אחד ביום - האם החרדים יפרקו את הממשלה?
- אורית ליפקין
- Jun 26
- 16 min read
הפלונטר הפוליטי בממשלה הולך ומסתבך, כל פעם עוד קצת, עד שבנקודת הזמן הזו — הוא פתאום נראה כמו משהו שיכול באמת להוביל לבחירות. לא מדובר במחדל 7 באוקטובר, לא בגלל החטופים, לא המהפכה המשפטית, לא תיקי נתניהו או יוקר המחיה; אם נלך עכשיו לבחירות, זה יהיה בגלל דבר אחד בלבד: חוק הגיוס. כי בזמן שאלפי צעירים חרדים מקבלים צווי גיוס — הסבלנות בציבור החרדי נגמרת, ומגיעה לנקודת רתיחה. הפעם אנחנו עם כתבינו דפנה ליאל ויאיר שרקי, על השאלה למה זה קורה דווקא עכשיו, האם באמת נלך לבחירות — ואילו ניסיונות נעשים כדי לעצור את זה ברגע האחרון.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 09/06/2025.
[חסות]
[מוזיקת פתיחה]
אלעד: היום יום שני, 9 ביוני, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף. אנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו, סיפור אחד ביום, בכל יום.
דפנה, בנקודה הזו שבה את ואני מדברים, תקני אותי אם אני טועה, כמובן, עושה רושם שאנחנו הכי קרובים שהיינו לבחירות מהרגע שהממשלה הזו בעצם נולדה, לא?
דפנה: כן, קודם כל אנחנו הכי קרובים כי עוד יום עבר, אתה יודע, [צוחקת] זה בסוף… בסוף… הקדנציה הזאת תסתיים מתישהו.
[מוזיקת רקע]
אלעד: טוב, מה לעשות? יצאה לי שאלה דבילית. קורה. יש איזו אווירה כזו, יש איזו תכונה. יוסי כהן, לשעבר ראש המוסד, שוקל להקים מפלגה, כך פרסם עמיד סגל. במחנה הממלכתי הודיעו אתמול שיערך פריימריז, אייזנקוט וגנץ יתמודדו על ראשות המפלגה. המפלגה החדשה של בנט, "בנט 2026", היא סיימה אתמול את הליך הרישום וקיבלה אישור מרשם המפלגות.
ביום רביעי צפויה להעלות הצעה על פיזור הכנסת, ובמפלגות החרדיות יש את מי שמאיים שיצביע בעד. יש תחושה שמשהו זז מהר, שצריך להתחיל להתכונן, להיערך. שישראל אולי, אוטוטו, תלך לבחירות. לא שבעה באוקטובר, לא חטופים, לא מהפכה משפטית, לא דיפ סטייט, לא תיקי נתניהו, ולא יוקר המחיה, לא.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
אם ישראל תלך עכשיו באמת לבחירות, זה יקרה בגלל נושא אחד בלבד - חוק הגיוס.
[הקלטה] יו"ר ועדת חוץ וביטחון יולי אדלשטיין: "אני עומד מאחורי המילים שלי, בלוף של חוק לא יהיה, מה שמכונה בחלק מן התקשורת, "חוק ההשתמטות" לא יהיה. יהיה חוק גיוס אמיתי, שיקל על המילואימניקים ועל הסדירים שרוצים להאריך…"
[הקלטה מתוך הפגנה] מפגין צועק: "לא נוותר על בחור אחד, נמות ולא ניתן לגייס בחור אחד, נמות ולא ניתן לגייס בחור אחד." [קולות תמיכה ברקע]
[מוזיקת רקע]
אלעד: אז אמרתי, השאלה שלי לדפנה ליאל הייתה באמת דבילית, אבל היא, ואני מקווה שגם אתם, הבנתם את הפואנטה. סביב חוק הגיוס נוצר פלונטר, מלכוד, שלכל המעורבים מאוד קשה לפתור, והוא מאיים על יציבות הקואליציה. נתניהו נמצא במלכוד, על זה דפנה ליאל תספר לנו. המפלגות החרדיות נמצאות במלכוד, על זה יספר לנו יאיר שרקי. אז הפעם, בלי עוד שאלות דביליות, אני מקווה, אנחנו עם הפלונטר החדש סביב חוק הגיוס.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
אז דבר ראשון, כששאלתי אותם, "למה עכשיו? מה בעצם הוליד עכשיו את המשבר הנוכחי שמאיים על הממשלה?" גם דפנה וגם שרקי אמרו בעצם את אותו הדבר.
יאיר: השאלה צריכה להיות הפוכה, איך רק עכשיו הגענו למצב הזה? הרי אנחנו מזמן יודעים שהמשבר הזה הוא לא פתיר, שלא יכול להיות בקצה חוק גיוס, שגם החרדים מרוצים ממנו, וגם האגף האידיאולוגי בליכוד. אבל איכשהו, אולי בגלל המלחמה, אולי בגלל שיקולים אחרים של נוחות קואליציונית, החרדים כל פעם האריכו את הדדליין. הרי זאת הייתה דרישה שלהם ערב הקמת הממשלה, אחר כך דרישה ערב התקציב הראשון, אחר כך דרישה ערב התקציב השני, וכל פעם נתניהו מבטיח, וכל פעם הוא מסביר להם למה הוא לא יכול לקיים את ההבטחה.
דפנה: כן, בדיוק ככה. היו ניסיונות לקדם את זה גם לפני כמה חודשים. אני מזכירה לך את ההזזה של גלנט, את ההכנסה של גדעון סער, זה הכל מהלכים שנעשו מתוך איזשהו ניסיון לרצות את החרדים, ולשכנע אותם שהנה, ממש עוד רגע, נתקדם ונעביר חוק, ועכשיו הם כבר מתחילים להבין שהם… עבדו עליהם בעיניים.
עכשיו אתה שואל מה קרה בזמן האחרון, שהביא לכך שהחרדים אומרים: "איננו יכולים עוד"? והתשובה היא פשוט - הזמן שחלף.
יאיר: מה שקרה ערב התקציב האחרון, במרץ, היה שהאדמו"ר מגור החליט שהוא מיצה את האירוע ושהוא מוציא את גולדקנופף החוצה. ואז הוא נפגש עם הרבנים הליטאים, עם הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש, והם אומרים לו את הדבר הבא: "תשמע, אתה אל תיתן לגולדקנופף לצאת, כי זה יראה אותנו באור לא חיובי, שיישאר בפנים. אבל אם עד חג השבועות נתניהו לא יעשה שום דבר, אנחנו נצטרף אליך ונצא יחד איתך".
וכך הגענו עד הלום, כי שבועות חלף, לשכת ראש הממשלה עדיין מנומנמת. עכשיו, כשנתניהו רוצה, הוא, אתה יודע, הוא יודע להזיע, הוא יודע לעבוד, הוא יודע לחזר, הוא יודע לשכנע. וכל זה לא ממש היה בסבב הזה, בניגוד לסבב הקודם. וזה בעיניי מה שגרם לחרדים להסלים מאוד מאוד מאוד, ואז נתניהו התעורר, כשהם כבר עמוק בהסלמה.
[מוזיקת רקע]
אלעד: יש את הקלישאה החבוטה הזו, שמשתמשים בה לא פעם, כשמתארים משברים וסכסוכים, "נקודת רתיחה". אז מה לעשות, היא מתאימה כאן. כי במפלגות החרדיות אמרו לעצמם, ואמרו לשותפים שלהם בקואליציה: "זהו, זה הזמן". בשנת 2023, אחרי עשרות שנים של סידורים ארעים, ההסדרים פגו, היה צריך למצוא פתרון קבע אחר. החרדים האמינו שקואליציית הימין על מלא היא ההזדמנות להעביר חוק שיסדיר פטור משירות בצה"ל. אבל בינתיים, בזמן הזה שעבר, לא רק שחוק לא חוקק, לא גובש, גם לא ממש נוסח, אלא שבחברה החרדית הלכו והתקרבו לאותה נקודת רתיחה. כי בינתיים, לפי בג"ץ, במצב החוקי שנוצר, בלי חוק גיוס, חובה לגייס את כולם.
יאיר: מה שקורה עכשיו בעיניים חרדיות, זה דבר שלא היה מעולם בתולדות מדינת ישראל. שבחורי ישיבה, הם מבחינתם נרדפים. הם מגיעים לנתב"ג ונעצרים, נשלחים אליהם צווי גיוס הביתה. הם מוכרזים משתמטים ועריקים. עכשיו, זה לא בעיה של כמה אלפי שבאבניקים בקצה שקיבלו צו גיוס ולא באו. אנחנו עומדים עכשיו על קרוב ל-24 אלף צווים שכבר יצאו. ואז, אתה יודע, מרגע שהצו מגיע, לוקחים כמה חודשים עד שאתה הופך להיות משתמט באופן רשמי, אבל זה קורה די מהר. והשבוע יש החלטה של הצבא, של הרמטכ"ל זמיר, בעצם, באמצעות ראש אכ"א שמודיע על זה ליועצת המשפטית לממשלה, שהולכים להוציא צווים לכולם. לכל ה-54 אלף הנותרים בסטטוס של גיל גיוס. זה אומר שיהיה לך קרוב ל-70-80 אלף צעירים חרדים עם צווי גיוס. ומי שקיבל צו גיוס ומוכרז כמשתמט, אז גם אם אחר כך אתה עושה חוק גיוס, הוא כבר בבעיה משפטית.
אלעד: אז זו בדיוק נקודת הרתיחה. הזמן עבר, אין חוק גיוס, אלפים של צעירים חרדים כבר קיבלו צווים, הופסקו תקציבים, והאיום של עשרות אלפי משתמטים שיופעלו נגדם סנקציות, הפך פתאום למאוד מוחשי. בממשלה ניסו למצוא פתרון, כי הרי היה ויכוח אידיאולוגי ופרקטי סביב הנושא הזה לא מהיום. ואז הוצגו עקרונות, הוצג מתווה חדש.
דפנה: נקודת המפנה המשמעותית שאנחנו צריכים להכיר אחרי ההזזה של גלנט מתפקידו, הייתה כניסה של שר הביטחון ישראל כ"ץ לתפקיד, ועקרונות של חקיקה שהוא הציג על שולחן הכנסת. הוא הגיע לוועדת חוץ וביטחון, והציג חוק שמדבר על כך שבשנה הראשונה יגוייסו 4,800 חרדים, בשנה אחרי זה 5,700, ואז באופן הדרגתי יגיעו ל-50% ממחזור גיוס חרדי תוך שבע שנים. זה למעשה עקרונות שהוא הציג, והוא דיבר על כך שאם לא יעמדו ביעדים, אז יהיו סנקציות אישיות ומוסדיות. והוא גם דיבר על כך שמי שלא לומד, ולמעשה לא נמצא בכלל בישיבה ולא מתגייס, יהיו עליו סנקציות. אל היו העקרונות. זאת אומרת, הוא בא והניח לראשונה משהו על השולחן.
אלעד: מבלי להיכנס לכל הפרטים שם, במתווה של השר כ"ץ מדובר על חזון, על פוטנציאל. יש יעדים יחסית צנועים בהתחלה, ומשמעותיים יותר שאמורים איכשהו להגיע בהמשך. סנקציות? אכיפה על מי שמחליט לא להתגייס? גם, בהמשך, והמתווה הזה הוא שעלה לדיונים בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת.
דפנה: השיטה הזאת שהציג ישראל כ"ץ שלמעשה אומרת, "יהיה יעד, 50% מהחרדים, ואם לא נעמוד ביעד, יהיו לכך השלכות", לא עברה את הוועדה. זאת אומרת, עלה שוב ושוב בדיונים, אמרו את זה גם נציגי צה"ל שהגיעו: "כל עוד הסנקציות", הם הגדירו את זה, "לא פוגשות את הפרט, כל המודלים האלה ייכשלו", למה? כי הם כבר נכשלו בעבר.
זאת אומרת, יצאה הבנה חד משמעית מוועדת חוץ וביטחון, שהמודל שמציג ישראל כ"ץ, לא יביא את החיילים שצבא ההגנה צריך, ודובר שם בוועדה על מחסור של 10,000 לוחמים ותומכי לחימה שצה"ל צריך בצורת דחופה.
[הקלטה] ראש אכ"א האלוף דדו בר כליפא: "אני אומר לכם שאנחנו צריכים בין 6,000 ל-7,000 לוחמים. תאמינו לי. אני אומר לכם שאני צריך סדר גודל של 10,000 מפני שאני צריך גם טכנולוגים, ואני צריך גם תומכי לחימה קדמיים…"
דפנה: וכאן בעצם אנחנו עומדים עד לפני ממש שבועות ספורים.
אלעד: אז תכף נדבר על איפה החרדים בתוך כל הדבר הזה, אבל כבר אנחנו יכולים לזהות כאן פלונטר אחד, כי השר כ"ץ הציג את המתווה הזה שנתקל בביקורת, ביקורת מצד מילואימניקים, משפחות שכולות, מומחים, כן, אבל גם ביקורת פוליטית. למשל מצד מי שהוא יושב ראש ועדת החוץ והביטחון, וחבר במפלגת הליכוד, יולי אדלשטיין.
דפנה: זה היה מקיר לקיר שצריך סנקציות שפוגשות את הפרט, שאם לא תתמרץ את האדם, את דוד, את שלמה, את יוסף, לא משנה, אז הם לא יבואו.
ופה למעשה אנחנו נמצאים גם ברגע זה, כי אדלשטיין אמור להציג עקרונות חוק שלו, שא', מדברים על יעדים שאפתניים יותר, וב', אומרים שבשביל להשיג את היעדים האלה, יהיו סנקציות משלב… מההתחלה, למעשה - מי שקיבל צו גיוס ולא בא, תהיה לזה השלכה מסוימת. אפשר לדבר על מה, אם זה יהיה שלילת רישיון נהיגה, או אם זה יהיה מעונות יום, אני לא מדברת על זה ששאר האוכלוסייה תמצא את עצמה במעצר, כן? אבל נניח יהיו סנקציות כאלה ואחרות. ואז אולי נגיע ליעדי הגיוס, אם נגיע ליעדי הגיוס, אולי אפשר להפסיק עם הצורה הזאת של הסנקציות, כי באמת הגענו למנוחה ולנחלה, והנה יש גיוס מסיבי אצל החרדים. אבל הוא למעשה רוצה להפוך את הקערה על פיה. זאת אומרת, הוא אומר, הסנקציות נועדו להגיע ליעד, והם לא איזשהו עונש על אם לא הגעת ליעד.
ולמה זה כל כך מהותי? כי החרדים אומרים, "אנחנו דורשים לחזור לחקיקה המקורית, שדיברה על יעדי גיוס". החרדים טוענים שזה לא פייר להחיל על כולם, לפני שאתה יודע אם הם כן עומדים ביעדים או לא עומדים ביעדים. והדבר הזה הוא פער מאוד מאוד גדול לגישור [מחייכת] זאת אומרת, זה לא איזה עניין שולי, זה ההבדל בין חוק השתמטות לחוק קצת גיוס. וזה פער מאוד גדול בין שתי הצעות שעל השולחן.
[מוזיקת מעבר]
אלעד: אז זה בגדול המצב כרגע. יש שתי גישות, או שני מתווים כלליים, ובכלל לא בטוח שלשניהם יהיו קליינטים, בכלל לא בטוח שיש פרטנרים ויש לשתיהן התכנות. כי איזה מתווה שיקודם, צריך, במידה כזו או אחרת, שיתוף פעולה מצד החברה ומצד ההנהגה החרדית.
יאיר: החרדים רוצים שני דברים. אחד - לא להתגייס, שתיים - להישאר בממשלה. ועכשיו הם צריכים להחליט מה הם יותר רוצים [מחייך]. אם נפרוט את זה לפרטים, החרדים רוצים חוק פטור מגיוס, בשלבי חקיקה מתקדמים, נגיד ככה. אפילו לא אמרתי לך להעביר אותו לגמרי. אנחנו מנהלים שיחה כשאין טיוטה על השולחן. אנחנו כבר שנתיים וחצי בתוך האירוע האחרון, אין נייר שאפשר לקרוא. זה דבר די מטורף. אין נייר, לא מתווכחים על נייר, אין הצעת חוק עם סעיפים, עם עקרונות, עם דברי הסבר, אין את הדבר הזה. ואם אין את הדבר הזה, זה בטח שאין הליך חקיקה, ואין את כל שאר מה שהחרדים מצפים שיקרה. וזו הדרישה מנתניהו. תחוקק.
אלעד: במפלגות החרדיות רוצים לא להתגייס, אבל במקביל רוצים להישאר בממשלה. והדבר הזה הולך ומתברר כפלונטר, כי זה הולך ונהיה בלתי אפשרי. בקרב הרבנים הבכירים, המנהיגים הפוליטיים, שמענו בשבועות האחרונים שורה של איומים. תחזיקו אותנו, כי אוטוטו אנחנו פורשים מהקואליציה, מפילים את הממשלה. והנה, דדליין פקע, ועוד אחד, והממשלה לא התפרקה.
יאיר: אכן, החרדים עשו צחוק מהמילה שלהם. אני חושב שזו עיקר הטענה של האדמו"ר מגור. הם לקחו את הכוח הפוליטי שלהם, את המוניטין הפוליטי שלהם, כאנשים הכי פרגמטיים בכנסת, כשועלים של התקנון, כאלה שיודעים יותר טוב מכולם, אלה שתמיד יש להם אופציות, והם לשון מאזניים, ואם לא תלך איתם בטוב, הם יעשו לך תרגיל, והכל עלה בעשן. כי בעצם נתניהו מורח אותם פעם אחר פעם אחר פעם, והם לא מסוגלים להפעיל שום מנוף אפקטיבי. זה קשור גם בעובדה שעכשיו בגוש השני, אף אחד לא מציע להם אלטרנטיבה. זה לא שגנץ או לפיד או בנט יכולים מאחורי הקלעים לשלוח להם שליח ולהגיד להם: "תשמעו, אני אסדר לכם אחלה חוק גיוס". זה לא יעבור, לא יעבור בקהל של גוש האופוזיציה. ספק אם זה יעבור משפטית.
אבל גם הקהל שלהם, החרדים, יש בו חלקים לא מבוטלים שמאוד רוצים את השותפות עם נתניהו, ולכן יש להם הרבה פחות מרחב גמישות משהיה להם בהיסטוריה. ובסיטואציה הזאת באמת הרבה אנשים מסתכלים ואומרים: "טוב זה איומי סרק. הם כל כך רוצים לא ללכת, הם כל כך רוצים להישאר בממשלה, שבסוף הם ימצאו את הפתרון וימרחו אחד את השני - ביבי יעבוד עליהם שהוא מקדם את החוק, הם ידעו שהוא עובד עליהם, אבל יהיה להם נוח שהוא עובד עליהם, ירוויחו עוד כמה שבועות, ירוויחו את הקיץ". זה תרחיש אפשרי, אבל יש גם סיבות לחשוב אחרת.
אלעד: אז בתוך הפלונטר הזה של החרדים, יש דיון, אולי אפילו ויכוח, על איך נכון לצאת מהפלונטר.
יש את מי שאומר שאפשר להגיע לפשרה, שעדיין לא נכון לשבור את הכלים, וממילא, אין לאן ללכת. אבל מנגד, יש את מי שאומר: "אם על חוק הגיוס לא נפרק את הממשלה, אז על מה כן?"
יאיר: מה ששונה הפעם זה כמה דברים. קודם כל, עזיבת הממשלה היא אכן אירוע לא רציונלי, אבל הפוליטיקה החרדית היא לא רק רציונלית. כלומר, מרגע שזה נהיה עניין רוחני עקרוני של הרבנים, אז יכול להיות שיעשו משהו שהוא לא רציונלי, שיפרקו ממשלה אפילו אם אין אלטרנטיבה בטוחה בצד השני. פשוט כי הם כבר לא יכולים לשאת באחריות למה שקורה עכשיו.
רבים מהחרדים מאמינים, ואני לא מבטל את האמונה הזאת שלהם, שהם משלמים מחיר על השותפות עם נתניהו. שאם זאת הייתה ממשלה אחרת היו מוצאים להם פתרון. אם הם למשל אפילו באופוזיציה, אז כולם היו הרבה יותר רכים איתם מאשר כשהם הממשלה. לא דומה פטור למיעוט באופוזיציה לפריבילגיה של מי שגם מנהל את המלחמה מהממשלה וגם פוטר את בניו מלהתגייס. ולכן יש להם איזה תחושה שאחרי בחירות, נו, אז בנט או גנץ או… מישהו כבר ירכך את החוק אז יהיה חוק גיוס שהם לא יהיו מאושרים ממנו אבל הוא גם לא יהיה כל כך נורא. היועצת המשפטית לממשלה, אולי תהיה פתאום קצת פחות נמרצת, בג"ץ יהיה יותר קשוב לצד שלהם. איזושהי אמונה שיותר גרוע ממה שעכשיו לא יכול להיות, בוא נחלק את הקלפים מחדש, אולי תצא להם יד יותר טובה.
אלעד: את הוויכוח הזה אפשר לראות בין המנהיגים הפוליטיים החרדים. יש למשל דיווח שבש"ס מנסים לייצר ציר עם חלק מיהדות התורה, דגל התורה, וכך להשאיר את החלק השני ביהדות התורה, "אגודת ישראל", לבד. אבל יש עוד שסע שנוצר, הוא לא פחות מעניין, והוא השסע בין המנהיגים הפוליטיים החרדים לבין הרבנים, המנהיגים הרוחניים.
יאיר: פוליטיקאים כל הזמן מסבירים להם למה חשוב להיות בממשלה, והרבנים לא לגמרי על זה, והדבר השני שאני חושב שלפחות לחלק מהרבנים יש פחות סנטימנטים לנתניהו והימין, מאשר הפוליטיקאים שנמצאים בלחץ של הציבור. אני אתן לך דוגמה, הרב יצחק יוסף למשל, הוא הבולט ברבני ש"ס, הוא הרב הראשי לשעבר, ויש לו כבר סדרה של התבטאויות על זה שבכלל הוא לא מבין מה הם עושים עם הימין, והיה עדיף ללכת עם השמאל.
[הקלטה] הרב יצחק יוסף: "אם היינו הולכים עם השמאל, הרבה יותר טוב היה, הולכים עם הימין, הולכים בימין, לא יודע מה מצאו אצלנו הימין היום. בכל אופן צריך להתפלל לקדוש ברוך הוא כדי שיבטל את הגזרה הזו."
יאיר: התבטאות מאוד חריפות, אריה דרעי בחיים לא ישמיע רבע משפט של פקפוק בנתניהו. אבל הרב יצחק יוסף הוא סמכות רוחנית, הוא מרשה לעצמו. מה יגידו עליו הציבור? אף אחד לא יגיד לו אתה עשית את אוסלו או משהו כזה, הוא הרב [מחייך]. הרבנים של ש"ס מדברים בשפה של הפלג הירושלמי. הם אומרים: "לא לגייס אף אחד, גם מי שיושב ומתבטל, גם מי שלא לומד, גם מי שישן כל היום, שישאר בלישון ולא יתגייס, קחו את הצווים, תשרפו אותם, תזרקו לאסלה", זה טקסטים של רבני ש"ס. הפוליטיקאים של ש"ס הרבה פחות נחרצים, אבל הרבנים של ש"ס לא שינו את עמדתם.
[מוזיקת רקע]
אלעד: זה מורכב, אני לא סתם אמרתי שמדובר בפלונטר, והוא לא הפלונטר היחיד, כי במקביל לפלונטר החרדי, גם השותף שלהם, מי שאמור להיות המוציא לפועל, גם הוא נמצא במלכוד מסובך. גם לראש הממשלה יש פלונטר לא קטן משל עצמו.
אבל קודם חסות אחת, וממש מייד חוזרים.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
[חסות]
אלעד: אל מול הפלונטר הפוליטי של חוק הפטור מגיוס, ושני מתווים מרכזיים שהוצגו, וגם אל מול הפלונטר של החברה החרדית שרוצה מצד אחד להסדיר את הפטור, אבל גם להישאר בממשלה שכרגע לא מסוגלת לעשות את זה. אז אל מול כל אלו, העיניים נשואות לראש הממשלה, ואמרנו: "גם הוא נמצא בפלונטר".
דפנה: אני חושבת שנתניהו קרוע, מצד אחד הוא מאוד רוצה לפתור את המשבר הזה, הוא רוצה עוד זמן. נתניהו לא רוצה עכשיו בחירות, המצב שלו בסקרים עדיין לא מזהיר, ולכן מבחינתו המצב האידאלי הוא שהוא מצליח להביא איזשהו חוק שכולם סומכים את ידיהם עליו, ואומרים שהוא מביא גיוס, והחרדים מרוצים ממנו, וכולם חיים איתו בשלום והמשבר נפתר.
אבל באמת של החיים צריך לבחור בין חוק שהוא חוק השתמטות, חוק פטור, ולדבר הזה יש מחירים ציבוריים מאוד מאוד כבדים וספק אם הוא עובר בכנסת, לבין חוק שבאמת נועד לגייס חרדים או אכיפה של המצב הקיים, והדבר הזה מפרק לו את הממשלה מהצד השני.
כך שאני חושבת שמה שהוא בעיקר מנסה לעשות עכשיו, כי הוא לא יכול לבחור באף אחד מהנתיבים האלה, זה לקנות זמן, ואגב הוא לא צריך לקנות עוד הרבה זמן, מספיק לו לקנות עוד קצת זמן ולשרוד לאורך תקופה די ממושכת. הבעיה היא שהחרדים כבר באמת במצב שהם עם אפס סובלנות לאירוע הזה.
אלעד: ראש הממשלה מצד אחד נלחם על הקואליציה שלו, וכדי לשמר אותה כרגע לפחות, זה אומר שהוא צריך להילחם על מתווה שהוא מאוד שנוי במחלוקת בתוך המפלגה שלו, בבייס, מה שנקרא, ובעם בכלל. מתווה שפוטר חברה שלמה מגיוס, ואמור לעבור בזמן מלחמה. אז כרגע נעשים ניסיונות, ואני לא מת על המונח הזה, אבל מיילא - לרבע את המעגל, או לעגל את הריבוע. ראש הממשלה מנסה למצוא פתרונות. למשל, כפי שנחשף בהקלטה בערוץ 13, הוא ערך שיחה עם אחד ממנהיגי הציבור הליטאי, הרב הירש.
[הקלטה]
Prime Minister Benjamin Natanyahu: “You know, when the Defense Minister is against you and the Chief of Staff is against you, you can not move. Now we can move and I’ve also talked personally about 20 times to Yuli Edelshtein, who runs the Defence and Security… the ועדת חוץ וביטחון…”
[ההקלטה נמשכת ברקע]
יאיר: הקלטה המדהימה שפורסמה בחדשות 13 מתוך השיחה שלו עם הרב הירש, היא אירוע קצה, זה לא שראש הממשלה פעם בשבוע שבועיים, או אפילו פעם בחודש, מדבר עם איזה שהוא מנהיג חרדי בסדר גודל כזה. זה ממש היה שם התלכדות של רגע, של אינטרסים, של סגנון מיוחד של הרב, וגם של, בוא נגיד, "חתירה למגע" של נתניהו. אבל רוב השיח מתנהל מול הנציגים הפוליטיים.
אלעד: כולם מדברים עם כולם, אבל במרכז של השיח נמצא כרגע איש אחד. המעגל הזה שמנסים לרבע או הריבוע שמנסים לעגל, הוא המתנגד הקולני ביותר למתווה של ישראל כ"ץ, והוא יולי אדלשטיין.
דפנה: אז קודם כל יש פה עוד הרבה אפשרויות והרבה סימני שאלה. אני לא יודעת מה יעשה אדלשטיין בסופו של דבר, אני חושבת שיש סבירות מסוימת שבדברים מסוימים הוא יתגמש, זה יכול לקרות, ואנחנו פשוט עדיין לא יודעים. יש גם איזשהו סיכוי שהוא יפוטר, אני חושבת שנתניהו ישלם על זה מחיר כבד, אבל יכול להיות מאוד שאם הוא לא יצליח למנוע את המשבר בשום דרך, והוא כבר יעבור את הקריאה הטרומית, נראה אותו עושה אקט נואש כזה, אז אני חושבת שקודם כל אדלשטיין, מבחינת לאיזה כיוון הוא ילך ואיך זה יתפתח, זה סימן שאלה.
כמובן בקואליציה מנסים לרמוז שיש כאן עניין פוליטי, שהוא רואה את העתיד שלו במקום אחר, שהוא לא חושב שיש לו סיכוי בליכוד. יש, אגב, שחושבים אחרת, שאולי זו הדרך שלו להתבלט בליכוד, כי הרי אין משהו אחר שמייחד אותו אל מול האחרים, ובכל זאת ביום מן הימים גם אולי יבוא היום שאחרי נתניהו, והדבר הזה יעמוד לזכותו. זאת אומרת יש כאלה שטוענים שיש פה כמובן גם אינטרס פוליטי, ואני חושבת שיש פה גם מצב נפשי. האנשים האלה שאומרים את זה הם לא ישבו בוועדת חוץ וביטחון, והם לא שמעו את האנשים שמגיעים כבר שבועות ובאמת זועקים מדם ליבם, אותן משפחות שמגיעות ומתחננות: "תקלו עלינו בנטל, אנחנו לא עומדים בזה יותר".
[הקלטה מתוך דיון של ועדת החוץ והביטחון]
עידו קרן, מילואימניק, תנועת "כתף אל כתף": כל מי שיושב פה תסתכלו לי בעיניים ולדור שלי בעיניים. לדור שלנו שהיה פה, נילחם בשנה האחרונה, שירת בשנה האחרונה, תסתכלו לנו בעיניים. כולם פה מדברים [בזלזול] על מספרים ועל פה ועל חינוך ועל שם. יש פה צורך."
דוברת: "רוצה לספר לך סיפור קצר על הבן הפרטי שלי, שהוא סמל ראשון. הוא לא קצין, הוא לא רצה להיות קצין אבל צה"ל הפך אותו לקצין, נתן לו סמכויות של קצין, נתן לו לפקד על ילדים רק כי הוא מוכשר וחכם, כי אין קצינים."
דפנה: אני חושבת שאדלשטיין הוא רואה את עצמו כמי שאמור להיות כתובת לאנשים האלה, ואנשים האלה סומכים עליו, ואין לי בכלל ספק שזה גם חלק מהמשוואה. יכול להיות שיש לו גם שיקולים פוליטיים, אבל גם התחושה הזאת שהאנשים האלה, ששילמו את המחיר הכבד ביותר ומשלמים יום יום מחיר, מצפים ממנו להביא פתרון, או לכל הפחות, להשאיר את המצב על כנו. אז אני חושבת שהוא נמצא כאן קצת בין הפטיש לסדן - הוא לא רוצה להפיל ממשלת ימין, אבל הוא גם לא רוצה להיות חתום על מי שבסוף, בזמן מלחמה, פטר בשיטת היעדים את כל האוכלוסייה החרדית כרגע מגיוס.
אלעד: הטונים התלהטו, כשבקרב חלק מהרבנים החרדים, הלכה והתבססה תפיסה שיולי אדלשטיין הוא לכאורה מונע מהם להתקדם עם חוק גיוס. הרב הראשי לשעבר וחבר מועצת החכמים של ש"ס, הרב יצחק יוסף, אמר על אדלשטיין ש"נשמתו תועבה, היה אסיר ציון, הוא בא לארץ, חבל שבא, שהיה נשאר שם", כך אמר הרב הראשי לשעבר.
כחלק מהניסיונות לשכנע את אדלשטיין, לא לאיים עליו, בשלב הזה לפחות, נתניהו הזמין אותו בשבוע שעבר לפגישה.
דפנה: קודם כל צריך להבין, אדלשטיין הגיע לפגישה הזאת מאוד מאוד פגוע. ביום שבו הרב יוסף תוקף אותו במילים חריגות ביותר. זאת אומרת, הוא אמר שחבל שהוא עלה לישראל, או דברים מהסוג הזה. הוא בכלל התלבט אם להגיע לפגישה. שתבין, כולם כבר עייפים מהפגישות האלה, הם יושבים כבר המון המון זמן, וזה לא מתכנס. ובכל זאת, שכנעו את אדלשטיין להגיע לפגישה שנייה באותו שבוע, שהראשונה נמשכה שש וחצי שעות.
אז הוא בכל זאת הגיע, ובתוך הפגישה הם נקטו במין פסיכולוגיה הפוכה, הם ניסו להבין מה כן, זאת אומרת, לא מה לא, וגם הוא ניסה להבין מהם: "בואו תגידו, מבין העקרונות שלי למה אתם מוכנים להסכים". ופה נרשמה איזושהי התקדמות בסוגיה הזאת, שהחרדים מוכנים שישללו מהם הטבות מסוימות, או יהיו סנקציות מסוימות, שוב, באותה שיטת יעדים.
יאיר: תראה, יש עולם שלם של סעיפים, של דקויות, של סנקציות, של מכסות, של מועדי תחולה, וככל שאתה צולל בפרטים, אתה מבין פחות, אתה לא מבין יותר. זה המון פרטים שנועדו להסתיר ממך את העבודה הפשוטה - הם רוצים לא להתגייס, והם רוצים שאם יהיה חוק שמגדיר תיאורטית יעדי גיוס, הסנקציות בו לא יחולו עכשיו, אלא מתי שהוא. זה בגדול, זה פשטני אבל זה אמיתי. ועכשיו כל הדיון הוא על איך כותבים בשפה משפטית חקיקתית את ה"מתי שהוא" הזה, ואת ה"לעולם לא" הזה, ועל זה כל הדיון. הרבנים בסופו של דבר רוצים שכל מי שלא רוצה להתגייס יוכל לא להתגייס. הם בכוונה הרחיבו את החזית. הם אומרים "אפילו שמי שלא לומד שלא יתגייס". ועכשיו עסוקים בלכתוב את זה.
וזה משהו שלא עובר, לא את הייעוץ המשפטי של הכנסת, לא את יולי אדלשטיין, לא את האגף האידיאולוגי בליכוד, לא חלקים במפלגת הציונות הדתית. ואם זה יעבור את כל אלו, אז אתה תגלה שהמפלגות החרדיות בעצמן כבר לא מסוגלות לתמוך בחוק.
אלעד: אז כולם שואלים את עצמם: "איך כל הפלונטרים האלה יכולים להיפתר, בהנחה שהממשלה תחזיק מעמד?". כרגע זה נראה שהבעיה הזו שנולדה כי דחו ודחו ודחו קבלת החלטות, המשבר הזה שנולד בגלל שמשכו זמן, כרגע נראה שהפתרון המסתמן הוא, כן, ניחשתם נכון [בציניות], לדחות החלטות ולמשוך עוד זמן.
דפנה: אני חושבת שזה נתניהו עצמו שמבין שהחוק הזה יכול לעשות לו נזק מאוד גדול. אני חושבת שהוא חושש בעצמו מלהעביר חוק גיוס שיתקבל כרגע כחוק השתמטות, כי מבחינה פוליטית זה בדיוק הדבק של המחנה שמולו. של מחנה בנט שמדבר על "ברית המשרתים", של "מי שהייתי בטנק יכול להיות איתי בקואליציה", ואני חושבת שזה בדיוק בדיוק הקמפיין שהם רוצים.
זאת אומרת חוק השתמטות, הנה ממשלה שפוטרת חרדים בזמן מלחמה, ואני חושבת שהוא מאוד מאוד לא רוצה לתת להם את זה. הוא היה מעדיף שגם אם הכנסת מתפזרת, זה יהיה על סוגיה מדינית, על סוגיה ביטחונית, על הדיפ סטייט, על היועמ"שית, על כל הנושאים שיותר מלכדים את המחנה שלו, לפחות איך שהוא תופס את זה, ולא על הנושא של הגיוס, שהוא בוודאות מלכד את כל המחנה הנגדי, ועוד אנשים במחנה שלו, שגם מצפים לראות פתרון לגיוס. ואני חושבת שפה הוא תקוע. הוא יעשה הכל כדי לעכב את הבחירות, הוא יעשה הכל כדי למשוך זמן, אבל לייצר ממש חוק, זה קשה. ואני חושבת שגם אם נתחיל את הנתיב של הפיזור, הוא יעשה כל מה שהוא יכול כדי לעכב אותו.
[מוזיקת רקע]
אלעד: זה היה "אחד ביום" של N12. תודה לדפנה ליאל וליאיר שרקי. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק. חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רון אטיק, תחקיר והפקה - שירה אראל, הילה פז, דניאל שחר ועדי חצרוני, על הסאונד יאיר בשן שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.
אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם מחר.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments