top of page

אחד ביום - הזירה העיראקית

במסגרת שלל הזירות של המלחמה של ישראל בחמאס, שמתפרשת כבר מעזה ללבנון, לתימן ואפילו להאג, אולי היה קשה קצת לשים לב להתעצמות הלחימה גם בעיראק. מיליציות מקומיות תוקפות בה את הצבא האמריקאי, שתוקף אותן בחזרה, ובאמצע, כטב"ם עיראקי אפילו שוגר לעבר ישראל. אז הפעם, אנחנו עם הזירה העיראקית של המלחמה.

 

[חסות]

אלעד: היום יום שלישי, 9 בינואר, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. 

אני אלעד שמחיוף ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום - בכל יום. 

אומרים שמפעם לפעם ההיסטוריה חוזרת על עצמה, יש מחזוריות כזו שמתרחשת. והנה, גם בתקופה מלאה באירועים חסרי תקדים, קורה משהו שלנו לפחות אמור להיות מוכר.

[הקלטה. הדובר הוא דובר הפנטגון, בריגדיר חיל האוויר פטריק ריידר]:

Ryder: And finally, I can confirm that on January 4 at approximately 12 PM Iraq time, U.S. forces took necessary and proportionate action against Mushtaq Jawad Kazim al-Jawari (a.k.a Abu-Taqwa) [סוף הקלטה].

אלעד: בעיראק, כוחות מקומיים תוקפים את הצבא האמריקאי שתוקף אותם בחזרה. באמצע, בעיצומם של חילופי המהלומות האלה, כטב"ם עיראקי שוגר לעבר ישראל. בין שלל הזירות, כשהמלחמה כבר מתפרשת מעזה ללבנון, לתימן, ואפילו עד להאג, אולי קצת היה קשה לשים לב להתעצמות הלחימה גם בעיראק. שלושה אנשי צבא אמריקאיים נפצעו בתקיפה של מיליציות עיראקיות, והאמריקאים הגיבו בחיסול של מנהיג המיליציה. מדינה שבשני העשורים האחרונים נקרעה ממלחמות, נכנסת עכשיו שוב לסחרור חדש בגלל, כמובן, 7 באוקטובר והמלחמה של ישראל בחמאס. אז ביום ה-95 למלחמת אוקטובר 23', אנחנו עם ד"ר רונן זיידל ממרכז דיין באוניברסיטת תל אביב, על המיליציות של עיראק. ד"ר רונן זיידל, שלום.

ד"ר זיידל: שלום.

אלעד: מה אנחנו רואים בעיראק בשבועות האחרונים? עד כמה התקיפות מצד המיליציות על מטרות אמריקאיות הן דבר שגרתי?

ד"ר זיידל: תראה, מבחינת מספר התקיפות, מדובר על בסביבות 130-140 תקיפות עד עכשיו על בסיסים אמריקאים במזרח סוריה ובשטח עיראק. התקיפות האלה הן תקיפות שגורמות לנזק מאוד-מאוד זניח. עד עכשיו, לדעתי, לא היה שום הרוג בתקיפות האלה, וחלק גדול מהתקיפות בכלל לא מדווחות על ידי האמריקאים, כי הם רחוק מדי מהרדיוס של הבסיסים עצמם. אבל יש כאלה שמגיעות יחסית קרוב, וגורמות פה ושם נזק קטן, וזה כמו זמזומים או עקיצות של יתושים או פרעושים כאלה מבחינת האמריקאים. אבל, כשזה מצטבר זה לא נעים, זה לא נראה כל כך טוב, ויש איזשהו לחץ על האמריקאים לפעול, ולכן האמריקאים מדי פעם פועלים. לפני כמה ימים הם גם הורידו מפקד בכיר באחת המיליציות שהן יותר פעילות בשיגורים האלה, והצעד הזה, ששוב, הוא מתרחש על אדמת עיראק, זה חיסול על אדמת עיראק, כן? בתקופה שבה חיסלו כמה וכמה אנשים במקומות אחרים. 

אלעד: מיליציות זה איזה שם קוד כזה שלא ממש מספר את הסיפור של הארגונים האלה, שהם ארגונים מגוונים, שונים, לא תמיד גם מתואמים, לפעמים אפילו מתחרים אחד בשני. אז אם אנחנו חוזרים אחורה, מתי בעצם התחיל הסיפור של המיליציות שקיימות היום בעיראק?

ד"ר זיידל: המיליציה הראשונה הוקמה ב-1982, וזה כבר פרה-היסטוריה מבחינתנו. היא עדיין קיימת, היא הוותיקה ביותר. רובן הוקמו אחרי 2003, אחרי הכיבוש האמריקאי. אבל, הקבוצה הגדולה באמת הוקמה אחרי מה שעשה דאעש בקיץ 2014 בעיראק, שהוא כבש שליש משטח המדינה. ואז איש הדת החשוב בעיראק, שהוא דווקא לא פרו-איראני, אבל יש לו השפעה, פירסם דעווה - פירסם קריאה כזאת, פסק הלכה, שקורא לאנשים להתנדב, להגן על המולדת, מפני האיום הזה של דאעש. ובערך מאה ומשהו אלף אנשים התנדבו באמת לשורות. שיעים מאמינים, חרדים, כי הייתה אז חרדה בקרב הציבור השיעי שדאעש יתקדם ויפגע בהם.

אלעד: הרבבות האלה שנענו לקריאה והתגייסו לאותן מיליציות כדי להילחם בדאעש, הם אנשי צבא בעברם? היה להם ניסיון?

ד"ר זיידל: בדרך כלל לא. צריך לאמן אותם, צריך להכשיר אותם, לתת להם מדים, לתת להם משהו… ואת כל זה סיפקה הן המדינה העיראקית והן הידידה מעבר לגבול - איראן. בזמנו, תחת פיקודו של קאסם סולימאני. קאסם סולימאני, אדם שהיה לו תפקיד מאוד-מאוד משמעותי בהקמת הגוף הזה.

אלעד: תסביר לי אבל את הקשר… המוטיבציה של איראן להילחם בדאעש, כי לי זה לא נשמע מאוד מובן מאליו, שהמערב מצד אחד ואיראן מהצד השני יילחמו באותו אויב, כאילו, אויב משותף.

ד"ר זיידל: אכן. באותו הזמן האיום היה גם על איראן. איראן ודאעש לא מסתדרות אחת עם השנייה, ראינו השבוע את הפיגוע בקבר של סולימאני שבוצע על ידי דאעש. דאעש הוא איום, הן מבחינת ארצות הברית, הן מבחינת עיראק, הן מבחינת איראן. ובאותה תקופה, מה שנקרא גיס אל-קודס, אותה שלוחה איראנית שמטפלת בכל הפרוקסיס למיניהם, היה מאוד-מאוד פעיל בעיראק, הוא עדיין מאוד פעיל בעיראק. קאסם סולימאני עבד בשיתוף פעולה הדוק עם אחת הדמויות הכי משמעותיות במליציות שהיו קיימות כבר אז, אדם בשם אבו מהדי אל-מוהנדס, שהוא עיראקי. יחד עם אבו מהדי אל-מוהנדס הם בעצם יצרו את הגוף הזה שנקרא אגד המיליציות או "אל-חשד א-שעבי" - הגיוס העממי, ועליו אנחנו מדברים. בתוכו יש גרעין קשה של מיליציות חמושות, פרו-איראניות, שמאוד-מאוד פעילות, ויש גם הרבה מאוד אנשים שהם סתם מגויסים, נשארים בשירות רק מכיוון שזו איזושהי הכנסה מסוימת, ולא יותר מזה.

אלעד: מעניין. ובזמן המלחמה בדאעש התרומה של המיליציות הייתה אולי צנועה יחסית, אבל הגופים האלה ניצלו את הזמן כדי להתאמן, כדי להתחמש, יצרו ביניהם קשרים ותיאום, ובעיקר גדלו מאוד מבחינה מספרית. ואחרי כמה שנים של לחימה, ב-2017, מוסול נכבשה מחדש, עקרא נכבשה, וראש ממשלת עיראק הודיעה רשמית שדאעש הובס.

[הקלטה בערבית]

אלעד: ובעצם מאז… מאז אותו רגע, איך היית מגדיר את היחס והקשר של ארצות הברית לעיראק?

ד"ר זיידל: הייתה איזושהי הרגשה בשנים האחרונות שארצות הברית קצת איבדה עניין בעיראק. 2018 היא שנה שבה הם באמת מאבדים שליטה. כי אם עד 2018 הממשלה בעיראק הוחזקה משני הצדדים על ידי שני שושבינים: השושבין האמריקאי מצד אחד והשושבין האיראני מהצד השני, כן? היו שני שושבינים שהחזיקו את הממשלה העיראקית, את צמרת השלטון, את כל מערך המדינה שם. ב-2018, תקופת טראמפ, השושבין האמריקאי קצת מסתלק מהשטח. והאיראנים מיד מנצלים את זה. מיד מנצלים את זה, מיד דואגים למנות ראש ממשלה מהצד שלהם - עאדל עבד אל-מהדי, מיד מנצלים את זה, מיד מגבירים את הנוכחות שלהם שם. קאסם סולימאני עדיין חי, אז הוא ממלא את החלל שנוצר, כן? והאמריקאים… לא מגיבים על זה בכלל, כן? שנתיים של חוסר תגובה יצרו את המצב הנוכחי, כן? והם חיזקו מאוד את המיליציות.

אלעד: איך זה בא לידי ביטוי? איפה רואים את זה, את ההתחזקות של המיליציות?

ד"ר זיידל: המיליציות מתחילות להפגין נוכחות באזורים הנחשבים של עיראק, זאת אומרת, בבגדד, באזור השיעי הדרומי, בצרה, מקומות כאלה. הם גורם חמוש, הם גורם מאורגן, הם גורם שיש לו כסף. מקבל הרבה מאוד כסף מתקציב המדינה. תקציב המדינה בעיראק הוא גדול מתקציב המדינה בישראל, תאמין לי או לא. וזה גורם שיש לו גם איזושהי אידיאולוגיה ומוטיבציה, כן? ולכן, אנחנו רואים אותם מאוד-מאוד פעילים החל משנת 2018, בשנת 2019 יש מחאה מאוד-מאוד משמעותית בעיראק. 

[הקלטה: קולות של אנשים מפגינים בערבית] 

ד"ר זיידל: המיליציות ממלאות תפקיד בדיכוי של המחאה, בערך 800 אנשים נהרגו ונרצחו על ידי המיליציות האלה, שהסנטימנט הבסיסי של ההפגנות… אלו היו הפגנות של שיעים, הפגנות מחאה של שיעים בבגדד, בנאסיריה, בבצרה, בכל המרכזים השיעים האלה, והסנטימנט המרכזי היה אנטי-איראני מובהק.

אלעד: האיראנים, באופן טבעי… לא התלהבו מהסנטימנט האנטי-איראני שהלך והתפשט בעיראק, והיה להם, לאיראנים, אז את המוח של האסטרטג הצבאי הבכיר שלהם קאסם סולימאני, שפשוט המציא תוכנית, נכון? כלומר, אסטרטגיה שתבסס ותחזק את השליטה האיראנית בעיראק.

ד"ר זיידל: הוא ממציא ספין, הוא אומר 'בואו נפעל נגד האמריקאים, נתחיל לדבר על זה שאנחנו רוצים לשחרר את עיראק מהנוכחות האמריקאית', ואז הם מתחילים באמת עם הקטע הזה של השיגורים והדברים האלה, כדי לעשות ספין מהמחאה, כן? הספין הזה עלה לקאסם סולימאני בחייו.

[הקלטה באנגלית] דונלד טראמפ:

Trump: Last night, at my direction, the United States military successfully executed a flawless precision strike that killed the number-one terrorist anywhere in the world, Qasem Soleimani.

אלעד: כלומר, סולימאני חוסל על ידי האמריקאים בגלל הפעילות שלו בעיראק, לאו דווקא בגלל הפעילות שלו באיראן או במקומות אחרים בעולם.

ד"ר זיידל: כן, הוא חוסל יחד עם אבו מהדי אל-מוהנדס, שהיה יד ימינו ודמות מאוד משפיעה במיליציות העיראקיות.

אלעד: חסות אחת, וממש מיד חוזרים.

[חסות]

אלעד: בנוסף לכל זירות המלחמה שמתרחשות סביבנו, מתנהלת לא מאוד רחוק עוד אחת. העיניים שלנו הפעם מזרחה, לעיראק. ד"ר רונן זיידל, עשרות תקיפות של מיליציות עיראקיות פרו-איראניות על מטרות אמריקאיות, כמה אנשי צבא אמריקאיים בכלל נמצאים היום בעיראק?

ד"ר זיידל: מדברים על בערך 2,500 יועצים צבאיים שמרוכזים בכמה וכמה בסיסים בכל רחבי עיראק, מהמערב ועד הצפון, ומסייעים לצבא העיראקי במשימות שלו, שיש לו עדיין, ללחימה בדאעש. דאעש עדיין נמצא בכל מיני אזורים מרוחקים ושוליים, והם מסייעים לצבא העיראקי. למשל, לצבא העיראקי אין יכולת אווירית מספקת כדי לפעול נגד דאעש. את החיסול האחרון של מפקד גדול בדאעש ביצעו או מסוקים עיראקים שהונחו על ידי האמריקאים, או בכלל אמריקאים שקיבלו מודיעין מהעיראקים. שיתוף הפעולה הוא שיתוף פעולה הדדי, שאלה מספקים מודיעין לאלה ואלה מבצעים. זה פחות או יותר מה שהם עושים. האמת, שזה לא כוח גדול. אין פה צבא אמריקאי ממש, אבל נשארו כמה, ולא נראה לי שמתכוונים לבטל את נוכחותם, ולא מתכוונים לבטל את נוכחותם, הן מכיוון שהאמריקאים לא רוצים להיראות כמי שמתקפלים בפני היתושים האלה והן מכיוון שבעיראק יש אחוז ניכר מהאוכלוסיה שהיה רוצה שהיועצים האלה יישארו.

אלעד: אז, עוד לפני 7 באוקטובר, הפעילות של המיליציות העיראקיות התמקדה בנוכחות האמריקאית, שהיא אומנם קטנה, אבל יש לה משמעות. מה בעצם הן מנסות להשיג בעקיצות האלה, אם כבר דיברנו על יתושים?

ד"ר זיידל: הם מנסים להטריד את האמריקאים, להטריד אותם, ולהטריד אותם, ולהטריד אותם, עד שאולי יבואו האמריקאים ויגידו 'אנחנו לא רוצים יותר להיות בעיראק'. וזה, כמובן, ישרת הן את המיליציות והן את איראן. 

אלעד: וכל זה קורה, כמובן, בהוראת, ובהדרכת אולי גם, האיראנים שמושכים בחוטים, כשהמוטיבציה שלהם היא בסוף, מה?

ד"ר זיידל: קודם כל, המוטיבציה שלהם היא להפגין נוכחות וכוח בעיראק ואפילו מעבר לעיראק, כן? עיראק חשובה לאיראנים הרבה יותר מזירות אחרות. זאת אומרת, קשה להגזים בחשיבות של עיראק מבחינת איראן. קודם כל, הקשר הדתי-עדתי, המקומות הקדושים לשיעה, עליות לרגל ודברים כאלה, זה דבר עצום, אנחנו לא מבינים כמה שזה גדול וכמה שזה משמעותי. בכל עלייה לרגל כזאת של השיעים לערים הקדושות שנמצאות כולן בעיראק, עם משתתפים, מיליוני בני אדם, זה עליות לרגל שהן הרבה יותר גדולות וחשובות מאשר החאג' במֶכָּה, כן? זה דבר אחד. שנית, יש אינטרסים כספיים, כלכליים. עיראק היא, למשל, צינור מאוד-מאוד משמעותי לעקיפת הסנקציות על איראן.

אלעד: רגע, אבל תסביר לי, מה הכוונה? איך עיראק עוזרת לאיראן לעקוף את הסנקציות, איך זה קורה?

ד"ר זיידל: יש שני מטבעות שנמצאים בשימוש בשוק העיראקי - הדינר העיראקי, שהוא יחסית יציב בינתיים, והדולר האמריקאי. הדולר מאוד-מאוד נפוץ. אין שם יורו, אין שם מטבעות אזוריים אחרים, זה רק דולר ודינר. ועיראק הולכת וקונה דולרים במכירה הפומבית - יש מכירה פומבית של דולרים של הבנק הפדרלי האמריקאי. נותנים להם לקנות דולרים לצורכיהם כאילו, במחירים מוזלים. כן? אבל חלק מהדולרים האלה מועברים דרך הבנק המרכזי העיראקי. הבנק המרכזי העיראקי הוא שיבר רציני מאוד, הם מועברים לאיראן. זאת אומרת, איראן מקבלת דולרים שמישהו אחר שילם עליהם, כן? וזה אחד השירותים החשובים שעיראק עושה לאיראן.

אלעד: אז איך המיליציות מסייעות לאיראן, מה הן מנסות לעשות כדי לממש את השאיפה האיראנית? בסוף, אותן מיליציות עיראקיות מנסות להשתלט על המדינה, או שהן רוצות להשיג כוח כזה שייתן להן חופש פעולה, אבל בלי שהן יצטרכו ממש לנהל את העניינים?

ד"ר זיידל: הן מנסות לעשות כמה דברים. קודם כל, שאלת לגבי השתלטות על עיראק - זה גדול עליהם בינתיים, אבל מה שהם מנסים לעשות זה להשתלט על עוד ועוד חלקות בתוך המדינה העיראקית, כן? אם זה משרדי ממשלה, אם זה חברות גדולות, אם זה עסקים, אם זה להיות גורם מעסיק - הם מעסיקים הרבה מאוד אנשים, והם נחשבים למעסיק די מוצלח, די אטרקטיבי אפילו, כן? אם זה ניסיון מאוד-מאוד רציני להשתלט על עוד ועוד שירותי ביטחון, וגם על הצבא העיראקי, על יחידות של הצבא העיראקי, וכן הלאה וכן הלאה. פשוט להשתלט בצורה… הם כבר מדינה בתוך מדינה, מה שנקרא דיפ סטייט כזה, אבל הם מנסים להרחיב את שליטתם על עוד כל מיני רשויות וגופים שונים בתוך המדינה העיראקית. הם כמובן חמושים, ויש להם מוסדות מקבילים למוסדות המדינה, למשל, אם יש שירות ביטחון של המדינה , יש שירותי ביטחון של המיליציות שהם אפילו יותר מפחידים ויותר בעלי כוח, כן? ומאחורי הקלעים הם שולטים, למשל, על שני משרדי ממשלה, לפחות. זאת אומרת, משרד שבו השר הוא מפקד מיליציה… מבין על מה אני מדבר? אז… ודרך המשרד הזה הם מתעלים עוד הכנסות ועוד כספים לקופות שלהם, כן?

אלעד: אתה יודע, זה נשמע לי כמו המודל החות'ים בתימן או חיזבאללה בלבנון, זה אותו הדבר.

ד"ר זיידל: כן, הם אחת מהפרוקסים שיש לאיראן בכל מיני מקומות באזור. כמו החות'ים, כמו חיזבאללה, כמו מיליציות בסוריה, כמו מבחינה מסוימת, הג'יהאד האסלאמי והחמאס.

אלעד: העניין הוא, שהדיפ סטייט הזה שאתה מתאר, הוא הרי קורה במקביל לשלטון המרכזי, הרשמי, בעיראק, זה שנמצא בקשר עם האמריקאים, זה שמשתף איתם פעולה, מתואם איתם, אז איך זה עובד? איך היית מגדיר את הקשר שבין המיליציות לבין השלטון העיראקי הרשמי?

ד"ר זיידל: זה שאלה גדולה. קודם כל, עיראק היום היא מדינה דמוקרטית, מדינה שהפרלמנט שלה נבחר, הפרלמנט הוא זירה מרכזית של הפוליטיקה, יש בה גם בחירות מקומיות, ויש אפילו בית משפט בג"ץ, בג"ץ שהוא מאוד פעיל בפוליטיקה - לא תאמין - זאת אומרת, זה לא נראה כמו מדינה ערבית. אבל, לכאורה, מי שעומד בראש הפוליטיקה העיראקית הוא ראש ממשלה, כבר לא נשיא כמו שהיה בתקופת סדאם חוסיין, אלא ראש ממשלה. ראש הממשלה הקודם, מוסטפא אלקדימי, היה בן אדם טוב, והיה פרו-ערבי ופרו-אמריקאי וליברלי, ועוד כל מיני דברים כאלה.

[הקלטה בערבית]

ד"ר זיידל: ואחד הדברים שהוא חרט על דגלו היה להילחם במיליציות ולחזק את המדינה על חשבונן של המיליציות. התוצאה הייתה תקופה מאוד-מאוד בעייתית, כן? כשיש ראש ממשלה כזה, יש צרות, כן? כל הזמן תוקפים את האמריקאים, כל הזמן משגרים, מיירטים, עושים הפגנות, עושים בעיות ואפילו ניסו להתנקש בחייו, ניסו להתנקש בחייו של מוסטפא אלקדימי, שיגרו כטב"ם לבית שלו. במקרה, הוא… הכטב"ם פספס אותו, וזה מה שקרה.

אלעד: איתגרו אותו, נקרא לזה בעדינות, כל הזמן, וגם את האמריקאים. ובאמת, בסך הכול, לפני שנה וקצת, מונה בעיראק ראש ממשלה אחר, שהייתה לו גם אג'נדה אחרת.

[הקלטה בערבית]

ד"ר זיידל: מונה ראש ממשלה הרבה יותר נוח למיליציות, הרבה יותר נוח בכלל למחנה הפוליטי הפרו-איראני שנקרא "מסגרת התיאום" - "אלאיטאר אלתנסיקי" בערבית. כן? הרבה יותר נוח אליהם. ואז פתאום, ראינו, שקט. למה שקט? כי בעצם אפשרו להם להגיע לכל מיני מקומות שהם רצו להיות בהם במדינה, ולא עשו להם בעיות, ולא הטרידו אותם בכל מיני הצהרות ופעולות כאלה, ומעצרים כאלה ואחרים. לא עשו להם בעיות, אז היה שקט של כמעט שנה. הם אפילו אמרו… המיליציות אפילו אמרו אז שהלחימה באמריקאים איננה כורח השעה כרגע, כן? ואז בא להם ה-7 באוקטובר וטרף את כל הקלפים.

אלעד: אז ה-7 באוקטובר קרה בתקופה שבה הייתה יחסית רגיעה, בטח בכל מה שקשור להתקפות של המיליציות נגד האמריקאים בעיראק. והתגובה שלהן, של המיליציות, להתקפה של חמאס והמלחמה בעזה הייתה?

ד"ר זיידל: בהתחלה, כמובן, התגובה המיידית הייתה סולידריות מהבטן עם הפלסטינים, ולא רק פעולות כאלה, אלא גם ניסיונות להגיע, הלכה למעשה, לשדה הקרב, לכל מיני זירות שיש כאן, בעיקר לזירה הצפונית, שם הם יכולים להגיע - לבנון, סוריה - וזה פחות או יותר נמנע. אחרי שנגמרו ההפגנות האלה, הם התחילו בשיגורים של הכטב"מים, של הטילים שלהם, וזו בעצם תרומתם.

אלעד: אבל אני מנסה להבין את ההיגיון. למיליציות יש כבר חופש פעולה בעיראק, ויש להן ממשל אוהד שם. אז מה, רק בשם הסולידריות עם חמאס והפלסטינים שווה להן לסכן את הכול, להדליק שוב את הגזרה, לתקוף ישירות מטרות אמריקאיות? לא פשוט עדיף להן לשבת בשקט?

ד"ר זיידל: אבל זה יראה כמו איזושהי התקפלות איראנית ואני לא חושב שהם במצב להתקפל כרגע. הם קצת מנסים להתיש את האמריקאים, ואם זה לא ילך, אני לא יודע מה הצעד הבא. כמובן, יש חשש שתהיה התדרדרות והאיראנים יעשו צעדים… יותר מסוכנים מבחינתנו, כמו למשל להכניס נשקים אסטרטגיים לתוך שטח עיראק, טילים ארוכי טווח ודברים כאלה. בינתיים זה לא קורה, ובינתיים הם שומרים על ה… יש להם אורך רוח, יש להם סבלנות, והם ממשיכים עם העקיצות האלה עד שאולי הגורם הנעקץ יותש ויחליט שנמאס לו. בינתיים, האמריקאים מגיבים תגובות מאוד כואבות. התגובות שהם הגיבו כללו הרג של אנשי מיליציות, יכול להיות שהם גם משדרים לציבור העיראקי שלא כדאי לו להצטרף למיליציות האלה… אם המיליציות האלה הם גורם מעסיק, אז תעסוקה מסוכנת קצת, כן? אבל זה לא הפחית את מספר התקיפות בינתיים.

אלעד: ד"ר רונן זיידל, תודה.

ד"ר זיידל: על לא דבר.

אלעד: וזה היה "אחד ביום" של N12. 

אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". 

העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה - שירה אראל, דני נודלמן ועדי חצרוני, על הסאונד יאיר בשן, שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

אני אלעד שמחיוף.

אנחנו נהיה כאן גם מחר.

[חסות]

8 views0 comments

Σχόλια


bottom of page