top of page

אחד ביום - מבצע ארנון

בשבת בצהריים הגיעה ההודעה המרגשת - נועה ארגמני, אנדרי קוזלוב, שלומי זיו ואלמוג מאיר ג'אן חולצו מהשבי אחרי שמונה חודשים בידי החמאס. כוחות מיוחדים של מערכת הביטחון שיתפו פעולה והוציאו את החטופים מלב מחנה הפליטים הצפוף נוסיראת - אבל הפעולה המוצלחת גבתה גם מחיר כבד, את חייו של פקד ארנון זמורה ז"ל, לוחם ומפקד בימ"מ. איך ישפיע המבצע על המו"מ לעסקה, והאם הוא ישנה את קבלת ההחלטות לגבי החזרת יתר החטופים?


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 09/06/2024.

[חסות]

אלעד: היום יום ראשון, 9 ביוני, ואנחנו "אחד ביום", מבית N12.

[מוזיקת פתיחה]

אני אלעד שמחיוף ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו, סיפור אחד ביום, בכל יום.

שוב יום שבת, שוב משפחות מקבלות שיחת טלפון עם בשורה על יקיריהם.

8 חודשים חלפו, והפעם הדמעות של העצב מאז התחלפו בדמעות של שמחה.

[הקלטה] משפחתו של שלומי זיו מקבלת את הבשורה על שחרורו.

לא הרבה זמן לפני שיחות הטלפון האלה, האינדיקציות הראשונות הגיעו מעזה. סרטונים שהעידו על תקיפות חריגות של צה"ל במחנה הפליטים נוסייראת. בעידן המוזר הזה שבו אנחנו חיים, השמועות התחילו לרוץ ברשתות כנראה במקביל לרגעים שבהם ארבעת החטופים הישראלים הועלו על מסוקי היסעור. ואז, כעבור דקות הם כבר היו בישראל. דקות. אחרי שעוד בוקר התחיל כשהם ישבו בדירות מסתור בלב עזה, מוקפים במחבלים חמושים, חיים בתוך גיהנום שנמשך 246 ימים. דקות אחר כך, נועה ארגמני, אנדריי קוזלוב, שלומי זיו ואלמוג מאיר ג'אן חזרו הביתה.

[הקלטה, שיחת וידאו]:

מירן זיו: [בבכי] "לב שלי, אתה גיבור, אתה מלך העולם של אשתך, כפרה אני. מאמי שלי, אני אוהבת אותך. אתה גיבור".

שלומי זיו: [בבכי] "מת עלייך מאמי".

[הקלטה, שיחת טלפון]:

יצחק הרצוג: "ברוכה הבאה".

נועה ארגמני: "תודה רבה".

יצחק הרצוג: "ברוך שובך הביתה".

נועה ארגמני: "אני כל כך שמחה להיות פה, תודה על הכל. תודה על הרגע הזה".

יצחק הרצוג: "אנחנו ממש מאושרים על הרגע הזה. חיזקי ואימצי. בריאות טובה".

נועה ארגמני: "תודה רבה".

יצחק הרצוג: "את בידיים הכי טובות שיש".

נועה ארגמני: "תודה רבה לכם. להתראות".

אלעד: בתוך 8 חודשים מלאים בעצב ובכאב, כולנו זכינו לרגע של אור, לרגע של שמחה. כולנו זכינו לחגוג, בין אם ברחובות [נשמעת הקלטה של חוגגים שרים "עם ישראל חי"] בחוף הים [נשמעת הקלטה של מציל הכורז בים על חזרתם של השבויים] וגם מחוץ לישראל, למשל לפני הופעה של קולדפליי באתונה. [נשמעת הקלטה של אנשים שרים את "התקווה"]

מגיע לה, מגיע לליאורה ארגמני שהמשאלה שלה תתגשם, שתוכל לפגוש את ביתה היחידה כשהיא על ערש דווי. מגיע למשפחות של שלומי, אלמוג ואנדריי לחבק אותם שוב. מגיע להם, ל-4 החטופים שנלקחו ממסיבת הנובה, להיות חופשיים, להיות בבית. ומגיע לנו, לכולנו. מגיעות לנו בשורות טובות. אבל עבורנו, כמו תמיד, הבשורות הטובות נקנות במחיר כבד. הפעם במותו של פקד ארנון זמורה, שנפל במהלך מבצע החילוץ. וגם בהבנה שכן, 4 חזרו הביתה בריאים ושלמים, וכל אחד מהם עולם ומלואו, אבל ש-120 עדיין נמצאים שם, וגם להם מגיע.

אז בבוקר שאחרי, אנחנו עם ירון אברהם כתבנו המדיני, ניר דבורי כתבנו הצבאי, ואוהד חמו כתבנו לענייני ערבים. עם כל מה שאפשר לומר על המבצע ההרואי בעזה, כל מה שאפשר לספר על "מבצע ארנון".

נלך צעד-צעד, עד כמה שאפשר כלומר. מהרגע שבו התוכנית המבצעית נולדה והתחילה להתגלגל במסדרונות של שירותי המודיעין והביטחון בישראל. אגב, זה קרה די מזמן.

ירון: כבר לפני חודש זה מתגלגל בדרג הצבאי, ובצורה הדרגתית. ככל שמנטרלים עוד מוקש ומחברים עוד חתיכה בפאזל הזה, אז זה כבר מגיע להתייעצויות בדרג המדיני, ותופס תאוצה בשבוע האחרון. ואני יודע לספר שלאורך כל השבוע זה ממש נבנה בצורה, בצורה הדרגתית. ביום רביעי בערב התקיימה סוג של שיחת התייעצות כזו לקראת אישור המבצע בלשכת שר הביטחון, ביום חמישי כבר מערכת הביטחון הציגה את התוכנית לראש הממשלה, גם לגלנט. הרמטכ"ל וראש השב"כ בעצם סקרו את כל פרטי המבצע, את האפשרויות, את המשמעויות, את הסיכונים. ואז נתניהו, אחרי האישור של גלנט, מאשר את התוכנית הזו, ובעצם ניתן האות לצאת לדרך.

שים לב שבאמצע, היום אנחנו כבר יודעים לומר, בוטל שם דיון קבינט מלחמה והקבינט המדיני-ביטחוני. אז הקבינט המדיני-ביטחוני בוטל כדי לא לקחת שום סיכון שאיכשהו משהו ידלוף, וקבינט המלחמה, אני חושב שגם היה שם איזשהו ניסיון, אולי של נתניהו, להשאיר את גנץ ואייזנקוט מחוץ לאירוע. הם עודכנו, כן? זה ברור לך שהם עודכנו, הם קיבלו עדכון מראש השב"כ ביום חמישי, אפילו היה פה איזה תרגיל קטן של גנץ שהחליט לשדר סוג של עסקים כרגיל, כן? הוא קבע את מסיבת העיתונאים שלו לאתמול, למוצאי השבת ב-20:40, הזמין את התקשורת וכדומה, כדי לשתף פעולה עם סודיות הסיפור, כן? עוד אלמנט בערפל הקרב הזה. ואתמול בבוקר כבר, בעצם המבצע הזה יוצא ל… מן הכוח אל הפועל בחפ''ק של השב"כ, גם לשם מגיעים כל בכירי הדרג המדיני: נתניהו, גלנט, ראש המל''ל הנגבי ואחרים, שעוקבים בדריכות דקה אחר דקה במסגרת המבצע הזה. וגם, אתה יודע משהו? עוד פרט שלמדתי: שחלון ההזדמנויות היה מאוד מאוד קצר, לא עד הסוף אפשר להגיד למה, אבל אם זה היה עובר את השעה 14:00 בצהריים כבר לא היה אפשר לבצע את המבצע הזה, ולכן גם חלון הזמן פה היה מצומצם ומאוד מאוד מאוד מדויק.

אוהד: אם אני מסתכל על רצועת עזה, הרי שהמקום היחיד, למעשה, שעדיין, לפחות, לא פעלו בו באופן מלא, זה באמת מחנות המרכז. אנחנו מדברים על שלושה מחנות פליטים ברצועת עזה, שניים גדולים יותר, נוסייראת ואל-בורייג' והמחנה אל-מע'אזי שהוא מחנה קטן יותר. אלו שלושת המחנות האלו, מחנות המרכז, הם הפכו להיות בעצם בתקופה האחרונה מפלט, לא רק עבור עשרות, אולי מאות אלפי עזתים, שנמלטו מרפיח צפונה, אלא הם הפכו להיות גם מפלט עבור המוני אנשי חמאס.

למעשה אלפי אנשי חמאס, שכשהם שומעים שצה"ל מתכוון להיכנס לרפיח בשבועות האחרונים, הם פשוט לוקחים את עצמם, את הנשקים שלהם, את ה-RPG שלהם, את הקלצ'ניקוב שלהם, ונמלטים צפונה. לאן? הם נמלטים לדיר אל-בלח, חלקם נמלטים לח'אן-יונס, ורבים מאוד נמלטים לנוסייראת. מחנה צפוף בצורה יוצאת דופן, יש שם המוני אדם, ובטח ובטח עכשיו עם כל הפליטים שהצטרפו, אז באמת, כמויות אדירות של בני אדם, ואנחנו מדברים על מבצע שמתרחש בלב המחנה.

ניר: תראה, ב-10:30 בבוקר, בחפ"ק שבו יושבים גם ראש השב"כ וגם הרמטכ"ל, בעצם צריכה להתקבל ההחלטה. המודיעין הגיע, הם יודעים איפה נמצאים החטופים, הם יודעים שהם בשני בתים שונים, התוכניות המבצעיות הוכנו מבעוד מועד, הוצגו ואושרו לשר הביטחון וראש הממשלה. אבל עכשיו, יום שבת, 10:30 בבוקר, צריך לתת את האור הירוק לכוחות להיכנס. ואז הכוחות באמת נכנסים בצורה חשאית, בצורה מוסווית, בצורה מתוחכמת שלא ניתן לפרט, וכל כוח ניגש אל הבית שבו נמצאים החטופים שלו. בבית אחד נועה ארגמני, בבית השני כל שלושת החטופים האחרים, והפריצה פנימה חייבת להיות ביחד. שני הבתים מרוחקים רק 200 מטרים זה מזה, אם אתה עושה פעולה רועשת, ועוד רגע אתה תתחיל, הבית השני יכול להיכנס ללחץ ויכול לפגוע בחטופים, ולכן פועלים במקביל בו זמנית. אצל נועה ארגמני הכניסה היא יותר חלקה. מגיעים אליה, הורגים מחבלים, תופסים אותה, שמים עליה שכפ''ץ, שמים עליה קסדה, מריצים אותה החוצה אל רכב המילוט שכבר ממתין. כשהם יוצאים מהבית החוט… הלוחמים, יחד עם נועה ארגמני, ונכנסים לרכב המילוט. מיד בסמטה מגיח מולם מחבל עם RPG. זה שנייה, לפני שהוא יורה, הם עוצרים את הרכב, מזנקים לאחור, מכווינים מיד, כי בחפ''ק יושב גם מפקד חיל האוויר, רואים את המחבל הזה וכלי טיס לא מאוייש תוקף אותו והורג אותו, שנייה לפני שהוא יורה עליהם. זו הייתה שנייה שכל תוצאות המבצע הזה היו יכולות להסתיים אחרת.

הפעולה השנייה עם רכב המילוט של שלושת החטופים, כאן מתגלה תקלה טכנית ברכב, אחרי שהוא כבר מתחיל לסוע [כך במקור] בתוך רחובות נוסייראת, והרכב בשלב מסוים נתקע. הייתה לו בעיה בגיר מסתבר, ולמעשה יש חשש שעכשיו כל החטופים והמשחררים, הלוחמים שאיתם, יוקפו בהמון ובמחבלים. מיד נכנסים לפעולה כוחות מחטיבה 35, צנחנים, שהגיעו לאזור מבעוד מועד ומוכנים ככוח חילוץ בדיוק לאפשרות כזו. הם מזנקים על הנמ"רים, הנגמ''שים שלהם, ועם טנקים ונכנסים מאוד מהר ומאוד חזק.

בתוך דקות בודדות הם מקיפים את הרכב, ובעצם הם קולטים אצלם גם את הלוחמים, גם את החטופים, וגם גוררים את הרכב הפגוע החוצה, ולמעשה היו אלה דקות דרמטיות מורטות עצבים שבסופם הם מצליחים לצאת עם כולם החוצה. באותו רכב גם מפקד הצוות מהימ''מ שפצוע פצעים אנושים, ותוך כדי, הצוותים הרפואיים, 669 ואחרים, כבר מטפלים בו, מנסים לייצב את מצבו, עד שהם יוצאים אל קו החוף, שם נוחתים המסוקים והם מפנים אותם ומחזירים אותם בחזרה לישראל.

ואני חושב שהנקודה הזו היא נקודה קריטית, כי היא מראה איך פה, תמרון קרקעי בתוך השטח, בתוך נוסייראת, בעצם מוביל לתנאים ומאפשר חילוץ חטופים. זה לא מובן מאליו, היו על זה הרבה מאוד שיג ושיח בחברה הישראלית, הבעד והנגד, אנחנו רואים שבמקרה הזה, זה מה שעשה את ההבדל. יש פה קצין ולוחם שנפל בקרב, שילם בחייו, ויש פה אומץ לב נדיר, באמת, שקשה לפגוש, של אנשים שמוכנים לעשות הכל בשביל להחזיר הביתה חטופים בחיים.

אלעד: פקד ארנון זמורה, מפקד בימ''מ, הוא היה חלק אינטגרלי בכוחות הלוחמים ב-7 באוקטובר בצומת יד מרדכי, הוא היה חלק מקבוצה קטנה שהצליחה לעצור את מחבלי הנוח'בה להגיע אפילו יותר צפונה, מהמקומות שאליהם הגיעו. זו הייתה החלטה ראויה ונכונה לקרוא למבצע חילוץ ארבעת החטופים על שמו. לקשור כך את גבורתו וזיכרונו עם הרגע ששימח כל כך הרבה אנשים. הרגע שהפתיע כל כך הרבה אנשים. רגע שבמקביל סימן לאויב שלנו מה בדיוק אנחנו מסוגלים לעשות.

אוהד: כן, אתה אומר הפתעה, ובצדק. זה הפתעה וזו מבוכה גדולה מאוד של חמאס, והם מנסים למזער את האירוע, להקטין את החשיבות שלו, מזכירים שוב ושוב את העובדה שיש עדיין עשרות חטופים שנמצאים ברצועת עזה, את העובדה שמי שמשוחרר עכשיו אינם חיילים. הם מזכירים את הדברים של אבו עוביידה מלפני תקופה, שאמר שמספיקים לנו 5-10 חטופים כדי שנגיע למשימה שלנו, למטרה שלנו, כדי לשחרר את האסירים. אז במובן הזה חמאס באמת מנסה לבוא ולשים את הדגש, גם על כמות הנפגעים הגדולה שיש ברצועת עזה, וגם על העובדה ש… לפחות לפי הטענה שלהם, ישראל מציגה הישג קטן, כמו שהם מתארים את זה, אחרי 8 חודשים של לחימה. והדבר הזה הוא בהחלט מספר, שוב, לדבריהם, מספר את התמונה כולה.

אלעד: וזה כשלעצמו, העיסוק העזתי במבצע החילוץ אתמול, זה כשלעצמו כבר דבר חריג. לפחות אם לשפוט לפי שני המבצעים המוצלחים שערך צה"ל בעזה קודם.

אוהד: תשמע אלעד, אנחנו מדברים על 8 חודשים של מלחמה שבהם ישראל מצליחה לשחרר, ב-3 מבצעים, חטופים ישראלים. בפעמיים הקודמות, אני חייב לומר לך, שהייתה התעלמות כמעט מוחלטת בכלי התקשורת, גם הרשמיים של חמאס, וגם ברשתות החברתיות. עזתים, ולא רק עזתים, לא ידעו שקרה דבר כזה. הפעם זה לא כך.

וכשאני שואל את עצמי מדוע, אני חושב שהסיבה לכך היא העובדה שמה שאנחנו ראינו בנוסייראת, אגב, בעקבות גם ההסתבכות של המבצע הזה, זה העובדה שצה"ל פועל, וחיל האוויר פועל, וההרעשה הייתה גדולה מאוד, ולפחות לפי דיווחים של משרד הבריאות של חמאס, כמות הנפגעים היא גדולה מאוד. והם מדברים, המספרים מאמירים כל הזמן על עשרות רבות מאוד של הרוגים, ויוצאות משם תמונות, וכיוצא בזה.

הם, אגב, משווקים את התמונות האלה לעולם, ומדברים על מעשה טבח, וכולי וכולי, זה מה שכמובן חמאס עובד, על הסנטימנט הזה. אבל אתה לא יכול להסתיר את העובדה שזה קורה בעקבות משהו. ולכן ה-Linkage, הקישור הזה, במקרה הזה הוא מתבקש והוא מיידי והוא קורה. זאת אומרת, אתה ראית מייד, בכלי תקשורת ערבים, גם פלסטיניים, אבל גם ערביים, אל-ג'זירה, אל-ערביה ואחרות, אתה ראית מייד התייחסות מאוד ישירה, מאוד ברורה על המבצע.

הם מראים את התמונות של ארבעת המשוחררים, דברים שלא ראינו מקודם לכן. וזה בהחלט מפתיע, אני בהחלט חושב שזה קשור קשר ישיר לעובדה שמחנה הפליטים נוסייראת הופך לממש זירת קרב בעקבות השחרור. אבל זה דווקא נותן פתחון פה לביקורת קשה מבית, של אזרחים עזתים, ואתה רואה את זה בעיקר ברשתות החברתיות, שיוצאים נגד העובדה שהם משמשים, שלא בידיעתם, כמגינים אנושיים.

והשאלה שהם מפנים, ואתה שומע את זה הרבה במהלך היממה האחרונה, זה כיצד חמאס, והם אומרים את זה, נותן לגיטימציה להרג של אזרחים? כיצד הוא מסתיר שבויים ישראלים, חטופים ישראלים, בקרב אוכלוסייה אזרחית, במקום צפוף כל כך כמו מחנה פליטים נוסייראת, ליד השוק, מקום של רבבות של בני אדם, אולי יותר, באזור הזה. והוא שם אותם שם, בין היתר, מתוך ידיעה שתושבים עזתים עלולים להיפגע. ובהקשר הזה אתה ממש יכול לראות אצבע מאשימה, אתה יכול לראות ביקורת גדולה.

אני חייב לומר, מההיכרות שלי עם רצועת עזה ועם תושביה ועם הדינמיקה שם, ספק גדול אם אנחנו נראה את זה מתפתח למשהו, לאיזושהי מחאה. זה כנראה לא יבשיל לשום דבר. ועדיין מעניין לראות שביום כזה, עם הרבה מאוד נפגעים פלסטינים, עדיין יש הרבה עזתים שיוצאים נגד הציניות של חמאס ויודעים באמת להבין שמה שקרה פה, או מי שמוביל בעצם לפגיעות האלו שלהם, או מי שאחראי לזה, זו דווקא חמאס.

אלעד: מהרגע שארבעת החטופים חזרו לישראל בשלום, הפכה רק שאלה אחת בעצם לרלוונטית: לא מה קרה ואיך קרה, אלא איך מבצע החילוץ ישפיע על העתיד? העתיד של המלחמה, העתיד של 120 החטופים שנמצאים שם, והעתיד של עסקה פוטנציאלית שעשויה להביא לשחרורם.

אוהד: לצערי אני לא רואה איך מבצע כזה יכול באמת לשנות את העמדה של חמאס. אני אגיד לך יותר מזה, מבחינת חמאס חמישה או עשרה חיילי צה"ל שנמצאים שם, שווים 120 חטופים. זה לא מליצה. הם בטוחים שגם באמצעות חמישה או עשרה חטופים, הם יוכלו להשיג את אותו מחיר שהם יוכלו להשיג עם 120 חטופים בהקשר הזה.

חמאס זו תנועה מאוד עיקשת. זו תנועה שהיית מצפה שיהיה מישהו שיוכל להשפיע עליהם, אתה יודע, אם זה קטאר ואם זה מצרים, כל אחת באמת עם ה… עם מנופי ההשפעה שלה. זה לא קורה, זה לא קורה. בין היתר, משום שמטרת העל הכי גדולה של חמאס, והכי ברורה, זה באמת לעצור את המלחמה. בגדול, אין שום שינוי. חמאס רוצה לשחרר חטופים ולוודא שזה מה שעוצר מלחמה, ישראל רוצה לשחרר את החטופים כחלק מעסקה, ואחר כך לחדש את המלחמה. שום דבר לא השתנה, זה הסיפור.

עכשיו, השחרור הזה, בהקשר החמאסי, כמו שאני רואה את זה, הוא פגיעה מורלית, הוא בהחלט פגיעה מורלית. בכל זאת, 4 חטופים וכיוצא בזה, אבל אם אני עושה איזה זום אאוט אסטרטגי, אני לא חושב, למרבה הצער, שבאיזושהי צורה זה יפגע במוטיבציה של חמאס להמשיך ולהתעקש באמת על הנושא של המשא ומתן. זו חמאס, אלעד. זה DNA אחר, זה DNA עקשן, זה DNA שבאמת הולך, אתה יודע, אם האמונות… האמונות שלו עד הסוף, עם הקו שלו עד הסוף. הוא לא מוכן ללכת אחורה או לסגת אחורה, כמו שהוא תופס כנסיגה אחורה. זו התנועה הזו. ולכן אני באמת מתקשה לראות איך הדבר הזה יוכל לשנות במשהו את הדרישה הבלתי מתפשרת של חמאס לעצור את המלחמה.

ירון: לי אומרים גורמים בישראל, ביושר, גם אחרי ההצלחה המסחררת הזו, של המבצע הזה, שהדרך להשבת חטופים הביתה, זה לא שאם תהיינה הזדמנויות לא יעשו, ואתה רואה שעושים ומסתכנים, אבל דרך המלך להחזרת חטופים הביתה היא באמצעות עסקה.

המציאות היא שאל מרבית החטופים אי אפשר להגיע ב… גם לא במבצעי חילוץ, וגם אם כן, זה ייקח עוד המון זמן, ואין להם זמן. ואנחנו יודעים שאין להם זמן, ואנחנו מתבשרים לצערנו הרב כל שבוע, ולפעמים בהפרשים של יום, על עוד נרצח, ועוד הרוג. ואנחנו יודעים גם מבצעים שכשלו. ולכן על חרף השמחה והתרוממות הנפש והרחבת הלב והאוויר שנכנס לריאות, נכון יהיה לשים את הדברים בפרופורציה הנכונה בהיבט האסטרטגי, הבעיה האסטרטגית לא נפתרה.

נותרו לנו עדיין 120 חטופים, ועדיין הבחירה של ישראל חייבת להתחדד בזמן הקרוב, לא רק של ישראל, גם של המתווכות וגם של חמאס. לאן כל אחד מהצדדים רוצה לקחת את האירוע הזה? האם בוחרים בעסקה או בוחרים בהמשך המלחמה?

אני חושב שהבחירה בין שתי האופציות הללו מתחדדת ותתחדד עוד יותר, ברגע שישראל תסיים את הפעולה ברפיח, כי אז תשאל השאלה ? What's next, מה הדבר הבא? ואני לא מקנא בבכירי הדרג המדיני שצריכים לקבל את ההחלטה.

אני כן אגיד משהו לגבי מה זה עושה ברמה החברתית. ברור לך, ונדמה לי שראית את זה כבר אתמול, שמיד קפץ מי שקפץ ואמר: "הנה, רק לחץ צבאי", או "רק תמרון צבאי". אז במובן הזה, המבצע הזה משכנע את המשוכנעים. הוא לא משכנע את מי שיודע להגיד גם על בשרו שהוא חזר בעסקה, וגם את משפחותיהם, וגם חלקים נרחבים מהציבור שמסתכלים על הדברים נכוחה, ואפילו אמרתי לך, אפילו עושים בחינה סטטיסטית של מי חזר באמצעות חילוץ ומי לא.

והמספרים האלה, כשאתה מסתכל ממעוף הציפור, הם לא מספרים גבוהים. שבעה חטופים. כל נפש, כל אדם עולם ומלואו, וזה עדיין, בהיבט הכללי, זה לא מספר גבוה של חילוצים מבין כל החטופים שנשארו בעזה. זה לא מספר גבוה. ואנחנו יודעים שלא פשוט להגיע אליהם. אז מי שזה מחדד אצלו את ההבנה שרק בחילוץ צבאי, לדעתי, לדעתי, קורא לא נכון את המפה.

אלעד: וזה היה "אחד ביום" של N12.

תודה לניר דבורי, אוהד חמו ולירון אברהם.

אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי".

העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה שירה אראל, עדי חצרוני, דני נודלמן ודניאל שחר.

על הסאונד יאיר בשן, שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם מחר.

[חסות]

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

12 views0 comments

Comments


bottom of page