אחד ביום - עושים סדר: פרשת הפצ״רית ושדה תימן

הסיפור שמעסיק את כל המדינה בימים האחרונים התחיל בשבעה באוקטובר 2023 - כשמתקן הכליאה מחנה שדה תימן נפתח מחדש. הפעם אנחנו עם ד״ר ערן שמיר בורר, אלוף משנה במילואים, מנהל המרכז לביטחון לאומי לדמוקרטיה במכון הישראלי לדמוקרטיה ולשעבר בכיר בפקליטות הצבאית - על השתלשלות האירועים שהתחילה בשדה תימן, עברה במשרדי הפרקליטה הצבאית הראשית, בסרטון מודלף, ברכב נטוש בחוק הצוק - ועד בית מעצר שבו כלואה היום אלופה בצה״ל.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 05/11/2025.

[חסות]

[מוזיקת פתיחה]

אלעד: היום, יום רביעי, חמישה בנובמבר, ואנחנו "אחד ביום", מבית N12. אני אלעד שמחיוף, אנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו, סיפור אחד ביום, בכל יום.

הסיפור הגדול, שמעסיק את כל המדינה בימים האחרונים, התחיל בשבעה באוקטובר 2023. הוא החל בהשמשה מחדש של שני דברים. אחד מהם הוא מתקן כליאה זמני במחנה שדה תימן בדרום הארץ. כבר במהלך מבצע "עופרת יצוקה" וב"עמוד ענן" כלאו שם אסירים ביטחוניים. ובעקבות שבעה באוקטובר, מתקן הכליאה נפתח מחדש. בתוך ימים, אלפי אסירים פלסטינים, חלקם מחבלי נוח'בה שפלים, הועברו לשדה תימן והוחזקו שם. היה צריך למצוא את מי שישמור עליהם. וכאן נכנס לתמונה הדבר השני, שהושמש מחדש במלחמה, "כוח 100". כוח 100 הוקם בימי האינתיפאדה, בצורך לגייס כוח אדם, לוחמים, שישמרו על אסירים ביטחוניים. לוחמים שידעו לתפעל מצבי קיצון מסוכנים. הכוח הזה פורק בשנת 2006. אסירים ביטחוניים עברו אז לאחריות של שירות בתי הסוהר. אבל אחרי הטבח של חמאס בשבעה באוקטובר, בתוך ימים נוספו אלפי עצורים חדשים למתקן החדש-ישן. אז, שוב, היה צריך, מהר, למצוא את מי שיוכל לשמור עליהם. כאן אפשר לשרטט את קו ההתחלה בצירוף הנסיבות המאוד בעייתיות האלה. וכאן התחילה גם השיחה שלנו עם אלוף משנה במילואים דוקטור ערן שמיר-בורר. הוא מנהל המרכז לביטחון לאומי לדמוקרטיה במכון הישראלי לדמוקרטיה, ולשעבר בכיר בפרקליטות הצבאית.

ד"ר שמיר-בורר: האירוע של שדה תימן הוא, בראש ובראשונה, החל, בעצם, כאירוע של צבא, שמופתע מאוד בשבעה באוקטובר, ולא באמת ערוך בצורה, אני חושב, מספקת בשביל לקלוט כמויות כל כך, כל כך גדולות של עצורים. לא בהיבטים של התשתיות הפיזיות, וגם לא בהיבטים של כוח האדם, שיהיה כוח אדם מיומן שיודע לטפל בכלואים. בתוך המלחמה הזאת, אני חושב שהקימו, ככה, כוח 100 כזה, הקימו אותו מהר, זה עניינים של של הכשרה וזה, וגם התשתיות הפיזיות בשדה תימן היו מאוד מאוד מאוד גרועות. אנחנו במצב, שבו שדה תימן הפך להיות, בעולם, ממש איזה מין אירוע לגיטימציה מטורף בתוך המלחמה הזאתי, כן? תואר כגואנטנמו הישראלי, כ-חור שחור.

אלעד: אז הסיפור שמתחיל בשדה תימן, בשבעה באוקטובר, בחור השחור הזה, ומה, שלכאורה, קרה שם. הסיפור הזה נמתח ומתפתל ומגיע, בימים האחרונים, לנקודה חסרת תקדים, לאחת הפרשיות החמורות ביותר של מערכות אכיפת החוק בישראל, בטח בשנים האחרונות.

[הקלטה] כתבת חדשות: "המשטרה עצרה הלילה את הפצ"רית ואדם נוסף החשוד בפרשה, התובע הצבאי הראשי לשעבר. השניים יובאו היום לבית המשפט והמשטרה תבקש להאריך את מעצרם. בין השאר, השניים חשודים גם בעבירות של…"

אלעד: אז הפעם, במסגרת המנדט והמשימה שלנו להבין טוב יותר מה קורה סביבנו, ביחד עם אלוף משנה במילואים דוקטור ערן שמיר-בורר, אנחנו נלך צעד צעד בסיפור. אנחנו נספר את הסיפור, שהתחיל בשדה תימן, עבר במשרדי הפרקליטה הצבאית הראשית, בסרטון מודלף, ברכב נטוש בחוף הצוק, והגיע עד בית המעצר, שבו כלואה היום אלופה בצה"ל.

נחזור אחורה, ליולי 2024, לאותו מתקן כליאה, שנפתח מחדש ליד באר שבע עם אלפי אסירים פלסטינים, שהוחזקו בו בעקבות מתקפת חמאס.

ד"ר שמיר-בורר: זה… זה מין מתקן כזה, שצריך לחשוב עליו כמתקן ארעי, כן? צה"ל, לפעמים, בשטח, הוא לא יכול להתחיל לתשאל ולמיין אנשים, הוא פשוט עוצר הרבה מאוד אנשים או לוקח גברים בטווח גילים מסוים, עוצר אותם, שם אותם על משאית, משנע אותם לתוך… אה… לתוך ישראל. ואז בשדה תימן, איפה שיש חוקרים, שיודעים את השפה ומיומנות, ודברים כאלה, מתחילים למיין את האנשים. אם מישהו… רואים שיש סיבה מודיעינית או אחרת להמשיך לחקור אותו, הוא נשאר. ואחרים, רבים משוחררים אחרי זה בחזרה… בחזרה לעזה. כך גם, אגב, הגיעו הרבה מאוד מהסיפורים לעולם על שדה תימן, כן? אנשים, שהיו בשדה תימן ושוחררו בחזרה לעזה ואז סיפרו מה הם ראו ומה הם חוו שם, לפי הטענה שלהם, לפחות.

[הקלטה]

CNN News Reporter: “It’s a place the Israeli military doesn’t want us to see. But CNN has gained exclusive evidence of Palestinian prisoner abuse from multiple Israeli whistleblowers.”

BBC News Reporter: “We start with a special report from Israel, where medical workers have told the BBC that Palestinian detainees, from Gaza, are routinely kept shackled to hospital beds.”

ד"ר שמיר-בורר: אז כן, בהחלט, אדם שנמצא כבר במשמורת שלך, ודאי אדם שהוא אזוק, ועם פלנלית על העיניים, כן, הוא לא אמור, פתאום, לדמם ולסבול מפציעות חמורות. וכשדבר כזה קורה, אז הרבה פעמים, עצם הפציעה, כן? עצם הפציעה, היא כשלעצמה כבר מעוררת את החשד, שקרה כאן משהו שהוא לא תקין.

אלעד: כן, עלו לא פעם טענות קשות על תנאי הכליאה במתקנים הזמניים, גם בשדה תימן. עלו טענות של ארגוני זכויות אדם וגורמי תקשורת זרים, למשל, על שימוש אגרסיבי וממושך באזיקונים, שהוביל במספר מקרים לפציעות ואפילו כריתות של גפיים. הטענות האלה נשארו, באופן יחסי, מחוץ לעין הציבורית בישראל. אלא שאז, הגיע חודש יולי 2024. בשדה תימן, אסיר עזתי ספג פגיעות חשודות, ובפרקליטות הצבאית הוחלט לפתוח בחקירה. זה חלק מהתפקידים של הפרקליטות הצבאית. ובכלל, אם נעשה לרגע זום אאוט, הפרקליטות הצבאית היא גוף מורכב. זה גוף שאחראי גם על חקירה של חיילי צה"ל, זה גוף שאחראי גם על הגנה על חיילי צה"ל, וגם לייעץ משפטית לחיילי צה"ל. ערן היה בכיר בפרקליטות הצבאית. גם הוא, מתאר מציאות, שעלולה להישמע מעט מבלבלת.

ד"ר שמיר-בורר: אז אנשיי ואני נתנו ייעוץ משפטי לפעילות המבצעית. אלו בתים אפשר להרוס, אלו אנשים אפשר להרוג, אלו אנשים אפשר לעצור. אבל, באותה מידה, גם אנחנו יודעים שיכולות להיות גם חריגות מהכללים האלה, נכון? ואז יש מישהו אחר בפרקליטות הצבאית, שגם צריך לחקור ואולי גם להעמיד לדין על הדברים האלה. אז כן, יש כאן מתחים, אבל זו יחידה שהיא… שוב, זה מתחים, שהם לא מיוחדים בהכרח רק לפרקליטות הצבאית, הם קיימים גם במקומות אחרים ואתה, פשוט, לפעמים, יודע לעבוד בהפרדות בעניין הזה.

אלעד: כל זה מסביר איך הפכה הפצ"רית, האלופה יפעת תומר ירושלמי לכתובת, לפנים, למטרה של הביקורת, בעקבות האירועים בשדה תימן בחודש יולי.

[הקלטה]

חייל 1: "לא קיבלנו הוראה, הוא לא יוצא מכאן! נגמר…"

חייל 2: "לא ניתן לפרקליט הצבאי לעצור אותנו! בגלל שאנחנו אחראים על המחבלים של הנוח'בה. רבותיי, עם ישראל, אני מבקש מכם, צאו למענינו לרחוב! אני לא מוכן לבושה הזאת, שיעצרו אותי. אני נתתי את החיים שלי בשבילכם, למען עם ישראל. צאו להילחם בשבילנו. זאת בושה מה שעושים לנו…"

אלעד: על מתקן הכליאה פשטו חיילי מצ"ח עטויים במסכות. נטען שהם עשו את זה כדי לשמור על זהותם ולהגן על עצמם. הם ניסו לעצור לתשאול את החשודים שגרמו, לכאורה, לפציעות של אותו אסיר עזתי. התחילה מהומת אלוהים. המידע על כך, שיש ניסיון מעצר התפשט מהר. לשדה תימן הגיעו אזרחים, הגיעו חברי כנסת, הגיעו שרים בממשלה, יצחק וסרלאוף ועמיחי אליהו. ואחרי הפגנה וצעקות ועימותים בחוץ, חלקם פרצו פנימה, פרצו אל הבסיס הצבאי.

[הקלטה, קולות של המון צועק ומקלל]

אלעד: די מהר הכעס הופנה מאלה שביצעו, אנשי מצ"ח, למי שנתנו את הפקודה, למי שהכריעו לפתוח בחקירה, או ליתר דיוק, למי שהכריעה. ואמרנו, הפצ"רית, היא הפכה למוקד.

[הקלטה] שר האוצר בצלאל סמוטריץ': "לצערי הרב, בשבועות האחרונים, אנחנו שומעים על עוד ועוד מקרים שבהם לוחמי צה"ל, הגיבורים, נעצרים ונחקרים כמו אחרוני העבריינים. לוחמי צה"ל הם גיבורים וראויים לכל כבוד והערכה. לוחמי צה"ל לא יעצרו כאחרוני העבריינים. אני קורא לפצ"רית, תורידי את הידיים שלך מהלוחמים שלנו."

אלעד: זו דוגמה אחת של השר במשרד הביטחון, סמוטריץ', יש עוד דוגמאות. לא רק פוליטיקאים, גם אזרחים הגיעו להפגין מחוץ לבית של הפרקליטה הצבאית הראשית.

[הקלטה] מפגינים: "בוגדת! בוגדת! בוגדת! בושה! בושה! הפצ"רית הביתה, הביתה לכלא…"

אלעד: חודש עבר, אוגוסט 2024. במהדורה המרכזית, אצלנו בחדשות 12, פרסם גיא פלג סרטון ממצלמת אבטחה במתקן הכליאה בשדה תימן. זה סרטון, שאפשר לראות בו, בין היתר, את הרגעים שבהם, לכאורה, נגרמו אותן פציעות, לאותו אסיר ביטחוני, על ידי לוחמים מכוח 100.

[הקלטה] גיא פלג: "תחילת החודש שעבר, שעת ערב מאוחרת, מחנה הכליאה הארעי, שדה תימן. עצורי חמאס שוכבים על הרצפה כפותים, עיניהם מכוסות. הנה כאן קבוצה של חיילי המילואים, מ-כוח 100, יחידה המשמשת לאבטחת המתקן. הם לוקחים את המחבל. הנה הם כאן, בפינת המתקן, כנראה, מודעים למצלמות האבטחה ומנסים להסתיר מעשיהם במגינים. הצילום כולל תיעוד של העבירה המיוחסת לאנשי המילואים, מעשה סדום בנסיבות אינוס. שעות אחר כך, פונה המחבל לבית החולים, מדמם. הפציעות שלו הוגדרו מורכבות. הקביעה הרפואית חד משמעית. הפציעות נגרמו מהחדרה של חפץ."

אלעד: הפרסום הזה, גם הוא, עורר סערה, ורק הסערה הזו יכולה למלא פרק שלם. סערה, כי היו את מי שביקרו את עצם ההחלטה לפרסם את הסרטון. סערה, כי היו את מי שטענו שהוא ערוך, מגמתי, טענו לעלילת דם ומה לא. אז אני, אומנם, לא דובר חברת החדשות, אני לא הייתי מעורב בפרסום, אבל אני כן יכול לומר לכם, שהתיעוד של ביצוע העבירות לכאורה, הוא תיעוד שאין עליו מחלוקת. הוא חלק מכתב האישום, שהוגש נגד חמשת החיילים. בזמן הפרסום, העבירה המיוחסת לחשודים הייתה מעשה סדום בנסיבות אינוס. העבירה הזו הוסרה כשהוגש, אחר כך, כתב האישום נגדם, כתב אישום, שכולל עבירות של התעללות בנסיבות מחמירות וגרימת חבלה חמורה. עכשיו, הסערה, לא התחילה ונגמרה בחברת החדשות, אלא המשיכה. היא המשיכה בעתירה לבג"ץ ובדרישה לחקור מי הדליף את הסרטון. היו מי שקראו להקמת צוות חקירה חיצוני, בלתי תלוי, עצמאי, אבל בסופו של דבר, מי שניהל את החקירה היו אנשי הפרקליטות הצבאית.

ד"ר שמיר-בורר: הצוות הזה, שעמד בראשו סגן הפצ"רית דאז, מגיע למסקנה שבעצם אין יכולת, מיצו את כל מה שהם יכולים לעשות, ואין באמת, לא תהיה באמת יכולת בסוף להתחקות אחרי המקור. בין היתר, הם אומרים, מאות אנשים כבר היו חשופים לסרטון הזה בשלב שבו הוא הודלף. חלקם אפילו אין להם איזה חובה, כנראה, להימנע מלהעביר אותו לגורמים אחרים. אין שום טעם לפתוח בחקירה, מכיוון שאנחנו לא נגיע, באמת, לשום תוצאה כאן.

אלעד: התשובה הזו אז, גם אם לא מאוד מספקת, הייתה התשובה. "אי אפשר למצוא את המדליף. ניסינו. ניסינו מאוד", נכתב בתשובה לבג"ץ. "ערכנו בדיקה מקיפה, אבל לא מצאנו, לא נצליח". הסיפור הספציפי הזה, היה יכול, בעצם, להסתיים כאן. אלא, שבשבועות האחרונים, בשב"כ ערכו בדיקת פוליגרף שגרתית לאחת העובדות בפרקליטות הצבאית. בבדיקה הזו התגלה שהפצ"רית היא זו שאחראית, היא זו שאישרה להדליף את הסרטון. ואחרים ביחידה, כנראה, ידעו את זה לאורך כל הדרך.

ד"ר שמיר-בורר: אז כשעולות, עכשיו, הטענות בעצם נגד הפצ"רית ואולי נוספים בסביבתה, זה באמת, ראשית, העניין של ההדלפה, אבל, באמת, אני חושב שזה היה, זה העבירה כאן, שהיא ברף הכי נמוך מבחינה פלילית. מעבר לזה, זה באמת העניין של ה… של הטיוח, בעצם, שלא באמת עשו מאמצים אמיתיים להגיע לחקר האמת, אולי גם באופן, שבו הקימו את הצוות, באופן שבו, אולי גם, הצוות פעל. כשכל הזמן הזה, בעצם, הפצ"רית ואנשים נוספים יודעים, בעצם, איך הסרטון הזה… אה… הועבר לתקשורת. ובהמשך, באמת גם הדיווח הכוזב לבית המשפט, שהוא פשוט, שוב, הם אמרו את האמת, ש… כמו שהם הבינו אותה, כשבעצם בחדר ליד או… או במקום לא רחוק משם, יש את הפצ"רית, ויש אחרים שיודעים שזו פשוט לא האמת, והם עדיין מאפשרים למדינה להגיב כך לבית המשפט. אלה, באמת אני חושב, הטענות המאוד מאוד חמורות, שיש כאן, בהיבט הפלילי. מעבר לזה, גם יש הרבה מאוד טענות חמורות אחרות, כן? איך… איך נוצר מין מעגל כזה של אנשים, שהם בעצם משקרים ושותפים לשקר. והשאלה, כן, עד כמה דבר כזה, באמת, יכול להשחית מבחינה ערכית יחידה ואנשים, שבעצם תמיד צריכים היו להיות מגדלור של שלטון חוק ושל אמירת אמת ושל צדק.

אלעד: כן, ברגע הזה, סיפור הסרטון, סיפור ההדלפה, הכל הפך למשהו אחר, למשהו חמור יותר. ברגע הזה, התחיל להתברר מה שנחשד כסיפור השקר והטיוח.

אבל קודם, חסות אחת וממש מיד חוזרים.

[חסות]

אלעד: אחרי העתירות שדרשו לחקור מי הדליף את הסרטון ממתקן הכליאה בשדה תימן לתקשורת. אחרי שבפרקליטות הצבאית גיבשו צוות בדיקה פנימי, שסיכם ואמר שלא הייתה דרך למצוא מי המדליף. אחרי כל זה, התברר שהפרקליטה הצבאית הראשית היא זו שאישרה את ההדלפה.

ד"ר שמיר-בורר: בעיקר, בדרך כלל, כשמחליטים לקבל… לעשות דבר כזה, המבחן העיקרי זה, האם זה יגרום לשיבוש בחקירה, כן? כי, לפעמים, כשאתה כבר מוציא ראיות החוצה, זה מאפשר, אולי, לאחרים לתאם עדויות, זה מאפשר לדעת, כאילו, מה… מה יש בידי רשויות החקירה או לא ולפי זה להתאים את הגרסה שלך. אז, בדרך כלל, זה המבחן שיש, אבל יש… יש דרכים, שבהם אפשר להוציא חומר מתוך תיק חקירה ולמסור אותו לגורמי תקשורת. זה, פשוט, לא מה שנעשה כאן, כן? מה שנעשה כאן, זה היה, באמת, בדרך של הדלפה לעיתונאי מסוים, וגם שמרו את הדברים האלה בסוד. וזה סוד, שאתה יודע, אפשר היה לחשוף אותו בהרבה מאוד שלבים, אבל, כנראה, זה היה כמו איזה מין כדור שלג כזה, שמתגלגל ומתגלגל והופך גדול וגדול ו… כן.

אלעד: בשב"כ פנו לרמטכ"ל. הרמטכ"ל פנה עם המידע ליועצת המשפטית לממשלה. היועצת הורתה לפתוח בחקירה פלילית נגד הפצ"רית. הפרקליטה הצבאית הוצאה לחופשה, אחר כך הודחה מהצבא וכתבה מכתב. במכתב היא לקחה אחריות, היא הודתה שהדליפה, בטענה שעשתה את זה בניסיון להדוף את התעמולה השקרית נגד גורמי אכיפת החוק בצבא. במילים אחרות, האלופה תומר ירושלמי טענה שאל מול ההאשמות לכך שיש פיברוקים, עלילות דם, פגיעה בחיילים, הגנה על מחבלים, אל מול כל אלה, היא חשבה שפרסום הסרטון יוכיח שהיא פעלה כראוי.

ד"ר שמיר-בורר: טוב, קודם כל, המכתב שבו הפצ"רית מודיעה על סיום תפקידה ונותנת איזושהי סיבה, בסוף, גם כן, צריך גם לקרוא מכתב כזה כמכתב שמישהי שכבר… כן, היא כבר בתוך הליך… בתוך הליך פלילי, זה גם מכתב של מישהי שהיא… שהיא חשודה. אז כן, צריך לראות את הדברים האלה תמיד, ככה, בזהירות המתאימה. אבל אני מודה, שדווקא לנימוק הזה, אני… אני מתחבר והוא נראה לי הגיוני, כן? כלומר, אנחנו צריכים לזכור את האווירה שסובבת את המערכת סביב החקירה והאירוע הזה שהיה בשדה תימן. באמת אירוע חסר תקדים, כן? פשוט המון אדם עולה על בסיס… עולה על בסיס צה"ל ועל מה, כן? בגלל, שגורמים מקצועיים מבצעים את מלאכתם נאמנה ועושים פעולה, שהיא, ממש, פעולה מינימלית של שלטון חוק, כן? רוצים לתשאל חיילים על… על חשדות מאוד מאוד חמורים. זה אירוע פשוט מופרע לחלוטין, כן? פשוט, אירוע של התפרקות גמורה של של שלטון החוק ושל מוסדות שלטון החוק. ובתוך ההקשר הזה, כשיש הרבה ביקורת וגם שוב, אין… אין שום גיבוי מהדרג הפוליטי לגורמים שמבצעים את מלאכתם. בתוך האווירה הזאתי, יש תובעים, ויש חוקרים, ויש אנשים שצריכים להמשיך ולבצע את התפקיד שלהם ולא לפחד.

אלעד: אז כן, זו טענה אחת, שנשמעת, שהפצ"רית היא שומרת סף, שחוותה התקפות והשמצות כי ניסתה לעשות את העבודה שלה, ולכן בחרה, תוך שיקול דעת מוטעה, לנסות ולהתמודד. אבל יש עוד דרך להסתכל על הסיפור, כי יש את מי שאומר, שאם באמת הייתה רוצה להתמודד עם הטענות ולפרסם את הסרטון, היו דרכים אפשריות אחרות. היו מנגנונים מוסדרים יותר. היא הייתה יכולה, למשל, להעביר את הסרטון לתקשורת דרך דובר צה"ל, הגוף המוסמך. היא הייתה יכולה להציג את הסרטון באופן מסודר בפני כתבים. היו לה אפשרויות אחרות. וחוץ מזה, נשים בצד את ההדלפה. איפה כל מה שבא אחר כך? מה עם החשדות לטיוח? מה עם התשובה שנמסרה לבג"ץ על כך שניסו מאוד, אבל לא הצליחו למצוא את המדליף? אז, באופן טבעי, גורמי אכיפת החוק לא הסתפקו בכך שנטלה אחריות. הפצ"רית הייתה כבר עמוק תחת חקירה פלילית. וגם כאן, שמענו ביקורת, שמענו ביקורת על כך שהפצ"רית לא נעצרה. ביקורת על כך שהטלפון שלה, לדוגמה, לא הוחרם.

ד"ר שמיר-בורר: אתה יודע… כבר להעריך את זה, שמעתי כל מיני מונחים כמו "נתנו לה הנחת סלב" וכאלה. מאיפה אנחנו יודעים, כן? יכול להיות שעשו כאן כל מיני תרגילי חקירה, יכול להיות שצותתו לה לטלפון, יכול להיות שעשו כל מיני פעולות טכנולוגיות אחרות ורצו דווקא לתת לה לכשול. יכול להיות, שרצו לראות אם היא משבשת תהליכי משפט או לא. אני, לפחות מרגיש לגבי עצמי, שאין לי שום יכולת לתת תשובות לשאלות האלה ולשים אחריהן סימן קריאה.

אלעד: כן, זה נכון, אנחנו לא באמת יודעים. אנחנו עדיין לא יודעים מה בדיוק קרה, למשל, ביום ראשון.

[הקלטה] ראש הממשלה בנימין נתניהו: "האירוע בשדה תימן גרם לנזק תדמיתי עצום למדינת ישראל ולצבא הגנה לישראל ולחיילים שלנו. זה, אולי, הפיגוע ההסברתי הקשה ביותר שמדינת ישראל חוותה מאז הקמתה. אני לא זוכר דבר ממוקד בעוצמה כזאת. זה מחייב…"

אלעד: כך נפתח הבוקר של יום ראשון בישיבת הממשלה. אחר הצהריים, המשפחה של יפעת תומר ירושלמי דיווחה למשטרה שאבד איתה הקשר. הרכב שלה נמצא נטוש ומונע בחוף הצוק. בבית מצאו מכתב. אפשר, אולי, לקרוא לו מכתב פרידה. והחשש הטבעי היה שמשהו טראגי קרה.

[הקלטה]

עודד בן-עמי: "ניר, איזשהו עדכון, מה אנחנו יודעים?"

ניר דבורי: "תראה, נגיד בכל הזהירות המתבקשת, וגם מה שאנחנו מבינים והתמונה היא לא ברורה, עד הסוף, בעניין הזה. בשעתיים האחרונות, למעשה, לא מצליחים ליצור איתה קשר, עם הפצ"רית…"

אלעד: כמה שעות חלפו, כוחות גדולים מאוד חיפשו אותה, כוחות משטרה, כיבוי אש, צבא. בסוף, בן הזוג שלה הודיע, שהיא יצרה איתו קשר, שהיא בחיים.

[הקלטה] עודד בן-עמי: "היא בחיים, היא נמצאה והיא בסדר ואנחנו נביא עוד פרטים, כמובן, על מצבה, אבל היא בסדר גמור. השעה המאוד מתוחה הזאת מסתיימת ממש עכשיו עם הבשורה…"

אלעד: הפצ"רית נלקחה לבדיקה רפואית ומשם ישר למעצר. מהר מאוד יתברר שבין החפצים האישיים שלה חסר אחד, הטלפון הנייד. הוא לא איתה, הוא נעלם. לטענתה, אולי, נפל איפשהו. המשטרה חושדת שהסיפור כאן הוא אחר, שלא באמת היה כאן ניסיון התאבדות או היעלמות מחרדה ובלבול, אלא ניסיון לחמוק ממעצר או להעלים ראיות. בחופי הרצליה אפשר היה למצוא פתאום אזרחים מסתובבים עם גלאי מתכות. הכל כדי לנסות למצוא את הטלפון של הפצ"רית.

[הקלטה]

אדם אקראי בים: "היא זרקה את זה רק במרינה, היא זרקה את זה."

כתב: "למה?"

אדם אקראי בים: "בגלל הסלעים. אתם תקליטו, תקליטו…"

כתב: "אז לחפש במרינה?"

אדם אקראי בים: "אני אומר לך, אני חושב, פה לחפש, מחט בערימה של שחת."

כתב: "כן?"

אדם אקראי בים: " רק היא יודעת איפה זה… ייפלט החוצה או לא ייפלט? היא תמצא אותו."

אלעד: ומה שקורה עכשיו הוא, שיש ניסיון לברר מה בדיוק קרה. מי בפרקליטות הצבאית ידע ומה ידע? מי היה מעורב בטיוח? האם הפצ"רית הורתה לסכם את החקירה ולהודיע לבג"ץ שאי אפשר למצוא את המדליף? מי סייע לה? מי פעל בתום לב? היא חשודה, כרגע, בשימוש לרעה בכוח משרה, בשיבוש הליכי משפט, במרמה והפרת אמונים, ומסירת ידיעה רשמית על ידי עובד ציבור. בהחלט יכול להיות שכבר בקרוב, למעגל החשודים יצטרפו עוד אנשים מהפרקליטות הצבאית.

ד"ר שמיר-בורר: אגב, זה חלק מהקושי גם שיש היום, אני חושב, בפרקליטות הצבאית, שאתה ככה, אני חושב על הרבה מאוד קצינים צעירים וקצינות צעירות, שמסתכלות ככה למעלה והם… הם תוהים ומבולבלים, כאילו, מי מהמפקדים כאן מעורב, מי כשל מבחינה משפטית וערכית, ומי הוא בסדר גמור? זה אירוע מאוד מאוד מאוד קשה.

אלעד: עכשיו, זה לא הסוף, לא לא. יש עוד מלא התפתחויות שקרו מאז. שר המשפטים, הוא מנסה למנוע מהיועצת המשפטית לממשלה לנהל את החקירה נגד הפצ"רית. הוא טוען שהיועמ"שית נמצאת בניגוד עניינים, כי התגובה שנמסרה מהפרקליטות הצבאית לבג"ץ, זו שטענה שלא נמצא המדליף, התגובה הזו עברה דרך פרקליטות המדינה, הפרקליטות שבראשה עומדת היועצת המשפטית לממשלה. אז לוין רוצה עכשיו למנות שופט בדימוס לעמוד בראש החקירה. היועצת המשפטית מתנגדת. היא טוענת שלוין מנסה להתערב התערבות פוליטית פסולה בחקירה של הפצ"רית. זה דבר אחד.

יש את מי שטוען שפרשת הפצ"רית צריכה, עכשיו, להוביל לביטול כתב האישום נגד חמשת חיילי כוח 100. ויותר מזה, התברר בימים האחרונים שאותו אסיר ביטחוני שנפצע, ככל הנראה, שוטר חמאס שלא השתתף בטבח של שבעה באוקטובר, הוא, בכלל, שוחרר. הוא חזר לעזה בהמלצת השב"כ במסגרת העסקה לשחרור חטופים. בינתיים, לא נראה שיש סיבה לקשור בין העבירות שבהן חשודה הפצ"רית לבין העבירות שבהן מואשמים החיילים. שני האירועים יכולים, בהחלט, להיות נכונים בעת ובעונה אחת. ואתמול מינה שר הביטחון פצ"ר חדש, עורך הדין איתי אופיר. המינוי הזה היה צריך לקרות מהר כדי לנסות לשקם את האמון שנפגע, גם בבית וגם בחוץ, כי פרשת הפצ"רית סוקרה בכל העולם. היא הציגה את מערכת אכיפת החוק בישראל, את המערכת שאמורה לחקור ולהעמיד לדין חיילים שפשעו, המערכת הזו נראית היום מושחתת, לא אמינה.

ד"ר שמיר-בורר: זה אירוע איום ונורא, האירוע הזה. אבל אני חושב שהאחריות הרבה, בעיקר, אתה יודע, של… של פוליטיקאים ומנהיגי ציבור, היא לנסות לראות איך אנחנו לא, ככה עוד יותר, הולכים ומפוררים את האמון הזה עד דק, כשבסוף יש כאן רק הרס, אין כאן בנייה, כן? בנקודה של משבר, אנחנו מצפים שהמנהיגים שלנו גם, אני חושב, יתעלו לגודל השעה וינסו לראות איך אפשר לא לגרוף הון פוליטי או… או לקדם אג'נדות כאלה ואחרות, אלא, באמת, לשקם את האמון ולייצב את הספינה. וזה אומר את האמון גם בקרב המשרתים בצה"ל. אני בטוח, שלהרבה מאוד אנשים, מפקדים וחיילים בצבא היום, זה לא מובן מאליו, אולי, שיבוא יועץ משפטי או שיבוא תובע ויאמר להם את עמדתו. וגם בחברה הישראלית בכלל וגם ברמה הבינלאומית.

אלעד: אז כן, אני יודע, אנחנו השארנו כל מיני סימני שאלה פתוחים בסיפור הזה כי זה המצב. סימן קריאה אחד אני כן יכול לתת לכם, יש בוודאות. זה לא יהיה הפרק האחרון של "אחד ביום" על פרשת הפצ"רית. אין סיכוי. דוקטור ערן שמיר-בורר. תודה.

ד"ר שמיר-בורר: תודה רבה רבה.

[מוזיקת רקע]

אלעד: וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק. תחקיר והפקה - עדי חצרוני, הילה פז, דניאל שחר ושירה אראל. על הסאונד יובל ברוסילובסקי. יאיר בשן יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

אני אלעד שמחיוף. אנחנו נהיה כאן גם מחר.

[חסות]