אחד ביום - רצח העם בסודאן

זה לא חדש - יש מלחמה בסודאן כבר עשרות שנים. אבל בשבועות האחרונים מגיעים תיעודים אכזריים וחד משמעיים במיוחד שחושפים שמתנהל שם רצח עם. אז איך זה שאף אחד לא מדבר על זה, מוחה נגד זה, למה נראה כאילו העולם שותק? הפעם, אנחנו עם פרופ' יהודית רונן, מומחית לעולם הערבי והממשק הערבי אפריקני מהחוג למדעי המדינה באוניברסיטת בר - אילן, על הסיפור של סודן: מה באמת קורה שם, ולמה?

---

‏תאריך עליית הפרק לאוויר: 04/12/2025.

‏[חסות]

‏[מוזיקת פתיחה]

‏אלעד: היום יום חמישי, ארבעה בדצמבר, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף, ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום, בכל יום.

‏[הקלטה, אדם מתפלל בערבית וברקע אדם נוסף דובר בערבית]

‏אלעד: אולי יצא לכם לראות בימים האחרונים את הסרטון הזה. סרטון שפשוט קורע את הלב, הוא מרסק אותו לחתיכות.

‏[הקלטה, אדם מתפלל בערבית וברקע אדם נוסף דובר בערבית, יריות מתת מקלע]

‏אלעד: המוזיקה, לפחות מהבדיקה שלנו, היא במקור, כלומר ככה הועלה הסרטון לרשת. אבל מבעדה אפשר לשמוע מדי פעם גם את הקולות שנקלטו במצלמה.

‏[הקלטה, אדם מתפלל בערבית וברקע אדם נוסף דובר בערבית, יריות מתת מקלע]

‏אלעד: בסרטון הזה אפשר לראות אמא צעירה. היא מכופפת על האדמה, על הברכיים שלה נמצאת פעוטה, אולי בת קצת יותר משנה. ביד ימין האמא מחבקת ילד, אולי הוא בן שלוש. מאחוריה אוחז לה בגב בחוזקה עוד ילד שהוא אולי בן חמש. מי שמצלם את הסרטון מדבר עם האמא. ניכר שהוא עומד מעל הארבעה, הם מסתכלים עליו מלמטה. העיניים, העיניים שלהם אחוזות בהלה. יש על הפנים שלהם בעתה, אימה מוחלטת. [מוזיקת רקע] מדי פעם שומעים צרור יריות והארבעה מתכווצים בבהלה ואוטמים את האוזניים. זה מרגיש שהירי מאוד קרוב אליהם. האיש שמצלם את הווידאו נשמע, למרות הכל, נינוח, אפילו מבודח. הילד האמצעי בוכה. הוא מרים את היד הקטנה שלו ומסמן לאיש להפסיק. והאיש, כאילו באקט של משחק, לוחץ לילד את היד. האמא ושלושת הילדים שלה נראים מותשים. היא מזיעה. היא מנקה את המצח, ושם הסרטון מסתיים.

‏האמא מהסרטון היא מסודאן, כנראה מאזור דארפור. שם לפני כ-20 שנה, כשהאמא הזו בעצמה הייתה ילדה, התרחש טבח שזיעזע את העולם. והנה, היום היא והילדים שלה הם שוב קורבנות של מלחמה נוראית שמשתוללת שם מאז אפריל 2023. זו מלחמה שלפי ההערכות נהרגו בה בינתיים לפחות 150,000 בני אדם. זו מלחמה שנוצרו בה כ-12,000,000 עקורים ופליטים. זו מלחמה שבשבועות האחרונים מתרבים העדויות, הסרטונים והדיווחים שמדברים על טבח שנעשה בה, על טיהור אתני, על רצח עם. מדברים שם על אונס שיטתי. יש תיאורים מזעזעים שהוציאה קרן החירום של האו"ם לילדים, יוניסף. תיאורים שאני ממש לא מתכוון לשתף כאן, ולמען האמת אני מצטער שבכלל קראתי.

‏[מוזיקת רקע]

‏זו מלחמה שלמרות האכזריות שבה, למרות התיעודים החד משמעיים שלה, למרות הכל, זו מלחמה שלא כל כך מתייחסים אליה בעולם. אין הפגנות המוניות בלונדון, בניו יורק או בסידני. אין פושים נונסטופ מה-BBC או מ-CNN. גם אם כן מדברים עליה, לא פעם משווים את מה שקורה שם, בסודאן, למה שקרה אצלנו בישראל. אבל המלחמה בסודאן היא נוראית בפני עצמה, והשבועות האחרונים נוראים במיוחד. אז הפעם, בעזרת פרופסור יהודית רונן, מומחית לעולם הערבי והממשק הערבי אפריקני, מהחוג למדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן, נסביר מה בדיוק קורה בסודאן ולמה.

‏הדבר הראשון ששווה לומר על סודאן, זה שהיא מדינה ענקית, עצומה. אם נחזור אחורה 15 שנה ויותר, היא הייתה המדינה הגדולה ביותר באפריקה. וסודאן, עד אמצע שנות ה-50 של המאה הקודמת, הייתה חלק מהפרויקט הקולוניאליסטי העולמי. היא הייתה תחת שליטה של מצרים, השכנה שלה מצפון, אבל בעצם בפועל היא הייתה תחת שליטה של בריטניה. הבריטים שלטו על סודאן הענקית בלי ממש להתחשב בעובדה שבתוך השטח העצום הזה חיות יחד לא מעט קבוצות מאוד שונות.

‏פרופ' רונן: אין ספור של חברות אתניות שונות, אם זה אסלאם, גם באסלאם על גווניו, אסלאם רדיקלי, ג'יהאד או אסלאם מתון. יש לנו את הנצרות בדרום ויש לנו לא מעט אנימיסטים, אלה שמאמינים כי ברוחות שבטבע, בעצמים שבטבע, עיקול של נהר, עץ בעל פֹארות מיוחדות וכדומה, מקננת רוח אלוהית. הניגודים הדתיים, האתניים, הם בעצם אוכלוסיות שנמצאות משני עברי הגבול, עקב החלוקה ה… שנעשתה בלונדון, ב… על שולחנות השרטוט של החברה הגיאוגרפית, המקום היפיפה הזה. אבל הוא בעצם עיצב את חייהם של מיליונים רבים של אנשים ושל מדינות ביבשת האפריקנית, כי הוא עשה את זה באופן סרגלי בלי להתחשב באופיין ובצביונן של אוכלוסיות דתיות, אתניות ואחרות. בעצם לא הייתה כל מסגרת על, שמנסה לאחד או למצוא מכנה משותף כדי להצמיח קשר בין הדרום לבין הצפון, בין הצפון לבין מערב, כלומר דארפור, המזרח, אזור קסאלה וכדומה.

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: נשמע מוכר, כן. העט והסרגל בלונדון, שעיצבו, בין היתר, את המזרח התיכון ודרום אסיה, עיצבו גם את סודאן. והבריטים לא התאמצו שם יותר מדי. הם התמקדו בבירה, בחרטום, זו שנמצאת בחלק הצפוני של המדינה הענקית. צפון סודאן הפך כך לאזור המושקע יותר, העשיר יותר, החזק יותר. וחרטום, היא הייתה המוקד.

‏פרופ' רונן: השלטון הבריטי, הוא הפעיל שיקולים פרגמטיים, כלכליים, לוגיסטיים, הוא שלט במצרים, היו לו קשרים מצוינים במצרים, הסמוכה לחרטום יותר מאשר הדרום. הם ידעו שהכוחות הפוליטיים והדתיים בחרטום, ערב סיום השלטון הקולוניאלי, הם שינהיגו את סודאן. לא היה כוח חזק כמותם ובעל קשרים חזקים כל כך באזור, ובעל ניסיון פוליטי כמו שלהם, ולכן הם רצו העברת שלטון מסודרת. וגם לפני זה, היה להם נוח לקשור קשר איתם.

‏אלעד: כמו במקומות אחרים, גם בסודאן, כשהבריטים כבר היו בדרך החוצה, הם השאירו אחריהם המון בלאגן. כמה חודשים לפני שהסתיים השלטון הקולוניאלי, בסודאן התחילה מלחמת אזרחים, ובעיצומה סודאן הכריזה עצמאות.

‏[הקלטה]

British Pathe’ reporter: “The world has gained a new nation. The Sudan for 58 years under the joint rule of Britain and Egypt becomes an independent Republic. The proclamation of independence is read from the balcony of the House of Representatives in Khartoum, and the new flag is hoisted. Blue for the Nile, yellow for the desert, green for agriculture.”

‏אלעד: הדרום המוזנח והחלש דרש להיות שותף בשלטון המרכזי. והצפון, שראה בעצמו שליט, החזיק גם ברוב הדתי והאתני. היו מדינות בעולם שתפסו צד. ישראל, אגב, הייתה מאוד מעורבת, סייעה לכוחות בדרום. וסודאן נכנסה כך אל תוך שנים של קטל והרג פנימי ומתיחות שהיה נדמה שלא תעבור לעולם.

‏פרופ' רונן: כפי שציין בזמנו פרופסור עלי מזרועי, והוא אמר שהוא רואה בעצם בסודאן את פרדוקס "גן העדן האפריקני". כלומר, היבשת שהייתה מקום מושבו הראשון של האדם, גן העדן, הפכה למקום הנורא מכל והפחות ראוי לחייו.

‏אלעד: בחסות המלחמה שהחריבה את גן העדן, בחרטום עלו במשך שנים שורה של מנהיגים שהופלו די מהר בהפיכות צבאיות. מנהיג אחד תפס את השלטון, הבטיח שהנה מגיע השינוי לטובה, רק כדי שאחרי כמה זמן איזה גנרל יפיל אותו, יתפוס את הכיסא שלו ויבטיח בעצמו שהנה, עכשיו מגיע השינוי לטובה. הרוטינה הזו השתנתה ב-1989, כשאת השלטון, בהפיכה צבאית כמובן, תפס הקולונל עומר אל-בשיר.

‏[הקלטה - הקולונל עומר אל-בשיר נואם בערבית לקול מחיאות כפיים]

‏אלעד: אל-בשיר לא התכוון לסיים כמו אלו שבאו לפניו, הוא ממש לא תכנן שאיזה גנרל יעשה לו את מה שהוא בעצמו עשה למנהיג הקודם של סודאן. אבל לאל-בשיר הייתה בעיה. כשהוא עלה לשלטון, שוב מלחמה בין הצפון לדרום השתוללה, וחזית נוספת בסודאן איימה להתפרץ ולבעור.

‏פרופ' רונן: אז, כאמור, מלחמת ה… האזרחים נמשכת בין הדרום לצפון, עד סוף שנות ה-80 שאז הוא עולה לשלטון. ובמהלך שנות ה-90, שוב האש עולה, יורדת, קורים דברים. ובאותה עת, במערב סודאן, שזה שטח ענק, כגודל המדינה הצרפתית, הטינות והתרעומת והשנאות לצפון, ה… לחרטום הדומיננטית, האתנוצנטרית, השתלטנית, גואים, כל הרגשות האלה גואים.

‏אלעד: חבל דארפור נמצא במערב סודאן, אזור שיש בו אוכלוסייה משולבת, אפריקאית וערבית. שתי קבוצות שאומנם חיות ביחד, אבל עם לא מעט מתיחות ביניהן. משבר האקלים שהיכה בכל האזור הוביל לבצורת, למחסור במים. בעלי עדרים ערבים עברו לאזורים שבהם פעלו וגרו חקלאים אפריקאים. אז המתיחות הגיעה שם לשיא. ואז הגיעה גם האלימות.

‏פרופ' רונן: קו השסע המפלג, הפוצע עד דם, הוא קו השסע האתני. יש לנו את האוכלוסייה שמוצאה מאפריקה, לא מהעולם הערבי, היא מוסלמית. ויש לנו את האוכלוסייה הערבית שקשורה בטבורה לצפון, כמובן מוסלמית, שהיא בעצם עוינת ונלחמת על משאבי הקיום: בארות מים, אדמות מרעה. וכאן נוצר קו סכסוך שהזין את הלהבות יותר ויותר. הערבים המוסלמים, שהיו, כאמור, מחוברים לחרטום, החלו להילחם לצידו בדארפור, שהחלה להתקומם על סיבות נוספות, ובראשם האתנית, וסיבות שנוגעות לקיום היומיומי.

‏אלעד: עכשיו, מה עשה אותו אל-בשיר? הוא כנראה חשב שמצא דרך לפתור כמה בעיות במקביל. את הצבא הסודאני הוא השאיר בעיקר להילחם בדרום, ובמערב סודאן, בדארפור, אל-בשיר טיפח מיליציה ערבית מקומית שתילחם שם עבורו. ככה יוכל לנהל שתי חזיתות, וככה גם לא יהיה גוף צבאי חמוש חזק אחד שיאיים עליו בהפיכה. הצבא תחת הפיקוד שלו, ואם לאיזה גנרל יהיו רעיונות, אז לאל-בשיר יש גם מיליציה, אותו כוח ערבי מדארפור.

‏פרופ' רונן: אותם ערבים שסייעו לחרטום ונקראו ג'נג'וויד, כלומר רוכבי גמלים ופרשים, ראו בזה מעין איזה מלחמת שחרור פנאטית, והם השקיעו בזה את כל מאודם.

‏[הקלטה, אדם מדבר בערבית, אחריו חוזרים קהל אנשים שמסביבו]

‏פרופ' רונן: וזאת תקופה שהתחלנו לראות בסודאן מספר הרוגים, הן בלחימה ישירה והן בסיבות עקיפות כגון רעב, תחלואה, פליטות, עקירה וכדומה. ובאמת, טרגדיות אנוש שכמותן יש הטוענים שמה שקרה בביאפרה זה היה רק פתיח, מבוא למה שקרה בדארפור במשך הזמן.

‏אלעד: הג'נג'וויד החריבו אזורים שלמים בדארפור, הם טבחו בנשים ובילדים. בין 2003 ל-2005, לפי ההערכות, נרצחו 200,000 איש שם. רצח העם בדארפור אז זיעזע את העולם.

‏פרופ' רונן: נכון, ואין מושיע. כוח אדיר, אפקטיבי, נחוש, ששם את עיניו אל האדמות הפוריות ואל המים המצטמקים, ובעצם עוסק בטיהור אתני. זה… צריך לקרוא לילד בשמו. טיהור אתני מקיף ברמות אדירות, המדיה מביאה את הטבח באזור, בדארפור, למודעות העולם, התקשורת עובדת שעות נוספות.

‏[הקלטה]

Scott Pelley, CBS News: “The United Nations calls it: the greatest crisis in the world today. The United States calls it genocide. It’s happening in the African nation of Sudan, and we went there to see for ourselves. What we saw and what you will see tonight is evidence of a government-backed campaign to wipe out a race.”

‏פרופ' רונן: כל עולם הקולנוע וידוענים למיניהם, ג'ורג' קלוני, אנג'לינה ג'ולי, אלטון ג'ון ואחרים, יצאו בנאומים, במחאות, בנאומים במוסדות, בתמיכות וקראו להפסקת הג'נוסייד בדארפור.

‏[רצף הקלטות]

George Clooney: “Right now we’re standing here on the border of Chad and Darfur. A lot of bad things are happening over here right now.”

Nick Clooney: “Hundreds of thousands of people believed dead, over 2 million more displaced. For over two years, violence in the Darfur region of Sudan has destroyed the lives of innocent people. We can’t let this continue, and we need your help to end the crisis in Darfur once and for all.”

‏אלעד: כשסודאן במוקד העולמי ובלחץ בינלאומי, אל-בשיר התקדם לסגירת חזית אחת, לא החזית של דארפור דווקא, אלא זו בדרום. ב-2005 הסתיימה המלחמה הארוכה בין הצפון לבין הדרום, דרום סודאן קיבלה אוטונומיה ואחר כך, במשאל עם, דרום סודאן יצאה לדרך של פיצול ועצמאות, היא הפכה למדינה בפני עצמה.

‏[הקלטה]

Geffrey Gettelmen, The New York Times: “We’ve just witnessed the birth of the world’s newest nation, the Republic of South Sudan, the 54th country in Africa. After decades of guerilla struggle and intense international pressure, this part of Sudan has declared its independence from the north.”

‏אלעד: סודאן של אחרי מלחמת האזרחים הייתה מדינה מפורקת. המתיחות הפנימית המשיכה, בחלק מהמקומות היא אפילו גברה, כי קבוצות אתניות בסודאן ראו את ההצלחה של הדרום, וגם רצו מדינה משל עצמן.

‏פרופ' רונן: נדמה לך שהגעת למצב של רגיעה ושל, באמת, רק אודים שמעשנים, והנה זה הולך להסתיים, ואז זה פורץ במקום אחר. סודאן נמצאת בכאוס מוחלט, על סף חורבן. כל הזמן אומרים - "היא מידרדרת", אבל כמה אפשר להידרדר? הרי התהום בסוף מגיע.

‏[הקלטה, קהל ילדים צועק בערבית]

‏אלעד: עם סיום המלחמה והפיצול של הדרום, סודאן איבדה מקור הכנסה מאוד חשוב, מאגרי נפט שנשארו בידי דרום סודאן. הממשלה הכריזה על צעדי צנע, בזמן שבעצמה המשיכה להוציא הון על הצבא ועל המיליציה, על חגיגות שחיתות של גנרלים ושל הנשיא. כשברקע האביב הערבי, היו גם מחאות בסודאן, מחאות שהממשלה הצליחה לדכא. אבל כמה שנים אחר כך, בסוף 2018, המצב במדינה רק החמיר, גל המחאות שם חודש. הסודאנים יצאו לרחובות נגד יוקר המחיה, נגד השחיתות, נגד תקציב שכמעט 70% ממנו הלך לגנרלים ולמערכת הביטחון, בזמן שלאזרחים עצמם באמת בקושי היה מה לאכול.

‏[הקלטה, צלילי הפגנה ומחיאות כפיים]

‏אלעד: ואז, אז קרה משהו מעניין. אל-בשיר הרי הכין לעצמו תעודת ביטוח: שני גופים צבאיים חמושים, שכאילו ינטרלו אחד את האיום של השני. יבטיחו שלא יהיה בסודאן כוח גדול אחד שיסכן אותו, את ההנהגה שלו. אלא שאז, בשנת 2019, כשהמחאות נגדו הלכו והתרחבו, שני הגנרלים שעמדו בראש שני הגופים הצבאיים, הצבא הרשמי והמיליציה, שניהם קיבלו יחד החלטה. הם החליטו לשתף פעולה, וביחד החליטו להפיל את המנהיג.

‏[הקלטה]

Kristie Lu Stout, CNN news: “This out of Sudan. After 30 years in power, President Omar al-Bashir has been forced out of power by the country’s military. The army has dissolved the government and declared a state of emergency. Military sources say…”

‏אלעד: שני הגנרלים הבטיחו, כרגיל, להביא שינוי, להביא לשלטון אזרחי בסודאן. שלטון לא מושחת, לא מדכא. סודאן, כך היה נדמה, יצאה לדרך מבטיחה חדשה.

‏[הקלטה, צלילי הפגנה, צעקות ומחיאות כפיים]

‏אלעד: אלא שהפתגם הישן בלעז, Old habits die hard, הוא מאוד מדויק. גם לסודאן קשה להיגמל מההרגלים הישנים. זה היה רק עניין של זמן עד שהשותפות בין שני הגנרלים, עד שההבטחה לדרך חדשה וטובה תהפוך ליריבות מרה ולעוד מלחמה קטלנית ששוב קורעת את המדינה.

‏[מוזיקת רקע]

‏מיד חוזרים.

‏[חסות]

‏אלעד: בשלב הזה של הסיפור, נציג שתי דמויות שבעצם ילוו אותנו מכאן והלאה. אחד הוא הגנרל בורהאן, מי שעומד בראש הצבא הסודאני. השני הוא הגנרל דגאלו. הוא מוכר יותר בזכות הכינוי שלו "חמדתי". הוא, חמדתי, עומד בראש כוחות המיליציה, מה שהתחיל כג'נג'וויד והפך לכוח RSF. שני הגנרלים, הם ששיתפו פעולה יחד, הם שהפילו את אל-בשיר, הם שגיבשו שלטון חדש, דואופול שבו בורהאן הוא הנשיא וחמדתי הוא הסגן.

‏פרופ' רונן: בורהאן ראה את עצמו כראש מדינה. הוא על תקן נשיא ומפקד הצבא הסודאני, הוא number one בסודאן ועל פיו יישק דבר. והם, הג'נג'וויד, עכשיו ארגון המיליציות הצבאיות, החזק כל כך, שבעצם שולט בדארפור, הוא כבר לא איזה ארגון קיקיוני שנתמך וזקוק לסיוע של חרטום, אין לבטלו ויש לו מעמד לא פחות חזק בראייתו, והוא רוצה לעצב את סדר היום, להזרים משאבים, לשנות את הכל מההתחלה, לנקודת התחלה חדשה שתשנה את האזור מיסודו.

‏אלעד: בורהאן וחמדתי הציגו מנגנון שאמור היה לפקח על העברת השלטון לידיים אזרחיות. הם אפילו מינו ראש ממשלה. הכל כאילו נע בכיוון הנכון. אלא שבפועל, שני הגנרלים ממש לא התכוונו לוותר על הכוח שלהם. ושוב הם ארגנו הפיכה צבאית ולקחו את השלטון.

‏[הקלטה]

Journalist Emmanuel Akinwotu: “Just within the past few hours, the head of the armed forces dissolved the joint military-civilian government, declared a state of emergency, and announced elections for 2023.”

‏אלעד: ואחר כך דיכאו את הניסיונות של האזרחים לצאת לרחוב.

‏[הקלטה, קולות אנשים מוחים, מחיאות כפיים ותיפוף על דרבוקה]

‏אלעד: משנת 2021, שני הגנרלים הם השליטים של סודאן. שניהם אנשים מאוד עשירים שעומדים בראש ארגונים מאוד חזקים. בורהאן, כראש הצבא הסודאני, הוא אחראי בין היתר על התעשיות הביטחוניות והטלקומוניקציה בסודאן. חמדתי שולט על חלק ממכרות הזהב והמינרלים. ה-RSF שלו גם שימשו כשכירי חרב בתשלום בקונפליקטים בלובי ובתימן. כל אחד מהם הצליח ליצור קשר ובריתות עם מדינות אחרות. איחוד האמירויות למשל, היא, לכאורה, תומכת בחמדתי ובמיליציה שלו. המיליציה מספקת לאמירתים מתכות יקרות והם בתמורה מספקים נשק. זו לפחות הטענה. איראן, גם נטען, תומכת מאוד בבורהאן ובצבא הסודאני. האיראנים רוצים אחיזה בים האדום, בנמל סודאן. זה מיקום שחשוב להם גם אסטרטגית וגם כלכלית. וגם מצרים, מצרים רוצה שקט בגבול שלה, והיא, לכאורה, תומכת בצבא הסודאני. בריטניה, היא, לפי הטענות, עדיין מעורבת בסודאן, ובאופן כללי, למדינות אירופה יש אינטרס, יש עניין מאוד ברור במה שקורה שם.

‏פרופ' רונן: אירופה נמצאת, בעיקר בשנה האחרונה, ב"מלחמה" במרכאות. זה סוג של מלחמה, לבלימת הצונאמי של המהגרים לתחומיה. ואחת הסיבות לצונאמי ההגירה הזו, זה המלחמה בסודאן, שכאמור היא יצואנית מצטיינת של הגירה לאירופה, ואחת הסיבות המרכזיות היא המלחמה, והנחת העבודה של האיחוד האירופי היא שאם המלחמה תיפסק, או לפחות תתנהל על אש קטנה ותהיה יותר רווחה, ומוסדות האו"ם יכנסו להגיש שירותי הצלה ושיקום, והמדינות העשירות יתרמו כספים וישקיעו ב… בשיקום ההרס והחורבן, אז יהיו פחות מהגרים. זאת אומרת, שאנחנו רואים פה כל כך הרבה גורמים, שהאינטרסים שלהם הם לפעמים אפילו נוגדים זה את זה, או לא ברורים דיים, והם מעדיפים לשבת על איזושהי גדר ולחכות מי הכוח שיכריע. ובינתיים, אוכלוסיית סודאן הולכת ומצטמקת, הטרגדיות והאסונות האנושיים, זה דבר מזעזע ברמות שקשה לתאר.

‏אלעד: אז אפשר להבין. יש הרבה ידיים בינלאומיות שבוחשות במה שקורה בסודאן. ובשנת 2023, בלחץ אירופי ואמריקני, בורהאן וחמדתי הודיעו, שוב, על מנגנון לשילוב גורמים אזרחיים בממשלה. הם הסכימו שהמיליציה, RSF, כ-100,000 לוחמים, ישולבו בתוך הצבא הסודאני. בורהאן, כראש הצבא, רצה שהמהלך הזה יקרה יחסית מהר, בתוך שנתיים. חמדתי, ראש המיליציה, הודיע שמבחינתו, אם יהיה שילוב, הוא יקרה רק בתוך עשור. השניים, לכאורה, עבדו עדיין ביחד, למרות שכל אחד מהגנרלים כבר הכין את הצבא שלו. כל אחד מהם התבצר בעמדותיו, התעקש, כל אחד מהם ראה את עצמו כמי שראוי להוביל, ובטח לא להיות מספר שתיים תחת הגנרל השני.

‏פרופ' רונן: שני המחנות החלו להתעמת צבאית ביניהם. מאבק על אגו, מאבק על כוח, מאבק על משאבים, מאבק על צביון המדינה. זה מאבק על ניהול מדיניות החוץ האזורית, גם אפריקנית, גם מערבית, גם הבינלאומית, וכאן זה הולך ומידרדר.

‏[הקלטה, קולות ירי ודיבורים בערבית]

‏אלעד: הצבא הסודאני והמיליציה הציבו כל אחד רבבות לוחמים בכל רחבי המדינה. באפריל 2023 התחילו הקרבות. כל צד טוען שהצד השני הוא שירה את הירייה הראשונה.

‏[הקלטה, דיבורים בערבית, קול צעקת תדהמה]

‏אלעד: המיליציה של חמדתי כבשה את עיר הבירה חרטום. בורהאן והצבא העתיקו אז את המפקדה הראשית שלהם לנמל סודאן, בים האדום. ב-CNN, בשנת 2023, דווח שכוחות מיוחדים של אוקראינה ביצעו בסודאן מתקפת כטב"מים נגד לוחמים של כוח וגנר הרוסי שתומכים במיליציה של חמדתי. ובזמן שהצבא תכנן במשך חודשים איך להשתלט מחדש על חרטום, המיליציה הסתכלה מערבה, הטילה מצור על דארפור, רצתה לכבוש את העיר הגדולה אל-פאשר. בחודש מרץ השנה, כוחות הצבא כבשו את עיר הבירה בצפון. בורהאן הגיע לארמון הנשיאות והכריז שם שחרטום חופשית. שבעה חודשים אחר כך, באוקטובר, לפני קצת פחות מחודשיים, המיליציה הצליחה לכבוש את אל-פאשר בדארפור, ובכך בעצם השלימה השתלטות על כל מערב סודאן. וכך בשבועות האחרונים, יוצאים תיעודים מדארפור של התעללות מזוויעה. המיליציה הערבית, RSF, בדיוק כמו ב-2003, שולטת בחבל הארץ הזה וממשיכה היום בניסיון לבצע טיהור אתני באפריקנים ובמיעוט הלא ערבי שם. המאמצים להביא להפסקת המלחמה בינתיים מקרטעים. ארצות הברית יחד עם מצרים, סעודיה ואיחוד האמירויות מנסה לגבש מתווה להפסקת אש. אלא שבורהאן אומר שכל זמן שאיחוד האמירויות בתמונה, הוא לא מוכן לנהל משא ומתן, כי הם, לטענתו, תומכים ב-RSF, במיליציה. באיחוד האמירויות אומרים, אין לנו מושג על מה בורהאן מדבר.

‏[הקלטה - בורהאן נואם בערבית]

‏אלעד: בורהאן בשלב הזה כבר היה כנראה עצבני יותר, אמר שההצעה האחרונה של המתווכות להפסקת אש, זו שדיברה על שלושה חודשים של הפסקת אש ואז פתיחת שיחות להפסקת הלחימה, הוא אמר שהיא ההצעה הגרועה ביותר עד עכשיו.

‏[הקלטה - בורהאן נואם בערבית]

‏אלעד: הוא גם אמר שהוא חושש מכך שהשליח האמריקני המיוחד הפך להיות מכשול לשלום שהסודאנים רוצים.

‏[הקלטה]

President Donald Trump: “Well, thank you very much, everybody. We have a… extremely respected man in the Oval Office today, and a friend of mine for a long time, a very good friend of mine. I’m very proud of the job he’s done. What he’s done is incredible, in terms of human rights and everything else.”

‏אלעד: עם הפרסום של הזוועות בשבועות האחרונים, גובר השיח על סודאן, ועל מה שקורה שם. לפי האתר "פוליטיקו", בפגישה עם הנשיא טראמפ לפני כשבועיים, יורש העצר הסעודי MBS ביקש מהנשיא להגביר מאמצים כדי לסיים את המלחמה בסודאן. טראמפ, מצידו, אמר בימים האחרונים, שהוא מתכוון להשתמש בהשפעה שלו ובכוח שלו כדי להביא לסוף האלימות בסודאן. איש לא באמת יודע אם ואיך אפשר לסיים את המלחמה בין הצבא לבין המיליציה. אולי גם הפעם הסוף יכלול פיצול לשתי מדינות. השטח שהוא היום מערב סודאן, זה שמחזיקה המיליציה, והשטח שהוא היום צפון ומזרח סודאן, שמחזיק הצבא. אולי. כך או כך, עד שימצא מתווה מוסכם, סודאן ממשיכה לנהוג כפי שנהגה בעשרות השנים האחרונות. היא נקרעת מבפנים במלחמות נוראיות. רבבות נשים וילדים הופכים לקורבנות וסופגים את האלימות הקשה ביותר שאפשר לדמיין. ובמערב, בקמפוסים היוקרתיים בעולם אין היום נהלי מחאה. בטקסי הפרסים בהוליווד אין שחקנים שעומדים עם סיכות נגד המלחמה בסודאן. המלחמה הנוראית הזו והיא נוראית, בינתיים, היא מלחמה שהעולם מעדיף להתעלם ממנה.

‏פרופ' רונן: אני אומרת דבר שהוא מאוד מעציב אותי לומר זאת. יש איזה נקודת שובע לתקשורת העולמית, לקהל הצורך אותה. אנחנו מכירים את זה גם ממקומות אחרים, שנושא שיהיה נורא ככל האפשר, מתרגלים אליו, מעכלים אותו, ובפעם הבאה אולי זקוקים לרף גבוה לאין שיעור ודרמטי ואדום הרבה יותר וצהוב הרבה יותר כדי להתגייס אליו.

‏אלעד: וזה היה "אחד ביום" של N12. תודה רבה לפרופסור יהודית רונן.

‏אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה הילה פז, שירה אראל, עדי חצרוני ודניאל שחר. על הסאונד, יאיר בשן שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

‏אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם בשבוע הבא.

‏[מוזיקת סיום]

‏[חסות]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה