אחד ביום - חיבוק הדוב של ישראל בסוריה

לפני שבוע הצהירו ראש הממשלה ושר הביטחון על מדיניות חדשה: לא נסבול כל איום על העדה הדרוזית בדרום סוריה. יותר מזה, מדינת ישראל תפעיל כוח צבאי, במידת הצורך, כדי להגן עליהם. במקביל, בפרוור של דמשק, החלו עימותים בין מנגנוני הביטחון של צבא סוריה ובין המיעוט הדרוזי. הפעם, אנחנו שואלים מה פשר החיבוק של ישראל את הדרוזים בסוריה, ולמה חלקם בכלל לא מרוצים מזה. מרואיינים: ד״ר סלים בריק, מרצה למדעי המדינה באוניברסיטה הפתוחה וחוקר את העדה הדרוזית   ד״ר כרמית ולנסי, חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) וראש תוכנית סוריה

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 09/03/2025.

‏[חסות]

‏‏[מוזיקת פתיחה]

‏אלעד: היום יום ראשון, תשעה במרץ, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום, בכל יום.

‏[מנגינת השיר "לצאת מדיכאון" בביצוע תזמורת צה"ל ברקע]

‏לפני כמה ימים, מדינת ישראל השיקה מדיניות חדשה, וכמו שהשקות קורות בימינו, גם זו קרתה בטקס חגיגי מאוד פומבי, בהשתתפות אנשים מאוד ידועים.

‏[הקלטה] ראש הממשלה בנימין נתניהו: "אנחנו נלחמים בטרור בכל האמצעים ובכל מקום. [מחיאות כפיים] לא נאפשר לכוחות של ארגון ה-HTS, או לצבא סוריה החדש להיכנס לשטח מדרום לדמשק. לא נסבול כל איום על העדה הדרוזית בדרום סוריה." [מחיאות כפיים]

‏אלעד: בטקס סיום קורס קצינים, ראש הממשלה נתניהו השיק את המדיניות החדשה הזו בכל הקשור לדרום סוריה. מדיניות תקיפה, בלתי מתפשרת, מדיניות שחזר עליה מעט אחר כך גם שר הביטחון. מדיניות שמהדקת ברית של שכנות טובה.

‏[הקלטה] שר הביטחון ישראל כ"ץ: "נחזק את הקשר עם אוכלוסיות ידידותיות במרחב, ליחסי שכנות טובה, בדגש על האוכלוסייה הדרוזית הגדולה, שהיא אוכלוסיית אחות לאחינו הדרוזים, שלוחמים ביחד איתנו, כאן בתוך מדינת ישראל, ואנחנו מחויבים לאפשר להם…"

‏אלעד: בהודעה שיצאה כמה ימים אחרי הטקס הזה, המדיניות החדשה הזו נלקחה אפילו כמה צעדים קדימה. אם המשטר החדש בסוריה יפגע בדרוזים, הוא ייפּגע על ידינו, כך נאמר. מדינת ישראל מאיימת בשימוש בכוח צבאי נגד סוריה, אם תפגע בדרוזים שחיים שם, בסוריה. אני מודה, אותי זה הפתיע. אבל את דוקטור סלים ברייק לעומת זאת? לא ממש.

‏ד"ר ברייק: אני חושב שלנתניהו יש קשר טוב עם הדרוזים. צריך לזכור גם שמי שהציל את החיים שלו במלחמת יום כיפור, זה היה סלים שופי, דרוזי מרמת הגולן. וזה מחמם את הלב.

‏אלעד: דוקטור סלים ברייק, הוא מרצה למדעי המדינה באוניברסיטה הפתוחה וחוקר את העדה הדרוזית, שהוא גם חלק ממנה. והוא לא הופתע כי ישר חשב על סלים שופי, זכרו לברכה. לוחם סיירת מטכ"ל, שבאחד המבצעים שלקח בהם חלק, ליווה ואבטח כוח של הסיירת שפעל בתוך שטח סוריה. כוח שפיקד עליו אז הלוחם בנימין נתניהו.

‏[הקלטה] ראש הממשלה בנימין נתניהו: "ולימים נדרשתי להוביל משימה מסוימת והייתי צריך מורה. מדריך. ונאמר לי שהמדריך הטוב ביותר זה סלים שופי. אני מרגיש את החוב הזה כל החיים שלי מאז. המוני, המוני אזרחי ישראל חייבים לסלים שופי. דברים שאפילו אינם יודעים שהם חבים."

‏אלעד: אז דוקטור ברייק אולי לא הופתע מהחיבור האישי של נתניהו שהוביל אותו לומר שמי שיפגע בדרוזים בסוריה ייפגע על ידי ישראל. ברייק אפילו התרגש ממש, אבל בכל זאת היו לו עוד מחשבות בעניין.

‏ד"ר ברייק: באמת אני מלא הערכה על הדבר הזה. אבל מצד שני, אני סבור שההתבטאויות הפומביות האלה הם לא דבר כל כך טוב. הצהרה הזאת יש לה צדדים טובים, אבל יש לה גם צדדים שמאיימים בצורה כזו או אחרת על הדרוזים בסוריה.

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: אז הפעם, אנחנו שואלים למה ישראל מעמידה את צה"ל ואת שירותי הביטחון כחומה שתגן על הדרוזים בסוריה? ויותר מזה, למה חלק מהדרוזים בסוריה בכלל לא מרוצים מזה?

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏ד"ר ברייק: הדרוזים, בכל מקום בעולם, הם בעצם… איך הגדיר אותם פעם מישהו, טס נחושת. זה כולם בעצם דואגים אחד לשני. יש תפיסה קהילתית מאוד חזקה, וכל פעם שיש איזו קבוצה שהיא מאוימת או בסכנה כלשהי, כל שאר הדרוזים בעצם מתגייסים לעמוד לצידה ולהגן עליה.

‏אלעד: הקשרים בין הדרוזים בישראל ובסוריה היו הדוקים יותר בעבר. ביוני 2023 אנחנו עשינו כאן פרק שקראנו לו "מאחורי מחאת העדה הדרוזית", ושם דיברנו אפילו על ביקורים, על מפגשים שנערכו בין דרוזים משני צידי הגבול. היו בני משפחות שהגבול הצפוני שלנו פיצל אותן. והקשר הזה, הפיזי, הצליח להישמר עד שנת 2014, עד שהתחילה בסוריה מלחמת האזרחים. עד שהדרוזים בדרום סוריה מצאו את עצמם לפתע תחת מתקפה מרובת חזיתות, לא רק מהמשטר של אסד.

‏ד"ר ברייק: בעצם זה היה אחד המשטרים הכי אכזריים ונוראיים שהיו בעצם אחרי, אולי, צפון קוריאה. ודרוזים התחילו להיעלם, התחילו להיעלם בבתי כלא. ב-2015, למשל, דאעש טבחו בדרוזים גם בחדר, שזה ממש פחות משני קילומטר ממג'דל שמס. ואחר כך ב-2015 טבחו בהם גם באזור חלב בצפון. שם היו דברים זוועתיים ממש, מה שעשו לדרוזים. וכמובן בסווידא. סתם לסבר את האוזן, בסווידא, ביום אחד היה טבח של 301 ארונות של חללים דרוזים, ביום אחד. ו-68 נחטפו. חלק מהם לא חזרו, נשים שנחטפו וילדים ונרצחו בצורה אכזרית מאוד. מה שמדאיג גם שאנחנו כבר לא כל כך בקשר פיזי איתם. פעם היו, למשל, משלחות. היינו פוגשים אותם בצורה כזו או אחרת. היו גם מערכות נישואים אפילו. בנות דרוזיות מסוריה התחתנו עם צעירים במג'דל שמס או במסעדה. היום זה כל זה כבר לא קיים, וזה מטריד אותנו עוד יותר. המערכת היא מאוד מורכבת ומאוד לא פשוטה. בהחלט.

‏אלעד: זהו, אז הנתק הפיזי והדאגה הגדולה נמשכים מאז, ואפשר אולי אפילו לומר שהתגברו מאז. וכאן נכנסת ישראל לתמונה. בישראל הסתכלו כמובן על סוריה כולה בזמן מלחמת האזרחים. עקבו אחרי ההתפתחויות, גם פעלו צבאית, אבל דוקטור כרמית ולנסי, חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי וראש תוכנית סוריה, היא אומרת שבישראל הסתכלו במיוחד על מה שקורה בדרום סוריה, על האזורים שבהם יושבים רוב בני העדה הדרוזית במדינה, עדה שמונה בסוריה כ-700 אלף איש, כלומר 3% מהאוכלוסייה.

‏ד"ר ולנסי: בשנים הראשונות היא, באמת, המעורבות הייתה מוגבלת לתקיפות אוויריות ש… מתי שזיהינו העברות של אמצעי לחימה ומאמצי התבססות איראנים. בקיץ 2016 ישראל נוקטת קו חדש מול סוריה, וישראל חורגת מהקו הצבאי ומקימה פרויקט בשם "שכנות טובה", יוזמה של צה"ל שנועדה לספק סיוע הומוניטרי לאזרחים סוריים שנפגעו במהלך מלחמת האזרחים. הפרויקט הזה פועל במשך שנתיים, בעיקר באזור הגבול בין ישראל לסוריה, ובעצם, מה שאנחנו רואים שם זה העברת סיוע רפואי לפצועים סוריים, כולל העברה שלהם לבתי חולים בישראל לטיפול רפואי.

‏[הקלטה]

‏שי גל: "בעצם איך המקום הזה עובד? פצועים פשוט מגיעים לגבול?"

‏תא"ל פרופ' איציק קרייס: "פצוע מגיע לגבול, קופצים או מגיעים לנקודה צוותי רפואה של צה"ל שפרוסים ברמת הגולן. מטפלים בו, נותנים לו טיפול ראשוני וממיינים אותו. מי שיכול לחזור חזרה, חוזר חזרה. מי שחייב פינוי, מופנה לבית החולים השדה שלנו ברמת הגולן."

‏שי גל: "כל מי שמגיע לגבול אתם נותנים לו טיפול?

‏תא"ל פרופ' קרייס: "כל אחד ואחד מהם. כל מי שיגיע."

‏ד"ר ולנסי: ילדים, נשים בהריון. כשזה פורסם, אז ככה יש לא מעט תמונות של אזרחים סוריים מגיעים ככה לבתי חולים אצלנו. אנחנו מדברים על שנים של מצוקה כלכלית קשה מאוד בסוריה, וישראל מזרימה משלוח של טונות של מזון, מים, תרופות, ציוד לחורף, בגדים, דלק, בעצם כל המוצרי יסוד שכל כך חסרים בשנים האלה בסוריה.

‏אלעד: אם יצא לכם לשמוע את הפרק שהעלינו בשבוע שעבר על סוכנות הסיוע האמריקנית USAID, אני יוצא מנקודת הנחה שכולכם בוודאות שמעתם אותו, אז דיברנו על סיוע בינלאומי שהוא כלי הומניטרי, כן, הזדמנות לעזור למי שזקוק לעזרה, אבל גם כלי לביסוס soft power, כוח רך, כלי להגדלת ההשפעה והקשר. זה בדיוק מה שישראל שאפה לעשות עם פרויקט "שכנות טובה".

‏ד"ר ולנסי: בפרויקט הזה בעצם היא מבססת, מחזקת את הקשרים, מייצרת אמון בין ישראל לבין התושבים הסורים, חלקם דרוזים וחלקם סוניים - מורדים או מורדים לשעבר שנלחמו באסד, שהמטרה המרכזית, מעבר לסיוע הומניטרי, מעבר לשיקול ההומניטרי, היה כאן גם שיקול אסטרטגי, לייצר אחיזה במה שאנחנו מכנים "קהילות חיוביות" באזור הגבול, שיצמצמו בעצם השפעה של גורמים עוינים, אז חיזבאללה ואיראן. אני מניחה שהיו שיתופי פעולה, מודיעין, שישראל קיבלה מהשותפים שלה בשטח הסורי. אז זה גם מניע הומניטרי וגם אסטרטגי, אופרטיבי.

‏[מעבר מוזיקלי]

‏אלעד: אבל כמו שקרה לאוכלוסייה הדרוזית האזרחית, שפעם הצליחה להיות בקשר פיזי ישיר עם הדרוזים בסוריה, אבל הקשר הזה נותק בגלל ההתפתחויות, אז גם מדינת ישראל נאלצה להפסיק את פרויקט "שכנות טובה". זה קרה ב-2018.

‏ד"ר ולנסי: אסד מצליח להשתלט מחדש על אזור דרום סוריה, שבעצם מורכב משלושה מחוזות עיקריים - קונייטרה, דרעא וסווידא. סווידא זה מעוז הדרוזים. שם מרוכזים רוב הדרוזים בסוריה. ולמרות ההצלחה שלו לשחרר את השליטה של המורדים ולשחרר את האזורים האלה, להשתלט עליהם מחדש, הוא לא באמת מצליח לאכוף שליטה מלאה, ודרום סוריה נותר אזור כאוטי עם הרבה מאוד שחקנים שפועלים שם - כמובן המיליציות השיעיות, חיזבאללה, כוחות שיטור רוסיים, וגם כוחות חמושים של דרוזים וסונים מורדים, או מורדים לשעבר, שנמצאים באזור הזה. הדרוזים ידעו להחזיק את האזורים האלה תחת שליטתם, עם ארגונים צבאיים כמו רג'אל אל-כראמה, זה ארגון בולט חמוש של הדרוזים. והיו לא מעט חיכוכים עם המשטר, כשראינו ניסיון של כוחות הצבא להיכנס לאזורים מובהקים בשליטה דרוזית, אז גם לעתים שם היו חיכוכים, ועדיין ידעו לחיות בשלום. מה שכן מאוד בלט בשנים האחרונות לפני הקריסה של בשאר, זה מחאות רחבות היקף באזור הזה של סווידא נגד המשטר.

‏[הקלטה - המון צועק, קריאות מגאפון בערבית]

‏ד"ר ולנסי: כלומר, אם הזכרנו שהדרוזים הם לא קבוצה הומוגנית ויש קולות שונים, חלקם תמכו באסד, אחרים התנגדו, משהו פה התאחד בעמדה הדרוזית נגד המשטר, לאור המצב הכלכלי הכל כך קשה שקיים בסוריה. ממש רעב. מחסור במוצרי יסוד, חשמל, שעות בודדות של חשמל, וזה, כמובן, מאוד משפיע על ה… גם על תנאי החיים של הדרוזים בדרום, והם יוצאים לרחובות, לא מהססים, למרות הדיכוי הברוטלי של בשאר, ובעצם יוצאים למחאות על בסיס יומי.

‏אלעד: בשנים האלה, 2018 והלאה, השנים שבהן אסד כבש מחדש את דרום לבנון והגדיל מאוד את האחיזה והשליטה שלו באזור, בשנים האלה הדרוזים שם חוו התעללות של ממש. הם הפגינו, הם התפללו, הם ייחלו לנפילה של אסד, ובסוף הנפילה הזו הגיעה.

‏[הקלטה - המון צועק, קריאות מגאפון בערבית]

‏אלעד: אלא שהצרות של הדרוזים בסוריה לא הסתיימו ברגע הזה, במידה מסוימת צרות חדשות רק התחילו.

‏אבל קודם חסות אחת, וממש מיד חוזרים.

‏[מעבר מוזיקלי]

‏[חסות]

‏אלעד: אז אסד נפל, אנחנו יודעים. אבל הדרוזים בדרום סוריה נתקלו באיום חדש, בחשש חדש. כי את מקומו של אסד כשליט סוריה, תפס אחמד א-שרע, אל-ג'ולאני, מנהיג HTS, היאת תחריר א-שאם. אדם שעכשיו לובש חליפה, שטוען שהתמתן, שהוזמן לכינוס מנהיגי ערב במצרים, אדם שמדבר עם המערב, אבל אדם שהעביר את רוב חייו הבוגרים במקומות אחרים לגמרי.

‏ד"ר ברייק: א-שרע, צריך לזכור מאיפה הוא בא. הוא בא מג'בהת א-נוסרה, אותה קבוצה שטבחה בדרוזים בחַדַר. הוא בעצם בא מאלקעידה. הוא היה סגן של איימן א-זוואהירי. עכשיו, כולם מדברים על זה שהוא השתנה, והוא התמתן וכל הדברים האלה, והוא מתנגד למה שעשו דאעש. אני מאוד מקווה שזה נכון. עכשיו, הוא כן משתף את הדרוזים, הוא נפגש איתם וכולי וכולי. אבל מצד שני, אנחנו, איך נאמר, למודי ניסיון. אתה יודע, פסימיסט הוא אופטימיסט עם ניסיון. אז מה שעברנו בתקופה האחרונה, ואנחנו מדברים על תקופות קרובות. זאת אומרת, למשל, אני צפיתי ביוטיובים שהגיעו אליי, איך טבחו בדרוזים באזור הגבול, ממש כמו ברווזים במטווח. אז זה לא כל כך קל לשכוח את זה. הדרוזים מפוחדים, הם רוצים להחזיק את הנשק, והמשטר רוצה, בעצם, לפרק להם את הנשק. ואנחנו עדיין לא יודעים לאן כל זה יוביל.

‏אלעד: כל העולם מסתכל על סוריה בחודשים האחרונים בסקרנות רבה. כולם מנסים להבין מה יעשה האיש בחליפה. האם הוא יותר א-שרע או אל-ג'ולאני, יותר מתון או יותר ג'יהאדיסט אסלאמיסטי. ואם כל העולם מסתכל בסקרנות, אתם יכולים לנחש עד כמה סקרנים הדרוזים. הדרוזים בסוריה, שעדיין חיים את הצלקות משנות הדיכוי של אסד, שעדיין חיים את הטראומה של דאעש והטבח שביצעו בהם. הדרוזים אולי מושיטים בינתיים יד למשטר החדש בסוריה, אבל אצבע אחת הם שומרים קרוב להדק.

‏ד"ר ולנסי: ולכן הם גם לא ממהרים למסור את הנשק שלהם למסגרת הצבאית החדשה שא-שרע מנסה לבנות בסוריה. כלומר, בחודשים האחרונים אנחנו רואים ניסיון של א-שרע לאחד את כלל המיליציות החמושות שפועלות היום בסוריה לתוך מסגרת אחת, לתוך צבא סורי חדש. השני מוקשים, הייתי אומרת, או שני האתגרים שניצבים בפניו מגיעים מהצד הדרוזי ומהצד הכורדי. שתי הקבוצות הללו לא מוכנות לוותר כל כך בקלות על הנכסים הצבאיים שלהם, על הכוחות הצבאיים שלהם, ולהתמסר ככה לא-שרע, שכמו שאמרתי, באמת מאוד חוששים מפניו האמיתיים, ועדיין לא בטוחים לגבי האותנטיות של כוונותיו.

‏אלעד: המתח הזה שבין המשטר החדש לבין המיעוט הדרוזי, בין מה שאמור להיות צבא סוריה החדש לארגונים הדרוזים החמושים. המתח הזה התנקז כולו לפני עשרה ימים למקום אחד, ג'ראמנה, פרבר של דמשק עם מיליון תושבים, רבים מהם מהעדה הדרוזית. זה אחד המקומות הראשונים, אגב, שבהם פסל של אסד הופל אחרי ההפיכה. ומה שקרה שם, היה לכאורה אירוע נקודתי. אלמונים דרוזים ירו והרגו איש ביטחון של הצבא הסורי. החמושים נמלטו, הסתתרו, בקהילה המקומית שלהם סירבו להסגיר אותם. כוחות של מנגנוני הביטחון הסורים התחילו לזרום אל תוך הפרבר, מרחק נסיעה של כמה דקות ממש, ממרכז דמשק. עימותים אלימים פרצו, ונמשכו שם כמה ימים. עוד אדם נהרג, וכמה נפצעו. התנהל משא ומתן בין המשטר לבין בכירי העדה הדרוזית בסוריה. אבל לצד המגעים היה חשש שהמשטר החדש ינצל את המהומות ויפגע בדרוזים בג'רמאנה, ואולי גם במקומות אחרים בדרום המדינה. ובעיצומם של העימותים, של הקרבות, הגיעה האזהרה של ישראל שאם המשטר בסוריה יפגע בדרוזים, ישראל תפגע במשטר בסוריה. בסופו של דבר, עם או בלי קשר, נמצא פתרון. היורים באיש הביטחון הוסגרו, והמהומות נרגעו. אז שווה בשלב הזה לשים קונטקסט, או אם תרצו, עוד קונטקסט, סביב האזהרה החריגה שיצאה מישראל. יש בה כדי להגן על הדרוזים בסוריה? יש בה כדי להראות לדרוזים בישראל שאנחנו מגנים על הדרוזים בסוריה? אין ספק, זה חלק מהעניין. אבל זה רק חלק. האזהרה הזו משולבת גם באותה מדיניות חדשה, זו שרוצה לקבוע כמה כללי משחק במציאות הכאוטית הזו של סוריה, בעידן שאחרי אסד.

‏ד"ר ולנסי: בחודשים האחרונים, ישראל כמובן חוששת מחוסר היציבות והכאוס שעלול להתהוות בסוריה, לאור השינויים הכל כך דרמטיים שהזירה הזו חווה, והיא נוקטת שלל צעדים כדי להגביל את הפוטנציאל של הסיכונים שעלולים להיווצר באזור הזה, בעיקר בגבול איתנו. אז כמובן, אחד מהם זה הנוכחות הצבאית שלנו, שניים זה התקיפות המסיביות שראינו בעיקר בימים הראשונים.

‏[הקלטה] ניר דבורי: "בדקות האלה שאנחנו מדברים, תקיפה של חיל האוויר בנמל לטקיה וגם בדמשק, וזה בעצם המשך של הפעולה, כמעט 300 מטרות והתקפות שחיל האוויר ביצע ביממות האחרונות, פירוק מה שנשאר מהצבא הסורי. כל מה שאפשר כדי שלא יגיע לידיים הלא נכונות, כאשר המשטר עוד לא מעביר ידיים, וזה גם דוחק את איראן החוצה וגם…"

‏ד"ר ולנסי: נגד נכסים, תשתיות צבאיות שהיו ברשותו של הצבא הסורי, מפני החשש שהם ייפלו בעצם לידיים של אלמנטים קיצוניים, אסלאמיסטים, ג'יהאדיסטים, בעיקר עוינים לישראל. ורגל נוספת למדיניות הזאת זה באמת הקשר עם המיעוטים בסוריה. ולכן אנחנו שומעים בעצם על איזשהו הידוק או התקרבות לקהילה הדרוזית. מדובר גם על סיוע הומניטרי שמועבר, כנראה על ידי דרוזים ישראלים, ישראל עוזרת בהעברה כלפי… לעבר הדרוזים בסוריה.

‏אלעד: נכון, זה לא רק איום או הבטחה שנעמוד לצד הדרוזים בסוריה צבאית. ישראל העבירה בשבועות האחרונים גם אלפי חבילות סיוע לדרוזים בדרום סוריה, סמוך לגבול. אבל בזה לא נגמרות התוכניות של ישראל לגבי סוריה. כי באותו קורס קצינים, שבו הושקה המדיניות הישראלית החדשה, ראש הממשלה נתניהו קרא לפירוז מלא של דרום סוריה.

‏[הקלטה] ראש הממשלה בנימין נתניהו: "בסוריה, כוחות צה"ל יישארו בכתף החרמון ובמרחב החיץ לזמן בלתי מוגבל, כדי להגן על יישובינו ולסכל כל איום. אנחנו דורשים פירוז מלא של דרום סוריה, במחוזות קוניטרה, דרעא וסווידא, מכוחות המשטר החדש".

‏אלעד: לפי דיווחים ברויטרס, למשל, ישראל העבירה לארצות הברית מסרים שהיא מעוניינת בסוריה מוחלשת, אולי אפילו משוסעת. מסרים שישראל מעדיפה שרוסיה תשמור על נוכחות צבאית מסוימת, שכך אולי תמתן את הכניסה הטורקית אל תוך סוריה. המטרה הישראלית המוצהרת, כמובן, היא לשמור על הגבול שלנו בטוח. למנוע תרחיש של שבעה באוקטובר מכיוון סוריה. אבל אני מוכרח לומר לכם - בעולם הערבי, זה לא תמיד נראה ככה. האזהרות של נתניהו כלפי המשטר בסוריה קיבלו הד עצום בעולם הערבי. יש דיווחים שמשתמשים באזהרה הזו כדי לטעון ש… הנה, אחרי עזה, אחרי לבנון, יהודה ושומרון, ישראל מנסה להרחיב את הגבולות שלה גם על חשבון השטח של סוריה.

‏[הקלטה] וליד ג'ונבלאט: "تريد إسرائيل أن تستخدم القبائل والطوائف والمذاهب لمصلحتها. تريد تفتيت…"

‏אלעד: זה למשל וליד ג'ונבלאט, פוליטיקאי לבנוני דרוזי. הוא מדבר כאן על פרויקט "ישראל רבתי", שהעולם הערבי, לדבריו, מוכרח לעצור. ואם נתמקד בדרוזים בסוריה עצמה, גם שם התגובות מאוד מעניינות. היו בהם את מי שהגיבו בהתרגשות גדולה להצהרות של ישראל, אבל מולם, לצידם, היו גם דרוזים בסוריה שמאוד כעסו.

‏ד"ר ולנסי: אני פותחת ככה את הרשתות החברתיות בסוריה כמדי בוקר, ואני רואה פתאום בסווידא, אותה עיירה, אותו אזור שככה, כן? של הדרוזים, דגל ישראל. בודקת שאני לא טועה, ואני לא טועה. יש דגל ישראל. ומה קורה כמה שעות לאחר מכן? דרוזים, אחרים, מאוד לא אוהבים את הדבר הזה. זאת אומרת, דגל ישראל הונף כתודה והערכה לתמיכה שבאמת מגולמת בהצהרה של ראש הממשלה ושר הביטחון. וכמה שעות לאחר מכן הדגל הזה נשרף על ידי גורמים אחרים בקהילה הדרוזית שמתנגדים בתוקף לכניסה הישראלית לעניינים הפנימיים שלהם בסוריה. אני חושבת שזה משקף היטב את המורכבות שקיימת בעדה לגבי הקשר עם ישראל.

‏ד"ר ברייק: יש פה שני מיעוטים במזרח התיכון עם הגב לקיר, הדרוזים והיהודים, ויש את הברית הזאתי שקיימת כבר למעלה מ-90 שנה בין שתי הדתות האלה במזרח התיכון. והאזור הזה הוא אזור לא פשוט. אבל הצהרה פומבית, כמו שעשה נתניהו, מצד אחד כן הרתיעה, אבל מצד שני בעצם שמה את הדרוזים במצב שהם יצטרכו עכשיו להתגונן ולהצטדק ולהצהיר שהם חלק מהעולם הערבי, וחלק מהעולם האסלאמי, וכל הדברים האלה שהם בעצם מובנים. ומצד שני, התנועות הרדיקליות בסוריה עכשיו יתחילו לסמן את הדרוזים - "הנה אתם בעצם מוגנים על ידי ישראל, אתם שלוחים של ישראל", וזה בעצם כן מסכן אותם.

‏אלעד: כן, זה באמת עניין מורכב. לגבי המטרות האחרות - להעביר מסר למנהיג הסורי א-שרע, להעביר מסר לטורקים שמנסים לתפוס אחיזה במדינה, להעביר מסר לקבוצות חמושות קיצוניות אחרות, לעולם בכלל, אולי האיום של נתניהו השיג את המטרות האלה, אולי. אבל בכל הקשור לדרוזים, יש מורכבות. האמירה החד משמעית הזו, שאנחנו עומדים לצידם אפילו צבאית, חיזקה בוודאי את הקשר עם חלקם. היא חיזקה את הברית הזו, שישראל מנסה לתחזק כבר עשרות שנים. אבל מהצד השני, שמענו דרוזים בסוריה שמיהרו להתגונן, להסביר שהם בראש ובראשונה סורים. שאין להם קשר או נאמנות לישראל. אז לפחות דוקטור סלים ברייק, שברמה האישית מאוד התרגש, אמרנו, מההצהרה - הוא סבור שבכל זאת, עדיף אם הייתה נעשית בדרך אחרת.

‏ד"ר ברייק: לפי דעתי, הדברים האלה צריכים להיות מטופלים בשום שכל, וקצת יותר שקט ופחות הצהרות בומבסטיות. ואני חושב שלא רק נתניהו, אני גם… אני יודע גם שבמערכות הביטחון השונות יש דאגה ויש עניין במה שקורה עם הדרוזים בסוריה. אני יודע שזה גם נובע ממש מאהדה אמיתית ומקשר חזק ואמיץ בין שתי הקהילות האלה. אבל עוד פעם, יש המון דברים שאפשר לעשות תמיד בדיפלומטיה שקטה או במסרים שקטים, ולא באופן הזה שזה נעשה. עדיין לא מאוחר בעצם לשנות את הגישה.

‏[מעבר מוזיקלי]

‏אלעד: וזה היה "אחד ביום" של N12. תודה לדוקטור כרמית ולנסי ולדוקטור סלים ברייק. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק. חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק. תחקיר והפקה - דניאל שחר, שירה אראל, הילה פז ועדי חצרוני. על הסאונד יובל ברוסילובסקי. יאיר בשן יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

‏אני אלעד שמחיוף. אנחנו נהיה כאן גם מחר.

‏[חסות]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה