אחד ביום - הסוף של USAID

לפני כשבוע קיבלו 2000 עובדי סוכנות הסיוע האמריקאית USAID הודעה על סגירת הארגון. זה אולי נראה כמו אירוע קטן, אבל יש לו השלכות רחבות שעלולות לשנות את גורלם של מיליוני בני אדם שקיבלו ממנו סיוע בתחומים של חינוך, בריאות וכלכלה ברחבי העולם כולו. והמהלך הזה, גם מסמן שינוי במדיניות החוץ ששולטת בארה"ב כבר מעל 60 שנה. אז הפעם, אנחנו עם הסוף של USAID. אורחת: ד"ר רעות ברק וויקס, ראש תכנית גלוקאל לפיתוח בינלאומי באוניברסיטה העברית ויו"ר נאלא, ארגון ישראלי שתומך בבריאות הציבור באפריקה.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 05/03/2025.

‏[חסות]

‏אלעד: היום יום רביעי, חמישה במרץ, ואנחנו "אחד ביום", מבית N12. אני אלעד שמחיוף, ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום, בכל יום.

‏שעתיים לפני שהגיע המייל, חלק מעובדי הקבלן ואנשי הצוות ברחבי העולם התחילו לחוות בעיות. רבים דיווחו שננעלו מחוץ למערכת הממוחשבת, שאין להם גישה. היה די ברור שלא מדובר בסתם תקלה אקראית, ובאמת, קצת אחרי חצות הגיע המייל הרשמי: "לכל העובדים, המשרדים יהיו סגורים מחר. כולכם מתבקשים לעבוד מהבית, למעט מי שהנוכחות הפיזית שלו חיונית במשרד. הוראות נוספות יגיעו בקרוב". זו לשון המייל. והמייל הזה הגיע מכתובת שאיש מהעובדים לא זיהה. כתובת רשמית, ממשלתית, אבל את השם, גווין קליגר, העובדים לא שמעו לפני כן. שעות אחרי שהמייל הזה נשלח, יתר העובדים ננעלו מחוץ למערכות, היוזרים ברשתות החברתיות של הסוכנות, שהם חלק ממנה, נמחקו, אתר האינטרנט הוסר, ובמקומו נשארה רק הודעה אחת: "העובדים מתבקשים להגיע למשרד ולאסוף את החפצים הפרטיים שלהם". כל מחלקה קיבלה חלון של שעה וחצי, העובדים התבקשו להביא ארגזים בעצמם, ונכתב עוד שאסור להגיע אל המשרד עם חפצים כמו גרזנים, פטישים או רובי אוויר. ככה, באופן הזה, הודיע גווין קליגר בן 25, שה-United State Agency for International Development, הסוכנות האמריקאית לפיתוח בין-לאומי, מוכרת יותר בשם USAID, יש מי שקורא לה US-AID, הסוכנות הזו נסגרת.

‏אז כמו שאולי הנחתם, גווין קליגר הוא רק השליח. הוא אחד מנערי DOGE, המחלקה ליעילות ממשלתית שמוביל המיליארדר אילון מאסק. אותו מאסק שאמר שסוכנות USAID היא לא תפוח שיש בו תולעים, אלא פשוט כדור של תולעים.

‏[הקלטה]

Elon Musk: “It’s hopeless. And USAID is a ball of worms. There is no apple [laughs]. And when there is no apple there’s… there’s… you’ve just got to basically get rid of the whole thing.”

‏אלעד: וכמו שאתם יודעים, גם מאסק לא פועל לגמרי בזכות עצמו. מינה אותו לתפקיד מפקח-על כזה, הנשיא טראמפ. טראמפ בעצמו התבטא נגד USAID ואמר שזו סוכנות שמנוהלת בידי חבורה של משוגעים.

‏[הקלטה]

President Donald Trump: “It’s run by a bunch of radical lunatics, and we’re getting them out. USAID, run by radical lunatics, and we’re getting them out, and then we’ll make a decision.”

‏אלעד: אלא שהסיפור הרבה יותר מורכב. בארצות הברית יש את מי שמאשימים עכשיו את טראמפ ואת מאסק שהם פועלים בניגוד לחוק, שההחלטה הזו שלהם תוביל למוות של מאות אלפים ברחבי העולם, שהיא תהפוך את ארצות הברית למדינה שאי אפשר לסמוך עליה, ותחזק מאוד את סין.

‏אנחנו אוהבים כאן מורכבות, אז הפעם אנחנו עם דוקטור רעות ברק וויקס, ראש תוכנית גלוקל לפיתוח בין-לאומי באוניברסיטה העברית, ויושבת ראש ארגון נאלא, ארגון סיוע שפועל באפריקה, עם הסיפור של סוכנות הסיוע האמריקנית, ה-USAID.

‏[הקלטה]

John F. Kennedy: “In the long history of the world, only a few generations have been granted the role of defending freedom in its hour of maximum danger. I do not shrink from this responsibility, I welcome it! [applause]”

‏אלעד: חזרנו אחורה בזמן, לשנת 1961. הנשיא הטרי, ג'ון קנדי, והאקלים העולמי הוא שיש מלחמה קרה בין מעצמות, בין השקפות עולם, בין קפיטליזם לקומוניזם, בין ארצות הברית לברית המועצות.

‏ד"ר ברק וויקס: שנות ה-60 הם שנים שבהם הרבה מאוד מדינות מקבלות עצמאות, אוקיי, הקולוניאליזם נפסק, מדינות אירופה יוצאות מהרבה מאוד אזורים בעולם, ויש הרבה מאוד מדינות חדשות, וזה זמן טוב להתחיל לתפוס אותם, ולכוון אותם לאזור שאנחנו רוצים, באותו זמן שיש להם הרבה מאוד צרכים שצריך לענות להם. ובזמן הזה של המלחמה הקרה, ארצות הברית מנסה לאסוף כמה שיותר ידידות ברחבי העולם, שלא חס וחלילה יפלו לצד הקומוניסטי של המפה, וקנדי הבין שארצות הברית נתפסת כגוף מאוד שלילי וכוחני בעולם, שבא ותופס מקום בקוריאה, בווייטנאם, בכל מיני מקומות, והמטרה שלו הייתה, היו כמה מטרות, אחת המטרות הייתה בעצם לחזק את התפיסה החיובית של מדינות, ממשלות העולם, אזרחי העולם על ארצות הברית. יש מטרה הרבה יותר עמוקה, שהיא לחזק, בעצם, את האחיזה של ארצות הברית במקרה הזה, במדינות אחרות, באמצעות משהו שנקרא כוח רך, soft power. אנחנו נתמוך במדינות במקומות שהם צריכים, באמצעות היכולות שלנו, וככה נקבל את האהדה של הממשלה, את האהדה של הציבור, והאהדה הזאת יכולה לתרום לנו, באמצעות חיזוק קשרים פוליטיים, חיזוק קשרים כלכליים. וההתפתחות של USAID בתקופה הזאת, היא גם כדי לחזק את הקשר של ארצות הברית עם מדינות, כדי שיהיו יותר בצד הדמוקרטי.

‏[הקלטה]

John F. Kennedy: “The people who are opposed to aid should realize that this a very powerful source of strength for us, that permits us to exert influence for the maintenance of freedom. If we did not… were not so heavily involved, our voice would not speak with such vigor.”

‏אלעד: הנשיא קנדי אמר אז, שבלי סיוע בין-לאומי מסיבי תיפגע היכולת להשפיע, להשמיע את קולנו, לתחזק את החופש המערבי, לעזור לאחרים. הסיוע הבין-לאומי לאחרים יחזק אותנו, את ארצות הברית, כך הוא אמר. ובאמת ב-USAID התלכדו כמה שאיפות: אחת - לשווק את ארצות הברית באור חיובי בעולם, השנייה - ליצור מערכות יחסים ואפילו תלות של מדינות באמריקאים, והשלישית - גם, כן, באמת לעזור לחלשים.

‏ד"ר ברק וויקס: כן, "אנחנו כמדינה חזקה, בעלת אמצעים, בעלת יכולות, מחובתנו ההומניטרית לתרום לעניי העולם להתחזק". זה מטרה שהוצהרה על ידי הנשיא טרומן כבר ב-48', והוא אמר - "אנחנו, יש לנו מחויבות לבוא ולעשות את זה". צריך לזכור שהמצב של האי-שוויון בעולם, כשיש לנו מדינות מתועשות וחזקות ומדינות עניות, הוא נוצר בגלל תהליך התיעוש וההתחזקות של המדינות החזקות יותר. זאת אומרת, כשאירופה וארצות הברית באות ואומרות, "יש לנו מחויבות", זה כי באמת יש להם מחויבות, כי הם היום מצליחות על בסיס זה שנלקחו משאבים ונלקחו בני אדם ונלקחו הרבה מאוד דברים לאורך מאות בשנים, מאוכלוסיות חלשות יותר, ממדינות חלשות יותר, וזה יצר חוסר שוויון, שבימינו מאוד מאוד קשה לפרוץ אותו. ובעצם זו המחויבות שמקדמת את הפעילות של ממשלות כגופי סיוע. זה גם ה-soft power וגם המחויבות הזו שלהם.

‏אלעד: זה עבד, USAID עבדה, הסלוגן שליווה את הסוכנות, זה שמופיע על כל ארגז, בכל משלוח, בכל משרד, בכל תשדיר, From the American people, הסלוגן הזה תפס, הוא הפך למותג עולמי, והסוכנות הלכה וגדלה, יש שיאמרו הלכה ותפחה, הרי לא נגמרו האנשים בעולם שזקוקים לסיוע מארצות הברית, ויותר מזה, לארצות הברית לא נגמר הצורך להשיג השפעה בעולם, גם בעולם שאחרי המלחמה הקרה, למשל, בעולם שאחרי 11 בספטמבר.

‏[הקלטה]

George W. Bush: “Today in the continent of Africa, nearly 30 million people have the AIDS virus, including 3 million children under the age 15. Yet across that continent, only 50 thousand AIDS victims - only 50 thousand! - are receiving the medicine they need.”

‏ד"ר ברק וויקס: לדוגמה, אחד הפרויקטים הכי גדולים של USAID, נקרא PEPFAR, זה פרויקט ללחימה באיידס, והוא הוקם על ידי ג'ורג' בוש ב-2003.

‏[הקלטה]

George W. Bush: “I ask the congress to commit 15 billion dollars over the next 5 years to turn the tide against AIDS in the most afflicted nations of Africa and the Caribbean. [applause]”

‏ד"ר ברק וויקס: ואנחנו רואים שבסופו של דבר, USAID ו-PEPFAR שילמו 60% מסך עלות הלחימה באיידס בעולם. זאת אומרת, הם היו מאוד מאוד דרמטיים במקום הזה.

‏אלעד: זו דוגמה ל-win-win. ארצות הברית ניהלה מלחמות בכמה מדינות נגד טרור אסלאמיסטי, היא הגבירה מאוד את מאמצי הסיוע הבין-לאומיים באותה תקופה, בכל מה שקשור למאבק באיידס באפריקה. כך היא רתמה לצידה מדינות חשובות במאבק שלה, ובמקביל, גם מנעה וטיפלה במיליוני אנשים. אז זו דוגמה אחת, יש אחרות. USAID הפכה עם השנים לסוכנות עם תקציב של עשרות מיליארדי דולרים, ופעילות ב-120 מדינות.

‏ד"ר ברק וויקס: אז בתחום של חינוך, אנחנו מדברים גם על הנגשת חינוך לאוכלוסיות מוחלשות, לימוד אונליין לילדות אפגניות שאחרת אין להם נגישות לחינוך, או מתן מזון לילדים כדי שילכו לבית ספר ויקבלו אוכל בבית ספר, תמיכה בבנייה של בתי ספר, בתשתיות לבתי ספר, תמיכה בתשתיות סניטציה רלוונטיות, ועד, אצלנו בשכונה, זה יותר חיזוק קשרים כלכליים או תרבותיים או דברים כאלה בין ישראלים ופלסטינים, חברה אזרחית משותפת, כל מיני דברים, שלפעמים אפשר לראות אותם בעין של חיזוק האוכלוסייה המוחלשת, לפעמים זה בחיזוק ה-civil society שאנחנו קוראים לו, שבעצם הוא הגוף שיכול לתמוך בצרכים של האוכלוסיות המוחלשות.

‏אלעד: עכשיו, אסור לטעות. זה אולי נשמע נפלא, אמרתי win-win, באמת היו המון דברים טובים ש-USAID עשתה. אלפי עובדים בארצות הברית ועוד רבבות של עובדי קבלן בכל העולם, נציגים ממאות ארגוני סיוע שיתפו פעולה עם USAID, עשו המון פרויקטים חשובים ביחד, אבל תמיד הייתה ביקורת, תמיד היה מה שצריך ומה שאפשר לשפר.

‏ד"ר ברק וויקס: הביקורת, בעצם, מגיעה מתוך התחום עצמו. מי שעובד בתוך התחום עצמו יודע שכשמתקבלות החלטות על מימון בוושינגטון, הסיכוי שהם רלוונטיות לצורך המקומי הוא מוגבל. כשמדובר על X נשים שבעצם מקבלות את התרופה ל… כדי למנוע העברה של איידס לילדים, אז אוקיי, בסדר, אין הרבה טעויות שם. אבל יש לא מעט מקרים שבהם יש פער בין קבלת ההחלטות ויש בזבוז כספים, שבעצם מפתחים פרויקטים שאין להם השפעה מיטבית בשטח, שיש כל מיני פעילות שמקדמים, למרות שהיא פחות רלוונטית, אוקיי? כאילו, אפילו הדבר הזה של יש להניע איזושהי מטרה, אנחנו יודעים להפעיל אותה במקום אחד, היא בטח תעבוד טוב במקום אחר, אבל המציאות לא מראה את זה, זאת אומרת, יש הרבה מאוד אתגרים מקומיים שמשפיעים על האופן שדברים נעשים. הביקורת הפנימית הייתה ביקורת על הרלוונטיות הזאת, וגם על זה שיש לעיתים משרדים מנופחים, במקום שלושה אנשים מעסיקים שבעה. הייתה בהחלט ביקורת על בזבוז כסף ועל הטיה של הפעילות בין הצורך לבין קבלת ההחלטות בוושינגטון.

‏אלעד: היו עוד ביקורות, אגב, לא רק על אותו פקיד בוושינגטון שרואה פרויקט ש-USAID הוציא לפועל בתאילנד, ואומר "יאללה נעשה אחד גם בניגריה", בלי שהוא בכלל יודע אם צריך, אם זה מותאם, אם זה נחוץ. הייתה ביקורת גם על הפרקטיקה. עצם העובדה שארצות הברית מממנת לדוגמה מרפאות באפריקה, במדינות שחלקן מונהגות על ידי דיקטטורים, שמאוד מרוצים מכך שגוף זר חיצוני לוקח את נטל הדאגה לבריאות במדינה שאותו דיקטטור מנהל. אז הייתה גם ביקורת כזאת, אבל באופן מסורתי, עשרות שנים, לצד הביקורת איש בממשל האמריקני לא באמת דיבר ברצינות על למחוק לחלוטין את הסוכנות הזו.

‏ד"ר ברק וויקס: מאז ש… תחילת שנות השישים, אז אנחנו מדברים על 65 שנה, ההחלטה לקדם את הגוף הזה ולהפעיל אותו הייתה החלטה רב-מפלגתית, דו-מפלגתית, לא הייתה, לא היו שאלות בכלל על האם כן או לא, ולמרות שהשתנו הממשלים לאורך השנים, תמיד המשיכו לקדם את הפעילות של USAID. אף אחד לא חשב שמדינה כמו ארצות הברית צריכה לסגור את זרוע הסיוע שלה. עד הגעתו של טראמפ.

‏[הקלטה]

President Donald Trump: “I love the concept, but they turned out to be radical left lunatics.”

‏אלעד: חסות אחת, וממש מיד חוזרים.

‏[חסות]

‏אלעד: סוכנות USAID נמצאת על הכוונת של טראמפ לא מהיום.

‏ד"ר ברק וויקס: כבר בקדנציה הראשונה שלו, היו הרבה דברים שבעצם הראו שיש לו חוסר שביעות רצון גדולה מהזרוע הזאת, שהוא לא הרגיש שהיא משרתת אותו.

‏אלעד: אנחנו דיברנו כאן בעבר על טראמפ 2.0, איך הנשיא נכנס לכהונה השנייה שלו מלא במוטיבציה, סביב אותם רעיונות ושאיפות שהיו לו בקדנציה הראשונה, אבל אז הוא לא הצליח להגשים אותם. את USAID הוא, בלשון המעטה, לא מחבב. טראמפ רואה בסוכנות הסיוע גוף שמאלני, ליברלי, בזבזני ומסואב. בסביבתו של טראמפ האשימו את USAID שהם מקדמים אג'נדה פרוגרסיבית ברחבי העולם. ורוברט קנדי ג'וניור, מי שהוא שר הבריאות של טראמפ, טען ש-USAID היא בכלל חזית של ה-CIA, ושכספי הסיוע הבין-לאומיים נועדו בכלל לממן הפיכות ולהפיל משטרים.

‏[הקלטה]

Robert F. Kennedy Jr: “USAID, which is a CIA front, put 5 billion dollars into funding those riots. Those riots lead to a coup d'état against the first elected, democratically elected, government of Ukraine.”

‏אלעד: אז כן, הטענה הזו כנראה לא מדויקת. ובכלל, לא מעט טענות שיצאו מכיוון ממשל טראמפ בשבועות האחרונים על USAID התבררו אחר כך כלא נכונות.

‏[הקלטה]

Speaker: “USAID sponsored American celebrity visits to Ukraine after Russia’s full-scale invasion began. Angelina Jolie - 20 million dollars, Sean Penn - 5 million dollars, Jean-Claude Van Damme - a million and a half dollars…”

‏אלעד: בסרטון הזה למשל נטען שסוכנות הסיוע הוציאה עשרות מיליוני דולרים כדי לשלוח סלבס לביקורי הזדהות באוקראינה. הסרטון, שהופץ בין היתר על ידי טראמפ עצמו ומאסק, התברר כמזויף. המקור שלו התגלה באתר רוסי, והסלבס המדוברים הכחישו לחלוטין את הטענות. אני אתן לכם עוד דוגמה, אני מניח ששמעתם עליה.

‏[הקלטה]

Karoline Leavitt: “DOGE and OMB also found that there was about to be 50 million taxpayer dollars that went out the door to fund condoms in Gaza. That is a preposterous waste of taxpayer money. So that’s what this pause…”

‏אלעד: דוברת הבית הלבן הודיעה שבדיקה של תקציבי הסיוע האמריקנים העלתה שארצות הברית רכשה קונדומים בשווי 50 מיליון דולר לעזה. מאסק העלה כמה פוסטים בעניין הזה, ואז התברר שכן, יש עשרות מיליונים של דולרים של סיוע שהועברו לרצועת עזה, כן. אבל לא עבור קונדומים. ואת הקונדומים המדוברים, שהם בכלל לא בשווי 50 מיליון אלא הרבה פחות, הקונדומים האלה נשלחו כנראה למחוז עזה במוזמביק.

‏[הקלטה]

Journalist: “Mr Musk, you said on X that an example of the fraud that you have cited was 50 million dollars of condoms were sent to Gaza. Apparently Gaza in Mozambique, and the problem was to protect them against HIV. So can you correct the statements, it wasn’t sent to Hamas actually, so we can trust what you say?”

Elon Musk: “Well, first of all, some of the things that I say will be incorrect, and should be corrected. You know, if it… if it went to Mozambique instead of Gaza I’m like, OK, that’s not as bad, but still, you know, why are we doing that?”

‏אלעד: זה מה שמאסק אמר, בזמן שהוא עמד בחדר הסגלגל עם הבן שלו על הכתפיים. חלק מהדברים שאני אגיד, כך הוא אמר, יהיו לא נכונים, אבל בכל אופן, למה אנחנו בכלל צריכים לשלוח קונדומים למוזמביק? הנשיא טראמפ ישב באותו זמן לידו, ודי ברור, עם או בלי קשר לטענות הנכונות, ואלו שלא נכונות, טראמפ חותר בכלל תחת כל הרעיון שהשפעה עולמית וכוח אפשר לקנות בקונדומים למוזמביק, או בספרי לימוד לאפגניסטן.

‏ד"ר ברק וויקס: מבחינתו, soft power זה לא משהו שהוא בכלל, אני חושבת, מבין כקונספט. הוא רוצה hard power. אני אראה מי חזק, החזק שולט, אני לא צריך פה לייצר אהדה בקרב מדינות העולם, בשביל מה אני צריך את זה בכלל? מה עוזר לי שעכשיו יש פה איזה אישה, בזימבבואה שלא תחטוף איידס? לא מעניין אותי. אני רוצה לראות מי חזק, אני אשים כסף למי חזק, ומי יקדם את הערכים שחשובים לי. והיחידה הזאתי, הסוכנות הזאת, עושה כל מיני דברים שאני לא מבין בהם, לא רוצה להבין בהם, ואני לא סומך על האופן שבו הם מקדמים את האינטרסים של ארצות הברית.

‏אלעד: אפשר לראות את הגישה הזו של טראמפ, בהחלטות שהוא קיבל ממש בימים האחרונים - העלאה עצומה של המכסים על מוצרים מסין, מקנדה ומקסיקו. אפשר לראות את זה בהתנהלות שלו מול אוקראינה וזלינסקי. אפשר לראות את זה בכל הרטוריקה שלו. טראמפ נוקט בגישה של hard power, וכשמשלבים את זה עם תנועת MAGA, שהוא עומד בראשה, עם America First, זה היה רק עניין של זמן עד שטראמפ, והאחראי שהוא מינה ליעילות שלטונית, זה היה עניין של זמן עד שהם ימקדו את הכוונות ב-USAID.

‏ד"ר ברק וויקס: בעצם הייתה החלטה על סגירה. אנשים קיבלו הודעה שהם לא יכולים יותר לבוא למשרד, אין להם נגישות למיילים, אין להם נגישות בעצם לכל הכלים שלהם. מי שנמצא בחו"ל יש לו 30 יום לחזור חזרה לארצות הברית, ובעצם במהלך ה-90 יום הבאים אנחנו נבחן עד כמה יש צורך בפעילות שלכם, עד כמה יש צורך בעצם בפרויקטים השונים, ואחרי שנחליט, אולי נעסיק אותכם מחדש, אולי נחזיר אותכם, והתקבלה החלטה לצמצם את הפעילות.

‏אלעד: אז אחרי שההלם המסוים הראשוני הזה דעך, התחילו המאבקים, התחילו ההפגנות. מחוץ למשרדי USAID חיכו אנשים ומחאו כפיים לעובדים שיצאו משם כשהם נושאים את החפצים האישיים שלהם בארגזים שהביאו בעצמם מהבית.

‏[הקלטה - קריאות ומחיאות כפיים]

‏אלעד: אבל לצד זה התחילו גם מאבקים אחרים, בבתי המשפט.

‏ד"ר ברק וויקס: יש כל הזמן מאבקים משפטיים על מה מותר לממשל לעשות, מה אסור לממשל לעשות, יש פה בעצם סוג של משבר חוקתי כי בעצם מגיע הנשיא ועוזרו מהמשרד שאין לו בעצם, יש לו רק כוח מזה שטראמפ מינה אותו, בא ומתערב בהחלטת קונגרס, בתקציב קונגרס, בפעילויות של הקונגרס. אז יש פה איזשהו משבר חוקתי שכרגע נידון בבתי המשפט. וכל הזמן יש שינויים, אבל ככל שעוברים הימים ועוברים הזמנים אנחנו מבינים שההחלטה היא באמת, בסופו של דבר, לסגור את היחידה הזאתי, שלא רק שהצוות של USAID מפסיק לעבוד אלא גם הכסף של USAID נותן או יתחייב לתת לא יינתן יותר.

‏אלעד: יש כאן המון שאלות שעולות, והן לא רק חוקתיות. יש המון בעיות. קחו לדוגמה את העובדים, את אלפי העובדים של USAID בארצות הברית, שלילה אחד קיבלו אימייל וזהו, רובם המוחלט למעשה פוטרו. יש כאן סוגיות של דיני חוזים ושל דיני עבודה. הלאה. USAID עובדים עם אלפי ארגונים ברחבי העולם, אמרנו, עם מאות אלפי עובדי סיוע שמועסקים כעובדי קבלן חיצוניים. העובדים האלה לא קיבלו מייל, אבל גם העבודה שלהם, למעשה, הופסקה ברגע אחד.

‏ד"ר ברק וויקס: בעצם בכל אחד מהמדינות האלה, 120 מדינות, USAID מפעילים פרויקטים. הפרויקטים מופעלים על ידי קבלנים או עובדי קבלן, אבל בסוף, ברוב המקרים אלה עמותות ללא כוונות רווח, שהם אלה שמחזיקות את האחיות שיתנו את החיסון, או הם אלה שהולכות ובודקות אם החקלאי מקבל את מה שהוא צריך, ובעצם העמותות האלה, שנשענו על תורם שנחשב יחסית יציב, ביום אחד בעצם נדרשים לפטר את העובדים שלהם, ובעצם אנחנו מדברים פה על מאות אלפי אנשים. המספר עדיין לא ממש ברור, כי יש פה גם משהו מתגלגל.

‏אלעד: תחשבו עד כמה זה מורכב. קחו לדוגמה מרפאת איידס בדרום אפריקה, מרפאה שמופעלת על ידי ארגון סיוע מקומי אבל ממומנת על ידי כספי סוכנות הסיוע האמריקנית. האחראי האמריקני האזורי מטעם USAID, זה שישב בשטח, הוא חזר הביתה, זו הייתה ההוראה. הכסף למרפאה הפסיק לעבור, אין מי שישלם לאחיות, לרופאים, אין מי שירכוש ציוד. המרפאה הזו כבר חתמה לפני כמה חודשים, נניח, על חוזה עם מפעל שמייצר את התרופות, היא חייבת למפעל כסף אבל עכשיו אין לה איך לשלם. אז המרפאה נסגרה, המפעל לא מקבל את הכסף שמגיע לו, נהג המשאית שהיה אמור להוביל את התרופות גם הוא לא מקבל כסף, האורזים, הפורקים - כולם מושפעים מההחלטה הזו שהתקבלה בוושינגטון, החלטה לסגור ברגע את סוכנות הסיוע שמימנה תוכניות בעולם בשווי 70 מיליארד דולר. זה פחות מאחוז מהתקציב הפדרלי של ארצות הברית, וזה רק מה שקורה במרפאה אחת קטנה בדרום אפריקה.

‏[הקלטה]

Speaker: “We stand to lose all the investment of the last 25 years, if we do not work hard to fill the gaps that this funding freeze is causing. We will see lives lost.”

‏אלעד: הקטע הזה הוא מכתבה על המצב שנוצר עכשיו בדרום אפריקה, במרפאות האיידס. מומחים בעולם מדברים עכשיו על מאות אלפי מתים ומאות אלפי נדבקים חדשים, הכול בגלל ההחלטה הזו שקיבל דונלד טראמפ. שר הבריאות של דרום אפריקה, הוא אמר שהמדינה תעביר תקציבי חירום עבור תרופות מצילות חיים. יהיו גם ארגונים אחרים שינסו להדביק את הפער, אבל הכסף האמריקני שנעלם ישאיר חור ענק שאי אפשר באמת למלא.

‏ד"ר ברק וויקס: אם עכשיו בעצם USAID יוצאת מתחום האיידס, תורמים אחרים, גופים אחרים יצטרכו לבוא ולתת את המענה, או יידרשו לכך, האם הם רוצים לתת את המענה. רוב הסיכויים שיהיו תורמים שיחליטו להסיט את הכסף החוצה מדברים שאולי נחשבים קצת פחות emergency, ויעבירו את הכסף לתוך מתן המענה הנדרש המיידי הזה, ההומניטרי הזה אפילו. ואז אנחנו נראה פה שבעצם יש איזושהי השפעה עקיפה על מעגלים הרבה הרבה יותר נרחבים. יש, נגיד, בתחום הבריאות, יש מחלות שנקראות "מחלות טרופיות מוזנחות", כי הם מחלות שיש אותן רק באזורים מאוד מאוד ספציפיים. הכסף מן הסתם הולך עכשיו לצאת מלתמוך בהם, אל לתמוך בצמצום מלריה, צמצום איידס, צמצום TB, כל המחלות האלה שהן באמת מאוד מאוד דרמטיות ברחבי העולם.

‏אלעד: אז כן, זו אחת ההשלכות, ויש עוד. כי אם אתם זוכרים, המטרה של USAID לא הייתה רק לעזור למדינות החלשות, אלא גם לחזק את ארצות הברית - להפיץ בעולם דמוקרטיה, חופש, את ערכי המערב, הכול דרך סיוע. וכשארצות הברית נסוגה לאחור, יש לפחות מעצמה אחת אחרת, ואולי גם עוד כמה מדינות אחרות שמאוד ישמחו להיכנס במקומה.

‏ד"ר ברק וויקס: ארצות הברית ואירופה, בראשות ארצות הברית, בעיקר ב-25 שנים האחרונות, נמצאות בתחרות… נקרא לזה תחרות, בתחום הסיוע עם סין, שבעצם מטרתה היא לא soft power, מטרתה היא נגישות למשאבים, והיא עושה את זה, אבל דרך יצירת הסכמים ומתן כספים והלוואות, באופן שהוא מאוד דומה לכספי סיוע, למדינות שונות, וסין תשמח מאוד להרחיב את ההשפעה שלה. זה שם את אירופה גם פה במקום מורכב. גם ככה יש לאירופה, למנהיגים אירופאים, בעיות אחרות מול ארצות הברית, אבל גם בסיטואציה הזאת הם צריכים לקבל החלטה עד כמה הם רוצים לבוא ולשים כסף ולהשקיע ב-mitigating, איזשהו באפר כדי שסין לא תיכנס לשם. זאת אומרת יש פה איזושהי החלטה שהם יצטרכו לקבל, הם עדיין לא נמצאים במקום הזה.

‏אלעד: כרגע לפחות, טראמפ ממשיך בתוכנית שלו אל מול המכשולים המשפטיים. מומחים אומרים שגם אם בסוף יוחלט שטראמפ פועל בניגוד לחוקה, שאסור לו לסגור את USAID, הנזק שנעשה בשבועות או בחודשים שבהם לא תהיה פעילות עלול להיות בלתי הפיך. וכן, מתנהל כאן דיון חשוב - מה מידת המעורבות שצריכה להיות לארצות הברית בסיוע הומניטרי, בחינוך, בבריאות בעולם? יש שיחה שצריכה להתקיים על יעילות של סוכנויות ממשלתיות, ובטוח שיש גם מקרים של ניצול משאבים וכספים לרעה. אבל צריך להכיר בעובדה שבזמן שהדיון הזה נערך עכשיו, בבית הלבן, בתקשורת, בקונגרס, בבתי המשפט, חיים של המון אנשים, אנשים שנמצאים מאוד רחוק משם, השתנו מקצה לקצה.

‏ד"ר ברק וויקס: אין ספק שתחום הסיוע והפיתוח הוא תחום מורכב, ואין ספק שהיו דברים לא טובים שנעשו באופן שבו הם נעשו. אני חושבת שיש מקומות ויש מדינות שייאלצו למצוא דרך אחרת לממן את התמיכה שהאוכלוסייה הענייה נדרשת אליה, ויעשו את זה. יכול להיות שהסקטור הפרטי יהיה יותר מעורב, יכול להיות שיגדילו יעילות באופן שבו הדברים נעשים, אבל אין ספק שעד שזה יקרה יהיה אוכלוסיות חלשות, עניות, נדרשות, שיספגו מאוד, במיליונים של אנשים ברחבי העולם.

‏אלעד: דוקטור רעות ברק וויקס, תודה.

‏ד"ר ברק וויקס: תודה.

‏אלעד: וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה - הילה פז, שירה אראל, עדי חצרוני ודניאל שחר. על הסאונד - יאיר בשן, שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

‏אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם מחר.

‏[חסות]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה