אחד ביום - לאן נושבת הרוח האיראנית?

אנחנו בימים היסטוריים ונראה שהכל יכול לקרות: מלחמת שניים-עשר הימים הסתיימה, אבל תקיפה נוספת עומדת על הפרק, כשבמקביל החל משא ומתן בין ארה"ב לאיראן. הפעם, יחד עם כתבנו המדיני ירון אברהם ופרופ׳ ליאור שטרנפלד מהמחלקה להיסטוריה והתכנית ללימודים יהודיים באוניברסיטת פנסילבניה, ננסה להבין איך איראן הצליחה לצאת ממשברים בעבר ואיך היא מתכננת לצלוח את המשבר הנוכחי.

---

‏תאריך עליית הפרק לאוויר: 09/02/2026.

‏[חסות]

‏[מוזיקת פתיחה]

‏אלעד: היום יום שני, תשעה בפברואר, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף, ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור ביום, בכל יום.

‏יש ציטוט, הוא מיוחס למוציא לאור לשעבר של הוושינגטון פוסט, "עיתונות היא הטיוטה הראשונה של ההיסטוריה". זו אמירה שמתחברת להבחנה הכללית יותר על ההבדל שבין עיתונאים להיסטוריונים. "היסטוריונים הם עיתונאים רק עם הפנים אחורה" - זו עוד אמירה מפורסמת. המשותף לשניים הוא שגם עיתונאים וגם היסטוריונים עוסקים ברגעים שבהם מתרחשת היסטוריה, אירועים שישפיעו או שכבר השפיעו על העתיד שבא אחריהם. לא פעם, שילוב בין עיתונאי לבין היסטוריון הוא כזה שמצליח לתת תמונה מלאה יותר.

‏אז זהו, אנחנו בימים היסטוריים. מלחמת 12 הימים עם איראן הסתיימה, המחאות האזרחיות שם, לפחות כרגע, הסתיימו, תקיפה באיראן אולי עוד תקרה שוב, ובינתיים משא ומתן בין ארצות הברית לבין האיראנים התחיל. בעוד יומיים ראש הממשלה נתניהו ייפגש עם נשיא ארצות הברית כדי לדון איתו על איראן. אז אני ממש לא יודע לומר לכם מה יקרה בימים הקרובים, אבל בכל מה שקשור לעכשיו ולמה שכבר היה, אנחנו לגמרי מכוסים. כי הפעם כתבנו המדיני ירון אברהם, עיתונאי, ופרופסור ליאור שטרנפלד מהמחלקה להיסטוריה ותכנית הלימודים יהודים באוניברסיטת פן-סטייט, היסטוריון, ידברו איתנו על איך איראן הצליחה לצאת ממחאות ומשברים בעבר, ואיך, אולי, היא מתכננת לצאת מהמשבר הנוכחי עכשיו. שלום ירון.

‏ירון: שלום אלעד.

‏אלעד: תראה, זאת תהיה הפעם השביעית שנתניהו וטראמפ ייפגשו מאז שטראמפ נכנס לקדנציה השנייה שלו, והפעם, תקן אותי אם אני טועה, פגישה שתעסוק ברובה המוחלט, אם לא ממש כולה, באיראן.

‏ירון: חד משמעית. והפעם זה בצורה בהולה. ראש הממשלה היה אמור להגיע לכנס ועידת איפא"ק בשבוע הבא, ב-18 לחודש. בצאת השבת לשכתו מוציאה הודעה שראש הממשלה מקדים את ביקורו בוושינגטון, וכבר ביום רביעי הקרוב הוא ייפגש עם טראמפ. נתניהו מבחינתו, אלעד, רוצה לוודא שהאינטרסים הישראליים נשמרים במשא ומתן בין ארצות הברית לאיראן. משא ומתן שהחל ביום שישי האחרון, התחיל עקיף, המשיך אפילו סוג של ישיר, עם לחיצות ידיים בין קושנר וויטקוף לבין עראקצ'י, שר החוץ האיראני. ונדמה לי שהחשש, אצל נתניהו בפרט, אבל לא רק אצל נתניהו, גם במערכת הביטחון, שההסכם הזה בין ארצות הברית לבין איראן כן יבשיל, למרות שעד לפני כמה ימים העריכו שאולי הסיכויים נמוכים, ושהוא יוגבל רק לסוגיות הגרעין, ואם תרצה, יתעלם מאיומים אחרים שיש לישראל מאיראן. ועל כן, ראש הממשלה מחליט שהוא מקדים את הביקור, ונפגש עם טראמפ כבר ביום רביעי הקרוב. ולישראל יש רשימה ממש ברורה של קווים אדומים, או מרכיבים, רכיבים כאלו ואחרים, שהיא רוצה לעמוד על זה שהם יכללו בהסכם הזה.

‏אלעד: תגיד, זו הקדמת תרופה למכה, או מה? כלומר, בישראל יודעים לומר שאחרי סבב השיחות הראשון מיום שישי, ארצות הברית עושה קולות שהיא מתכוונת להתפשר, או שהחשש הזה הוא בעיקר מבוסס על ניסיון העבר?

‏ירון: אני חושב שיותר לקחי העבר. הייתה עוד אמירה אחת של דונלד טראמפ בשבת שהקפיצה בכירים בישראל.

‏[הקלטה]

President Donald Trump: “We likewise had very good talks on Iran. Iran looks like it wants to make a deal very badly, we have to see what that deal is. But I think Iran looks like it wants to make a deal very badly, as they should…”

‏ירון: והאמירה הזו דיברה על כך שהמשא ומתן מתקדם, והולך נהדר, והולך מצוין, וכל הסופרלטיבים הרגילים של טראמפ שהיה אפשר להתייחס אליהם אולי בביטול, אבל לא אם משווים את זה לכך שבשבועות האחרונים יש רק שיח מאיים, בעיקר שיח מאיים בין הצדדים. אז נדמה לי שזה גם מוסיף לדריכות בישראל, ולהחלטה שהתקבלה, למיטב הבנתי כבר ביום שישי, ושבת, זה מה שנקרא ה"סטמפה", לבקש את הפגישה הזו מהבית הלבן כבר ביום רביעי הקרוב.

‏אלעד: אבל מעניין אותי גם הצד השני של המשוואה. ישראל אולי חוששת שהאמריקאים יתפשרו בסוף, אבל תגיד, בישראל חוששים ומעריכים שהאיראנים יידעו לתת לאמריקאים מספיק, כדי מצד אחד למשוך את טראמפ, אבל מצד שני לא יוותרו על נכסים אסטרטגיים כמו הגרעין נניח?

‏ירון: קודם כל, התזה השלטת בישראל אצל כל מי שאתה מדבר איתו, ונדמה לי שגם זה מבוסס מקרה עבר, באופן מתמשך וארוך, זה שאיראן מגיעה למשוך זמן ולשקר ולהתל וללהטט ולרמות. אבל לגופם של דברים, אם אני צריך רגע לנסות להסביר מה הם קווי המחלוקת, ואולי מזה גם נלמד על מה איראן אולי מוכנה, אז בעוד בישראל, למשל, רוצים שהשיחות יובילו להסכם שיבטל לחלוטין את תוכנית הגרעין, המשמעות היא כמובן הפסקת העשרת אורניום, ולהוציא את האורניום המועשר מחוץ לשטח איראן, ואתה שומע את האיראנים בהתבטאויות פומביות מדברים על זה שבשום פנים ואופן לא ביטול מוחלט של הגרעין, ומותר להם להעשיר ברמה מסוימת שתוסכם למטרות שלום ודומה.

‏[הקלטה בפרסית]

‏ירון: וזה בדיוק אותו שיח שאנחנו מכירים מהעשורים האחרונים, וספציפית מהשיח שהוביל להסכם הגרעין של ארצות הברית והמעצמות עם איראן, ולכן את הדבר הזה ישראל רוצה למנוע. בנוסף, וזה די מדהים שזה תנאי, זה אמור להיות אינהרנטי, אבל בישראל מוצאים לנכון להדגיש שהם דורשים שהפקחים של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית יחזרו לאיראן למה שמכונה "פיקוח צמוד ואיכותי על הגרעין", כולל ביקורי פתע באתרים חשודים, מה שאיראן לא ששה להסכים אליו, ואפשר להבין למה. זה לגבי הגרעין.

‏אלעד: אני מוכרח לשאול אותך משהו. אני לא יודע, אולי זה שאלה מאוד בסיסית: במבצע "עם כלביא", במלחמת 12 הימים, הרי סיפרו לנו שתוכנית הגרעין של איראן חוסלה. אז מה בעצם הקטע בזה שמנהלים עכשיו משא ומתן על תוכנית הגרעין, כאילו שום דבר לא השתנה?

‏ירון: טוב, אז פה [צוחק] אז פה כבר, נגיד את זה ככה: זה… יש חלק שהוא מהותי וחלק טרמינולוגי. בחלק הטרמינולוגי שמענו "חיסול", "השמדה", "מחיקה", שמענו כל מיני ביטויים, שכבר בזמן אמת ידענו ש… שהם לא נכונים, כן? זאת אומרת, היה פה הרבה יותר שיווק טראמפי מאשר משהו שהיה לו בסיס, ידענו להגיד את זה גם בזמן אמת. הדבר הזה לא נמחק ולא הושמד ב"עם כלביא", למרות אמירות אמריקאיות, ואולי גם למרות אמירות ישראליות, שנדמה לי שיותר יועדו לצורכי פנים מאשר לצורכי מהות. בשורה התחתונה, אנחנו עכשיו יותר מחצי שנה אחרי "עם כלביא", ויש עדיין מה לעשות גם בהיבט הגרעיני, וכמו שלמדנו כולנו, גם בהיבט הבליסטי. ואת זה, לשם, לתווך זה, ישראל רוצה להיכנס. והחשש בישראל זה שהאמריקאים איכשהו יגידו "אוקיי, בואו ניפגש באמצע", ואת האינרציה הזאת ישראל רוצה להיכנס בזמן ולהשפיע.

‏אלעד: תגיד, יש מישהו בצד הישראלי שאומר לך, בשקט כמובן, כדי שטראמפ לא ישמע, שהיה עדיף לא להגיע למשא ומתן, והיה עדיף אם טראמפ היה פועל כשהוא אמר למפגינים "העזרה בדרך"?

‏ירון: כן, יש אכזבה מזה שהיה נדמה ש… שטראמפ מגיש את העזרה הזאת למפגינים באופן שאולי יביא להפלת המשטר. דא עקא שבאמצע גילינו שהמשטר האיראני הצליח לדכא את המחאות, ומה שנקרא הנקודה הארכימדית לפעולה עברה. האם אפשר לייצר נקודה חדשה כזאת? אני חושב שבישראל היו רוצים. האופציה הצבאית, שנראית עכשיו אולי כאילו היא מתרחקת, יכול להיות שהיא תתקרב שוב, כשבמקביל גם מוזרמות, מוזרמים אותם כוחות למזרח התיכון, אותן עוצמות שהיום לא נמצאות בו, שארצות הברית לא הספיקה עדיין לשלוח. אז עדיין קשה לדעתי לומר עד הסוף במה הממשל הזה יבחר. בינתיים הוא משחק על שני המגרשים במקביל: גם משא ומתן וגם מכין את האופציה לתקיפה יותר משמעותית.

‏פרופ' שטרנפלד: אני מסתכל על… על ההיסטוריה. כלומר, אני רואה שמה שאנחנו רואים בהיסטוריה המודרנית של איראן זה שהיא מורכבת מהרבה מאוד מאבקים בין ה… בין העם למשטר. המשטר מתחלף, העם לא.

‏אלעד: הסיבה שפרופסור ליאור שטרנפלד בכלל מצא את עצמו חוקר את ההיסטוריה של איראן, כותב ספר שנקרא "איראן: החיים עצמם", היא שהוא הרגיש שאנחנו הישראלים לא תמיד מבינים את איראן, אנחנו לא תמיד מנסים להבין את איראן. אז פרופסור שטרנפלד חקר את ההיסטוריה של איראן על כל הגוונים שלה, ובעזרתה הוא מנסה להבין את ההווה.

‏פרופ' שטרנפלד: אנחנו מסתכלים על איראן בתור מדינה מאוד… שאין בה מרחב להתנגד. והיום אף אחד לא יחשוב שהמשטר, או שהמצב, באיראן הוא אידיאלי, כולל אגב תומכי משטר. אבל בתוך הסיטואציה הבלתי אפשרית הזאת, האיראנים מצליחים למחות כי התרבות של המחאה היא טבועה בהם, אבל הם מצליחים למחות וגם לקבל קצת הישגים, קצת, לקבל קצת מהחירות שלהם בחזרה בתוך המחאה הזאת. ואנחנו רואים שבצורה מחזורית, כל כמה שנים יש טריגר שמוציא את העם לרחובות. הרפובליקה האסלאמית הפכה את זה לאומנות. הרפובליקה האסלאמית למדה את הלקח של השושלות המונרכיות ובעצם עשתה שיטה, של מצד אחד לדכא ב… ביד גסה, ביד רמה, את המחאות; מהצד השני, לתת גזר שעונה לדרישה של המחאה, ואז זה מאפשר למשטר יותר אלסטיות ויותר שרידות.

‏אלעד: יש לו פה כמה מסקנות, כמה תובנות, שמעניין לְפָרֵק. המחאה הנוכחית והמצב הנוכחי של המשטר באיראן הם עוד חוליה בשרשרת ארוכה שמלווה את המדינה כבר עשרות שנים. ובכל זאת, הפעם גם במבט היסטורי קורה משהו אחר.

‏פרופ' שטרנפלד: אז מה שאני רואה, ראיתי בגל המחאה האחרון זה היה המשך במסורת של מחאות מאוד קשות נגד… בין החברה למשטר. זה היה הרבה יותר אינטנסיבי, גם מבחינת האגרסיביות של המפגינים והתגובה הברוטלית הרצחנית של ה… של המשטר. כלומר, הייתה עליית מדרגה משני הצדדים. איראן השתנתה. איראן השתנתה. כן. אנחנו עוד לא יודעים איך. אנחנו עוד לא יודעים מה המחיר האולטימטיבי שהאיראנים שילמו פה. המחאה שינתה את איראן. המחאה שינתה את ה… כנראה גם את הרצון והיכולת של המשטר לראות איך… איזה סוג של גזר אפשר לתת פה למחאה. אני מניח שהרבה תקוות במעגלים של המשטר נתלים עכשיו בסיבוב שיחות שיהיה עם ארצות הברית. אבל אני לא יודע אם גם זה… אני לא יודע אם גם זה יכול עוד להציל את ה… את המבנה הזה של הרפובליקה.

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: חסות אחת וממש מיד חוזרים.

‏[חסות]

‏אלעד: כשפרופסור ליאור שטרנפלד הסתכל על ההיסטוריה הלא רחוקה של איראן, הוא מצא שם מסורת של מחאות עממיות, מחאות שקורות באופן די קבוע באיראן, בגלל ולמרות שרשרת של משטרים מדכאים.

‏פרופ' שטרנפלד: בתחילת המאה ה-20 הייתה מהפכה חוקתית באיראן. התארגנו קבוצות של אנשי דת, של אנשי בזאר, של סטודנטים, ובכל רחבי איראן יצאו בעצם בדרישה להגביל את הכוח של השאה. והייתה מהפכה שנמשכה במשך שש שנים. היו הרבה משיכות לכאן ולכאן, הייתה התערבות זרה של רוסיה ובריטניה. רוסיה, בשיא המהפכה, הביאה תותחים בשביל להפציץ את הבניין של הפרלמנט שזה עתה הוקם במסגרת המהפכה. אבל בסופו של דבר, הצליחו לעשות חוקה והצליחו להגביל את הכוח של השאה, ונתנו יותר כוח לנציגים של העם, למרות שעוד פעם, זה לא הייתה דמוקרטיה.

‏אלעד: מחאה עממית הייתה זו שהפילה את השאה והעלתה את האייתולות. ולמרות שמאז הם בשלטון, משטר מדכא ורצחני, מהרגע הראשון כמעט, גם נגדו היו באיראן מחאות.

‏פרופ' שטרנפלד: נגיד, ההפגנה הראשונה נגד הרפובליקה הייתה ממש אחרי שהיא הוקמה. חומייני הודיע שהוא הולך לעשות את חובת עטיית החיג'אב, ואז בשמיני במרץ 79', מיליון איראנים ואיראניות יוצאים לרחובות נגד הכוונה לכפות את החיג'אב.

‏[הקלטה, קולות הפגנה]

Jon Snow, ITN News: “Yesterday's demonstration was the nearest thing to an anti-Khamenei rally yet. The imposition of islamic law here has started with an order to women to cover their heads in government offices. Many are furious, only a minority in Tehran already followed the instruction.”

‏פרופ' שטרנפלד: חומייני נבהל מהמחאה הזאת, והודיע שהחיג'אב יהיה המלצה ולא יהיה חיג'אב כפוי. והוא הצליח לכפות את זה כמה שנים אחר כך, בתוך הקונטקסט של מלחמת איראן-עיראק, במסגרת חוקי חירום. כלומר, יש הצלחות למחאות האלה.

‏אלעד: האייתולות, ההיסטוריה מלמדת, התנהלו מול כל מחאה בשיטת המקל והגזר. דיכוי אלים, קשה - כן, אבל גם פרגמטיות, הליכה מסוימת לקראת המפגינים. הקו הוא תמיד אותו קו: המשטר לא ייפול. ועדיין, זה לא אומר שהמחאות הסתיימו בידיים ריקות.

‏פרופ' שטרנפלד: המחאות, גם אם הם לא הובילו להפלת משטר, הן לא הפסיקו. ההפגנות האלה מתקיימות בצורה מחזורית והן בעלות הישגים. הן לא הפילו את המשטר. וצריך להגיד גם שתקופה ארוכה לא היה ברור מה זה אומר "להפיל את המשטר". כלומר, יש לאיראן את הטראומות שלה, אבל היא גם מסתכלת על טראומות אחרות, בשביל לדעת מה… ממה להיזהר. ומבחינתם, אתה יודע, כשמסתכלים על עיראק, על סוריה, על אפגניסטן, אלה תמרורי אזהרה של מה קורה בהפלת משטר שהיא לא כתוצאה מתהליך פוליטי-פנימי, מורכב, עם תנועות שהן אורגניות.

‏אלעד: וכאן מגיע ההבדל, כי המחאה שפרצה באיראן בשבועות האחרונים לא המציאה שום דבר, היא לא ייחודית ברוב הבחינות. אבל כן יש בה שינוי אחד משמעותי לעומת הגלים הקודמים.

‏פרופ' שטרנפלד: גלים קודמים היו על… עם דרישות מאוד קונקרטיות. כלומר, ב-2017, 18', הייתה מחאה על מחירי הדלק והקמח והאורז.

‏[הקלטה בפרסית - קריאות מוחים]

‏פרופ' שטרנפלד: היתה מחאה מאוד, מאוד אינטנסיבית, מאוד קשה, מאוד של אז… של דווקא… אלו היו השכבות הנמוכות שיותר נטו לתמוך במשטר. וההפגנות דוכאו ביד קשה, מצד שני החזירו סובסידיות אפילו יותר גבוהות לדלק, לאורז, לקמח. כלומר, המחאה השיגה את ה… את המטרה שלה. ב-2021 הייתה עוד מחאה כזאת.

‏[הקלטה בפרסית - קריאות מוחים]

‏פרופ' שטרנפלד: ב-2022 זה… הייתה על החיג'אב.

‏[הקלטה, קולות הפגנה]

Unknown reporter: “Women in Iran set their head scarves on fire in fury.”

‏פרופ' שטרנפלד: דיכאו את המחאה ביד קשה עם משפטים המוניים והוצאות להורג ומוות ברחובות, אבל הפסיקו את האכיפה של החיג'אב. כלומר היום אין אכיפה יותר של החיג'אב. כלומר, המחאה השיגה את המטרה המוצהרת שלה. הגל הזה, הוא היה שונה מגלים אחרים, בגלל שהדרישה הייתה לקיחת אחריות על כל מה שקורה במדינה. על האינפלציה המטורפת, על השחיקה של המטבע, על משבר מים שהוא קטסטרופלי בקנה מידה אפית. כלומר, אין למשטר שום מטבע או גזר לתת, שיספק את המוחים.

‏אלעד: עד היום המשטר ידע לאזן, לתת למפגינים מספיק כדי לנטרל את המוטיבציה של חלקם לצאת ולמחות, ולדכא בכוח את היתר, כך להמשיך לשרוד. אבל כשהמחאה הפכה לכלכלית ומאשימה את המשטר, דורשת את נפילת המשטר, כאן לח'אמנאי יש בעיה. בעצם, חוץ משימוש בכוח, הפתרון הריאלי היחיד של איראן הוא להתפשר עם ארצות הברית, וכך להקל בסנקציות ואולי לאושש את הכלכלה האיראנית, לאפשר לאזרחים קצת לנשום. העניין הוא שזה עלול להוביל לכך שקבוצה אחרת באיראן תיפגע.

‏פרופ' שטרנפלד: אני אגיד גם שאתה… אנחנו מדברים על המשטר ומה ח'אמנאי רוצה ומה זה, אני אגיד שאין גם תמימות דעים בתוך המשטר עצמו. כלומר, גם בתוך המעגלים של ח'אמנאי יש כאלה שאין להם שום עניין בהסרת סנקציות. אין להם עניין במשא ומתן, אין להם עניין בלהתפשר, אין להם עניין, כי הסנקציות גם יצרו מעמד חדש בתוך הכלכלה האיראנית, שהמשמרות המהפכה והמעגלים שקרובים אליהם בעצם יצרו כלכלה חדשה לגמרי בחסות הסנקציות, ולהם יש הרבה מה להפסיד אם יוסרו הסנקציות. אז גם בתוך האליטה של המשטר יש הרבה חילוקי דעות. יכול להיות שעכשיו הם יותר עם הסכמות, כי הרגע מכריח אותם לנקוט בצעדים מרחיקי לכת אולי, אבל השיח הרגיל בקרב האליטה הוא הרבה יותר מרובד ממה שאנחנו חושבים.

‏אלעד: זו דילמה והיא מעניינת. במשטר האיראני כמובן לא ידברו בחיים במונחים כאלה. שם כלפי חוץ הכל הרבה יותר נחוש, הכל חד משמעי. אבל פרופסור שטרנפלד לפחות מזהה את המתח המובנה: את משטר האייתולות שעשרות שנים ידע גם לתת למפגינים תחושה של הישג, והפעם המשטר הזה צריך לבחור. לבחור אם רק להשתמש במקל, בדיכוי בכוח, או בכל זאת לוותר על משהו כדי לקבל את הדרך היחידה שבו המצב הכלכלי באיראן יוכל להשתפר. ואת כל הדבר הזה המשטר צריך להחליט בזמן שהאזרחים באיראן אולי כבר מתכוננים לגל המחאה הבא, ובמשמרות המהפכה גם צריכים לקבל החלטות מה הדבר הנכון עבורן בעתיד.

‏פרופ' שטרנפלד: משמרות המהפכה הם לא גוף אידיאולוגי, למרות השם שלהם [צוחק]. הם לא… זה לא גוף אידיאולוגי. זה לא גוף שהיום מתאפיין בשמירה על האידיאלים של המהפכה האסלאמית, אתה יודע, נגיד, אני אגיד שח'אמנאי הוא "המהפכן האחרון". כלומר הוא האחרון שעוד, אני חושב, מאמין ברטוריקה של 79'. השאר לא. אני לא חושב שזה מופרך לחשוב שאם ח'אמנאי יוצא מהתמונה בדרך טבעית או לא טבעית, משמרות המהפכה ינצלו את הכוח הצבאי, הפוליטי, הכלכלי שלהם, יקימו סוג של דיקטטורה צבאית שתיתן מס שפתיים ל… תגיד משהו כמו 'המהפכה האסלאמית מיצתה את אה… סללה לנו את הדרך, מיצתה את ימיה, ועכשיו איראן יוצאת לדרך חדשה'. עם דיקטטורה צבאית המערב יודע לעבוד, השליטה שלהם על הכלכלה תישמר, ויפתחו אולי יחסים יותר טובים עם מדינות האזור ועם המעצמות, ואז אנחנו נראה מודל כמו פקיסטן או מצרים, של מן אליטה צבאית, דיקטטורה צבאית ש… לאזרחים… האזרחים עדיין ישמרו על הדינמיקה של המחאות, כלומר זה לא הולך להיטיב עם האזרחים.

‏[מוזיקת רקע]

‏ההיסטוריה נכתבת בימים אלו, כן, ההיסטוריה נכתבת בימים אלו. אנחנו… חסרה לנו המון פרספקטיבה, חסר לנו אוויר לנשימה. לאיראנים אין זמן. הם כבר מוכנים להפוך את הדף. אנחנו צריכים להקשיב להם, לראות, לעקוב בסקרנות ולקוות לתוצאות הטובות ביותר.

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: פרופסור ליאור שטרנפלד, תודה.

‏פרופ' שטרנפלד: תודה רבה אלעד.

‏אלעד: ותודה לירון אברהם.

‏[מוזיקת סיום]

‏וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה הילה פז, דניאל שחר, שירה אראל ועדי חצרוני, על הסאונד יאיר בשן, שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

‏אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם מחר.

‏[חסות]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה