אחד ביום - החצר האחורית של האופנה המהירה

בשנים האחרונות נובמבר הפך לחודש הקניות הגדול, ורוב החבילות שנוחתות בארץ מלאות בבגדים. אלה בגדים שמגיעים ברובם מאתרי אופנה מהירה - שהמוצרים שלהם עלולים להכיל כימיקלים מסוכנים, וששייכים לאחת התעשיות המזהמות בעולם. אז הפעם נציץ לחצר האחורית של עולם האופנה וננסה להבין איך הגענו למצב הזה.

---

‏תאריך עליית הפרק לאוויר: 02/12/2025.

‏[חסות]

‏[מוזיקת פתיחה]

‏גדעון: היום יום שלישי, שניים בדצמבר, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני גדעון אוקו, ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום, בכל יום.

‏[הקלטה]

‏מעיין: "זוהי יריית הפתיחה?"

‏מרואיינת: "זה השיטפון שמתחיל השבוע."

‏מעיין: "כמה חבילות יש על זה, לדעתך?"

‏מרואיינת: "אלפים, אלפים. רק בשבועיים האלה של נובמבר אנחנו מטפלים פה ביותר מ-250,000 חבילות. כל החודש הזה, נגיע כמעט למיליון. דצמבר, אנחנו מצפים למיליון וחצי חבילות שיגיעו. זה באמת כמויות אסטרונומיות. ברגע שהמטוס עושה…"

‏גדעון: אז חודש נובמבר מאחורינו, ואיתו, כמו בכל שנה, הבלאק פריידי, חגיגת הקניות הגדולה. מעיין פרתי כתבתנו, הלכה לנתב"ג לראות במו עיניה, את המטוסים שפורקים את החבילות, שכל כך הרבה ישראלים הזמינו.

‏[הקלטה]

‏מרואיינת: "תראי את החבילה הזאתי, לדוגמה."

‏מעיין: "וואי, היא שוקלת הרבה מאוד."

‏מרואיינת: "נכון, זה, זה צריך תרגילי משקולות לעשות בבוקר, זה מקילו וחצי, פחות או יותר, ממוצע חבילה לפני שנה…"

‏מעיין: "שנה."

‏מרואיינת: "למעל שני קילו."

‏מעיין: "מה זה מעל שני קילו? אני חושבת שיש פה משהו כמו שבעה-שמונה קילו חבילה."

‏מרואיינת: "אז זה פחות או יותר המשקל…"

‏[מוזיקת רקע]

‏גדעון: בפחות משמונה שעות הישראלים קנו בכרטיסי האשראי שלהם בסכום של יותר ממיליארד שקלים. זו עלייה של יותר מ-20% לעומת השנה שעברה. והייתה דקה אחת ספציפית, בשעה 12:56, שבה נרשמו עסקאות ביותר מ-4 וחצי מיליון שקלים. ומעל כולם, בלט המותג שהישראלים הכי, הכי אוהבים.

‏[הקלטה]

‏מעיין: "איזה אתר המועדף ביותר על הישראלים?"

‏מרואיינת: "אני לא יודעת מה המועדף, אבל רוב מוחלט של חבילות מגיע מ-'Shein'."

‏[מוזיקת רקע]

‏גדעון: אז הישראלים קונים המון מ-"Shein", החברה הסינית, או "שיין" בעגה המקומית. אני מניח שזה לא חדש לרובכם. מה שכן למדנו השבוע, זה שבחלק מהבגדים שלהם, כולל גם בגדי ילדים, נמצאו כימיקלים מסוכנים.

‏[הקלטה]

‏הילי קרן: "חשוב לשים לב לדו"ח החדש שמפרסם ארגון הסביבה גרינפיס, שבעצם מצביע על כך, שלמרות ההבטחות של הענקית הסינית, עדיין בחלק מהמוצרים, בחלק מהבגדים שאפשר לרכוש מ"שיין", ניתן למצוא רעלים ומתכות רעילות שעלולות ממש לפגוע בסביבה. חשוב להגיד שזה…"

‏עדי זריפי: "זה מה שנקרא Forever Chemicals, כימיקלים נצחיים."

‏הילי קרן: "רעילים."

‏עדי זריפי: "ורעילים, שהם לא מתפרקים ונשארים במערכת הגופנית, גם במקרה הזה זמן רב מאוד."

‏[מוזיקה]

‏גדעון: אז הפעם, אנחנו עם החומרים שלא ידעתם שיש בבגדים שלכם, ועם השאלה, איך בכלל הגענו למצב הזה, ולמה?

‏שלום, מעיין פרתי.

‏מעיין: שלום, גדעון.

‏גדעון: קודם כל תספרי לנו, מה ראית שם בנתב"ג?

‏מעיין: טוב, אז קודם כל, זה מדהים! כי המטוס בעצם מחולק למכולות מכולות, יש לך ממש מכולה בתוך המטוס עצמו. למעלה מחצי מהחבילות מגיעות רק מ"שיין". אבל כשאנחנו מסתכלים על זה רוחבית במדינת ישראל, "שיין" היא במקום השלישי, אחרי "עלי אקספרס" ו-"Temu", והיא בעצם אתר ההלבשה מספר אחת במדינת ישראל. כלומר, אנחנו מזמינים משם בכמויות מאוד גדולות.

‏ושאלת איך נראות החבילות? אז אם עד לפני שנה היינו רואים כל מיני חבילות קטנות של קוקיות או איזה חולצה, מכנסון, משהו קטן לילדים, לתינוק, היום החבילות מאוד גדולות, וזה לא נגמר רק בהלבשה, זה גם מוצרים שאנחנו קונים לבית. הסתכלתי בשבוע שעבר בחבילות. יש אנשים שקונים ממש חד פעמי בשביל המסיבת יום הולדת של הילד, או עטים, עפרונות, ועוד הרבה מאוד מוצרים. בקיצור, ממש לא חולצות ומכנסיים.

‏גדעון: אז כל זה יכול היה להיות סיפור על חברה מצליחה, ששברה שיאים של מכירות, אלא שהיום, אנחנו מדברים עליה בגלל משהו אחר לגמרי. הדו"ח של ארגון הסביבה גרינפיס, שיצא בשבוע שעבר, שמה הוא מגלה לנו?

‏מעיין: הדו"ח של גרינפיס בעצם מגלה שבגדים מ"שיין", ולא רק בגדים, גם נעליים, סנדלים, תיקים, ועוד כל מיני מוצרי מתכת, מכילים כימיקלים מסוכנים, פי 3,000 מהמותר, מהתקן הגרמני. הכימיקלים האלה לא רק פוגעים ברמת האסטמה בעור או פריחות, שאותם כימיקלים יכולים לעשות. הכימיקלים האלה מסוכנים עוד יותר. הם יכולים לגרום לכל מיני סוגי סרטן, הם יכולים גם לגרום לבעיות פוריות. והייתה אפילו רופאת עור השבוע, שסיפרה שאם אישה בהריון תלבש כאלו מוצרים עם כימי… רמת כימיקלים כל כך גבוהה, היא עלולה לפגוע בעובר, כי תוך כדי שאנחנו הולכים, אנחנו גם מזיעים, והכימיקלים האלה יכולים לחדור לגופנו, וברמת לפגוע בעובר ולגרום לו לאסטמה של העור.

‏גדעון: שזה דבר די מזעזע, ואני תוהה, איך יכול להיות שרק עכשיו אנחנו שומעים על זה?

‏מעיין: אז זהו, שבמדינת ישראל אין רגולציה. הייבוא האישי במדינת ישראל, ברגע שאתה מזמין מוצר אופנה, אתה לא מחויב לבדוק אותו במעבדה. אף מעבדה לא תלך ותעשה בדיקה מדגמית, כלומר, הרבה… הרבה פעמים כשמגיעה מכולה עם מוצרים, אז לוקחים איזושהי שקית ועושים בדיקה מדגמית. אגב, בלי לפגוע בבגד שהזמנת בתור ייבוא אישי.

‏בחו"ל, באירופה זה קורה, יש בדיקות מדגמיות. כאן במדינת ישראל, בגלל שאין לך פיקוח על מוצרי אופנה, ואין לך שום תקן שמתייחס לדבר הזה, לא יבדקו לך, גם לא מדגמית, וגם לא אם עכשיו יהיה יבואן שיקנה מ"שיין" עשרים שמלות ערב, וירצה למכור את זה בחנות של בגדי מעצבים, לכאורה, גם אצלו לא יבדקו את הסחורה הזאתי. גם אצלו לא יעשו בדיקה מדגמית. ולמה? כי בישראל אין תקן מסודר שעונה על הדבר הזה.

‏[מוזיקה]

‏גדעון: הגילוי הזה של הכימיקלים המסוכנים, טירוף הקניות בבלאק פריידי וההשפעה של זה על החיים של כולנו, כל אלה הם חלק ממהפכה שנמשכת כבר כמה עשורים. מהפכת האופנה. אז כדי להבין אותה ואת ההשלכות שלה, פנינו לדוקטור מיטל פלג מזרחי, חוקרת אופנה ואקלים, תלמידת פוסט דוקטורט במחלקה לכלכלה באוניברסיטת ייל.

‏שלום מיטל.

‏ד"ר פלג מזרחי: שלום.

‏גדעון: אז אני מודה שהדו"ח הזה של גרינפיס תפס אותי לא מוכן. כשאני הולך לקנות בגד חדש, אני בודק הרבה קריטריונים, את הצבע שלו, את העיצוב, אם הבד נעים לי או לא, אבל אף פעם לא חשבתי לבדוק את הכימיקלים שבבד.

‏ד"ר פלג מזרחי: אני לא מאשימה אותך שאתה לא בודק את זה. זאת אומרת, גם אני, וכמוני כמוך, כל צרכן אחר, לא חושבים על זה כשאנחנו הולכים לקנות בגדים וזה לא התפקיד שלנו לחשוב. זה התפקיד של הרגולטור, ופה צריך להיכנס הרגולטור ולהעביר את כל הבגדים, או כל מוצר אחר שנכנס לישראל, להעביר אותו סדרה של… של תקנים מחמירים, שבודקים האם המוצר הזה פוגע בבריאות שלנו.

‏רגולציה, ואת זה חשוב להבין, הרבה מאוד פעמים מגיעה מתוך… מתוך השטח, ומתוך קול זעקה שלנו כצרכנים ושלנו כבוחרים. כל עוד השיח בישראל ממשיך להיות שיח של "אנחנו רוצים שבגדים יהיו יותר ויותר זולים", ולא שיח של "אנחנו רוצים שהבגדים שלנו לא ירעילו אותנו ואת הילדים שלנו", אז אנחנו נמשיך לראות רגולציה שמגדילה את ה… את הפטור ממע"מ ומוזילה את הבגדים, ולא נראה רגולציה, שמגינה על הבריאות שלנו ושל הילדים שלנו.

‏גדעון: תגידי, יש בכלל דרך שבה אנחנו כצרכנים, יכולים לדעת אם יש כימיקלים בבגד שלנו?

‏ד"ר פלג מזרחי: כלל האצבע, ככל שבגד הוא זול יותר, ככה סביר יותר להניח, שאנחנו נמצא כל מיני קיצורי דרך בתהליך הייצור. עכשיו, חומרים זולים יותר, מה לעשות? הם חומרים רעילים ברובם הגדול. אז כן, ככל שבגד זול יותר, סביר יותר להניח שהאיכות שלו ירודה, וחלק מהאיכות הירודה הזאתי זה גם כימיקלים רעילים. למה? הסיפור בשתי מילים זה אופנה מהירה.

‏גדעון: אז נחזור רגע אחורה. "אופנה מהירה" בשתי מילים, או "מהפכת האופנה המהירה" בשלוש, התחילה כבר לפני כמה עשורים כשחברת אופנה, אז די אנונימית, מספרד, מגיעה לארצות הברית.

‏ד"ר פלג מזרחי: באמת אי שם בסוף שנות ה-80, ה-חלוצה הגדולה של אופנה מהירה שהייתה ZARA. הרעיון הבסיסי, שבמידה רבה הוא עדיין הרעיון של אופנה מהירה, היה לקחת כל מיני רעיונות ועיצובים ממסלולי ההוט קוטור ולתרגם אותם לדגם נגיש וזול. קראו לזה "דמוקרטיזציה של עולם האופנה". זאת אומרת, הופכים את עולם האופנה ליותר דמוקרטי. ולוקחים את הרעיונות של ורסאצ'ה ודולצ'ה וגבאנה ושאנל ומתרגמים אותם לאיזה משהו שכולנו יכולים לקנות. פתאום גם אני יכולה שיהיה לי משהו שהוא לא שאנל אבל נראה כמו, ובאמת איזשהו משהו מאוד דמוקרטי, מהיר וזול. והדגם הזה היה הצלחה מסחררת.

‏גדעון: מהר מאוד רשתות נוספות מצטרפות לחגיגה. H&M, פריימרק, גאפ. מה מאפיין אותם? המהירות שבה הן יודעות לייצר קולקציות.

‏ד"ר פלג מזרחי: עכשיו, כמה מהיר זה אופנה מהירה? כשאנחנו מדברים על רשתות אופנה מהירה מסורתיות, אנחנו מדברים על סדר גודל של 52 קולקציות בשנה. חמישים ושתיים. כשזה שלעצמו מספר מטורף, כי יש לנו ארבע עונות בשנה.

‏גדעון: אז בעצם, את אומרת שבכל פעם שאני נכנס לחנות כמו זארה או H&M, גם אם זה ממש בהפרש של שבוע שבועיים, אני אראה בחנות פריטים חדשים, שלא היו שם בפעם הקודמת?

‏ד"ר פלג מזרחי: נכון, וזה בדיוק בדיוק הרעיון. אתה תמיד תמצא משהו לקנות, אתה תמיד תמצא את החוויה הזאתי של הדופמין שעולה לנו, את החדש, חדש, חדש, ותמיד תהיה לך מוטיבציה לקנות עוד משהו. עכשיו, מה קורה עם הבגדים האלה, עם כל אותם הבגדים שלא נמכרו? זאת שאלה נהדרת, שאף אחד לא יודע. למה אנחנו לא יודעים? כי אין שום רגולציה שמחייבת את הרשתות האלה בגילוי נאות, להצהיר מה הם עושים עם הבגדים שהם לא הצליחו למכור, או אפילו מה הווליום של הייצור. כמה בגדים הם משחררים לחנויות, כמה מתוך זה הם מצליחים למכור? אנחנו מעריכים שבין שליש לרבע ממה שהרשתות האלה מייצרות לא נמכר והופך להיות dead stock, מלאים מתים. מה קורה לכל אותם המלאים המתים האלה? שוב, גם פה אין לנו מידע, הם לא מסגירים את זה. אבל ניחוש מאוד מושכל - הבגדים האלה, קורה איתם אחד מהשתיים. או שהם נשלחים כבר, ישירות, כתרומה, לכל מיני מדינות באפריקה ובאמריקה הלטינית, או ששורפים את זה.

‏גדעון: אבל למה לשרוף את הבגדים? למה, נניח, לא לנסות להרוויח מהם עוד קצת כסף, עונה אחר כך למכור אותם פשוט בחצי מחיר?

‏ד"ר פלג מזרחי: אין לשום חברת אופנה אינטרס למכור ב-10 דולר מוצר שלפני כן נמכרה ב-50 דולר. כי אחר כך אנחנו כצרכנים, לא נהיה מוכנים לשלם יותר 50 דולר על הדבר הזה. ותיזכרו רגע במה שהיה עם קסטרו ב… לפני שלוש שנים שהם מכרו שלוש פריטים ב-100. מה הייתה התגובה של הלקוחות כשראינו שהם מוכרים ג'ינסים ב-33 שקלים? אנחנו בחיים לא נקנה את זה שוב ב-100, 200 שקל, נכון? כי עכשיו אנחנו יודעים מה המחיר האמיתי.

‏גדעון: אוקיי, אז הגל הראשון של מהפכת האופנה המהירה הביא לנו את מה שנקרא ההוט קוטור להמונים, שהתאפיין בעשרות רבות של קולקציות בשנה. הוא הגביר מאוד את הצרכנות וגם התחיל לייצר כמויות ענקיות של זבל. מה השלב הבא של המהפכה הזו?

‏ד"ר פלג מזרחי: תחילת שנות ה-2000, אנחנו מקבלים שחקן חדש.

‏[הקלטה]

A man’s voice: [enthusiastic] “There’s online holiday shopping. Wow! And then there’s online holiday buying.”

A woman’s voice: “Hey, Hawi, what are you doing?”

Hawi: “Well, I was about to do some holiday shopping online.”

A woman’s voice: “Oh!”

‏ד"ר פלג מזרחי: מה קורה בשנות ה-2000? הכניסה של הטלפונים לחיים שלנו, ההשתלטות של האינטרנט על החיים שלנו, והדבר הזה משפיע, כמובן, גם על אופנה, ואנחנו מגיעים לדור השני של אופנה מהירה, עם השחקניות הדיגיטליות הראשונות: ASOS, Boho, PrettyLittleThing וכולי.

‏הנקודה המשמעותית זה שבפעם הראשונה אנשים יכולים לקנות בגדים דרך הטלפונים, בכל מקום, בכל שעה. אני כבר לא צריכה לחכות שהחנות האהובה עליי תיפתח, אני יכולה לקנות בכל רגע, בכל שעה, והדבר הזה משפיע משמעותית. כמות הבגדים ב-marketplaces האלה עולה בצורה… בצורה דרמטית. פתאום אנחנו מדברים על על מאות פריטים וגישה לאלפי פריטים, מאלפי רשתות מכל העולם, שנמצאת לי בכף יד. והצרכנים בהתאם קונים הרבה, הרבה, הרבה יותר.

‏[מוזיקה]

‏גדעון: אז אלו שני הגלים הראשונים של מהפכת האופנה המהירה, וממש עוד רגע נגיע גם לגל השלישי, שהביא לחיינו, לא אחרת מאשר "שיין".

‏אבל קודם, חסות אחת וממש מייד חוזרים.

‏[חסות]

‏גדעון: אז אחרי הגל הראשון שהובילה זארה, והגל השני שהביא האינטרנט, הגיע הגל השלישי.

‏ד"ר פלג מזרחי: אופנה אולטרה מהירה. מה זה אופנה אולטרה מהירה? מהיר יותר, מנצל יותר, מזהם יותר וזול יותר, שבה המעצב הוא אלגוריתם. זאת אומרת, אין בכלל בן אדם שיושב מאחורי הדבר הזה. יש אלגוריתם שעובר מאוד מאוד מהר, וסוקר את כל הרשתות החברתיות, מבין מה חם, מה טרנדי ברשתות החברתיות, ומתרגם את זה ל… לכל אותם הדגמים שעולים כל יום, אלפי הדגמים, שעולים כל יום.

‏גדעון: רגע, אני רוצה להבין, כי זה די מטורף. את אומרת שאין לחברות האלה מעצב, אלא אלגוריתם שיודע לזהות מה עכשיו הטרנדים הכי חמים, ומיד מייצר בגד כזה?

‏ד"ר פלג מזרחי: נכון, וזו גם הסיבה שאנחנו רואים הרבה מאוד הפרות של זכויות יוצרים. הרבה מאוד מעצבים קטנים, עצמאיים, שאין להם את היכולת הכלכלית כמובן, לתבוע את "שין", אבל פעם אחרי פעם אנחנו רואים ש"שין" מעתיקים דגמים שהתפוצצו באינסטגרם או בטיקטוק, מוכרים אותם כאילו היו שלהם ו… מה שנקרא, "לך תדבר אל הלמפה". אין אין שום דרך להתמודד עם התופעה הזאתי. "שיין" נכון להיום, היא חברת האופנה האולטרה מהירה הגדולה ביותר בעולם. היא החלוצה של המודל הזה של אופנה אולטרה מהירה. היא הראשונה, היא המובילה והיא זאת שמכתיבה את הטון. עכשיו, כמה מהיר יותר זה אופנה אולטרה מהירה? אם אמרנו שבאופנה מהירה אנחנו מדברים על 50 ומשהו קולקציות בשנה, כשאנחנו מדברים על אתרים כמו "שיין", אנחנו מדברים על בין 3,000 ל-11,000 פריטים חדשים כל יום. כל יום, בין 3,000 ל-11,000 שעולים לאתר.

‏גדעון: זה נתון מטורף, שאולי רגע כדאי להתעכב עליו. כלומר, זה קצב ייצור שקשה לתפוס אותו.

‏ד"ר פלג מזרחי: נכון מאוד, זה קצב ייצור שבאמת קשה לתפוס אותו, ובשביל לייצר כל כך מהר וכל כך הרבה, אנחנו בהכרח חייבים לנצל עובדים לאורך הדרך. אנחנו בהכרח חייבים לייצר בתנאים שהם תנאי ייצור מאוד מאוד מאוד קשים לעובדים. עכשיו, רק בשביל שנוכל לדמיין את זה, מה זה תנאי ייצור קשים? עובדים שמה עובדים בין 14 ל-18 שעות ביום, שבעה ימים בשבוע, כשמשלמים להם לפי פריט, לא לפי שעה. מה שזה אומר זה, שברוב הגדול של המקרים הם אפילו לא יקומו לשירותים, בשביל לא להפסיד את היכולת לייצר עוד ועוד. הרבה מהם עובדים עם חיתולים. כלומר, הרבה יותר משזה דומה למפעל, זה דומה לבית כלא. וחשוב להגיד גם את זה. אנחנו יודעים היום שמעל ל-98% מהפועלים ב… במפעלי הטקסטיל, לא מרוויחים שכר שמספיק אפילו בשביל להאכיל את המשפחות שלהם. שלא נדבר על שכר מחייה. זאת אומרת, תעשייה מאוד מאוד בעייתית.

‏היום תעשיית האופנה נחשבת לאחת מהתעשיות הכי מזהמות והכי מנצלות בעולם. זאת אומרת, תעשייה שאחראית ליותר פליטות של גזי חממה, מה שגורם למשבר האקלים, מכל הטיסות וכלי הרכב גם יחד. המקור השני בגודלו לזיהום של מים מתוקים, מים שבכל קונסטלציה אחרת היו משמשים לשתייה של אנשים. 35% מהמיקרו פלסטיקים בים. הפלסטיקים הקטנטנים האלה, שאנחנו לא רואים בעיניים, אבל נמצאים במזון שאנחנו אוכלים ובמים שאנחנו שותים ובמחזור הדם שלנו.

‏גדעון: וכל זה, מיטל, עוד לפני שדיברנו על כמויות הפסולת הבאמת מטורפות.

‏ד"ר פלג מזרחי: נכון. נכון להיום, מדי שנה, תעשיית האופנה מייצרת 1.92 מיליון טונות של פסולת טקסטיל. מדי שנה, 1.92 מיליון טונות. עכשיו, עשיתי את החישוב בשביל הסטודנטים שלי בייל, כי באמת זה איזשהו מספר שקשה לתפוס. 1.92 מיליון טון שווה ל-278 אמפייר סטייט בילדינג. אותו בניין גבוה בניו יורק, 278 כאלה מדי שנה, של פסולת טקסטיל. כשאני אומרת פסולת טקסטיל, או כשאני אומרת פסולת, הדבר הראשון שעובר בראש זה זבל. אבל חשוב מאוד להבין שפסולת טקסטיל זה ממש לא… לא זבל ולא קרוב לזה. כשאנחנו מדברים על פסולת טקסטיל, אנחנו מדברים על בגדים שאנשים קנו ולבשו פעם, פעמיים, שלוש, מקסימום שמונה, לפי הממוצעים הכי נדיבים, ונפטרו מהבגדים האלה. פשוט כי הם יצאו מהאופנה. והבגדים האלה, שהם במצב מצוין, הופכים להיות פסולת טקסטיל. למעשה, הסטטיסטיקה מדברת על זה, שבכל שנייה בארצות הברית לבד, נטמנת באדמה כמות בגדים בשווי של משאית. כל שנייה, כל שנייה. זה נתון שתמיד מדהים אותי.

‏גדעון: מיטל, ואת ביקרת במה שאפשר לקרוא לו "החצר האחורית של האופנה המהירה". אחד המקומות שאליהם מגיעים כל הבגדים האלה, שעד לפני רגע כל כך רצינו לקנות ועכשיו הם זבל, פסולת.

‏ד"ר פלג מזרחי: נכון. אני חזרתי לא מזמן מ… מגאנה, ואני חייבת להגיד שזאת הייתה חוויה מאוד מאוד מטלטלת. אני חוקרת אופנה וסביבה כבר עשור, פחות או יותר, בהחלט מודעת להשלכות של צריכת יתר, ובכל זאת, לעמוד ב… בלב של מזבלות, במקומות שפעם היו החופים היפים ביותר בעולם. לעמוד בלב של מזבלות, לראות מסביבי הרים על גבי הרים של פסולת טקסטיל, בגובה של בניינים. ערימות של בגדים, על בגדים, על בגדים, שאף אחד לא רצה. זאת חוויה מזעזעת. הריח, ריח מאוד מאוד קשה. הרבה מאוד מהבגדים האלה הם בגדים ששורפים אותם, כי אין שום דרך אחרת להיפטר מהערימות האלה של זבל.

‏[מוזיקת רקע]

‏גדעון: גאנה היא אחת ממדינות אפריקה שמתקיים בהן מה שנקרא "קולוניאליזם של פסולת", אזורים שהפכו למזבלות ענק של מדינות עשירות. מדינות שנפטרות מהנטל הסביבתי והבריאותי שלהן ומעבירות אותו הלאה, למישהו אחר. הכל תחת מעטה של תרומות.

‏ד"ר פלג מזרחי: פרקטיקה שחברות אופנה מאוד אוהבות, כי אז זה גם פוטר אותם ממס. הם נתנו פה איזושהי תרומה, שאף אחד לא רוצה לקבל. עכשיו, אמרנו ועם זה פתחנו, שהבגדים האלה מכילים הרבה מאוד כימיקלים רעילים. אז תחשבו מה קורה ברגע ששורפים את הבניינים הקטנים האלה של כימיקלים רעילים ובגדים. עד כמה זה רעיל? עד כמה זה רעיל למשפחות שגרות שם? יש מתאם מאוד גבוה עם מחלות נשימה, ולא רק.

‏אנחנו הפכנו את אפריקה, ובתוך זה את גאנה, לפח הזבל שלנו. ובשביל להוסיף חטא על פשע, אנחנו מספרים לעצמנו שאנחנו תורמים. חבר'ה, זה לא תרומה, זה לזרוק זבל על… על אפריקה, שלא מעוניינים בו. אף אחד בגאנה לא מחכה לחולצת סוף מסלול שלנו. ואם אתם רוצים לתרום, תתרמו כסף, לא בגדים מלוכלכים.

‏גדעון: טוב, זה ממש נשמע כמו הצד האפל של הבלאק פריידי וכל חגיגות הקניות האלה, שאנחנו כל כך אוהבים לקחת בהן חלק. אז מה בכל זאת אפשר לומר למי ששומעים אותנו עכשיו, וכן אוהבים בגדים, ואוהבים לקנות, וגם חוטאים בחגיגות הסיילים הגדולות. מה חשוב שנזכור בפעם הבאה, שאנחנו באים ככה ללחוץ על המקש של הרכישה?

‏ד"ר פלג מזרחי: אני תמיד מרגישה שאני צריכה לעשות דיסקליימר. אני מאוד אוהבת אופנה, כן? לא הייתי נכנסת לתחום הזה של אופנה בת קיימא, אם לא הייתי אוהבת אופנה ולא הייתי מחפשת דרכים הוגנות ואתיות ליהנות מאופנה. אני לא אומרת לכם "תתרחקו מאופנה ואל תיהנו מהדבר הזה". אבל יש דרך אחרת. תשאלו את עצמכם למי אתם רוצים שהכסף שלכם ילך. האם הייתם רוצים שהכסף שלכם ילך לתאגיד סיני ענק ומזהם, או למעצבת ישראלית, שאנחנו מעריכים ואוהבים? תפחיתו כמויות, תתמקדו באיכות ולא בכמות, אתם גם תראו הרבה יותר טוב. מבטיחה לכם.

‏[מוזיקת סיום]

‏גדעון: אותי שכנעת. דוקטור מיטל פלג מזרחי. תודה רבה.

‏ד"ר פלג מזרחי: תודה רבה.

‏גדעון: ותודה למעיין פרתי.

‏וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה, הילה פז, שירה אראל, דניאל שחר, ועדי חצרוני. על הסאונד יאיר בשן, שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

‏אני גדעון אוקו, אנחנו נהיה כאן גם מחר.

‏[חסות]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה