אחד ביום - מי יקבע את גורל החטופים?

אזהרת טריגר - הקלטות של חטופים

669 ימים עברו מאז תחילת המלחמה, והחטופים עדיין בעזה. בימים האחרונים הפיץ חמאס סרטונים חדשים, בהם נראים אביתר דוד ורום ברסלבסקי במצב גופני ונפשי קשה. במקביל לסרטונים, מתרחשים בימים האחרונים שינויים בזירה המדינית: ממשל טראמפ מאותת על שינוי כיוון, ובסביבת ראש הממשלה נתניהו נשמעות אמירות על כיבוש מחדש של רצועת עזה, שעשוי לכלול לחימה גם באזורים שבהם, לפי ההערכות, מוחזקים חטופים. הפעם אנחנו עם פרופ' יובל חלד, מומחה לפיזיולוגיה של גוף האדם במצבי קיצון ולחץ, ועם שליחנו בוושינגטון- ברק רביד, על מצב המשא ומתן לשחרור החטופים.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 05/08/2025.

‏[חסות]

‏[מוזיקת פתיחה]

‏אלעד: היום יום שלישי, 5 באוגוסט, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף, ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום, בכל יום.

‏[מוזיקה נפסקת]

‏[הפסקה ארוכה]

‏[הקלטה] אביתר דוד: [מתנשף] [צליל של מעדר חופר] "מה שאני עושה עכשיו, אני חופר את הקבר, הקבר שמיועד מבחינתי לי, כי כל יום שעובר, כל יום שעובר הגוף שלי הולך, נחלש, אני נהיה רזה יותר וחלש יותר. מבחינתי זה נראה שאני בדרך למוות שלי. אני חופר לעצמי את הקבר שבו אני אולי אשכב."

‏אלעד: אני מודה ששני הסרטונים האלה, של רום ברסלבסקי ואביתר דוד, פשוט לא יוצאים לי מהראש.

‏[הקלטה] רום ברסלבסקי: [ממרר בבכי] "נגמר לי האוכל, השתייה, אם לפני כן כּן היו נותנים לי קצת, טיפה, היום כבר אין כלום. שלושה גרגירי פלאפל, זה מה שאכלתי היום. שלושה גרגירי פלאפל, זה… [מושך באפו] אתמול אכלתי אולי בקושי צלחת אורז. [מתנשף] אני לא מצליח לנשום, אני לא מצליח לחיות."

‏אלעד: ברור שחמאס צילם והפיץ אותם כחלק מתעמולה, מטרור פסיכולוגי מעוות ואכזרי. אנחנו יודעים, הרי, עם מי יש לנו עסק. אבל כל זה לא מקטין במילימטר את מה שהם עוברים שם, את המצב הזה שבו הם נמצאים. זו אמת. זה מה שקורה להם היום, מה שיקרה להם מחר, מה שקרה להם במשך כמעט שנתיים.

‏[הקלטה] אביתר דוד: "יום שישי, הרביעי ליולי, לא אכלתי כלום. אני רושם פה את הכל. יום אחרי זה אכלתי עדשים, אחרי זה עוד פעם עדשים. אחרי זה שעועית. יום שלישי, שמיני ליולי, לא אכלתי כלום. אחרי זה עדשים, עדשים, עדשים. [מוזיקת רקע] יום שבת, 12 ליולי, לא אכלתי שום דבר. אחרי זה עוד פעם לא אכלתי כלום. עדשים, עוד פעם לא אכלתי כלום. ואז עוד פעם לא אכלתי כלום. ועוד פעם לא אכלתי כלום. ועוד פעם לא אכלתי כלום."

‏אלעד: ומכאן יש פרשנויות, יש דיונים, יש מסקנות. יש את מי שהסרטונים מוכיחים לו שחייבים להמשיך להילחם, ומנגד את מי שהסרטונים מוכיחים לו שחייבים להפסיק. ויש גם את מי שבחר לא לצפות ולא לשמוע. אבל אלו הם כבר התוספות שמעל לאמת. האמת הבסיסית, המחרידה, כמו שמזהה אותה, למשל, פרופסור יובל חלד, כשהוא צופה ומנתח את הסרטונים שיוצאים מהשבי.

‏פרופ' חלד: תראה, הדברים האלמנטריים כולנו רואים. אנחנו רואים את הרזון הקשה, את הכחישוּת הקשה, אנחנו רואים את העיניים השקועות. ואז אני מתחיל לראות גם את ההיבטים של ה… איטיות התנועה, איטיות הדיבור, קצת הנושא של הקואורדינציה בהליכה, במבטים. בעצם כשאנחנו רואים את העור, את ה… היקף הזרוע, את השלד, את מסת השריר, את הפרופורציות וכולי, אני מתחיל לראות גם את מה שקורה באיברים הפנימיים, כי בעצם המראה החיצוני הוא רפלקציה של מה שקורה ללב, לכליות, למוח, לריאות, למערכת העיכול, למערכת החיסון. גם הם מאבדים מהמסה, מהתפקוד שלהם, רק כשהם נמצאים מתחת לעור, ואני יכול לדמיין רק איך נראה התא הזה, כן? התא הזה של כל אחת מהמערכות תאים האלה, תאי הלב שנמצאים במצוקה, תאי המוח שנמצאים במצוקה, מחוסרי אנרגיה, וגם הם מנסים לשרוד ולתפקד, כמו הגוף כולו.

‏אלעד: לפרופסור חלד יש כמה תארים שהם רלוונטיים כאן. הוא חוקר ומומחה לפיזיולוגיה של גוף האדם במצבי מאמץ. הוא היה הפיזיולוג הראשי של צה"ל. הוא מייעץ בהתנדבות למטה משפחות החטופים. יותר מ-30 שנה שהוא חוקר את ההשפעות של מצבי קיצון על גוף האדם. וכשהוא צפה בסרטונים מהשבי, הוא נאלץ לחזור לספרוּת, כי במציאות לא יצא לו לבחון מקרים עם מאפיינים מורכבים כאלה. הספרות ממלחמת העולם השנייה, ממקרי קיצון של אנורקסיה, או מתסמונות נדירות בחומרתן בגיל זקנה. רק ממקרים כאלה אפשר לנסות ולהתחיל בכלל להבין מה קורה לגוף האדם במצב של חוסר תזונה קיצוני, כמו זה שעוברים החטופים.

‏פרופ' חלד: הגוף מכלה את עצמו. כדי שתאי הגוף שלנו יפעלו, כל אחד מהם - זה לב, זה עור, זה מוח, זה כל אחד מהם - הוא נדרש לאנרגיה. האנרגיה שהגוף משתמש בה בשגרה נובעת מהמזון שאנחנו אוכלים, ובין לבין, הגוף משתמש במאגרי השומן שלו. עכשיו, לא לאכול מספר שעות או מספר ימים, לגוף יש את הרזרבות שלו. יש לו מאגרי פחמימות בגוף, שנקראים גליקוגן, יש לו את השומן שלו וכולי. ואז הגוף מתחיל לכלות את עצמו, להשתמש… הוא מפרק בעצם את החלבונים, את השומנים, את הפחמימות שיש בו, מתחיל לאכול את הרקמות של עצמו.

‏אלעד: יש מקרים מתועדים של אנשים ששרדו תקופה יחסית ממושכת בלי אוכל. אבל זה ממש לא המקרה עם מים. הגוף צריך, חייב אותם בתדירות הרבה יותר גבוהה, בטח במקום לח וחם. במטה החטופים פרסמו אתמול דו"ח שחיברו מומחים רפואיים שניתחו את הסרטונים האחרונים, והם מעריכים שרום ואביתר איבדו עשרות אחוזים ממשקל הגוף שלהם - בין שליש לכמעט חצי, עשרות קילוגרמים. הם קובעים שיש חשש ממשי לחייהם. ויחד עם כל זה, עם תת-התזונה הקיצוני, עם המחסור באוכל ובשתייה, הם רק חלק מהסיפור. המחסור החמור, הוא גם בפני עצמו עינוי נורא לגוף, אבל במקביל הוא גם פתח לשורה של בעיות אחרות.

‏פרופ' חלד: ככל שהחטופים נמצאים יותר בשבי בתנאים קיצוניים, הרזרבה הפיזיולוגית שלהם שקשורה במסת השריר, הלב, התפקוד, רמות האלקטרוליטים, מערכת החיסון, מערכת ההורמונלית וכולי וכולי, הרזרבה הזו הולכת ונגמרת. כך שככל שעובר הזמן, גם כל זיהום קטן, [מוזיקת רקע] כמו חתך מסוים, או שלשול, או וירוס, או חיידק או משהו אחר, יכול מהר מאוד להביא אותם מתחת לסף הזה של השרידות, עד כדי נכות ומוות.

‏[מוזיקה מתגברת ונשארת ברקע]

‏אלעד: פרופסור חלד מכיר את נושא החטופים גם מקרוב. הוא בן-הזוג של דוקטור אילת לוי, אמא של נעמה לוי, התצפיתנית שהשתחררה מהשבי בעסקה. הוא מכיר מקרוב את הטראומה, את הפצע הזה שהוא עדיין פתוח. ובמסגרת מטה החטופים הוא חיבר כמה ניירות עמדה על מצבם של החטופים בשבי. בצער, בתסכול, [מוזיקה מסתיימת] הוא רואה שלמרות השפה החד-משמעית, למרות הבהילות שעולה מניירות העמדה, מהמילים שבהם, אם נודה על האמת, הם לא באמת השפיעו על המציאות.

‏פרופ' חלד: אני מרגיש כאילו לא נותנים לי להיכנס לזירה אפילו. אתה, אתה… אני מקווה שאתה יורד לסוף דעתי. זה לא שאני בזירה ועכשיו אני יכול להילחם, לדבר, לצעוק, להזיז, להשפיע. אני אפילו לא בזירה, לא מצליח להיכנס לזירה. אז הניירות עמדה והראיונות ומאחורי הקלעים ולפני הקלעים ואתה מכיר כבר את כיכר החטופים, ששבוע אחרי שבוע אנשים עולים שמה. ובשלב מסוים אתה מתחיל להגיד: אנחנו לא מצליחים להיכנס לזירה שבה אנחנו יכולים לנסות לכופף קצת את הידיים, להיות איזשהו… אתה יודע, אני… יום אחד היינו בכנסת, וניגשו אלינו לשולחן איזה שניים-שלושה חברי כנסת מהקואליציה. ואני יכול להגיד לך שמהשאלות, זה היה כבר לפני… [מוזיקת רקע] זה היה לפני שהבנות התצפיתניות חזרו, ואני יכול להגיד לך מהשאלות שנשאלנו שם - הייתה בורות! פשוט גיליתי באותם שניים-שלושה שניגשו אלינו, להביע את מה שלא רצו להביע, הייתה בורות אדירה! הם דיברו איתנו ובשנייה אחרי זה הם דיברו על איזה הצבעה, על איזו משהו שקשור לאיזה חוק עירוני. הרגשתי נורא. הרגשתי נורא.

‏[מוזיקה מתגברת ונשארת ברקע]

‏אלעד: זהו, יש פער, והוא פער גדול בין מה שרואים בסרטונים לבין מה שרואים בפועל בשטח. פער גדול בין הסבל, בין הסכנה, לבין הקצב שבו הדברים מתקדמים. הממשלה עסקה בישיבה הראשונה שלה אחרי שפורסמו התיעודים, בהדחת היועצת המשפטית, למשל. הנשיא טראמפ, הוא פרסם אתמול פוסט על פרסומת לג'ינס, שבשמאל הפרוגרסיבי האמריקני טוענים שהיא גזענית. אז השאלה היא, מה בכל זאת כן קורה? איפה נמצא המאמץ לשחרור החטופים? בהמשך השבוע תיערך בישראל ישיבת קבינט. אתמול בערב פרסם עמית סגל במהדורה המרכזית שבסביבת נתניהו אומרים שזהו, הפור כבר נפל, ישראל הולכת למהלך של כיבוש הרצועה, פעילות צבאית עצימה גם באזורים שבהם לא פעלו עד עכשיו, גם באזורים שבהם מוחזקים חטופים. והדבר הזה מגיע אחרי שהנשיא טראמפ אמר שחמאס הוא זה שמונע עסקה ושמעכשיו צריך למצוא דרכים אחרות לפעול. אז דיברנו עם האיש שדיבר איתו, עם טראמפ, בימים האחרונים בטלפון. דיברנו עם שליחנו בוושינגטון, ברק רביד. שלום ברק.

‏ברק: אהלן אלעד.

‏אלעד: תראה, הנשיא טראמפ דיבר איתך על המצב ההומניטרי בעזה. זה נושא שהוא התבטא עליו די הרבה לאחרונה. תקן אותי אם אני טועה, זה נראה כאילו זה הנושא העיקרי שהעסיק את טראמפ בכל מה שקשור למלחמה שלנו בחמאס.

‏ברק: כן, אני חושב שבעיקר טראמפ לא עוסק בנושא עזה על בסיס יום-יומי, כן? אני חושב ש… כי הוא, בעיקר די בשלב די מוקדם בנשיאות, האציל את הנושא הזה על ויטקוף, על השליח שלו ויטקוף, ואמר לו, "לך תביא לי עסקה, אני לא, לא חשוב לי לדעת כל פרט". ומאז ככה הוא התנהל. וכל פעם הוא חוזר ועוסק בזה, כל פעם שיש איזה התרחשות משמעותית. ואני חושב שפה ההתרחשות המשמעותית הייתה, שפשוט התחילו לראות בטלוויזיה, בארצות הברית, תמונות מעזה. וטראמפ אמר את זה בעצמו.

‏[הקלטה]

President Donald Trump: “We can save a lot of people. I mean, some of those kids are… that’s real starvation stuff, I see it. And you can’t fake that”.

‏ברק: הוא אומר, 'אני ראיתי את התמונות בטלוויזיה, וראיתי שיש שם רעב'. הוא אומר, 'לא ניתן, לא ניתן לזייף את זה'. ולכן אני חושב שזה מה שהביא אותו לעסוק בעניין הזה. אבל צריך להגיד, גם ביום ראשון בלילה, בשיחה עם כתבים במטוס שלו בדרך חזרה לוושינגטון, הוא בעיקר מדבר כרגע על שני דברים: האחד, מענק כספי אמריקאי משמעותי לרכישת מזון עבור התושבים בעזה. אני מעריך שהדבר הזה יקרה דרך קרן הסיוע ההומניטרי לעזה, דרך ה-GHF. ומצד שני, אמירה שישראל היא זאת שצריכה לקחת הובלה על הנושא הזה. זו אחריות של ישראל לוודא שהאוכל מגיע לתושבים.

‏אלעד: אבל מעבר לאמירה הזו של טראמפ ולכסף שארצות הברית תשלח לטובת סיוע, יש כאן משהו חדש? מדיניות חדשה? החלטה חדשה?

‏ברק: כשדיברתי עם טראמפ זה מה שהוא אמר לי. הוא אמר לי, "תשמע, אני שלחתי את סטיב", זה היה ביום שישי, אני דיברתי איתו ביום שישי בבוקר, שעון ארצות הברית. הוא אומר לי: "שלחתי את סטיב לאזור, עוד לא קיבלתי ממנו עדכון חזרה מה היה בביקור שלו בעזה. הוא יחזור, נשב, נדבר". לכן אני אומר, עוד לא נפלו החלטות. ואני חושב שזה גם קשור לתמונה הגדולה יותר, של מה בכלל הולכים לעשות עם עזה - מה המדיניות האמריקאית והישראלית כלפי עזה, יש מגעים בין שני הצדדים? והשאלה העיקרית היא בעיניי, עד היום בחצי השנה מאז שטראמפ נשיא, הוא די יישר קו עם נתניהו בנושא עזה. הוא נתן לו לעשות מה שהוא רוצה. לא הייתה הובלה אמריקאית בנושא עזה. הייתה הובלה ישראלית ויישור קו אמריקאי. היה מקרה בודד שבו הייתה הובלה אמריקאית וזה המשא ומתן הישיר עם חמאס, שהביא בסוף לשחרורו של החייל החטוף עידן אלכסנדר. זה היה, בעיניי לפחות, אחד מהישגי מדיניות החוץ הבולטים של טראמפ בחצי השנה הראשונה שלו בתפקיד. וזו הייתה הפעם היחידה שהוא חרג מהיישור קו עם נתניהו. כל שאר… בכל שאר הדרך הוא יישר קו עם נתניהו. והשאלה היא, האם הדבר הזה יימשך? כלומר, נתניהו יחליט מה המדיניות וארצות הברית תגיד, 'אוקיי, אנחנו תומכים בזה', או שטראמפ יבוא ויגיד: 'לא, אני הבנתי, חצי שנה, כבר הבנתי מה קורה, אני מגבש את המדיניות, ואני אדרוש מנתניהו שיישר קו איתי'. [מוזיקת רקע] אני לא יודע לאן הדברים האלה יילכו, אבל בעיניי זה הדבר העיקרי שצריך להסתכל עליו: מי הולך להיות זה שיוביל את המדיניות בשלב הבא של המלחמה הזאת - האם זה ימשיך להיות נתניהו, או שאולי הפעם זה יהיה טראמפ?

‏[מוזיקה מתגברת]

‏אלעד: חסות אחת וממש מייד חוזרים.

‏[מוזיקה ממשיכה עד שמסתיימת]

‏[חסות]

‏אלעד: ברק, רק בימים האחרונים אנחנו שמענו את הנשיא טראמפ מדבר על הסירוב של חמאס להתגמש ולהגיע לעסקה, על הצורך לעשות דברים אחרת. שמענו מילים מאוד חד-משמעיות שלו בכל מה שקשור למצב ההומניטרי בעזה. עכשיו מדברים בישראל על כיבוש אפשרי של הרצועה. יש המון שינויים, המון התפתחויות. והם מצטרפים לאמירה אחת דרמטית, שהגיעה גם מכיוון ישראל וגם מכיוון ארצות הברית, שאין ולא יהיו יותר עסקאות חלקיות. או הכל או שאין עסקה. אז תסביר לי מאיפה זה בא? זה מה, זה ההתפתחויות האחרונות האלה שהובילו את טראמפ להחליט שמבחינתו הגיע הזמן לחתור להכרעה מלאה בצורה כזו או אחרת?

‏ברק: אז זה שאלה, זאת שאלה טובה. מצד אחד, לפי כל מה שאני יודע, דונלד טראמפ לא אהב מהרגע הראשון את העסקאות החלקיות. פשוט לא אהב. להזכירכם, אפילו בתחילת הדרך, אתם זוכרים את הציוץ הזה? 'אני רוצה שכל החטופים ישוחררו עד 12:00 בצהריים, או ששערי הגיהנום ייפתחו'. נכון? 'נמאס לי מהטפטופים, אני לא רוצה יותר טפטופים'. אז ברור מה עמדתו. אבל כאן השאלה היא, מה זה אומר, כשאומרים "עסקה כוללת"? כלומר, אני לא חושב שיש למישהו מושג מה זה אומר או איך לתרגם את זה למציאות, או שוב, האם זה באמת משהו שטראמפ מוביל אותו, או שזה משהו שנתניהו מוביל אותו בניסיון לרצות את טראמפ? אני לא יודע.

‏אלעד: אוקיי, אבל מה הרציונל להודיע את זה עכשיו? זו מה - טקטיקת משא ומתן? זה בגלל המצב ההומניטרי בעזה? זה בגלל הסרטונים של החטופים והידיעות על מצבם? מה הוביל כרגע את טראמפ ואת האנשים שלו לומר שמתווה וויטקוף, המתווה של השליח המיוחד של טראמפ, לא רלוונטי, וזהו, שהולכים עכשיו על ניסיון להשיג מתווה אחד כולל וגדול?

‏ברק: זה תמיד שילוב, אבל אני חושב שאולי ה-מה שהתחיל את התהליך זה בעצם לפני עשרה ימים, כאשר חמאס נותן תשובה, בעצם תשובה שנייה להצעה לעסקת חטופים, והתגובה הישראלית לתגובה של חמאס הייתה אז, נכון? להחזיר את צוות המשא ומתן מדוחה להתייעצויות. אבל זאת לא הייתה תגובה מתלהמת או… לא הציגו את זה כאיזשהו ניסיון לפוצץ. לפחות בישראל.

‏אלעד: יותר מזה, הם אמרו שלמרות שחזרו המשלחות, המגעים נמשכים, הם אפילו ממש הדגישו את זה.

‏ברק: בדיוק. אלא שאז, כמה שעות אחר-כך, השליח ויטקוף הוציא הודעה שבעצם עקפה את נתניהו מימין, ובעצם האשימה את חמאס בהכשלת המשא ומתן, ובעצם שמה את נ… אני לא יודע אם… אני לא יודע אם זה היה מתואם, לא היה מתואם, יכול להיות שהכל היה מתואם. אבל אם זה לא היה מתואם, אז ויטקוף בעצם דחק את נתניהו למקום שבו אין לו ברירה אלא ליישר קו עם מדיניות הרבה יותר תקיפה וקיצונית ממה שהוא התכוון. ולראיה, באותו… אותה הודעה, ויטקוף אומר, 'אנחנו עכשיו נבחן דרכים אלטרנטיביות להחזרת החטופים', דבר שנתניהו לא אמר בהודעה המקורית שלו. רק יום אחרי, נתניהו יישר קו והוציא הודעה שאומרת, 'ישראל תבחן דרכים עם ארצות הברית, דרכים אלטרנטיביות לשחרור החטופים'. ומשם אני חושב שהתהליך הזה התגלגל, עד שהגענו למצב שבו גם לשכת ראש הממשלה וגם השליח ויטקוף, אומרים, 'אנחנו כבר לא רוצים עסקה חלקית, אנחנו רוצים הסכם כולל'. אני רק רוצה להוסיף, אבל, נקודת… הערת אזהרה בטאבו. אני לא חושב שנסתם הגולל על הסכם חלקי. פגשתי פה לפני כמה ימים בכיר קטארי שהיה בוושינגטון, לטענתו - לא יודע מה רמת האמינות של זה - לטענתו, השיחות על הסכם חלקי לא נפסקו, גם אם יש דיבורים על הסכם כולל. הוא גם טען שהסכם כולל זה לא משהו שאתה משיג אותו ביום-יומיים, זה עניין של עכשיו חצי שנה משא ומתן.

‏אלעד: רגע, שנייה. כשהוא אמר לך חצי שנה, זה מה זה, Figure of speech, או שזו מסגרת הזמן שמדברים עליה?

‏ברק: זה לא Figure of speech. הוא סיפר לי: 'אנחנו באים, יושבים כל פעם עם ח'ליל אל-חיה, ראש צוות המשא ומתן של חמאס, יושבים איתו בדוחא על שורה בהסכם החלקי', כן? על שורה. שלוש שעות. הוא אומר, 'שלוש שעות על שורה. הוא אומר לנו אחרי שלוש שעות, וואלה, בסדר, אבל אני צריך לעשות דיונים פנימיים אצלי'. הולך, אחרי יומיים חוזר ח'ליל אל-חיה, אומר, 'תשמעו, אני לא היה לי בעיה עם זה, אבל החבר'ה בעזה לא מסכימים'. אז, וזה משא ומתן על שורה בהסכם החלקי, אוקיי? אז מי שחושב שהסכם כולל, שכולל את הסוגיות של איך תיראה עזה ביום שאחרי המלחמה, זה סוגיות מאוד כבדות, מאוד אסטרטגיות, זה לא משהו שסוגרים אותו בשבוע-שבועיים וגם לא בחודש-חודשיים. זה עניין של חודשים. אני אגב, זה הערכה האישית שלי, כן? אני, לפי הסיקור שלי של המלחמה עד כה, במידה וישראל תלך למהלך צבאי נוסף, זה אומר שזה בעיניי הארכה של המלחמה לפחות בעוד שנה. זה הערכה שלי. עוד שנה של מלחמה. אלה לא החלטות פשוטות.

‏אלעד: כל החלטה פה היא ממש לא פשוטה, ולאורך כל הדרך אנחנו שמענו את הגורמים המקצועיים, את המומחים, אומרים שהשעון של החטופים רץ מהר יותר בהשוואה לשעונים האחרים. אני חושב שהיום ממש אפשר היה לראות את זה במצבם של רום ושל אביתר. ואתה יודע, ברק, אם אני לוקח משהו אחד מרכזי מהשיחה שלנו, זה שכרגע לפחות, ההגה נמצא בידיים של נתניהו. והשאלה הגדולה היא, אם טראמפ ימשיך לשבת בכיסא של הנוסע, או באיזשהו שלב יחליט בעצמו לקחת את ההגה לידיים, ואז גם יחליט אם לנסוע באותו מסלול ובאותה מהירות.

‏ברק: נכון. אני לא חושב שהוא, שהוא החליט, ולפחות, אם אני יכול להקיש מהתנהלותו בחצי השנה האחרונה, אני מתקשה לראות מדוע הוא ייקח את ההגה באירוע הזה. [מוזיקת רקע] זה לא תואם את כל מה שהוא, את כל הדרך שבה הוא התנהג בחצי השנה האחרונה. יכול להיות שהוא כן, אני לא יודע. זה… לצְפות מה דונלד טראמפ יעשה, זה משימה בלתי אפשרית, וכנראה יותר קל לנחש את המספרים בלוטו.

‏[מוזיקה מתגברת]

‏אלעד: ברק רביד, תודה.

‏ברק: תודה, אלעד.

‏אלעד: ותודה לפרופסור יובל חלד.

‏וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה שירה אראל, דניאל שחר, עדי חצרוני והילה פז, על הסאונד יאיר בשן שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

‏אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם מחר.

‏[מוזיקה מתגברת עד מסתיימת]

‏[חסות]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה