אחד ביום - טראמפ נגד התקשורת

אפשר להצביע על לא מעט הבדלים בין כהונתו הראשונה של טראמפ כנשיא ארה״ב לבין כהונתו השנייה, ואחד הבולטים שבהם הוא הגישה הלוחמנית שלו כלפי התקשורת. אם בעבר הסתפק בקריאות ״פייק ניוז״, היום הוא נוקט בקו חריף הרבה יותר: לצד בעלות על כלי תקשורת משלו, הוא מהלך אימים על גופי חדשות, תובע אחרים, ואפילו מבטל את המימון לשידור הציבורי האמריקני - שעומד על סף סגירה.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 07/08/2025.

‏[חסות]

‏[מוזיקת פתיחה]

‏ערד: היום יום חמישי, שבעה באוגוסט ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני ערד ניר, ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו, סיפור אחד ביום בכל יום.

‏[הקלטה]

President Donald Trump: “My fellow citizens, The golden age of America begins right now.” [applause]

‏ערד: בטקס ההשבעה שלו לתקופת הכהונה השנייה בבית הלבן, הכריז דונלד טראמפ שהוא רוצה להיות עושה שלום ומאחד.

‏[הקלטה]

President Donald Trump: “We will measure our success not only by the battles we win, but also by the wars that we end, and perhaps most importantly, the wars we never get into.” [applause]

‏ערד: טראמפ לא חוסך מאמצים בכל הזירות הגלובליות. כן, הוא רשם כמה הצלחות, אבל את שתי המלחמות הגדולות ביותר הוא לא מצליח לסיים. ישראל בעזה ורוסיה מול אוקראינה. זירה אחת שבה פתח הוא במלחמה, בין השאר כדי לסגור חשבונות מתקופת הכהונה הראשונה שלו בבית הלבן, היא זירת התקשורת. המלחמה הזו היא רב חזיתית. תביעות ענק בבתי המשפט, החרמה של כלי תקשורת שלא מתיישרים לפי הגחמות שלו, השתלחות פומבית בעיתונאים והעלבתם, קיצוץ תקציבים פדרליים ואפילו שימוש בהונו הפרטי כדי לפתוח ערוצי תקשורת מתחרים. איך מתמודדת עם זה התקשורת בארצות הברית? לא בטוח שמגיע לה צל"ש. איך זה קורה ולמה? על כך נשוחח עם דוקטור אלי קוק, שעומד בראש התוכנית ללימודי ארצות הברית באוניברסיטת חיפה.

‏שלום דוקטור אלי קוק.

‏ד"ר קוק: שלום.

‏ערד: טראמפ הוא הנשיא עם הכי הרבה ניסיון תקשורתי, היה כוכב הרבה לפני שנכנס לבית הלבן. איך הוא התייחס לתקשורת בקדנציה הראשונה?

‏ד"ר קוק: אז בכהונה הראשונה בעיקר מה שראינו זה טראמפ הולך לטוויטר, כי אז הוא היה בטוויטר, וגם קראו לזה טוויטר. פייק ניוז. כלומר, זה עידן הפייק ניוז, הכל פייק, הכל שקרים. The lame stream media במקום ה-mainstream media. אה, כלומר, דברים שראינו בעבר, בצורה לא כל כך קיצונית כמובן, אבל בעיקר הוא צועק על התקשורת. ופה צריך להגיד, בעיקר ההתמקדות שלו הייתה על הרשתות החדשות שהם לא פוקס ניוז, שזה CNBC שנחשב נגיד שמאל מרכז, CNN, שתמיד מנסים להיות מרכז. אז הרבה מהזעם שלו הלך עליהם, והאמת היא שזה היה העיקר. זה, זה בעיקר היה הוא צועק בטוויטר ש'אל תאמינו למה שהם אומרים לכם'. ואת האירוע, אולי המכונן, בכל מה שטראמפ רואה בגבי התקשורת וזה ההפסד שלו ב-2020, וצריך לזכור בארצות הברית, מי שבסופו של דבר מודיע מי המנצח בערב זה CBS, זה ABC, זה…

‏ערד: זה ערוצי הטלוויזיה.

‏ד"ר קוק: ערוצי הטלוויזיה. וערוצי הטלוויזיה כולל פוקס ניוז, הודיעו שג'ו ביידן ניצח בבחירות.

‏[הקלטה]

News Reporter: “The Fox News Decision Desk can now project that former Vice President Joe Biden will win Pennsylvania and Nevada, putting him over the 270 electoral votes he needs to become the 46th President of the United States.”

‏ערד: פוקס ניוז היו הראשונים.

‏ד"ר קוק: פוקס ניוז היו ראשונים. עד היום טראמפ כועס על זה, אבל אחד הלקחים שלו היה שהוא, לא מספיק היה לו כוח על התקשורת, והוא לכן לא יכל לגרום למספיק אנשים… בערך 30% מהאמריקאים מאמינים לדונלד טראמפ שגנבו לו את הבחירות האלה, שזה מספר די גבוה. אבל הוא לא באמת הצליח ובסופו של דבר למנף את התקשורת בשביל לעשות מה שבפועל היה הפיכה משטרית, אם הוא היה מצליח.

‏ערד: אז אולי זה היה האירוע שבעקבותיו הבין שצריך להתייחס לתקשורת באופן שונה, ולתקופת הכהונה השנייה הוא מגיע אחרי שפתח רשת חברתית פרטית משלו.

‏[הקלטה]

Announcer: “At a time when big tech is suppressing free speech, there’s a place where your voice matters. A place where freedom of expression is cherished and the love of our great country unites us. Welcome to Truth Social. Here you’re not just another user, you’re part of a movement.”

‏ד"ר קוק: כן, Truth Social, צריך להגיד, זה לא רשת שהיא… המון המון אנשים משתמשים בה, אין כמות מטורפת של עוקבים, אבל בהחלט זה דוגמה לזה שטראמפ ישר הבין שהוא יכול ליצור אלטרנטיבות לתקשורת הממסדית, או במקרה הזה לאלגוריתמים ולאפליקציות הממסדיות.

‏אבל אנחנו גם רואים שינוי אחר, שינוי טקטי חשוב. בטח אתה וכולם שמנו לב לזה, לא כל כך ראינו את זה בקדנציה הראשונה, שטראמפ פשוט יושב במשרד שלו ועונה על שאלות.

‏[הקלטה]

President Donald Trump: “Anybody have any questions? And I hope you like the, uh, the…”

News reporter: “Mr. President, allow us to ask you to joint address. Millions of Americans watched your joint address earlier this week where you warned that there could be a little disturbing…”

Another reporter: “Thank you, Mr. President… You mentioned in your remarks…”

‏ד"ר קוק: אנחנו רואים המון כאלה, זה לא פורמלי. אני חושב שזה מאוד עוזר לו לדבר ככה אל העם. הוא מאוד אוהב, כמובן, את הזרקורים, ופה אנחנו גם רואים אבל שלכאורה זה נראה כאילו הוא מאוד לא פורמלי, ולא אכפת לו והוא עונה על הכל. אבל מאחורי הקלעים אנחנו יודעים שהוא מאוד מנסה להרים עיתונאים מסוימים בחדר הזה, להוריד עיתונים אחרים.

‏ערד: וכאן אפשר לדבר על סוכנות הידיעות המאוד מאוד ותיקה בארצות הברית AP, Associated Press, שכבר בימים הראשונים שלו בבית הלבן, הוא החליט להחרים אותם, למדר אותם, לא לאפשר להם להגיע לאותן סיטואציות שבהן הוא עונה לשאלות.

‏[הקלטה]

News Reporter: “The White House has indefinitely banned one of the biggest media organizations in the US, the Associated Press, from the Oval Office and from Air Force One. The move comes after the Associated Press chose to continue to use the term Gulf of Mexico for that body of water.”

‏ערד: הם סירבו להיכנע לגחמה שלו, ששינה את השם של מפרץ מקסיקו למפרץ אמריקה.

‏ד"ר קוק: כן, שזה באמת מדהים ש… גוגל התקפלו. תכנסו עכשיו לגוגל מפס בארצות הברית, יהיה כתוב Gulf of America, ו-AP אמרו "אנחנו לא הולכים עם השטות הזאת", ועל זה הם נענשו. אין ספק.

‏ערד: ומי שלא ממש אוהב אותו ועושה את עבודתו נאמנה, לפחות כמו שהוא מבין את זה, זוכה לתביעות, תביעות ענק מכיוונו של דונלד טראמפ, גם כמועמד, גם כנשיא. התביעה האחרונה נגד ה-Wall Street Journal, עשרה מיליארד דולר, על כך שפרסם פרטים עסיסיים במיוחד על הקשרים שהיו לו עם הפדופיל וסוחר המין המורשע ג'פרי אפשטיין.

‏[הקלטה]

News Reporter: “The Wall Street Journal published a piece with this striking headline: Jeffrey Epstein’s friend sent him body letters for a 50th birthday album. One was from Donald Trump. The letter bearing Trump’s name.”

‏[הקלטה]

Chris Hayes: “Good evening from New York, I’m Chris Hayes, The Wall Street Journal just published an explosive story about Donald Trump and the late child sex trafficker Jeffrey Epstein.”

‏ערד: לטענת טראמפ, העיתון האמריקני השמרן הוציא דיבתו בכתבה שפרסם, שבה נטען שטראמפ שלח מכתב חברי לאפשטיין לרגל יום הולדתו החמישים ב-2003. מכתב שכלל את שמו של טראמפ ואיור של אישה ערומה. במכתב כתב טראמפ לאפשטיין שכל יום יביא עמו סוד חדש.

‏הכתבה הזו עוררה סערה תקשורתית אדירה. טראמפ תבע את ה-Wall Street Journal, נאלץ להתמודד עם שאלות חוזרות ונשנות, כמובן, ושוב ושוב הכחיש.

‏[הקלטה]

President Donald Trump: “I don’t do drawings. I’m not a drawing person.”

News Reporter: “He was close…”

President Donald Trump: “I don’t do drawings. Sometimes he would say, “Would you draw a building?” and I’ll draw four lines and a little roof, you know, for charity stuff, but… but I, I’m not a drawing person. I don’t do drawings of women, that I can tell you. They say there’s a drawing of a woman…”

‏ד"ר קוק: כן, טראמפ אוהב לתבוע באופן כללי כבר הרבה מאוד שנים, תובע ערוצי תקשורת. השינוי הגדול שקורה בקדנציה הזו, זה לא רק שהוא תובע אותם, אלא הם גם מתקפלים והם מוכנים לשלם. לא בטוח אם זה יהיה המקרה עם וול סטריט ג'ורנל, אבל זה השינוי הדרמטי. כלומר, זה שטראמפ תובע ערוצי תקשורת ומנסה להשתמש בכיס האינסופי שלו בשביל ככה להכניס בהם, זה לא חדש. מה שחדש שהם מתחילים קצת להתקפל.

‏ערד: ומלבד התביעה של ה-Wall Street Journal שעדיין בעיצומה, יש תביעה אחרת, ישנה הרבה יותר, שהתחילה עוד לפני שהוא הגיע לבית הלבן. ואנחנו מדברים על התביעה נגד רשת ABC. תביעת הדיבה הזו נולדה אחרי שמגיש החדשות הוותיק והמוערך ג'ורג' סטפנופולוס, שאל בראיון את חברת בית הנבחרים הרפובליקנית ננסי מייס, שסיפרה שנאנסה בהיותה בת עשרה, מדוע היא ממשיכה לתמוך בטראמפ, אחרי שבית המשפט מצא אותו אחראי לאונס.

‏[הקלטה]

George Stephanopoulos: “Why do you endorse someone who’s been found liable for rape?”

Nancy Mayce: “It was not a criminal court. This was, this was… it was a civil court.”

‏ערד: אבל חבר המושבעים מצא אותו אשם רק בתקיפה מינית, ולא באונס, ועל כן תביעת הדיבה. בדצמבר 2024 הושג הסכם.

‏[הקלטה]

News Reporter: “Today, ABC News agreed to give $15 million to Donald Trump’s presidential library project, to settle a lawsuit filed by the President-elect.”

‏ערד: הרשת הסכימה לפשרה של 15 מיליון דולר וזה מה ש-ABC שילמו.

‏ד"ר קוק: שילמו. והכסף הזה הולך בעצם לתרומות שיבנו את הספרייה הנשיאותית של דונלד טראמפ לעתיד. כלומר, זה ממש…

‏ערד: לכאורה לא לכיס הפרטי שלו.

‏ד"ר קוק: לכאורה, פה זה ממש, אתה יודע, מה שאמריקאים מדברים הרבה על לנשק את הטבעת, אוקיי, to bend the knee, לכופף את הברך. כלומר, מדובר פה במהלך שהוא יותר דומה לדברים שקרו אולי בימי הביניים. כלומר, you're gonna pay tribute, מה שאומרים באנגלית. אתה פשוט תראה לי שאתה נאמן לי. בעצם זה שאתה משלם, אתה לכאורה מודיע שעשית טעות, ואני מראה לכולם שיש לי את הכוח.

‏כמובן, ABC, אחד מאותם network stations שהם בדיוק אלה שהם יכריזו גם עוד כמה שנים על הבחירות. כלומר, יש פה גם עניינים כאלה. אבל אין ספק שזה היה אירוע מכונן. אפשר להגיד, הפעם הראשונה שאנחנו רואים ערוץ תקשורת משמעותי בארצות הברית, מתקפל. לא ראינו דברים כאלו בקדנציה הראשונה.

‏ערד: ואחרי ABC היו עוד. טראמפ תבע גם את רשת CBS, שנשלטת בידי תאגיד פרמאונט. בשנה שעברה טראמפ תבע אותם ב-20 מיליארד דולר בטענה שתוכנית התחקירים Sixty Minutes, שישים דקות, ערכה באופן מגמתי ראיון עם קמלה האריס, או ליתר דיוק, תשובה ספציפית לשאלה על ישראל ובנימין נתניהו.

‏[הקלטה]

Kamala Harris: “the aid that we have given Israel allowed Israel to defend itself against 200 ballistic missiles that were just meant to attack the Israelis and the people of Israel.”

‏ד"ר קוק: Sixty Minutes זה עובדה של… אפשר להגיד של התקשורת האמריקאית, זה התוכנית שלכאורה היא הכי עניינית והכי מקצועית והכי אובייקטיבית.

‏אתה יודע, יום ראשון בערב, אני זוכר בתור ילד, הייתי רואה את הסימפסונס ואז כולם צפו ב-Sixty Minutes. זה היה כזה, אם נשאר משהו מ… אתה יודע, איזשהו תרבות הומוגנית שכולם עדיין מאמינים שמה שאתה שומע באותם 60 דקות זה לא שקר, אז זה ה-60 דקות האלו.

‏ערד: אז איך אנחנו מסבירים את זה? אתה אומר 60 דקות זו תוכנית יוקרה, Prestige, תוכנית התחקירים מספר 1 בארצות הברית, אולי אפילו בעולם כולו. סביר שהם ערכו את הראיון וקיצצו בו, הרי ככה זה עובד בטלוויזיה. איך קרה שהם, עם כל המסורת והיושרה העיתונאית, התקפלו מול דונלד טראמפ?

‏ד"ר קוק: ההבדל הכי משמעותי בין הקדנציה הזו של טראמפ לקודם, שההון הגדול, התאגידים הגדולים, הכסף הגדול, החליט שהוא לא רוצה בעיות עם דונלד טראמפ והם מוכנים להתפשר ולהתקפל. ופרמאונט הם אלו שבסוף מגיעים להחלטה שהם צריכים לשלם.

‏ערד: אבל בסופו של דבר נראה שפרמאונט התקפלו בפני טראמפ בגלל אינטרסים כלכליים. עורכי דין רבים דחו את התביעה של טראמפ וכינו אותה חסרת בסיס. הם סברו ש-CBS תנצח בבית המשפט, בין השאר, משום שהרשת לא דיווחה דבר שגוי מבחינה עובדתית. התיקון הראשון לחוקה האמריקנית נותן לעיתונאים חופש פעולה רחב לקבוע כיצד להציג מידע. אבל בפרמאונט העדיפו בכל זאת לבחון הסדר פשרה עם טראמפ. למה? אומרים שזה בגלל שפרמאונט היו על סף מיזוג עם חברה הוליוודית אחרת, סקיי דאנס, והם צריכים את ממשל טראמפ כדי להשלים את העסקה.

‏ד"ר קוק: וזה מכעיס מאוד את העיתונאים של Sixty Minutes, המפיק הראשי ועוד עיתונאים מתפטרים בעקבות הסיפור הזה. כלומר, זה ממש הופך להיות שערורייה. ואפילו יש רגע בשידור שבו אחד העיתונאים, אין דבר כזה ב-Sixty Minutes, דברים כאלה לא קורים, שהם תוקפים, אגב, לא את טראמפ פה, הם תוקפים את פרמאונט עצמו, את חברת אם שלהם.

‏[הקלטה]

60 Minutes reporter: “But our parent company, Paramount, is trying to complete a merger. The Trump administration must approve it. Paramount began to supervise our content in new ways. None of our stories…”

‏ד"ר קוק: הם תוקפים אותם על זה שהם התקפלו ולא אפשרו ל-Sixty Minutes להישאר עיתונאות עניינית ואובייקטיבית. פה אנחנו רואים את ההבדל הכי גדול בין טראמפ 1 וטראמפ 2.0. טראמפ 1 צעק פייק ניוז בטלוויזיה. עכשיו טראמפ שולט לחלוטין בממשלה הפדרלית האמריקאית. זה אומר שהוא גם שולט בפקידים ובכוחות הרגולטורים. ופה יש את ה-FCC, the Federal Communications Commission, שהם אחראים על כל המיזוגים בעולם התקשורת, להחליט האם ייווצר פה מונופול מסוכן או לא. והראש של ה-FCC, מינוי של טראמפ כמובן, לא מסתיר את הדברים. כלומר, אנחנו כבר מזמן לא בתקופה שזה כזה רומזים להם. לא, אומר בפה אחד שאם הם רוצים את המיזוג הזה, אז העריכה הזאת של Sixty Minutes, של קמלה האריס, לא מצא חן בעיניהם. כלומר, ממש אומרים את זה בצורה כבר ישירה לגמרי, אין שום בושה. והפלא ופלא, אנחנו רואים שכמה ימים אחרי שאומרים את הדבר הזה, וכמה ימים אחרי שהחליטו פרמאונט לשלם את הכסף הזה שבאמת לא היה שום עילה משפטית לשלם את זה. מה אנחנו מגלים? אוי, איזה יופי. אושר המיזוג של ה-FCC.

‏ערד: מי שכעס במיוחד היה גם סטיב קולבר, מגיש תוכנית ה-Late Night של ערוץ CBS. הוא תקף בשידור את המהלך וקרא לו Big Fat Brabe.

‏[הקלטה]

Stephen Colbert: “Paramount paid Donald Trump a $16 million settlement over his 60 Minutes lawsuit. As someone who has always been a proud employee of this network, I’m offended. And I don’t know if anything will ever repair my trust in this company.”

‏ערד: ולא פחות משלושה ימים אחר כך, קיבל קולבר הודעה שהתוכנית שלו מבוטלת ממאי.

‏[הקלטה]

Stephen Colber: “Before we start the show, I want to let you know something that I found out just last night. Next year will be our last season, the network will be ending the late show in May. And…”

‏ערד: בפרמאונט מכחישים שזו הסיבה וטוענים שמדובר בסיבות כלכליות נטו. אבל זה מספיק בשביל ליצור ביקורת ציבורית רחבה במיוחד, וזה הִלהיט עוד יותר את הרוחות.

‏ד"ר קוק: אין ספק שאנחנו רואים שהעולם התקשורתי בארצות הברית משתנה. אין ספק שאנשים כבר לא, זה לא העידן של ג'וני קרסון וג'יי לנו וזה כבר לא השעה 11 וחצי שאנשים מדליקים. ובכלל צעירים, כבר מזמן… נקרא באנגלית the cord cutters, חתכו את הכבלים, בכלל לא רואים טלוויזיה ככה, רואים טיקטוקים וכך הלאה. אבל עדיין, התזמון של הפיטורים האלה של קולבר משאיר להרבה מאוד אמריקאים טעם רע מאוד בפה, שעכשיו זה כבר נהיה רמה אחרת של התערבות של הממשל בתקשורת האמריקאית, וזה ממש פיטורים של קולבר, שכמובן היה מאוד ביקורתי כלפי טראמפ.

‏ערד: ויש עוד סדרה שנמצאת בעיצומו של השיח הזה, בחודו של השיח, אפשר אפילו להגיד, סאות' פארק. גם כן פרמאונט, והם נשארים. הם נשארים והם מכניסים אצבע בעין עמוק עמוק לטראמפ בעונה החדשה.

‏[הקלטה מהסדרה "South Park"]

Announcer: “This is 60 Minutes. Oh, boy. Oh, shit.”

60 Minutes Man Host Character: “Oh, God, Oh. The small town of South Park, Colorado is protesting against the President. The townspeople claim that the President, who… who is a great man.”

60 Minutes Woman Host Character: “Oh, a great man.”

Man Host Character: “great, great guy. We know he’s probably watching. And, uh, we are just…”

‏ד"ר קוק: אצבע בעין גם לטראמפ ואפילו אולי יותר מזה לפרמאונט. אז פה זה באמת סיפור מדהים. מי שלא יודע, South Park שכבר נכנסים לעונה ה-27 שלהם, אז הם בדיוק סגרו דיל עם פרמאונט, מיליארד וחצי דולר, שה… כל התכנים שלהם וכל הפרקים שלהם יהיו בסטרימר של פרמאונט. עכשיו כמובן יש מלחמות סטרימרים בארצות הברית בין נטפליקס ודיסני לפרמאונט, ובשביל פרמאונט זה הישג אדיר להשיג את South Park.

‏וכמה שבועות אחרי שהם סוגרים את הדיל הזה, יוצא הפרק הראשון של העונה ה-27 של South Park. וזה פרק פשוט מטורף.

‏[הקלטה מהסדרה "South Park"]

Donald Trump: “Hey, relax, guy. I’m just your average Joe. Take a rest.”

Prime Minister of Canada: “The people of Canada will not be devalued like this.”

Donald Trump: “Eh, come on, you don’t want me to bomb you like I did Iraq.”

Prime Minister of Canada: “I thought you just bombed Iran.”

Donald Trump: “Iran, Iraq, what the hell’s the difference? Relax, guy.”

‏ד"ר קוק: צוחקים עליו כמובן שהוא דיקטטור, שהוא תובע את כולם, שהוא, כך הוא מנסה בעצם לחסל את הדמוקרטיה האמריקאית. צוחקים עליו גם שיש לו איבר מין קטן. אבל המסר של הפרק הזה, בסוף של דבר, לא היה באמת מסר על טראמפ, לרדת על טראמפ, אלא ביקורת ברורה על פרמאונט.

‏ופה, ממש, סאות' פארק אומרים, "לקחנו את הכסף שלכם ועכשיו אנחנו הולכים. בוא נראה מה אתם עושים". ופשוט מטיחים בהם אשמה. צריך להגיד, הפרק נגמר גם באמת דוחפים ממש את המעטפה, מה שנקרא באנגלית, עם דיפ פייק של טראמפ ערום בתוך המדבר. זה דברים שבאמת לא ראינו אף פעם. אפילו אני מכיר אנשים שחושבים שהם קצת הגזימו אולי עם המהלך הזה, אבל כולם מדברים על זה היום בארצות הברית.

‏ערד: חסות אחת ומיד חוזרים.

‏[חסות]

‏ערד: דוקטור אלי קוק, אנחנו מבינים שטראמפ ממש שולח את ידיו אל תוך התקשורת האמריקנית ומצליח להלך אימים על רשתות תקשורת ותיקות ומצליחות, אפילו על תוכנית התחקירים הכי חשובה ונצפית. אנחנו ראינו דברים כאלה בעבר? נשיא אמריקני שככה מנסה, או אפשר להגיד אפילו מצליח, לשלוט בתקשורת האמריקנית, מישהו שהיווה איום שכזה על התקשורת שם?

‏ד"ר קוק: ארצות הברית, כזה, אתה יודע, הבן אדם שהכי דומה לטראמפ בדברים האלה זה ניקסון. כלומר, ניקסון גם היה משתמש למשל ב-FCC לנסות למשל, לנסות לגרום לחברות תקשורת לתת לו תקשורת יותר אהודה. אתה יודע, לא ברמה של טראמפ, אבל הוא היה עושה את זה.

‏ואז, אז הגיע הוושינגטון פוסט, והגיע ברנשטיין וודוורד ושני העיתונאים החוקרים האלה חשפו את ווטרגייט וחשפו את הפרשות שחיתות בתוך הבית הלבן והצילו את הדמוקרטיה האמריקאית מניקסון. ו… וזה כאילו כל ילד אמריקאי גדל על הסיפור הזה. והיום, צריך להגיד, אין לנו תקשורת כזאת.

‏ערד: כן, הוושינגטון פוסט של היום זה לא הוושינגטון פוסט של עידן ווטרגייט, גם הם נפלו. ג'ף בזוס מאמזון קנה את הוושינגטון פוסט וקבע שם כללי עריכה חדשים. הרבה עיתונאים ומנויים עוזבים את המוסד הזה. בזוס לא רוצה להרגיז את טראמפ כי אם, למשל, טראמפ ישנה משהו בחוקי הטבות המס שישפיעו על אמזון, בזוס יודע שהוא יהיה חייב להתיישר. והוא אחד מהאנשים העשירים ביותר בעולם.

‏ד"ר קוק: וזה בדיוק הבעיה. ופה צריך להגיד, פעם התקשורת, העיתונאות האמריקאית, אתה יודע, חברות כמו הניו יורק טיימס או וושינגטון פוסט, זה היו חברות קטנות של משפחה, שלא יכולת להפעיל עליהם את הלחץ הזה. זה לא כל כך עבד לך. דבר שני, היה להם כסף, אוקיי? כי פעם העיתון אמריקאי היה בערך בעובי כזה שמן כזה, כי כל החצי השני של העיתון היה, אתה יודע, מודעות.

‏ערד: פרסומות.

‏ד"ר קוק: דרושים. ומה שבעצם קורה, וזה קורה בכל העולם, ובמיוחד אנחנו רואים בארצות הברית, זה שכל הכסף הזה הלך לפייסבוקים ולאמזונים וללווטסאפים וכך הלאה, ולא נשאר לעיתונאים כסף להתמודד עם האיום הזה. ולכן אנחנו רואים שוב ושוב שהם מתקפלים.

‏ערד: ומלבד העיתונים והתאגידים הקפיטליסטים, מעט אנשים יודעים, אבל בארצות הברית יש גם תאגיד שידור ציבורי, בדיוק כמו שבישראל יש את כאן. הוא נקרא CPB, Corporation of Public Broadcasting. הוא מכיל בתוכו ערוץ טלוויזיה ותחנת רדיו ציבוריים שממומנים על ידי הממשל, אבל גם על ידי תרומות.

‏טראמפ החליט לבטל את המימון הפדרלי של השנתיים הקרובות, בסך מיליארד ו-100 מיליון דולרים, והחודש הודיע התאגיד שהוא מסיים את דרכו אחרי שישה עשורים כמעט. האם בכך שם טראמפ סוף לשידור הציבורי באמריקה?

‏ד"ר קוק: אז הוא לא בדיוק שם סוף לשידור הציבורי, ופה אנחנו מדברים בעצם על NPR, National Public Radio ו-PBS, שזה ערוץ טלוויזיה ציבורי, בערים הפרוגרסיביות העשירות באמריקה. פילדלפיה, בוסטון, ניו יורק, סן פרנסיסקו. שם עדיין הליברלים מעמד בינוני גבוה יכלו להקשיב לתוכניות של NPR, כי כבר מזמן רוב המימון של NPR, אמריקה כמו אמריקה, לא מגיע ממימון ציבורי, מגיע מתרומות. וצריך להגיד, כל מי שמכיר חברים ליברלים אמריקאים יודע כשאתה מדליק את האוטו, כשאתה נכנס, הם מקשיבים ל-NPR ושם הם מקבלים את כל החדשות שלהם וכולי.

‏ערד: לגמרי.

‏ד"ר קוק: וכמובן בגלל זה דונלד טראמפ לא אוהב את זה. אבל דווקא מה שקרה זה שכשהוא הוא מקצץ, מה זה מקצץ? מוריד לחלוטין את המימון הציבורי של NPR, מה שזה עושה זה סוגר את התחנת NPR באיזה עיירה קטנה בטקסס, Corpus Christi או ב-South Dakota או בוויומי.

‏בסוף מה שזה הולך לעשות זה שהעשירים ימשיכו לקבל תקשורת יותר מקצועית, בלי שיקולים מסחריים, שיכול דווקא לתת לפעמים קונטרה לתקשורת הממסדית והקפיטליסטית אמריקאית, אבל דווקא באזורים שהעניים, של החלשים, שם טראמפ יצליח לחלוטין עכשיו לסגור את התחנות. גם הרדיו, כנראה גם PBS. כן, ובמיוחד פה צריך לדבר על העיתונות המקומית. NPR וערוצים האלה היו טובים מאוד ב… אתה יודע, זה תחקיר שחיתות ברמה של איזה מקום בוויאומי או במונטנה. הדבר הזה הולך להימחק לגמרי. כבר לא יהיה תקשורת מקומית טובה שיכולה לחשוף שחיתויות.

‏ערד: אז אם אנחנו מתכנסים לסיכום, מה קרה לתקשורת האמריקאית בחצי השנה [צוחק] מאז שדונלד טראמפ נכנס לבית הלבן בתור התחלה?

‏ד"ר קוק: העולם התקשורתי החדש של דונלד טראמפ, הרבה באמריקה מדברים היום על ה-manosphere, שמדברים על גברים צעירים אמריקאים ומה שהם מקשיבים אליו זה פודקאסטים. ופה טראמפ מאוד הצליח. אם אנחנו מסתכלים על הפודקאסטים הכי נשמעים בארצות הברית בקרב גברים צעירים, כמעט כולם בצד הימני ואפילו יגידו הצד ה-MAGA של הפוליטיקה.

‏[הקלטה]

Recorder Voice: “Train by day, Joe Rogan podcast by night. All day.”

Joe Rogan: “All right.”

Guest: “We’re rolling.”

Joe Rogan: “Let’s go.”

Guest: “Here we go.”

Joe Rogan: “Um, one of the things I wanted to talk to you about…”

‏ד"ר קוק: וזה הצלחה מאוד גדולה. באמריקה כל הדמוקרטים מדברים, אנחנו צריכים את הג'ו רוגן שלנו. כל הזמן מדברים על זה. ג'ו רוגן שהוא כמובן, לא הייתי קורא לו טראמפיסט, למרות שהוא תמך בטראמפ בבחירות האחרונות עם הפודקאסט הכי פופולרי בארצות הברית. אז גם בעולם של הפודקאסטים אנחנו רואים שטראמפ מצליח מאוד יפה, במיוחד עם גברים צעירים.

‏ערד: ועידן התקשורת הלוחמת, הוא נגמר?

‏ד"ר קוק: [נאנח] כן, תשמע, אני מאוד מקווה שלא, אני לא רוצה להגיד שזה נכון, אבל מעטים הגופים היום התקשורתיים שיכולים באמת לתת פייט לנשיא כזה. ולצערי הרב, אני לא רואה כרגע איזשהו מודל עסקי כלכלי חדש שיאפשר עיתונאות יותר עצמאית ויותר נושכת בחברה האמריקאית. והמיזוגים רק הופכים לעוד ועוד ועוד לריכוזיות תקשורתית בארצות הברית.

‏וצריך להגיד, פה כמו תמיד אני אומר, טראמפ, בסופו של דבר, הוא סימפטום. טראמפ הוא סימפטום לבעיות שורש שכבר הרבה מאוד שנים מתרחשות בתוך החברה האמריקאית, בין אם זה שאלות של אין ביקורת מספיק טובה על השתלטות על הרגולטורים או בכלל העלייה של הפופוליזם, וזה לא הולך להיגמר כשדונלד טראמפ ירד מהבמה.

‏ערד: תודה אלי קוק.

‏ד"ר קוק: בבקשה.

‏ערד: זה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק. תחקיר והפקה עדי חצרוני, שירה אראל, דניאל שחר והילה פז. על הסאונד יובל ברוסילובסקי, יאיר בשן יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

‏אני ערד ניר. אנחנו נהיה כאן גם בשבוע הבא.

‏[חסות]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה