אחד ביום - בחזרה לירח

כבר מעל 50 שנים שהאדם לא חזר לאזור הירח, אבל זה צפוי להשתנות בקרוב עם שיגור ארטמיס 2 - המשימה המאוישת הראשונה לירח מאז 1972. למרות שהאנושות כבר דרכה שם, המשימה הזאת מציבה אתגרים חדשים, ומסמנת התעוררות מחודשת של המרוץ לירח יחד עם חזונות שאפתניים לנוכחות אנושית מתמשכת שם. אז הפעם אנחנו עם איתי נבו, כתב החלל של מכון דוידסון לחינוך מדעי, על פרויקט ארטמיס שמנסה להחזיר את האנושות אל הירח, ואולי אפילו להפוך אותו לבית שני.

---

‏תאריך עליית הפרק לאוויר: 04/02/2026.

‏[חסות]

‏[מוזיקת פתיחה]

‏אלעד: היום יום רביעי, 4 בפברואר, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום, בכל יום.

‏במיתולוגיה היוונית מספרים על לטו, בתם של טיטאנים, "אלה זוטרה" אפשר אולי לקרוא לה. מלך האלים זאוס נדלק עליה והיא נכנסה להיריון. כמו שקורה לא פעם בסיפורי המיתולוגיה, הרה, אשתו של זאוס, זעמה כשגילתה על בעלה הנואף, וגירשה את לטו, שנאלצה לנדוד בין איים. הרה גם אסרה על אלת הפריון לעזור ללטו, ולכן היא סבלה מצירים קשים וכואבים, ובסופם ילדה באי מוזנח ומרוחק תאומים, בת ובן - ארטמיס ואפולו. אפולו הפך לאל השמש, יחד עם עוד כל מיני תיקים שקיבל, וארטמיס, היא האלה האחראית על הצייד, על חיות הבר, וכאחותו התאומה של אל השמש, לפי המיתולוגיה, כמובן, ארטמיס היא גם אלת הירח.

‏בשנות ה-60 ארצות הברית הכריזה על פרויקט אפולו, על "עידן אפולו".

‏[הקלטה]

President John Kennedy: “Now it is time to take longer strides, time for a great new American enterprise, time for this nation to take a clearly leading role in space achievement, which in many ways may hold the key to our future on earth.” [applause]

‏אלעד: אלו היו שורה של משימות, ובפרק זמן של שלוש שנים, 12 אסטרונאוטים הלכו על הירח.

‏[הקלטה]

Neil Armstrong: “That’s one small step for man, one giant leap for mankind.”

‏אלעד: יותר מ-50 שנה אחר כך, עידן אפולו כבר מזמן נגמר, ועכשיו ארצות הברית מתחילה עידן חדש, עידן האחות התאומה - ארטמיס.

‏בעוד כמה ימים הייתה אמורה לצאת לדרך "ארטמיס 2", המשימה המאוישת הראשונה ב-52 השנה האחרונות לאזור הירח. עכשיו, אני יודע, אמרתי כאן משהו די עמום - אמרתי שהמשימה הייתה אמורה לצאת, אמרתי "לאזור הירח", אבל תסמכו עליי, נסביר כאן את הכל.

‏אז הפעם אנחנו עם איתי נבו, כתב החלל של אתר מכון דוידסון לחינוך מדעי. איתו נדבר על פרויקט ארטמיס, הניסיון להחזיר את האנושות אל הירח, ויותר מזה - לאפשר לנו להפוך את הירח לבית השני שלנו.

‏אני חשבתי שהייתי מאוד מתוחכם כשבסמול-טוק שלנו בהתחלה אמרתי לאיתי שארטמיס 2 נועדה להכין את הקרקע לחזרה שלנו לירח, אבל איתי - הוא היה מתוחכם יותר, ובעיקר הוא היה מדויק יותר.

‏איתי: יותר להכין את השמיים, במקרה זה, מאשר את הקרקע מעל הירח.

‏אלעד: כן, ארטמיס 2 לא תנחת על הירח; היא תעקוף אותו, היא תסתובב סביבו, היא תראה אותו די מרחוק, ואז היא תחזור בחזרה.

‏איתי: אז קודם כל זאת בחינה ראשונה של החללית הזאת, לראות שהיא באמת יכולה לשאת בני אדם בצורה בטיחותית. המשימה גם תתחיל בהקפה גדולה של כדור הארץ לבדיקה של כל מערכות הבטיחות, הניהוג, התקשורת, ההנעה, תמיכת החיים כמובן - לראות שהכל עובד כמו שצריך. ואחר כך השלב הבא יהיה להכניס את החללית הזאת למסלול לכיוון הירח, לראות שאכן כל הדברים עובדים גם כשבני אדם מתרחקים בעצם מהמסלול הנמוך סביב כדור הארץ, יוצאים ל-Deep Space, לחלל העמוק. לראות שהחללית יכולה לעשות את זה, מבחינת מערכות ההנעה שלה, לבדוק את התקשורת בדרך לירח, את הניווט, את כל הדברים שצריכים לעשות, כדי בסופו של דבר, גם להביא בני אדם בבטחה לנחיתה שם.

‏אלעד: אז השאלה הכי בסיסית שצריך לשאול היא למה? למה שולחים פתאום שוב, אחרי יותר מ-50 שנה, אנשים לכיוון הירח? בשביל להבין את התשובה ולהבין בכלל מה הפואנטה של תוכנית ארטמיס, צריך בכל זאת לחזור אל האח התאום שלה, אפולו. הימים הם ימי המלחמה הקרה; המרוץ לחלל במידה רבה נתפס כזה שיקבע מי המעצמה המנצחת. ואחרי שהרוסים שלחו בהצלחה אדם לחלל, ארצות הברית הכריזה על יעד שאפתני הרבה יותר, על גבול הבלתי אפשרי.

‏איתי: וג'ון קנדי, הנשיא הטרי בבית הלבן, שהיה צריך איזשהו בשורה לעם האמריקאי, מפרסם במאי 1961 את הנאום, יוצא בנאום המפורסם שלו שאומר "אנחנו ננחית אדם על הירח עד סוף העשור, ונחזיר אותו בשלום".

‏[הקלטה]

President John Kennedy: “I believe that this nation should commit itself to achieving the goal, before this decade is out, of landing a man on the moon and returning him safely to the earth. No single space project in this period will be more impressive to mankind, or more important for the long-range exploration of space.”

‏איתי: והיוזמה הזאת של קנדי, וגם אפילו ביתר שאת אחרי שהוא נרצח, כי הוא השאיר את המורשת הזאת לעם האמריקאי, בעצם חייבה מארצות הברית התגייסות מוחלטת של הכלכלה שלה. תוכנית אפולו הגיעה לעלות של 4% מהתוצר האמריקאי, הושקעו בה מיליארדים על גבי מיליארדים, באמת הוצאה עצומה.

‏אלעד: אנחנו כולנו זוכרים את אפולו 11, את ניל ארמסטרונג, את הצילום המגורען בשחור-לבן שלו שעשה היסטוריה. הרגע הזה התאפשר בזכות המשימות שבאו לפני כן, בעיקר משימה אחת ש… איך אמר איתי? הכינה את השמיים.

‏[הקלטה]

Apollo Saturn Launch Control: “Apollo Saturn launch control, 3 hours 21 minutes 27 seconds and counting, the spacecraft test conductor now has given a go for crew departure.”

‏איתי: משימת "אפולו 8" של נאס"א בדצמבר 1968 הייתה באמת פריצת דרך, שקצת נבעה מבעיות טכניות שבנאס"א לא ציפו להן. התוכנית הייתה במקור לבחון את החללית אפולו ואת רכב הנחיתה שלה, שתיהן במסלול סביב כדור הארץ, אבל בסוף שנות ה-60 הפיתוח של רכב הנחיתה והמסירה שלו לניסויים בנאס"א התעכבו והתעכבו והתעכבו. ה-CIA, שירות הביון האמריקאי, מקבל אינדיקציות שברית המועצות תנסה להפתיע ולשלוח איזושהי משימה מאוישת ל… רק להקפה סביב הירח, כדי להקדים את האמריקאים בזה, ואז האמריקאים מחליטים לשנות את סדר הפעולות ובמקום לחכות לרכב הנחיתה, לשלוח רק את הפיקוד של אפולו להקפה סביב הירח. וכך בדצמבר 1968 משגרים את משימת אפולו 8, עם פרנק בורמן, ג'ים לוול וביל אנדרס, להיות בעצם האנשים הראשונים שיוצאים ממסלול סביב כדור הארץ, טסים לירח, נכנסים למסלול סביב גרם שמיים אחר. ניל ארמסטרונג בעצמו אמר לימים שמשימת אפולו 8 הייתה פורצת דרך יותר מאשר הנחיתה על הירח.

‏[הקלטה]

Neil Armstrong: “Frank and Jim and Bill - thank you. I salute you.” [applause]

‏איתי: כלומר זה היה באמת קפיצת מדרגה עצומה - גם לבדוק שבני אדם בכלל יכולים לשרוד את המסע הזה, גם לראות שהטכנולוגיות עובדות. אף אחד לא ניסה עד אז תקשורת מחלליות ממרחקים כאלה, תמיכת חיים במרחקים כאלה, הגנה מקרינה, ניווט לירח; אז המון המון טכנולוגיות שפיתחו אז בשביל המשימות האלה, אפולו 8 הייתה הראשונה שבדקה אותן.

‏אפולו 8 עשתה 10 הקפות סביב הירח. בערב חג המולד של 1968 הם שידרו שידור רדיו היסטורי משם, קראו פסוקים מהתנ"ך, מספר בראשית, ומאוד ריגשו את הציבור האמריקאי.

‏[הקלטה]

Bill Anders: “We are now approaching lunar sunrise, and for all the people back on Earth, the crew of Apollo 8 has a message that we would like to send to you. In the beginning God created the heaven and the earth. And the earth was without form, and void; and darkness was upon the face of the deep.”

‏אלעד: השמיים היו מוכנים, הדרך נסללה, ובאמת שנה אחר כך אפולו 11 נחתה על הירח.

‏[הקלטה]

Buzz Aldrin: “Forty feet, down 2 and a half. Picking up some dust. Thirty feet, 2 and a half down. Faint shadow.”

‏אלעד: ניל ארמסטרונג ובאז אולדרין הסתובבו שם שעתיים וחצי, תקעו דגל, ואחרי פחות מיממה כבר ארזו את הפקלאות ועשו את הדרך בחזרה.

‏איתי: ומרגע שבאמת הדגל האמריקאי ננעץ על אדמת הירח במשימת אפולו 11 ביולי 1969, גם הציבור האמריקאי וגם הקונגרס ומי שמייצג את משלם המיסים, לכאורה, איבד עניין מהר מאוד במשימות האלה. תוכננו במקור 10 נחיתות על הירח בתוכנית אפולו, בסופו של דבר הסתפקו בשש, ואחר כך קיצצו ולקחו את התקציבים האלה לדברים אחרים.

‏אז קיבלנו הישג מאוד מרשים מבחינה טכנולוגית - בסך הכל 12 שנה אחרי ש… שיגור הלוויין הראשון, הספוטניק 1, כבר בני אדם דורכים על הירח. מצד שני לא היה שם הרבה מַעֲבָר למדע; יחסית זה היה פרויקט של מהנדסים ושל טייסים הרבה יותר מאשר פרויקט של מדענים.

‏אלעד: המטרה, המשימה אז הייתה לכבוש את החלל, פחות לחקור אותו. ועדיין כששולחים אסטרונאוטים, אנשים, לירח, עלולים לקרות דברים לא צפויים, דברים שמהם אפשר ללמוד. כמו שב-1970 למדו במקרה שאפשר לחזור לכדור הארץ בלי להשתמש במנועים של החללית, אלא בעזרת כוח טבעי.

‏איתי: מה שקרה באפולו 13, הייתה אמורה להיות הנחיתה השלישית על הירח, אבל היה פיצוץ בחללית באחד ממיכלי החמצן שלה בדרך לירח.

‏[הקלטה]

BBC Reporter: “The last few seconds down to re-entry. At this point there’s very little anybody can do, including the astronauts, except wait as they come in through the up… uppermost fringes of the Earth’s atmosphere. The computers put them on course, all anybody can do now is cross their fingers.”

‏איתי: ואז, בעצם, נאס"א החליטה להשתמש במה שנקרא מסלול free trajectory, כלומר חזרה חופשית - לא להיכנס למסלול סביב הירח, אלא לנצל את מערכת הכבידה של הירח וכדור הארץ, כדי להבטיח שהחללית תוכל לחזור גם בלי הפעלת מנוע, או כמעט בלי הפעלת מנוע, לכדור הארץ. למרות שזה האריך את המשימה של אפולו 13, זה הקטין את הסיכון, כי לא ידעו אם המנוע של החללית ניזוק או לא. ולמעשה המשימה של ארטמיס 2 תשתמש באותו מסלול שעשו האנשים באפולו 13.

‏אלעד: בשנת 1972 האנושות עזבה את הירח.

‏[הקלטה]

Harrison Schmitt: “99 proceeded; 3, 2, 1 - Ignition.”

Eugene Cernan: “We’re on our way, Houston!”

‏אלעד: אפולו 17 נחתה, ג'ין סרנן, צעד ומאז גורנישט, אף אחד לא עשה את אותו צעד קטן-גדול שם למעלה. האמריקנים ניצחו במרוץ לחלל, ניצחו במלחמה הקרה, ותשומת הלב עברה לאזורים אחרים. תחנת החלל הבינלאומית, היא הפכה למקום של שיתוף פעולה רוסי-אמריקני, ומדענים הצליחו להביא דגימות מהירח לכדור הארץ בלי לשלוח לשם אסטרונאוטים, אז אפשר בעצם היה לחקור את הירח מכאן. זה הספיק והיה אחלה. עד עכשיו.

‏איתי: ובשנים האחרונות, עם ההתעוררות של החזרה לירח, הכוונה לעשות את זה שוב עם בני אדם, בתקווה לפתח כל מיני טכנולוגיות שאנחנו נצטרך אחר כך לנוכחות הממושכת שם, כמו הפקת חמצן מאדמת הירח, או הפקה… ייצור חשמל בטכנולוגיות גרעיניות או אחרות על הירח, טכנולוגיות תקשורת, ועוד ועוד כל מיני ניסויים שנאס"א מממנת, בשביל לקדם את החזרה של בני אדם לשם.

‏אלעד: חסות אחת וממש מיד חוזרים.

‏[חסות]

‏אלעד: עשרות שנים שהסתפקנו בלהסתכל על הירח מרחוק, ובשנים האחרונות בנאס"א פיתחו סוג של געגוע. זה קרה בגלל שהצטברו כמה נסיבות שונות: הכניסה של חברות פרטיות לתחום החלל, למשל, היא יצרה טכנולוגיות חדשות ובעיקר זולות יותר. על זה הייתה גם תגלית שהפכה את הירח למקום מאוד מעניין עבור האנושות, במיוחד בתקופה הזו; כי ב-2009, באוקטובר, נאס"א ריסקה בכוונה טיל בתוך מכתש בקוטב הדרומי של הירח. אחרי הפיצוץ גילו שם קרח.

‏איתי: הכוונה היא שקרח נותר מתקופות מאוד מאוד קדומות בתחתית של מכתשים שלא נחשפים לעולם לאור שמש בגלל הטופוגרפיה שלהם והמסלול של הירח סביב השמש. כשהרעיון הוא, בהתיישבות של בני אדם על הירח יום אחד, להגיע אל הקרח הזה ולהשתמש בו לצרכים שלנו.

‏אלעד: קרח זה מים; מים זה חמצן לנשימה וזה מימן לדלק. מים הם ההוכחה שהירח הוא לא מדבר צחיח ויבש כמו שחשבנו. ומים, בשורה התחתונה, הם סימן שהירח יכול להפוך למוקד, לאכסניה, למקום שבו בני אדם יוכלו לשהות ולשרוד גם לפרק זמן לא קצר. הכל בדרך ליעד הבא, היעד - מאדים.

‏איתי: מבחינת ארצות הברית המרוץ חזרה לירח, תוכנית ארטמיס, היא בכלל תחת המטרייה היותר גדולה של מה שהם קוראים Moon to Mars, כלומר לבחון על הירח הרבה מאוד טכנולוגיות שיוכלו לשמש אחר כך משימות מאוישות למאדים - טכנולוגיות של כלי רכב, של מגורים, של שימוש במשאבים מקומיים, של תקשורת, של ניווט, של הפקת אנרגיה. כל הדברים האלה הרבה יותר קל לבחון כשאתה במרחק שלושה ימי טיסה מכדור הארץ, מאשר כשאתה במרחק של תשעה חודשי טיסה מכדור הארץ, וקרוב הרבה יותר לבית חולים. ולכן הרעיון הוא להשתמש בירח בעצם כאיזושהי זירת ניסויים לפיתוח כל הטכנולוגיות שנצטרך בסופו של דבר על מאדים.

‏אלעד: עכשיו, יש עוד סיבה שנאס"א פתאום התחילה להתעניין שוב בלהגיע לירח, והסיבה הזו עושה לנו דז'ה-וו לימים של פרויקט אפולו. לא ברית המועצות הפעם נושפת בעורף, אלא הסינים.

‏איתי: הסינים הודיעו שהם ינחיתו בני אדם על הירח עד ש… שנת 2030 או טיפה אחר כך.

‏[הקלטה בסינית]

‏איתי: לסינים יש בשנים האחרונות הישגים מדהימים על הירח. יש להם משימות לא מאוישות שעשו דברים שהאמריקאים לא עשו: הם הנחיתו חללית ראשונה בצד הרחוק של הירח לפני שנתיים בערך, הביאו משם דגימות ראשונות לכדור הארץ, מה שהאמריקאים לא עשו מעולם. משימת Chang'e 7 שמתוכננת להמשך השנה הזאת אמורה להיות הראשונה שתביא דגימות ותנחת באזור הקוטב הדרומי של הירח, ובמקביל, הסינים כבר עובדים על פרויקט של טיסה מאוישת לירח. בהחלט מאוד מאוד מתקדמים. הפרויקט הסיני הוא גם חשאי יותר ממה שקורה במערב באופן טבעי, אבל אנחנו כן יודעים שהוא מתוקצב בצורה מאוד נדיבה ומתקדם בקצב מהיר. כשהסינים מדברים על נחיתה ב-2030 כנראה יש להם על מה להתבסס, גם אם זה יקח שנה או שנתיים יותר, הם בהחלט בכיוון של להנחית שם בני אדם.

‏אלעד: אז ב-2022 נאס"א השיקה את פרויקט ארטמיס.

‏[הקלטה]

Announcer: “Through Artemis, the twin sister of Apollo, we are returning to the moon.”

‏אלעד: המשימה הראשונה באופן טבעי נקראה ארטמיס 1.

‏איתי: ארטמיס 1 הייתה משימה לא מאוישת שנמשכה בערך 25 ימים סביב הירח, בעיקר בדיקות של כל מערכות החללית, הבטיחות, תמיכת חיים. בין השאר היה שם גם ניסוי ישראלי של אפוד מגן להגנה מפני קרינה, של חברת StemRad הישראלית. היו שם בובות של אסטרונאוטים שאחת מהן לבשה את האפוד. אחד החששות בטיסה לירח היא החשיפה לרמות גבוהות של קרינה ברגע שאנחנו יוצאים מהשדה המגנטי של כדור הארץ, אז זה הראה דווקא שאין רמות מאוד גבוהות של קרינה, והחליפה מספקת הגנה טובה. ובעיקר ראו שבאמת הכל עובד, אם כי היו למשל בעיות עם מגן החום של החללית, והחליטו לעכב את הדברים כדי לבדוק אותו עוד, לכן עברו יותר משלוש שנים מארטמיס 1 עד שאנחנו מגיעים לשיגור הקרוב של ארטמיס 2.

‏[הקלטה]

Announcer: “It’s a new era of pioneers, star sailors, thinkers and adventurers.”

‏אלעד: הכל מאוד דרמטי בסרטונים האלה של נאס"א, אבל תשמעו, זה באמת מגניב, מה אפשר לעשות? הפעם לא בובות ניסוי, ארטמיס 2 תשלח בני אדם, אסטרונאוטים, למקום שלא היינו בו מאז שגולדה מאיר הייתה ראש ממשלה.

‏נכון שכבר היו בני אדם על הירח, אלא אם כן אתם מאמינים בתיאוריות הקונספירציה, אבל בכל זאת, צריך לבחון מעבורת חלל חדשה, צריך לבחון טכנולוגיה חדשה. אז ארבעת האסטרונאוטים שייצאו למסע יהיו בגדול סוג של שפני ניסוי. הם יבחנו על בשרם אם המסע מספיק בטוח, איך הוא משפיע עליהם, איך הגוף שלהם מגיב לו. החללית תעשה מסלול שנראה קצת כמו המספר שמונה - היא תעקוף את הירח, היא תקיף אותו מהצד הרחוק שלו ותחזור בחזרה בנחיתה חופשית בעזרת כוח הכבידה.

‏איתי: הם יעברו במרחק של כמה אלפי קילומטרים מהירח. הם יראו אותו, נגיד, בערך בגודל שאתה רואה כדורסל כשאתה מחזיק אותו ביד, ביד פרוסה מהפנים שלך, זאת אומרת הם לא יראו אותו מאוד מקרוב. כשבדרך הם אמורים לעשות את כל בדיקות הבטיחות לחללית. יש המון המון דברים לבדוק, לכן המשימה מתחילה למעשה בהקפה גדולה של כדור הארץ, שתימשך קרוב ליממה, ורק אחריה הם יעלו על מסלול לכיוון הירח, יעשו את ההקפה סביבו ויחזרו. כאמור כל המשימה אמורה להימשך 10 ימים.

‏אלעד: טפו טפו, כשהארבעה יחזרו בשלום והמשימה תוכתר בהצלחה, נאס"א תתחיל לעבוד במרץ על השלב הבא.

‏איתי: והשלב הבא יהיה ארטמיס 3 - נחיתה של בני אדם על הירח. את זה הם כבר עושים עם עזרה של חברות פרטיות: נאס"א הזמינה רכב נחיתה, היא בחרה ברכב ה-Starship של SpaceX, במקביל נאס"א בחרה למשימות המשך רכב חל… רכב נחיתה דומה של חברת Blue Origin. רשמית, הנחיתה המאוישת הראשונה מתוכננת ל-2028, אני כבר יכול להתחייב לך פה שזה כנראה לא יקרה. גם ה-Starship וגם רכב הנחיתה של Blue Origin עדיין בשלבי פיתוח מאוד מאוד מוקדמים ויקח כמה שנים טובות, כנראה לא לפני סוף העשור, עד שהם באמת יצליחו להנחית בני אדם על הירח, בהנחה שהטכנולוגיות כמובן יוכיחו את עצמן.

‏אלעד: הכוונה היא להכשיר את הירח בהדרגה: בארטמיס 3, שני אסטרונאוטים אמורים לנחות ולהסתובב על הירח בזמן ששני אסטרונאוטים אחרים ישארו בחללית, וכן, זה נורא מבאס להגיע עד לשם ולהישאר תקועים באוטו. אבל בנאס"א לא רוצים לקחת סיכונים מיותרים, אחרי אסונות הצ'לנג'ר והקולומביה, אחרי תקלות ואירועים לא מתוכננים אחרים. זה ייקח לא מעט שנים לדאוג שהירח באמת יוכל להפוך לסוג של בית שני.

‏איתי: כשהכוונה היא להישאר תקופה של בהתחלה כמה ימים, בהמשך אולי כמה שבועות, ואפילו שהייה של משהו כמו חודש על הירח. צריך לקחת בחשבון שעל הירח, ברוב האזורים, יש לנו שבועיים של אור שמש, כשבצהריים הירחיים, בשיא הזמן הזה הטמפרטורה בחוץ מגיעה ל-120 מעלות ויותר, ואחר כך שבועיים של חושך מוחלט וקור שהטמפרטורה צונחת למינוס 120, 130 אפילו 170, תלוי באזורים שאנחנו נמצאים. כך שזה מאוד מאתגר גם לגוף האדם, אבל גם למכשור ולאלקטרוניקה ולציוד שלוקחים איתם. אז סביר להניח שלפחות בשלב הראשון, עד שיהיה איזה מבנה מגורים מאוד מאוד מוגן, לא יהיו משימות שימשכו חודש שלם, אלא משימות שינצלו בעיקר את הזמנים שבין הערביים או של הבוקר המוקדם ולא יצטרכו להתמודד עם תנאי הקיצון.

‏אלעד: כן, זה מאתגר להפוך את הירח לבית, וממש עכשיו יושבים אנשים מאוד חכמים שכבר עובדים על משימות ההמשך בעידן ארטמיס ומנסים למצוא לאתגרים האלה פתרונות.

‏איתי: בשלב הראשון מדובר על לשהות ברכב הנחיתה, שהוא ישמש למעשה הבית של האסטרונאוטים לתקופה שהם נמצאים על הירח. במשימות הבאות הכוונה היא להקים איזשהו habitat, איזשהו מבנה מגורים. עוד אין לזה תוכניות קונקרטיות, יש הרבה מאוד רעיונות: או לבנות איזושהי כיפת זכוכית, ואז לכסות אותה בעפר כדי להגן, בעפר מקומי כמובן, כדי להגן מפני קרינה ומיקרו-מטאוריטים וקצת מפני שינויי הטמפרטורה, או למצוא איזושהי מערה על הירח. יש כנראה מערות לבה שהן אופקיות, כלומר מקבילות לקרקע. אם אפשר לרדת לתוך מערה כזאת ולאטום אותה, ואז זה גם מספק הגנה מאוד טובה מתנאי הסביבה. אבל זה עוד די רחוק, זה יהיה רק בשלבים ההרבה יותר מתקדמים. בשלב הראשון האסטרונאוטים ינחתו ברכב נחיתה, יכול להיות שינחיתו כמה Starship-ים שהמטרה שלהם תהיה להישאר על הירח, ואפשר יהיה לחבר אותם לאיזשהו מבנה מגורים מאולתר, אבל בנייה על הירח זה כבר שלב הרבה הרבה יותר מתקדם.

‏אלעד: אמרתי לכם, זה ממש מגניב, זה נשמע כמו סרט, אבל בחיים האמיתיים אין תסריט, יש בלת"מים. וככה קצת לפני שארטמיס 2 הייתה אמורה לצאת לדרך, אתמול התקבלה ההודעה על דחייה.

‏איתי: אז השיגור של ארטמיס 2 תוכנן במקור להחל משבת בבוקר שעון ישראל, שישי בלילה שעון פלורידה, נדחה טיפה בגלל גל קור בפלורידה שעיכב חלק מההכנות לשיגור. אבל ביום שלישי בבוקר נאס"א הודיעה שהשיגור נדחה בחודש לפחות, בגלל כל מיני תקלות תדלוק שהתגלו בטיל השיגור, ב-SLS. גם לפני השיגור של ארטמיס 1 היו הרבה מאוד תקלות עם הטיל והרבה דחיות בשיגור, כך שזה לא מפתיע. הפעם צריך לדחות בחודש שלם, מכיוון שזה הזמן שלוקח לירח להקיף את כדור הארץ ואנחנו רוצים לתפוס אותו בנקודה מסוימת, אז אנחנו צריכים לחכות. מכיוון שהתיקון לא ייקח כנראה יום או יומיים אלא קצת יותר, אנחנו צריכים לחכות לסיבוב הבא של הירח סביבנו כדי לתפוס אותו באוריינטציה הזאת.

‏אלעד: זה יקרה, קצת סבלנות וזה יקרה. ועוד קצת סבלנות ובימי חיינו שוב יצעדו אנשים על הירח, ואולי, אולי, בימי חיינו אנחנו נראה גם צעד קטן לאדם וגדול לאנושות על מאדים. זו תקופה מסעירה, זו תקופה מרגשת, כזו שמחברי המיתולוגיה שכתבו על אפולו ועל ארטמיס לא היו יכולים אפילו לדמיין.

‏איתי: אחד הדברים שתוכנית אפולו יצרה זה מה שנקרא היום "אפקט אפולו" - זה מאוד עודד אנשים צעירים ללכת ללמוד הנדסה, מדעים, תחומי חלל, זאת אומרת זה ממש נתן בוסט לכל התחום המדעי. והרבה אנשים מנסים לשחזר את זה; למשל בתקופת "בראשית 1", המשימה הישראלית לירח, גם דיברו על "אפקט בראשית" שיהיה למעשה חיקוי של הדבר הזה ויעודד אנשים ללכת ללמוד מדעים וטכנולוגיה. כמובן שמשימה מאוישת צפויה לעורר הרבה הרבה יותר עניין וכתוצאה מכך גם את הדבר הזה. אבל צריך להגיד, שגם אנחנו חיים בתקופה שבעצם היה קשה לדמיין את זה - אנשים שנולדו אחרי שנת 2000 הם רגילים לזה שיש בני אדם בחלל כל הזמן. תחנת החלל הבינלאומית מאוישת ברציפות מנובמבר 2000. זה… לאנשים קצת יותר זקנים, כמוני, זה חידוש מדהים שקשה להתרגל אליו. אז כן, אנחנו נתרגל בהדרגה לזה שמשימות לירח אולי יהפכו לשגרה, וכמו שאמרת קודם, אולי בימי חיינו אנחנו נזכה לראות בני אדם גם דורכים על מאדים ומי יודע מה עוד צופן לנו העתיד בתחום הזה.

‏אלעד: איתי נבו תודה, ואתם ממשיכים לסקר את משימות ארטמיס באתר של מכון דוידסון.

‏איתי: תודה רבה.

‏אלעד: וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה: שירה אראל, הילה פז, דניאל שחר ועדי חצרוני. על הסאונד יאיר בשן שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

‏אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם מחר.

‏[מוזיקת סיום]

‏[חסות]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה