אחד ביום - המהפכן של ניו יורק

זוהרן ממדני, פרוגרסיבי בן 33, נבחר בהפתעה גדולה כמועמד הדמוקרטי לראשות עיריית ניו יורק. מצד אחד הוא הצליח לכבוש בסערה מאות אלפי מצביעים צעירים, אבל מהצד השני הוא מצליח להדאיג מאות אלפי ניו יורקרים אחרים עם העמדות הקיצוניות שלו. בהם, גם לא מעט יהודים שטוענים שממדני הוא במקרה הטוב אנטי ישראלי קיצוני ובמקרה הפחות טוב, אנטישמי.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 02/07/2025.

‏[חסות]

‏[מוזיקת פתיחה]

‏אלעד: היום יום רביעי, 2 ביולי, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו, סיפור אחד ביום, בכל יום.

‏[הקלטה]

Madhur Jaffrey: “going to make you a countryside chicken curry…”

‏אלעד: מדהור ג'אפרי היא אייקון, היא שחקנית, היא סופרת, היא אישיות טלוויזיונית, אבל מוכרת בעיקר בזכות האוכל. כוהנת אוכל, יקראו לזה אצלנו. היא הביאה את הטעמים של הודו ואת האוכל האסיאתי לבריטניה ואחר כך גם לארצות הברית.

‏[הקלטה]

Madhur Jaffrey: “If you don’t have a food processor like this, which is actually quite essential, you could use a grater, that would work just as well.”

‏אלעד: היא זכתה בפרסים, היא קיבלה תואר ממשפחת המלוכה הבריטית, היא מתחזקת קריירה של עשרות שנים. ובגיל 86, מדהור ג'אפרי עשתה צעד מאוד לא צפוי: היא השתתפה בקליפ לשיר ראפ, "Nani" שמו, כלומר סבתא.

‏[מוזיקה מתוך השיר "Nani"]

‏אלעד: בקליפ הזה ג'אפרי עושה ליפסינג, היא מזיזה את השפתיים בהתאם למילים, אז אפשר לראות אותה מקללת.

‏[קטע מתוך השיר "Nani"]

“I’m the best damn Nani that you ever done seen

Fuck top five Nanis and fuck top three

I’m the number one Nani don’t fuck with me…”

‏אלעד: היא מניפה שם אצבע משולשת.

‏[קטע מתוך השיר "Nani"]

“85 years old, 85 years gold

85 years with my family on my back so

Outlast eveybody…”

‏אלעד: היא מנפנפת שטרות של דולרים, ועם כפפות איגרוף מניפה אגרופים לעבר המצלמה. האמן ששר, שיצר את השיר הזה, שהצליח לשכנע את ג'אפרי להשתתף בקליפ שלו, אחרי שהכיר אותה דרך חברים משותפים, ידוע בכינוי Mr. Cardamom, הל.

‏השם האמיתי שלו הוא זוהרן ממדאני, ושבע שנים אחרי ששר שיר שמהלל סבתות, אותו מיסטר קרדמום הוא עכשיו המועמד המוביל להיות ראש עיריית ניו יורק.

‏[הקלטה]

Zohran Mamdani: “My friends, we have done it [applause]. I will be your Democratic nominee for the mayor of New York City.” [applause]

‏אלעד: ממדאני הוא מצד אחד האיש שהצליח לכבוש בסערה מאות אלפי מצביעים צעירים, עד להפתעה פוליטית ענקית בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית בניו יורק, אבל מהצד השני הוא גם האיש שמצליח להדאיג מאות אלפי ניו יורקרים, בגלל העמדות הקיצוניות שלו, בהם גם לא מעט יהודים מודאגים, שטוענים שממדאני הוא במקרה הטוב אנטי ישראלי קיצוני, ובמקרה הפחות טוב אנטישם. [כך במקור]

‏אז הפעם אסף זמיר, לשעבר קונסול ישראל בניו יורק, ויונה ליבזון, לשעבר שליחתנו בניו יורק, יהיו כאן וידברו על אפקט ממדאני ועל העתיד הסוער של התפוח הגדול. פעם ראשונה ואחרונה שאני משתמש בכינוי השחוק הזה כאן, אני מבטיח לכם.

‏אסף: יש את ניו יורק שאנחנו מכירים כתיירים, ויש את ניו יורק העיר כולה, שזה אירוע אחר לגמרי של עשרה מיליון איש.

‏אלעד: כשאסף זמיר הגיע בשנת 2021 למשרד הקונסול בניו יורק הוא הבין כמה הוא לא הבין. זה לא רק ברמת איפה דוכן הנקניקיות שהמקומיים אוכלים בו והוא לא מלכודת תיירים, זה לא רק איזה קיצור אפשר לעשות באיזה רחוב כדי להגיע לסנטרל פארק יותר מהר, אסף הבין, הבין באמת, עד כמה הקהילה היהודית נטועה בתוך העיר ניו יורק.

‏אסף: קודם כל, כמות היהודים שם היא במיליונים והרמות השונות או הפערים בתוך הקהילה היהודית הם ענקיים. ובגלל שבניגוד אלינו, להם כיהודים אין מדינה שם אלא את ארצות הברית, לאורך השנים הם הקימו מוסדות וארגונים שכוחם… אין ארגונים כאלו בארץ. זאת אומרת, הפדרציה היהודית של ניו יורק, שהוא הגוף הפילנתרופי שעוסק בגיוס משאבים ופיתוחם בקהילה בניו יורק, הוא אחד מהגופים הפילנתרופיים הכי גדולים בארצות הברית, הוא מגייס 250-260 מיליון דולר בשנה. ו-AJC, שהוא מעין זרוע משרד החוץ של יהודי ארצות הברית, יש שם דמויות מנהיגותיות גדולות מאוד בפוליטיקה, בפילנתרופיה וגם בדת, ויש רבנים בתוך בתי כנסת שהם במעמד של כוכבי רוק. אז במקום היהודי, זה דבר שלא הכרתי את העוצמות שלו, יש שם גם סנטימנטים שונים לישראל, שהם שונים מאוד מאיך שאנחנו מגדירים אותם בארץ.

‏אלעד: היומן שלו הלך והתמלא, אבל לאו דווקא באירועים ובפגישות שחשב שישתתף בהם כקונסול. לכאורה, הנציג הישראלי הבכיר בעיר אמור לחתור לפגוש דמויות במגזרים הכלליים. פוליטיקאים, אנשי עסקים, משפיענים, אנשים שישראל רוצה לחזר אחריהם, לשכנע אותם, לרתום אותם. אבל לא, יומן הקונסול מצא את עצמו מתמלא בפגישות ואירועים של נציגים מתוך הקהילה היהודית בעיר.

‏אסף: כן, חד משמעית כן, הנפח שהזמן שלך לוקח בהתעסקות בתוך הקהילה היהודית הוא גדול מאוד, הרבה פעמים, דרך אגב, הוא גדול מדי. אתה הרבה מתעסק בתוך הפוליטיקה של הארגונים האלו, בלנסות לייצר מעמד בתוכַן ולשרת אותן ובלגשר בניהן הרבה פעמים. היו מקרים אפילו שראש עיריית ניו יורק היה מבקש ממני לבוא להיות זה שמדליק נר בהדלקת נר חנוכה ב-Gracie Mansion, בין היתר כדי לא להיות… שהוא לא יצטרך לבחור נציג של אף אחד מהארגונים כי אז הארגונים האחרים ייעלבו. הוא בחר את הנציג של מדינת ישראל אז זה ברור… אי אפשר לטעון נגד זה.

‏אני עשיתי בבית שלי כקונסול הדלקת נרות חנוכה, שלהדלקה הזו הגיע ראש העירייה והגיע חבר הקונגרס ריצ'י טורס והדליקו נר בבית הקונסול, זה לא דבר שגרתי שבהכרח קורה למדינות אחרות, בכל זאת יש… זה לובי חזק מאוד, הלובי הישראלי והיהודי בניו יורק.

‏אלעד: אז זהו, הדלקת נרות בבית ראש העיר זה אירוע יהודי, ויש עוד, אבל לא רק אירועים כאלה כי באופן מסורתי, בטח בשנים האחרונות, בעיר ניו יורק, בחסות ובהשתתפות של ראש העיר, אירועים של הקהילה היהודית כללו לא פעם גם אירועים מובהקים למען ישראל.

‏והשאלה שנשאלת עכשיו בכל הארגונים היהודיים בניו יורק, בקרב כל הנציגים, בשיחות בבתי כנסת ובשולחנות שבת, היא אם זה יהיה המצב גם תחת מי שהפך למועמד המוביל להיות ראש העיר הבא. מועמד שעד לאחרונה היה אדם אלמוני לחלוטין, כזה שהיהודים לא הכירו, שאסף זמיר לא ממש הכיר, ושיונה ליבזון, שחזרה משש שנים בניו יורק, גם לא ממש הכירה.

‏יונה: אז זוהרן ממדאני הוא בן 33, הוא פרוגרסיבי, דמוקרטי, הוא נולד באוגנדה להורים ממוצא הודי, מוסלמים, אימא שלו היא הודית אמריקאית, שבעצם עובר לניו יורק כאשר הוא ילד, וגדל בסביבה מאוד מאוד מלומדת, אפילו אמידה, זאת אומרת אבא שלו, הוא מרצה בקולומביה ונשיא של אוניברסיטה באוגנדה, אמא שלו יוצרת סרטים, ומתחיל בקריירה הפוליטית שלו בשלב די מוקדם, כבר בקולג' הוא בעצם מקים את הסניף של סטודנטים למען פלסטין, SJP, Students for Palestine, שאנחנו מכירים עכשיו היטב אחרי השבעה באוקטובר. והוא הופך להיות מעין פעיל פוליטי במסגרות הסטודנטיאליות האלה, וב-2021, אחרי שהוא עובד בתור… לא בדיוק עובד סוציאלי אבל מישהו שעוזר לשכבות מוחלשות להשיג פתרונות דיור, לעזור לאנשים שלא יעקלו להם את הבתים, כל החיים שלו במישור הפוליטי החברתי, מ-2021 הוא בעצם הופך להיות מחוקק בניו יורק, אבל לא מישהו שהשם שלו מאוד מאוד בולט, בטח לא לקהל הרחב, כן מאוד מעורה בעולמות הפרוגרסיבים. הוא צעיר, הוא בן 33, הוא חלק מהתנועה הסוציאליסטית בארצות הברית, אבל לא מישהו שבולט, עד שהוא הופך להיות מועמד בתוך הפריימריז הדמוקרטיים בניו יורק, העיר הגדולה בארצות הברית, עיר דמוקרטית, בבחירות שהן הבחירות החשובות ביותר שיש בארצות הברית, אחרי בעצם הבחירות לנשיאות.

‏אלעד: עד לאחרונה, ממדאני היה ב-level נמוך יחסית בפוליטיקה המקומית בניו יורק, חבר אסיפה, פעיל חברתי, פעיל פרו פלסטיני צעיר, ראפר, כן, אבל את זה נשים בצד. ואז הגיעה תחילת המרוץ לראשות עיריית ניו יורק, ואנחנו בישראל אולי לפעמים מתקשים להבין את סדרי הגודל אבל בערים גדולות כאלה בחו"ל, כמו לונדון, כמו פריז, כמו ניו יורק, להיות ראש עיר זה להיות ממש מיני ראש ממשלה.

‏אסף: חד משמעית. כי אתה בעצם אחראי על המשטרה ועל מערכת הבריאות ומדיניות האכיפה ועל החינוך ועל התשתיות ועל התחבורה הציבורית וכו' וכו' וכו' וכו'. ראש עיריית ניו יורק בסוף במובן מסוים זה תפקיד חשוב יותר ברמה הבינלאומית אפילו ממושל ניו יורק, כי העיר ניו יורק היא ה… היא האירוע. זאת אומרת, ראש העיר ניו יורק, יושבים אצלו בעיר מערכות החדשות הכי מצליחות בארצות הברית. בבלוק אחד אחד מהשני הניו יורק טיימס והוול סטריט ג'רנל, הבורסה כמרכז הכלכלה העולמי, האו"ם כמרכז הדיפלומטיה הבינלאומי יושב אצלו. זאת אומרת הוא שער הכניסה לעולם.

‏אלעד: אז המרוץ לתפקיד החשוב הזה יצא לדרך, ובמפלגה הדמוקרטית נערכו פריימריז כדי לקבוע מי יהיה המועמד לראשות העיר ניו יורק מטעם המפלגה. מועמד בולט ומוביל היה מושל ניו יורק לשעבר, אנדרו קואומו, מי שהתפטר מהמושלות אחרי שהואשם בהטרדות מיניות. מולו, לצד מועמדים אחרים, ה-nobody הצעיר, ממדאני. והוא הלך על קמפיין שכמעט כולו נשען על מתנדבים ועל סרטונים שהוא בעצמו יצר ופרסם ברשתות החברתיות.

‏[הקלטה]

Zohran Mamdani: “…and what an honor it is, to look out onto this crowd, and to see the city I love [applause]. New Yorkers who believe that living here shouldn’t be a daily grind of anxiety.”

‏אסף: אם הייתי צעיר ניו יורקי שלא מבין כלום, זה החלום שמישהו כזה פתאום יבוא ויהיה. ולצערנו, הוא מאוד כריזמטי. ככל שאתה נחשף יותר ורואה יותר ומסתכל יותר ומבין יותר מה יש מסביב, אתה מבין שהוא הכי גרוע שיכול לקרות לנו בהיבט הזה, כי הוא לא מביך, הוא לא נראה מטורלל, הוא לא דב… הוא ממש טוב באיך שהוא עושה את זה ובמה שהוא אומר.

‏[הקלטה]

Zohran Mamdani: “I’m assemblyman Zohran Mamdani, and I’m running for mayor to freeze the rent for every rent-stabilized tenant.”

Speaker: “Wait, you’re gonna freeze my rent?”

Zohran Mamdani: “Yes.”

‏יונה: אז אם אנחנו מדברים על יוקר המחיה ועל העובדה שלאנשים נמאס מהמצב בשטח, המחירים הם מטורפים. אין גבול לכסף שנכנס בניו יורק, זאת אומרת, אנשים מאוד מאוד עשירים שרק מציפים כל הזמן את שוק השכירות, המחירים שעולים, התושבים, תושבי ניו יורק… בסוף ניו יורק היא לא רק מנהטן, כן? משלמים מיסים מאוד גבוהים, הגבוהים בארצות הברית, ולא מצליחים לפעמים לסיים את החודש, והילדים שלהם לא מצליחים לגור לידם.

‏והסיפור הזה של איך העיר הזו, ששילבה פעם בין המיליארדרים לבין מעמד הפועלים, בין הילדים שגדלו בשיכונים לבין החליפות מ-וול סטריט, ואיכשהו כולם הסתדרו ביחד וזה חלק מהיופי שלה, זה כבר לא מתקיים יותר. ורוצים לשנות את זה, רוצים קצת להחזיר את ניו יורק למה שהיא הייתה פעם.

‏עכשיו, מה שזוהרן ממדאני בעצם מציע לבוחרים שלו, הוא בעצם אומר, אנחנו ניסינו כבר את הקפיטליזם הקיצוני בניו יורק, אנחנו יודעים איך זה נראה, בואו ננסה רגע משהו אחר. הוא קורא להקפיא את שכר הדירה לכל הדירות שבפיקוח, לבנות מאות אלפי דירות חדשות במחיר מפוקח, חינוך בחינם בטווח גילאים רחב יותר, אוטובוסים בחינם, לפתוח מרכולים בבעלות העיר שבהם יהיו מצרכים זולים יותר ו… כדי להתמודד עם יוקר המחיה, ואיך הוא עושה את זה? הוא בעצם מציע להעלות מיסים, גם מס חברות, גם מס על מי שמרוויח הרבה, צריך להגיד שניו יורק היא עיר מיוחדת, שיש בה מס של העיר עצמה, מס עירוני.

‏אלעד: ממדאני הבטיח למצביעים ניו יורק חדשה, סוציאלית יותר, נגישה יותר לצעירים, לקבוצות הסוציו אקונומיות הנמוכות יותר. הוא אמר, למשל, שלדעתו לא צריכים להיות קיימים מיליארדרים, בכלל.

‏[הקלטה]

Kristen Welker: “Do you think that billionaires have a right to exist?”

Zohran Mamdani: [laughing] “I don’t think that we should have billionaires, because frankly it is so much money in a moment of such inequality…”

‏אלעד: אז אפרופו דברים שממדאני חושב שיש להם זכות קיום, או אין להם זכות קיום, בשלב די מוקדם במרוץ שלו עלתה השאלה מה דעתו על ישראל. למשל, אם הוא חושב שלישראל יש זכות קיום.

‏[הקלטה]

Debate moderator: “And just yes or no, do you believe in a Jewish state of Israel?”

Zohran Mamdani: “I believe Israel has a right to exist.”

Debate moderator: “As a jewish state?”

Zohran Mamdani: “As a state with equal rights.”

‏אלעד: אז יש לנו זכות קיום בעיניו, [נושם לרווחה] מרגיע, תודו, אבל כנראה שאין לנו זכות קיום כמדינה יהודית. ובכלל, הפעילות הפרו-פלסטינית שלו והיחס שלו בנוגע לישראל הפכו לחלק בכלל לא שולי בקמפיין שלו לראשות העיר.

‏[הקלטה]

Speaker: “Tell me, why is Palestine a part of your politics?”

Zohran Mamdani: “When you grow up as someone, especially in the third world, you have a very different understanding of the Palestinian struggle. It is one that is framed in terms of empathy and solidarity.”

‏יונה: זה לא היה מרכז הקמפיין שלו, הסיפור הישראלי-פלסטיני, ישראל בכלל, ה-BDS ממש לא. כלכלי-חברתי, זה מה שאנשים שמעו ממנו, בשביל זה אנשים הצביעו. אגב, יכול להיות שיש כאלה שאפילו הפריע להם התייחסויות שלו לגבי ישראל ועדיין בחרו להצביע לו, כולל יהודים, בגלל שזה היה יותר חשוב להם, כי בסוף זה מה שחשוב להם מראש העיר שלהם, זה לא הנשיא שלהם ולא שר החוץ שלהם. אבל אני כן אגיד שזה כן דבר מאוד מדאיג, וזה עובדה שאדם שיש לו אמירות שהוא תומך ב-BDS ואפילו מעודד וחושב שזאת אמירה שכולם צריכים לאמץ את הגישה הזאת שצריך להחרים את ישראל.

‏[הקלטה]

Zohran Madmani: “What we need to do is ask people “will you support BDS?”, and frankly not ask them but demand that you must do this, and if you do not, then that is not enough.”

‏יונה: זה אדם שאמר שהוא ידאג לזה שראש הממשלה נתניהו ייעצר בניו יורק אם הוא יגיע לניו יורק, אפילו שארצות הברית לא חברה בבית הדין, אם זה תלוי בו.

‏[הקלטה]

Zohran Madmani: “No. As mayor, New York City would arrest Benjamin Netanyahu. This is a city that… our values are in line with international law, it’s time that our actions will also be.”

‏יונה: זה אדם שסירב לגנות את השימוש ב-globalize the Intifada.

‏[הקלטה]

Tim Miller: “The phrase “globalize the Intifada", “from the river to the sea”, does that make you comfor… uncomfortable?”

Zohran Mamdani: “I know people for whom those things mean very different things. To me, ultimately, what I hear in so many is a desperate desire for equality and equal rights, in standing up for Palestinian human rights.”

‏יונה: הוא ניסה לספק הסברים שונים, אבל בסופו של דבר לא חזר בו. ושואלים אותו, האם אתה מגנה את זה? והוא מסרב לעשות את זה.

‏[הקלטה]

Kristen Welker: “Do you condemn that phrase, “globalize the Intifada”?”

Zohran Mamdani: “That’s not language that I use, the language that I use is that which speaks clearly to my intent, which is an intent grounded in a belief in universal human rights.”

‏יונה: זה לא הסיבה העיקרית שבחרו בו, זה לא מרכז הקמפיין שלו, אבל זה כן חלק שחייבים לשים עליו דגש וחייבים לשים אליו לב, כי זה בעצם גם מכשיר איזושהי עמדה, שאם עד עכשיו היא הייתה נראית לנו מאוד מאוד קיצונית ובשוליים ועושה מלא רעש אבל אין לה סיכוי, אוקיי, זה אדם שסיכוי מאוד סביר שיהיה ראש עיריית ניו יורק, ומחזיק בדעות האלה, מה זה אומר לגבי הלגיטימציה שהדעות האלה מקבלות, גם בציבור שעד עכשיו זה אולי היה נראה לו קיצוני מדי, עכשיו אולי זה קיצוני קצת פחות.

‏אלעד: העמדות האנטי ישראליות של ממדאני היו חלק לא רק בקמפיין שלו, אלא גם בקמפיינים נגדו. כשהתחילו לחפור אחורה בהתבטאויות שלו בעבר, בלטה במיוחד הודעה שהוציאה בשמונה באוקטובר 2023, 36 שעות אחרי הטבח של חמאס בישראל: "אני אבל על מותם של מאות בישראל ובפלסטין", הוא כתב, "הכרזת המלחמה של נתניהו, ההחלטה של הממשלה הישראלית לנתק חשמל וקריאות של חברי כנסת לנכבה שנייה, יובילו כולם ללא ספק לעוד אלימות וסבל בימים הקרובים. צריך לסיים את הכיבוש ולפרק את האפרטהייד". את זה הוא כתב בשמונה באוקטובר, כן? אז יש את מי שמאשימים שהוא לא רק אנטי ישראלי, אלא ממש אנטישמי. וממדאני - הוא דוחה את האשמות האלה בכל תוקף.

‏[הקלטה]

Zohran Mamdani: “Just a few days after the horrific war crimes of October 7th, a friend of mine told me about how he went to his synagogue for Shabbat services, and he heard the door open behind him, and a tremor went up his spine as he turned around not knowing who was there and what they meant for him. And ultimately this is because we’re seeing a crisis of anti-semitism. And that’s why at the heart of my proposal for the department of community safety there is a commitment to increase funding for anti hate crime programming by 800%.”

‏אלעד: עכשיו כל זה היה ידוע, כל זה היה חלק באותו מירוץ בפריימריז למפלגה הדמוקרטית. וכל זה לא הפריע לממדאני לזכות בענק עם יותר מ-430 אלף קולות, שהם 43 וחצי אחוז מהמצביעים.

‏יונה: חלק ניכר מהמצביעים שלו אלה צעירים פרוגרסיביים שחושבים כמוהו בכל הדברים, כולל גם בישראל, ולכן מבחינתם הוא התגשמות החלום, סוף סוף מישהו שמיישר איתם קו לגבי הכל. חלק מהמצביעים עבורו זה אנשים שבכלל לא אכפת להם מישראל, זאת אומרת זה לא שהם נגד העמדות האלה, זה פשוט נושא שלא חשוב להם, אבל הרעיונות האחרים מאוד מאוד קרצו. וחלק אחר זה אנשים, ביניהם אגב גם יהודים, שיכול להיות שיש ביקורת סביב הדברים שלו כלפי ישראל, ויכול להיות שיש אי הסכמות והם יכולים להגיד, "הוא כנראה לא יודע מספיק, זה לא עיקר העיסוק שלו וכולי וכולי וכולי", ועדיין חושבים שהוא יותר טוב מהאופציות האחרות.

‏אלעד: חלק מהיהודים באופן טבעי מאוד מודאגים, כי ממדאני הוא, אמרנו, לכל הפחות אנטי ישראלי מובהק. אנשי עסקים עשירים בניו יורק גם הם מודאגים כי ממדאני הוא לכל הפחות אנטי קפיטליסטי מובהק, ואנשי עסקים עשירים ויהודים הם בכלל מודאגים. בכל העולם מדברים עכשיו על ממדאני, על ניו יורק, על מה כניסה אפשרית שלו לכס ראש העיר תסמל, לא רק עבור אחת הערים המרכזיות והגדולות בארצות הברית, אלא עבור המדינה כולה.

‏אבל קודם חסות אחת וממש מיד חוזרים.

‏[חסות]

‏אלעד: כשזוהרן ממדאני נבחר להיות הנציג של המפלגה הדמוקרטית כמועמד לראשות עיריית ניו יורק, הרבה אנשים שאלו את עצמם, מי? אבל אחרי השאלה הזו הגיעה עוד שאלה, איך? או יותר נכון, למה?

‏אסף: תראה, אי אפשר לנתח את ממדאני מבלי לשים ברקע גם… לזכור ברקע את טראמפ. רוב האנשים בניו יורק לא הצביעו בפריימריז הדמוקרטים זוהרן מדמאני [כך במקור] כי הם בעד פלסטין ונגד ישראל. זה לא הדבר, זאת אומרת הדבר האמיתי הוא מיאוס מהמבוגרים, מיאוס מהממסד, מיאוס מהבטחות שווא, רצון בפוליטיקה חדשה, פתיחות לדעות חדשות, העיקר שיראה מישהו שנראה fresh ואומר את כל מה שהוא אנטי לטראמפ.

‏עכשיו טראמפ הוא לא ימין ממלכתי, הוא מאוד מאוד קיצוני, אז בימים של מאוד קיצון כזה, התגובות הן גם מאוד מאוד קיצוניות. צריך לזכור, בהרבה מערכות בחירות מגיע כוכב, והוא פתאום מגיע. לפני שאובמה הגיע… הוא פתאום הגיע. לפני שקלינטון הגיע ב92', בפריימריז שהסתכלו שנה ושנתיים אחורה מי המועמ… פתאום הוא הגיע, פתאום הוא נתן נאום מדהים ב-convention, פתאום הוא, ראו שהוא חתיך, פתאום הוא כריזמטי, הדברים האלה קורים כל הזמן. וזה בסדר, זה חלק מהתהליך הפוליטי. ואם זוהרן ממדאני היה דמוקרט מיינסטרים ממרכז, זה… זה גם לא אכפת לאף אחד, זה לא היה אישיו כי זה קורה, זה עניין שבשגרה שאנשים ככה צומחים.

‏המיוחד בו הוא בעצם שהוא מגיע מהמקום המאוד מאוד קיצוני בתוך המפלגה הדמוקרטית, ששנים אנחנו אומרים: "חכו, זה הולך להגיע". זאת אומרת שנים שאנחנו מנתחים מה קורה בקמפוסים ומה קורה ברשתות החברתיות. המשפט הבא של אנשים כמונו זה: "חכו שתראו מה יקרה כשהדור הזה יהיה בתפקידי מפתח". כי הרי זה עניין גילאי, גם התמיכה בישראל בתוך המפלגה הדמוקרטית היא גילאית, זאת אומרת, ככל שיותר מבוגרים, כמעט כולם תומכים בישראל, ככל שיותר צעירים, כמעט כולם חושבים כמוהו. אז זה רק עניין של זמן עד שיגיע מועמד כזה. והנה, זה הרגע שהגיע מועמד כזה.

‏אלעד: אז כן, אפשר היה לומר שזה רק עניין של זמן עד שהרגע הזה יגיע, עד שמועמד מהדור הזה, מהמחנה הזה, יתפוס פתאום כיוון לעבר עמדת מפתח חשובה. כרגע זה ממדאני, ממדאני שזכה לתמיכה של מה שנקרא ה-squad, האגף האולטרה פרוגרסיבי בתוך המפלגה הדמוקרטית. ממדאני שזכה לתמיכה ואפילו חסות של מנהיגת ה-squad, אלכסנדריה אוקסיו קורטס, AOC. ממדאני שהפך מראפר ששר על סבתות, למי שאולי יהפוך להישג הפוליטי הגדול ביותר של ה-squad עד היום.

‏אסף: זו קבוצה שהיא כאילו בפרינג' השמאלני, אבל היא מאוד מקובלת בצעירים, סבבה? והם כל הזמן מנסים, עוד הצלחה ועוד הצלחה, לנרמל את הדבר הזה, וזה רק עניין של זמן. תמיד יש להם מועמדים, ותמיד המועמדים מפסידים. אם זה רק דמוקרטים מצביעים, ובתוכם יש אחד מאוד קיצוני ואחד ממלכתי מיינסטרים והוא טוב, אז תמיד הוא… יש לו רוב, כי הוא מיינסטרים ממלכתי גדול, אם הוא טוב. פעם ב… יש גליץ'.

‏ב-2021, באחת הערים הגדולות בניו יורק, באפלו, היו בחירות לראשות העיר. ורץ ראש עיר בפריימריז, לקדנציה רביעית, ורצה מולו מישהי, פעילה, צעירה, חסרת ניסיון, שקראו לה India Walton, והיא הייתה פעילה חברתית סוחפת כזו, שבגלל שזה בניו יורק, AOC באה ועשתה לה קמפיין, ופתאום היה הייפ סביבה, ברני סנדרס נסע מוורמונט להגיד, אני גם… בואו, אינדיה, היא המהפכה. על איזה עיר קטנה, חור, היא המהפכה, היא המהפכה, והיא זכתה בפריימריז, של הדמוקרטים, לראשות העיר באפלו. פעם ראשונה שהיה להם הישג מטורף, ואז הם הלכו ואמרו, הנה, הולכת להיות לנו, ל-DSA, ל-Squad, ראשת עיר ראשונה. וכולם היו בטירוף סביב זה.

‏ראש העיר המכהן, שהפסיד לה בפריימריז שבועות ספורים לפני הבחירות, החליט שהוא, הוא רץ כמועמד עצמאי, Write-In Candidate. זה לא סתם מועמד עצמאי, זה מועמד שאין את השם שלו על הטופס, וכדי לבחור בו, אתה צריך לכתוב בעט את השם שלו. שזה דבר על גבול הבלתי אפשרי לצפות, בסדר? הוא זכה 66-33.

‏זאת אומרת, התיעוב כלפי מה שהיא ייצגה, הפחד מהקיצונות הזו בקהל הכללי, היה כל כך גדול… המקרה בוחן האחרון, על בסיסו מה שקרה השבוע עם זוהרן מדמאני [כך במקור], משאיר את ניו יורק במצב שבו הם אומרים, "אוקיי, נשים מולו מישהו חצי תפקודי, ואין בעיה". בסוף, כדי שזוהרן ממדאני לא יהיה ראש העירייה, שלושת המועמדים האחרים שנשארו צריכים… שניים מהם צריכים לפרוש, ושאחד מהם ירוץ מולו.

‏אלעד: זהו, אז מה שקורה עכשיו, זה שכל ניו יורק נכנסה לטירוף. המבקרים של ממדאני מאוד מודאגים. ואם דיברנו על מיליארדרים ויהודים, אז המיליארדר היהודי ביל אקמן כתב פוסט ארוך על איזה פוטנציאל נזק יש למדיניות של ממדאני, ושצריך למצוא מועמד מתון יותר, צריך לתמוך בו כלכלית, הוא כתב, ואפילו אם המצביעים יצטרכו להוסיף את השם של המועמד הזה בכתב יד, המועמד הזה צריך להציל את ניו יורק.

‏מנגד, רבים מהצעירים בעיר, כולל גם כל מיני סלבס וחברי המחנה הפרוגרסיבי, הם בעננים. בניו יורק, הם טוענים, בטח בימים האלה, תחת טראמפ, להיות המועמד הדמוקרטי זה ממש להיות פסע מאחוזת ראש העיר.

‏ראש העיר המכהן, אריק אדמס, הוא לא פופולרי, הוא הסתבך בפרשיית שחיתות. ממדאני זוכה בינתיים למומנטום, וחשיפה מטורפת. רבים מאמינים שהוא כבר בעצם בדרך הבטוחה לזכות בתפקיד.

‏אסף: יותר ויותר, וזה גם דבר מעניין לראות, מהממסד הדמוקרטי כבר תומכים בממדאני, כולל יהודים, כולל בכירים מאוד, שאומרים "דיברתי איתו, זה לא כזה נורא, הוא ילמד, הוא המועמד שלנו", כי יש דבר כזה ציפוף השורות ואחדות השורות, ברגע שנבחר מועמד. זאת אומרת, כבר מקבלים את זה שהוא יהיה ראש העירייה.

‏עכשיו, למה המועמדים שמולו הם בבעיה קשה? הבחירות הן בנובמבר. עד נובמבר הוא עכשיו, כל תפקידו בחיים, להיות מועמד מהמם ולהתמרכז. הוא ילך ויתמתן. עכשיו, ראיתי כמה ראיונות איתו אחרי, הוא מאוד מוכשר בזה. הוא כנראה, זה ההימור שלי, הוא לא ייפול.

‏ואני אפילו לא יודע להגיד לך מה יעלה בגורלנו אם הוא יהיה ראש העירייה, כי הוא כל כך צעיר ולא אפוי, ואתה רואה שבהתאם לאיפה הוא מתראיין בתקופה בחייו, יש לו מבטא אחר. לפעמים הוא מהגר הודי, לפעמים זה קצת ערבי, לפעמים זה אמריקאי לגמרי, לפעמים הוא ראפר, זה פתטי אבל זה גם אומר שזה פלסטלינה. והוא חכם, ופלסטלינה והוא חכם יכול פתאום להתפתח למשהו יותר מיינסטרימי, יותר וואטאבר, אי אפשר באמת לדעת.

‏בסך הכול, זה אירוע רע מאוד לישראל. כי הוא נרמל, איך אמר… כתב רוס… Ross Barkan כתב אתמול בטוויטר - "אתה יכול לקבל היום הרבה מאוד קולות באמריקה ולהיות פרו-פלסטיני". ולא יכולת פעם. אתה יכול, וזה ההתחלה.

‏אלעד: אז אחרי כל זה, הרי אנחנו בסוף ישראלים, ועולמנו צר כעולם של מדינה שהיא בגודל של ניו ג'רזי. ועם כל הכבוד להעלאת שכר המינימום בניו יורק, הקפאת שכר דירה, מכולות מסובסדות בניהול העיר, אותנו מעניין מה זה אומר עלינו, נכון? אז כן, הרבה יהודים אומרים שזה אומר עלינו דברים לא טובים.

‏הבחירות הן רק בנובמבר, ואולי יצליחו למצוא מועמד קסם חדש, אולי המועמדים הקיימים יצליחו להרכיב איזו ברית שתדחק את ממדאני הצידה, אולי יקרו עוד מיליון דברים בדרך, אולי. אבל בפוליטיקה של ניו יורק, וייתכן שגם בפוליטיקה של ארצות הברית בכלל, התברר דבר אחד, תמיכה בישראל היא כבר רחוקה מלהיות קונצנזוס או תנאי סף. להיות אנטי ישראלי יכול להיות גם דבר ששווה לא מעט קולות.

‏אסף: אנחנו בבעיה עם הדור הזה, ארוך טווח, קשה מאוד, היא קשורה לרשתות החברתיות, היא קשורה לטיק טוק, היא קשורה להיעדר עומק השיחה, היא קשורה למורכבות השיח. הצורך בלהיות יכולים להקשיב לטיעון מורכב כדי להבין את ההיסטוריה של האזור. הדבר הכי גדול שיכול להציל אותנו, בעיני, הוא אם בשנים האלו הקרובות יהיה פה שינוי, מפץ אזורי כל כך גדול שזה כבר יהיה לא רלוונטי. הלוואי ויהיה פה מזרח תיכון חדש, והסכמי אברהם יורחבו, ונורמליזציה, וכו' וכו', ויכולו לעבור ולהתעסק בדבר אחר. אבל הכיוון שאליו זה הולך הוא כיוון מאוד לא טוב.

‏אלעד: אסף זמיר, תודה.

‏אסף: אלעד, תודה לך.

‏אלעד: ותודה ליונה ליבזון.

‏וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה דניאל שחר, עדי חצרוני, שירה הראל והילה פז. על הסאונד יאיר בשן, שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

‏ומכולנו כאן ב"אחד ביום" - המון מזל טוב לעיים ויובל ברוסילובסקי על המצטרפת החדשה למשפחה, ליה לוז. שיהיה לכם המון אושר, אהבה ונחת.

‏אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם מחר.

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה