בשנתיים האחרונות כמות ההשקעות בהייטק הישראלי נמצאת בירידה, אבל בשבוע האחרון פורסמו נתונים שמראים שדווקא עכשיו מתרחש שיפור. עם זאת, אם צוללים פנימה, מגלים שהסיפור האמיתי הרבה יותר מורכב. אז הפעם, נתבונן יחד עם יובל אריאב מקרן סימבול וכתבנו שי רינגל על תמונת המצב ונשאל - מה הבעיה של ההייטק הישראלי?
תאריך עליית הפרק לאוויר: 09/07/2024.
[חסות]
[מוזיקה]
אלעד: היום יום שלישי, תשעה ביולי, ואנחנו "אחד ביום", מבית N12. אני אלעד שמחיוף ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום, בכל יום.
יובל: אני משקיע, לדעתי, כבר שבע-שמונה שנים. ברמה האישית, אני בן אדם שמאוד אוהב לבנות ומאוד אוהב לעזור לאנשים לבנות. וככה גם כל הצוות שלנו כאן בסימבול, כולם אנשים שבנו חברות בשלבים שונים, אבל בעיקר התחלתיים. ואנחנו מאמינים… יש את הספר חולית, שהוא אחד מהספרים שאני הכי אוהב, הספר נפתח במשפט, "Beginning is a very delicate time".
אלעד: יובל אריאב עשה מסלול שהוא לא בלתי נפוץ בהייטק. בעצמו היה יזם ושותף בחברות שהפך אחר כך למשקיע. היום הוא מייסד ושותף מנהל של קרן "סימבול" ומרצה אורח באוניברסיטת קולומביה. והקטע של הקרן שלו זה שהיא משקיעה בחברות מוקדם, מאוד מוקדם. היא לרוב הראשונה להשקיע בהן.
יובל: אנחנו ממש מאמינים שהבחירות שיזמים ויזמיות עושים על ההתחלה, זה הבחירות שהכי משפיעות על הכיוון ועל המומנטום של החברה. ואלה המקומות שאנחנו אוהבים לראות, ואם נדרש מאיתנו על ידי היזמים והיזמיות גם לסייע. ואנחנו מאמינים שאנחנו יודעים לעשות את זה. זה ברמת, נקרא לזה, הנשמה.
אלעד: זו נישה מסוכנת, מה שנקרא "סיד" או "פרה-סיד", להשקיע בחברות בשלבים הראשונים שלהן. אבל עם הסיכון בא גם סיכוי. אם חברה כזאת תצמח ותצליח, אז המשקיע שנכנס בהתחלה יעשה בוכטה. יובל זוכר איך לא מזמן חברות ישראליות כאלה הצליחו לעורר הרבה עניין. הרבה עניין בעולם והרבה עניין של משקיעים. כל המשוואה של סיכון וסיכוי הייתה מאוד שונה.
יובל: נגיד 3-4 שנים אחורה, בגלל שהיה כל כך הרבה כסף בשוק, הסיכון ליזמות היה יותר נמוך. למה הסיכון ליזמות היה יותר נמוך? כי א', היזם הממוצע, היזמת הממוצעת, לא היו צריכים לעבוד כל כך הרבה זמן לפני שהם גייסו את הסיבוב הראשון. הם היו מוצאים כסף איפשהו, אז לא היה להם המון סיכון לעבוד הרבה זמן בלי משכורת. וב', כמעט לא ראית חברות שנסגרו. כמעט כל חברה שגייסה סיד, גייסה גם איי, כל חברה שגייסה פרי-סיד, גייסה גם סיד, פשוט היה המון המון כסף.
אלעד: אבל כל זה השתנה, ויובל ראה את זה קורה בעיניים. את השיחות ממשקיעים זרים ששינו טון או לגמרי הפסיקו להגיע, את הכסף מהם שנעצר, את מרכיב הסיכון במשוואה הזו של הון-סיכון מזנק בעיניים של המשקיעים מחו"ל.
יובל: אז דברים כאלה, מטבע הדברים לוקחים זמן. אבל ככל שדברים יכולים להיות מהירים בתחום הזה, סביב נושא ההפיכה המשפטית הם היו מאוד מהירים. ואם אתה מדבר עם הרוב המכריע של המשקיעים האלה, ואתה שואל אותם מה ההסתכלות הלונג-טרמית שלהם לגבי ישראל כמעצמת הייטק, מתישהו הם יגיעו לסוגיה שהעובדה שישראל היא מעצמת הייטק, ובעיניהם מה שיגרום לישראל להמשיך להיות מעצמת הייטק, זה האופי הליברלי של מדינת ישראל ברמת טאלנט וברמת, נקרא לזה מוסדות שלטון ומערכת פוליטית. ובאופן קצת מצחיק ואירוני וקפקאי, כשהיום אני מדבר עם המשקיעים האלה ואני שואל אותם מה דעתכם על ישראל? אז אחרי השביעי באוקטובר, ועם כל מה שקורה בעזה, ועם כל החשש ממה שעשוי לקרות בצפון, הם עדיין יותר בלונג-טרם מאמינים בישראל משהם היו לפני שנה.
אלעד: כן, זה מפתיע. אבל למרות המלחמה, המשקיעים האלה שנעלמו בימי המהפכה המשפטית, חלקם לפחות, חזרו. ויותר מזה, יובל אומר שהגיעו נוספים. משקיעים שמוכנים לשים כסף בחברות שמבוססות במדינה שנאבקת בכמה חזיתות במקביל.
יובל: זה פחות מדאיג אותם, כי התפיסה שלהם היא, שעם כל מה שקרה והטרגדיה של השביעי באוקטובר, חמאס הוא לא איום קיומי על מדינת ישראל. כששואלים אותם לגבי הצפון, הם צריכים לחשוב קצת, ואז הם אומרים בגדול את אותו דבר, רק עם, אולי, טיימליינים שהם קצת יותר ארוכים, אבל בגדול, שזה גם כן לא איום קיומי על מדינת ישראל. והם חוזרים לאמונה שלהם, שמה שיפגע בנו כמעצמת הייטק, ולכן ככלכלה, כי ההייטק הוא הקטר של הכלכלה וזה לא קלישאה, לאורך זמן, זה שוב, האופי הליברלי של מדינת ישראל, גם ברמת הטאלנט וגם ברמת מוסדות השלטון.
[מוזיקה]
אלעד: אלו בשורות טובות, כמובן, ההתאוששות הזאת. הרי ההייטק, וזו כבר הפכה להיות מנטרה קבועה, ההייטק הוא הקטר של הכלכלה הישראלית. 53% מהייצוא - הייטק. 34% ממס ההכנסה - הייטק. כמעט 20% מהתמ"ג שלנו - הייטק.
אבל כשעוברים על המספרים ועל הדוחות האחרונים, כשנכנסים בין השורות ובין הגרפים, כשמסתכלים על סוג החברות שיובל משקיע בהן וגם על אחרות, רואים שכן, אולי הכותרת על התאוששות כללית בענף היא נכונה, אבל הסיפור האמיתי שם הרבה יותר מורכב.
אז הפעם אנחנו עם שי רינגל. הוא כתב ההייטק והטכנולוגיה של N12, ועם החדשות הטובות והחדשות הפחות טובות של ההייטק הישראלי.
שלום שי.
שי: אהלן.
אלעד: בוא נתחיל עם תמונת מצב, כי אנחנו דיברנו כאן לא מעט בעבר על משבר בענף ההייטק, ושמענו את יובל מתאר את מה שהוא ראה כשותף בקרן השקעות. עד כמה המצב השתנה? עד כמה התחושות האלה של שיפור גם מעוגנות בנתונים?
שי: אז השבוע אנחנו ראינו דו"חות חדשים שעוסקים בהייטק הישראלי, שמראים מגמה מעורבת. כן רואים איזשהו שיפור, לעומת רבעונים קודמים. קודם כל חשוב להזכיר שההייטק הישראלי נמצא במשבר כבר שנתיים, למעלה משנתיים. ופתאום ברבעון הזה יצא השבוע דו"ח, של מכון המחקר IVC עם לאומי טק, שמצביע על כך שלראשונה מזה שנתיים יש עלייה. כשברבעון הקודם סך ההשקעות עמד על 1.7 מיליארד דולר, וברבעון שלפניו זה היה 1.8 מיליארד דולר, ופתאום ברבעון הזה 2.8 מיליארד דולר, זאת אומרת מיליארד דולר יותר. זה לא אותן רמות שראינו לפני השנתיים הקודמות, אבל סוף סוף היה אפשר להסתכל ולהגיד, אחרי ירידה משמעותית במהלך שנתיים, הרכבת, הרי ההייטק הישראלי מכונה "הקטר של המשק הישראלי", הקטר סוף סוף נוסע לכיוון נכון.
יש לנו פה "אבל". ברגע שנכנסים להסתכל על הנתונים, אז אפשר לראות שלהייטק הישראלי יש עדיין הרבה מאוד בעיות שהוא צריך לפתור אותן, והמצב הוא לא כל כך פשוט כמו שזה נראה. אז קודם כל כשאנחנו מדברים על 2.8 מיליארד דולר, 1.8 מיליארד דולר מתוך כל הסכום הזה הלך לשש חברות בלבד. שש חברות גדולות שכבר גייסו הרבה כסף בעבר, ובעצם ממשיכות להמשיך לגייס כסף, והן מהוות את הרוב של הסכום הזה.
מכאן יש לנו עוד מיליארד דולר שהושקע בהייטק הישראלי והוא מתחלק. המשמעות של הדבר היא שיש הרבה מאוד חברות שקיבלו הרבה פחות כסף. הן מתחלקות בעוגה שהיא הרבה יותר נמוכה. והרבה מהחברות האלה, אנחנו לא בדיוק יודעים עדיין מה המצב שלהן, האם הן יוכלו לשרוד את התקופה הזאת? הן לא יוכלו לשרוד את התקופה הזאת? האם חלק מהן ייסגרו? אנחנו רואים בשנה האחרונה הרבה מאוד חברות נסגרות, הרבה מאוד חברות מקצצות, הרבה מאוד חברות עושות את מה שנקרא "אקזיט עצוב". "אקזיט עצוב" זה כשחברה מחליטה שהיא לא יכולה להמשיך להתקיים, והיא מעדיפה לעשות אקזיט בשווי הרבה יותר נמוך ממה שהושקע בה, על מנת להחזיר חלק מהכספים, כמה שניתן. אז יש גם את המצב הזה. וזה משהו שאנחנו רואים יותר ויותר בהייטק, והמגמה הזאת לא נראה שמשתפרת.
אלעד: הממ, מעניין. כלומר, הסכום הזה, שיותר גבוה מהרבעונים שהיו לפניו, הוא אכן מעודד, אבל הוא מסתיר חלוקה שמספרת סיפור שונה. כלומר, במילים אחרות, העוגה אולי גדולה יותר, אבל היא מחולקת לפחות חתיכות. אז תסביר לי, שי, איזה סוג של חברה מקבלת עכשיו איזה נתח מהעוגה?
שי: אוקיי, יש את החברות הגדולות שגייסו כבר כספים, חלקן הן רגע לפני אקזיט מאוד גדול, או לפני הנפקה. אלה החברות שאנחנו לא דואגים מהן. ואז יש את חברות הצמיחה, חברות ביניים, שאלה חברות שהציגו איזשהו מוצר, חברות שיש להן כבר הכנסות. החברות האלה ממשיכות לגייס, כנראה גם כן לקראת איזשהו משהו בעתיד, ואלה חברות שחלקן במצב יותר טוב, חלקן במצב פחות טוב, חלק מהחברות האלה עושות מה שנקרא בהייטק "פיבוט", זאת אומרת שהן משנות את המוצר שלהן בשביל להתאים את עצמן מחדש לשוק המשתנה, אז יש גם חברות כאלה. ואז יש את החברות הבינוניות והקטנות, שהמכה הכי גדולה בכל הדבר הזה זה החברות הקטנות, מה שנקרא חברות סיד. חברות סיד זה בעצם אמור להיות גולת הכותרת של ההייטק, כי אלה החברות הבאות. אלה החברות שבעוד עשר שנים יהפכו להיות חברות ענק. הן החברות שמצמיחות את ההייטק, זאת אומרת אנחנו מדברים על המנוע שאמור להוביל את ההייטק לעשור הבא שלו. החברות הבאות, הטכנולוגיות הבאות, הרעיונות הבאים, היזמים, שיש לנו את ההייטק הישראלי, החברות האלה בדרך כלל מגייסות סכומים קטנים. משקיעים אוספים כספים ואז מחלקים אותם בין כל מיני חברות במטרה שאחת מהחברות האלה תהיה החברה הגדולה הבאה. הן יודעות שהרבה מהחברות לא יצלחו את השלבים הבאים. כאן אנחנו רואים ירידה משמעותית. אנחנו רואים הרבה הרבה פחות השקעות בחברות סיד.
אלעד: והמצב הזה שאתה מתאר, המצב שבו הגדולות מקבלות את ההשקעות והקטנות מקבלות פחות, זה מזכיר לי, אתה יודע, שיח על האקדמיה הישראלית. שכן, יש פרסי נובל, אז לכאורה לפחות על פניו המצב כאילו טוב. אבל הזוכים הם מי שהיו סטודנטים בישראל של לפני 30 שנה, פלוס מינוס. ואם אנחנו לא נשקיע באלה שלומדים עכשיו תואר ראשון, אז בעוד 30 שנה לא יהיו לנו יותר פרסי נובל.
שי: נכון, ואני יכול לתת לך נתונים. ברבעון הזה ראינו 45 השקעות בחברות סיד. בעבר היינו רואים 150 השקעות בחברות סיד. זאת אומרת שאנחנו פחות משליש. היו תקופות בעבר שזה היה הרבה יותר, אבל אם אנחנו משווים את זה ללפני שנתיים, לפני שלוש שנים, אז המצב הזה הוא בהידרדרות. והמשמעות היא באמת שהרעיון הגדול הבא יכול להיות שלא משקיעים בו מספיק. ושם ההייטק הישראלי, שהוא כל הזמן צריך לחשוב קדימה, שם הוא בבעיה.
[מוזיקה]
אלעד: חסות אחת וממש מיד חוזרים.
[חסות]
אלעד: טוב, אנחנו התחלנו את הפרק הזה במקום אופטימי, דיברנו על התאוששות בהשקעות בהייטק הישראלי, אבל כשבוחנים את המספרים רואים שאת רוב הכסף קיבלו מעט מאוד חברות גדולות, וחברות בתחילת דרכן מגייסות היום פחות מאשר מבעבר. אז שי, תסביר לי, למה זה קורה? אנחנו יודעים?
שי: אוקיי, אז אנחנו יכולים להתחיל לפתח תיאוריות. כי יש לנו את הנתונים. אבל כאן הנתונים מראים לנו מגמות, אבל לא בדיוק מראים את התמונה המלאה. אז אנחנו יכולים לדבר על השנתיים האחרונות, עוד מלפני המלחמה, על המהפכה המשפטית. ומה שראינו בזמן המהפכה המשפטית, זה שלראשונה בחברות ההייטק יצאו לרחוב להפגין. [רעש המון מפגין, צועק "בושה, בושה…"] מנכ"לים מאוד מאוד גדולים דיברו נגד המהפכה המשפטית. מנכ"לים בחברות ההייטק בדרך כלל לא מתבטאים פוליטית.
[הקלטה] עינת, נואמת בהפגנה: "קוראים לי עינת, אני אימא, אני אישה, אני יזמת ומנכ"לית של חברת הייטק, ועבור כל אחד ואחד מהתארים האלה, אני נלחמת בחודשים האחרונים. עבור הזכות לשמור על מה שתמיד היה בעיניי ובעינינו מאוד מובן במדינת ישראל: שוויון זכויות, חופש הפרט, דמוקרטיה." [רעש זמבורות]
שי: והסיבה לכך הייתה מתוך איזושהי הבנה של החברות האלה, מתוך איזשהו פחד, שמשקיעים זרים לא מעוניינים להכניס כסף למדינה שהקרקע שלה רועדת. וזה ברמה הכי פשוטה, אני כמשקיע זר שמסתכל על ישראל מבחוץ, אומר, "אוקיי, יש פה רעיונות ויזמים ופיתוחים, אבל גם הרבה יותר סכנה לשים את הכסף שלי במדינה שאני לא יודע איך מערכת המשפט שלה מתפקדת". זה היה הדגל האדום שהרבה בתעשיית ההייטק הרימו בזמן המהפכה המשפטית. חשוב לומר, בסיבוב נוסף, שרגע לפני המהפכה המשפטית, הייתה ירידת השקעות בכל העולם בכל מקרה, לא רק בישראל. זאת אומרת, התופעה הזאת של ירידת השקעות היא אמנם חדה מאוד פה בישראל, אבל היא גם תופעה עולמית. והיא תופעה עולמית מסיבה פשוטה, עליית הריביות. כסף עכשיו הוא יקר יותר, לכן משקיעים לא ממהרים לרוץ ולשים את הכסף שלהם בחברות הייטק כמו שהם היו ממהרים בעבר. וזה באמת השיאים שהיינו רואים ב-2020, 2021, שהם נגמרו בכל העולם. אז חלק מהתעשיינים, וחלק מאנשי ההייטק, יכולים לבוא ולהגיד, "נכון שהיה את המהפכה המשפטית, אבל היא לא באמת הסיבה לירידה". זאת אומרת, הסיבה לירידה היא, יש איזשהו תיקון, משהו שקורה בכל העולם, וישראל מאוד קשורה לכל העולם, והיא חלק מזה, ולכן זו לא הסיבה.
אלעד: תראה, אבל המהפכה המשפטית, לפחות במתכונת המקורית, הבומבסטית שלה אפילו, היא מאחורינו. ולגבי המלחמה, אנחנו שמענו את יובל אריאב, שותף בקרן, שאומר שבחוויה שלו לפחות, המלחמה מדאיגה את המשקיעים הזרים פחות, בהשוואה לשינויים הפנימיים בחקיקה ובמערכת המשפט הישראלית. מדאיגה פחות מבחינה עסקית. אז אם אנחנו מסתכלים דווקא על אותן חברות קטנות וצעירות, המלחמה השפיעה עליהן או לא?
שי: אז הייתה תיאוריה שאפשר לטעון שהמשקיעים הזרים מסתכלים על ההייטק הישראלי ואומרים, שוב, יש לי עכשיו מעט כסף, אני משקיע אותו הרבה פחות, לכן אולי עדיף לי לא להתחיל להשקיע בחברה צעירה מישראל, ולהשקיע אותו בחברה צעירה מארה"ב. הרי זה במילא סיכון, השקעות זה סיכון אדיר. אתה שם עשרות אלפי, מאות אלפי, לפעמים מיליונים של דולרים באיזושהי חברה ואתה אומר, "יום אחד אולי זה ירוויח לי". עכשיו, לשים את כל הכסף שלך דווקא בחברה במדינה שאחרי מהפכה משפטית נכנסה למלחמה? אז יש איזושהי תיאוריה שאומרת שעבור המשקיעים זה נראה כמו טירוף.
אני חייב להגיד שאני מנהל שיחות עם משקיעים ועם אנשי קרנות הון סיכון בשנה האחרונה, במטרה להבין האם, קודם כל, האם יש החרמה של ישראל. ומה שהרבה מאוד אנשים בתעשייה אומרים זה שחד וחלק לא. דווקא בהייטק לא רואים חרם. מה שרואים זה ניהול סיכונים, זה הכל. זאת אומרת, משקיע אמריקאי מאוד רוצה להשקיע בישראל, אבל הוא רוצה לחכות, הוא רוצה לחכות לראות שהמלחמה מסתיימת כמו שצריך, שמערכת המשפט עומדת כמו שצריך, שאולי יש ממשלה אחרת, ואז הוא ישקיע. ואז הוא עדיין, הרעיונות האלה שמסתובבים פה בישראל, הם עדיין יהיו שווים לו איזשהו סכום של כסף בעתיד. אז אולי מחכים, אולי עומדים על הגדרות ורוצים לראות מה קורה פה בישראל. אבל חרם לא מתקיים פה, זה מה שאומרים לי האנשים בתעשייה.
אלעד: אוקיי, אז זאת בשורה טובה. אבל אם אני מבין אותך נכון, במציאות הזו שמאופיינת בחוסר יציבות כמו המציאות שלנו, אז משקיעים שכן רוצים להשקיע בחברה ישראלית, בכל זאת יעדיפו בשלב הזה לא לקחת סיכון על סיכון על סיכון, ואולי יטו יותר ללכת על בטוח בהשוואה להחלטות שהיו מקבלים אולי בעבר.
שי: בדיוק.
אלעד: ולירידה הזו בהיקף הגיוסים של אותן חברות קטנות, יש השפעה שאפשר כבר לראות בשטח?
שי: אז אנחנו רואים שיש יותר ויותר פיטורים, יותר סבבי פיטורים בחברות הייטק. אנחנו רואים שחברות הייטק לוקחות את הזמן בגיוסים. כשיש פחות גיוסים זה אומר שיש אנשים שעדיין מחפשים עבודה. אנחנו לא רואים עדיין את עליית האבטלה בדברים האלה, אבל זה בהחלט יכול לקרות. ההייטק הוא פשוט מקור גם לצמיחה כלכלית וגם פשוט להמון המון המון משרות. וגם משרות טובות, זאת אומרת, אלה משכורות מאוד גבוהות. ההייטק הישראלי עדיין נותן משכורות גבוהות משמעותית יותר משאר המשק, בטח למפתחים שהמשכורת שלהם, הממוצע לא עלה, אבל הוא עומד על 31,000 שקלים לפי דו"ח הלמ"ס האחרון. אז כן, אם אנחנו לא נראה הייטק בריא, אז אנחנו נראה כלכלה שהיא הרבה יותר סגורה, הרבה יותר קטנה, מייצאת לחו"ל הרבה פחות. זה בוודאי ישפיע על המשק.
אלעד: מעניין אותי, אחרי שדיברנו על משקיעים זרים, מעניין אותי אם זה נכון גם למשקיעים הישראלים, שאולי נוטים עכשיו להשקיע פחות בחברות ישראליות בסיכון שהוא גבוה יותר.
שי: אז התשובה היא כן. ואני ארחיב. אז קודם כל גם רואים ירידה בהשקעות של המשקיעים הישראלים, אין ספק. זאת אומרת, גם המשקיעים הישראלים מחכים, ממתינים ברגע הזה. מפזרים הרבה פחות כסף. גם בישראל הריביות עלו, וכסף נהיה הרבה יותר יקר, והרבה מהמשקיעים הישראלים לא יכולים להיכנס עכשיו במהרה לסיטואציה.
ובאמת המגמה השנייה שאנחנו רואים, וזה, אין לנו נתונים על זה, אבל אני שומע על זה יותר ויותר גם ממשקיעים, גם מיזמים. על כך שיזמים צעירים פונים היום למשקיע, ומשקיע יכול להגיד להם, למה בכלל שתירשמו בישראל? למה לכם כאב הראש הזה? במקום זה, אתם יכולים לרשום את החברה שלכם בדלאוור, בארצות הברית. דלאוור היא מדינה שנחשבת למאוד ידידותית לעסקים, מאוד קל לרשום שם את החברה. את מרכז הפיתוח שלכם תפתחו בישראל. בישראל יש טאלנטים טובים. אתם יכולים גם לפתוח את מרכז הפיתוח שלכם, אפילו לא בישראל, אתם יכולים לפתוח אותו במזרח אירופה, איפה שהמשכורות הן הרבה יותר זולות. אבל אתם לא חייבים להסתכן בישראל, ודווקא להירשם פה.
המשמעות של הדבר זה שהמיסים האלה בורחים. זאת אומרת, גידלנו את היזמים, יש להם את הרעיונות הגדולים הבאים, ויכול להיות שהם בכלל ימשיכו להתגורר אפילו בישראל, אבל ירשמו את המטה שלהם איפשהו בארצות הברית.
אלעד: וזה אומר שהחברה היא בעצם לא חברה ישראלית.
שי: בדיוק, וכאן אין לנו כל כך נתונים. זאת אומרת, אנחנו לא יודעים כמה חברות עשו את זה, אבל אנחנו שומעים על יותר ויותר חברות שגם משקיעים מציעים להם לעשות את זה. זאת אומרת, זה כבר ממש חלק מתוכנית הפעולה. למה לכם בכלל להסתבך עם ישראל? ישראל היא, בשנתיים האחרונות מראה עד כמה היא פשוט לא אזור טוב לעסקים.
אלעד: תגיד, יכול להיות, אנחנו דיברנו על זה בפרק שנקרא "הדור החדש של ה-AI", יכול להיות שהסיבה שמשקיעים עכשיו פחות בחברות ישראליות צעירות וקטנות, היא בכלל שבניגוד לעבר אנחנו לא ממש עלינו על הטרנד הכי חם בהייטק העולמי היום, שזה AI ובאיזשהו מקום בעניין הזה אולי נשארנו קצת מאחור?
שי: אני חושב שעלית על נקודה נוספת שהיא מאוד מאוד מדאיגה עבור ההייטק הישראלי וזה משהו שאני שומע גם הרבה ממשקיעים, וגם אפשר לראות את זה בנתונים. המילת באז החמה ביותר בעולם הטכנולוגיה היום היא AI. והרבה מאוד משקיעים מחפשים היום חברות AI. מחפשים בנרות חברות AI, ושם אתה עדיין רואה שיאים של השקעה. ושם ישראל היא מאחור. יש לנו כמה חברות AI טובות. אני חושב שהידועה שבהן היא חברת "AI21", שמוכרת מספר מוצרים, כמו "וורדטיון", ועובדת עם אמזון, והיא חברה באמת מאוד מאוד טובה, והיא מפתחת כלים משלה. אבל אין הרבה אקו-סיסטם של חברות AI מסביבה. משמעות הדבר היא שהמשקיעים האלה, המעטים, שעוד מחפשים להשקיע כסף, יעדיפו להשקיע אותו איפה שהבאז.
ובשנתיים האחרונות רואים במיוחד כיצד ישראל חזרה להיות מעצמת סייבר. אם דיברנו על כך ש-שש חברות משכו את רוב הכסף של ההשקעות ברבעון האחרון, אז ארבע מהן חברות סייבר. וזה אומר שישראל היא פתאום הפכה להיות תעשיית הייטק הרבה פחות מגוונת. יש הרבה פחות משקיעים שיכולים למצוא בה בדיוק את הדבר הזה שהם מתמחים בו, שהם רוצים לקדם.
סייבר הוא תחום קצת בעייתי. סייבר זה תחום שבו יש המון אקזיטים, בגלל שיש המון חברות גדולות שפשוט קונות טכנולוגיה. כל הזמן קונות עוד ועוד טכנולוגיה. וישראל לא יכולה להסתמך אך ורק על תחום הסייבר. זו ממש סכנה.
אלעד: טוב אז שי, רגע לפני שנסיים, תן לי בכל זאת משהו אופטימי להיאחז בו. כל דבר.
שי: אז דיברנו באמת על העניין הזה של החשש מכך ש-AI הולך להשתלט על כל עולם הטכנולוגיה ולכן ישראל היא קצת מאחור, זאת אומרת ישראל… יש אנשים שאפילו אמרו לי שישראל איחרה את הרכבת ולא תוכל לשוב אליה. יכול להיות שזה נכון, אבל אני חושב שזה גם קצת פסימי מידי. יש תחומים נוספים שישראל מפתחת שהם תחומים מדהימים שיכולים להיות התחומים של העתיד. ואני אתן לדוגמה את תחום מחשוב הקוונטי. לפני כשבועיים נפתח בישראל מקום בשם "המרכז הישראלי למחשוב קוונטי", שהוקם בו בעצם מעבדה, שתשמש את כל חברות הסטארט-אפ בישראל בשביל לפתח תחום שהוא באמת המחשב של העתיד. ויש פה המון יזמים שעוסקים בזה, והמון התקדמות. ופה הרשות לחדשנות, יש לציין, השקיעה הרבה מאוד כסף בשביל לגרום לפרויקט הזה לקרות. ויש מצב שהם הימרו פה על סוס נכון. יכול להיות גם שלא, אבל זה תחום שמעורר הרבה מאוד תקווה. חוץ מזה שהייטק הוא תחום אופטימי, בכללי. חשוב להזכיר את זה, כי אם אתה יזם צעיר שרוצה לגייס כסף עבור הרעיון המטורף שלך, אתה חייב להיות אופטימי. אחרת אתה לא נכנס לתחום הזה בכלל. ואנשי הייטק בכללי הם פשוט מהאנשים הכי אופטימיים שיש במדינה. אני חייב להגיד שבתור מי שהוא כתב הייטק בשנה האחרונה, ומסביבי קורים דברים מאוד קשים וחדשות לא טובות, אז אני מדי שבוע מדבר עם מישהו שיש לו ניצוץ בעיניים לגבי העתיד, כמעט כל שבוע. זה תחום שמלא באנשים מבריקים, שהם כל הזמן חושבים על העתיד, והם כל הזמן ממציאים לעתיד, וזה מדבק, הדבר הזה. אז גם אני נשארתי אופטימי.
[מוזיקה]
אלעד: שי רינגל, תודה.
שי: תודה לך.
אלעד: ותודה ליובל אריאב.
וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו רום אטיק, תחקיר והפקה שירה אראל, דני נודלמן, דניאל שחר ועדי חצרוני. על הסאונד ספיר רוזנבלט, יאיר בשן, יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.
אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם מחר. תודה רבה.
[חסות]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments