אחד ביום - מבט ליו"ש

הפיגוע אמש בירושלים העלה מחדש את השאלה שחוזרת מאז שבעה באוקטובר - האם גם יהודה ושומרון ניצבת על סף התפרצות אלימה? בשנתיים האחרונות זה לא קרה, אבל עכשיו, עם הערכות על קריסה של הרשות הפלסטינית, ההסתה של חמאס והמהלכים המדיניים באו״ם, נדמה שהגדה הולכת ונעשית לזירה הבאה שעלולה להתלקח. אז הפעם בעזרת ד"ר מיכאל מילשטיין, חוקר בכיר במרכז דיין באוניברסיטת תל אביב ולשעבר ראש הזירה הפלסטינית באמ"ן, נשאל עד כמה הגדה המערבית קרובה באמת לרגע שבו השקט היחסי בה יתפוצץ.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 09/09/2025.

[חסות]

[מוזיקת פתיחה]

אלעד: היום, יום שלישי, 9 בספטמבר ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף, ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו, סיפור אחד ביום, בכל יום.

[הקלטה]

[רחשי רחוב ואנשים, קולות ירי]

דוברת: "כמה שיותר מהר."

אלעד: זה מסוג הימים, שבהם הכאב תוקף מכמה חזיתות.

[המשך הקלטה]

[רחשי רחוב, קולות ירי, צפירת מכוניות]

דובר: "עוד יריות …אוי, אוי, אוי, אוי!" [צעקות]

אלעד: שישה ישראלים נרצחו בבוקר, בירושלים, במתקפת טרור שביצעו שני פלסטינים מכפרים ליד רמאללה, שפתחו באש, ללא אבחנה, בתחנת אוטובוס. המראות משם, הקולות משם, הם כאלה, שלכל ישראלי פוגעים במקום מאוד עמוק, בטראומה מאוד עמוקה, שמלווה אותנו כבר עשרות שנים.

[הקלטה] עד ראייה: "הייתי פה בעלייה ובדיוק אני שומע ירי. הבנתי שזה משהו חריג. אני מצמצם לכיוון פה. תוך כדי, אני שומע את הירי, איך שמחסלים את המחבלים. אני נכנס לזירה, בעצם, ראשון ורואה מלא אנשים, ששוכבים עם פציעות ירי. גברים, נשים, גם ילדים, אנשים מבוגרים, מעשה רצח, ממש מחריד."

אלעד: ובערב, שוב, צמד המילים הזה "הותר לפרסום". ארבעה חיילים, שנפלו ממארב של מחבלים בעזה. הדברים, כמובן, קשורים זה בזה. זו מלחמה אחת, מרובת חזיתות, שישראל מנהלת. ויש, כמובן, קשר בין מה שקורה בעזה למה שקורה ביהודה ושומרון, גם להיפך. אבל הקשר הזה יכול להוביל לשני כיוונים מאוד שונים. המלחמה בעזה יכולה להוביל להפנמה ביהודה ושומרון, להבנה את המחירים והנזקים הפוטנציאליים. אבל המלחמה בעזה יכולה להוביל, ביהודה ושומרון, גם, למרות הכל, להסלמה.

[מוזיקת רקע]

אז הפעם ננסה לבחון בדיוק את זה, בעזרת דוקטור מיכאל מילשטיין, חוקר בכיר במרכז דיין באוניברסיטת תל אביב, בעבר ראש הזירה הפלסטינית באמ"ן, אנחנו נסתכל על הגדה, על יהודה ושומרון, על מה שקורה שם בחודשים האחרונים בחסות המלחמה בחמאס. וגם נסתכל קדימה, קדימה אל שני הכיוונים השונים, שהמצב ביהודה ושומרון יכול לנוע בהם.

שלום מילשטיין.

ד"ר מילשטיין: אהלן אלעד.

אלעד: תראה, הפיגוע אתמול בירושלים הוא משהו, שלא ראינו כבר הרבה זמן, ובאופן כללי, אירוע מאוד חריג. שני מחבלים מכפר סמוך לרמאללה הגיעו לבירה עם נשק אוטומטי מאולתר, "קרלו", ועם אקדח, פתחו באש בתחנת אוטובוס. מה אתה לומד מהאירוע הזה?

ד"ר מילשטיין: תראה, אז הייתי אומר, אלעד, בוא נגדיר את זה ככה. הייתי שם רק את האירוע הזה בפרופורציה, כי ברור לגמרי שהפיגוע היה קשה מאוד. ממש טבח שם, על האוטובוס בירושלים. אבל זה לא מסוג הדברים שמעולם לא ראינו. כלומר, כשאתה מסתכל, אתה מנתח את הפיגוע הזה, אתה רואה, שבעצם, כבר כמה שנים אנחנו עם אותן תופעות של, נקרא לזה, סוג של זאבים בודדים. הרי זה, בסופו של דבר, שני המפגעים הם לא חלק מתשתית מאוד מסודרת. עם נשק מאולתר, עם ניצול של פרצות בירושלים, ואנחנו עוד לא יודעים את כל הפרטים, אבל אני מעריך, זו נקודה, ככה, שחוזרת בהרבה מאוד פיגועים, שיש כאן הרבה מאוד השפעה מהסתה ברשתות, ובכלל, מכל התרבות של הרשתות.

אתה בעצם ממשיך לראות הרבה מהסממנים שמזינים את, כמעט כל הפיגועים שאנחנו קוראים להם "פיגועי השראה" או "פיגועי בודדים". המון המון המון דמוניזציה, קודם כל, של, אגב, לא רק של ישראל, אלא, בכלל, של היהודים, באשר הם. כמובן עידוד לכל מי שצופה בסרטון או רואה תמונה או משתף איזה סוג של פרט מדיה, לצאת בעצמך גם לעשות פיגוע. וזה גם חלק מממש תורה סדורה של חמאס בכל עשרות החשבונות שיש לה בטלגרם ובטוויטר ובפלטפורמות אחרות, הנחיות איך עושים פיגוע. היא ממש אשפית בכל מה שנוגע להנעת פעולה דרך הרשתות החברתיות.

קודם כל הם מצויים שם בצורה מאוד מאוד אינטנסיבית. ב', הם יודעים להעביר מסרים. ג', הם יודעים להניע לפעולה דרך הרשתות האלה. ומאז, באמת, שהתחלנו להבין, או בוא נגיד, הצד הפלסטיני התחיל להבין שאנחנו צועדים לקראת מלחמה בעזה, וזאת ההבנה כרגע בצד הפלסטיני, אתה רואה הרבה יותר קריאות, והם היו רבות מאוד, רק שנבין, גם לפני, הרבה יותר קריאות לציבור באיו"ש: "קומו, תתחילו לעשות מעשה, עזה מדממת, אתם צריכים להתחיל גם לתרום את חלקכם למאבק". וכאמור, הדברים היו לפני, אבל אתה רואה שהרף שלהם, וכמעט הייתי אומר, הקונקרטיזציה של איזה פיגועים לעשות, הרבה יותר גבוהה.

אלעד: אז תראה, אנחנו יודעים, שזו הייתה חלק מהתורה של יחיא סינוואר, לנסות ולאחד את הזירות, והמטרה שלו, או החלום שלו, השאיפה שלו, היו שיהודה ושומרון יצטרפו אחרי שבעה באוקטובר. אנחנו לא ראינו את זה קורה, וגם הפיגוע הנוראי שראינו אתמול, הוא עדיין חריג בהיבט הזה. דיברנו על זה לא פעם, מילשטיין, אתה ואני, על הסיבות לעניין הזה. אבל יכול להיות שהפיגוע אתמול מעיד על תופעה רחבה יותר? או על סדקים שמתחילים להיווצר בחזית היחסית אחידה הזו של יהודה ושומרון לא להצטרף באופן אקטיבי למלחמה בעזה?

ד"ר מילשטיין: נכון, אני מסכים איתך, אלעד. איו"ש, ובעצם גם החברה הערבית בישראל, הסבו אכזבה עמוקה לסינוואר, עד שהוא חוסל, אבל בכלל החמאס גם עכשיו. כי, באמת, ההנחה שלהם הייתה, שכמו שבמאי 2021, ב"שומר החומות", בעיקר החברה הערבית פה בישראל נדלקה, גם הם היו אמורים להידלק, וזה לא קורה. וזה לא קורה, וכאן אנחנו צריכים לשאול את עצמנו את השאלה על רקע האירוע אתמול, כי נוצרה איזה סוג של משוואה מאוד מאוד עדינה, שמאפשרת לנו עד עכשיו, כמעט שנתיים, להעביר את המלחמה הקשה מאוד בעזה, בלי שאיו"ש נדלקת.

וזה קורה בגלל כמה דברים. קודם כל, אנשים, באמת, ואני מדבר עם פלסטינים, הם רואים מה קורה במַעַ'אזִי, והם רואים מה קורה בעיר עזה, והם רואים מה קורה בבית לאהיא ואומרים "אנחנו לא רוצים. לא, לא רוצים, אנחנו מבינים שהחיים שלנו לא קלים, אבל כזה אנחנו לא רוצים". דבר שני, עדיין יש את הדבר הזה, שנקרא הרשות הפלסטינית. היא, נקרא לה, מאוד מאוד מוגבלת וחלשה בפעולותיה. היא ממש לא פרטנר אידיאלי, אבל היא עדיין בולמת הרבה מאוד דברים שליליים. ועוד דבר שקיים, זה בגדול, ואני אומר את זה בצורה מאוד מאוד עדינה, יש איזה יציבות של מרקם החיים ושל הכלכלה. עכשיו, כאן חשוב לי רק להגיד, זה לא שהמצב טוב, המצב רע מאוד מאז השבעה באוקטובר. היום האבטלה כבר חצתה את קו ה-35%, ויש בעיות קשות מאוד לאנשים בלסיים את החודש, אבל עדיין כל הדברים האלה, איכשהו, הרתיעו אנשים מלפתח את הדבר הזה שנקרא אינתיפאדה שלישית.

ואחרי האירוע אתמול, אנחנו בעיקר צריכים לשאול, האם יכול להיות שכל הרכיבים האלה של המשוואה, שעד עכשיו אפשרה לנו יציבות, לא מתחילים להתערער? והאם, לדוגמה, הכלכלה, בעקבות זה, שפשוט ישראל חוסמת כספים לרשות, זה לא מתחיל להיות אירוע הרבה יותר חמור? האם ההגדרה של הרשות, כולל על ידי ראש הממשלה, כאויב, זה לא משהו שמתחיל להיות הרבה יותר דרמטי במוטיבציה, ביכולות, ובכלל בקיום של הרשות? ואני חושב שאנחנו מתחילים להגיע למקומות מאוד לא טובים, אלעד, ויכול מאוד להיות, שפיגוע כמו שחווינו, זה מהרבה הרבה בחינות סנונית, שיכולה להתחיל להיות, או בוא נגיד יהיו פלסטינים שירצו לחקות אותה, מתוך הבנה שכרגע ממש התנאים בשלים.

אלעד: אז בוא נדבר על הגורמים האלה שאתה תיארת כאן, ואני רוצה להתייחס כרגע, לפחות, לשניים מהם. אחד זה הרשות הפלסטינית והשני זה הכלכלה. אנחנו שמענו את שגריר ארצות הברית בישראל, מייק האקבי, שמזהיר, לפי דיווח של ברק רביד אצלנו, מפני קריסה של הרשות הפלסטינית. הוא מדבר, במיוחד, על העניין הכלכלי והוא הזהיר, בין היתר, בכירים ישראלים, בהם גם את שר האוצר, שהתרחיש הזה הולך והופך לריאלי, ככל שעובר הזמן. כלומר, הוא ממש חושש מזה.

ד"ר מילשטיין: ואתה יודע, אלעד, צריך להגיד, מייק האקבי, זה בן אדם שמרגיש הרבה מאוד אמפתיה להתיישבות הישראלית באיו"ש, ובכלל, גם פה ושם מצייץ על ענייני סיפוח, שזה לא דבר רע. והוא בעצמו אומר, שימו לב, עצירת כספי הסילוקין, שזה בעצם כספי המסים שישראל אוספת עבור הרשות ומהווים כמעט 65% מהתקציב של הרשות, זה משהו שעלול להביא להתמוטטות שלה. ואני חושב, מהבחינה הזאת, אלעד, שאנחנו מתקרבים יותר ויותר למקומות שבהם, בעצם, אתה יודע, בלי סוף בשנים האחרונות, שמענו כל הזמן "זאב, זאב", ועוד מעט העסק מתפרק, והרשות מתפרקת, ומחזירים את המפתחות, והכל דועך, וזה לא קרה. אני מאוד חושש, ואני תמיד נזהרתי, אלעד, מלהשתמש בכל המילים האלה של התראה אסטרטגית, כי, באמת, זה לא קרה כבר עשור, למרות שאינסוף גורמי מודיעין השתמשו בזה. ואני ממש מרגיש, שבשבועות האחרונים, ובמבט קדימה למה שמצפה לנו עם הצונאמי הגדול, שאמור להיות סביב הסיפורים של הכרה במדינה פלסטינית ואולי כן או לא סיפוח, אנחנו כן נכנסים למרחב, שעד עכשיו לא התממש, ויש סיכוי שאם ישראל תמשיך במדיניות הנוכחית, הוא יהפוך למציאות.

אלעד: אבל מה שונה? כי אתה יודע, בדיוק אתה אמרת את זה בעצמך, אנחנו כבר שנים שומעים שהנה אוטוטו הרשות הפלסטינית קורסת, ואבו מאזן מחזיר את המפתחות והולך לבחירות ופורש, והנה יש אבטלה, והנה המשטרה לא מקבלת משכורות. למה שהפעם תהיה שונה מכל אותן אזהרות ואיומים?

ד"ר מילשטיין: תראה, אז, בעצם, קורים שלושה דברים שהופכים את העבר, או בוא נגיד, הופכים את ההווה לשונה מאשר העבר. קודם כל דיברנו על כספי הסילוקין. תשמע, הרשות, אני תמיד חושב שכל התיאורים האלה של קריסת הרשות זה משהו יותר מדי דרמטי. הרשות פשוט תגווע. היו הרבה פלסטינים, שאני דיברתי איתם בעבר ואמרו, "תראו, אתם מצפים לרעש גדול, מה שיקרה, זה פשוט גוויעה". ברגע שאין כסף, אין משכורות. אין משכורות, פקידים לא מגיעים. פקידים לא מגיעים, הגופים לא מתפקדים. וזה חידוש של החודשים האחרונים שכדאי שנתחיל לשים אליו לב.

עוד דבר, זה, באמת, כל הדבר הזה שאנחנו קוראים לו הצונאמי. ואתה יודע, אנחנו כבר יכולים לסמן אותו בתור תאריך. אנחנו מדברים סביב ה-22, 23 לחודש הזה, עצרת האו"ם, תחילת ההכרה במדינה פלסטינית. כשכאן, השוני הגדול ביחס לעבר, בעצם, הייתי אומר, נחלק לשניים. קודם כל השאלה מה הרשות תעשה? האם, לדוגמה, הרשות גם תכריז על עצמאות? המשמעות של מהלך כזה, אגב, היא בעצם ביטול הסכמי אוסלו. ואז אנחנו נכנסים לאירוע אחר, זה בעצם מהלך חד צדדי. ועוד דבר, והוא כבר נוגע לצד הכחול, לצד הישראלי. תשמע, אנחנו הרי קוראים עיתונים, אנחנו עוקבים אחרי המדיה. יש כאן שיח ער מאוד על זה ש… בוא נקרא לזה, בין אם בתגובה ובין אם לא בתגובה למה שהפלסטינים יעשו, אנחנו הולכים לספח שטח. ולספח שטח, המשמעות לשנות דרמטית את המציאות באיו"ש. ותשמע, אם הולכים לכיוונים האלה, אלעד, אז אני אומר, שכל הדברים שעד עכשיו קיבעו לנו יציבות, שזה רשות שבסך הכל מתפקדת, למרות שיש קיפאון מדיני, ורשות שבסך הכל מתאמת מהלכים ביטחוניים, למרות שיש שבר גדול ביחסים.

תשמע, כל זה משתנה אם אנחנו הולכים לקראת מציאויות של… אתה יודע, סימוני טריטוריה אחרים, או התנהגות בינלאומית אחרת, או מצב כלכלי של הרשות שהוא שונה. וכדאי מאוד שאנחנו נהיה ערים לתמורות האלה שמחכות לנו.

[מוזיקת רקע]

אלעד: חסות אחת ואנחנו ממש מייד חוזרים.

[חסות]

אלעד: מילשטיין, אני רוצה שנרחיב על אותו צונאמי מדיני, כמו שאנחנו קוראים לו. בעצם, 10 מדינות, שהודיעו שיכירו במדינה פלסטינית כבר בסוף החודש הזה בעצרת האו"ם בניו יורק. כל מדינה הציבה תנאים קצת שונים, אבל בסוף, תצא משם הצהרה ברורה מצד מדינות מערביות, שהן תומכות ומכירות במדינה פלסטינית.

[הקלטות]

UK Prime Minister Keir Starmer: “I can confirm the UK will recognise the state of Palestine by the United Nations General Assembly in September.”

Canadian Prime Minister Mark Carney: “Canada intends to recognise the state of Palestine at the 80th session of the United Nations General Assembly.”

Australian Prime Minister Anthony Albanese: “At the 80th session of the United Nations General Assembly in September, Australia will recognise the state of Palestine.”

אלעד: עכשיו, אבו מאזן רואה את כל הדבר הזה, ואבו מאזן נמצא בסוג של מלכוד, נכון? כי אחרי, שמדינות כמו צרפת, בריטניה, אוסטרליה, קנדה, אחרי שהן הכירו במדינה פלסטינית, הציפייה מאבו מאזן היא, שהוא ירים את הכפפה ויכריז שקמה מדינת פלסטין. אבל העניין הוא, שמצידו זה לא צעד טריוויאלי, זה בכלל לא צעד פשוט.

ד"ר מילשטיין: נכון. נגעת כאן ממש בלב הדילמה, אלעד. כלומר, הדילמה שכרגע נידונה ברמאללה. כי באמת, כרגע, "העולם", נקרא לזה במרכאות, עושה עבור הפלסטינים את העבודה. קנדה ובריטניה וצרפת, ובעצם כל המדינות, שהם לא ארצות הברית, נקרא לזה, בצד הנאור של העולם, כבר הודיעו, "אנחנו הולכים להכיר במדינה הזאת". ואתה יודע, זה בעצם given. כלומר, הסיפור הזה של הצונאמי, אני מקווה שאין עוד בישראל מי שחושב שזה או לא יקרה, או שאפשר לבלום אותו. זה ממש בדרך, ואנחנו הולכים לפגוש אותו. ובאמת, הרשות מבינה שכאן העולם הולך להכיר בה, אבל השאלה היא מה היא תעשה עם העניין הזה. כי לכאורה, הם יכולים לעלות על הפודיום ולהגיד, אתה יודע, כמו ב-ה' באייר תש"ח, "אנחנו מדינה עצמאית. זהו, המציאות השתנתה". אבל הם מאוד מאוד מבינים שני דברים.

אחד, שהיום במערכת הפוליטית הישראלית, יש כאלה שממש מחכים לדבר הזה, הם רואים בזה ממש הזדמנות, כדי באמת להגיד, "הרשות הפרה את הסכמי אוסלו, ולכן מהר אנחנו צועדים לקראת סיפוח". ועוד דבר שהיה בעבר ולא קיים היום, וגורם להרבה חששות ברמאללה, זה ארצות הברית, הממשל האמריקאי. כל עוד, נגיד, היה ממשל ביידן, אז היה ברור לגמרי, שביידן הרבה יותר קרוב, נקרא לזה, בגישה שלו לאיך שמתנהגות יתר מדינות המערב. כרגע, עם טראמפ, אתה לא יודע ואתה לא רוצה סתם לקחת הימורים. אני משער, שממש עד הדקה ה-90 של העצרת, אנחנו לא נבין לגמרי מה הפלסטינים הולכים לעשות. הם כמובן ממשיכים לקרוא את המפה. והדבר, שבעיקר הם חוששים ממנו, זה באמת הסיפור של הסיפוח. כי כאן, באמת, אתה כבר לא מדבר על הכרזה, אתה מדבר על שינוי המציאות בפועל, ואתה רואה אותו בעין.

אלעד: אז אתה אומר, מצד אחד ברשות הפלסטינית כן שמחים ורואים בצונאמי הזה, ההכרה במדינה פלסטינית, כהישג. מהצד השני, הדיבורים של האגף הימני קיצוני יותר בממשלה, סמוטריץ', בן גביר, על סיפוח, זה כן מפחיד אותם.

[הקלטה] שר האוצר בצלאל סמוטריץ': "הריבונות הישראלית תוחל, בעזרת השם, על כ-82% מהשטח. הוועידה האסלאמו-צרפתית שתתקיים לקראת סוף החודש באו"ם, היא שלב חדש בניסיונותיה של הרשות הפלסטינית לפגוע במדינת ישראל. זו איננה הפעם הראשונה. החלת הריבונות ביהודה ושומרון היא צעד מנע נגד המתקפה המדינית שמתוכננת נגדנו, ונגד הניסיונות לסכן את קיומנו ואת עתיד ילדינו."

אלעד: כלומר, אולי אבו מאזן, בסתר, היה מעדיף שצרפת, בריטניה וכדומה יכריזו פומבית שהם מתכוונים להכיר במדינה פלסטינית, אבל לא ממש יעשו את זה.

ד"ר מילשטיין: תראה, זה… זה שאלה טובה [צוחק], מהבחינה הזאת, שאני חושב, שגם… גם ברמאללה נמצאים בהתלבטות עמוקה. הם מסתכלים על ישראל, הם מאוד מאוד חוששים שמה שאנחנו רואים זה לא סתם אמירות ולא סתם סיסמאות או כל מיני סוגים של הפחדות, אלא, באמת, בבואה לדברים שישראל רוצה לעשות בהרכב הפוליטי הנוכחי. ולכן הם…מהם מאוד זהירים, אבל הם מתכוננים לרע מכל. כלומר, הם אומרים, "הסיפור הזה של סיפוח, כן, הוא יכול ממש לקרות. ואנחנו רוצים לראות איך אפשר לבלום אותו".

אלעד: מעניין. טוב, אני רוצה שניגע בגורם השלישי שדיברת עליו, וזה, שבעצם, ביהודה ושומרון הרבה אנשים רואים את מה שקורה בעזה, ורואים גם פעילות צבאית שקורית ביהודה ושומרון בחודשים האחרונים, ומבינים מה עלול לקרות אם הם, באיזשהו מקום, יצטרפו באופן אקטיבי מדי ללחימה ויפתחו, באופן רשמי, חזית עם ישראל.

ד"ר מילשטיין: נכון.

אלעד: זה שיח שקורה? כלומר, אתה שומע שם את זקני יהודה ושומרון מנסים לומר לצעירים, "אנחנו לא רוצים להיות עזה השנייה"?

ד"ר מילשטיין: אתה יודע, מה שמדהים, אלעד, אני מדבר עם… עם בני… מה שנקרא, נציגי כל הדורות והגילאים. אתה לא צריך רק את הזקנים שיגידו, "תיזהרו, יש דברים שאפשר להיכוות מהם". אתה שומע גם את הצעירים, אומרים, "תקשיבו, אנחנו ב-2025, רואים טלוויזיה, רואים את החיים שלנו, רואים את החיים בעזה, לא רוצים כזה". ואתה יודע, אנחנו, באמת, נמצאים במצב, אלעד, ששנתיים אחרי שהתחילה המלחמה הכי קשה ever בין ישראל לבין הפלסטינים, עם לפחות לטענת הפלסטינים, למעלה כבר מ-60,000 הרוגים. עדיין יש את המציאות הביזארית הזאת של שקט יחסי ביו"ש. אומנם ג'נין וטול כרם הם… הם סוג של, נקרא לזה, מובלעת, ששם קורים דברים, נקרא לזה, באטמוספירה עזתית. אבל כשאתה מסתובב היום ברמאללה, בבית לחם, בחברון, אתה, בסך הכל, רואה מציאות יחסית… יחסית יציבה, ועדיין הרבה מאוד אנשים שאומרים, "לא, אנחנו לא רוצים להיות עזה" ודווקא בגלל זה, וכשאני מסתכל קדימה, ואני מסתכל על מה ששימר עד עכשיו את היציבות היחסית, אני מתחיל מאוד מאוד לדאוג, כי אני רואה שחלק מהיסודות, שעד היום גם ישראל בנתה עליהם וגם הרשות בנתה עליהם בתור כאלה שיהפכו את איו"ש לשונה מעזה, הם מתחילים להתערער.

ואני מאוד מקווה, שמקבלי ההחלטות אצלנו ערים א', לְמָה קורה, וב', וזה יותר חשוב, לְמָה יהיו ההשלכות של מעשים שלהם. כלומר, לא משהו שקורה מאיזה כוח עליון שאנחנו לא שולטים עליו. אם אנחנו, לדוגמה, נדבר יותר מדי על הסיפוח, בטח אם נתחיל לממש אותו, ברור לגמרי שאנחנו משנים את כל כללי המשוואה.

אלעד: אז אתה אומר, בעצם, יש את כל התנאים להתפרצות של אש. מה שעד עכשיו מנע מהאש הזו להתפרץ ולהתפשט, היו גורמים, שאי אפשר להקל בהם ראש. הם גורמים אמיתיים, אבל גם הם מתחילים כבר להיסדק, ומספיק הגפרור הקטן הזה בשביל, באמת, להצית שריפה גדולה. ואני תוהה אם בתוך המציאות הזו, מילשטיין, התיאום הביטחוני בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית נמשך, נמשך כרגיל? כי זה, כשלעצמו, דבר מדהים, שבתוך כל זה יהיה תיאום ביטחוני כמו, שהיה עוד לפני שבעה באוקטובר.

ד"ר מילשטיין: לגמרי, אתה יודע, אנחנו הרי מתארים מציאות כל כך קשה, ובתוך… בתוך המציאות הזאת, יש פתאום איזה אי כזה של שקט, שבאמת נקרא תיאום ביטחוני, שבגדול, בגדול, הוא מתפקד. גם בהיבטים המודיעיניים ובהיבטים של סיכולי פיגועים, וגם בכלל, בהיבטים, נקרא לזה, היותר צבאיים של סדר ופעילות צבאית ברצועה.

וגם כאן, אני שם הערת אזהרה, אלעד. לפני חודש וחצי, אנחנו ראינו פיגוע באיו"ש, שהמבצעים שלו היו שני אנשי ביטחון, אגב, כאלה שהתאמנו בקטאר, אנשי ביטחון פלסטינים. ואני… אני מאוד מודאג כאן משני דברים שיכולים לקרות, וקשורים לאותו תיאום ביטחוני, שבאמת, אתה יודע, פעם אבו מאזן קרא לו "תנסיק אמני מוּקָדַש", תיאום ביטחוני מקודש. ככה הוא קרא לו והוא חטף על זה בצורה בלתי רגילה בקרב הפלסטינים.

קודם כל, שיהיו יותר ויותר יוזמות כאלה, כמו של השניים האלה, שביצעו את הפיגוע. ואנחנו נראה כאן, באמת, אווירה של, "תשמעו, עכשיו זה מותר. עכשיו ישראל כבר רואה בנו אויב". והדבר השני, שאם נגיע באמת למצב של צעדים דרסטיים, סיפוחים, או איזשהם, באמת, מהלכים באמת דרמטיים לקראת סוף החודש הזה, אנחנו נראה, באמת, את ההתממשות של הסיוט, שתמיד חששנו ממנו, וקראנו לו "הפניית הקנים", או "היפוך הקנים". כלומר, מצב שבו אחרי 20 שנה, שאיכשהו שמרנו על קשר לא רע עם המנגנונים, אנחנו מקבלים אותם, בדיוק, כמו שהיו בשנת 2000. אויב, כזה שאנחנו נלחמים איתו, ומכאן, יש מצב שאנחנו מתגלגלים, אפילו לתרחיש של כיבוש רחב, חלקי, אולי מלא של איו"ש.

אלעד: תראה, זה מאוד מסובך לנהל מלחמה מרובת חזיתות כמו שישראל מנהלת כבר שנתיים, והעובדה שיהודה ושומרון, עד עכשיו, מכל הסיבות שמנית כאן, לא ממש הפכה למערכה, זה הפך אותה לחזית שקטה יותר בהשוואה לחזיתות האחרות. אבל היום, אחרי שצומצמו כבר החזיתות, ובגלל כל אותן התפתחויות ונסיבות שיש בהן ממש פוטנציאל להדליק את השטח, ובטח אחרי פיגוע קשה, שיצא משם כמו זה של אתמול. אולי הגיע הזמן, הגיע הזמן שנשים יותר תשומת לב למה שקורה ביהודה ושומרון.

ד"ר מילשטיין: נכון. בעצם מה שקורה לנו, אלעד, זה שזירת איו"ש היא פשוט חומקת לנו ככה מתחת לרדאר. ואתה יודע, אני חושב, אלעד, שאנחנו צריכים להגיד, כלפי איו"ש, את אותו דבר, שאנחנו אומרים כלפי עזה. אין ברירות טובות. אין חלופות טובות. כל החלופות, שעומדות לפנינו כרגע, הן רעות. והרשות, אני לא מנסה לצייר אותה בצבעים שהם לא מתאימים לה. הרשות היא לא פרטנר אידיאלי, היא אפילו, לפעמים, ממש יכולה להיות יריב עבורנו. אבל בינינו, בין כל החלופות הקיימות, ובטח הרעיון הזה של להתחיל לכבוש את… את איו"ש ופתאום למצוא את עצמנו אחראים על בסביבות השלושה מיליון פלסטינים, כמובן, עם כל הדברים שנלווים לזה בהיבטים הבינלאומי והיחסים בעולם הערבי, בוא נגיע למסקנה, שכרגע, הרע במיעוטו הוא להמשיך ולייצב את המציאות ולהמשיך לקיים את הרשות הזאת, בלי, כמובן, לפרוץ כרגע לרעיונות של שתי מדינות והסכם מדיני והכל, זה לא ריאלי כרגע. אבל בוא, לפחות, אל תגיע למצבים הרבה יותר גרועים מאלה שאתה נמצא בהם כרגע.

[מוזיקת רקע]

אלעד: דוקטור מיכאל מילשטיין, תודה.

ד"ר מילשטיין: תודה, אלעד.

אלעד: וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק. תחקיר והפקה - דניאל שחר, עדי חצרוני, הילה פז ושירה אראל. על הסאונד - יאיר בשן, שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

אני אלעד שמחיוף. אנחנו נהיה כאן גם מחר.

[מוזיקת סיום]