אחד ביום - נפילת השמרנים בבריטניה

בעוד הימין באירופה מתחזק, בבריטניה נראית מגמה הפוכה: לפי כל התחזיות, בבחירות שיתקיימו מחר בממלכה מפלגת הלייבור, השמאל המתון במדינה, תכפיל את כוחה ותוביל למהפך שלא קרה לפחות 30 שנה. הפעם אנחנו עם ג׳ונתן פרידלנד, עיתונאי הגרדיאן ומגיש הפודקאסט Unholy עם יונית לוי, ועם בריטניה שעשויה לשנות לחלוטין את פניה.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 03/07/2024.

[חסות]

[פתיח]

היום יום רביעי, 3 ביולי, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום - בכל יום.

[טפטוף גשם חזק]

בסרטים ההוליוודים, אבל גם הבריטים, יש את הרגע הזה, את הרגע הרומנטי הזה, שהגיבור עומד מחוץ לבית, גשם מבול, הוא כולו ספוג, הוא נראה אומלל, אבל אז בכנות רגישה כזו הוא אומר משהו מעורר השראה, מעורר אמפתיה, מתנגנת מוזיקה ברקע, והוא מצליח לשנות את דעתה של האישה שעומדת מולו ולסחוף אותה מהרגליים.

כן… זה לא מה שקרה לראש הממשלה רישי סונאק.

[הקלטה]

Rishi Sunak: “Now is the moment for Britain to choose its future. Earlier today I spoke with His Majesty the King to request the dissolution of parliament”.

אלעד: שלא תבינו לא נכון, היה שם גשם. מבול. סונאק עמד מחוץ לבית, לבית שלו, דאונינג 10. הייתה אפילו מוזיקה, כי מפגינים בחוץ ניגנו את "It Can Only Get Better" כדי להטריל אותו. סונאק, כמו בסרטים, נראה אומלל. הוא עמד שם בלי מטרייה, בחליפה, ספוג, ספוג במים. אבל כל האירוע הזה לא היה רומנטי. להפך, הוא לא סחף את הבריטים. זה היה רגע קרינג'י, רגע מביך.

[הקלטה]

Rishi Sunak: “The King has granted this request and we will have a general election on the 4th of July”.

אלעד: וכך, מחר בריטניה הולכת לקלפי לבחור את הנציגים שלה לפרלמנט, את ראש הממשלה שלה. ולפי כל הסקרים, הולך לקרות בממלכה מהפך שלא קרה לפחות 30 שנה. אולי אפילו שלא קרה מעולם.

אז הפעם אנחנו עם ג'ונתן פרידלנד, עיתונאי "הגרדיאן" ומגיש יחד עם יונית לוי שלנו את הפודקאסט "Unholy", ועם בריטניה שהולכת מחר לשנות לחלוטין את פניה.

Jonathan: If you’ll forgive me, I’ll tell a little story about my late father, who like me was a newspaper reporter.

אלעד: את הסיפור של הבחירות בבריטניה נתחיל במקום לא שגרתי - בדלת הכניסה של לורנס אוליבייה, פעמיים זוכה פרס האוסקר, אחד השחקנים המוערכים והמוכרים בכל הזמנים. לשם הגיע אבא של ג'ונתן פרידלנד, בעצמו היה עיתונאי.

Jonathan: He was once asked to get a quote from the great famous actor, the late Laurence Olivier, and he was asked to stand on the man's doorstep and ring the doorbell until Laurence Olivier came downstairs and gave him a sentence for his report. He did that for five hours, from seven o'clock till midnight.

אלעד: אבא של ג'ונתן דפק על הדלת של אוליבייה חמש שעות כדי לקבל מהשחקן ציטוט אחד לעיתון. אוליבייה לא ענה. אחרי חמש שעות, בחצות, הגיע כתב אחר להחליף את פרידלנד האב. פרידלנד עזב, הכתב החדש עמד מול הדלת, ודפק שם פעם אחת.

Jonathan: Then an upstairs window opened, and Laurence Olivier himself poured a bucket of water over the reporter who he believed had been ringing his doorbell for five hours.

אלעד: אז הכתב המסכן, החדש, קיבל דלי מלא מים על הראש מלורנס אוליבייה, שרתח מזעם על האיש שהוא חשב דופק לו בדלת חמש שעות רצוף.

Jonathan: Now Rishi Sunak is that second reporter, right? He gets the blame for something that happened before he was there. But people blame him. What we are seeing now is the country pouring a bucket of cold water over Rishi Sunak, to blame him for what Liz Truss and Boris Johnson, and even in a way David Cameron, and Theresa May, what they all did.

אלעד: זהו, אז אני מקווה שעכשיו הכל ברור. כי כמו הכתב המסכן והרטוב ההוא, גם רישי סונאק מצא את עצמו מסכן ורטוב, בעיקר בגלל דברים שעשו אלו שהיו באותו מקום לפניו. גם הוא דפק על הדלת כנראה דפיקה אחת יותר מדי, בשעה מאוחרת מדי, ולפי הסקרים זה אמור להוביל לכך שמחר הבריטים ישפכו עליו דלי מלא במים.

Jonathan: Every single poll, every single expert, says this will be a landslide win for Labour. All indications are in that direction.

אלעד: Landslide - זו מילה שאולי אפילו לא כל כך מתארת נכון את מה שההסקרים צופים. תבינו, 650 מושבים יש בפרלמנט הבריטי, והתחזיות הן שמפלגת הלייבור, השמאל המתון של בריטניה, תזכה ב-425 מהם. במילים אחרות, היא יותר מתכפיל את כוחה היום. ובבריטניה, דבר כזה, ניצחון מובהק כזה, למפלגה הזו, זה דבר מאוד מאוד לא מובן מאליו.

Jonathan: Historically - people find this amazing - Labour Party has existed in this country for 124 years. Only three people, three leaders, have ever won a majority in parliament. And the result is that… you know, Labour leaders are often thought of as not good enough, and therefore people stick with the Conservatives.

אלעד: אז יש מי שישמעו את הסטטיסטיקה הזו ויאמרו - וואו, בטח בראש הלייבור עומד עכשיו איזה כוכב, איזה מנהיג צ'רצ'יליאני כזה שמסוגל לשבור שיא היסטורי ולפי הסקרים להגיע לשני שליש פרלמנט. אבל הקטע הוא שזה לא המקרה. קיר סטארמר, מנהיג הלייבור, הוא די רחוק מזה.

Jonathan: The one thing that’s missing is a sense of enthusiasm, a big mood in the country. You don’t go out and, say, meet people who are excited about Keir Starmer as Prime Minister, who are eager to vote Labour. You don’t really find that.

אלעד: אז כדי להבין מה בדיוק קורה פה, נחזור אחורה: ראש הממשלה טוני בלייר, הדוגמה החריגה והנדירה הזו שג'ונתן דיבר עליה - מנהיג לייבור שבכל זאת הצליח להוביל את המפלגה לרוב סוחף בפרלמנט. ולא סתם רוב, ב-1997 בלייר הוביל את הלייבור למספר שיא של 418 מושבים. אבל אותו בלייר נקלע מאז למלחמה בעיראק, לביקורת ציבורית גדולה, ההבטחה הגדולה שלו התנגשה במציאות, ובשנת 2005 ניצב מולו בפרלמנט ראש אופוזיציה צעיר ונמרץ, ועקץ אותו, כמו שהבריטים יודעים לעקוץ.

[הקלטה]

David Cameron: “It’s only our first exchange and already the Prime Minister is asking me the questions. This approach is stuck in the past, and I want to talk about the future. He was the future once”.

אלעד: "היית העתיד פעם", אמר קמרון לבלייר. ושווה לזכור את האמירה הזו, כי אנחנו נתקל בה בהמשך. דיוויד קמרון נבחר כראש ממשלה ב-2010. אלו ימים של משבר כלכלי עולמי. במערב, מדינות רבות בחרו להעלות מיסים כדי לאזן את התקציב. קמרון בחר בדרך אחרת.

Jonathan: He decided that in order to balance the books he would starve a whole lot of very basic British public services of money, services that people really rely on. And you can still see the impact of that when you travel around the country, as I know you’ve been doing. You see… you know, libraries that are closed. You see playgrounds for children that are rusting and abandoned. You see swimming pools where there’s no water.

אלעד: austerity, צנע, זו הייתה המדיניות של קמרון - קיצוץ מאסיבי בשירותים הציבוריים שמספקת הממשלה. הבריטים מצאו את עצמם משלמים יותר ומקבלים משמעותית פחות, והכל בזמן שמסביבם, באירופה, גם בארצות הברית, אפשר היה ממש לראות כלכלות שמתאוששות מהר וטוב יותר.

Jonathan: The contrast was with Obama in the United States, who spent big money, and the American economy recovered. Here they shrunk the budget and the economy really never did recover.

אלעד: אבל אפילו הדבר הזה לא היה מה שהפיל את קמרון, שנבחר שוב לכהונה שנייה. קמרון במידה רבה הביא את סופו על עצמו.

[הקלטה]

David Cameron: “Good afternoon. We are approaching one of the biggest decisions this country will face in our lifetimes. Whether to remain in a reformed European Union - or to leave. You will decide. And whatever your decision, I will do my best to deliver it. But my recommendation is clear - I believe that Britain will be safer, stronger and better off in a reformed European Union”.

אלעד: במשך שנים התחזקו בבריטניה קולות מהשוליים של השמאל, אבל בעיקר מהימין. קולות שהתנגדו להגירה, קולות שמרנים או אולטרה שמרנים, קולות יורוסקפטים - כאלה שפיקפקו במערכת היחסים שבין בריטניה לאיחוד האירופי וחשבו שיש בה צד אחד שמרוויח וצד שני שמפסיד. הקולות האלה הלכו והתחזקו, הם תפסו אחיזה גם במפלגה השמרנית. וכדי לנטרל את האיום הפוליטי מצידם, קמרון הכריז על משאל עם. קמרון עצמו התנגד ליציאה מהאיחוד, הוא קיווה שהבריטים יתמכו בגישה הזו שלו. אז הוא עיצב את המשאל כך שלדעתו יבטיח תמיכה בו. זה היה משאל מאוד פשוט, שאלה אחת כמעט פרובוקטיבית - להישאר או לצאת. והבריטים בחרו לצאת.

Jonathan: That’s completely right. I mean, it was tremendously arrogant on his part. And the result was that he lost, and he went against his own preferences. But he was rolling the dice with the future of the country, and that is not really forgivable.

אלעד: קמרון שילם בתפקיד שלו והתפטר. אתם זוכרים את אותה עקיצה לטוני בלייר - "היית העתיד פעם"? אז בנאומו האחרון כראש ממשלה, קמרון עקץ את עצמו.

[הקלטה]

David Cameron: “The last thing I’d say is that you can achieve a lot of things in politics. You can get a lot of things done. After all, as I once said, I was the future once”.

אלעד: בלגן הברקזיט נדבק לא רק בדיוויד קמרון כמו שבכלל במפלגה השמרנית, ה-Tories כמו שהם נקראים. הברקזיט שיסע ופילג את החברה הבריטית עוד בשלב הקמפיין, ואחרי שהתקבלה ההחלטה לעזוב בכלל.

האישה שהחליפה את קמרון, גם היא מהמפלגה השמרנית, גם היא התנגדה לברקזיט, הייתה אמורה להוציא את בריטניה מהאיחוד האירופי. אבל תרזה מיי תישאר זכורה בדפי ההיסטוריה כמי שממש לא הצליחה לעשות את זה.

[הקלטה - תרזה מיי משתעלת פעמיים לרקע מחיאות כפיים]

אלעד: יש הרבה מה לספר על תרזה מיי, אבל הקטעים האלה שלה משתעלת על הבמה, נשנקת פעם אחר פעם.

[הקלטה]

Theresa May: [cough] So, why [cough]… Why we will ne… [cough]… excuse me.

אלעד: הכל במהלך נאום ב-2017. פעם אחר פעם מישהו נאלץ לעלות לבמה למזוג לה מים. שר האוצר שלה העביר לה באמצע סוכריית מציצה. מאחוריה, חלק מהשלט פשוט נפל תוך כדי שהיא דיברה. כל מה שיכול היה להשתבש - השתבש. והדבר הזה מייצג, כי תרזה מיי, שלא תמיד באשמתה, נתפסה כלא יוצלחית, מי שלא מסוגלת להנהיג את המדינה, ובטח לא מסוגלת לסיים את סאגת הברקזיט.

Jonathan: There was chaos. There was division. There was constant gridlock in parliament, where they just could not get the votes to get Brexit done. And the country was very kind of exhausted from it. And even people who didn’t like Brexit just said ‘well, just get somebody who can get this thing over with’.

אלעד: הבריטים רצו מישהו שיכול פשוט לגמור עם זה. והמישהו הזה הגיע - בוריס ג'ונסון. הוא הוביל את מחנה הברקזיט, והציג את עצמו בדיוק כמנהיג שיסיים את העבודה.

[הקלטה]

Boris Johnson: “Thank you very much! Good morning everybody. Thank you. There will be people around the place who will question the wisdom of your decision. And there may even be some people here who still wonder quite what they have done”.

אלעד: כמו תרזה מיי לפניו, למזלו של ג'ונסון, מולו במפלגת הלייבור עמד אז ג'רמי קורבין, מי שסחב את המפלגה המתונה לקיצון. אז באופן יחסי היה להם יותר קל. אבל על המשמרת של ג'ונסון נפלה אז גם מגיפת הקורונה. והוא לא רק התנהל באופן כושל, אלא גם עבר בעצמו על הכללים שהוא קבע. אחר כך גם שיקר על זה.

[הקלטה]

Boris Johnson: “Mr. Speaker, I want to apologise. I know that millions of people across this country have made extraordinary sacrifices over the last 18 months. And I know the rage they feel with me and with the government I lead…”

אלעד: אנחנו עשינו על זה פרק בזמנו, "נפילתו של בוריס ג'ונסון" קראנו לו. פרק כיפי, שווה לכם להאזין אם פספסתם. הדבר החשוב לענייננו הפעם הוא שגם הכישלונות האלה, המסיבות והשקרים, כל אלה לא נתפסו רק כעניין אישי של ג'ונסון כראש ממשלה, אלא כבעיה מפלגתית.

Jonathan: I think it did stick on the Conservative Party as a whole. Partly because they stuck with Boris Johnson for quite a long time. But also because of what came next. I think if they had been able to say ‘he was a complete one-off and all of the rest of us are stable and serious and focused’, If they’d been able to say that that would have been fine, but they immediately followed him by electing somebody who so clearly was unserious”.

אלעד: עכשיו, תחשבו מה קרה בבריטניה מאז שג'ונסון התפטר בשנת 2022. החליפה אותו, בלי בחירות כלליות, ליז טראס.

[הקלטה]

Liz Truss: “Thank you for putting your faith in me to lead our great Conservative Party, the greatest political party on earth”.

אלעד: ליז טראס הציגה את מה שהיא כינתה "מיני תקציב", כאילו בקטנה, אבל בעצם מהפכה ענקית. היא הורידה מיסים, היא העלתה את ההוצאות, ואיכשהו היא קיוותה שהכל יסתדר ביחד. המומחים בבריטניה ובעולם אמרו לה שזה צעד משוגע. הפאונד קרס ביום אחד. שיעורי הריביות של בריטניה זינקו. וטראס, בתגובה, פיטרה את שר האוצר הטרי שלה.

Jonathan: Liz Truss was fundamentally unserious, because she implemented and imposed on the country a plan that nobody serious could possibly have recommended. I mean, everybody serious told her not to do it.

[הקלטה]

Liz Truss: “Mr. Speaker, I am a fighter, not a quitter”.

אלעד: ואז, ימים אחרי ההצהרה הבומבסטית הזו, "אני לוחמת ואני לא מוותרת", ליז טראס התפטרה. היא הפכה לראש הממשלה עם הכהונה הכי קצרה בהיסטוריה של בריטניה, חמישים יום. בבריטניה צחקו עליה שראש חסה החזיק מעמד יותר ממנה. ואחרי כל זה, אחרי ארבעה ראשי ממשלה רצופים ומאוד בעייתיים ממפלגת השמרנים, הגיע רישי סונאק.

אבל קודם חסות אחת, וממש מיד חוזרים.

[חסות]

[הקלטה]

Rishi Sunak: “It is the greatest privilege of my life to be able to serve the party I love, and give back to the country I owe so much to”.

אלעד: רישי סונאק החליף את ליז טראס, שהחליפה את בוריס ג'ונסון. כלומר, אנחנו מדברים על ראש ממשלה שני ברציפות שלא נבחר על ידי הציבור. זו כבר התחלה מאוד בעייתית. אבל יש עוד. סונאק העביר את רוב הקריירה שלו במגזר העסקי. הוא נשוי לבת של מיליארדרים הודים. ההון של הזוג סונאק מוערך ב-700 מיליון פאונד. מחקר בבריטניה בדק מה הדבר הראשון שהבריטים חושבים עליו כשהם רואים את רישי סונאק - במקום הראשון, בפער, הופיעה המילה "עשיר". הוא הבטיח להציל את הכלכלה הבריטית, אבל בתקופתו האינפלציה זינקה, כמו בעוד מקומות בעולם. רמת החיים של הבריטים לא רק שלא השתפרה, אלא התדרדרה. ונכון, אמרנו שהוא משלם את המחיר של קודמיו, אבל גם סונאק עצמו לא חף מטעויות.

Jonathan: There are things he could have done. I mean, I think he… mishandled the situation, because he could have been very stable, and solid, and professional. Instead, within the first day, he appointed a controversial minister, who had been fired. He then continued with a policy on immigration, sending refugees all the way over to Rwanda in Africa, a policy that was very… you know, is popular with some but was impossible to implement, made him, again, look unserious. And so I think the combination of all those things meant it was a bad situation. And I think he probably did make it worse, he made that bucket of water a little bit colder for himself.

אלעד: כן, הייתה לו תרומה לאותו דלי מים שנשפך עליו, אומר בצדק ג'ונתן. התוכנית שלו לגירוש מהגרים, "תוכנית רואנדה", נתקלה במכשולים פוליטיים ומשפטיים. באופן כללי, סונאק לא נתפס כמנהיג טבעי. אולי זה משהו במידות הצנומות שלו. אולי, כמו שהוא טוען לאחרונה, יש בזה גם מימד של גזענות. כך או כך, כשהוא עמד שם מחוץ לדאונינג 10, בגשם שוטף, בלי מטרייה, ספוג במים, והכריז על פיזור הפרלמנט, למרות הכול, בריטניה הופתעה. אפילו חברי מפלגת השמרנים הופתעו.

Jonathan: I think politicians always like to feel they are in control of events. I think he looked at the diary and thought ‘it’s relatively good now compared to where it may get, it could be worse for me in the autumn’.

אלעד: כן, זו הסברה המובילה - שסונאק הרגיש שעד כמה שהמצב גרוע עכשיו, הוא כנראה יהיה גרוע יותר בהמשך. אפשר לומר שהוא לקח הימור, למרות שההסקרים הראו, עוד לפני ההכרזה על בחירות, שהשמרנים בדרך לתבוסה היסטורית. כך שאולי, אפשר להניח, סונאק בחר ברע במיעוטו.

Jonathan: So, comparing a set of bad options I think he decided that July of 2024 was relatively the best moment for him.

אלעד: סונאק מנסה בכל אופן להמשיך במירוץ. הוא המועמד לראשות הממשלה של השמרנים, ולפי חלק מהסקרים יש מצב שבמחוז הבחירה שלו הוא בכלל לא ייבחר כחבר פרלמנט. זה דבר שלא קרה מעולם בבריטניה, שראש ממשלה מכהן לא נבחר לפרלמנט. יש סקר, סקר שגרם לרעידת אדמה בבריטניה, שהראה שיש מצב שהמפלגה השמרנית לא תסיים אפילו במקום השני, אלא במקום השלישי. וכאן שווה לדבר על שניים, ותסמכו עליי, זה יהיה שווה את זה.

הראשון הוא אד דייווי, מנהיג ה-Lib Dems.

[הקלטה - צחוקים על רקע מוזיקה קצבית מעומעמת]

אלעד: ה-Lib Dems, הליברל-דמוקרטים, הם נמצאים במרכז המפה הפוליטית הבריטית, ואד דייווי החליט במערכת הבחירות הזו לעשות הכל כדי לבלוט תקשורתית, ובעיקר כדי לעורר מצביעים. אתם שמעתם אותו, גם אם לא ממש הבנתם, עושה אירובי מים. וזה לא הכול.

[מוזיקת פופ קצבית]

אלעד: הוא העלה סרטון של עצמו, עושה שיעור זומבה. הוא קפץ בנג'י ואמר - "תעשו דבר שלא עשיתם בעבר, תצביעו ל-Lib Dems", לפני שהוא קפץ. הכל חלק מקמפיין בחירות, מאוד מוזר אמנם. הוא הזמין עיתונאים לראיין אותו בלונה פארק, תוך כדי שהוא רוכב על רכבת הרים או קרוסלה.

[הקלטה]

Ed Davey: “…is really important”

Reporter: “What about the economy? What are you doing with the economy?”

Ed Davey: “Yeah, we've got to get it growing again”.

אלעד: ותאמינו או לא, ה-Lib Dems מתחזקים. הם לא יעברו את השמרנים, זה לא יקרה. אבל הם כן מצליחים לקחת נתח של מצביעים צעירים מהמרכז, בייחוד אחרי שרישי סונאק הודיע שאחת התוכניות שלו, אם ייבחר, תהיה להחיל גיוס חובה לשירות צבאי או אזרחי מגיל 18.

אז אד דייווי היה האדם הראשון שהזכרנו, השני שצריך לדבר עליו הוא נייג'ל פרג'.

[הקלטה]

Nigel Farage: “Come on, guys, politics can be exciting. You know why? Because I’m back! I’m leading Reform UK. I’m standing for parliament. I believe in the country. I want us to have fun, be successful. Join me!”

אלעד: פרג' בילה שנים בשוליים של הפוליטיקה הבריטית. הוא קידם יציאה מהאיחוד האירופי כשזה עוד היה נשמע כמו מדע בדיוני. ואחרי שזה קרה, לא כל כך היה ברור מה המטרה שלו עכשיו. אז פרג' לקח פסק זמן והלך לייעץ לחבר הטוב שלו דונלד טראמפ בארצות הברית. ועכשיו פרג' חזר. הוא חזר לפוליטיקה הבריטית, והוא ממלא כאן את המשבצת של מה שאפשר להגדיר ימין קיצוני, פופוליסטי, אנטי ממסדי, אנטי הגירה. וזה הוביל צעירה בריטית לזרוק עליו כוס מלאה במילקשייק ישר לפרצוף.

פרג' מצליח לקחת קולות מהימין של מפלגת השמרנים. ולמרות שבגלל השיטה הבריטית לא צפויים להיות לו הרבה נציגים בפרלמנט, הוא בהחלט מצליח להקטין את הכוח של המפלגה שב-14 השנים האחרונות הייתה בשלטון.

ולכן, על כל אלה, די ברור למה קורה מה שקורה בבריטניה, ומה שצפוי לקרות מחר - ניצחון היסטורי למפלגת הלייבור, הפסד היסטורי לשמרנים. וזה למרות שמי שעומד בראש הלייבור, קיר סטארמר, נתפס בציבור כמנהיג שהדעות שלו בכלל לא ברורות. הוא כן ניקה באגרסיביות וביעילות את המפלגה מהשאריות של ג'רמי קורבין, הוא כן פעל בנחרצות נגד אנטישמיות, אבל בהרבה נושאים אחרים הוא ניסה מאוד להתמרכז. גם בנושא הישראלי, הוא לא קרא להפסקת אש מיידית, הוא תמך בזכות של ישראל להגן על עצמה. ובעיקר, האג'נדה שלו די עמומה. לא פלא שהמסר העיקרי של סטארמר בבחירות זה לא כל כך מה הוא יעשה, אלא מה עשו השמרנים לפניו.

[הקלטה]

Keir Starmer: “Imagine, if you dare, waking up on July the 5th with the Tories back in. Don’t forget what they have done. Don’t forget Partygate. Don’t forget the Covid contract. Don’t forget the lies…”

אלעד: וכך מחר בערב בריטניה צפויה ללכת לכיוון מאוד ברור - הכיוון ההופכי של מדינות אחרות במערב. היא לא תשבור ימינה כמו צרפת, הולנד, כמו חלקים מגרמניה, או אפילו ארצות הברית. בריטניה צפויה להחליף ממשלת ימין בממשלת שמאל. וג'ונתן טוען שיש פה פשוט משהו אחר.

Jonathan: It’s really interesting, and I agree with you about the trend and how Britain seems to be bucking the trend. Two qualifiers, I would say. First of all, it's not that hard left. I mean, Keir Starmer turned this into a modern center-left party, and his own party criticized him for it being too centrist and not left-wing enough. But the second thing is, I would read what’s going on across Europe a different way, and maybe the United States as well, which is - what we are seeing is a period of opposition to incumbents. People are against the people who are in charge. And right now, in charge in this country is a government of the right, and therefore the alternative is to go left. And I think there’s some signs of that in Poland, even a little bit in Hungary. So, I think the trend is anti-incumbent rather than left or right.

אלעד: Jonathan Freedland, thank you very much.

Jonathan: Thank you!

אלעד: וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה - שירה אראל, דני נודלמן, עדי חצרוני ודניאל שחר, על הסאונד יאיר בשן, שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

אני אלעד שמחיוף.

אנחנו נהיה כאן גם מחר.

[חסות]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה