אחד ביום - הגולים האיראנים: בין תקווה לחשש
- ניבי נאור
- 1 day ago
- 13 min read
כשהידיעה על חיסולו של חמינאי התפשטה בעולם - אלפי גולים איראנים יצאו לרחובות כדי לחגוג. ביניהם הייתה גם לילי מו, אקטיביסטית מבריטניה שפתחה שמפניה מול שגרירות איראן בלונדון, הניפה את דגל האריה והשמש ומשוכנעת שזה תחילתו של הסוף עבור הרפובליקה האסלאמית. אבל במקביל, גולים איראנים רבים מודאגים. הם שואלים מה יהיה ביום שאחרי וחוששים לביטחון של קרוביהם באיראן. אחד מהם הוא ד"ר עראש עזיזי, היסטוריון ומרצה באוניברסיטת ייל שלא שותף לאופוריה וספקטי לגבי האפשרות של נפילת המשטר. אז פעם אנחנו בשיחה עם לילי ועראש, שסיפרו לנו על רגעים של אופוריה מול מציאות מורכבת, על הפער בין החלום על איראן חופשית לתרחיש ריאלי, ועל התקווה לעתיד אחר עבור מולדתם.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 04/03/2026.
[חסות]
[מוזיקת פתיחה]
אלעד: היום יום רביעי, 4 במרץ, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף, ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום, בכל יום.
ביום ראשון האחרון קיבלתי כמה הודעות מחברים איראנים ששאלו אם אני מגיע. הם אמרו לי שאני פשוט מוכרח. אז הגעתי. [מפגינים צועקים בפרסית] 10,000 גולים איראנים שחיים בלונדון ארגנו עצרת ענקית מחוץ לדאונינג 10. הם הגיעו לשם כדי לחגוג. לחגוג את החיסול של ח'אמנאי. [מוזיקת רקע פרסית] הם הגיעו כדי לומר תודה לארצות הברית, לישראל, לטראמפ, לנתניהו, לצבא האמריקני ולצה"ל.
[הקלטה]
מפגינה: "ביבי! תודה רבה!"
מפגינים: [חוזרים אחריה] "ביבי!"
מפגינה: "תודה רבה!"
מפגינים: "ביבי! ביבי!"
אלעד: הם רקדו. הם שרו. בשלב מסוים התחילו לעבור מפה לאוזן דיווחים שרשת הטלוויזיה הממלכתית האיראנית הותקפה. אמרו שהשידור שלה נפל. פתאום, משום מקום, רץ אליי חבר ונתן לי חתיכת חיבוק.
[הקלטה]
Protester: [Persian Music] “Iran is ours! It’s yours!”
אלעד: היו שם מלא דגלי איראן, אלה של לפני המהפכה, האריה והשמש. היו שם דגלי ישראל, גם, המון. היו כמה שהסתובבו אפילו עם דגלי צה"ל. אני קיבלתי לפחות עשר הזמנות להגיע לטהרן ביום שאחרי, וכשבהפגנת הגולים האיראנים התחילו פתאום לנגן את "התקווה"…
[הקלטה] מפגינה: [שרה] "עוד לא אבדה תקוותנו…"
אלעד: אני מודה - הרגשתי גוש בגרון. [מוזיקת רקע] מאז יום שבת גולים איראנים חוגגים. הם חולמים, הם מתפללים, וכן, הם גם דואגים. [מוזיקת רקע מתחזקת] זו מלחמה שמנהלות ישראל וארצות הברית, אבל העם האיראני הוא שאמור לתרגם בסוף את המציאות החדשה, וליצור בתוכה את איראן החדשה. אז הפעם נהיה כאן עם שניים - עם עראש עזיזי, היסטוריון ומרצה באוניברסיטת ייל וכותב במגזין האמריקני "אטלנטיק", ועם לילי מוּ, פעילה חברתית שחיה בלונדון. שניהם במקור מאיראן. שניהם נאלצו לעזוב את איראן, ושניהם כבר לא יכולים לחכות לרגע שבו סוף סוף יחזרו.
[מוזיקה מתחזקת ומסתיימת]
בשיחה הראשונה שקיימנו כאן עם עראש, בזמן "מלחמת 12 הימים", הוא סיפר מה החלום שלו. הוא סיפר מה הכי היה רוצה שיקרה.
[הקלטה]
Dr. Azizi: “I don’t love anything in the world more than to see a fall of the Iranian regime, right? When I go to bathroom for 20 minutes and I don’t take my phone, I come out hoping I got a message that Khamenei died. There is nothing I want more in this world.”
אלעד: כן, זו הייתה סיטואציה מאוד ספציפית, שעראש תיאר. החלום שלו, שיצא מהשירותים ויגלה שח'אמנאי מת. אז ברור לכם שהדבר הראשון שהייתי מוכרח לשאול…
[הקלטה]
Elad: “I wonder first, were you in the bathroom when it happened?”
Dr. Azizi: “Actually, I was on the… on a train from New York to Washington DC, and I was with an American and an Israeli friend, coming for a convention here.”
אלעד: עראש היה ברכבת. והאמת, זה לא הקטע היחיד שבו המציאות הייתה מאוד שונה מהחלום.
[הקלטה]
Dr. Azizi: “I felt… You know, a lot of Iranians were celebrating, they were dancing. Not me so much, because to be honest, it happened in the middle of a war, there’s a lot of worries and concerns about, you know, what comes next. So I felt very ponderous, numb, empty even.”
[מוזיקת רקע]
אלעד: הוא חלם על הרגע הזה כל כך הרבה שנים, כל כך הרבה פעמים. ופתאום כשזה קרה, כשהוא ראה על צג הטלפון שלו את המילים "ח'אמנאי מת", עראש הופתע כי הוא הרגיש ריק. הוא הרגיש חשש. הוא נכנס ללופ של מחשבות.
[הקלטה]
Dr. Azizi: “I always thought that I would have, like, I don’t know… some sort of adrenaline joy, or I’ll actually jump up, or something like that. But yeah, I was surprised, perhaps, that I felt I didn’t have more emotions about it. I’m happy he’s gone. I think him being gone will lead to positive developments, actually. But yeah, it's not quite dancing on the street time for me.”
אלעד: זהו, אל תבינו לא נכון. עראש מאוד שמח, אבל משהו בתגובה האינסטינקטיבית שלו היה הרבה יותר מאופק ומהוסס ממה שאפשר היה לצפות. עראש לא רקד ברכבת. הוא לא רקד אחר כך ברחובות. את זה עשתה לילי.
[הקלטה]
Lily: “It all happened and encapsulated in one moment. [Tinkling sounds] Joy. [Protesters screaming and chanting] And I already had the bottle of Moët in my hand, ready to pop, outside the embassy. And there is a video of this celebration of us, and myself and so many Iranians dancing, rejoicing in… as I’m saying ‘Khamenei has been killed’, ‘Khamenei has been killed’.” [Shouting in Persian, protesters cheer and clap joyfully]
אלעד: כשלילי שמעה שההערכה היא שחמינאי נפגע, היא ישר תפסה בקבוק שמפניה ויצאה לשגרירות איראן במערב לונדון.
[הקלטה]
Lily: “I bought a bottle of champagne for my, sort of, birthday, as it would be aligned with Khamenei getting perished. So I was, like, either before my birthday Khamenei is getting perished, or on my birthday this is going to happen. And I’m going to pop this. For the Iftari, Khamenei perished on my birthday.”
אלעד: היא קנתה את הבקבוק שבועיים קודם, ליום ההולדת שלה שחל ביום ראשון. היא חשבה לעצמה כמה זה יהיה מדהים, אם הבקבוק ישמש גם לחגיגות יום ההולדת וגם לחגיגות המוות של ח'אמנאי.
[הקלטה]
Lily: “And that exact same thing happened.”
[מוזיקת רקע]
אלעד: לילי נולדה באיראן. אמא שלה הייתה מעצבת אופנה, אשת חברה, תומכת נלהבת של השאה. אישה דעתנית, עצמאית, פמיניסטית, ואתם כבר כנראה יכולים להבין לבד שכל התכונות האלה לא ממש הסתדרו עם המדיניות הנוקשה של המשטר האיראני נגד נשים.
[הקלטה]
Lily: “My mother loved the monarchy. She was very loved socially. She was a fashion designer. She was very young, and during the 1990s Iranian women really suffered a brutal sense of oppression. Now, in that climate and sort of social existence comes a woman who is as bright and as vibrant as my mother, who is a fashion designer. She gathered women. She had classes in her home and in a studio throughout the day, where she would be in contact with a few hundred Iranian women, in a normal day. And that was frightening, where the only gatherings under the Islamic Republic were supposed to be for religious gatherings, where women are supposed to be crying and only reading the Quran, and passing each other tea, you know. And my mom would be having all these fashionable fun parties and classes, and that meant she went to prison, and then we suddenly had to run away.”
אלעד: אז בגיל 13, לילי מצאה את עצמה בלונדון עם המשפחה שלה, מאוד מתגעגעת לאיראן אבל כבר נטמעת בבריטניה. זה השתנה, בשנת 2022. אירוע אחד שקרה באיראן שלח את החיים של לילי למסלול חדש לחלוטין.
[הקלטה]
Lily: [Protesters chant slogans in Persian] “And when they killed Mahsa Amini, I thought that’s it. This exile is going to have to end, because the Iranians are really really getting slaughtered now, just for walking in the street. So that trauma pushed me to the streets of London. And we all simultaneously, organically, as Iranians in the diaspora within the cities that we were in, turned into revolutionaries overnight. I live like a soldier right now. I don’t have a normal social life, unless it’s to do with this revolution, and it has been already four and a half years, so I very much look forward to the end of it.”
[מוזיקת רקע]
אלעד: את לילי אני הכרתי קצת אחרי שבעה באוקטובר. היא והחברים שלה הם מהתומכים הכי גדולים, הכי קולניים, הכי מלאי תשוקה ומסירות, לישראל. היא בעצמה ארגנה הפגנות בעד ישראל. היא מספרת ששבעה באוקטובר שינה אצלה משהו. הוא הוסיף לתחושת הבהילות במאבק שהיא ניהלה נגד המשטר האיראני. היא, ואחרים כמותה כאן, הבינו שהמאבק של הישראלים אחרי שבעה באוקטובר מתנקז, בסוף, לאותו מאבק שהם, הגולים האיראנים, מנהלים.
[הקלטה]
Lily: “The atrocities of October 7th that fell on Israel pushed me to fight this regime even harder, because what we were preaching, about what we were telling the world regarding atrocities and the will of this regime to hurt the international community, if that’s what they think will get them to stay and breath one more day, and they did that.”
אלעד: אז לילי בעננים מאז יום שבת. מבחינתה, מכת הפתיחה - החיסול של ח'אמנאי, זה חלום שהתגשם. אז למה בכל זאת היא רקדה עם שמפניה ברחוב, בזמן שעראש, שגם חלם על הרגע הזה, נכנס למוד מהורהר?
[הקלטה]
Dr. Azizi: “I’m worried about Iran, because there is an active war going on. There are worst case scenarios and the possibilities of civil war, but frankly had he stayed in office there would also be a possibility of civil war. There’s a possibility of state collapse. There’s, you know… I’m sure you now talked to a lot of Israelis who are now taking shelter from the war. Same on our side. I’m talking to my, you know… This morning I talked to my auntie who was going to tell me that she’s alive. People are hiding in parking lots, and trying to be safe from this war. So, I mean, it’s a very dangerous time.”
אלעד: עראש מודאג. הוא מודאג, כי החיסול של ח'אמנאי לא קרה בוואקום. הוא קרה כמכת פתיחה של מלחמה. מלחמה קשה, שמתנהלת מאז. החברים שלו מישראל מספרים לו, מצד אחד, איך הם נכנסים ויוצאים כל הזמן מהמקלטים, והוא שומע ברקע אזעקות ובומים. כשהוא מדבר עם המשפחה שלו באיראן, הוא אפילו לא ממש מצליח לשמוע עדכונים משמעותיים. הם בעיקר מתקשרים כדי לומר לו רק דבר אחד.
[הקלטה]
Dr. Azizi: “They just want to check if people are alive, and well, because in the internet… usually, like, we have WhatsApp groups for family, where people just say, but when the internet is semi-down, so… it’s harder there, so that’s why people call just to let us know they’re alive.”
אלעד: "אנחנו בחיים". ככה. הם מתקשרים בכל יום, אומרים לו שהם בחיים, ובזה מסתכמות השיחות. אז עראש דואג, והמשפחה שלו דואגת, ו… כן - הוא ממש שמח שח'אמנאי מת, אבל הדאגה הזו לא מאפשרת לו באמת לשמוח עד הסוף.
[הקלטה]
Dr. Azizi: “So I made a post online, for example, about how, you know, I said ‘How can I celebrate when Iran is getting, you know, bombed’ and all that. And I had a lot of sympathetic messages from Iran, who said, you know, said ‘Well, thank you for people getting it’. Because it’s not, like, we are not happy Khamneai is gone, we are. But, you know, it's not just about that. It’s about, you know, us being worried of getting killed in this war and all that’s going on. So, you know, it could be devastating if the war continues.”
[מוזיקת רקע]
Lily: “Yes, the reason why I fully support this, is because of the messaging from Iran. It’s because of the voices that are coming out of Iran. Iranians are now at a stage where they are saying ‘if you don’t hit them, they will kill us all’. So yes, today, when we see the CCTV footages of IRGC bases getting blown into pieces, and the bodies of the IRGC and Basij terrorists turning into debris, and just flying out and nobody knows who is what - that gives us glee and joy. This is the level of pain this regime has put Iranian people through.”
אלעד: אין פה ביניהם באמת ויכוח. גם לילי הרי דואגת בטירוף למשפחה ולחברים באיראן, אבל זו בדיוק המורכבות שקיימת - לילי לא רואה במה שקורה עכשיו באיראן מלחמה. היא מגדירה את האירועים "מבצע חילוץ". יש הפצצות. אנשים נפגעים. היא שומעת משם על רגעי פחד וחרדה, וזה קשה וזה נורא, אבל לילי אומרת שהאלטרנטיבה גרועה הרבה יותר.
[הקלטה]
Lily: “It’s a byproduct of a life in exile caused by a regime that is willingly killing my family members. Willingly raping my family members. This war is not a war. This is a rescue mission.”
[מוזיקת רקע]
אלעד: חסות אחת וממש מיד חוזרים.
[חסות]
אלעד: הגולים האיראנים שנאלצו לעזוב את הבית והתמקמו בתפוצות עוקבים מאוד מקרוב אחרי המלחמה. הם מקבלים עדכונים מהשטח כל הזמן. הרבה פעמים יצא לי, באופן אישי, לראות שהם יודעים הרבה קודם, מה שהתפרסם בתקשורת המערבית רק אחר כך, ונקודת המבט שלהם על מה שקורה היא מורכבת, כמו זו של עראש עזיזי, לדוגמה, שהיה מאוד רוצה לקפוץ משמחה אבל לא מצליח.
[הקלטה]
Dr. Azizi: “I understand the joy, right? Sure, right? I mean we should give ourselves at least a day to be happy that Khamenei is gone. I get it. I get it, but the whole opportunity thing - I think many Iranians are absolutely naive and delusional about the whole thing. Iranians in diaspora, instead of their little dances in the street, what they could have done in the past, you know, year… and including myself, in the past years and decades was build organizations. Build the infrastructure. Build what is necessary to bring about a democratic transition. They haven’t done that. In my studies of the Middle East I’m always impressed by the Zionist movements, how it was able to put together such a serious operation, in the years that finally led to the foundation of Israel. You know, we haven’t done anything of the sorts. I think that failure is why we don’t have a serious democratic option and that would weigh heavily on us.”
Lily: “My prediction is that within two weeks this entire operation will reach its goal, it would be safe enough for the Iranians to go to the streets and start claiming back the country. They are soon going to have to accept there is going to be a free Iran.”
אלעד: לילי הרבה יותר אופטימית לגבי היום שאחרי. היא מאמינה שבעוד שבועיים כבר נראה את ההתחלה של איראן החדשה - איראן חופשית, איראן דמוקרטית. ומה לגבי שאלת התשתיות, ההתארגנות? לילי לא דואגת. כמו אמא שלה, גם לילי היא מהתומכות הגדולות ביותר של השאה, של יורש העצר, רזא פהלווי. האיש שהיא רוצה שינהיג את איראן.
[הקלטה]
Lily: “He already is leading Iran into freedom, so that when the regime collapses, a power vacuum doesn’t come into place. He is already leading Iran in coordinated ways that Iranian people themselves have suggested to him and to his people. Iranian people came out in their millions and called out, because they know who they want, and that figure is crown prince Reza Pahlavi. He wants to help Iran, Iranian want to help themselves. There is a reason why they are calling out his name. It’s not just me.”
אלעד: פהלווי הוא סיפור מעניין. מצד אחד, אי אפשר להתעלם מהעובדה שיש לו המון תמיכה. בזמן מחאות ינואר, למשל, הוא קרא לאיראנים לצאת לרחובות.
[הקלטה בפרסית - רזא פהלווי נואם]
אלעד: מיליונים צפו בסרטונים שלו ויצאו, כי הוא ביקש. יש לו תמיכה גם של גולים איראנים ברחבי העולם. הוא הקיף את עצמו בצוות מיומן, במומחים. הוא מנסה ליצור לעצמו לגיטימציה בינלאומית. בסדרת ראיונות בימים האחרונים כמו ל-"60 Minutes" בארצות הברית, הוא הסביר שהוא מבקש לעמוד בראש ממשלת מעבר בלבד. הוא רוצה לאפשר לאיראנים לבחור את המנהיגים שלהם בעצמם.
[הקלטה]
Reza Pahlavi: “They trust me as a transitional leader. Not as the future king or future president or future whatever. I’m totally focused on my mission in life, which is - let me bring the country to a point that they can make this free choice.”
[ההקלטה ממשיכה ברקע]
אלעד: העניין הוא שיש גם מחלוקת סביב פהלווי - עד כמה הוא כשיר? עד כמה הוא ראוי? יש לא מעט איראנים שעדיין זוכרים את ימי השאה, אבא שלו, ולא לטובה. אפילו שאחריו הגיע משטר הרבה יותר גרוע. אתמול שאלו את הנשיא טראמפ מה דעתו - אם פהלווי מועמד ראוי בעיניו להנהיג את איראן, וגם טראמפ לא ממש משוכנע.
[הקלטה]
President Donald Trump: “Some people like him, and we haven’t been thinking about… too much about that. It would seem to me that somebody from within might… maybe would be more appropriate. I’ve said that. He looks like a very nice person.”
אלעד: עכשיו קחו את עראש, לדוגמה. אין לו שום דבר אישי נגד פהלווי, הוא פשוט חושב שאין ליורש העצר סיכוי ריאלי באמת להנהיג את איראן.
[הקלטה]
Dr. Azizi: “I think people really do feel for him, but I don’t see him having any serious part of… of power. Am I wrong again? One hundred… I would be very happy to come on your podcast and say ‘Look Elad, I was entirely wrong. Now I live in a beautiful democracy led by Mr. Pahlavi’, and we have the conversation in Tehran. I’m very happy if that was to be the case, but I don’t see it. I don’t see him… he doesn’t have what… He doesn’t have his own organization. I know millions of my compatriots have hopes in him, so I’m happy to be proven wrong, but I just don’t see it.”
אלעד: אז מה שעראש רואה כתרחיש ריאלי, לא רק כתרחיש אופטימי - הוא רואה איראן חדשה, אבל בערך.
[הקלטה]
Dr. Azizi: “A bunch of guys who are be in charge in Iran, people like Ali Larijani, people like Bagher Ghalibaf that, you know… people like Pezeshkian to the little degree that he has any power, they will abandon the voice of Khamenei’s sort of zealotry and the voice of his policies and find a more pragmatic pact in Iran for technocracy, for economic development, for a better pact.”
אלעד: עראש מדבר על קבוצה של בכירים איראנים מהמשטר הנוכחי, שיקחו את ההנהגה ביום שאחרי, יהפכו את המדינה לקצת יותר פרגמטית. קצת פחות קיצונית. קצת יותר פתוחה לעולם, לטכנולוגיה. קצת פחות אכזרית לאזרחים. מספיק כדי שהמלחמה תסתיים, שהסנקציות יוסרו, שאיראן תשתפר, אבל ממש לא תהפוך לדמוקרטיה פתוחה וליברלית. סטייל סוריה של היום, סוריה של א-שרע. זה מה שעראש הסביר. מבחינתו, בשלב הזה זה דווקא ממש סבבה. בטווח הארוך יותר, גם עראש וגם לילי, שניהם אופטימים. שניהם מקווים שמה שקורה בימים האלה באיראן כן יוביל מתישהו לאיראן חדשה, לאיראן טובה, לאיראן שהם יוכלו לחזור אליה.
[הקלטה]
Dr. Azizi: “For so much of my life I’ve dreamed of the end to Islamic Republic and a democracy, right? on that. And you think Khamenei’s death would be that moment, that something like that could come true, and it would have been true had we built an organization. Had we built credible democratic alternatives that had any chance. But we don’t, and you know, we need to keep on fighting for it. I’ll fight for it in Iran, all my life.”
[מוזיקת רקע]
Lily: “I see an Iran that is rebuilding, because even in… during these days of complete darkness and atrocity, our people chose to dance, instead of breaking their spirits. I see an Iran built upon the highest spirit. I see an Iran that is so connected to the rest of the world, that we will never recognize the Islamic Republic ever existed in that wonderful country. That is the Iran I see. It’s going to take time, It’s going to take patience, but we have that. We have what it takes to claim back our country, and make it into the best version of it, for the future generations and so much more to come.”
[מוזיקת רקע מתחזקת]
אלעד: וזה היה "אחד ביום" של N12. תודה ללילי מו ולעראש עזיזי.
אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק. חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה שירה אראל, הילה פז, עדי חצרוני ודניאל שחר, על הסאונד יאיר בשן, שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.
אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם אחר.
[חסות]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה