 110 או 120 מכוניות, כולם נמכרות. אין יותר צי מכוניות של ארמון הנשיאות. במשרד הכלכלה יש 600 מכוניות, ונהגים וכולי וזה, כל אלה נמכרים, כן, נמחקים. הוא מודיע שכל מי שנכנס לשירות הציבורי בשנה האחרונה, החוזה שלו מסתיים, הוא הולך הביתה. 7,000 איש שהחלו את עבודתם בשירות המדינה החל מאחד בינואר 23, הולכים הביתה. הוא מודיע על הפסקת כל העבודות הציבוריות ברחבי המדינה. סלילת כבישים, הנחת צינורות ביוב, שדרוג רשת המים, בניית גשרים, you name it, כל זה כרגע מוקפא.

אלעד: כל ההחלטות האלה היו רק ביממות הראשונות של הכהונה שלו. כמה ימים אחר כך הגיעו עוד. מיליי הכריז על מצב חירום כלכלי. הוא העביר צווים נשיאותיים שאיפשרו לו להעביר עשרות רפורמות בלי אישור הקונגרס. דרגולציה, הורדת חסמים, ניסיון, לתפיסתו, להתניע את הכלכלה המקומית עם מינימום הפרעות ובירוקרטיה.

פרופ׳ ריין: אחת הדוגמאות שנתתי הייתה שמעכשיו לא רק בתי מרקחת יוכלו למכור תרופות, גם הפיצוציה מתחת לבית שלך תוכל להתחיל למכור תרופות מעכשיו. בעייתי, לא בעייתי, אתה תגיד, אבל בהחלט נאמר דרגולציה כזו או אחרת. ואז הוא, לגבי מהלכים מסוימים, ברור לו שצריך את אישור הקונגרס. למשל אישור להפרטה של חברות ממשלתיות כאלה ואחרות. הוא מגבש חבילה של תיקונים לחוקים, ביטולי חוקים, חוקים חדשים, ומביא אותה כמקשה אחת לקונגרס. הוא מכנס, כיוון שיש פה מצב חירום כלכלי, הוא מכנס מושב חירום של הפרלמנט, שאמור להיות עכשיו בחופשת הקיץ שלו. ועד 31 בינואר, הפרלמנט אמור לתת את אישורו או לא, לאותה חבילת צעדים כלכליים. אין אפשרות לשנות תוכנו של החוק הזה או אחר, אלא הפרלמנט אמור או לאשר את החבילה כולה כמו שהיא, מדובר באלפים רבים של עמודים, או לדחות אותה כולה.

אלעד: בקרן המטבע הבינלאומית אומרים שאלו צעדים בכיוון הנכון. צעדים שיאפשרו שיח עם ארגנטינה לגבי הסדר ומחיקת חובות. אבל כמו שאתם יכולים להניח, זה ממש לא עובר חלק. התוכניות הגדולות של מיליי נתקלות, דבר ראשון, במחסומים הפוליטיים. הוא אמנם נשיא, אבל אין לו את הכוח הפוליטי הדרוש, כדי להעביר רפורמות ענקיות כאלה, בטח לא בקלות.

פרופ׳ ריין: תראה, על הנייר לא. מה זאת אומרת? זאת אומרת שבקונגרס, מתוך 257 צירים, למפלגה שלו proper, יש 37. זה כלום. אבל הקונגרס מפוצל בין הרבה מאוד מפלגות, ויש לא מעט מפלגות ימין שיתנו לו את תמיכתם, וכנראה גם לא מעט צירים של מפלגות אחרות, שינסו להתיישר עם המדיניות החדשה, או מתוך אופורטוניזם, או מתוך תחושה, שכרגע אין משהו אחר, ולכן אם גם זה ייכשל עכשיו, אז הקטסטרופה אולי תהיה עוד גדולה יותר.

אלעד: והמכשול השני שמיליי נתקל בו, הוא לא פחות קשוח. זה הציבורי. נכון, הוא ניסה לתווך את המציאות בצורה מדויקת, הוא הסביר עד כמה המצב נואש, הוא אמר שיהיה רע יותר לפני שיהיה טוב יותר, אבל זה לא ממש מנחם את המוני הארגנטינאים, שהיו עניים לפניו, וכרגע הופכים לעניים אפילו יותר.

פרופ׳ ריין: המבקרים שלו באים בטענות על כך שהתוכנית הזאת, בסופו של דבר, נועדה לפרק את מה שנשאר במדינת הרווחה הארגנטינאית, והיא תשרת בסופו של דבר את האינטרסים של מגזר צר באוכלוסייה, אלה שיש להם יהיה להם יותר, ואלה שאין להם יהיה להם עוד פחות מכך. האופן שבו הוא רוצה לפגוע אנושות במערכת הבריאות הציבורית, במערכת החינוך הציבורית, הקיצוצים הצפויים באוניברסיטאות, בתרבות, כל אלה, מי שישלם את המחיר עליהם, קודם כל מעמד השכירים בארגנטינה, ולאו דווקא בעלי ההון הגדול. עכשיו גם הצעדים הכלכליים, גם הם חלק מתפיסת עולם רחבה יותר, שהיא בעייתית לפחות בעיני חלק מאיתנו, לא כולם. מי שטוען כמו טראמפ, שכל בעיית ההתחממות הגלובלית, אינה אלא קונספירציה של המרקסיסטים, יבטל את המשרד לאיכות הסביבה. האם בזה הוא מועיל למישהו, למשהו? אולי לבעלי תעשיות מזהמות, כן, אבל לאו דווקא לציבור הארגנטינאי. יש פה הסתייגות רבה מן הצעדים, למרות שכמו שאתה אומר, ברור לכולם היה שצריך לנקוט במהלכים מאוד מאוד דרמטיים.

אלעד: אבל בינתיים מיליי בשלו. הוא מאותת לעולם, ובעיקר לארה"ב, שהוא בא לתקן את ארגנטינה, ושהוא יעשה את זה ברצינות ואחרת מאשר קודמיו. ארגנטינה, למשל, הייתה אמורה להצטרף לגוש ה-BRIC, כלכלות שהן מעין קונטרה למדינות המערב. סין שם, ורוסיה ומדינות כמו דרום אפריקה והודו. אבל מיליי ביטל את ההצטרפות הזו, הוא הדגיש שהוא נגד קומוניזם, ואותת לאמריקנים שהוא לגמרי בצד שלהם. בעולם מסתכלים מאוד בסקרנות. יש מי שמכנה את מה שקורה בארגנטינה, הניסוי הכלכלי הגדול בעולם. אם מיליי יצליח, ארגנטינה יכולה להפוך לכלכלה גדולה וחשובה. אבל אם לא, הארגנטינאים עוד עלולים להתגעגע למציאות שבה האינפלציה כבר כמעט נוגעת ב-200%.

פרופ׳ ריין: הארבעה-חמישה חודשים הבאים יהיו קריטיים, קשה להעריך. אבל גם אם בסופו של דבר, התוכנית של מיליי תעבוד, זה… 2024 תהיה שנה איומה בארגנטינה.

[מוזיקה]

אלעד: פרופסור רענן ריין, תודה.

פרופ׳ ריין: תודה לך.

אלעד: וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק. תחקיר והפקה, עדי חצרוני, רוני הרניב, דני נודלמן ושירה הראל. על הסאונד יאיר בשן, שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו. אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם מחר.

9 views0 comments

Comments


bottom of page