אחד ביום - מהעיניים של המפרציות

כבר לפני המלחמה, כשברקע כבר דיבורים על מתיחות ומתקפה, מדינות המפרץ ביקשו מהנשיא טראמפ: אל תתקוף. הן לא רצו זעזועים מיותרים בשכונה שלהן, בטח לא מלחמה. במשך שנים, חלק ממדינות המפרץ ניסו להסביר שהן מקום בטוח, איכותי, יוקרתי והנה - פתאום הן נקלעו בעל כורחן למלחמה שהן לא רצו ולא יזמו, מלחמה שעלולה לשנות את כל מה שבנו במשך עשרות שנים. אז הפעם אנחנו עם אוהד חמו כתבנו לענייני ערבים, עם המלחמה מהעיניים של מדינות המפרץ. 

---

‏תאריך עליית הפרק לאוויר: 05/03/2026.

‏[חסות]

‏[מוזיקת פתיחה]

‏אלעד: היום יום חמישי, 5 במרץ ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף, ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום, בכל יום.

‏[מוזיקת פתיחה מסתיימת]

‏[הקלטה]

Woman 1: [upbeat music] “What do you mean, what do I see when I look up? I see Burj Khalifa and a fantastic weather. What? Burj Khalifa evacuated?! Of course not! people are living there in peace.”

‏אלעד: בימים האחרונים יש מלא סרטונים כאלה.

Man 1: [Street sounds] “I’m in downtown Dubai, but if we look around, cafes are full, families are out and tourists are everywhere. It feels completely normal. Yes, you hear activity, sometimes, in the sky but that’s not chaos, that’s security…”

‏אלעד: מלא!

Woman 2: “I, personally, still believe that this is one of the safest countries that you can live in, in the world…”

Man 2: “I still feel more safe here than I do in a lot of western countries…”

Man 3: “Guy, Dubai is literally the only place in the world where if there’s like bombs and drones flying over, you still feel safe.”

‏אלעד: אינפלואנסרים מערביים, שחיים באיחוד האמירויות, מבלים את הימים האחרונים במתקפת סרטונים. הם מספרים כמה הכל בטוח. הם מספרים איך הם ממשיכים, למרות הכל, בשגרת החיים המדהימה שלהם. מלחמה, טילים מאיראן, כטב"מים? פחחח, יש בתי קפה, החנויות מלאות.

‏עכשיו, הקטע הוא, שיש דיווחים שטוענים שזה לא מקרי. [מוזיקת רקע] אני, לצערי, עדיין לא אינפלואנסרית מדובאי, אז אני לא יודע לומר לכם בוודאות, אבל כמה כלי תקשורת במערב מדווחים שאיחוד האמירויות איימו בהליכים משפטיים, ואפילו בגירוש, נגד משפיענים, אם הם יפרסמו סרטונים של זירות נפילה, או שיפרסמו סרטונים, איך נאמר? לא מחמיאים על המצב הביטחוני הרגיש.

‏במשך שנים, חלק ממדינות המפרץ ניסו להסביר שהן מקום בטוח, מקום איכותי, יוקרתי והנה, פתאום, ראינו מתקפות שהגיעו ליד ה"בורג' חליפה" בדובאי, שפונה, מתקפות על נמלי תעופה, על אזורי מגורים, על מתקני גז ונפט. איראן תקפה בימים האחרונים את כווית, את בחריין, את סעודיה, את האמירויות. איראן תקפה את קטאר. מדינות המפרץ נקלעו, בעל כורחן ממש, למלחמה שהן לא רצו, שהן לא יזמו. מלחמה שעלולה לשבש ולהרוס את כל מה שניסו לבנות במשך עשרות שנים.

‏אז הפעם, אנחנו עם אוהד חמו, כתבנו לענייני ערבים, עם המלחמה כמו שהיא נראית מהעיניים של מדינות המפרץ.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏אלעד: שלום חמו.

‏אוהד: אהלן אלעד.

‏אלעד: תקן אותי אם אני טועה, אבל ערב המלחמה, כשברקע כבר היו דיבורים על מתיחות, על מתקפה שאולי תקרה היום ואולי תקרה מחר, מדינות המפרץ, אנחנו שמענו את הדיווחים, ביקשו כולן מהנשיא טראמפ 'אל תתקוף', הן אמרו לו 'אנחנו לא רוצות מלחמה'.

‏אוהד: אתה לא טועה, כי התסריט הזה שאנחנו רואים עכשיו, נכתב מראש. הוא נכתב על ידי האיראנים, משמרות המהפכה, בכירי הצבא, בכירים פוליטיים באיראן, כולם דיברו ערב המלחמה על מערכה אזורית. הם אמרו את זה, הם הזהירו את זה, הם אמרו את זה בצורה הכי מפורשת שיש.

‏[הקלטה בפרסית]

‏אוהד: "המערכה הזו לא תוגבל לישראל בלבד, כמו שראינו עד היום או לבסיסים אמריקאים בלבד, אנחנו מתכוונים להרחיב אותה לכל מקום, שבו יש בנות ברית במזרח התיכון של ארצות הברית". בנות ברית של האמריקאים במזרח התיכון, AKA, קטאר וכמובן איחוד האמירויות, בראש ובראשונה, סעודיה. כלומר, המדינות הללו הבינו מראש שהן עלולות להיות, בעצם, מטרה לאותם טילים וכטב"מים איראנים.

‏אני אומר יותר מזה, בכיר באחת ממדינות המפרץ אמר לי לפני כמה ימים משפט, בעיניי מדהים, הוא אמר: "אם איראן תבער, אנחנו ידענו שאנחנו ניחנק מהעשן".

‏אלעד: אז אם אני מסתכל על לפני המלחמה, מה הייתה מערכת היחסים בין המדינות האלה, המפרציות לבין איראן? הרי לא הייתה שם אהבה גדולה, ברור, אבל מה כן?

‏אוהד: בוא נתחיל לדבר על, קודם כל, ההבדל התיאולוגי בין מדינות המפרץ לבין איראן. איראן היא שיעית. איראן היא לב העולם השיעי. השיעים, נזכיר, מיעוט קטן מאוד בעולם המוסלמי, בין 11% ל-14% בלבד מהעולם המוסלמי. היא הלב של העולם השיעי. יש כל מיני שיעים, שמסתובבים בכל מיני מקומות: עיראק, דרום לבנון כמובן, קצת בבחריין, אגב, או הרבה בבחריין, 70% מהבחריינים הם שיעים, אבל בגדול, אלו המרכזים השיעיים. מולם יש אוקיינוס סוני אדיר. "האחים המוסלמים" ואחרים, כל מי שאנחנו מכירים הם סונים, אלעד. גם מדינות המפרץ הן מדינות סוניות, כמובן, כשאיראן היא מובילת העולם השיעי, סעודיה היא מובילת העולם הסוני וזה, בעצם, זה ה-setting של כל הדבר הזה.

‏ההבנה היא, שאיראן אחרי 79', אחרי המהפכה, עושה שינוי מחשבתי, תודעתי, כשהרעיון הוא, בעצם, להוביל את העולם המוסלמי. לא להתנגד אליו או לא להתנגש בו, אלא להוביל אותו. ואיך מובילים את העולם הזה? בעצם, רותמים את כולם יחד סביב מטרות משותפות. המטרה המשותפת הגדולה ביותר, בראש ובראשונה, היא ישראל וראינו את זה.

‏[הקלטה בפרסית - קריאות בהפגנה]

‏אוהד: אז זה ברמה האידאולוגית-תיאולוגית, אבל יש גם את החיים עצמם, ובחיים עצמם כולם נהנים מהעוגה הכל כך גדולה שאלוהים נתן להם, שקוראים לה גז ונפט. וגז הנפט הזה, הם חולקים אותו יחד. אתה יודע, ששדה הנפט הגדול בעולם נחלק, או מחולק, בידי איראן וקטאר, שתיהן מחזיקות בו. 70% ממנו קטארי, 30% איראני. אנחנו מדברים על העובדה שכל מדינות המפרץ יושבות שם, הם יושבות ליד מפלצת, הם מודעות לכך, שהם יושבות ליד מפלצת ועדיין המפלצת הזאת, לא… נאמר ככה, היא לא רושפת אש עליהן. א', כי יש לה את הבעיות שלה, ושתיים, כי היא מבינה שזעזוע כזה, בעצם, יקומם עליה את כל העולם כולו. ולכן מה שאנחנו רואים פה זה מערכת יחסים של איזונים ובלמים, שמשתמרת במשך עשרות רבות של שנים בין מדינות המפרץ לבין איראן.

‏הם לא אוהבות אותה, הם חוששות ממנה, הם מודעות לכך שהם נמצאות, אתה יודע, כמו איזה כפר שנמצא מתחת ל"ווזוב", להר געש שעלול להתפרץ, אבל ההר געש הזה לא התפרץ עליהם מעולם. אני אגיד לך יותר מזה, אלעד, אפילו במלחמת איראן-עיראק, המלחמה הגדולה, כשאותן מדינות, מדינות המזרח התיכון והמפרץ תומכות בעיראקים, לא באיראנים, אפילו אז איראן לא מעזה לתקוף את מדינות המפרץ.

‏אלעד: תסביר לי, אבל, את החשש שלהן מאיראן. למה איראן כל כך מפחידה אותן?

‏אוהד: בוא נבין על מה אנחנו מדברים. איראן זאת מדינת ענק. זו מדינה שגודלה פי 74 מישראל. מבחינת כמות אוכלוסייה, יש שם פי תשעה מישראל. אתה יודע, איחוד האמירויות זה מדינה של 1.2 מיליון אזרחים מול 90 מיליון איראנים. קטאר זו מדינה של 300-400,000 אזרחים קטארים מול 90 מיליון איראנים. זה לא כוחות.

‏אם איראן רוצה, היא מועכת את המדינות האלו, וזאת הנחת המוצא שלהם. ולכן הם לא רוצות להטריד והן לא רוצות להפחיד, הם חוששות מאוד מנקמה איראנית ולכן הם מתנהלות כמי שהולכות, ככה, קצת על קצות האצבעות שלהם.

‏אתה יודע, אתה שואל את עצמך, אלעד, איך יכול להיות שסעודיה הגדולה הולכת לפני כמה שנים וחותמת על הסכם שלום עם איראן? ואז סיפר לי בכיר סעודי כשהייתי, אגב, שם. הוא אמר לי, "זה ברור לחלוטין. אנחנו חששנו, שבמקרה של מתקפה ישראלית אמריקאית על מתקני הגרעין, האיראנים יתקפו אותנו, ולכן הקדמנו תרופה למכה והלכנו וחתמנו על הסכם שלום". כלומר, כל הרציונל הוא לא לעורר את הדוב הזה, את האריה הגדול, המפחיד הזה, ששוכב לידם והרציונל הוא לא להטריד אותו, לא להפחיד אותו, לא לעורר אותו, לא לעצבן אותו. וככה הם מתנהלים במשך הרבה מאוד שנים.

‏אני רוצה להזכיר לך, שבאיראן יש שני צבאות, זה לא אחד. זה גם הצבא הרגיל, חצי מיליון בני אדם, וגם משמרות המהפכה, כ-200,000 איש עם ציוד, שנחשב לציוד טוב: טילים בליסטים, כטב"מים. איראן זו מעצמת כטב"מים, חיל ים מפותח, זאת אומרת, בסוף, לאיראנים יש צבא שאף מדינה מסביב כאן לא הייתה יכולה לאתגר אותו בשום צורה, ולכן הרעיון של עימות צבאי ישיר בין אחת מהמדינות שמסביב לבין איראן, זה משהו שבאמת לא עלה על הפרק.

‏אלעד: זהו, אז אנחנו, אמנם, לא ראינו עימות צבאי ישיר בין איראן לבין מדינות המפרץ בשנים האחרונות, אבל אנחנו כן ראינו עימות עקיף, כי סעודיה, לדוגמה, היא נלחמה בחות'ים בתימן, והחות'ים תקפו, בתגובה, את סעודיה. הם גרמו לה נזק קטסטרופלי בשנת 2019.

‏אוהד: הטראומה הגדולה הסעודית, וזו נקודה שהמאזינים שלנו צריכים להבין ולזכור טוב טוב, 14 בספטמבר 2019, זה בעצם September Eleven, זה ה-11 בספטמבר של הסעודים.

‏[הקלטה - קולות מטוסים ופיצוצים]

‏אוהד: שלוש לפנות בוקר, מישהו, אלמוני, משגר שבעה טילי שיוט, ועוד, אם אינני טועה, 18 כטב"מים מתאבדים לעבר שתי נקודות בסעודיה, במדבר. הם חוצים מאות קילומטרים של מדבר ותוקפים ופוגעים, בעצם, בשתי נקודות סופר חשובות של תאגיד הנפט "עראמקו", זה התאגיד הממלכתי בסעודיה. הסעודים קמים בבוקר ומגלים שמישהו תקף אותם בבטן הרכה שלהם, בנשמת אפה של הממלכה הסעודית, הנפט, תעשיית הנפט.

‏[הקלטה]

News Anchor: “Nearly a week after the worst terror attack, “Saudi Aramco” has ever seen, an assessment of the damage: Multiple strikes taking out half of Saudi’s production with 5.7 million barrels per day off line in a matter of minutes…”

‏אוהד: אירוע דרמטי בכל קנה מידה. 25 מיליארד דולר הפסדים, 50% מתפוקת הנפט הסעודית נעלמת ברגע אחד, והסעודים קמים בבוקר ומגלים שהאמריקאים עזבו אותם, נטשו, לא מסייעים להם. שארצות הברית לא מתכוונת לסייע להם, בעצם, להעניש את התוקפן, את מי שעשה את זה. העקבות, כמובן, מובילות לאיראן, גם אם דרך פרוקסי אחר, אבל אלו היו האיראנים שתוקפים אותם. והדבר הזה הוא אירוע מכונן מבחינת סעודיה, ובכלל, מבחינת המפרץ, מדינות המפרץ, כשהן מבינות שמול האיראנים הם עשויות להיות לבד. האירוע הזה גורם לשני דברים. א', לכך שהם מתקרבות לאיראנים, כי הם חוששות ממתקפה איראנית, ושתיים, הם מתקרבות לישראל. זה גם, עוד לקח מאותו אירוע של "עראמקו". הם מתקרבות לישראל מתוך ההבנה שישראל עשויה, ביום מן הימים, לסייע להם במערכה נגד מי שהם רואות כאויב הגדול באמת וזו איראן.

‏[מוזיקת רקע דרמטית]

‏אלעד: זהו. אז הבנו את יחסי הכוחות ואת העובדה שבמפרץ איראן היא לא רק מעצמה אלא המעצמה, ושנים ארוכות כבר שהשכנות שלה הבינו את המסר, ואמרו 'אוקיי, ננסה להסתדר עם איראן, לשמור איתה על יחסים סבבה' ואז הגענו ליום שבת, ליום שבו התחילה המלחמה והכל השתנה.

‏אבל קודם חסות אחת וממש מיד חוזרים.

‏[חסות]

‏אלעד: חמו, כשאנחנו מסתכלים על מה שקורה עכשיו במזרח התיכון מהעיניים של מדינות המפרץ, אז אמרנו, הן לא רצו את המלחמה הזו, ואמרנו שהמסקנה שלהן מהשנים האחרונות הייתה שעדיף לשמור על יחסים טובים עם איראן, לא לגרום לזעזועים מיותרים, והמפרציות אולי חשבו, בטח קיוו, שבאופן הזה, הם יצליחו להימנע מתרחיש שבו אם איראן תותקף, היא תתקוף אותן. אלא שמיד כשהתחילה המלחמה אנחנו ראינו כבר שזה לא המצב.

‏[הקלטה]

News Anchor: [siren and explosion sounds] “A fragment falling to the ground and exploding in Doha, the capital of Qatar. It’s part of the retaliation from Iran after the US and Israel launched a massive and ongoing military campaign across Iran.”

‏אלעד: האיראנים איימו לפני המלחמה וקיימו בעיצומה. התגובה של איראן כללה, ממש, את כל האזור.

‏אוהד: היא לא מוגבלת רק לישראל. פתאום גם מטרות אמריקאיות, ממש בשעות הראשונות, גם מטרות אמריקאיות עולות על המפה. כל מיני בסיסים אמריקאים, אם זה הבסיס הימי בבחריין, בסיסים באיחוד האמירויות, דיווחים בשעות הראשונות על איזושהי פגיעה באינטרס אמריקאי בסעודיה. פתאום אתה מבין שהאירוע הזה הוא כבר יותר רחב ממה שראינו קודם לכן. אבל לקח לנו כמה ימים להבין מה היקף האירוע הזה, זה לא מתקפה רק נגד מטרות אמריקאיות, אלא מתקפה נגד מדינות המפרץ, ונגד מטרות שלא קשורות לארצות הברית בשום צורה. כלומר, קטאר ואיראן אלו מדינות קרובות, עומאן ואיראן אלו מדינות קרובות, ועדיין אתה רואה שהאיראנים עכשיו לא בוחלים ותוקפים את כולם ללא יוצא מהכלל. פותחים מערכה בכל החזיתות מתוך רציונל מאוד ברור: אלו המדינות שעשויות להביא לפתרון מהיר של המלחמה הזו.

‏אלעד: זהו, אנחנו דיברנו על זה במהלך השבוע כאן, על מה האיראנים, בעצם, מנסים להשיג בכל המתקפות האלה, כי זה לא רק שאיראן תקפה את מדינות המפרץ, היא גם עשתה את זה בעוצמה. היא השתמשה במאות טילים.

‏אוהד: מה שקורה בימים האחרונים זה שאיראן עסוקה בלאותת. היא בעיקר מאותתת למדינות המפרץ: 'אנחנו יכולים, מילולית, להבעיר את המזרח התיכון. אנחנו עוד לא עושים את זה, אנחנו תוקפים כל מיני שדות גז ונפט. התחלנו מתקני אנרגיה כאלו ואחרים. הכל ממש בזעיר אנפין. פה נמל בעומאן, שם מתקני אנרגיה בקטאר, שם תאגיד "עראמקו", שוב, בסעודיה, אבל זה עדיין קטן, אבל זה רמז מצוין. דעו לכם, אם אתם הולכים להפיל אותנו, אנחנו יכולים להבעיר, מילולית, את כל המזרח התיכון, את כל המפרץ הפרסי. יש כאן שדות נפט וגז שנמצאים במרחק יריקה מאיתנו, האיראנים. יש לנו אמצעים לפגוע בהם, גם טילים בליסטיים, גם רקטות, וגם, כמובן, כטב"מים מתאבדים'. ולכן הרמז הזה מכוון אליהם, אבל הוא מכוון גם כלפי ארצות הברית.

‏אלעד: והאיראנים באמת מאמינים שזה מה שיוביל לסיום המלחמה? פשוט לתקוף את כולם?

‏אוהד: אז, קודם כל, נגיד שאתמול תוכנית בטלוויזיה האיראנית, ששם, בעצם, אחד הגנרלים של משמרות המהפכה פורש את משנתו, איך המלחמה נגמרת, מה אסטרטגית היציאה של איראן. הוא אומר את הדבר הבא: עוד מעט המיירטים נגמרים, למדינות המפרץ. עניין של יומיים והמיירטים שלהם נגמרים, אין להם מספיק, ואז הם, באמת, תבכינה לטראמפ ותלחצנה עליו לסיים את המערכה הזו. זו בדיוק התפיסה, זו האסטרטגיה האיראנית. חשפו אותה, אמרו אותה בצורה הכי גלויה וברורה שיש. מדינות המפרץ זה הבטן הרכה, זה עקב אכילס של כל האזור הזה. ישראל יודעת להילחם, האמריקאים יודעים להילחם, אבל המדינות האלה, שנמצאות מתחתיי, קצת פחות. הם חשופות יותר, הם חלשות יותר, ולכן אנחנו נכה בהם עד שהם תלחצנה על טראמפ.

‏רק השבוע, שמענו דיווח ב"בלומברג" שמדבר על כך שאיחוד האמירויות מנסה לייצר קואליציה, מתחת לשולחן, כמובן, בשקט, שתלחץ על טראמפ לסיים את המלחמה. באותו דיווח הם דיברו על זה שבעוד ארבעה ימים קטאר מסיימת את המיירטים שלה, שבתוך 10 ימים לאיחוד האמירויות נגמרים המיירטים, כלומר, בסוף אתה מדבר פה על מצוקה פוטנציאלית אמיתית של אותן מדינות, שמבחינת האיראנים, הם, הם אלו שעשויים ללחוץ על האמריקאים לסיים את המלחמה. זו האסטרטגיה, זו התפיסה, הכל דרך הכלכלה, הכל דרך המיירטים ואתה רואה את האיראנים מכוונים למקומות האלה.

‏אלעד: תגיד, אחרי שהתנגדו למלחמה הזו וממש ביקשו מטראמפ לא להתחיל אותה, עכשיו, כשהמלחמה כבר נפתחה, והן נגררו לתוכה פנימה, למה מדינות המפרץ לא מצטרפות כבר, בכל הכוח, ואומרות 'יאללה, אנחנו זורמים עם זה'? כלומר, אם כבר התחילה מלחמה, בוא ננצל אותה, בוא נפיל את המשטר באיראן, בוא נוביל למציאות חדשה באזור. הרי זה גם האינטרס שלהן, ולא נראה שבינתיים הן הולכות עד כדי כך רחוק. כלומר, ראינו גינויים, אבל לא הרבה מעבר.

‏אוהד: יש כמה סיבות לכך שהפעם מדינות המפרץ לא רוצות לראות, להבנתי לפחות, כאוס באיראן, ויותר מזה, גם או אפילו נפילת שלטון איראני.

‏הסיבה הראשונה, בראש ובראשונה, הבנה שבנק המטרות האיראני הוא סופר רחב, שהם רק התחילו עכשיו. הם נתנו את הרמזים האלה אבל הם, באמת, יכולים להבעיר את השכונה כולה. עכשיו, אתה יודע, מדינות, אלעד, כמו איחוד האמירויות או קטאר על מה הם מתבססות? במילה אחת? על יציבות. הם אומרות לעולם, למשקיעים, משקיעים שמגיעים מכל העולם 'בואו אלינו כי אנחנו המקום הכי בטוח בעולם'. גם מבחינת פשיעה, גם מבחינת, כמובן, השכנות שלנו מסביב. 'אנחנו מקום בטוח, שימו את הכסף שלכם פה'. וברגע שאתה מתחיל לראות טילים וכטב"מים בשמי איחוד האמירויות, ברגע שאתה שומע, נכון ללפני יומיים, שאיחוד האמירויות סופגת 700 טילים בליסטים וכטב"מים, זה מספר שהוא הרבה יותר גדול ממה שישראל סופגת, אתה מבין שיש פה אירוע אחר, עם פוטנציאל הסלמה והידרדרות דרמטי. הן לא רוצות את זה, המדינות האלה. זו נקודה אחת.

‏נקודה שנייה בעיניי, סופר חשובה, שלא מדברים עליה בכלל - גלי פליטים. הפחד הגדול של המדינות האלה, מדינות קטנטנות, סליחה על המילה, אבל ג'וקים ביחס למפלצת האיראנית, והפחד הגדול של אותן מדינות, היא שאתה תתחיל לראות פליטים, כמו שראינו, למשל, מסוריה שצובאים על דלתה של טורקיה. מיליוני פליטים איראנים, שינסו למצוא מפלט ומקלט באותן מדינות.

‏עכשיו, אני אתן לך דוגמה, אני הייתי במונדיאל בקטאר. נבחרת איראן שיחקה בקטאר. אני יודע לספר לך שיותר ממיליון איראנים ניסו להגיע לקטאר, לצפות במשחקים. קטאר לא נתנה להם ויזות. למה לא? שווה בנפשך, מדינה של כמה מאות אלפי קטארים, שמכניסים אליהם הביתה יותר ממיליון איראנים, לכאורה כצופי כדורגל, אבל היה שם ממש חשש לביטחון לאומי, עד כדי כך! עכשיו, אם אנחנו מדברים על גלי פליטים כאלה, של מיליונים, טורקיה כמעט לא עמדה בזה! טורקיה הגדולה, מדינת ענק, אז קטאר, איחוד האמירויות, בחריין ועומאן, כנראה עלולות לקרוס מאירוע כזה.

‏אלעד: אתה יודע, אתה אמרת משהו בשיחה שניהלנו ביום ראשון, בפרק שלמעשה העלינו כאשר נפתחה המלחמה. אתה הזכרת סיבה נוספת ללמה המפרציות לא ממש רוצות שאיראן תקרוס למרות המתיחות. אז עכשיו אתה מדבר על הגירה ועל חוסר יציבות אזורית כללית, כן, אבל אתה אמרת אז, שהמפרציות מפחדות מסיטואציה שבה ישראל תישאר המונופול האזורי בכל מה שקשור ליכולות ולכוח צבאי.

‏אוהד: במזרח התיכון יש שתי מעצמות על אזוריות: ישראל ואיראן. שום מדינה אחרת לא מתקרבת בכלל לגדלים, לא של הצבא, לאיכויות של הצבאות. נכון שיש את הסכמי אברהם, ונכון שישראל נתפסת כבת ברית, גם אם שקטה, של חלק מהמדינות כאן, אבל ישראל הופכת להיות, בשנתיים וחצי האחרונות, מדינה מבהילה מבחינת המדינות האלו. היא מדינה חזקה בצורה יוצא דופן. זו מדינה שעד עכשיו, אם מישהו איפס אותה ואיזן אותה וקצת הוריד אותה, היו האיראנים. שווה בנפשך, אלעד, אם אני סעודי היום, ואני רואה את איראן נופלת, את המשטר, משטר האייתולות נופל, שאמנם אויב שלי גם, אבל הוא בראש ובראשונה היה אויב של של ישראל. אם אני רואה אותו נופל, ואני רואה פה את ישראל משתלטת על כל המזרח התיכון, תוקפת בכל מקום, חושבת כבר מעצמתית, פועלת ושולחת את חיל האוויר שלה כמעט לכל מדינה באזור, לא חוששת מאף אחד, מקבלת גיבוי אמריקאי. הפחד הגדול שלי הוא מפני זה, שאני אקום בוקר אחד ואני אגלה את ישראל שולטת שליטה ללא מיצרים בכל השכונה הזאת. ולכן כאמור, החשש הגדול של אותן מדינות שהיחידה שעוד מאזנת את ישראל ומונעת ממנה להפוך להיות מפלצת, בעולם שהוא, בעצם, עם סופר פאוור אחד במזרח התיכון, שזו ישראל, אלו האיראנים. נפילה של האיראנים, המשמעות שלה היא השתלטות ישראלית, בעצם, על כל המרחב הזה.

‏אלעד: אז זהו, אבל תגיד, בסוף ישראל הרי היא לא איראן. איראן איימה על היציבות האזורית במעשים שלה, בדיבורים שלה, וישראל, אנחנו יודעים, מחפשת שלום, מחפשת נורמליזציה עם מדינות המפרץ. השאלה אם אתה חושב שהמלחמה תקרב אותנו לשם? נניח, בכל מה שקשור לסעודיה, כי עכשיו, גם ישראל וגם סעודיה נמצאות, באופן ברור, באותו צד מול האיום האיראני, מול המתקפות האיראניות. ראש הממשלה נתניהו התראיין בארצות הברית ואמר שהוא מאמין שהמלחמה היא דרך להגיע לשלום אזורי.

‏אוהד: אני לא בטוח. אני לא בטוח שהמדינות האלה היו זקוקות למערכה הזו, לתזכורת הזו, כדי להבין עד כמה האיראנים מפחידים ומאיימים. הם יודעים את זה. הם ידעו את זה מאז ומעולם.

‏דווקא אני… מה שאני ראיתי בשנתיים וחצי האחרונות, זו התרחקות סעודית מישראל, מאוד. אם היינו ממש ערב דטאנט, ערב נורמליזציה בין ישראל לבין סעודיה, היום אנחנו הרבה הרבה יותר רחוקים. סעודיה לא נמצאת באזור הזה, בכלל. צריך להבין את זה. ראש הממשלה מדבר על זה? יכול להיות. אולי זה הרהורי ליבו, אולי הוא יודע משהו שאנחנו לא יודעים. אבל אני כן חייב לומר לך, שלא המלחמה הזו היא זו שבעצם, בעיניי לפחות, עשויה לקרב ממש בין מדינות המפרץ לבין ישראל. נהפוך הוא. מי שיוצאת נשכרת, נכון לעכשיו, אם המלחמה תסתיים במצב הזה או בהפלת המשטר, הנשכרת הגדולה, באמת, תהיה ישראל, וישראל תהיה מפחידה. ישראל תהיה מפחידה.

‏ישראל, מבחינתם והכל בעיניים שלהם, מראה שאין לה קווים אדומים, שהיא עושה הכל במקום הזה, שהיא חושבת כבר גדול. זה כבר לא המדינה הקטנה שמגינה רק על הגבולות שלה, היא פתאום חושבת הרבה יותר רחב, היא חושבת על סומלילנד ועל סוריה, היא תוקפת כל נקודה במזרח התיכון שהיא רוצה, כולל את קטאר המפרצית, איומים לעבר מדינות כאלו ואחרות, איומים לעבר ארגוני טרור כאלו ואחרים, כך שאמרתי ואני חוזר על זה, אלעד, איזונים. שם המשחק פה זה איזונים.

‏אלעד: ואתמול, אנחנו כבר ראינו, יותר נכון דוּוחנוּ, על משהו שיכול להתפרש כשינוי גישה, ואולי ניסיון של איראן לרדת מהעץ שהיא טיפסה עליו, כי שר החוץ האיראני דיבר עם ראש ממשלת קטאר והוא התחייב שהתקיפות בשטח של קטאר הן רק תקיפות על מטרות אמריקניות. אתה חושב, חמו, למרות כל מה שראינו בשבוע האחרון, למרות הפרה כזו של ריבונות ומתקפות חסרות תקדים מצד איראן, אתה חושב שמדינות המפרץ, כשהן מדברות עם הנשיא טראמפ, הן עדיין אומרות לו, גם עכשיו, 'תשמע, מבחינתנו, תסיים את המלחמה'?

‏אוהד: תשמע, מה שקורה בחדרי חדרים, אנחנו, כמובן, לא יודעים. אנחנו יודעים לומר, שעל פני השטח הם כולם מביעים, הייתי אומר, ביטחון עצמי, מדברים על זכותם לנקום באיראנים. אתה שמעת על תגובה קטארית שכבר הגיעה, סעודיה שאמורה להצטרף למערכה. אגב, אנחנו מדברים פה על תקיפות סמליות. לא חיל האוויר הסעודי יפיל את איראן, גם לא חיל האוויר הקטארי. אבל היו תקיפות סמליות, ויתכן שאנחנו נראה עוד, מעוד מדינות מפרציות, שרוצות, בעצם, לבוא ולומר יש לנו ריבונות, אף אחד לא יפגע בנו.

‏האם מתחת לפני השטח, האם בחדרי חדרים, אותן מדינות כן מעודדות ומדרבנות את ארצות הברית להמשיך את המערכה? יש סימן שאלה גדול סביב זה. הזכרתי קודם לכן, באמת, את הסיבות ללמה לא. למה כן? כי מדינות המפרץ חוששות מהאיראנים. האיראנים זו מעצמה מפחידה. היא גדולה, היא מאיימת, היא שיעית. הם רואים את יצוא המהפכה האיראני. הם מכירים את… היטב, את כוח קודס של משמרות המהפכה, שזורע טרור ואימה בכל רחבי המזרח התיכון, שהפך את סוריה למגרש המשחקים שלו, שהרס את לבנון, שפועל בעיראק באין מפריע, הם חוששות שהדברים האלה יגיעו לשם.

‏אני רוצה להזכיר לך, אלעד, בסעודיה יש שיעים, שיעים שמתכתבים, כמובן, עם איראן. בבחריין יש 70% שיעים, אנחנו רואים אותם, עכשיו, ברחובות תומכים באיראנים. כלומר, בחלק מהמדינות האלו יש זרעים, שהאיראנים מנסים לדשן כבר הרבה מאוד שנים, מתוך כוונה, כמובן, לפגוע ביציבות של המדינות האלו. איראן חזקה זו צרה מבחינתם, אבל באותה נשימה אני אגיד - גם ישראל חזקה זו צרה מבחינתם, וגם איראן חלשה ומשוסעת זו, אכן, צרה מבחינתם. הכל קם ונופל על איזון מאוד עדין במזרח התיכון ומה שאנחנו רואים עכשיו זה פגיעה באיזון הזה. לא משנה איך זה יסתיים, איראן מתרסקת, אמ… איראן נשארת על כנה ונוקמת, בכל מקרה, יש פה שינוי באיזון העדין הזה.

‏[מוזיקת סיום]

‏אלעד: אוהד חמו, תודה.

‏אוהד: תודה אלעד.

‏אלעד: וזה היה אחד ביום של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה דניאל שחר, הילה פז, עדי חצרוני ושירה אראל. על הסאונד יובל ברוסילובסקי, יאיר בשן יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

‏אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן, שוב, גם בשבוע הבא.

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה