top of page

אחד ביום - הזעם של המאורים

לפני שבועיים חברת פרלמנט צעירה בניו זילנד הפכה לתופעה ויראלית בכל העולם, אחרי שבאמצע דיון בפרלמנט על חוק שנוי במחלוקת היא קמה מהכסא - וביצעה את ריקוד ההאקה, ריקוד קרב עתיק של המאורים. ומאחורי ההאקה הזו בפרלמנט, מאחורי המחאה של המאורים, יש סיפור. סיפור על אמנה שנחתמה לפני 184 שנים, על מתח בין רוב למיעוט, בין תרבויות והיסטוריה משותפת ונפרדת. הפעם אנחנו פרופ׳ פול מון, ומחאת המאורים בניו זילנד. 


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 05/12/2024.

‏[חסות]

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: היום יום חמישי, חמישה בדצמבר, ואנחנו "אחד ביום", מבית N12. אני אלעד שמחיוף ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום, בכל יום.

‏[הקלטה]

Hana-Rāwhiti Maipi-Clarke: “At 21 years old, I can definitely say this was not the plan. I was perfectly fine growing my kūmara and learning Maramataka, but this House kept tampering with things they shouldn't be touching, and then…”

‏אלעד: סביר להניח שעדיין לא יצא לכם לשמוע או להכיר את האנה-ראוויתי קריריקי מאיפי-קלארק. זה ממש בסדר אם לא שמעתם עליה, אל תרגישו עם זה לא בנוח. האנה-ראוויתי היא בסך הכל בת 22 ונבחרה בשנה שעברה לפרלמנט הניו-זילנדי מטעם המפלגה המאורית "Hauraki-Waikato", מה שהפך אותה לחברת הפרלמנט הצעירה ביותר בניו-זילנד ב-171 השנים האחרונות.

‏אבל לענייננו. לפני שבועיים, אותה האנה-ראוויתי, הפכה לתופעה ויראלית בינלאומית. וזה קרה, אחרי שבאמצע דיון בפרלמנט על חוק שנוי במחלוקת, היא קמה מהכיסא וביצעה את ריקוד ההאקה.

‏[הקלטה מהפרלמנט הניו זילנדי]

Female Speaker: “New Zealand National.”

Male Speaker: “49 votes in favour.”

Female Speaker: “New Zealand Labour.”

Male Speaker: “34 votes opposed.”

Female Speaker: “The party Māori.”

‏[האנה נואמת ושרה בשפה המאורית]

‏אלעד: ה"האקה" הוא ריקוד קרב עתיק של המאורים. הוא מלווה בהבעות ותנועות מאיימות כדי להפחיד את האויב, ובקריאות וצעקות כדי, גם להלהיב את הלוחמים מהצד שלך. וזה בדיוק מה שקרה כאן, בתוך הפרלמנט הניו זילנדי, אל מול העיניים המיואשות וחסרות האונים של היושב ראש, שמאוד ניכר שלא ממש ידע איך להתמודד עם הסיטואציה.

‏[הקלטה - קריאות התלהבות מהפרלמנט]

‏האנה-ראוויתי קרעה את הדף שעליו כתובה הצעת החוק שעלתה להצבעה, והצטרפו אליה עוד חברי פרלמנט מאורים וחלק גדול מהקהל שישב למעלה ביציע.

‏[הקלטה]

‏Parliament chairman Gerry Brownlee: “The house is suspended until the ringing of the Bells. The gallery is to be cleared.” [צעקות מחאה]

‏אלעד: בשלב הזה היושב ראש שניהל את הישיבה באמת כבר נראה מיואש לחלוטין, הוא איבד שליטה. בסוף הוא הרחיק את הקהל, פיזר את הפרלמנט, הווידאו של השידור החי כבה, וכשברקע של המסך השחור אפשר עדיין היה לשמוע את ההאקה שם, נמשכת.

‏[הקלטה - צעקות מחאה]

‏אלעד: יש סיפור מאחורי ההאקה הזו בפרלמנט, מאחורי המחאה שהפכה לוויראלית. זה סיפור על אמנה שנחתמה לפני 184 שנה, החוקה של ניו זילנד, [מוזיקה מתנגנת] המסמך שבמידה רבה עליו המדינה מבוססת. זה סיפור על מתח בין רוב לבין מיעוט, בין תרבויות והיסטוריה משותפת ונפרדת. יש שם סיפור מאוד מאוד מעניין. [מוזיקה ממשיכה להתנגן] אז הפעם, אנחנו עם מחאת המאורים בניו זילנד. [מוזיקה ממשיכה להתנגן]

Elad: Paul, hello.

Prof. Moon: How are you?

‏אלעד: פרופ' פול מון, הוא מומחה להיסטוריה של ניו זילנד, כמו שאפשר לשמוע גם על המבטא שלו, הוא בעצמו ניו זילנדי. הוא איש מקסים, הוא הקדיש לנו המון זמן, כי גם הוא בעצמו היה סקרן ומעט מופתע, שכלי תקשורת מישראל פונה אליו. בכלל, הוא היה מופתע שכלי תקשורת מכל העולם פתאום פונים אליו.

Prof. Moon: “No, that's been quite a few, that's for sure. It is very rare. and I think it's caught a lot of people by surprise too. they didn't expect that something that happens domestically would attract so much attention overseas. I think some people were surprised to see footage of a Haka being performed in parliament, that’s barely ever happened.”

‏אלעד: כן, זה תפס, ריקוד ההאקה בפרלמנט. זה תפס כי זה חריג, זה צבעוני, זה מצטלם טוב, זה מסקרן, אבל אלו ההסברים הברורים. מאחורי המחאה הזו בפרלמנט הניו זילנדי, יש סיפור מורכב שהתחיל לפני… פלוס מינוס, 800 שנה. בתקופה שבה שבטים פולינזים הגיעו לאי מרוחק והחליטו להישאר שם.

Prof. Moon: “So New Zealand is the last major landmass on earth that was populated by people. For a long time it was thought that they just drifted here by accident. that people were out fishing somewhere in south pacific, they got caught in a storm, blown off course for several thousand kilometers and reached New Zealand.”

‏אלעד: החוקרים ניסו להבין מה לבני השבט הזה ומקום כמו ניו זילנד. חשבו בהתחלה שהם הגיעו בטעות, נסחפו בים, אבל זה לא סביר, כי משלחות דייג היו מורכבות אז רק מגברים, והסיכוי שיצאה משלחת משולבת גברים ונשים, ושהיא שרדה תאונה כזו בלב ים והיא הגיעה עד לניו זילנד, אם הסיכוי לא אפסי אז הוא מאוד מאוד קרוב לאפס. המאורים הקימו לעצמם קהילה וחיים על האי המבודד. הם העבירו מדור לדור סיפורים, הם העבירו תרבות שלמה.

Prof. Moon: “They had an oral history. It's one of the very few oral histories in the world that maintained ancestry details as accurately as they did. Most oral histories, after about 4-3 generations, the stories get a bit fuzzy, and eventually they can dissolve in a lot of cases. but with Māori communities, it had people who might sight 2- 2.5 Thousand relationships, ancestors and connections. So yeah, people put…”

‏[פרופ' מון ממשיך לדבר ברקע]

‏אלעד: המאורים שמרו בקנאות על התרבות והמורשת שלהם. פרופ' מון מספר שאין הרבה דוגמאות להיסטוריה בעל פה שנשמרה באופן הזה כל כך הרבה שנים. הם חיו שם באי, שאנחנו מכירים כניו-זילנד, לגמרי לבד.

Prof. Moon: “…That they developed its own distinct plan, which is culture and so on, and always largely cut off from the rest of the world. and by about 1350, there were no more migrations, no more contact, until Europeans arrived.”

‏אלעד: זה לקח כמה מאות שנים אחרי שהמאורים התמקמו להם באי, עד שהגיע לשם האירופי הראשון. הגיע, אבל לא ממש התרשם.

Prof. Moon: “1642, a Dutch man, Abel Tasman, came to the cost. he never set foot in the country, but he mapped part of the cost.”

‏אלעד: אותו חוקר ים הולנדי לא דרך באי, אבל הוא כן מיפה אותו. ומאז, האי הקטן הופיע בכל המפות במערב עם השם שהעניקו לו בהולנד, "ניו זילנד" - ארץ הים החדשה.

Prof. Moon: “Within 3 years the Dutch government had published the map showing where New Zealand was. So about 1645, anyone in Europe could go to New Zealand if they wanted to, and yet, the next expedition wasn't for more than a 100 years later, because they just wasn't the interest.”

‏אלעד: במערב של אותם ימים, ממש לא התעניינו בניו זילנד. פרופ' מון מספר שלקח עוד 100 שנה מהרגע שבו היא התחילה להופיע במפות, ועד שיצאה לכיוון עוד משלחת מאירופה.

Prof. Moon: “It’s a huge distance to travel, and that involves a lot of money and a lot of risk. the other one, the other reason which is connected to that is reward. What's the point? What's the financial benefit of going that far away, where apparently there is no resources, it will be difficult to colonise.”

‏אלעד: ניו זילנד היא מקום רחוק, גם היום ואז בכלל. והאירופים לא חשבו שהאי שווה את זה. והיה עוד משהו. המאורים, הקהילה המקומית שחיה בניו זילנד, לפי דיווחים של החוקרים מהולנד, הם היו מאוד אגרסיביים.

Prof. Moon: “Yes. Their view was that these are hostile people, and they published information about their visit here and the fact that the locals are meant to be ferocious, or whatever, and so that probably had the effect of deterring other Eauropeans from arriving, because they would think: “We're not gonna take that risk. Someone else has done it and it hasn't paid off for him… We're not that stupid, we're not gonna repeat that mistake.””

‏[מוזיקה]

‏אלעד: אז 100 שנה חלפו ולאזור הגיע מגלה הארצות וחוקר האוקיינוסים הבריטי, קפטן ג'יימס קוק.

Prof. Moon: “So, Captain James Cook was given instructions to go to New Zealand. He was also given instructions that if you are going to claim New Zealand as a British colony, you have to do so, in a phrase that was used - with the consent of the natives. You have to get their permission.”

‏אלעד: היה לו, לקפטן קוק, מסע מאוד פורה. הוא כבר הפליג לטהיטי ולבורה בורה, ואז הוא הגיע לניו זילנד, בהמשך הפך לאירופי הראשון שדרך על החוף המזרחי של אוסטרליה.

Prof. Moon: “He spent several months visiting numerous locations producing a very detailed map of the country. Now the Europeans have absolute detail about the nature of the culture, certainly detail about the outline of the country as they exquisitely met.”

‏אלעד: המפות שהוא יצר באותה תקופה, האופן שקפטן קוק מיפה את ניו זילנד היה כל כך מפורט, כל כך מדויק, שהמפות האלה היו בשימוש עוד עשרות שנים אחר כך.

Prof. Moon: “That’s right.”

‏אלעד: ושם, בניו זילנד, אותו קוק בריטי פגש את המקומיים, את המאורים. זה לא היה מפגש מאוד חיובי בהתחלה. המאורים עמדו בתיאורים שקיבלו מההולנדים, הם אכן היו אגרסיביים ולוחמניים. אבל הזמן עבר, וקוק הבין שאפשר יהיה לפתח עם המאורים, שבטים שיצרו בעצמם את כל מה שהיו צריכים כדי לחיות, אפשר יהיה לפתח איתם יחסי מסחר.

Prof. Moon: “Yeah, well, that was a tribal society that was extremely good at producing everything that it needed, so it was self-sustaining when it came to production of food. They learned that each tribe was very well prepared to defend itself.”

‏[פרופ' מון ממשיך לדבר ברקע]

‏אלעד: הבריטים היו מאוד סקרנים לגבי המאורים, הם למדו עליהם המון, וגם המאורים למדו לא מעט. הם התעניינו בחקלאות ובטכנולוגיה בריטית, וסחרו איתם בהתלהבות. הבריטים כתבו בחזרה הביתה וסיפרו שפגשו מקומיים נחושים, מסוכנים, אבל שהתפתחו יחסים טובים. "מה שכן", אמרו הבריטים, "המקומיים האלה מאוד פרימיטיביים".

Prof. Moon: “That's patronizing language, “but we find them very intelligent for a native race”. Some people in the expedition were saying… they used the word “Primitive” for example, or “Sevege” or whatever. Others developed a different view. they say “Well, it's actually… it's much more sophisticated than we guessed.” The general view was that the Māori population was the one that was most suited to being civilized.”

‏אלעד: הבריטים שהתיישבו בינתיים באוסטרליה, ניהלו קשרי מסחר עם המאורים מרחוק, למדו להכיר אותם. וזה לקח עוד 44 שנים עד שבפעם הראשונה קבוצה בריטית החליטה להתיישב באופן קבוע בניו זילנד. הם לא נשלחו על ידי הכתר, הם הגיעו לשם בשליחות של מישהו אחר.

Prof. Moon: “The first group of Europeans to then moved to New Zealand, Missionaries, and they were sent by the church missionary society because they see there is a prospect there for Evangelization. so they set up a small mission in the bay of islands, living in the north of New Zealand in 1814. it's not really supported by the british government, Sidney wasn't organized by the british government, it was a private vind ship, if it succeeds, good, if it doesn't, well… it's the society that wins, not the government.”

‏אלעד: מיסיונרים. ניו זילנד החדשה, זו שאנחנו מכירים, היא התחילה בעצם בקבוצה קטנה של נוצרים בריטים שאמרו לעצמם שיש באי הקטנצ'יק הזה הזדמנות וקליינטים פוטנציאליים. הם למדו את השפה המקומית ולימדו את המקומיים את השפה שלהם. הם תרגמו את הברית הישנה ואת הברית החדשה, ובעיקר, הם התחילו לקנות קרקעות. הם הרי היו צריכים בתים, חנויות, כנסייה, והמאורים, בשלב הזה, די זרמו עם העניין.

Prof. Moon: “Well, at that stage, and there’s a range of reactions obviously, but in this stage there was nothing about land being taken. Some land was sold, whether or not the people who sold it, as Māori, fully understood the implications of selling that land is unknown, because in their culture there was no concept of selling land. You know, that was your land, that's where your ancestors are buried. The idea that someone else could claim it, it doesn't make sense, it’s just incomprehensible.”

‏אלעד: כל הקונספט הזה, אומר פרופסור מון, של מכירת קרקעות, של העברת בעלות על קרקעות, כל זה היה קונספט זר למאורים. והאמת, אנחנו בשלב הזה עוד מדברים על מספרים מאוד קטנים, על מאות בודדות של מתיישבים בריטים שהפכו את ניו זילנד לבית החדש שלהם.

Prof. Moon: “By the 1830s, it’s possibly about 300 permanent europeans settlers living in the country, which isn’t a huge number. And so, Britain can rightly say: well, look, it’s a very small community, but we really colonized the whole country to manage that.”

‏אלעד: בריטניה, מספר פרופסור מון, בכלל לא רצתה להפוך אז את ניו זילנד לקולוניה. היא לא רצתה את כאב הראש הזה בשביל כמה מאות מיסיונרים בריטים שחיים שם. אבל אז התחילה בעיה. כי לניו זילנד הגיעו אירופים שהם לא ממש סימפטיים. אסירים שנמלטו, עבריינים שברחו, והמיסיונרים הבריטים פנו לממלכה וביקשו עזרה. הם ביקשו הגנה, כי הם חיו באי שרשמית, החוק הבריטי לא חל בו. פשוט לא היה להם למי לפנות. ויותר מזה, גם המאורים ביקשו מהבריטים עזרה, כי אירופים הקימו את מה שנקראה "החברה הניו זילנדית", ובעזרתה ניסו לגזול מהמאורים את האדמות שלהם.

Prof. Moon: “A company was formed in the late 1830s called “The New Zealand Company”, and it was a prophet making enterprise, and it looked at immigration, its found that, you see, the biggest problem with migrants is that they move to a country, either by themselves or with their family. Why don't we buy vast amounts of land, chop it up and then sell it privately to thousands and thousands of potentiel settlers. And from the late 1830s they've tried to do that in New Zealand. The methods of acquiring land from Māori were a bit dubious at times, it was unethical and some bit operations, and the British government felt that if this continues were storing up problems in the future.”

‏אלעד: אז בחודש מאי 1840, הבריטים הפכו רשמית לשליטים בניו זילנד. הם הבטיחו לשמור על זכויות האזרחים הבריטים וגם על זכויות המאורים באי. וזה קרה בהסכם, באמנה. "אמנת ואיטנגי". חתומים עליה הממלכה הבריטית מצד אחד וראשי השבטים המאורים בניו זילנד מהצד השני.

Prof. Moon: “So Britain signed a treaty with New Zealand in 1840 that said, essentially, British rule will apply to British subjects, the Māori society would continue as it did. That was the plan in 1840. Now, it wasn't carved in stone because treaties didn't work like that, they were flexible, that was one of the advantages of them. If you look at the Treaty of Waitangi, The text is quite vague, it's nothing like a contract.”

‏אלעד: האמנה אמרה, בגדול, שהבריטים והמאורים בניו זילנד יחשבו כנתינים בריטיים. החוק הבריטי יחול על התושבים הבריטים באי, אבל המאורים יקבלו זכויות מיוחדות. הם יקבלו עצמאות תרבותית וחוקית וגם שליטה שבטית באדמות ובאוצרות שלהם. אלא שהנוסח הזה של האמנה הופיע כך בתרגום לשפה המאורית, עליו רוב ראשי השבטים חתמו. הנוסח המקורי באנגלית היה, איך נאמר? פחות נדיב למאורים. הוא היה הרבה יותר מעורפל.

Prof. Moon: “It was general, but quite strongly general, if I can put it that way. So what happened is that you have the treaty guaranteeing that Māori will have the phrase of choose, the full, exclusive and understood position of their lands, states, farms and fishery. so Māori would have full control over all…”

‏אלעד: והיה עוד עניין, אמנת ואיטנגי נחתמה כשבניו זילנד היה רוב מוחלט של מאורים לעומת מיעוט קטנטן מאוד של בריטים.

Prof. Moon: “In 1840, roughly, 1% of New Zealand's population was european, the other 99% was Māori, and so, in that environment there is a traety to say, “The british saying we want your restrictions over our people, over that 1% of the population”. Not surprisingly, a lot of chiefs said “Well, Fine. you know? if you want to govern yourselves, take the hit a heck away from us.””

‏אלעד: אז המאורים לא מאוד נרתעו מהסכם שקובע שהבריטים יחילו את החוק הבריטי על התושבים הבריטים באי. אלא שעם ההכרה בניו זילנד כקולוניה של הכתר, המוני מהגרים בריטים התחילו להגיע לאי. בתוך כמה עשרות שנים יחסי הכוחות שם פשוט התהפכו.

Prof. Moon: “If you go forward right to the 60 years, to the in the 90 century, you've got well over 95% of the population is now european. And so, you can see what's going to happen when it comes to who has sovereignty. So by the end of the 90 century, just 60 years later, of course New Zealand was a British colony, with a British sovereign governing everyone.”

‏[מוזיקה]

‏אלעד: כן, זה מה שקורה כשיש אמנה שאומרת שהחוק הבריטי יחול רק על הבריטים בניו זילנד, כשהם מעטים מאוד, אבל פתאום, די מהר, 95% מתושבי האי הופכים להיות בריטים. ניו זילנד עברה אז כולה להיות טריטוריה תחת החוק הבריטי. גם השבטים המאורים שעדיין חיו שם. והזרעים שהובילו למחאת ההאקה ב-2024 בפרלמנט התחילו אז לנבוט ולצמוח.

‏אבל קודם חסות אחת, וממש מיד חוזרים.

‏[חסות]

‏השינויים בהרכב האנושי ובהרכב הלאומי בניו זילנד במאה ה-19 הובילו להמון מתחים בין האוכלוסייה הבריטית שהלכה וגדלה לבין השבטים המאורים שהפכו למיעוט קטן בטריטוריה שבמשך מאות שנים הם חיו בה לבד. התחילו ויכוחים על אדמות, פרצו, מה שנקראות, "מלחמות ניו זילנד". סכסוכים נקודתיים ואלימים בין חיילים בריטים ושבטים מאורים שתמכו בממלכה, לבין שבטים מאורים שסירבו לקבל את המרות הבריטית ובאופן טבעי היו קטנים וחלשים הרבה יותר. כל התקופה הזו התאפיינה בהמון חיכוכים.

Prof. Moon: “In 1898, there was a dispute over who should pay taxes for how many dogs you owned and some Māori communities said “Well, we're not paying it, you know? because… why should we?” and the crown imposed as well and forced them to pay it.”

‏אלעד: ואם הייתם שואלים את המושלים הבריטים של אותם ימים, הם בטח היו אומרים לכם שהם בכלל לא מבינים על מה המהומה. להפך, הבריטים טענו שוב ושוב שהם נמצאים שם כדי לשמור על המאורים, לשמור על הזכויות שלהם. קחו לדוגמא את הפרלמנט. הבריטים הקימו בניו זילנד פרלמנט וקבעו בחוק שחייב להיות בו ייצוג למאורים. זו לא זכות שמובן מאליו להעניק למיעוט בשלטון קולוניאליסטי.

Prof. Moon: “Yeah, there was an act passed in 1867 called “The Māori Representation Act”, and that ensured that there will be 4 Māori Seats in parliament. and the purpose of that was to give some sort of voice to the Indigenous population. So, you can look at this cynically, and I think you can look at it both ways. There is an element of cynicism but also an element of goodwill. It's very rare in the 19 century for parliaments to have an Indigenous voices in it. so that was unusual.”

‏אלעד: הפרלמנט הניו זילנדי והסמכויות שהעניקו לו הבריטים, הפכו את ניו זילנד, אז, למדינה שבעצם תפעלה את עצמה. והמסמך המייסד, אותה אמנת ויטאנגי, הפכה למה שלא מעט מסמכים מייסדים הופכים, לפריט היסטורי.

Prof. Moon: “The treaty, as far as the parliament was concerned, wasn't referred to, really at all, in legislation, it wasn't the basis of decisions, it was something historical that happened a long time ago, we don't need to worry about that now.”

‏אלעד: אלא שהמאורים המשיכו כל הזמן להיאבק על האמנה. ניסו להשאיר אותה רלוונטית, להשאיר אותה בחיים.

Prof. Moon: “Some Maori communities were saying, “Well, look, we’re a bit concerned about this. our ancestors made commitments and were given promises in this treaty and it seems to have disappeared. We want something done about it”. and by the early 1970’s there were various activist groups who were protesting, partitioning politicians, trying to get some recognition for this.”

‏אלעד: וזה לקח זמן, הרבה זמן. אנחנו בשלב הזה כבר ב-seventies, שנות ה-70 של המאה ה-20, המאורים ותומכיהם יצאו לשורה של מאבקים ציבוריים, הם ארגנו עצרות, הפגנות, שביתות, וב-1975 הם הצליחו. הצליחו להוביל לחוק חדש, להקמה של בית דין לאמנת ויטאנגי.

Prof. Moon: “In 1975 an act of parliament was passed in New zealand and created the Tribunal, “The Waitangi Tribunal”. and the purpose of that tribunal was to examine any breaches of that treaty, from 1975 onwards. so all the mess of breaches that the crown have traded in the 19 century, couldn't be touched. and so, for the first 10 years of its existence this tribunal did very little.”

‏אלעד: בית הדין שהוקם לדון בענייני אמנת הוואיטנגי היה אמור לשמוע תלונות של מאורים על הפרות, לכאורה, שפגעו בזכויות המובטחות שלהם, אדמות שנגזלו, כאלה. ובהתחלה בית הדין לא עשה הרבה, כי הסמכויות שלו היו יחסית מצומצמות. אבל כשאחר כך הוחלט להרחיב את הסמכויות שלו, לאפשר לו לבחון הפרות גם מרגע שהאמנה נחתמה ב-1840, אז באמת הגיעו אליו כבר המון תלונות. בית הדין הפך למוסד מאוד עסוק, והניו זילנדים הם, ברובם, התגאו. התגאו במוסד הזה שאיפשר להם להדגיש כמה הם סובלניים, כמה הם הומניטריים, זה חלק מהנרטיב שלהם.

Prof. Moon: “New zealand prided itself on things and innovator in various areas of policy. so, 1867 Indigenous representation, one of the first in the world, 1893, women got the right to vote, the first country in the world. the 1930’s, the first, one of the first major wealthiest states initiated in the world. so…”

‏אלעד: אז כן. זה נוח להתהדר בהומניות בעזרת בית דין שאמור לשמור על זכויות הילידים, אבל לא בדיוק הפריעה העובדה שגם אם תלונה של מאורי התבררה כנכונה, הפיצוי שהוא קיבל היה מאוד נמוך.

Prof. Moon: “You look at the numbers. On average, I think the crown was offering half of 1% of what was being claimed. by inlarges of very small proportions of what was lost was returned.”

‏אלעד: ובכל זאת, בניו זילנד היו את מי שלא מאוד אהבו את העיסוק התמידי בעבר, בהפרות שנעשו בעבר, בטענות לכיבוש קולוניאליסטי, גזילת אדמות וכל זה.

Prof. Moon: “It's in the past. The country is better off now, so don't try to send justice for something that is generations old. get on with your life”. That was the view.”

‏אלעד: כן, זו הייתה הגישה בקרב קבוצה הולכת וגדלה בניו זילנד. "תשאירו את העבר בעבר, בואו נתקדם, הרי עכשיו אנחנו בסדר", ככה הם אמרו. אתם זוכרים את הפער בתרגום בין הגרסה של האמנה באנגלית לבין הגרסה המאורית? אז חלק מהמאורים אומרים, "הנה, זו ההוכחה שעבדו עלינו". וחלק מהניו זילנדים, צאצאי הבריטים אומרים: "אבות אבותיכם פשוט הבינו לא נכון את מה שהבטיחו לכם". אלה שמבקרים את העיסוק באמנה, מאשימים שהתביעות והתלונות על אירועים שהם כמעט בני 200 שנה, מאיימים על האחדות של ניו זילנד היום. ויותר מזה, יש בתוך הקבוצה הזו גם את מי שאומרים למאורים, בין אם במפורש או ברמיזה "אתם מעיזים לדבר על עוול? אתם צריכים להגיד תודה".

Prof. Moon: “The correlative message of that to Maori was “Don't complain. if you were elsewhere, you've had it much worse. You should be grateful that we colonized you, just be quiet". To be told “Well, be grateful” is not the best thing to hear. And so, there are two very different perspectives about ideas of justice and resolution.”

‏אלעד: עכשיו, שווה להבין משהו, כי זו לא הייתה רק התעסקות בדברים שקרו בעבר. אותו טריבונל, שדן בהפרות של אמנת ויטאנגי, מצא את עצמו גם עוסק בהווה, בתביעות שנגעו לעכשיו.

Prof. Moon: “So for example, there was a treaty claim on radio frequencies, and a group of Maori got together and said “We want a portion of the income that the government generates from leasing out radio frequencies”. And some opponents said “Well, hang on. We were in that treaty in 1840, does it mention radio frequencies? you can't put a claim in for something that is not in the agreement.””

‏אלעד: פרופ' מון מסביר כאן שהתביעות לטריבונל עסקו אפילו בתדרי רדיו. יש קבוצה של מאורים שדרשה תמלוגים מהממשלה על גלי רדיו שעברו בטריטוריות שלהם. ובאופן טבעי, לא כולם בניו זילנד אהבו את זה. אז תודו, הלכנו די רחוק אחורה. אבל זה היה הרקע. הרקע למה שקורה עכשיו בניו זילנד. כי עכשיו יש במדינה קואליציה ששולטת, יש שלוש מפלגות שמרכיבות את הממשלה.

Prof. Moon: “Yes, and one of the parties, which is a right wing party, decided that they wanted to define those principles quite narrowly. and it decided to introduce a bill that will define these principles, limit them in number and make them much more specific.”

‏אלעד: וכמו שהפרופסור הסביר לנו כאן, אחת המפלגות בקואליציה ביקשה לשנות את הפרשנות שניתנת לאמנת ויטאנגי, לצמצם את הנושאים שהיא נוגעת בהם, להגביל את היכולת לטעון להפרות. במפלגה טוענים שהאמנה והעיסוק בה הפכו את המאורים בניו זילנד לקבוצה שנהנית מזכויות יתר, לפריבילגים. אז אותה מפלגה דרשה לצמצם את התוקף של האמנה, ושתי המפלגות האחרות הסכימו, אבל בתנאי.

Prof. Moon: “Part of the agreement to that coalition government though, is that the bill will go for its first reading and that's it. None of the other parties support it. so it is guaranteed not to become a law.”

‏אלעד: מההתחלה, כך הוסכם, הצעת החוק החדשה תעלה לקריאה ראשונה בפרלמנט, תעבור את הקריאה הראשונה, ואז תיגנז. ככה המפלגה שיזמה את ההצעה תרשום לעצמה הישג, מבחינתה הנושא יעלה לסדר היום, אולי כך מתישהו בעתיד גם יגיע למעמד של חוק, אבל כרגע, הסכימו ביניהן מפלגות הקואליציה, כרגע זה לא הזמן לעשות שינוי גדול כל כך במסמך המייסד של האומה הניו-זילנדית. ועדיין, עצם העיסוק, עצם ההצבעה, הם הובילו את חברי הפרלמנט המאורים לקרוע את הנייר, ולבצע את ההאקה, באמצע הדיון.

‏[הקלטה - האנה שרה את ההאקה]

‏אלעד: כל המתחים בניו-זילנד כאילו צפו ועלו. ההאקה בפרלמנט היה רק ההתחלה. צעדות ענק של מאורים ותומכי מאורים אורגנו, אומרים שאלו ההפגנות הגדולות ביותר בהיסטוריה של ניו-זילנד.

‏[הקלטה - המון מוחה במאורית]

‏עשרות אלפים צעדו. היה נחל המוני של בני אדם שנמתח על פני קילומטרים.

‏[הקלטה - המון צועק ומוחא במאורית]

‏[הקלטה]

Female Speaker: “Cancel the vote, cancel the city committee, and if Mr. Seymour doesn’t like it, call a snap election.”

Female Speaker: “It weighs heavy on our shoulders.”

Male Speaker: “It means everything. This is what our parents fought for, this is what our grandparents fought for…”

‏אלעד: וההפגנה הזו, Hikoi בשפת המאורים, נמשכה במשך תשעה ימים. היא חצתה את ניו-זילנד והגיעה עד לפתח הפרלמנט. והכל, למרות שהשינויים באמנה אמנם עברו את הקריאה הראשונה, אבל כמו שהוסכם על ידי מפלגות הקואליציה, ההצעה נגנזה מיד אחר כך. אלא שזה, זה מאוד ברור. הצעת החוק היא רק התירוץ, רק הטריגר. בניו-זילנד יש מטען היסטורי שהפך למטען עכשווי, ואת המטען הזה הם לא באמת הצליחו שם לפתור.

Prof. Moon: “It illustrated to the country that there's a strong feeling about treaty rights. and this bigger issue, in a way, is how we gravel with that feeling? There are strong feelings from both sides, but how do you deal with it? and if I can simplify and put it into a relationship term, if you and your partner have strong but different feelings on a topic, that's great, but how do you sort it out?”

‏אלעד: כשאין חוקה אמיתית, אין מסגרת, אין כללים ברורים לגבי איך אמורים להתנהל, או אפילו מסגרת לגבי איך אמורים לדבר על איך אמורים להתנהל, זה מתכון לצרות. זה מה שפרופ' מון אמר לנו על ניו זילנד, ואני באופן אישי יכול לחשוב לפחות על עוד מדינה אחת שאפשר לומר עליה את אותו הדבר.

Prof. Moon, Thank you very much.

Prof. Moon: Thank you.

‏אלעד: וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה דניאל שחר, עדי חצרוני ושירה אראל, על הסאונד יובל ברוסילובסקי, יאיר בשן יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

‏אני אלעד שמחיוף. אנחנו נהיה כאן גם בשבוע הבא.

‏[חסות]

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

9 views0 comments

Comentarios


אוהבים פודטקסטים? הישארו מעודכנים!

הרשמו וקבלו עדכונים לכל תמלולי הפודקאסטים

תודה שנרשמת

  • Whatsapp
  • Instagram
  • Facebook

כל הזכויות שמורות © 

bottom of page