אחד ביום - הארי שואג ואתם שואלים

אפילו בישראל שכבר מתורגלת, מציאות של מלחמה היא כזו שיש בה המון שאלות: גם שאלות גדולות, כמו מה בעצם המטרה? עד מתי המלחמה תימשך? או כאלה הרבה יותר נקודתיות כמו איך מתפקדים בעייפות ולחץ. ביקשנו ממאזיני "אחד ביום" לכתוב לנו, וניסינו בעזרת כתבינו ומומחים שונים - גם לענות. אז הפעם, כל מה שרציתם לדעת על המלחמה של ישראל מול איראן.

---

‏תאריך עליית הפרק לאוויר: 09/03/2026.

‏[חסות]

‏[מוזיקת פתיחה]

‏אלעד: היום יום שני, 9 במרץ, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף, ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום, בכל יום.

‏מלחמה היא דבר מבלבל. אפילו ישראל שמורגלת, שנמצאת במצב מלחמה כבר שנתיים וחצי, שלא נאמר כבר עשרות שנים, אפילו בישראל מציאות של מלחמה היא כזו שמביאה איתה המון שאלות. אלו יכולות להיות שאלות גדולות, כמו "מה בעצם המטרה של המלחמה?" או "כמה זמן היא תימשך?" ואלו יכולות להיות שאלות הרבה יותר נקודתיות כמו "איך מתפקדים בעייפות ולחץ?" או תגידי, "נראה לך שאספיק מקלחת זריזה עד האזעקה?"

‏אנחנו מנסים כאן כל יום להבין טוב יותר מה קורה סביבנו, והפעם זה לא כל כך קל, כי יש המון שאלות. אז החלטנו לעשות משהו קצת אחר, דבר שכבר עשינו ביוני האחרון במבצע "עם כלביא", ביקשנו בקבוצה שלנו בפייסבוק "אחד ביום - הפודקאסט היומי", שאתם תשלחו לנו את השאלות שלכם. רצינו לדעת מה מעניין אתכם, מה חשוב לכם לדעת על המלחמה שישראל מנהלת באיראן. אתם שאלתם ואנחנו מצאנו את האנשים שיודעים לענות. אז הפעם, מה שרציתם לדעת על "שאגת הארי" והעזתם לשאול.

‏גם בזמן מלחמה צריך לנהל מדינה, גם בזמן מלחמה צריך לנהל שגרת חיים מסוימת. החשבונות שצריך לשלם, הם לא מפסיקים רק כי יש מלחמה. מקומות העבודה, הם לא נסגרים, בטח לא ככל שהמלחמה הולכת ומתארכת. אז גל שרון שאל אותנו: "איך יכול להיות שלפי מתווה משרד האוצר המשק נפתח, אבל מוסדות הלימוד, הגנים, נשארים סגורים? מה ההורים אמורים לעשות?" וזו שאלה רלוונטית, שאלה חשובה במיוחד עכשיו. וכתבתנו לענייני כלכלה עמליה דואק, היא זו שענתה.

‏עמליה: מרגע שיצאה ההנחיה הזו להחזיר אנשים לעבודה, אבל לא לפתוח את מערכת החינוך, הביקורת הייתה באמת מיידית.

‏[אוסף הקלטות]

‏הורה 1: "קודם כל החלטה היא פזיזה מאוד. אנחנו מצפים שההורים האלה, שאנחנו מסכנים גם אותם בכלל, להגיע לעבודה, והילדים יישארו לבד, כל זה כדי לחסוך פיצוי כלכלי להורים."

‏הורה 2: "יש לי שני ילדים בגנים, שעדיין לא חזרו כמובן, ואין שום אינדיקציה כרגע. ואי אפשר, שנינו עובדים משרה מלאה, גם אני וגם בעלי, ואיכשהו מנסים לתפקד. זה לא ריאליסטי בכלל לחזור בשלב הזה עד שאין איזשהו פתרון."

‏עמליה: כי הרי ברור שזה אבסורד. הרי עובד או עובדת, חיוניים ככל שהם יהיו, לא יכולים להשאיר את הילד והילדים שלהם הקטנים בבית בזמן שיש מתקפות טילים על מדינת ישראל. מה שקרה הוא שמשרד האוצר מאוד לחץ לפתוח את המשק. כל שבוע כזה שבו המשק מושבת לחלוטין עולה יותר מ-9 מיליארד שקלים, והתחשיבים שהציגו, גם לגורמי הביטחון וגם לפיקוד העורף, היה שאם פותחים אפילו חלקית את המשק, מצליחים להוריד את העלות הזו ביותר מחצי, לאזורי ה-4 מיליארד שקלים, שזה מבחינת משק ישראלי סדרי גודל מאוד משמעותיים. הבעיה היא, שנכון לעכשיו, זה סוג של נשאר קצת על הנייר, ואנשים מאוד מבולבלים. אין כרגע מתווה ברור לפיצוי לעסקים, לא ברור מה קורה עם מי שכבר הפסידו ימי עבודה באותם ימים שבהם אף אחד לא הלך למקומות העבודה. ברור שיגיע בשלב מסוים פיצוי, אין לי ספק בזה. אבל אנשים עדיין לא מקבלים בנקודת הזמן הזו את הוודאות שלהם, וזו הביקורת המרכזית, נכון לעכשיו, על שר האוצר.

‏אלעד: מבצע "שאגת הארי", כך אמרו לנו לפחות, תוכנן במשך שבועות ארוכים, אולי אפילו חודשים. ועדיין, התחושה היא שהפתרונות הכלכליים כאילו מתגלגלים עכשיו תוך כדי תנועה. לא נראה שיש כאן משהו שחשבו עליו לעומק מראש.

‏עמליה: כן פרסמו בינתיים מתווה, ככה, פרוסות פרוסות, לאט לאט, עדיין לא הודיעו על מתווה כולל למשק, אבל כן הודיעו למשל על מתווה שרלוונטי לשכירים. נתנו איזושהי הקלה שאומרת שהורים שכירים יוכלו לצאת לחל"ת ולקבל דמי אבטלה אם יש להם ילדים קטנים מתחת לגיל 14, כל עוד מערכת החינוך עדיין סגורה. במקביל, גם הקלו בתנאים לזכאות לקבלת דמי אבטלה. קיצרו את תקופת ההכשרה, קיצרו את תקופת החל"ת שמקנה זכאות לדמי אבטלה מ-30 יום ל-14 יום. הייתה גם פגישה של שר האוצר עם יושב ראש ההסתדרות ובכירים במשק וניסיון להגיע להסכמות על מתווה פיצוי לעסקים. הביקורת המרכזית בעניין הזה היא שבסוף, אנחנו כבר למודי "עם כלביא". כבר הייתה מערכה מול איראן, המשק כבר הושבת, היינו בדיוק באותו סרט, ומשום מה לא מאמצים מיד איזשהו מנגנון של פיצוי, אלא שוב מתחילים לעשות חושבים. זה מאוד בעייתי מבחינת בעלי העסקים, למשק זה לא נותן כרגע ודאות, ונקווה שבהקדם האפשרי יציגו מתווה ברור שאנשים יוכלו לפעול ולהסתמך עליו.

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: כן. אז יש את מי שמצפים מהם ללכת לעבוד אחרי אזעקות ביום ובלילה, כשהילדים בבית. וברור, מלחמה זו בסוף תקופה קשה ומורכבת לכולם, זו לא שגרה. וזה נכון לחזית, זה נכון במיוחד גם לעורף. העורף הישראלי סופג המון, והעורף רוצה לדעת יותר על מה שקורה בשטח. וקיבלנו לא מעט שאלות, כמו השאלה של יעל אבולעפיה לדוגמא, שרוצה להבין מה מטרות המלחמה? אז מהצד הישראלי שאלנו את כתבנו המדיני ירון אברהם.

‏ירון: אז קודם כל זה מעניין, כי מטרות המלחמה הספציפיות לא פורסמו מעולם. אין מסמך שהגיע לידיעת הציבור, והן די נשמרות סודיות. אבל מכל התדרוכים שלנו, גם מהצבא גם מהדרג המדיני, אנחנו יכולים לומר שבעצם המטרה המרכזית של המלחמה הזו היא לצמצם, או אפילו להפחית למינימום, ובמידה מסוימת אולי גם לעקר, את המוטיבציה לאיים על העורף הישראלי. ואיך עושים את זה? עושים את זה בעיקר בכל מה שנוגע לפגיעה במאגר הטילים הבליסטיים, שאנחנו רואים עד כמה הם מסוגלים להגיע לישראל, הטווח שלהם בין 1,000 ל-2,000 קילומטרים. אז המטרה הישראלית היא לפגוע בבסיסי שיגור טילים, לפגוע במחסני טילים, בתשתיות אחסון, במערכות פיקוד ושליטה שמפעילות את השיגורים, במפעלי ייצור, במפעלי פיתוח טילים, בכל המתקנים שמייצרים מנועים ורכיבים ומרכזי מחקר ופיתוח, ובעצם להאט, אולי אפילו לעצור, אולי לעקר את היכולת של איראן לחדש את המלאי אחרי התקיפות. זה אומר שכל מקום שממנו נורה טיל מותקף, והמשגר שלו מחוסל, כדי למנוע את מאמצי ההתחדשות. בנוסף כמובן, יש גם את המטרה של מניעת העברת טילים מדויקים ללבנון או לסוריה, ופגיעה במחסני טילים שמועברים דרך סוריה, ובעצם למנוע את אותה יצירת טבעת אש, טבעת טילים סביב ישראל.

‏אבל זה לא מסתכם בזה. ישראל רוצה לפגוע שוב במתקני הגרעין של איראן, היא רוצה לפגוע דרמטית בכל מה שנוגע למשטר עצמו, למטרות משטר, גם ברמה סמלית, אבל גם ברמה של פיקוד ושליטה ופגיעה בכוחות הדיכוי של המחאה, בבסיג', במשמרות המהפכה. כלומר, במובנים מסוימים, להחליש את הגוף הזה, לחבוט בו פעם אחר פעם, אחרי שהראש קופד, ובראש אני מתכוון כמובן לחיסול של חמינאי. אז אלו המטרות. בקצה הדרך יש גם את יצירת התנאים להחלפת המשטר האיראני, או להפלת המשטר האיראני. לא סתם משתמשים במונח "יצירת התנאים", כי אף אחד לא יכול להתחייב על המטרה הזו, שדרושים לה גם כוחות פנימיים, גם את ההתקוממות העממית וגם מיעוטים ונסיבות נוספות, ולכן מדברים במונחים של יצירת תנאים. אבל צריך להגיד שיש יותר ויותר קולות אופטימיים בירושלים שאומרים שהמטרה הזאת היא ממש ברת השגה. ושזה יכול לקרות בבת אחת, בלי שאנחנו מצפים לכך שזה יקרה כל כך מהר.

‏אלעד: למה מטרות המלחמה חסויות? זו גם שאלה שעלתה באופן טבעי, והתשובה, זו שלפחות אנחנו הצלחנו לגבש היא: לא יודעים, אין לנו מושג. ואחרי שאמרנו את כל זה, גם המטרות הכלליות, הלא רשמיות, הגלויות יותר, גם הן מובילות לשאלות המשך. יובל, לדוגמה, שאל אם אפשר בכלל לחסל את תוכנית הטילים הבליסטיים של איראן? האם זו מטרה ריאלית?

‏ירון: אף אחד בישראל לא סבור שלא יישארו בתום המערכה טילים בליסטיים לאיראן. זה ברור שיישארו, ויישארו גם לא מעט. ולכן המשימה המרכזית היא בעצם להשמיד את המשגרים, וכך בעצם לעקר את יכולת החידוש של הירי, כי טילים בליסטיים ללא משגרים זה טילים בליסטיים לבטלה, לכאורה. בנוסף, מנסים גם לחסל, או להשמיד, את ה… ערי התת קרקע שבנו האיראנים, שבהן הם מאחסנים מצבורים גדולים של טילים כאלו, ואת זה עושים גם באמצעות חיל האוויר וגם באמצעות היכולות של הצבא האמריקני. אבל כן, אם מישהו חושב שבסוף המערכה לא יישארו טילים בליסטיים בידי איראן, נדמה לי שהוא ממש ממש טועה. יתרה מכך, היעד שאני שמעתי בתחילת המערכה דיבר על השמדה של בערך חצי, אולי קצת יותר, כך שהערכה בישראל שיישארו כמחצית מהטילים הבליסטיים בידי איראן גם כשהמערכה הזאת תסתיים. אבל שוב, אלו דברים שיכולים להשתנות, כי ככל שהמערכה תימשך אז מן הסתם יהיו יותר מטרות, ויווצרו מטרות חדשות, כך שלא הייתי מסתכל על זה כמספרים מוחלטים.

‏אלעד: את הסכנה והעוצמה של הטילים הבליסטיים אנחנו מרגישים מצוין, אנחנו מבינים על בשרנו כמה האיום חמור ומוחשי. אבל יש הרי עוד איום איראני, אולי האיום האיראני, זה שבו עסק רוב השיח בעשרות השנים האחרונות, האיום הגרעיני. ב"עם כלביא" אמרו לנו שהאיום הזה הוסר. במקביל, אנחנו יודעים, נשארו גם אחרי המבצע, כמה מאות קילוגרמים של אורניום מועשר בידי האיראנים. אז עכשיו יש דיווחים שאפילו נשקלת אפשרות להכניס כוחות קרקעיים מיוחדים לאיראן כדי שישתלטו על המצבור הזה. אז גם זו שאלה שהופנתה אלינו לא מעט: מה זה אומר שבפעם השנייה בתוך שנה מדברים איתנו שוב על חיסול תוכנית הגרעין של איראן?

‏ירון: אני לא יודע אם זה יקרה, אבל אחת הבעיות המרכזיות זה עם אותם 408 קילוגרמים של חומר מועשר לרמה של 60%, שבעצם מכאן ואילך הדרך ל-90% היא די קצרה, והמשמעות היא הרכבה של שלוש, ארבע, חמש פצצות גרעין. ולכן, מה יקרה עם החומר המועשר הזה שקבור אי שם מתחת להריסות, האם יש דרך להוציא אותו, להגיע אליו? האם יש דרך יצירתית שאנחנו לא חושבים עליה? אני חושב שזה משהו ששווה לשים עליו את הזרקור. ונוסיף לזה את העובדה שהאיראנים המשיכו לחדש את כל המרכיבים שרלוונטים לייצור של גרעין. זה נכון שאתרים נהרסו, אבל הידע נצבר מחדש, המרכיבים ברמת המיקרו והמקרו, שקשורים לתוכנית הגרעין, הם התחילו לשקם אותם מחדש. כך שהמטרה היא שוב לעשות גם על זה סיבוב, וסיבוב הרבה יותר משמעותי מהפעם הקודמת, כדי גם פה לוודא שממש מסיגים אותם אחורה כמה שנים טובות ולא שנה-שנתיים.

‏אלעד: זהו. זה לא מטרה רשמית מוגדרת, אבל השאיפה היא שזה לא יהיה עוד סבב כזה שצריך לחזור עליו בעוד כמה חודשים. דרך אחת לוודא שזה יהיה הסבב האחרון היא אם באיראן יהיה משטר אחר. משטר שלא רוצה יותר גרעין, שלא רוצה להשמיד את ישראל ולא קורא "מוות לאמריקה". האם זו מטרת מלחמה? שאלה. מצד אחד נתניהו וטראמפ מדברים על יצירת תנאים להתקוממות עממית ומשטר חדש. אבל שינוי משטר, באופן רשמי לפחות, זו לא מטרה מוצהרת של המלחמה. עכשיו, בניגוד למלחמה ביוני, מלחמת 12 הימים, "עם כלביא", הפעם זה לא מאמץ של ישראל, ושארצות הברית משתתפת פה נקודתית, "שאגת הארי" הוא גם "Epic Fury", זו מלחמה משותפת, ישראלית ואמריקנית. אז תמר פז ותומר בלומנזון שאלו: "מה טראמפ רוצה? מה מטרות המלחמה של טראמפ באיראן?" ועל זה ענה עורך חדשות החוץ שלנו ערד ניר.

‏ערד: אם אנחנו מתייחסים לנשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, כמי שמגדיר את מטרות המלחמה, אז המטרה העדכנית שהוא הצהיר עליה זה שלאיראן יהיה מנהיג שיהיה טוב לארצות הברית ולישראל. את המנהיג הזה, אמר דונלד טראמפ, הוא עצמו צריך לאשר ובלי אישור שלו, של דונלד טראמפ, אף מנהיג לא ישרוד את הידיים הארוכות של ארצות הברית, ובמשתמע, גם של ישראל. המנהיג שיבחר טראמפ, לדבריו, צריך להבטיח שלא יהיה צורך לשוב ולתקוף את איראן שוב, כי מי יודע מה יהיה אחרי שדונלד טראמפ יעזוב את הבית הלבן. כך הוא אומר. לפני הדברים האלה, דוּבר על כך שהמטרה היא שאיראן לא תוכל יותר לאיים על שלום העולם באמצעות פצצה גרעינית, זאת הייתה המטרה העיקרית, גם לא באמצעות טילים בליסטיים ובאמצעות טרור, שהיא עצמה מבצעת, או ממנת דרך השלוחים. שר ההגנה הגסת' אמר שלמרות שהמטרה היא לא חילופי שלטון, השלטון משתנה.

‏[הקלטה]

Peter Hegseth: “This is not a, so-called, regime change war, but the regime sure did change, and the world is better off for it.”

‏ערד: טראמפ, כאמור, שינה ועדכן את המטרות, ובינינו, לא מן הנמנע שהוא יעשה את זה שוב.

‏אלעד: המון אנשים שאלו אותנו: מתי זה יגמר? נועה אטיק, לדוגמה, וזה כבר מתקשר לעובדה שהמטרות הן די אמורפיות וכלליות, רוצה לדעת כמה זמן, בערך, יקח להשלים את מה שזה לא יהיה שאנחנו רוצים להשלים. אז האמת? הרמטכ"ל, הוא ענה על השאלה הזו אתמול.

‏[הקלטה] הרמטכ"ל אייל זמיר: "ישראל נמצאת כבר שנתיים במצב של חירום מתמשך, ואנחנו צריכים בעיקר כרגע לגלות התמדה ואורך רוח. זה יקח עוד זמן רב, לזה אתם צריכים להיות מוכנים. וכמה זמן שזה יקח זה יקח, ולכם אני אומר: אתם יודעים את זה טוב מאוד. מי שינצח זה עם שיגלה נחישות והתמדה."

‏אלעד: כן. ואנחנו שמענו גם גורמים אחרים שנתנו לוחות זמנים אחרים. שבועיים, ארבעה שבועות, אולי פחות, אולי קצת יותר. אז עד מתי, זו שאלה קשה, אבל זו שאלה חשובה ומאוד מאוד רלוונטית.

‏ירון: אני חושב שיהיה נכון לומר, באופן כללי, שהמלחמה הזאת תימשך שבועות. אני לא חושב ששבועות ארוכים מדי, כי בסוף יהיה מיצוי של המטרות הצבאיות. מה שכן, יכול להיות שאנחנו מדברים על שני שעונים שונים. שעון אחד של המטרות, באמת, הצבאיות והגרעין והטילים, שזה יכול לקחת מספר שבועות בודדים, והשעון האחר הוא השעון של המשטר והפלת המשטר. כך שיכול להיות מצב שהמלחמה הזאת נגמרת, אבל המשטר נשאר על כנו, בצורה כזו או אחרת, גם אם מוחלשת, והתהליכים הפנימיים רק מתחילים לבעבע, ולאט לאט להיות מואצים, כי איראן תהיה בבידוד מדיני ובאמברגו נשק ובאמברגו כלכלי וחיזבאללה נחלש דרמטית, וכך בעצם יהיה אפשר לייצר מחנק פנימי של המשטר הזה, מה שאולי יוביל להפלתו. אז המלחמה אולי תסתיים בתוך מספר שבועות, אבל התהליך הזה, של איראן ועיצובה באופן אחר, הוא ימשך יותר זמן, אפילו יותר זמן באופן משמעותי.

‏ערד: המלחמה צפויה להיגמר, להבנתי, כשהנשיא דונלד טראמפ יחליט שהיא נגמרה. חשוב לציין שאנחנו חיים עכשיו בעידן שקשה מאוד להעריך בו, לפי נתונים, מה צפוי, כי הכל תלוי באיש אחד - דונלד ג'יי טראמפ, נשיא ארצות הברית של אמריקה. לשמחתנו, חייבים להגיד, הוא בצד של הטובים, ועוד יותר אנחנו שמחים שהוא גם בצד שלנו, אבל אנחנו חיים עכשיו בעידן שהוא עידן הגחמות של דונלד טראמפ.

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: חסות אחת וממש מיד חוזרים.

‏[חסות]

‏אלעד: אנחנו לקחנו את השאלות ששאלתם אותנו על המלחמה באיראן, וניסינו לענות, על חלקן לפחות, עד כמה שאפשר. שאלה שחזרה על עצמה בכמה וריאציות הייתה על הצד של האיראנים. למשל, הצד האזרחי באיראן. נועם בן משה ביקשה לדעת על הפצצת בית הספר באיראן ביום הראשון למלחמה. עכשיו, אין המון אינפורמציה על התקיפה הזו כי הגישה למקום חסומה על ידי הרשויות באיראן. מה שכן, תחקיר של הניו יורק טיימס העלה שהפגיעה בבית הספר קרתה בזמן שהותקף בסיס חיל הים האיראני, שנמצא לא רחוק משם. ב-CNN העריכו שמדובר במתקפה אמריקנית, לא ישראלית. צילומי לווין הראו שבשנת 2013 המבנה של בית הספר היה מחובר, הוא היה חלק מהבסיס הצבאי שנמצא לידו. אלא שמתישהו אחר כך המבנים הופרדו. לפי נתונים שונים, בתקיפה הזו נהרגו בין 165 ל-175 בני אדם. ובכלל, מנואל קבבי שאל: "מה היקף הפגיעה במרחב האזרחי באיראן בכלל?" אז בינתיים, מנואל, לפי משרד הבריאות האיראני, כ-1,200 אזרחים נהרגו בתקיפות. ולפי מה שאומר פרשננו אוהד חמו, המלחמה לחלוטין מורגשת בעורף האיראני.

‏אוהד: האוכלוסייה באיראן חוששת, כמובן, מהמלחמה, אבל לא רק מהמלחמה אלא גם מאותם כוחות דיכוי שנמצאים ברחובות. ומספרים על העובדה שהרחובות כמעט ריקים, משום שהחשש הגדול הוא באמת מפני אותם כוחות ביטחון פנים, בסיג', משמרות מהפכה שמסתובבים שם. הם כוחות חמושים שנמצאים בלבוש אזרחי, שבעצם, הלכה למעשה מנהלים את העיר. מספרים על הרבה מאוד מחסומים מאולתרים שלהם, על העובדה שהיד קלה על ההדק, יורים ללא הבחנה לעבר… באוויר בדרך כלל, כשהם שומעים למשל קריאות "מוות לחמינאי" או קריאות נגד המשטר, הם יורים לעבר אותם בניינים שמהם הדברים נשמעים. אנשים מתארים פחד גדול, בעיקר מכוחות ביטחון הפנים, פחות מההפצצות, משום שההבנה היא שאותן הפצצות מדויקות. יש תורים ארוכים ללחם, המים המינרלים מתייקרים, ויותר מזה, יש הרבה מאוד אנשים שפונים לישראל ברשתות החברתיות ומכוונים אותה ואת ההתקפות שלה למקומות מאוד מסוימים, היכן שנמצאים כוחות ביטחון הפנים, היכן שנמצאים אנשי הבסיג', למשל. ממש מסבירים בדיוק היכן אותם אנשים נמצאים ומכוונים את חיל האוויר הישראלי לתקוף אותם.

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: חיל האוויר תוקף, גם שלנו וגם של האמריקנים. מפציצים כבדים של ארצות הברית היו אתמול בשמי איראן, והאמריקאים אמרו שהתחיל שלב ב' של המלחמה. ישראל תקפה גם מתקני זיקוק ונפט באיראן, ואת הלהבות אפשר היה לראות למרחקים. בחלקים באיראן ירד אתמול מהשמיים גשם שחור, טיפות של נפט. המלחמה מאוד מורגשת, גם ברחוב ובאופן טבעי גם ברמת ההנהגה, לפחות ההנהגה שנשארה בחיים. אחרי מכת הפתיחה שחיסלה את חמינאי ועוד עשרות בכירים, יוני צאלון שאל אותנו: "מי בעצם מנהל עכשיו את העניינים באיראן?" ודוקטור מנחם מרחבי, חוקר איראן במכון טרומן והמרכז האקדמי שלם, ענה. ולא, התשובה, כרגע לפחות, היא לא מוג'תבא חמינאי, מי שנבחר אתמול להיות המנהיג העליון החדש של איראן אחרי החיסול של המנהיג הקודם, אבא שלו.

‏ד"ר מרחבי: מי שכרגע מנהל את העניינים באיראן, אפשר להגיד, זה בעיקר אדם בשם אלי לריג'אני שהוא ראש המועצה הלאומית לביטחון, והיה גם, כמובן, מקורב מאוד לאייתוללה חמינאי. ועוד אדם שהוא חזק מאוד, אפשר להגיד, ומוביל זה באקר קאליבאף, מוחמד באקר קאליבאף, שהוא בעצם יו"ר הפרלמנט. שניהם, אגב, אנשי "משמרות המהפכה" בעצמם, בעברם, והם, אפשר להגיד, שני האנשים החזקים היום של הרפובליקה האסלאמית, שמובילים את המדיניות, או את מה שאפשר לקרוא לו סוג של מדיניות, כי אנחנו רואים לא מעט אלתור, ולא מעט בעצם המשך של הוראות שחמינאי השאיר לפני מותו, שיחידות צבאיות בעצם מוציאות לפועל.

‏אלעד: השינויים בהנהגה האיראנית עניינו הרבה מאזינים שלנו, אבל כמו שאמר פעם ראש הממשלה "עניינו אתכם גם לא פחות החיים עצמם". עדי קדמי מגן, היא שאלה שאלה ששמענו המון בימים האחרונים: "למה התקצרו זמני ההתראות מהירי? ובכלל, איך עובדת המערכת שמתריעה אותנו מראש?" אנחנו פנינו לאדם שיודע את זה ממש מצוין, מסביר פיקוד העורף תת אלוף במילואים צביקי טסלר.

‏תא"ל במיל' טסלר: מערך הגילוי וההתראה של מדינת ישראל הוא הכי מתקדם ומדויק בעולם. עם השנים, ההתראה לציבור על צפי לנפילות של רקטות, טילים וכלי טייס, הפכה להיות יותר ויותר ממוקדת ומדויקת. בעבר הרחוק, למשל במלחמת המפרץ הראשונה, כאשר זוהה ירי טילים, נשלחה התראה לכל הצופרים בכל הארץ. כלל המדינה נדרשה להיכנס למיגון, ושוחררה רק לאחר קבלת הודעת שחרור. היום ההתראה, דהיינו האזעקה, היא הבסיס לפעולות ההתגוננות שלנו. כאשר הטיל משוגר מטווח רחוק, אנחנו יכולים כבר לשלוח הנחיה מקדימה, על כך שבדקות הקרובות צפויות להתקבל התראות. אותה הנחיה מקדימה מאפשרת לנו זמן שהוא יקר, על מנת שנוכל לשפר את מיקומנו למיגון שהוא מיטבי. מיגון מיטבי זה אולי הדבר הכי חשוב מול הטילים ארוכי הטווח שנזקם מאוד גדול. כמה זמן? אנחנו אומרים דקות ספורות. תמיד נשאף לכמה שיותר, אבל לא ניתן להתחייב על כך. ההנחיה המקדימה כפופה למגוון שיקולים מבצעיים שמשתנים מאירוע לאירוע. במקרה הגרוע ואולי הנמוך ביותר זה היה שתי דקות, אבל אני רוצה להגיד יותר מזה, לפעמים גם לא תהיה ההנחיה המקדימה, וישר נשמע את האזעקה. גם לכך אנחנו חייבים להיות מוכנים, לפעול בהתאם לזמן ההתראה שעומד לרשותנו. אנחנו תמיד נשאף לתת את ההנחיה המקדימה כמה שיותר מוקדם, כדי שאותו זמן יקר יעמוד לרשותנו ונוכל לשפר את מיקומנו למרחב המוגן המיטבי. לעתים לא נצליח, ואז הזמן יהיה קצר, ואפילו יכול להיות שנקבל התראה מבלי שקיבלנו קודם כל הנחיה מקדימה. זה מאוד מתאים, למשל, לשיגורים מטווחים קצרים, שגם את זה אנחנו חווים במלחמה הזו, ואז אין לנו את אותה הנחיה מקדימה ועלינו לפעול בהתאם לזמן ההתראה.

‏אלעד: ואחרי שאמרנו את כל זה, אני מקווה שלפחות אתם מרגישים שחלק מסימני השאלה נפתרו, שיש לכם מעט יותר ידע, ובאופן הזה אולי מעט יותר שליטה. אבל אני לא עד כדי כך יומרני, כי בכל זאת, במקרה הזה ידע הוא לא כוחות מול מציאות שבה רצים פנימה והחוצה ממקלטים, מציאות שבה ממתינים להתראה מרעישה בטלפון, מציאות שבה בומים בשמיים הפכו לחלק בלתי נפרד מפס הקול. אז ממש לא התפלאנו כשקיבלנו לא מעט שאלות על חוסן נפשי ועל התמודדות. יפעת קלמר, לדוגמה, היא שאלה: "איך זה יכול יכול להיות שחלק מהאנשים מתפקדים טוב וחלק מהאנשים חווים חרדה משתקת?" פנינו לעמותת נט"ל שמפעילה קו תמיכה במספר *3362 ודיברנו עם פרופסור רבקה תובל-משיח, היושבת ראש המקצועית של עמותת נט"ל, פרופסור לפסיכולוגיה קלינית ומומחית לטראומה, היא גם סגנית הנשיא באוניברסיטת בר-אילן.

‏פרופ' תובל-משיח: התשובה הכללית היא שרוב האנשים מרגישים שהם מצליחים לתפקד, מרגישים שהמצב עכשיו פחות מפחיד אותם מאשר המצב בחזית הקודמת שהייתה לנו מול איראן, ובסך הכל ההתמודדות, כמו שאנחנו רואים אותה למשל בפניות לקווים בנט"ל, היא נמוכה יותר מאשר התקופה המקבילה ביוני מול איראן, וזה קשור גם לזה שאנחנו כבר מרגישים שאנחנו יודעים מול מה אנחנו עומדים. בסך הכל יש לנו דרכים טובות להתמודד כי אנחנו יודעים לרוץ לממ"ד כשצריך, והתמונה, לפחות עד עכשיו, נראית יחסית מוכרת. גם כשאני אומרת את זה, זה לא אומר שמי שנראה מתפקד טוב לא מתמודד עם דברים אחרים. אנחנו מתמודדים עם סוג של קהות רגשית, שבאה קצת כבר מתחושת העייפות והמיצוי והשחיקה וההרגשה שאין לנו כוח לחזור לעוד חזית. אז זה נראה מורכב, כי אנחנו נראים בסדר, אנחנו מרגישים שאנחנו מצליחים לעשות את מה שאנחנו אמורים לעשות, אנחנו עושים את זה בסך הכל טוב, אבל המחיר הוא מחיר של איזה קצת רובוטיות, קצת תחושה של קהות רגשית, קצת תחושה של "על אוטומט" וקצת תחושה של אובדן שמחה באופן כללי או אובדן משמעות קצת, מול התקופה הזאתי. ובתוך הקבוצה הגדולה שבסך הכל מתפקדת בסדר, יש תתי קבוצות קטנות יותר, שמגיעות אל האירוע הזה כשהם כבר עם כל מיני תסמינים מוקדמים יותר. למשל, אוכלוסיות שלהיכנס לממ"ד בשבילם זה ממש טריגר, כמו תושבי העוטף, כמו אוכלוסיות שכבר פונו מהבית, כמו אוכלוסיות של נפגעי טראומה, אם זה הניצולים של נובה, או אנשים שאיבדו כבר בשביעי באוקטובר או במלחמה שאחר כך, ואז המצוקה שלהם הולכת וגדלה.

‏אלעד: ובכל זאת, אחרי כל ההסברים, היו אנשים שביקשו כלים פרקטיים. שאלו אותנו: "מה אפשר לעשות כדי להתמודד בכל זאת קצת יותר טוב עם החששות, עם המציאות הבלתי נסבלת הזו של חיים תחת מלחמה?"

‏פרופ' תובל-משיח: אז יש כמה דברים שאפשר לעשות. יש כל מיני תרגילים שאפשר דרכם ללמוד להרפות ולנשום וקצת להרגיע את הגוף. באופן כללי, לאמץ עמדה חומלת על עצמנו, על הקצב שלנו, על העובדה שאנחנו לא כל כך מרוכזים, שאנחנו כבר מותשים. מי שחרד, אני מאוד מאוד ממליצה לצרוך פחות חדשות, למנן את החשיפה, כי היא מגבירה חרדה אצל כולם, אבל היא מגבירה חרדה במיוחד אצל מי שחרד. ונקודה מאוד מאוד חשובה היא להתייחס בצורה רצינית להתראה. ההתראה, בעצם המשמעות שלה זה שהיא נותנת לנו זמן להתכונן, וזמן להתכונן זה זמן להחזיר שליטה. ולכן, ממש לחשוב על ההתראה בתור הזמן שבו אנחנו יכולים להיערך הכי טוב לזמן של האזעקה. אם זה להתקדם כבר לממ"ד, גם אם אחר כך יתברר שלא היינו צריכים, ולזכור שהדבר הזה מחזיר לנו את ההרגשה של השליטה. חרדה היא בעצם חוויה של אובדן שליטה, התראה היא החוויה של שימור השליטה. ועוד שתי נקודות: הנקודה הלפני האחרונה היא לנסות להיות עסוקים. ככל שאנחנו עסוקים, אם זה בילדים או בעבודה או במישהו אחר, אז אנחנו פחות חושבים ופוחדים, יש לנו פחות זמן לחשוש, וכמובן שעדיף להיות עסוקים במישהו אחר. זה גם נותן לנו הרגשה של הסחת דעת, אבל זה גם נותן תחושה של משמעות בזמן לחץ. והנקודה האחרונה החביבה שהיא תמיד נכונה, לא להסס לפנות לעזרה, להיות עם אנשים שיכולים לתמוך, ואם צריך אז להרים טלפון לקו חם, או של נט"ל או של בר-אילן או של קווים אחרים, או לפנות לעזרה של חברים במשפחה. לא להסס. אנשים יכולים לעזור מאוד בזמנים האלה. ולזכור שהם עוברים. ויום אחד עוד תחזור לנו שגרה.

‏אלעד: אמן. וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מודים לכם, השואלים, וכמובן לכל העונים.

‏ומחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה שירה אראל, הילה פז, דניאל שחר ועדי חצרוני, על הסאונד יובל ברוסילובסקי, יאיר בשן יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

‏אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם מחר.

‏[מוזיקת סיום]

‏[חסות]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה