בשבוע שעבר עבר בקריאה טרומית בכנסת רייטינג חדש שיעביר את השליטה על אופן מדידת הרייטינג לממשלה, והחוק הזה מעורר הרבה יצרים שמלמדים על החשיבות של הכלי הזה. אז הפעם אנחנו עם ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר ועמיתת מחקר בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה על הרייטינג - מי מודד אותו ואיך, למה הוא חשוב בכלל, איך החוק החדש משנה אותו ומה המשמעות של השינויים האלה?
תאריך עליית הפרק לאוויר: 04/11/2024.
[חסות]
[מוזיקת פתיחה]
יוסי: היום יום שני, 4 בנובמבר, ואנחנו "אחד ביום", מבית N12. אני יוסי מזרחי, ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום, בכל יום.
[מוזיקה נעצרת]
שר התקשורת של מדינת ישראל, שלמה קרעי, הרגולטור של כלי התקשורת, אדם עם סמכויות רבות והשפעה, עלה בשבוע שעבר לדוכן הכנסת.
[הקלטה] שר התקשורת שלמה קרעי: "הבוקר אישרנו בוועדת שרים לחקיקה את הצעת חוק הרייטינג שהגיש חבר הכנסת דנינו…"
יוסי: ושם על הדוכן, קרעי הסביר לחברי האופוזיציה באלו תוכניות ובאלו ערוצים הם צריכים לצפות, ובאלו לא.
[הקלטה] שר התקשורת שלמה קרעי: [ברקע צעקות לא מובנות] "אתן צופות יותר מדי בדפנה ליאל, אמנון אברמוביץ', רביב דרוקר, ברוכי קרא, כל השופרות שמעוותים לכם את המציאות. תצפו קצת בפטריוטים, ערוץ 14, תקבלו קצת מציאות אמיתית ולא מדומה, תקבלו קצת עובדות ולא מצגי שווא…"
יוסי: התמיכה הבלתי מעורערת של השר קרעי בערוץ מסחרי אחד בלבד לא נזרקה ללא הקשר. הדברים נאמרו כאשר על שולחן הכנסת מונח חוק, לכאורה חוק פרטי של חבר הכנסת שלום דנינו מהליכוד. חוק שכבר אושר בקריאה טרומית ועבר, עם 53 תומכים מול 49 מתנגדים. והחוק הזה קיבל את השם חוק הרייטינג.
[הקלטה] שר התקשורת שלמה קרעי: [ברקע צעקות לא מובנות] "והחוק הזה שאנחנו מעבירים עכשיו רק ישקף לציבור את הרייטינג האמיתי של אותם שופרות תעמולה שמנסים כל הזמן לשקף מציאות מדומה לציבור, ואתם מפחדים מהאמת…"
יוסי: חוק הרייטינג, לפי השר קרעי לפחות, ישקף לציבור את הרייטינג האמיתי. לפי הצעת החוק הסמכות להחליט מי יקבע איך מודדים רייטינג תעבור במלואה לאותו שר התקשורת ממש, כן, כן, זה שכבר הצהיר על הערוץ המועדף עליו. בנוסף, על פי הצעת החוק, הערוצים יחויבו להציג לצופים, על המסך, בזמן אמת ובשעות הפריים טיים, את מספר הצופים ולכאורה את הרייטינג שמקבל אותו ערוץ. המבקרים טוענים, כך נראה ניסיון השתלטות של הממשלה על שוק התקשורת.
[הקלטה] ח"כ הרב גלעד קריב: "תהיה אמיץ, תעמוד כאן ותאמר, אנחנו חושבים שהממשלה שלנו צריכה לשלוט בשוק התקשורת. הממשלה שלנו צריכה לרגל אחרי האזרחים ולדעת באיזה ערוץ צופה איזה אזרח. אתם לא מאמינים בתקשורת חופשית, במושב הזה המהפכה המשטרית שלכם…"
יוסי: להט היצרים מלמד על החשיבות של כלי התקשורת עבור הפוליטיקאים, אבל לא רק להם. מי מודד רייטינג ואיך? זה חשוב מאוד לכלי התקשורת עצמם וחשוב עוד יותר למפרסמים. לשיטה יש יכולת להשפיע על שוק התקשורת ועל שוק הפרסום בצורה משמעותית במיוחד. ויש לה את הכוח לזרוע כאוס בשוק, לפזר חוסר ודאות ואפילו למוטט חלק מהשחקנים בו.
[מוזיקה]
יוסי: אז הפעם אנחנו עם דוקטור תהילה שוורץ אלטשולר, מומחית למשפט, תקשורת וטכנולוגיה, ועמיתה בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה, על איך מבקש חוק הרייטינג החדש של חבר הכנסת שלום דנינו מהליכוד לשנות לחלוטין את השיטה. שלום תהילה.
ד"ר שוורץ אלטשולר: שלום שלום.
יוסי: אז לפני שנצלול לעומקה של הצעת החוק הזאת, בואי ספרי לנו איך בכלל מודדים רייטינג, נכון להיום.
ד"ר שוורץ אלטשולר: אז באופן מסורתי מודדים צפייה בשיטה שאנחנו קוראים לה פיפל מיטר, כן? מדידת אנשים. מה עושים? לוקחים בערך 700 משקי בית בישראל, יש בערך 2,000 אנשים ב-700 משקי בית, והם אמורים להוות דגם מייצג של אוכלוסיית ישראל, או אוכלוסיית אלה שצופים בטלוויזיה בישראל. הפיפל מיטר בעצם עוקב אחרי כל הפעולות ש-700 בתי האב האלה עושים: מתי הם מפעילים, מתי הם מכבים, מתי הם עוברים מערוץ לערוץ, וזה לא רק בהקשר של בית אב, אלא כל אחד מבני המשפחה, באיזה חדר הוא צופה, מתי יש אצלו אורח, מי מבני הבית צופה, וכולי. לכן המערכת הזאת בעצם היא סקר אחד גדול, שמאפשר לזהות גם את היקפי הצפייה, כמה צופים במשהו, אבל גם את ההרכב הדמוגרפי של הצופים, כלומר מי צופה, כן?
מי בוחר את 700 משקי הבית האלה, שהם הפאנל הקדוש של הפיפל מיטר? אז זה בעצם נעשה על ידי סקר נוסף. אנחנו לוקחים איזשהו סוג של ניסיון ליצור מדגם שמייצג בצורה הטובה ביותר את צופי הטלוויזיה, קוראים לזה סקר כינון. הסקר הזה הוא על הרבה יותר אנשים, בערך 5,000 אנשים, והסקר הזה אחר כך נותן בעצם את האנשים שהם פוטנציאלים שאפשר לגייס אותם להיות חלק מהפיפל מיטר.
באופן מסורתי ערבים היו מחוץ לפיפל מיטר, והסיבה לזה הייתה שהם צופים מעט בטלוויזיה באמצעים המסורתיים, ולכן זה תמיד הוריד את נתוני הרייטינג. בשנים האחרונות יש ניסיון לייצר אפילו משהו קצת יותר מכליל. מעבר לכל הדבר הזה יש גם כל מיני תהליכי בקרה שהתכלית שלהם היא בסוף להבין האם אנחנו מודדים בצורה מדויקת.
יוסי: אבל השאלה הכי גדולה היא בעצם, למה זה חשוב למדוד רייטינג, כלומר חוץ מלספק את הסקרנות שלנו?
ד"ר שוורץ אלטשולר: מדידה של רייטינג זה כלי עבודה קריטי לשוק התקשורת. למה? כי שוק התקשורת הוא בעצם שוק שיש לו שני פנים, מצד אחד יש אותנו, הצופים, נכון? ואת הזמן ואת זוגות העיניים שלנו, ומהצד השני נמצאים המפרסמים, שרוצים לפרסם לנו, נכון? אז ערוצי הטלוויזיה ומי שמייצר לנו תוכן, הוא רוצה למכור את זוגות העיניים שלנו בהכי הרבה כסף שאפשר עבור המפרסמים, נכון? עכשיו, המפרסמים רוצים שזה יעלה כמה שפחות, הערוצים רוצים שזה יעלה כמה שיותר. מה צריך? מטבע. מטבע אחוד שכולם מסכימים עליו, שלפיו בעצם מתמחרים את כל שוק השידורים. ולכן כל כך חשוב שכל השחקנים בשוק יסכימו על שיטת המדידה. גם המפרסמים, גם אנשי השיווק, וגם כל גופי השידור.
יוסי: מי מחליט מהו אותו מטבע אחוד? מי בעל הסמכות לקבוע איך ובאיזה שיטות ימדדו את הרייטינג בישראל?
ד"ר שוורץ אלטשולר: אחרי שהתחילו שידורי ערוץ 2 בסוף שנות ה-90, בעצם כטלוויזיה מסחרית ראשונה בישראל, עלה הצורך למדוד את שיעורי הצפייה במדינה, כדי לתמחר את מחירי הפרסומות. בהתחלה זה היה הרגולטור, הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, שהפעילה מערך של סקרים, שעקב אחרי תנודות הצפייה בערוץ 2.
אבל כידוע לכם, סקרים זה באמת דבר שהוא לא לגמרי מדויק. ואז הוקמה ועדת המדרוג כאיזשהו מיזם, שהוא מה שנקרא מיזם כלל תעשייתי. כל לילה באמת הנתונים נמשכים מהבתים של חברי הפאנל הזה, הפיפל מיטר, מעבדים אותם, מפיקים מהם קבצים, וזה יכול להגיע לכל מי שבעצם יש לו גישה אל הנתונים האלה, שאלה חברי ועדת המדרוג.
מי אלה חברי ועדת המדרוג? זה איגוד המפרסמים, זה איגוד השיווק, וזה ערוצי השידור, כן? 11, 12, 13, 14, i24, תשע, הַלָא TV, כל הגופים שבעצם זה משמעותי עבורם לקבל את הנתונים האלה. אחר כך, אחרי שבעצם מזהים את הנתונים, אפשר לפרסם את זה לציבור, כן? ואז אנחנו מקבלים את כל הנתונים האלה מוועדת המדרוג.
יוסי: ועדת המדרוג שפועלת היום היא גוף פרטי. אפשר להגיד שלמרות זאת יש מטבע אחוד ומוסכם, שהשוק כולו סומך על ועדת המדרוג בתור זו שאמונה על שיטת מדידת הרייטינג?
ד"ר שוורץ אלטשולר: אז לאורך השנים באמת יש טענות כאלה ואחרות. למשל, תאגיד השידור הציבורי יצא מוועדת המדרוג כי הוא אמר, "אתם אולי מודדים את הרייטינג שלי והוא נמוך בטלוויזיה, אבל למשל, את סדרות הדרמה שלי צופים בהן מיליונים אחר כך דרך יוטיוב, ואת זה אתם לא מודדים".
או למשל, אחרים שאומרים, "תקשיבו, יש פה סטייה באיך שצריך למדוד, או איך שצריך להרכיב את אותו פאנל של 700 משפחות". זה לא דבר שתמיד היו לגביו הסכמות, אבל הדבר הזה שלפיו מצד אחד המפרסמים ומצד שני ערוצי השידור מסכימים על מטבע אחוד, זה קריטי לשוק, ולכן כל כך חשובה מדידת הרייטינג. אגב, לא רק אצלנו, אלא גם בכל המדינות שבהם יש שווקים חופשיים.
כדאי גם להגיד שרייטינג מודדים כי זאת הדרך של ערוצי הטלוויזיה לבדוק את עצמם. הם אומרים, העליתי תוכנית חדשה, זה הצליח? זה לא הצליח? הגעתי לקהלי היעד שרציתי להגיע אליהם?
וצריך להגיד עוד דבר, רייטינג צריך למדוד גם כדי להיות מסוגלים לעשות רגולציה על השוק. אם למשל מגיע שר תקשורת ואומר את הדבר הבא, "אני עכשיו מסיר את כל החסמים ואני אומר לכם שכשיסירו את כל החסמים יותר אנשים יצפו בטלוויזיה כי יהיה יותר מגוון". אולי זה נכון, אולי זה לא נכון, איך נדע? נמדוד, נכון? ופה באמת אנחנו מגיעים לסוגיה שהיא הסוגיה הקשה שלנו, והיא האם אתה יכול גם לקבוע מדיניות וגם להחליט איך ימדדו אותה אחר כך.
[מוזיקה]
יוסי: בתחילה בתאגיד טענו ששיטת מדידת הרייטינג מיושנת ולא מותאמת להרגלי הצפייה בתכנים שלהם. בהמשך ערוץ 14 טען שועדת המדרוג פוגעת בנתוני הרייטינג שלהם באופן מכוון. בועדת המדרוג אומרים שלא היו דברים מעולם. ועל רקע כל זה נחתה הצעת החוק החדשה.
[הקלטה] שר התקשורת שלמה קרעי: "מה קורה היום? בוא אני אסביר לך חבר הכנסת קריב. יש ועדה פרטית שהיא תמשיך להיות, אין שום בעיה עם ועדה פרטית שתעשה מה שהיא רוצה, אבל זו הוועדה היחידה שקיימת היום, שמודדת למעשה את נתוני הצפייה של אזרחי ישראל באמצעות מדגם של כמה מאות משפחות. יש נתוני אמת שקיימים אצל ספקי התכנים וכל הבקשה היא, תשקפו אותם לציבור באתרי האינטרנט שלכם, מה יותר פשוט מזה?…"
יוסי: אז אמרנו, הצעת החוק הזו לא אומרת שהממשלה תמדוד את הרייטינג בעצמה, אלא אומרת שהממשלה תבחר את שיטת מדידת הרייטינג. דוקטור אלטשולר, יש רציונל בשיטה ששר התקשורת מציע? אנחנו מכירים מודלים כאלו בעולם?
ד"ר שוורץ אלטשולר: מדינות שמודדות בעצמם, שבהן הממשלה מודדת את הנתונים, אנחנו מכירים ממדינות לא דמוקרטיות. אנחנו… בסין, למשל, אוספים המון נתונים על האזרחים, מנתוני חיסונים לקורונה ועד נתוני צפייה בטלוויזיה, אז השאלה במה אתה צופה היא חלק מהמדידה שלך כאזרח. סין היא לא מדינה, שלא אתה ולא אני רוצים לחיות בה.
מה שמקובל בכל מדינות המערב, הוא בעצם שגופים פרטיים מודדים את הרייטינג והם עושים את זה באחת משתי דרכים. בארצות הברית יש מונופול לחברה פרטית שכולנו מכירים, שקוראים לה נילסן, כן? מדד נילסן המפורסם. חברת נילסן בעצם היא זאת שמספקת נתוני צפייה בארצות הברית וכל השחקנים קונים ממנה את נתוני הצפייה.
באירופה יש הסדרים שהרבה יותר דומים לשלנו, זאת אומרת יש מין גופים משותפים של איגודי הפרסום, איגודי השיווק וגופי השידור, והם בעצם מסכימים על שיטת מדידה וזאת שיטת המדידה שיש. ובעצם הם מצליחים להגיע להבנות לגבי מטבע אחוד על ידי כל השחקנים בשוק.
יוסי: ואנחנו מדברים עד עכשיו במושגים של עולם פשוט יותר למדידה, צפייה בטלוויזיה. אבל מן הסתם העולם השתנה, אנשים צופים בערוצי הטלוויזיה, באתרי אינטרנט, ביוטיוב. יש צפייה נדחית, כלומר צפייה לא בזמן אמת, והשאלה היא אם ואיך אפשר להגיע להסכמות ולמטבע אחוד, כשיש לך כל כך הרבה משתנים חדשים שנוספו.
ד"ר שוורץ אלטשולר: יש הרבה מאוד חשיבה על השאלה שלך בעולם. אז מה שקרה בעצם במדידת הרייטינג בישראל, והאמת שזה די חיקוי של מה שקורה במדינות מערביות אחרות, הוא שהוסיפו בהתחלה צפייה נדחית לתוך שיקולי הרייטינג, או לתוך מדידת הרייטינג, ואחר כך גם עוקבים אחרי התוכן הטלוויזיוני שמשודר גם באינטרנט וגם בסלולר.
עדיין מה שחסר פה, ואתה צודק, הוא למשל הצפייה דרך רשתות חברתיות כמו יוטיוב. אז צריך לטייב את המדידה כולה כל הזמן, בגלל הסוגים החדשים והשונים של צריכת התקשורת. ופה באמת לא צריך את הציפורניים של המדינה. זה הדבר שבעיניי הוא כל כך מטריד כאן. המדינה צריכה לוודא שהשוק מודד. המדינה צריכה לוודא שהוא מודד את זה בהגינות. המדינה לא צריכה, לא להחליט בשבילו איך הוא מודד, ובטח ובטח לא למדוד בעצמה.
[מוזיקה]
יוסי: חסות אחת וממש מיד חוזרים.
[חסות]
דוקטור אלטשולר, אנחנו מדברים על הצעת החוק שתאפשר לשר התקשורת לקבוע איך מודדים רייטינג בישראל. מעבר לעובדה שהשר הוא שיקבע, יש עוד דברים מהותיים בהצעה הזאת?
ד"ר שוורץ אלטשולר: כן, יש עוד שני דברים משמעותיים בהצעה. הדבר הראשון הוא שבעצם, בשעות צפיית שיא, הצעת החוק רוצה לחייב את כל גופי השידור להציג על המסך את נתוני הצפייה שלהם. והדבר הזה הוא בעייתי בשתי רמות.
בראש ובראשונה, תגיד לי, מי מתערב? באיזה מדינות מתערבים לערוצי השידור מה הם יראו על המסך? היום אתה רוצה שהם יראו נתוני רייטינג, מחר אתה רוצה שהם יכתבו הללויה, וביום שלישי אתה רוצה שהם יכתבו ביחד ננצח. נכון? אתה לא מחייב בתור מדינה את ערוצי השידור להציג דברים על המסך שלהם. זה לא עובד ככה. אז זה הדבר אחד.
הדבר השני, הוא שיש פה איזה מין אחיזת עיניים. אתה מבקש מערוצי השידור להציג בזמן אמת כמה אנשים צופים בהם. אבל הצגה בזמן אמת כמה אנשים צופים, זה לא רייטינג. זה הדבר שכל כך מעניין פה. כל הרעיון של רייטינג הוא המצרפיות שלו. כן? הוא העובדה שאנחנו יכולים להגיד, ככה וככה אחוז מתוך משקי הבית, ככה וככה אחוז מתוך הקהל שמתגורר באזור מסוים, ככה וככה אחוז מתוך אוכלוסיית הנשים. את זה יודעים לעשות סטטיסטיקאים, ואי אפשר לעשות את זה בזמן אמת, כשאין לך את הנתונים של כל השוק.
וזה דבר שמאוד מטריד אותי. כי יש פה מצד אחד איזה שיח של שקיפות. "כן, אנחנו בסך הכל רוצים להיות שקופים כלפי הציבור". אבל על זה אמרו רבותינו, "חצי אמת, שקר שלם". כן? אתה לא יכול להראות חלק מהנתונים, ואז הציבור יחיה… תחשוב על מי שצופה בערוץ 12, יחיה בתוך הבועה שלו. כן, המון אנשים צפו, מי שצופה ב-14 יחיה בתוך הבועה שלו. זה לא מה שאנחנו רוצים. אנחנו רוצים מטבע אחוד, ואי אפשר בעצם לייצר את זה בזמן אמת. כל הרעיון הוא עיבוד, בעי"ן, כן? עיבוד הנתונים לאחר מעשה, והצגה נכונה שלהם לציבור.
יוסי: ואנחנו אמנם מדברים עד עכשיו על הצעת החוק הפרטית בעניין הרייטינג של חבר הכנסת שלום דנינו מהליכוד. אבל זה בכלל קורה כשברקע עומד תזכיר חוק שידורים של משרד התקשורת שמציע שינויים נרחבים בשוק, כאלו שנועדו לצמצם את ההשפעה הממשלתית ואת הרגולציה בעולם הטלוויזיה.
אז מצד אחד, רציונל של צמצום התערבות ממשלתית, ומצד שני הלאמת השליטה על מדידת הרייטינג. כביכול יש כאן דיסוננס בין ההצעות האלו. איך זה מסתדר?
ד"ר שוורץ אלטשולר: אני חושבת שיש פה תקלה גדולה. תזכיר חוק השידורים הזה, ההיגיון הפנימי שלו הוא כמה שפחות התערבות פוליטית בשוק הטלוויזיה. להוריד את כל נושא הרישיונות, להפסיק את הפיקוח על חברות חדשות, לנסות להרחיק כמה שאפשר את הפוליטיקה בעצם מהשידורים.
[הקלטה] שר התקשורת שלמה קרעי: "חברת הכנסת לזימי, את דף המסרים שלך תעדכני, כי הרי חוק השידורים תכף יגיע לכנסת, ואת תראי, שלא שליטה אני מחפש בתקשורת, אלא להפך, הסרת ידיה של הממשלה."
ד"ר שוורץ אלטשולר: לא יכול להיות שמשרד התקשורת מצד אחד מציג הצעה או תזכיר חוק כזה, ומצד שני פתאום אומרים "השר הוא זה שימדוד את הרייטינג". עכשיו, איך הדבר הזה קורה מבחינה פוליטית? אני חושבת שוועדת שרים לחקיקה שגתה פה. היא לא הייתה צריכה לאשר את הצעת החוק הזאת, היא הייתה צריכה להגיד… ושר התקשורת היה צריך לומר, "יש לי רפורמה, אני אציג אותה, וכשאני אציג אותה, תראו מה אני חושב לגבי מדידת הרייטינג".
עכשיו, מה הוא יחשוב לגבי מדידת הרייטינג? אם לשפוט לפי ההיגיון הפנימי של תזכיר החוק, יהיה גוף מפקח, כמו הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, או שזה יהיה גוף חדש, או שזה יהיה אותו גוף, והגוף הזה הוא שיהיה אחראי לוודא שמודדים רייטינג במדינת ישראל. לא השר צריך לעשות את זה.
עכשיו, התסבוכת הפוליטית שאנחנו נמצאים בה עכשיו, של חוסר היכולת של משרד התקשורת לבוא ולעמוד ישר ולהגיד "לא צריך לדון עכשיו בהצעת חוק פרטית בעניין הזה", זאת בעיניי שגיאה גדולה שעושים. כי אם רוצים לגיטימציה, לעשות שינויים שהם יכול להיות שינויים מבורכים בשוק התקשורת, לא צריך לייצר את החזית הזאת, היא מיותרת.
יוסי: יש עוד עניין. משרד המשפטים הגיש חוות דעת על הצעת החוק הפרטית של חבר הכנסת דנינו. הם תקפו את החוק מזווית שונה לגמרי. שם טוענים שמדובר בהצעה שמגלמת בתוכה פגיעה חמורה ובלתי מידתית בזכות לפרטיות. כלומר, חשש מאיסוף נתונים אישיים של צופים שיועברו לרשות ממשלתית. בואי תנסי להסביר לי, יש ממה לחשוש בעניין הזה?
ד"ר שוורץ אלטשולר: לגבי הפגיעה בפרטיות פה אני קצת יותר רגועה. אני חושבת שהעובדה שמאפשרים לשר התקשורת לקבוע שיטת מדידה לא כופה על אזרחים למסור מידע פרטי על עצמם. לכן אני לא הייתי נכנסת פה באמת לסוגיות של פרטיות.
הדבר היחיד שהוא בעייתי וצריך להגיד אותו, זה שחלק מהצעת החוק, המשמעות שלו היא, שגופי השידור הצטרכו להעביר אל שר התקשורת, כלומר אל הממשלה, נתונים שהם אוספים בכל מיני פילוחים, למשל בפילוח של גיל, מין, מקום מגורים וכולי. גם זה עדיין לא פוגע בפרטיות, כי אנחנו מדברים על נתונים מצרפיים ולא על נתונים אישיים.
יוסי: אז מה הסכנה? מה למשל יכולים לעשות עם הנתונים האלו?
ד"ר שוורץ אלטשולר: הוא לא יוכל לדעת במה הבת שלך צפתה אתמול בשעה שש בערב, גם לפי הצעת החוק הזאת, אנחנו צריכים לומר את זה ביושר. אבל כן צריך להגיד שיש תכליות שלגביהן מדידת הרייטינג, היא לא כלי לגיטימי, כן? אי אפשר לעשות במדידת הרייטינג שימוש ככלי פוליטי.
אם מישהו רוצה לקבל מידע רגיש על העדפות של צופים, או של צרכני תקשורת, או של אזרחים, או של בוחרים, והוא עוד רוצה לקבל את זה בחינם, כן? כי הוא הרגולטור כאילו, זה דבר שאנחנו לא צריכים להסכים, גם אם המידע הזה הוא לא מידע פרטי על הבת שלך, אלא הוא מידע על קבוצות אוכלוסייה, כן? המדינה לא יכולה לבקש לעצמה נתוני רייטינג, כדי להשתמש בהם אחר כך ככלי לניהול אוכלוסייה או לניתוח אוכלוסייה.
ואני חושבת שבמובן הזה, דווקא אנשי ימין, דווקא אנשים שמדברים על הקטנת ההתערבות בשוק השידורים, על הרחקה של הצורך ברישיונות ובפיקוח ובכללים, לא יכולים לשחק פה משחק כפול ולהגיד, "רגע, רגע, אבל על זה אנחנו כן רוצים לשלוט".
יוסי: ולסיום, לפחות לדעתך, הצעת החוק הזאת תעבור?
ד"ר שוורץ אלטשולר: אני לא רואה אותה עוברת במתכונתה הנוכחית. אני מאוד מקווה שיתעשתו שם ויעשו את התיקונים הנדרשים. האם מותר לנהל דיון בשאלת שיטת המדידה? בהחלט. אבל צריך לזכור שאם יש שיטה שכל התעשייה עומדת מאחוריה, לא צריך לחשוד בה. ואם יש שיטה שדומה למה שעושים בכל מדינות המערב, סביר שזאת שיטה טובה. צריך כל הזמן להסתכל, צריך לדייק את הפאנלים, צריך להסתכל על אמצעי תקשורת דיגיטליים חדשים, אבל אי אפשר לבוא ולמשוך פה את השטיח מתחת ליכולת של התעשייה לנהל את עצמה.
[מוזיקה]
יוסי: דוקטור תהילה שוורץ אלטשולר, תודה רבה.
ד"ר שוורץ אלטשולר: תודה, תודה.
[מוזיקה]
יוסי: וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה דניאל שחר, עדי חצרוני ושירה אראל. על הסאונד יובל ברוסילובסקי, יאיר בשן יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.
אני יוסי מזרחי ואנחנו נהיה כאן גם מחר.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments