אחד ביום - סוף הקדנציה של רונן בר

בשבועות האחרונים נחשפנו לקרב גרסאות חסר תקדים בין ראש ממשלה לראש השב"כ – תצהיר דרמטי של רונן בר, תגובה לוחמנית מנתניהו וטענות על בקשות לא חוקיות ואזהרות שלא ניתנו. הסאגה הזאת התסיימה בינתיים עם התפטרות של בר, אבל הרבה שאלות נותרו פתוחות. אז הפעם אנחנו עם כתבנו המדיני ירון אברהם ועם סיכום התצהירים, ההאשמות והריב המתקושר שהוביל לסוף היחסים שבין ראש הממשלה לראש השב"כ.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 05/05/2025.

‏[חסות]

‏[מוזיקת פתיחה]

‏אלעד: היום יום שני, 5 במאי, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף, ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום, בכל יום.

‏[מוזיקה מסתיימת]

‏בסוף שנות ה-60 כבר היה די ברור לכל מי שהיה שם בסביבה, שפול מקרטני וג'ון לנון פשוט לא סובלים אחד את השני.

‏[מוזיקת רקע]

‏לנון חשב שמקרטני הוא שתלטן, ושבמקום מוזיקה אמיתית הוא מתעסק רק בשירי פופ מסחריים. מקרטני חשב שלנון הוא עצלן, מחבל בהצלחה של הלהקה ונגרר אחרי בת הזוג האקצנטרית שלו. הם ממש סלדו אחד מהשני, אבל המשיכו לעבוד ביחד, כי להקה כמו "הביטלס" לא מפרקים כל כך מהר.

‏הסרט הדוקומנטרי שפורסם לאחרונה, ומציג קטעים מיצירת האלבום "Let it be", מראה בדיוק איזו אווירה מתוחה הייתה בסטודיו, ואיך, איכשהו, למרות חילופי האשמות, הם הצליחו לשתף פעולה וליצור את אחד האלבומים הגדולים והטובים בהיסטוריה, לדעתי לפחות.

‏אחר כך, כשהעסק התפרק, המשיכו חילופי ההאשמות, נכנסו לתמונה כבר עורכי דין או בתי משפט, לנון כתב את השיר "איך אתה ישן", שיר שכולו עקיצות לעבר מקרטני. כל אחד מהם ניסה לטעון באופן פומבי שהוא הצודק, הטוב, שהצד השני הוא זה שהרס את הכל.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏[הקלטה]

John Lenon: “…Come on Paul, I mean, you all heard that he didn’t tell us what he was gonna do, but he… I think he claims that he didn’t mean that to happen, but that’s bullshit…”

Paul McCarney: “John turned nasty, and his song “How do you sleep”. The line “The only thing you did was “Yesterday””… In the back of my mind I was thinking - wait a minute, all I ever did was “Yesterday”? Fuck you John…”

‏אלעד: אז כן, לזכותם יאמר שברדיו BBC הזהירו מראש שמקרטני משתמש בשפה גסה, אבל שמעתם.

‏עכשיו, אני לא משווה. בעצם, אתם יודעים מה? אולי אני כן. כי גם אצלנו יש צמד שעבד מאוד צמוד ביחד, [מוזיקת רקע] הסתכסך בסכסוך מכוער עם חילופי האשמות ובתי משפט. גם הצמד הזה, במקביל לריב הסוער ביניהם, המשיך לעבוד ביחד. אם הם יצרו את מה שאפשר להקביל ל-"Let it be", אני לא יודע לומר, אבל תוך כדי, הם כן עשו דברים שיעצבו לפחות את השנים הבאות. גם הצמד הזה, כמו מקרטני ולנון, התפרק.

‏אז הפעם אנחנו עם כתבנו המדיני ירון אברהם, ועם הסיכום של התצהירים, ההאשמות והריב המתוקשר שהוביל לסוף היחסים בין ראש הממשלה לראש השב"כ.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏שלום, ירון.

‏ירון: שלום, אלעד.

‏אלעד: תגיד, אתה יכול להרגיע אותי? כי ראש הממשלה וראש השב"כ עדיין עובדים ביחד, עדיין משתפים פעולה, עדיין אמורים לשמור על החיים של כולנו, אחרי כל מה שנאמר וכל מה שעבר ביניהם. זה אפשרי? זה עובד?

‏ירון: טוב, זה כמובן בעייתי בכל המישורים, גם במובן הערכי, גם במובן המהותי. אבל במובן הפרקטי, זה אפשרי, ויש גורמים בקבינט שמספרים שכשראש השב"כ מדבר, נתניהו מפנה את מבטו, ממש כך, ממש גנון, אבל בפועל הם מצליחים. יש נקודות של שיתוף פעולה, אבל בוא נגיד כך, שני הצדדים נמנעים מאינטראקציות שהם לא ממש חייבים אותן.

‏אישורים של מבצעים מסוימים בעומק האויב ביהודה ושומרון או בעזה, אז ברור שמדברים, וברור שזה מתנהל בענייניות. אבל בוא נגיד כך, אם נתניהו עכשיו צריך להתייעץ על נושא ביטחוני, הוא לא מרים טלפון ומדבר עם ראש השב"כ. יש לו אנשים אחרים שהוא מתייעץ איתם.

‏וצריך לזכור שזה לא לעוד הרבה זמן, כי ראש השב"כ הודיע על התפטרותו, על עזיבתו את התפקיד באמצע החודש הבא, אז לא נשאר הרבה זמן לגנון הזה.

‏אלעד: טוב, אני לא בטוח שנרגעתי, אבל בוא לפחות ננסה להבין, ונחזור להתחלה. אם אני אבקש ממך לשים נקודה במקום שבו היחסים עלו על שרטון, איפה הנקודה הזאת תהיה?

‏ירון: אז תראה, אני חייב להגיד לך שאני באופן אישי, אני יודע שלנתניהו יש בטן מלאה על ראש השב"כ כבר אחרי השבעה באוקטובר. ואיך אני יודע את זה? כי בשיחות סגורות נתניהו אמר למי שאמר שאם היו מעירים אותו לפני שפרצה המתקפה או היו מספרים לו על הסימנים המעידים, זה מה שהוא טוען, "כל הגזרה הייתה על הרגליים" ציטוט שלו, שלושה ימים אחרי שפרצה המלחמה. ציטוט שאני יודע שנאמר.

‏אלעד: רגע אני רוצה להבין שהוא אמר אז "אם רק היו מעירים אותי" נתניהו התכוון ספציפית לראש השב"כ?

‏ירון: הוא מתכוון לראש השב"כ ולרמטכ"ל. איך אנחנו יודעים? כי אתה זוכר את אותו ציוץ מפורסם שלו, שהוא נאלץ למחוק אחר כך, שהטיל דופי בעבודתם של ראש השב"כ והרמטכ"ל תוך כדי דיון קבינט? זה היה, ונתניהו הוציא את ההודעה הזו את הציוץ הזה ואז מחק, וכדומה, אבל לאורך השנה האחרונה נתניהו עצמו, וגם ראש השב"כ, וגם שרים בקבינט, וגם אחרים, כל הזמן טענו שאחרי השפל הייתה התגברות משותפת, ומאמצים כל הזמן משותפים ושיתופי פעולה ועבודה טובה יחד. זאת אומרת נתניהו עצמו, החמיא לראש השב"כ פעם אחר פעם, גם לשב"כ עצמו אבל גם לראש השב"כ. אני אפילו מזכיר לך, אלעד, שאחרי שנתניהו פיטר את גלנט, הוא עשה שיחה, שיחת ועידה, עם ראש המוסד, עם הרמטכ"ל ועם ראש השב"כ ואמר להם: "אני מצפה לעבודה משותפת יחד" כלומר זה היה בנובמבר.

‏לכן התקופה הבעייתית שעליה אנחנו בכל זאת מדברים היא מנובמבר שנה שעברה עד עכשיו, חודש אפריל. טווח של 4-5 חודשים, שבהם בעצם נסדק באמת האמון בין השניים. עוד מעט נשאל למה.

‏אלעד: אוקיי אז התמקדנו בפרק זמן יותר מצומצם. עכשיו אני אבקש שתמקד אותי עוד יותר. הנרטיב הזה של נתניהו שראש השב"כ "לא העיר אותו", עדיין היה שם, ברקע, אבל כמו שאמרת היו יחסי עבודה אפקטיביים. והפיצוץ הזה שכבר אי אפשר להתעלם ממנו, הוא הגיע מתי?

‏ירון: אז תראה, הפיצוץ האמיתי קורה אחרי שמתפוצצת פרשת קטארגייט, שחשף עופר חדד. שם אתה כבר רואה שדברים לא מתנהלים כמו שהם אמורים להתנהל. פתאום, באבחה אחת, ראש השב"כ מודח מצוות המשא ומתן, ראש הממשלה קורא לו, ואומר לו: "אתה יותר לא שם, מי שיהיה במקומך זה הסגן שלך, לא רוצה שאתה תהיה". אז אתה מבין שיש שם בעיית אמון בין השניים, וזה קורה ממש אחרי פרשת קטארגייט. ולאט לאט אני מקבל, וכולנו מקבלים גם דרך התקשורת, גם בערוצים נוספים, את ההבנה שחתול שחור עבר בין השניים.

‏אלעד: כלומר, אם פרשת קטארגייט לפניה או אחרי שהתפוצצה, זו הרי אחת מנקודות המחלוקת בין השניים, אבל בגדול נאמר בערך באותו זמן, אז נתניהו החליט לשבור את הממלכתיות והכריע שראש השב"כ חייב ללכת?

‏ירון: נכון, הוא התלבט על זה הרבה, אם ללכת על הדבר הזה, והאם לעשות את זה לפני שהוא מפטר את היועצת המשפטית לממשלה, או אחרי שהוא מפטר את היועצת המשפטית לממשלה. הוא גם חשב, היו בסביבתו שחשבו, שהפיטורים של ראש השב"כ יכולים לייצר סוג של ליל גלנט. ונתניהו מאוד פחד מהאווירה הציבורית, הוא לא רצה את זה בכלל, אבל בסופו של דבר הוא מקבל את ההחלטה לפטר אותו.

‏ואז מתחיל באמת הקרב האמיתי שאנחנו עדים לו בשבועות האחרונים בין נתניהו לבין רונן בר. כי ראש השב"כ בעצם אומר את הדבר הבא: "אני יודע שלממשלה ולראש הממשלה יש סמכות לפטר אותי, אבל היא מפטרת אותי, הם מפטרים אותי, מטעמים זרים, מסיבות שהן לא ענייניות, מסיבות שהן אישיות, מסיבות שהן פוליטיות. ולכן, אם ראש הממשלה סבור שהוא רוצה לפטר אותי, ובג"צ יאשר לו לפטר אותי, כלומר בג"צ ייתן את החותמת שהפיטורים חוקיים רק אז אני אלך הביתה". זה היה, אם תרצה, הכר שעליו צמח או צמחה ההתנגשות האחרונה, העוצמתית, חסרת התקדים, בין ראש השב"כ רונן בר לבין ראש הממשלה נתניהו. כי מיד אחרי שהממשלה פיטרה את רונן בר הלכה למעשה, הוגשו עתירות לבג"צ, בהם של "התנועה לאיכות השלטון" ושל גורמים נוספים, ואז בג"צ היה חייב להידרש לסוגיה, בטח כשהיועצת המשפטית לממשלה אומרת: "לא, לא, עצרו, תקפיאו את הפיטורים. אי אפשר להכניס אותם לתוקף". בנקודה הזאת בג"צ בא לצדדים, לנתניהו ולרונן בר ואמר להם: "רבותיי, בבקשה תגישו לי תצהירים. אתה נתניהו למה אתה חושב שהפיטורים חוקיים, ואתה רונן בר למה הפיטורים לא חוקיים". זה הוביל את ההתנגשות התקשורתית-ציבורית שראינו בימים, בשבועות האחרונים.

‏אלעד: אז הראשון להגיש תצהיר לבג"צ היה רונן בר. התצהיר שלו בעצם מחולק לשני חלקים - חלק אחד חסוי, לעיניהם של השופטים בלבד, וחלק גלוי, ציבורי, שמן הסתם אנחנו נתמקד בו. מה כתוב שם?

‏ירון: בדברי הפתיחה של רונן בר בתצהיר, אנחנו מקבלים את הסיבה למה הוא החליט להיכנס למאבק הזה, שהוא מאבק גם ציבורי וגם תקשורתי, מול ראש הממשלה ומול הדרג המדיני, והוא אומר שמבחינתו התצהיר הזה נועד לגרום לכך שהארגון שבראשו הוא עומד, השב"כ, ימשיך לשמור על ממלכתיות, על מקצועיות ועל פעילות בהתאם למה שקובע החוק לגבי הייעוד שלו.

‏והוא אומר: "כל מי שייכנס אחריי יוכל לפעול מבלי שהוא דואג שחרב הפיטורין, מאכלת הפיטורין תאיים עליו". במילים אחרות, זה לא בשבילי, זה בשביל הארגון. זה לא בשבילי, זה בשביל ראש השב"כ הבא. ואז הוא מתחיל לספר, בתצהיר שלו, שורה של בקשות שראש הממשלה ביקש ממנו במרוצת הזמן. חלקן בחודשים האחרונים מאז התפוצצה פרשת קטארגייט, והוא בעצם אומר: "מה שאפרט כאן מבהיר למה המניעים לפיטורים שלי הם לא מניעים עניינים אלא מניעים פוליטיים אישיים". הוא נותן שורה של הסברים לכך.

‏אלעד: אוקיי אז בוא ניכנס לתוך התוכן. מה רונן בר טוען?

‏ירון: קודם כל, הוא אומר: "ראש הממשלה ציפה ממני שאני אפעל נגד מפגינים, אפעיל עליהם את יכולות השב"כ, אפעיל עליהם פיקוח, ארדוף או אפעל נגד מי שמממן את המחאות". הוא מצרף בתצהיר הסודי גם שמות ספציפיים שהטרידו את נתניהו. אנחנו סיפרנו במהדורה, אחד מהם הוא עורך הדין גונן בן יצחק, ממקימי תנועת Crime Minister, שהנוכחות שלו מאוד הטרידה את ראש הממשלה ורעייתו. אז רונן בר אומר: "נתניהו ציפה שאני אפעיל נגד אזרחים את היכולות של השב"כ", וכולנו יודעים על איזה יכולות מדובר, למשל, האזנות לאזרחים ישראלים.

‏הוא טוען, שבעיניי זו ההאשמה הכי חריפה בכל התצהיר שלו, שראש הממשלה אמר לו שבמקרה של התנגשות בינו לבין בג"צ, במקרה של משבר חוקתי, הוא צריך לציית לו, קרי לראש הממשלה ולא לבג"צ. עוד הוא טוען שראש הממשלה ביקש ממנו לחתום על חוות דעת מקצועית, שהלכה למעשה תדחה את מתן העדות שלו במשפטו הפלילי.

‏בנוסף הוא טוען בתצהיר הדרמטי שלו, שבהפתעה גמורה, ראש הממשלה עדכן אותו על הדחתו מצוות המשא ומתן, וזה קרה במקביל לדרישה שלו להקים ועדת חקירה ממלכתית. כלומר, עצם העובדה שהוא ביקש להקים ועדת חקירה ממלכתית גרמה לנתניהו להעיף אותו מצוות המשא ומתן. כל ההאשמות האלה הן האשמות סופר סופר חריפות. אבל ההאשמה הכי משמעותית, או יותר נכון, ההאשמה הכי מיידית זה שברגע שנפתחו חקירות קטארגייט, ראש הממשלה בעצם התחיל להפנות לו כתף קרה, ובעצם שם הוא החליט להאיץ את הליכי הפיטורים שלו. זה מה שאומר רונן בר בתצהיר החתום שלו לבית המשפט.

‏אלעד: אז זה הצד של רונן בר. כלומר, התצהיר שבו הסביר ראש השב"כ למה לטענתו, לדבריו, ההחלטה לפטר אותו אולי התקבלה בסמכות על ידי הממשלה, אבל התקבלה באופן לא ענייני, לא לפי הנהלים. ועוד לפני שנגיע לתצהיר של ראש הממשלה ולמה שהוא טוען, ירון, אני רוצה שתכניס אותי לימים בין לבין, כלומר, בין התצהיר של בר שפורסם ולפני התצהיר של נתניהו, כי בעיקר מעניינת אותי התלבטות שפורסמה. התלבטות אם ראש הממשלה יחתום בעצמו על התצהיר, או שהתצהיר יוגש בשם של מישהו אחר. תסביר לי את הרציונל, אני לא בטוח שהבנתי.

‏ירון: ברגע שראש הממשלה עצמו חותם על התצהיר, בעצם הוא נותן פתח, גם אם תיאורטי, לבג"צ, לזמן אותו ואת ראש השב"כ לחקירה נגדית. עכשיו זה הליך מאוד מאוד מאוד מאוד לא קביל, או מאוד נדיר בבג"צ, אבל הוא אפשרי. ולכן, אנשי ראש הממשלה חשבו שאולי נכון שמזכיר הממשלה יוסי פוקס, יחתום על התצהיר בשמו של ראש הממשלה. אבל אז הם הבינו שאם הם הולכים לאירוע שעוד מעט נדבר עליו, שאני חושב שהוא הרבה יותר פוליטי ממשפטי, הוא חייב להיות חתום על ידי ראש הממשלה עצמו ולקחת את הסיכון הקטנטן, שבג"צ יבוא ויגיד לצדדים "רבותיי שניכם עולים על דוכן העדים", או "את שניכם אני מבקש לחקור חקירה נגדית".

‏נתניהו החליט שהוא לוקח את הסיכון הזה, בדיעבד החלטה סופר נכונה בעיני וחכמה, כי הוא מבין, כמו שכולנו הבנו, שהסיכוי שבג"צ יקרא לו ולרונן בר ויתחיל לבדוק מי מהם דובר אמת, הוא סיכוי מאוד מאוד נמוך. בג"צ לא ירצה להוציא לשניהם את הערמונים מהאש בעניין הזה, ואז הגיע התצהיר.

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: טוב, לא יכולת להרים לחסות יותר טוב, ירון [מחייך]. חסות אחת, וממש מיד חוזרים.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏[חסות]

‏אלעד: אוקיי, אז עצרנו בנקודה שבה נתניהו החליט להגיש לבג"צ תצהיר בשמו, חתום. תצהיר שבו יסביר ראש הממשלה למה למרות הטענות של ראש השב"כ, הפיטורים של רונן בר כן ענייניים, כן נעשו מסיבות ראויות.

‏ירון: נכון, אז תראה… נתניהו החליט, והיו כל מיני עצות בסביבתו, היו כאלה שאמרו לו: "עזוב אל תענה טענה טענה למה שרונן בר אומר, זה מיותר. עזוב, מה אתה צריך להיכנס לזה? תענה באופן כללי שהתצהיר של רונן בר שקרי, שמעולם לא ביקשת לרדוף אחרי פעילי מחאה". אבל לא. נתניהו החליט שהוא שהוא מנסה לפרק את הטענות. בוא… בוא… בוא נלך רגע צעד אחרי צעד. למשל בכל מה שנוגע לטענה של שב"כ שראש הממשלה ביקש לבצע מעקב לא חוקי אחר מובילי מחאות. אז הטענה של נתניהו בתצהיר שזה פשוט לא נכון. שבשורה התחתונה הוא רק רצה הגנה טובה יותר מהמחאות, שלפעמים עברו את גבול הטעם הטוב בעיניו. הוא טוען שגם סיכנו את אותו ואת חיי משפחתו, ולכן הוא ביקש מראש השב"כ לבדוק מה אפשר לעשות במסגרת החוק. ממש לא לרדוף פעילי מחאה, ממש לא להפעיל עליהם אמצעים לא חוקיים. זה לגבי העניין הזה.

‏לגבי כל מה שקשור לפרשת קטארגייט, אז פה הטענה של נתניהו מאוד מעניינת. הוא אומר: "זה לא שאני בחרתי לפטר את רונן בר בגלל שהוא חוקר את פרשיית קטארגייט, אלא שפרשת קטארגייט פרצה בגלל שאני החלטתי לפטר את רונן בר". הוא אומר: "סדר הזמנים שמתאר רונן בר הוא שגוי, הוא הפוך, הוא שקרי. אין לי בעיה, רוצים לחקור את קטארגייט? אני חושב שזה בבל"ת, שזה כלום. תחקרו, אבל זה ממש לא המניע לפיטוריו של רונן בר. אני חשבתי כבר אחרי שבעה באוקטובר שצריך לפטר אותו, אבל לא רציתי לזעזע את הספינה של מדינת ישראל שגם ככה הייתה מזועזעת ומטולטלת מספיק".

‏אלעד: שנייה, אז אני מנסה רגע לעשות בראש את ההשוואות האלה, בין מה שבר טען למה שנתניהו טען בתגובה. ואתה אמרת, ירון, בצדק, שבשורה התחתונה, ההאשמה הכי מהותית, הכי עקרונית של בר, היא שנתניהו לכאורה אמר לו שאם יגיע לצומת שבין בג"צ לבין ראש הממשלה, מצב של משבר חוקתי, בר צריך לציית לראש הממשלה. מה נתניהו כתב בתצהיר שלו על זה? איך הוא הסביר את עצמו?

‏ירון: נתניהו אומר כך, ואני מקריא: "בר טוען שדרשתי לציית אליי ולא לבג"צ, אך בסטנוגרמה שצירף אין לכך זכר". כלומר, הוא לא מכחיש מפורשות שהוא ביקש מראש השב"כ לציית לו ולא לבג"צ במקרה של התנגשות חוקתית, הוא רק אומר: "מה שבר צירף בתצהיר הסודי שלו, זה לא כתוב שם". הוא משאיר שם איזה שהוא פתח. אני אגיד לך למה נתניהו עושה את זה. נתניהו עושה את זה כי בר הוא לא היחידי שנתניהו בירר איתו את העניין הזה. גם חלק מהמועמדים שנתניהו ראיין להחליף את בר בתפקיד נשאלו את אותה שאלה. ואני חושב שנתניהו משאיר לעצמו פה איזה שהוא מרחב תמרון. בכל זאת זה תצהיר לבית המשפט. זאת גרסתו, הוא מחויב באמירת אמת, והוא משאיר לעצמו שם איזשהו שטח אפור.

‏כל אלה הן טענות ממש על קצה המזלג מתוך התצהיר של נתניהו לגבי ההאשמות של רונן בר. אבל, ופה נכנס החלק הכי משמעותי, שבו פתאום נתניהו עובר, בתצהיר שלו, לפונטים גדולים ולהדגשות. פתאום אנחנו רואים כל מיני דברים בבולד, באותיות גדולות יותר, בכל מיני עיצובים גרפיים שהמטרה שלהם זה להדגיש דברים. והחלק הזה מגיע כשנתניהו מדבר על שבעה באוקטובר.

‏נתניהו אומר לבג"צ את הדבר הבא: "רונן בר לא התריע על מתקפה מתקרבת בשבעה באוקטובר, הוא לא העיר את המערכת, הוא קיים הערכת מצב בשעה 5 ורבע בבוקר, שעה וארבע עשרה דקות לפני תחילת הטבח, ולא העביר לי התרעת מלחמה או הערכות כלשהי לחירום". בשורה התחתונה, בצורה מאוד ארוכה ומפורטת, נתניהו משליך את כל האשמה על שבעה באוקטובר על רונן בר: "אם הוא רק היה מעיר אותי, אם הוא רק היה משנה את התזה שלו לגבי עזה, אם הוא רק היה מתייעץ איתי, היינו במקום אחר", וזה לא מקרה. נתניהו לא סתם נכנס לדבר הזה בתצהיר משפטי. הרי אין לזה שום משמעות להליך השיפוטי עצמו, ולכן נשאלת השאלה, למה הוא עושה את זה? למה הוא מפרט בכזו אריכות לבג"צ על המחדל המתמשך של רונן בר? הוא יכול היה לומר את מה שאני ואתה חותמים עליו, שהמחדל המבצעי רובץ על אחריותו של שב"כ וצה"ל. למה הוא נכנס לפרטים האלה?

‏אלעד: ספר לי, כי נשמע שיש לך תשובה.

‏ירון: אז נתניהו הולך להתמודד בבחירות הבאות והתצהיר הזה הוא בעצם תחילת הקמפיין שלו. והקמפיין שלו יגיד את הדבר הבא: "כשאני בשליטה, נסראללה מחוסל, אבל כשאני לא בשליטה, ואם ממדרים אותי, סינוואר מצליח לפשוט למדינת ישראל". ואת הדבר הזה, את האמירה הפוליטית הזאת, נתניהו ישים במרכזו של קמפיין 2026.

‏אלעד: בתצהיר שהוא הגיש לבג"צ, נתניהו צירף לא מעט מסמכים, נכון? ראיות תומכות כאלה, לטענות שהוא העלה בכתב.

‏ירון: נכון. בעוד רונן בר יכול לצרף לבית המשפט בתצהיר הסודי שלו, פתקים שהוא כתב, דברים שהמזכיר הצבאי שלו כתב, הדובר שלו כתב, חוות דעת מסוימות פנימיות של השב"כ, נתניהו, מתוקף חוק יסוד הממשלה ומתוקף חוק השב"כ, יכול ממש לצרף סטנוגרמות. יכול ממש לבחור מה הוא "מלבין" במרכאות כפולות, מה החלק שהוא חושב שאין בו סכנה לביטחון המדינה, ופשוט להוציא אותו מהסטנוגרמות שאמורות להיות נעולות בכספת, למשך עשורים קדימה. וזה בדיוק מה שהוא עשה פה. הוא לקח קטעים מדיונים מישיבות שהיו לפני שבעה באוקטובר, ואחרי שבעה באוקטובר, וצירף אותם לתצהיר הסודי שלו לבית המשפט. את זה רונן בר לא יכול לעשות, כי מתוקף החוק מי שמחליט מהו חומר סודי, ומהו חומר לא סודי שנידון בפורומים מדיניים, הוא ראש הממשלה, ולא ראש השב"כ. ופה אולי הטעות המרכזית של רונן בר לפחות לגישתי, לפחות לטענתי - הוא שכח שלנתניהו יש יתרון דיוני מובהק עליו.

‏אלעד: אז בעצם התצהיר של ראש הממשלה בדרך להסביר מתי ולמה אבד האמון בראש השב"כ, מהצד של נתניהו הפך לכתב אישום נגד רונן בר על האחריות שלו כפי שראש הממשלה רואה אותה לטבח של שבעה באוקטובר. התצהיר עוסק בזה המון, גם אנחנו עסקנו בזה כמובן, אבל בג"צ, שוב, תקן אותי אם אני טועה, בג"צ לא אמור לדון בכלל בעניין הזה. כלומר השופטים, לא אמורים לקבל החלטה מה מידת האחריות של בר או של נתניהו למתקפה של חמאס.

‏ירון: לא, בג"צ אמור להכריע בשאלה אחת מאוד מאוד ספציפית - האם ראש הממשלה והממשלה השתמשו בצורה נאותה, ולפי האינטרס הציבורי, בסמכות שלהם שקיימת על פי חוק לפטר את ראש השב"כ. האם הם עשו את זה מהמניעים הנכונים, קרי אובדן האמון על רקע שבעה באוקטובר, או מהמניעים הלא נכונים קרי פרוץ פרשת קטארגייט והעובדה ששב"כ חוקר אותה.

‏למה החליטה הממשלה לפטר את ראש השב"כ? זה מה שבג"צ צריך לפסוק, ולא להיכנס לשאלות האלה לגבי מי בדיוק התקשר למי.

‏אלעד: אוקיי, אז נתקדם בכרוניקה, כי קרו דברים מעניינים. בזמן שהשופטים מכונסים, בזמן שהם דנים בשאלה, האם הפיטורים של רונן בר נעשו באופן מוצדק או לא, בר הודיע שמצידו הוא לא ממתין לקבלת החלטה, לא מתחפר, לא נאבק, ומתפטר. וזה יקרה בלי קשר לבג"צ, בלי קשר לממשלה, זה יקרה ב-15 ביוני.

‏[הקלטה] רונן בר: "אחרי שנים בהרבה חזיתות, בלילה אחד, בחזית הדרום, נפלו השמיים. כמי שעומד בראש הארגון, לקחתי על כך אחריות, ועכשיו, בחרתי להודיע על מימושה, ועל החלטתי לסיים את תפקידי כראש שירות הביטחון הכללי."

‏ירון: מה שקרה אחרי שראש השב"כ הודיע על זה שהוא מתפטר בחודש הבא, זו סיטואציה שיכולה לקרות רק במדינת ישראל. אחרי אותה ישיבה, באמת, ישיבת פלצות, שבה השרים הצביעו על פיטוריו של רונן בר פה אחד, חיש מהר עובר במשאל טלפוני מסמך שהוא יוצא מטעם מזכירות הממשלה, שבו השרים מתבקשים לבטל את הפיטורים שהם עצמם אישרו.

‏הרי עד לפני רגע היינו בסיטואציה שבה הממשלה רוצה לפטר את רונן בר, ורונן בר לא רוצה ללכת, ועכשיו אנחנו בסיטואציה שבה רונן בר רוצה ללכת בחודש הבא, והממשלה לא רוצה לפטר אותו. נורא נורא מוזר. אז הסיבה מאחורי זה היא ברורה. הסיבה היא שהממשלה רוצה לגרום לבג"צ להגיד: "חברים, אין לי במה לדון. ראש השב"כ החליט שהוא הולך הביתה בחודש הבא. הממשלה לא מפטרת אותו בכלל, אז אין פה בכלל שאלה של סמכות. ביטלנו את הפיטורים, הוא מעצמו אומר שהוא הולך, במה אתם רוצים שאני אדון?"

‏בעצם נתניהו עושה פה עוד תרגיל לרונן בר, הרי מה אמרנו? שרונן בר רצה שבג"צ ייתן פסק דין עקרוני: "זו בכלל לא שאלה שנוגעת לי, לרונן בר, זו שאלה שנוגעת לעתיד הארגון הלאה, לעצמאותו של ראש השב"כ הבא, ולכן נכנסתי להליך השיפוטי". אבל על מה הוא ייתן פסק דין עקרוני? הממשלה לא רוצה לפטר אותו כבר.

‏כלומר, נוצר מצב מאוד אבסורדי, שבו כל התהליך הזה שעברנו, עם האשמות חסרות תקדים בצורה הדדית של ראש השב"כ נגד ראש הממשלה, והפוך, יכול להיות שבג"צ יגיד: "חברים, אין עתירה, העתירה מתייתרת. ביי ביי, לתיק הבא".

‏ונניח שהוא ייתן פסיקה עקרונית עכשיו, בסדר? שאומרת שראש השב"כ כפוף לראש הממשלה, השניים עובדים תחת יחסי אמון ולא נאמנות אישית. האם זה יגרום לנתניהו הלאה לשנות את דפוסי ההתנהלות שלו מול ראשי מערכת הביטחון? אני לא בטוח.

‏אלעד: תשמע, אתה אומר פה משהו שבעיניי הוא מדהים, ואתה יודע מה? זה אפילו מה שאני לוקח מהשיחה שלנו. כי יכול להיות, אולי אפילו סביר, שמצב שבו ראש הממשלה טוען מצד אחד שראש השב"כ שקרן, וטוען שהוא בעצם ניסה לבצע פוטש, ובמקביל, ראש השב"כ טוען שראש הממשלה ניסה להפוך אותו לסוג של בובה על חוט, ולדחוק אותו למחוזות הדיקטטורה, לדחוק את כולנו, לטענת ראש השב"כ, למחוזות הדיקטטורה, יכול להיות שההאשמות החמורות האלה של שני הצדדים, לא רק שלא ילובנו, שאנחנו לא נדע מה האמת, אלא יכול להיות שכל הדבר הזה בעצם בכלל לא ישפיע?

‏ירון: אני חושב לעצמי שבסוף זה רק מוכיח עד כמה חשובה פה הקמה של ועדת חקירה ממלכתית. כי אם לא תוקם ועדת חקירה ממלכתית, אנחנו נשאר עם תצהיר א', שאומר שראש הממשלה קירב אותנו לדיקטטורה בגלל המניעים האישיים שלו, ועם תצהיר ב', שקובע שראש השירות החשאי ניסה לבצע הפיכה שלטונית במדינת ישראל. שתי האופציות האלה גרועות מאוד. [מוזיקת רקע] גוף אחד בלבד יוכל ללבן את מה שקרה שם בשבעה באוקטובר ולאחריו, וזו הקמת ועדת חקירה ממלכתית בלתי תלויה.

‏אלעד: ירון אברהם, תודה.

‏ירון: תודה אלעד.

‏אלעד: וזה היה "אחד ביום" של N12, אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו רום אטיק, תחקיר והפקה שירה אראל, דניאל שחר, הילה פז ועדי חצרוני. על הסאונד יאיר בשן שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

‏אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם מחר.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏[חסות]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה