אחד ביום - אין מספיק בחירות

על אף התחושה שהבחירות בישראל הן בלתי נגמרות, מחקר חדש של המכון הישראלי לדמוקרטיה חושף תמונה מפתיעה: בניגוד למה שחשבנו, ביחס לעולם - אנחנו דווקא לא בוחרים מספיק. הפעם אנחנו עם ד״ר עמיר פוקס מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, על ההסבר ללמה אנחנו לא בוחרים מספיק, ומה המשמעות של זה עבור הדמוקרטיה הישראלית? 

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 04/08/2025.

‏[חסות]

‏[מוזיקת פתיחה]

‏יוסי: היום יום שני, ארבעה באוגוסט, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני יוסי מזרחי, ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו, סיפור אחד ביום, בכל יום.

‏[הקלטה] ראש הממשלה בנימין נתניהו: "אנחנו הסכמנו פה אחד להגיש חוק לפיזור הכנסת וללכת לבחירות בתחילת אפריל."

‏[דברי ראש הממשלה ממשיכים להישמע ברקע]

‏יוסי: זה החל בהודעה אחת לקונית על התפטרותו של שר הביטחון, אביגדור ליברמן, בסוף שנת 2018. מייד אחרי אותה התפטרות, הקואליציה של נתניהו התנדנדה ל-61 מנדטים, והכיוון היה ברור.

‏[הקלטה] עודד בן עמי: "שלום רב לכם וערב טוב, הולכים לבחירות. הכנסת תתפזר ובתשעה באפריל אנחנו נלך לבחירות. הכנסת כיהנה…"

‏[דברי עודד בן-עמי ממשיכים להישמע ברקע]

‏יוסי: באפריל 2019 באמת נערכו בחירות שלא שינו הרבה, וכמה חודשים אחר-כך הן התרחשו שוב.

‏[הקלטה] יונית לוי: "הערב בחדשות: ישראל בוחרת. בעוד שעתיים בדיוק ייסגרו הקלפיות. מייד…"

‏[דברי יונית לוי ממשיכים להישמע ברקע]

‏יוסי: עברו עוד כמה חודשים ובמרץ 2020 לא האמנו, אבל זה קרה שוב.

‏[הקלטה] יונית לוי: "…המשדר החגיגי שלנו, בחירות 2020. זה ערב מותח מאוד למדינת ישראל שמייחלת למעט יציבות אחרי שנה שכמותה לא ידענו. אנחנו נהיה כאן…"

‏[דברי יונית לוי ממשיכים להישמע ברקע]

‏יוסי: ואחרי חצי שנה - שוב.

‏[הקלטה] יונית לוי: "בעוד 20 דקות ייסגרו הקלפיות בפעם הרביעית בשנתיים האחרונות. אולי הפעם תהיה הכרעה."

‏[דברי יונית לוי ממשיכים להישמע ברקע]

‏יוסי: ובשנה שלאחר מכן - שוב.

‏[הקלטה] דני קושמרו: "שלום לכם, ערב טוב. עכשיו זה רשמי - מדינת ישראל הולכת שוב לבחירות."

‏[דברי דני קושמרו ממשיכים להישמע ברקע]

‏יוסי: וגם עכשיו, נדמה שאנחנו כל הזמן על הסף של התמוטטות הממשלה ורגע לפני בחירות, שהריח שלהן תמיד באוויר.

‏[מוזיקת רקע]

‏[הקלטה] יושב ראש הכנסת, ח"כ אמיר אוחנה: "אנחנו עוברים להצביע כעת על הצעת חוק התפזרות הכנסת ה-25. הצבעה כעת."

‏[מוזיקה מתגברת ונשארת ברקע]

‏יוסי: ואחרי כל הקמפיינים, הקלפיות והפתקים, מה אם נגיד לכם שבישראל אין מספיק בחירות? כי מחקר חדש מראה שבניגוד למה שחשבנו וביחס לעולם, ישראל דווקא חריגה ולא בוחרת מספיק. אז הפעם אנחנו עם דוקטור עמיר פוקס מ"המכון הישראלי לדמוקרטיה", שיספר איך יכול להיות שבניגוד לכל אינטואיציה, אנחנו לא בוחרים מספיק. מה בכלל הבעיה עם זה ומה אפשר לעשות.

‏[מוזיקה מסתיימת]

‏שלום לדוקטור עמיר פוקס.

‏ד"ר פוקס: שלום.

‏יוסי: מאיפה צץ הרעיון למחקר הזה?

‏ד"ר פוקס: הוא צץ, אני אגיד לך מאיפה. איפשהו, בעקבות א… שביעי באוקטובר, נוצר רוב מאוד-מאוד חזק, שרואים אותו בסקרים, שיש לו חוסר אמון בממשלה. הוא דורש בחירות, הוא ביקורתי כלפי הממשלה. ואני שמעתי מהרבה מאוד אנשים סביבי תסכול, שאין להם שום דרך לעשות כלום. זאת אומרת, מה אנחנו יכולים לעשות? אוקיי, לצאת להפגין, למחות, לכתוב שלטים, אבל לא יכולים לעשות כלום. ואז שאלתי את עצמי, מה היה קורה במדינה אחרת? ואז אמרתי לעצמי, פה, נגיד בארצות הברית, היו בחירות אמצע. אז אמנם אתה לא מחליף את הנשיא בארצות הברית, אבל אתה כן מאוד-מאוד מחליש אותו אם אתה פוגע ברוב שלו בפרלמנט, פוגע ברוב שלו בבית הנבחרים או בסנאט. במדינות אחרות היה יכול להיות בחירות לפרלמנט האירופי, במדינות אחרות היו מחליפים את הבית העליון. זאת אומרת, גם אם, הי… בהרבה מקומות באמת אין מה לעשות 4 שנים, למעט זה שכמובן ממשלה יכולה ללכת עם אי-אמון, ויכולה ללכת עם דרכים אחרות, להתפזר… אבל יש לך say. יש לך דרכים שונות חוץ מההצבעה לכנסת פעם ב-4 שנים, או מתי שהכנסת מחליטה להתפזר. [מוזיקת רקע] אז התסכול הזה גרם לי להחליט לעשות מחקר משווה שמראה כמה יוצא דופן המצב בישראל, שאין לך שום בחירות בכלל, רק לפרלמנט.

‏יוסי: שמע, זה קצת מוזר. אם אני אגיד לישראלי הסביר היום ברחוב, "תשמע, אין מספיק מערכות בחירות בישראל", סביר להניח שהוא יחשוב שהשתגעתי.

‏ד"ר פוקס: יכול להיות. אני מסכים שזאת קונבנציה שנוצרה אצלנו בשנים האחרונות, כאילו יש פה המון-המון בחירות, שיש גם על מה להתבסס. [מוזיקה מסתיימת] זאת אומרת, אנחנו אכן אחת המדינות שיש בהם הכי הרבה בחירות לפרלמנט, החל משנות ה-90 בערך, בסקירות רואים, בוודאי החל משנת 2019, אנחנו היינו ברצף בלתי פוסק של מערכות בחירות. אבל מה שאנחנו, אני וחבריי פה במכון, אסף שפירא, עופר קניג ואסף הימן, עשינו מחקר שמציף בעיה אחרת: שאולי יש פה הרבה בחירות לפרלמנט, אבל אין פה שום בחירות אחרות. זאת אומרת, לא ייתכן ש-4 שנים יעברו ולא ישאלו אותך כלום. יש גם, ברוב המדינות יש משאלי עם. זאת אומרת, רצינו להציף שגם מבחינת הפרוצדורה, מבחינת העניין הזה של ללכת לבחירות, ישראל מאוד-מאוד דלה ולא מגוונת בכמה שהיא נותנת לאזרח להשתתף.

‏יוסי: אוקיי, אז כן יש בישראל הרבה בחירות לפרלמנט, אבל בהשוואה שאתם עשיתם, המדד שלכם היה "זירות בחירה". מה זה אומר?

‏ד"ר פוקס: "זירת בחירה" זה מקום שבו שואלים את האזרחים באופן פורמלי, לא בסקר, לבוא ולהצביע. להצביע, במקרה שלנו, זירות הבחירה הן הבחירות לכנסת והבחירות לרשויות המקומיות, המוניציפליות. זה שתי הזירות היחידות שיש לנו.

‏זירות נוספות שהיינו יכולים להצביע להם זה כמו ל"בית העליון", או לפרלמנט על-מדינתי, כמו הפרלמנט האירופי, שכל המדינות האירופי מצביעות, א… חברות באיחוד האירופי מצביעות לו, או שהיה לנו בחירות ישירות לבית עליון, או שהיה לנו בחירות ישירות לנשיאות, או שהיה לנו משאלי עם. זאת אומרת, אלה זירות שונות שהם לא הבחירות לפרלמנט הרגילות שמתקיימות אצלנו פעם ב-4 שנים.

‏יוסי: בטבלה שצירפתם למחקר יש 35 מדינות, חברות ב-OECD, ושם אתם מדגישים את כמות זירות הבחירה של כל מדינה. אז בוא ספר לנו מה גיליתם במחקר, ואיפה ישראל נמצאת מול שאר העולם?

‏ד"ר פוקס: אז למרות שהנחת היסוד שלי הייתה… שלנו, הייתה שישראל חלשה באופן יחסי מבחינת זירות ההצבעה, לא ציפינו שזה יהיה כל-כך מובהק. לא ציפינו שאף מדינה לא נמצאת במצב דומה, ושרוב המדינות יהיו עם הרבה יותר זירות הצבעה. זאת אומרת, גם אם זה היה אינטואיטיבית טבוע בנו, כן? ארצות הברית, צרפת, מקומות כאלה שאתה יודע, אבל לא בדקנו 30 מדינות. [מוזיקת רקע] אתה לא יודע את זה אינטואיטיבית. ורק כשאתה רואה את הטבלה בסוף, אתה מבין כמה המצב פה ממש חריג. זה ממש מצב חריג.

‏ישראל היא המדינה היחידה שיש בה רק שתי זירות הצבעה - שזה הבחירות לכנסת והבחירות לרשויות המוניציפליות, שצריך לומר, בניגוד להרבה מדינות, הרשויות המוניציפליות בישראל מאוד חלשות מבחינת ההשפעה שלהם על חוקים באותו מקום. זאת אומרת, בהרבה מקומות עירייה זה דבר מאוד חזק. בישראל היא הרבה פחות.

‏ומה שכן, עוד דבר - אם בעבר הייתה איזשהו דרך לציבור לשלוח מסר לממשלה דרך הבחירות המוניציפליות, בגלל שהיה איזשהו זיהוי לפעמים בין ראשי ערים מסוימים כנשלטות על-ידי מפלגה, או איזשהו צד פוליטי, עכשיו זה כבר לחלוטין הפך להיות אישי, ואין לזה כמעט שום מסר שהציבור יכול לשלוח, אז אנחנו נשארנו רק עם הבחירות לכנסת. ישראל היא המדינה היחידה שיש בה רק שתי זירות. בכל המדינות יש יותר, ובחלק גדול מהן יש אפילו משהו כמו 6 זירות. זאת אומרת, אתה גם בוחר פרלמנט, אתה גם בוחר את הבית העליון. לפעמים ישירות ולפעמים דרך הנציגים של המדינות שלך, נגיד כמו בגרמניה, שיש בית עליון, שהמדינה שאתה בוחר, המדינה הספציפית, או המחוז שבו אתה גר, בוחר את הנציגים של הבית העליון. יש מקומות שיש בחירות, כמובן, ישירות לנשיא - במדינות נשיאותיות. בכל המדינות באירופה יש בחירות לפרלמנט האירופי, ויש לזה לפעמים השפעה ממש מכרעת. ראינו את זה בצרפת לפני כחצי שנה.

‏[הקלטה]

Marine Le Pen: “Les français se sont exprimés et ce scrutin historique montre que quand le peuple vote, le peuple gagne!” [cheering]

‏[דברי מארין לה פן ממשיכים להישמע ברקע]

‏ד"ר פוקס: בבחירות לפרלמנט האירופי שלחו מסר לממשלה שהיא כבר לא לגיטימית, והיא התפטרה. זה שבסופו של דבר הנשיא נבחר זה דבר אחר. אבל הבחירות לפרלמנט האירופי הם בחירות פוליטיות לחלוטין, והם שולחות מסר לממשלה, של אמון או אי-אמון. גם במדינות שיש בהן פחות מרכיבים, אבל למשל כשהם מצביעים לפרלמנט, אז הם מצביעים גם לפעמים בכמה פתקים - אחד למחוז ואחד ארצי - ואנחנו רק פתק אחד.

‏חוץ מזה, אנחנו גם אין לנו מה שנקרא את "הפתק הפתוח" או "החצי פתוח", שאתה גם מדרג אישית את האנשים בתוך הרשימה. ששוב, זה נותן לך קצת יותר רזולוציה. אתה מצביע למפלגה מסוימת, אבל אתה מצביע לפלג היותר ליברלי, שמרני, לא משנה מה, בתוכה. וככה אתה גם יוצר אחריותיות לעתיד, שהאנשים יודעים שהם צריכים, א… הם נבחרו בעצם בצורה מסוימת, בצורה אישית, גם בלי שהיה פריימריז.

‏זאת אומרת, הבחירה שלנו היא למחוז אחד, כל מדינת ישראל היא מחוז אחד, ואין לנו שום השפעה על הרשימה עצמה. אנחנו רק שמים פתק אחד. לכן אנחנו מאוד-מאוד חלשים. אבל זה לא חייב להיות ככה.

‏יוסי: זירה נוספת שקיימת בארצות הברית, למשל, היא בחירות אמצע.

‏[הקלטה]

President Donald Trump: “Get your friends, get your neighbors, get your co-workers and go out and vote for a Republican House and a Republican Senate.”

‏[הקלטה]

Speaker A: “Voters today will decide the balance of power in Washington D.C.”

‏[הקלטה]

Speaker B: “So Republicans are trying to flip control of Congress and President Biden acknowledged his party has a tough fight ahead.”

‏[ההקלטות ממשיכות להישמע ברקע]

‏ד"ר פוקס: כן. בארצות הברית בחירות לנשיאות מתקיימות כל 4 שנים. אלא שבאמצע, אחרי שנתיים, יש בחירות אמצע, בהם מוחלף כל הבית התחתון, זאת אומרת כל בית הנבחרים, וגם חלק מהסנאט. בכל שנתיים מוחלף חלק אחר מתוך הסנאט. בהרבה מקרים הבחירות האלה, בחירות האמצע, משקפות את דעת הקהל על הנשיא. ולכן בהרבה מקרים נשיא נבחר עם רוב גדול בבית הנבחרים, ומאבד אותו אחרי שנתיים משום שהציבור לא מרוצה ממנו. ככה הם אולי לא יצליחו להחליף אותו, כי הם צריכים לחכות עד סוף הקדנציה שלו, אבל בהחלט זה שם עליו איזשהו איזון מאוד חזק. כי מאותו רגע, תקציב, חקיקה, הכול הופך להיות… הוא צריך לתאם מול הרוב שיש מולו בבית הנבחרים. ולכן זה תסריט מאוד ידוע של נשיא שמאבד את הרוב שלו אחרי שנתיים, אם הוא לא היה לשביעות רצונו של הציבור.

‏יוסי: אבל אתה יודע, אנחנו במשטר פרלמנטרי. האופוזיציה יכולה להחליף את הממשלה בעוד דרכים חוץ מבחירות, כמו למשל הצעת אי-אמון.

‏ד"ר פוקס: צריך לומר שאנחנו תמיד… בכל משטר פרלמנטרי, למעשה, אתה נשען על זה שככל שיהיה אי-אמון בציבור, אז אתה בעצם סומך על הפרלמנט שהוא יפיל את הממשלה. ובעבר עוד היה לנו באמת אפשרות של הצעות אי-אמון, אבל איפשהו לפני כ-13 שנים, או 14 שנים, שינו את המנגנון הזה למצב שאי-אפשר היום סתם להביע אי-אמון בממשלה, צריך לעשות מה שנקרא "אי-אמון קונסטרוקטיבי", שאתה בעצם צריך להביא ממשלה חדשה. אתה צריך שהאופוזיציה כולה תסכים על ראש ממשלה, ושרים, וקווי יסוד, זה למעשה גרם למצב שאי-אפשר להביא אי-אמון בממשלה, אין דבר כזה יותר. הדבר היחיד שיש זה חוק לפיזור הכנסת - היחיד שלמעשה גורם להחלפת ממשלה. וגם כן, אז… איכשהו, אבל, בשנים האחרונות נוצר מצב של מעין יחס הפוך [מגחך] בין האמון לבין הסיכוי שהכנסת אכן תפזר את עצמה. כי יש פה פרדוקס - הרוב שעכשיו שולט בכנסת, אין לו שום אינטרס ללכת לבחירות ככל שהוא רואה בסקרים שהוא עלול להפסיד. ולכן דווקא יש יחס הפוך: ככל שהציבור יהיה יותר… יביע חוסר אמון, והסקרים יראו שהממשלה הולכת להפסיד, אז עוד יותר יש לה פחות אינטרס ללכת לבחירות. אז הדבר היחיד שכאילו היה לנו זה העניין הזה של כנסת שתתפזר, או אי-אמון, אבל, אבל עלול להיווצר מצב שלכנסת אין שום תמריץ ללכת לבחירות. דווקא במצב של חוסר אמון קיצוני. ולכן אנחנו נמצאים במצב הזה כבר איזשהו זמן, [מוזיקת רקע] הייתי אומר, במידה מסוימת זה קרה גם במהלך ההפיכה המשטרית, אבל עוד יותר תוך כדי המלחמה. אז לא נשאר לנו, למעשה, כמעט שום דבר חוץ מהפגנות ומחאה, שאני מאוד-מאוד מכבד כמובן, אבל במובן מסוים אפשר להבין את התסכול של הציבור שמרגיש שאין לו say, אין לו קול.

‏[מוזיקה מתגברת]

‏יוסי: חסות אחת ומייד חוזרים.

‏[חסות]

‏יוסי: ד"ר עמיר פוקס, אנחנו עם המחסור בבחירות בישראל, אבל מה שנבחרי ציבור אומרים לא פעם - ש'כדי לשנות, כדי להחיל את האג'נדה שלנו, אנחנו צריכים כמה שנים לפחות. אם אתה חותך לנו את הקדנציה, אם אתה משנה או משפיע עלינו כל שנתיים-שלוש, אי-אפשר יהיה ליישם פה כלום'.

‏ד"ר פוקס: קודם כל זה נכון, ולכן אני לא מטיף לזה שיהיו לנו בחירות כל שנתיים, או שיהיה הרבה יותר קל להחליף… להפיל את הכנסת ולפזר אותה. זאת לא הטענה. הטענה היא שאין לנו זירות אחרות - שמשום שאין לנו בית עליון, אין לנו בחירות לבית עליון. אין לנו בחירות ישירות לנשיאות, כמו שאמרתי, אין לנו משאלי עם. אין לנו דברים אחרים. גם בלי לעשות רפורמות גדולות, אנחנו צריכים להבין שזה המצב שלנו ולהבין את ההשלכות שלו.

‏יש לזה השלכות, גם מבחינת זה שהציבור מרגיש שהוא משתתף בקבלת ההחלטות, גם מבחינת העניין של האחריותיות - שהנבחרים מרגישים צורך להיות אחראים כלפי הציבור, ושאכן, כשנוצר איזשהו חוסר אמון הם מנסים לסגור את הפער הזה ולנסות כן לשרת את הציבור, ולא - "טוב, לא נורא, יהיה בחירות בעוד כך וכך שנים". זאת אומרת, העניין הזה יש לו השלכות והוא משפיע, ורואים את זה על מה שקורה בשטח אצלנו, אני חושב שאנחנו רואים את זה יום-יום.

‏יוסי: ואחרי כל הפירוט על חוסר ההשפעה של האזרח הישראלי, מה המסקנות שלכם, כחוקרים? כי כרגע לא נראה שאנחנו בדרך לאיזו רפורמה שתשפר את המצב.

‏ד"ר פוקס: כן. ההשלכה של זה בעיניי, הראשונה היא, שצריך להיות הגנה מאוד-מאוד חזקה על חופש הביטוי וההפגנה במדינת ישראל. כי כרגע לציבור בישראל אין דרכים אחרות להביע את עמדתו. ממילא, זה דבר שהוא נכון בכל דמוקרטיה, שהגנה על חופש ביטוי צריכה להיות הגנה חזקה, אז בישראל במיוחד. כי בעוד שבמקומות אחרים לפחות נותנים לציבור פתחון פה בכל מיני זירות הצבעה, בישראל הוא לא מקבל את הזירות האלה, ולכן צריכה להיות הגנה חזקה מאוד על חופש הביטוי וההפגנה. וצריך לומר שזה לא המצב כרגע. בשנים האחרונות, יש יותר ויותר ניסיונות - בחקיקה, ב… בשינויים בהחלטות של המשטרה וכו' - להצר את זכות ההפגנה וחופש הביטוי בישראל. ולכן זה סותר את המסקנה הראשונה הזאתי שאמרתי.

‏שנית, אנחנו יכולים לחשוב על רפורמות במובן א… לא מהפכני, כמו למשל הפתק הפתוח. מציעים את זה לא מעט, גם אנחנו במכון, יש מחקר שמציע את זה, ויש בעוד, במכונים אחרים, ומפלגות מציעות את זה. אני חושב שזה רעיון נכון. בעצם, לעזור מבחינת זה שלפחות ביום הבחירות אתה לא רק מצביע למפלגה, אתה גם מסמן מתוך רשימת המועמדים מספר מסוים של מועמדים שאתה רוצה לקדם אותם קדימה. זה מחזק את הקשר הישיר בין המצביע [כך במקור] והבוחרים שלו, זה מחזק את האחריותיות של הנבחרים, שהם לא רק עושי דברו של האיש הראשון ברשימה. נכון שיש מפלגות שיש בהם פריימריז, אבל שמה יש בעיות אחרות. כי המפלגה בעצם מציגה רשימה, ואתה יכול רק להשפיע על הרשימה. אז זה רפורמה בקטן.

‏יוסי: ומעבר לעניין הנקודתי הזה, יש לכם הצעות שיכולות להשפיע על השיטה כולה?

‏ד"ר פוקס: כן. רפורמות גדולות זה גם להוסיף, למשל, מרכיב אזורי במדינת ישראל, שתוכל לבחור נציג של האזור שלך. זה מאוד ייעל את המשטר שלנו. יש מחקרים שמוכיחים את זה - שאם תבדוק מדינות בסדר גודל שלנו, יש להן הרבה יותר חברי פרלמנט. וזה חשוב, כי אם תלך בכנסת ותראה את כל הוועדות ריקות - תגיד, "מה זה, כל הח"כים לא עובדים", אבל האמת היא, זה קשור גם לזה שיש לנו ממשלה ענקית עם המון שרים, שהם לא יכולים לכהן בוועדות. אבל בנוסף לזה, יש לך הרבה ועדות, מעט חברי כנסת שנשארים, בעיקר מהקואליציה, לכהן בהמון ועדות והם פשוט מתרוצצים בין ועדות, לא שומעים כמעט את הדיונים, אלא רק באים מתי שצריך להצביע. אז היה לא רע אם היינו גם מגדילים את מספר חברי הכנסת, ובוחרים אותם בצורה מחוזית, זאת אומרת, בצורה של אזורי בחירה. וככה יש, שוב פעם, קשר ישיר, זה גם מוסיף איזון ובלם שאין לנו.

‏מעבר לזה, אם… בין אם באופן כזה או אחר היינו בוחרים בית עליון, שהיה בעצם מהווה, שוב, סוג של איזון ובלם, כמו הסנאט בארצות הברית ובעוד הרבה מדינות שיש בית עליון שצריך לאשר גם בו את החקיקה. שוב, ככל שהבית העליון הזה נבחר בעיתוי אחר, לא בדיוק באותם… אותו עיתוי של הבחירה הרגילה של הפרלמנט, של הכנסת. אז שוב, זה גם מאפשר בזמנים שונים לציבור להביע את דעתו. וגם יוצר איזשהו גוף נוסף שבו לפעמים הרוב הוא קצת שונה, ה… מערכת התמריצים היא שונה, הפוליטיקה היא שונה. זה לא אותו דבר - ה… בית הנבחרים והסנאט, זה עולם אחר. ולכן אפשר היה ככה ליצור עוד יותר ביזור של כוח, כי זה הדבר הכי חשוב בדמוקרטיה בסופו של דבר: לא לרכז את כל הכוח במקום אחד. ולכן זה היה פותר לנו גם את הבעיה של הריבוי זירות בחירה, וגם היה פותר לנו בעיה של איזונים ובלמים.

‏יוסי: ולקראת סיום, בהנחה שהשיטה שלנו תכלול עוד זירות בחירה, אנחנו נראה בסופו של דבר יותר אנשים הולכים להצביע? בישראל אחוז ההצבעה עומד על בערך 70 אחוזים. זה משהו שיגרום לאזרח הישראלי לצאת מהבית? להיות מעורב יותר?

‏ד"ר פוקס: אני לא יודע, זה ממש משהו שלא ניסינו, אז אנחנו לא יודעים מה יקרה אם יום אחד יהיה פה עוד זירות הצבעה, אנחנו יכולים רק לשער. אבל דווקא הניסיון שלנו מראה שהמעורבות הפוליטית של הישראלים היא גבוהה. זאת אומרת, הם כן מצביעים יחסית באחוזי הצבעה גבוהים, הם כן מעורבים בשיח הציבורי. בישראל, לצערנו הסוגיות ה… שהמדינאים מכריעים בהם הן לא משהו רחוק מאיתנו, זה משפיע על החיים שלנו יום-יום. אז הייתי אומר שהסיכוי שהישראלים ירצו לקחת חלק ביותר זירות הצבעה, הוא דווקא יותר גבוה יחסית למדינות שאולי באמת שם הכל מנומנם, ואין, אין ממש… לא ממש משנה מי היום הממשלה ומה יקרה מחר. [מוזיקת רקע] אצלנו, אני חושב, המודעות לחשיבות של פוליטיקה על ההשפעה היומיומית על החיים שלנו היא יחסית גבוהה, ולכן אפשר לצפות שכן תהיה היענות של הציבור להשתתף בעוד סוגי הצבעות שיאפשרו לו.

‏יוסי: דוקטור עמיר פוקס, תודה רבה.

‏ד"ר פוקס: תודה רבה, יוסי.

‏יוסי: וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק. חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה עדי חצרוני, שירה אראל, הילה פז ודניאל שחר. על הסאונד יאיר בשן שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

‏אני יוסי מזרחי ואנחנו נהיה כאן גם מחר.

‏[מוזיקה מתגברת ומסתיימת]

‏[חסות]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה