אחד ביום - מצר הורמוז והמלחמה על הנפט

מצר הורמוז זו נקודה אסטרטגית צרה ועקלקלה, ששימשה עשרות שנים כשער היציאה והכניסה המרכזי של נפט וגז מהמפרץ הפרסי אל העולם. אלא שממש השבוע, היא נסגרה לראשונה אי פעם, על ידי האיראנים, ועוררה סערה בכל העולם. אז מה הופך את המסדרון הימי הזה לכל כך קריט, ולמה הסגירה שלו משפיעה על הכלכלה העולמית? הפעם אנחנו עם ד״ר גיא לרון, מרצה בכיר במחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית, ועם מלחמת הנפט שמנהלת איראן.

---

‏תאריך עליית הפרק לאוויר: 03/03/2026.

‏[חסות]

‏[מוזיקת פתיחה]

‏אלעד: היום יום שלישי, 3 במרץ, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף, ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום, בכל יום.

‏כשמסתכלים על ההיסטוריה, ספציפית על תחילת המאה ה-16, יש רגע מעניין שאפשר לומר ששינה את מאזן הכוח העולמי ובכלל את הדינמיקה הגלובלית.

‏ב-1507 כוחות פורטוגזים כבשו אי במפרץ הפרסי, ובנו עליו מבצר מרשים ומאובטח. [מוזיקת רקע] זו הייתה נקודה אסטרטגית, נקודה חשובה, נקודה שבה ספינות פורטוגזיות היו יכולות לעצור בדרכן הארוכה למזרח הרחוק. זו נקודה שמי שהחזיק בה שלט על הסחר הימי העולמי. "אם העולם הוא טבעת", אמרו הפורטוגזים, "המקום הזה הוא היהלום". יותר מ-100 שנה הם החזיקו באי ובסביבה שלו למרות שהיו ניסיונות לכבוש אותו מידם, ורק ב-1622 השליטה עברה ידיים.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏האי הורמוז, המפתח לעולם, עבר לשליטת הבריטים והפרסים. מיצרי הורמוז זה בעצם מיצר אחד, אבל השם כבר התקבע. מאות שנים שהמדינות נלחמות על המקום הזה, נלחמות על השליטה בו, כבר עשרות שנים שהמקום הזה הוא שער הכניסה והיציאה לעולם האנרגיה, לנפט, לגז. עכשיו, אני לא יודע אם מיצרי הורמוז זה באמת יהלום שבטבעת, אבל אין ספק שזה מקום מאוד מאוד חשוב. ועכשיו, במדינה שהיא הגלגול המודרני של פרס, מתנהלת מלחמה, והאיראנים הודיעו אתמול רשמית שהם סוגרים את מיצרי הורמוז. נקודת השליטה ההיסטורית על הסחר הימי העולמי הפכה שוב למקום שנלחמים עליו. [מוזיקת רקע דרמטית] הורמוז הפך שוב למקום שמכניס את הכלכלה העולמית לסערה. אז הפעם אנחנו עם דוקטור גיא לרון, מרצה בכיר במחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית, ועם נשק יום הדין של איראן, נשק הנפט והגז.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏ד"ר לרון: מה שקורה הוא חסר תקדים בהיקף ובמיקום. מיצרי הורמוז מעולם לא נסגרו. האזור שאנחנו מדברים עליו, והשוק הזה שאנחנו הולכים לדבר עליו, זה שעון העצר האמיתי של המלחמה.

‏אלעד: כשמסתכלים על המפה, הסיפור הופך לדי ברור. בחוף הדרומי של איראן מתפרס המסדרון הזה שמאפשר גישה לאמירויות, לקטאר, לבחריין, לסעודיה, לכווית, וגם לאיראן. הנפט שמפיקות המדינות האלה, אם רוצים לשנע אותו דרך הים, ואין דרך אחרת לשנע אותו, אז צריך לעבור שם, במיצרי הורמוז.

‏ד"ר לרון: דרך מיצרי הורמוז עוברים 20% מאספקת הנפט העולמית, בערך 20 מיליון חביות, וכ-20% מאספקת הגז המונזל העולמי.

‏אלעד: 20 מיליון חביות נפט ו-20% מאספקת הגז המונזל העולמי זה המון. עצירה של חמישית ממקורות האנרגיה העולמיים האלה זה צעד שיש לו השפעה ענקית על הכלכלה בעולם. האיראנים איימו שמחיר חבית נפט יזנק ל-200 דולר לחבית. לא סתם זה נחשב לנשק יום הדין, לא סתם האיראנים השתמשו בו עכשיו. אבל לפני שננסה להבין מה עומד מאחורי ההחלטה, יש דבר אחד בסיסי ששווה להבין קודם. איך בכלל סוגרים מיצר?

‏[הקלטה, קולות פיצוצים ברקע]

Reporter: “Off the coast of Oman an oil tanker burns on Sunday hit by retaliatory fire from Iran. After targeting the oil infrastructure of US allies in the Gulf region, naval forces of the Islamic Republic Revolutionary Guards issued this radio message to ships in the vicinity: ‘Attention all ships, from now on, all navigating through the Strait of Hurmuz is forbidden!’.”

‏אלעד: במסדרון ימי אין דלת שאפשר פשוט לסגור. כשהאיראנים אמרו אתמול שהם סוגרים את מיצרי הורמוז, הם התכוונו שהם יתקפו, הם אמרו שהם ישרפו כל אונייה שתנסה לעבור בו. הם כבר תקפו כמה מכליות, וככה בעצם הם הצליחו ליצור חומה. זו חומה שהיא אמנם וירטואלית, אבל חומה שכמעט בלתי אפשרי לעבור בה. כי זו חומת ביטוח.

‏ד"ר לרון: חברות הביטוח הגדולות, הימי, בעולם, ובראשם לוידס, אמרו: "אנחנו לא נבטח שום מכלית שעוברת כרגע במיצרי הורמוז. אנחנו מושכים את הכיסוי הביטוחי", ובעקבותיהם כל חברות ההובלה הגדולות בעולם אמרו: "אנחנו גם כן לא מאשרים למכליות, לא להיכנס", וכרגע יש בערך איזה 170 מכליות שלכודות בתוך המפרץ הפרסי, "ואנחנו גם לא מאשרים לצאת", ולכן כמעט שאין תנועה דרך מיצרי הורמוז.

‏אלעד: אין ביטוח, אין מעבר, בטח לא כשיש איום מוחשי שהמכליות יותקפו. זה אומר שמכליות לא נכנסות פנימה אל המפרץ הפרסי, וזה אומר שאלו שכבר נמצאות שם, לא יוצאות החוצה. הן לא מובילות את הנפט והגז שלהן למקומות שאליהם הם אמורים להגיע.

‏גיאן: בין 70% ל-80% הולכים לאסיה. יפן הכי פגיעה. אחריה דרום קוריאה, הודו וסין. סין גם פגיעה, אבל היא יכולה לעמוד בלפחות חודש של משבר במיצרי הורמוז, אבל ביפן, בדרום קוריאה וגם בהודו, אם המשבר יימשך עוד שבוע, שבועיים או אפילו ארבעה שבועות, כמו שטראמפ איים, אנחנו נתחיל לראות מפעלים נסגרים או ממתנים דרמטית את התפוקה שלהם, כדי להוריד את צריכת האנרגיה הכוללת בכלכלות של המדינות שהזכרתי.

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: כשהמסדרון היחיד שמגיע למדינות המפרץ סגור, אז הקליינטיות באסיה הן נפגעות, אבל נפגעות גם היצרניות. מדינות המפרץ, שמפיקות ומייצאות את הנפט ואת הגז שלהן במיליארדי דולרים.

‏ד"ר לרון: כשמיצרי הורמוז נחסמים, גז לא יכול לצאת בעיקר מקטאר. קטאר היא יצרנית הגז המשמעותית. תשעים ומשהו אחוז מהגז שיוצא מהמפרץ הפרסי יוצא מקטאר. [מוזיקת רקע מסתיימת] ההשפעה על המחיר, אוקיי? של סגירת מיצרי הורמוז, על מחירי הגז, תהיה עוד יותר דרמטית מאשר מחירי הנפט. זאת אומרת, ההשפעה למשל על מחירי החשמל באירופה ובאסיה תהיה עוד יותר גדולה, בגלל סגירת מיצרי הורמוז.

‏אלעד: חמישית מהתעבורה הימית של גז ונפט זה מספיק כדי לשנות את כל השוק, וככה האיראנים מקווים לפחות, למרות שארצות הברית לא ממש תלויה באופן ישיר במיצרי הורמוז, היא עדיין בסוף תרגיש את האפקט.

‏ד"ר לרון: תעשיית האנרגיה האמריקאית כרגע עובדת ב-full capacity. כבר עכשיו. אוקיי? no buffer. בסדר? אין, אין שולי ביטחון. הביקוש גדול גם בתוך ארצות הברית, למשל בגלל ההקמה של ה-data centers והתאבון הרעבתני של רשת החשמל האמריקאית. ועכשיו גם הביקוש החיצוני הולך וגדל, מכיוון שמדינות יעמדו בפני החשש ש-20% מהאספקה שלהן, ככה, "פוף", נעלמה ביום אחד. אז הפיתוי בשביל היצרן בלואיזיאנה או בטקסס יהיה למכור פשוט למי שמציע את המחיר הכי גבוה.

‏אלעד: התרחיש שעליו בונים האיראנים הוא שמחירים של גז ונפט בכל העולם יעלו עכשיו. ההיצע יקטן באופן טבעי. הביקוש ימשיך להיות גבוה. קחו לדוגמה, יפן כזו, שפתאום ביום אחד תאבד 20% מהאספקה שלה. היא תהיה מוכנה לשלם הרבה מאוד כסף עבור נפט וגז ממקומות אחרים. גם מיצרנים אמריקאים, לצורך הדוגמה. יצרנים שיעדיפו למכור במחיר גבוה ליפן, ולא להשאיר את הנפט והגז שלהם בתוך ארצות הברית עבור מחיר שהוא יותר נמוך.

‏ד"ר לרון: ומעבר לזה, ברגע שתפוקת הייצור במדינות כמו יפן, דרום קוריאה והודו יורדת, אז גם המוצרים שלהם בשוק הבינלאומי, הכמות שלהם הולכת וקטנה, ואז זה כמובן מעלה את המחיר שלהם.

‏אלעד: אז בקצה, הצרכן המערבי האמריקני, הוא אמור להרגיש את השינוי בשוק האנרגיה בכיס, והאיראנים בונים בדיוק על זה. הם בונים על כך שבאופן הזה יצליחו להביא את טראמפ הכי מהר ובאופן הכי אפקטיבי להחליט לסיים את המלחמה.

‏ד"ר לרון: זה הסיבה, אני חושב, שאם אתה שם לב לכותרות, האיראנים העבירו את הכובד של ירי הטילים שלהם מישראל למפרץ הפרסי. זה נראה שמישהו שם בטהרן יושב וחושב איפה נקודת הלחץ הכי כואבת לאמריקאים. ישראלים יכולים לאכול טילים [בציניות]. הם לא יפסיקו את המלחמה הזאת כל כך מהר. לעומת זאת, אם אנחנו באמת נפגע באספקת האנרגיה העולמית, זה יפעיל לחץ אמיתי על הנשיא טראמפ. אנחנו יודעים שגם ככה יש מחלוקת קשה בארצות הברית לגבי המלחמה הזאת. [מוזיקת רקע] אם גם האמריקאים יתחילו להרגיש כאב כלכלי כתוצאה מהמלחמה, אז בכלל יהיה לו יותר קשה להמשיך אותה לאורך זמן.

‏אלעד: עכשיו, אפשר לשים את האצבע ולראות ממש שהגישה השתנתה אתמול. איראן לא רק סגרה אתמול את מיצרי הורמוז, היא גם תקפה בבוקר את מתקני הנפט של "עראמקו" הסעודית, החברה הגדולה בעולם. אחר כך האיראנים תקפו מתקני גז טבעי גולמי בקטאר. האיראנים מאמינים שמדד הנפט והגז הוא השעון המרכזי שסופר לאחור, עד שהלחץ יגבר והמלחמה תסתיים. אבל אם המשבר הזה ימשיך הוא עלול להיות גדול יותר אפילו מהמלחמה באיראן. ההיסטוריה מלמדת אותנו שמשברים כאלה יכולים לעצב את העולם עוד שנים קדימה.

‏אבל קודם חסות אחת וממש מיד חוזרים.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏[חסות]

‏אלעד: גז ונפט, הם צריכים להיות בתנועה כל הזמן. הסחר באנרגיה מניע, מילולית, את העולם. וכשיש תקופות שבהן מישהו מחליט לעצור את התנועה הזו, כשהתנועה של גז ונפט נפגעת, אפילו באופן חלקי, לכל עיכוב יש פוטנציאל להביא להשלכות גדולות.

‏[הקלטה]

Reporter: “Good evening. The Middle East war produced developments all over the world. Today, the oil producing countries of the Arab world decided to use their oil as a political weapon. They will reduce oil production by 5% a month until the Israelis withdraw from Occupied Territories.”

‏אלעד: בשנת 1973, מלחמת יום כיפור. העולם הערבי הכריז על חרם נפט למדינות שתמכו בישראל.

‏ד"ר לרון: אז זה היה בערך 7% מאספקת הנפט העולמית, שחסרה בעקבות ההחלטה של יצרני הנפט הערביים, מיוזמתם, לעצור מכירות למדינות מסוימות כמו ארצות הברית והולנד, ולבצע קיצוצים במכסות של הנפט שהם מוכרים למדינות אחרות, שזה היה רוב מדינות אירופה המערבית.

‏אלעד: אינפלציה עלתה, המחסור באנרגיה הורגש בעולם. ועוד לפני שממש הצליחו להתאושש מהמשבר הזה של 73', חמש שנים אחר כך, שוב, מישהו החליט לעצור את סחר מקורות האנרגיה. במקרה הזה זה קרה באיראן.

‏[הקלטה]

Reporter: “For years it seemed nothing could stop Iran and the Shah getting richer on the proceeds of their oil and gas. But in the last 3 weeks the oil workers with their strike have shown it is they who ultimately decide whether the oil will flow…”

‏ד"ר לרון: שביתת פועלי הנפט באיראן ב-1978, הכלכלה הייתה במיתון קשה, והם פותחים בשביתה, כן, כחלק מחזית כוללת נגד השאה. זה מתחיל כדרישות שכר והופך לדרישות לשינוי פוליטי כולל במדינה, ואיראן פשוט הפסיקה לייצא נפט בכלל. אחד התיאורים, ככה, שמבהירים כמה הקריסה הייתה כוללת, זה שארצות הברית מנסה לעזור לשאה לשרוד, הייתה מכלית של נפט שהגיע לנמל הראשי באיראן כדי לפרוק נפט מזוקק [מחייך] לטובת הכלכלה האיראנית, שכמובן טובעת בנפט, מתוך ניסיון להציל את השאה, מכיוון שהפועלים לא הפיקו ולא זיקקו א… נפט. אז זה היה משבר קשה מאוד. הוא נשכח. אנחנו זוכרים את המהפכה, אבל לא את המשבר.

‏אלעד: שני המשברים, זה של 73' וזה של 79', הובילו לשינויים גדולים. דבר ראשון בטווח המיידי - שינוי גדול במחיר.

‏ד"ר לרון: בהלם הנפט של 73' [מחייך], המחיר עלה בערך מקצת פחות מ-4 דולר לחבית ל-12, עד דצמבר 73'. אחרי המהפכה באיראן המחיר לחבית עלה ל-30 עד 36 דולר לחבית. זה היה משבר ממש ממש טראומטי, כולל תורים אדירים בתחנות הדלק באירופה המערבית, ובצפון אמריקה אפילו דיווחים על אנשים שהרגו אחד את השני בתור לתחנת הדלק. כן, עם סכין, ובתקרית אחרת עם אקדח, לעיני אשתו ההרה של אחד הלקוחות. כן. סיפורים מזעזעים. אנשים הצטלמו כשהם עם אקדח שלוף ליד המכונית שלהם, כדי להדגים שהם יירו במי שינסה לגנוב דלק [מחייך] ממכלית הגז של הרכב. אנחנו שכחנו את התקופה הזאת, אבל כל הדברים האלה קרו. [מחייך]

‏[הקלטה]

Robert MacNeil: “Anger and bewilderment are growing as more and more Americans cope with gasoline lines and empty pumps.”

A woman: [Almost in tears] “This is unreal, isn’t it disgusting? Why doesn’t anybody contact the president? Why is he letting this happen to us?”

‏[מוזיקת רקע]

‏ד"ר לרון: התעשייה מתחילה להיות משותקת כבר מ-1978. אבל כשהשאה עוזב בתחילת 1979, האסימון נופל לשוק הנפט העולמי, שזה לא משבר קצר, אלא משבר מהותי. וזה הייתה טראומה גלובלית שמנחה את מדיניות החוץ והאנרגיה של מדינות מפותחות מאז ועד היום.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏אלעד: המערב הבין משהו בעקבות המשברים. העצמאות האנרגטית, הביטחון האנרגטי של ארצות הברית ושל אירופה היו תלויים מדי בקבוצה קטנה מדי של מדינות. בבית הלבן הנשיא קרטר הגדיר את המצב הזה כסכנה ברורה ומיידית.

‏[הקלטה]

President Jimmy Carter: “This intolerable dependence on foreign oil threatens our economic independence, and the very security of our nation. The energy crisis is real. It is worldwide. It is a clear and present danger to our nation.”

‏ד"ר לרון: בגלל הלם הנפט של שנות ה-70, העולם פיתח שורה של אמצעים, כדי להתגבר בדיוק על תסריט כזה, שבגלל איזשהו זעזוע גיאופוליטי באזור המפרץ הפרסי יש פחות נפט בשוק. אז למשל יש את "הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה", שזה פורום שבו המדינות הצרכניות יכולות להיפגש ואומרות: "אוקיי, יש בעיה. אם זה תואם את האינטרסים שלנו, בוא ננסה לעבוד יחד". יש צינורות באזור המפרץ הפרסי שיכולים לעקוף את מיצרי הורמוז. יש צינור מ-Abqaiq בערב הסעודית, שחוצה את כל חצי האי ערב, ומגיע לחופי הים האדום. זה לא מפצה על אובדן של 20 מיליון חביות ליום, אבל אנחנו רואים שיש איזשהי אפשרות לשחרר נפט לתוך השוק.

‏אלעד: גם באירופה הגיעו לאותה מסקנה. הסיקו שצריך למצוא עוד מקורות אנרגיה, ועוד דרכים להוביל את האנרגיה הזו ליבשת. האירופים מצאו פתרון, פתרון עבורם.

‏ד"ר לרון: ואז הם התחילו לקנות גז ונפט מברית המועצות עוד יותר. זאת אומרת, כשאנחנו מחפשים את שורשי התלות האירופאית בגז ונפט רוסיים, שהייתה המון בכותרות כשהתחילה מלחמת אוקראינה, זה מתעצם דרמטית אז, ולמעשה אירופה עוזרת לברית המועצות לממן צינור גז ענק מסיביר עד ללב היבשת במהלך שנות ה-80, והייתה מוכנה ללכת לעימות דרמטי עם ממשל רייגן על הסוגיה הזאת, כדי שהצינור הזה יקום, וכדי שתהיה יתרות באספקה של אנרגיה לאירופה.

‏אלעד: משבר האנרגיה של שנות ה-70 חיבר יחד אויבים, הוא יצר מציאות כלכלית חדשה. מדינות שלא התמקדו עד אז בהפקת גז ונפט בגלל עלויות גבוהות, נכנסו פתאום לתחום. נורווגיה, למשל, היא היום יצואנית הנפט והגז הגדולה באירופה. זה לא היה ככה לפני שנות ה-70. עיכובים בשינוע נפט וגז שינו את העולם.

‏ד"ר לרון: וזה כמובן נתן תנופה לעוד שתי טכנולוגיות חליפיות של אנרגיה. אחד זה כורים שהתחילו לבנות יותר, וכמובן זה היה עוד זרז להשקעות גדולות בתחום האנרגיה המתחדשת. ככה שמשבר מסוג הזה ממש משנה בצורה מבנית, כן? את כל הכלכלה העולמית.

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: ומה שקורה עכשיו באיראן, בסגירה של מיצרי הורמוז ובפעולות האחרות שאיראן עושה, יש פוטנציאל להפוך למשברים של 73' ו-79' ביחד ועל סטרואידים. עכשיו לא רק האיראנים מבינים את העניין הזה, גם טראמפ מבין. הנשיא מדבר על הסוגיות הגרעיניות של איראן, על הטילים הבליסטים, על המשטר. הכל נכון. אבל אנחנו מכירים את טראמפ. אנחנו מכירים גם את ארצות הברית. סביר מאוד להניח שבדיוק כמו בוונצואלה, יש לטראמפ תוכניות גם בכל מה שקשור לשוק האנרגיה של איראן, ואולי, אולי לנשיא יש תוכניות כבר אפילו לגבי מיצרי הורמוז.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏ד"ר לרון: זה בדיוק הסיבה שדיק צ'ייני, למשל, הסגן של George W. Bush בתחילת שנות ה-2000, דיבר על המעורבות הצבאית במפרץ הפרסי כמשהו שיבטיח לארצות הברית full spectrum dominance, זאת אומרת שאנרגיה היא הכל, המשאב הכי חשוב בכלכלה התעשייתית של המאה ה-20 והמאה ה-21, ומי ששולט בה שולט בכלכלה העולמית. אם המערכה הזאת מסתיימת בזה שלארצות הברית יש יותר השפעה, או אפילו שליטה, בתעשיית האנרגיה באיראן, אז זה אומר שמבחינתה של סין, אם היא חושבת על מערכה על טייוואן, היא יודעת שארצות הברית שולטת בתחנת הדלק של הכלכלה הסינית. אין לסין חלופה ליבוא שלה מהמפרץ הפרסי, וזה אומר שמערכה על טייוואן יכולה להכניס את סין למצוקת אנרגיה קשה. אז הכל קשור בהכל.

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: שליטה אמריקנית במאגרי הנפט של ונצואלה, זה כבר הושג, של איראן ובמיצרי הורמוז, זה כוח אדיר, זה כוח כמעט מונופוליסטי, וזה יציב את ארצות הברית הרבה מעל המתחרות שלה, הרבה מעל סין, שמנסה לעבור למודל של אנרגיה מתחדשת כדי להתחמק מהבעיה הזאת. אבל עדיין סין תלויה מאוד בנפט ובגז.

‏אלא שעד שהדבר הזה אולי יקרה, בינתיים מתפתח משבר. ומכאן זו הרי רק שאלה של זמן, שאלה של כמה זמן המלחמה תימשך. וכשדוקטור לרון, כשהוא רואה את המתקפות האיראניות על מכליות, את קיר הביטוח הבלתי חדיר, כשהוא רואה את הירי על מתקני נפט וגז במפרציות, כשהוא מנסה לשרטט מגמה לימים, לשבועות, אולי לחודשים הבאים, דוקטור לרון מודאג.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏ד"ר לרון: ככל שהמלחמה הזאת תימשך, אז התסריטים הקצת אפוקליפטיים שאני תיארתי, הם ילכו ויתממשו. אנחנו עלולים להגיע למצב שזה יהיה משבר האנרגיה הגדול ביותר אי פעם. אני חושב שאם אנחנו מדברים על הטווח הארוך, אז מה שאנחנו נראה זה שתהיה האצה של מגמות שאנחנו ראינו אותם בשנים האחרונות - גם פריסה של אנרגיות מתחדשות, אבל בטווח הארוך אני חושב שהזוכה גדולה תהיה תעשיית האנרגיה האטומית, מכיוון שהיא לבדה מסוגלת לספק את הצרכים של הצרכן הכי רעבתני [מחייך] והחדש בשולחן, שזה ה-data centers. ה-data centers צריכים חשמל כל הזמן, 24 שעות ביממה, שבע ימים בשבוע. גם בארצות הברית, גם באירופה, בעיקר בגרמניה, יש כורים שסגרו אותם, ואפשר בטווח של בין שנה לשנים ספורות, להחזיר אותם מחדש לפעולה. ככה שיש backup. אנחנו נראה, אני חושב, בימים הקרובים, בשבועות הקרובים שמדינות שורפות הרבה פחם. זה לא חדשות טובות, אבל זה יקרה, והם ישרפו גם דיזל. זה יקרה במקומות מסוימים בצפון אמריקה, אבל באסיה, למשל, הודו וסין ישרפו פחם כאילו אין מחר.

‏[מוזיקת סיום]

‏אלעד: דוקטור גיא לרון, תודה.

‏ד"ר לרון: תודה רבה לך.

‏אלעד: וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק. חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה עדי חצרוני, דניאל שחר שירה אראל, והילה פז. על הסאונד יובל ברוסילובסקי. יאיר בשן יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

‏אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם מחר.

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה