מתקפת הטרור של חמאס ב-7 באוקטובר, והמלחמה שהיא הציתה, לוותה בפרץ של הפגנות פרו-פלסטיניות וגילויי אנטישמיות בקרב סטודנטים בקמפוסים ברחבי ארה״ב. מהאירועים האלו התפתחה סערה ענקית שהובילה להתפטרות שתי נשיאות באונברסיטאות היוקרתיות ביותר, ושיכולה להשפיע על מערכת הבחירות, על תקציבים של מיליארדי דולרים, על דור המנהיגים הבא של ארה״ב ועל אופייה של המדינה כולה.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 10/01/2024.
[חסות]
היום יום רביעי, 10 בינואר, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום - בכל יום.
פרופ' זומר: כן, 7 באוקטובר תפס אותי האמת ב… עוד במיטה במלון שלי בטרייבקה. אתה יודע, אני עשיתי עדכונים אחרונים לפני שאני הולך לישון, כמו כולנו. שתיים-עשרה וחצי בלילה, והדבר הראשון שראיתי זה היה את הטויוטות הלבנות בתמונה של… הטויוטות הלבנות בשדרות, והבנתי שהחיים שלנו כבר לא ישובו להיות מה שהם היו.
אלעד: פרופ' אודי זומר הוא מרצה למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב, אבל ב-7 באוקטובר הוא היה בתפקיד של עמית מחקר באוניברסיטת ניו-יורק. זו לא הפעם הראשונה שלו במסגרת אקדמית גבוהה בארצות הברית. הפעם, בפרק זמן של כמה חודשים. אז הוא מכיר טוב את המערכת, הוא חווה והוא ראה דברים, ועדיין - העולם האקדמי בארצות הברית של פוסט-7 באוקטובר הצליח להפתיע אותו.
פרופ' זומר: מה שאז מאוד-מאוד הרגשתי, כבר ב-7 באוקטובר, זה בפורומים, כן? בפורומים… בכל מיני פורומים מקוונים שאני שותף בהם של… פורומים אקדמיים בינלאומיים. הרגשתי, אתה יודע, את הסנטימנט האנטי-ישראלי, וכבר, אתה יודע, את האנטישמיות שמבעבעת מתחתיו בצורה מאוד-מאוד כבדה. הגעתי שם לטונים ולהתנסחויות שבחיים לא הגעתי בסיטואציה אקדמית. לדוגמה, אני חבר באיזה ארגון שנקרא Global Young Academy, כן? זה ארגון של חוקרים וחוקרות צעירים, מאתיים חוקרים וחוקרות צעירים מובילים מכל העולם ב… מכל מיני תחומים… השיח שהיה שם, כן? הדיבור… מהיום הראשון, כן? על resistance ועל קונטקסט היה בולט מהשניה הראשונה. אני בעצם… היה עוד איזה ישראלי אחד שאחרי מעט מאוד זמן, ממש ברמה של שעות עזב את הפורום… נותרתי שם, כאילו בודד במערכה, אני חייב להגיד שבאיזשהו מקום הרגשתי שאני נותן שם את הפייט הקטן שאני יכול לתת, אתה יודע… הרגשתי שזה מאוד חשוב ובאיזשהו מקום הרגשתי ש… אתה יודע, לא הצטערתי שאני שם.
אלעד: מה שהתחיל בפורומים באינטרנט כמובן לא נשאר רק שם. יומיים אחר כך, 9 באוקטובר, אודי השתתף בהרצאה, והסנטימנט הזה שהוא הרגיש באונליין היה נוכח גם שם - בעולם האמיתי.
פרופ' זומר: ביום של ההרצאה בניו-יורק אני מגיע לפורום המרכזי של האוניברסיטה ופתאום אני רואה מולי הפגנה. זה היה מאוד… מאוד מוזר, כן? לפחות בימים הראשונים זה היה נראה לך כאילו כל העולם סובב סביב המציאות הישראלית שאתה מחובר אליה. ופתאום אתה מגיע למקום כזה, וזה הפגנה עם דגלים - אני אפילו, בדיעבד, לא יכול להגיד אם זה היה דגלי חמאס או דגלי פלסטין… הבעיה הרגשית הזאת שאתה בא ורואה פתאום את ההפגנה הזאת ומחליף מילים עם אותם מפגינות ומפגינים צעירים ופשוט מרגיש איך הקרביים שלך מתהפכים, כאילו, זה משהו שאתה… זה אי אפשר… אי אפשר ל… אתה יודע, אני אחרי זה… אני זוכר שאחרי זה עליתי למשרד שלי וממש רעדתי פיזית.
אלעד: מה שהתפרץ באוניברסיטאות האמריקאיות ב-7 באוקטובר מוביל עכשיו לסערה ענקית בארצות הברית. סערה שיש בה פוליטיקה, מיליארדי דולרים על הכף… יש בה ניסיון לעצב את דור המנהיגים הבא ויש בה, במידה מסוימת, אפילו ניסיון להשפיע על התרבות ועל האופי של ארצות הברית ושל חלקים גדולים בעולם. עד כדי כך. אז ביום ה-96 למלחמת אוקטובר 23' אנחנו עם מה שקורה בקמפוסים של אוניברסיטאות העילית בארצות הברית.
[מנגינת מעבר קצרה]
אלעד: אוקיי, אז אפשר להתחיל את הסיפור הזה ב-7 באוקטובר. אפשר להתחיל את הסיפור בעשרות ובמאות סטודנטים שיצאו לקמפוסים וקראו לשחרר את פלסטין מהנהר ועד הים.
[הקלטה - קריאות Palestine will be free מאחת ההפגנות]
אלעד: או אלו שקראו להפוך את האינתיפאדה לגלובלית.
[הקלטה - קריאות globalise the intifada מאחת ההפגנות]
אלעד: אלו שהיללו ושבחו את מתקפת חמאס.
[הקלטה - דוברת בהפגנה באוניברסיטת פנסילבניה נואמת לקהל נלהב ואוהד]:
Student: “I remember feeling so empowered and happy, so confident that victory was near and so tangible.”
אלעד: הסטודנטים ב-UCLA הכינו בובת פיניאטה של בנימין נתניהו, ותוך כדי צעקות 'הכו את היהודי הזה', הרביצו לבובה עם מקל.
[הקלטה - רעש של הפגנה]
אלעד: בקופּר קולג', בניו-יורק, סטודנטים יהודים נאלצו להתבצר בספריה מפחד שהמון המפגינים הפרו-פלסטינים בחוץ יפגע בהם.
[רעש מהומה וניסיון פתיחת דלתות מתכת בכוח]
אלעד: ואלו רק חלק מהדוגמאות, יש עוד הרבה אחרות. אבל להתחיל את הסיפור כאן לא יהיה נכון. כי הסיפור הזה מתחיל בעצם הרבה לפני.
פרופ' זומר: ב-1978 בית המשפט העליון האמריקאי בפסק-דין שנקרא Bakke בעצם מאשר את הרעיון של אפליה מתקנת. הרעיון שאפליה מתקנת הוא… כלי לגיטימי לאוניברסיטאות לבוא ולעשות תיקון - to redress past inequalities - לעשות תיקון של חוסר צדק היסטורי, אוקיי? על ידי זה שאוניברסיטאות מעדיפות אנשים על רקע אהה… הגזע שלהם, ואחרי זה בהמשך זה יכול להיות גם בהקשרים של מגדר או העדפה מינית וכו', בעצם הן עושות מהלך שהוא מאושר חוקתית, כן? בית המשפט העליון מאשר את זה חוקתית.
אלעד: מהפכת ה-DEI, כמו שהיא נקראת Diversity, Equity and Inclusion - גיוון, שוויון ושילוב, היא התחילה ממקום שבחן את ההיסטוריה של ההשכלה הגבוהה בארצות הברית, מקום שהבין שההשכלה הגבוהה, בטח במוסדות העילית, היא זו שמייצרת את השכבות הגבוהות הבאות. וכשבהשכלה הגבוהה יש רוב דומיננטי של אנשים שהם מאותה קבוצה - במקרה הזה בעיקר לבנים, גברים, מעמד סוציו-אקונומי דומה - אז המערכת בעצם מנציחה את המעמד שלהם לדורות קדימה ופוגעת באוכלוסיות אחרות, שלא מקבלות גישה והזדמנות. זה הרציונל. זאת דרך להנדס מחדש את החברה כולה בצורה שוויונית וכוללת יותר. וככל שעברו השנים, DEI באוניברסיטאות הפך, בחלק מהמוסדות, כמעט לחזות הכול.
פרופ' זומר: אני סתם אתן לך דוגמה, כן? דיברנו קודם על התפקיד שהיה לי במהלך הקיץ באוניברסיטה של העיר ניו-יורק… כאשר כתבתי את ה-application, כן? כאשר הגשתי את הבקשה… הבקשה עסקה בכלל ברפורמה המשפטית בישראל, כן? בית המשפט העליון הישראלי. איימי, שהיא הפרופסורית שאירחה אותי שם, כשהיא ראתה את הבקשה שלי, כתבה לי 'תקשיב, אתה חייב לכתוב משהו על הפלסטינים'. עכשיו, אמרתי לה 'תקשיבי, יש איזשהו ממשק עם הפלסטינים, אבל זה בעיקר סיפור תוך-ישראלי', כן? היא אמרה לי 'תקשיב, זה לא יעבור ה-DEI אם לא יהיה שם משהו על הפלסטינים'. וזה מה שעשיתי בסוף. ובאמת זה עבר, אני לא יודע אם רק בגלל זה, אבל בטח זה לא… זה לא הזיק.
אלעד: כמה דברים קרו בעקבות מהפכת ה-DEI באוניברסיטאות. ההעדפה לגיוון הביאה איתה סטודנטים חדשים מקבוצות חדשות בחברה שלא הגיעו, בטח לא בהיקף גדול, למוסדות האלה לפני כן. גם ברמת הסגל וההנהלה. הרי הסטודנטים האלה, בתורם, הפכו להיות מרצים ואנשי צוות בכירים. השיח בקמפוסים השתנה - שיח של קבוצות מדוכאים ומדכאים, שיח של פריבילגיות ושל פוליטיקת זהויות. תמיד הרי, לאורך ההיסטוריה, סטודנטים, כקבוצה, היו פעילים חברתיים. אפשר, לדוגמה, לתת את שביתת הסטודנטים הגדולה בשנת 1970 נגד מלחמת ויאטנם, אז מאות מוסדות הושבתו בארצות הברית וכארבע מיליון סטודנטים לקחו חלק במחאה. אז הקרקע בקמפוסים פורייה. ועם השינוי בתמהיל האנושי שם, קרו עוד דברים… פעילות מכוונת של תנועות אסלאמיות, גם קיצוניות, להתברג וליצור תאים סטודנטיאלים עם אג'נדה ברורה.
פרופ' זומר: אנחנו במשך הרבה שנים, היהודים והישראלים התגאו ב… ברשת, כן? שבנינו בקמפוסים האמריקאים, בייחוד בקמפוסים… בכל הקמפוסים וגם בקמפוסים המובילים, מתוך הבנה שזה המקום שבו נבנה דור העתיד, כן? אז יש את ה… מהתאים של Hillel, כן? שכולם מכירים של… של היהודים האמריקאים, דרך מרכזים, לדוגמה, ללימודי ישראל, כן? שנבנו בהרבה מאוד קמפוסים אמריקאים. אנחנו עשינו את זה טוב מאוד, אבל … אתם יודעים, לא שמרנו על זה בסוד. להיפך, אפילו פרסמנו את זה. ואפשר לראות איך התנועות שמנסות עכשיו לקעקע את ישראל בציבוריות האמריקאית, ובטח באקדמיה האמריקאית, ממש יישמו את אותן שיטות, כן? Students for Justice in Palestine זה בעצם רשת ש… אגב, זה חלק מהתאים של הרשת הזאת עכשיו הוצאו מכלל… הוצאו מח… או נאסרו בחלק מהקמפוסים - לדעתי רק באופן זמני, אבל לא משנה - הם נאסרו… המשך הפעילות שלהם נאסר, אבל באמת אתה רואה איך יש פה איזושהי רשת, כן? רשת מאוד חזקה שברגע… כן? שהיה את… שזרקו את הגפרור, כן? של ה-7 באוקטובר, הרשת הזאת לא סתם התעוררה - היא התפוצצה.
אלעד: כן, גם חמאס, אגב, הזריק את עצמו באופן מאוד מתוחכם אל תוך הדנ"א של חלק מהסטודנטים בארצות הברית בזה שניסה לשרטט קו ישר בין נושאים חברתיים שמעסיקים אותם לבין המאבק הפלסטיני.
[הקלטה בערבית]
אלעד: זה ראיון של יחיא סינוואר ל-Vice News, כלי תקשורת פופולרי בקהל הצעיר.
[הקלטה בערבית]
אלעד: ומה שסינוואר אמר שם זה שישראל עושה לפלסטינים את מה שעשו השוטרים הלבנים לג'ורג' פלויד, שהמוות שלו במהלך מעצר הצית מחאות ענק של תנועת "Black Lives Matter" - תנועה שחלק גדול ממנה הם בדיוק אותם סטודנטים צעירים שנלחמים, בין היתר, גם על שינוי אקלימי, על MeToo#, על זכויות הקהילה הגאה, וסינוואר אמר להם בעצם שגם מאבק נגד ישראל הוא חלק מסל המאבקים האלה. המסר שלו בהחלט עבר.
פרופ' זומר: צריך לזכור שיש בארצות הברית, כמו בעצם בכל מקום בעולם, אולי חוץ מישראל, את המפלצת הזאת בת אלף השנים של האנטישמיות, כן? שאחת לכמה זמן היא מורידה את הראש ו… אתה יודע, נמצאת ככה מתחת לקרקע, אבל ברגע שההזדמנות עולה - היא מרימה את הראש, מנערת את הבוץ שלה ומתחילה לנשוף אש, בסדר? וזה השילוב הזה, כן? זה השילוב הקטלני בין התמיכה הזאת, שהגיעה גם אגב ממקומות גבוהים באוניברסיטאות, שבסופו של דבר מבוססת על… על זה שיש איזשהם רגשות אנטישמיים חזקים, עם הרשת המוצלחת - חייבים להגיד, כן? הרשת האפקטיבית הזאתי.
אלעד: חסות אחת וממש מיד חוזרים.
[חסות]
אלעד: אז אנחנו עם מה שקורה בקמפוסים של האוניברסיטאות בארצות הברית, וכמובן, שהדברים האלה לא קורים רק בארצות הברית, אבל שם המחאות האנטי-ישראליות, שהפכו בחלק מהמקרים גם למפגני כוח אנטישמיים, כן הובילו לסערה פוליטית גדולה שעדיין נמשכת. והרגע שבו הסערה הזו באמת התחילה - הוא קרה בחודש דצמבר.
[הקלטה] הדוברת היא חברת בית הנבחרים:
Virginia Foxx: “Good morning. The Committee on Education and workforce will come to order. Before we begin…”
אלעד: הרפובליקנים בקונגרס, שראו את כל מה שקורה בקמפוסים, יזמו דיון בוועדת החינוך, שאליה הוזמנו שלוש נשיאות של מוסדות עילית באמריקה - נשיאת אוניברסיטת פנסילבניה, נשיאת הרווארד והנשיאה של MIT. הנושא היה לא רק האנטישמיות בקמפוסים אלא גם מה שהוגדר כתגובה הבלתי מספקת של ההנהלה. והדברים הפכו לבאמת מעניינים בדיון כשחברת הקונגרס אליס סטפניק קיבלה את הרשות לשאול.
[הקלטה]
Virginia Foxx: “Ms. Stefanik, you’re recognized for five minutes.”
Elise Stefanik: “Dr. Gay, a Harvard student calling for the mass murder of African Americans is not protected free speech at Harvard, correct?”
Claudine Gay: “Our commitment to free speech…”
Elise Stefanik: “It’s a yes or no question. Is that correct? Is that Ok for students to call for…”
אלעד: עכשיו, שווה להגיד משהו על סטפניק. היא דמות מאוד שנויה במחלוקת בארצות הברית, היא תומכת נלהבת של טראמפ. בעצמה, אגב, הודחה מתפקיד בוועד המייעץ לבית הספר למנהיגות בהרווארד כי היא הדהדה את התיאוריה של טראמפ שהבחירות נגנבו ממנו. אבל כאן בדיון הזה היא שאלה את הנשיאות שאלה, שלכאורה, אין ממש מה להתלבט לגביה. שאלה, שלכאורה, לא אמורה להיות שנויה במחלוקת.
[הקלטה]:
Elise Stefanik: “Does calling for the genocide of Jews violate Penn’s rules or code of conduct?”
Liz Magill: “If the speech turns into conduct, it can be harassment, yes. It is a context dependent decision, Congresswoman.”
Elise Stefanik: “It’s a context dependent decision? That’s your testimony today? Calling for the genocide of Jews is, depending upon the context? Does calling for the genocide…”
פרופ' זומר: היא בעצם שאלה אותן שאלות מאוד פשוטות, כן? שאלות שנוגעות למה שקרה בקמפוס והאם מה שקרה בקמפוסים שלהם הוא משהו שנוגד ה… את החוקים של הקמפוס, האם לקרוא לרצח עם של יהודים זה משהו שנוגד את החוקים בקמפוס, והתשובות שלהן היו לא פחות ממזעזעות. בסוף הן לא הצליחו להגיד שום דבר חד-משמעי. אתה לוקח חוקרות מובילות, כן? ליז מגיל היא חוקרת מובילה בתחום של… של משפט, קלודין גיי היא חוקרת… היא מדענית מדינה, כן? מהתחום שלי. ספציפית, היא מתעסקת בדיוק בעניינים של… של מיעוטים, כן? של מיעוטים פוליטיים, וההצבעה שלהם וכולי… כלומר, ממש היית מצפה שבהקשרים כאלה הן יוכלו לקחת עמדה מוסרית חד-משמעית, ולהגיד הדבר הזה פסול מוסרית, קודם כל, וגם לא מקובל לפי חוקי הקמפוס שלנו. והן לא הצליחו לומר את זה.
אלעד: עכשיו, זה לא קורה במקרה. זה לא מקרי שהרפובליקנים, שחברת קונגרס כמו סטפניק, הם שהובילו את הדיון ועמדו בתקיפות נגד אותן תשובות בזויות של הנשיאות. כבר שנים שהרפובליקנים בארצות הברית טוענים שמשהו מאוד בעייתי קורה באקדמיה. שהיא הופכת למעוז ה-Woke - הפרוגרסיב, השמאל הרדיקלי. בדיון, למשל, עלו טענות לחוסר גיוון פוליטי. חבר קונגרס רפובליקני אמר שרק שני אחוזים מאנשי הרווארד העידו שהם תומכים בטראמפ. הרפובליקנים בעצם ראו בהפגנות האנטי-ישראליות ובאנטישמיות בקמפוסים את הדרך להעביר לקהל הרחב את מה שהם מנסים לטעון על מוסדות העילית כבר שנים. ואחרי הדיון הסוער, הגיעו גם התנצלויות. בערך.
[הקלטה]
Liz Magill: “I was not focused on, but I should have been, the irrefutable fact that a call for genocide of Jewish people is a call for some of the most terrible violence human beings can perpetrate. It’s evil, plain and simple.”
אלעד: זו למשל נשיאת אוניברסיטת פנסילבניה ליז מגיל. היא הסבירה, כמו עמיתותיה, שהיא בכלל נגד האנטישמיות ורוצה שכל סטודנט ירגיש בקמפוס ביטחון. אבל זה כבר לא הספיק. הייתה ביקורת ציבורית אדירה שקראה לנשיאות להתפטר. ובהיבט הזה חשוב לציין אדם אחד במיוחד - המיליארדר היהודי-אמריקאי ביל אקמן.
[הקלטה]
Bill Ackman: “But I do think Harvard needs to do a deep examination of, you know, one, there’s been a meaningful rise in antisemitic incidents on campus since October 7 and universities done very little. You know, the reaction was…”
אלעד: אקמן, בעצמו בוגר הרווארד, התחיל ממש קמפיין להדחה של הנשיאות. ליז מגיל מפנסילבניה הייתה הראשונה שהודחה, ואקמן התמקד עכשיו בהרווארד. הוא הודיע שיעצור תרומות למוסד בשווי של מיליונים, ושדיבר עם חברים שתורמים בעצמם מיליונים רבים לאוניברסיטה שאמרו שיעשו את אותו הדבר. בעיתוי לא מקרי, לכאורה, התגלה שנשיאת הרווארד, גיי, חשודה שהעתיקה חלקים בעבודות אקדמיות שהיא הגישה. וזה לקח כמה שבועות, וגם היא נאלצה לעזוב את התפקיד.
פרופ' זומר: אתה יודע, זה כמו שתפסו את אל קפונה על העלמת מס בסוף, כן? אז על מה קלודין גיי בסוף… על מה ה… יש בזה משהו קצת מזעזע, כן? קצת, הייתי אומר, פשיטת רגל מוסרית, אבל בסוף על מה הסגל בהרווארד הצליח להתאחד ולהסכים על זה שצריך להעביר אותה מתפקידה? לא על מה שהיא אמרה בקונגרס ולא על האופן שבו היא טיפלה בתהליכים ה… ובאלימות בקמפוס, אלא על זה שהיא עשתה גניבת… גניבה ספרותית, מה שנקרא גניבה ספרותית - plagiarism, כן?
אלעד: אקמן בשלב הזה עבר להתמקד ב-MIT, אלא שאז קרה עוד משהו. הוא הודיע בימים האחרונים בטוויטר שקיבל פנייה לגבי מאמר ובדיקה שייפתחו נגד אשתו, חוקרת ישראלית בשם נרי אוקסמן, הכל בחשד שהיא בעצמה העתיקה קטעים מויקיפדיה בעבודת הדוקטורט שלה. אקמן לא היה מוכן לקבל את זה, הוא הגדיר את העניין כקמפיין נגד המשפחה שלו והודיע שיקים מיזם, שבעזרת אינטליגנציה מלאכותית יסרוק את כל העבודות האקדמיות של אנשי הסגל הבכיר ב-MIT כדי לבדוק אם בוצעו בהן העתקות בניגוד לכללים. 'איש לא ישן הלילה ב-MIT, הם יודעים כבר שהם ייחשפו', כך הוא צייץ, והבטיח שאחרי MIT הכלי הזה שהוא יוצר יבדוק עבודות אקדמיות גם במוסדות אחרים.
פרופ' זומר: מה שאני מעריך שאתה תראה זה את הדבר הזה… ואתה יודע, וזה טווח זמן מאוד קצר, בעצם, הכלים הזה, האלה כבר קיימים, כן? זה רק עניין של… של לארגן את זה באיזשהו מיזם שלא אמור לקחת המון זמן ולא אמור לעלות הרבה כסף, וגם, כמו שאמרנו, ביל אקמן - כסף זה לא מגבלה מבחינתו. וזה ממש יכול לזעזע את אמות הסיפים, אם תראה שבאמת אצל… גם כמותית, כן? אתה יודע, על כמות גדולה של פרופסורים ופרופסוריות… חטאו בגניבה ספרותית, וגם איכותית אצל אותם, אתה יודע, אנשים בולטים, כן? בתוך האקדמיה האמריקאית. אם תראה אצלהם כזה דבר זה משהו שבאמת יכול להיות game changer רציני.
אלעד: תודו, אלו לא התפתחויות מובנות מאליהן. מהטבח הנורא שחווינו ב-7 באוקטובר, המלחמה של ישראל בחמאס בעזה, ועד התפטרות של שתי נשיאות באוניברסיטאות עילית בארצות הברית ודיון סוער על עתיד ההשכלה הגבוהה האמריקנית שיכול לעצב מחדש את החברה האמריקאית וההנהגה שלה כולה.
פרופ' זומר: העולם האקדמי הוא עולם מאוד משמעותי בכלל ובטח בארצות הברית שזה, אתה יודע, זה המקום שבו האמריקאים תופסים… זה לא רק שהאמריקאים תופסים, אגב, את ה… המקום שבו דור העתיד של המנהיגים שלהם מתחנכים, אלא גם זה מקום שהם תופסים אותו כמוביליות חברתית, כן? זאת… אם אתה יש לך את החלום, אתה כמשפחה מהגרת, כן? קלודין גיי זו דוגמה, כן? ההורים שלה היו מהגרים, כן? משפחה מהגרת שאומרת 'אם אני אגדל מספיק טוב את הבת שלי והיא בסוף תגיע לקולומביה או ייל או הרווארד, העתיד שלה מובטח', כן? זה רעיון באמת של מוביליות חברתית שגם… לפחות במידה חלקית עובד, אוקיי? ופתאום אתה רואה פה איזושהי סערה פנימית.
אלעד: ההשכלה הגבוהה האמריקאית היא חלק מהחלום האמריקאי, וחופש ביטוי אמור להיות אחד הבסיסים היציבים ביותר בקמפוסים, אבל כשעובר הגבול ו-free speech הופך ל-hate speech אז ראינו, אפילו פרופסורים מוערכים לא תמיד יודעים לומר 'עד כאן'. והיום בארצות הברית נשמעות הרבה טענות - לטובת DEI והאופן שבו נפתחו האוניברסיטאות לקהלים חדשים, נגד DEI והנזק שנוצר לסטנדרטים החינוכיים שהוחלפו בקדושת הגיוון. יש טענות שחופש הביטוי נפגע בגלל ההפגנות נגד ישראל או שהוא נפגע אם מונעים את ההפגנות נגד ישראל. יש טענות של הרפובליקנים שכל מה שקורה באוניברסיטאות מוכיח שהאנטישמיות נמצאת בשמאל, ומנגד - טענות של דמוקרטים שהרפובליקנים בכלל מנסים לכסות את הגזענות שנמצאת במחנה שלהם. ויש רבים שטוענים שכל האירועים האלה מוכיחים שה-Ivy League, ליגת העל של האוניברסיטאות בארצות הברית, הגיעה פשוט לרמת ניתוק כזו שכבר לחלוטין איבדה את הקשר עם הציבור.
פרופ' זומר: אגב, נקודה מעניינת פה היא שבאמת ברמה של האליטות האמריקאיות, כן? גם באקדמיה האמריקאית וגם באותם ארגונים בינלאומיים, שרובם נמצאים בארצות הברית ובניו-יורק… בהקשר של האו"ם, יש התעלמות, אבל בציבור האמריקאי… הציבור האמריקאי רואה יפה מאוד, כן? דרך כל הבולשיט הזה, ואומר בצורה חד משמעית, כן? יש 81%, [מדגיש] 81% מהציבור האמריקאי אומר שארגוני נשים בינלאומיים צריכים לחקור את מה שהיה ב-7.10 בהקשר של אלימות כנגד נשים, אונסים וכולי. זאת אומרת, בעצם אתה רואה פה איזשהו, אם מדברים, כן, על חוכמת ההמונים, כן? לגבי מה מוסרי, מה נכון, אני חושב שההמונים האמריקאים מצליחים לראות פה בצורה הרבה יותר טובה את מה שקרה שם מאשר אותן אליטות, כולל אותן, אתה יודע, בצורה פרדוקסלית, אותן שלוש נשיאות נשים של המוסדות המובילים באמריקה, שבסוף באו ודיברו על זה שהכול הוא context dependent, ולא הצליחו להגיד שום דבר חד משמעי - לא בהקשר של מה שקרה בקמפוס שלהם ולא בהקשר של מה שקרה ב-7 לאוקטובר. קודם כל, אני חושב שחשוב שאנחנו כמדינת ישראל וכ… בטח חוקרים וחוקרות ישראלים, אנשי האקדמיה וסטודנטים ישראלים, אני חושב שמאוד חשוב שלא נעלם מהקמפוסים האלה. להיפך, אוקיי? זה, גם אם זה קצת לא נעים וגם אם זה אומר שיש דיונים… דיונים מסובכים, חשוב מאוד שנמשיך להיות שם. יש מאוד משמעות, קודם כל, לנוכחות שלנו, יש משמעות לזה שאנחנו מראים, כן? שישראל מייצרת… פריצות דרך מדעיות אמיתיות. צריך להמשיך לעבוד דווקא במקומות האלה, קודם כל כי אנחנו פשוט לא יכולים להרשות לעצמנו לאבד את הזירות האלה, זירות שהן [מדגיש] כל כך משמעותיות מבחינת האופן שבו הפוליטיקה האמריקאית מתפתחת, המנהיגות הפוליטית והעסקית האמריקאית מתפתחת, ובסופו של דבר אני בטוח, אני בטוח, אתה יודע, אני מכיר היטב גם את המקומות האלה וגם את האקדמיה הישראלית וגם, בכלל, את ה… את מדינת ישראל - אנחנו יכולים להצליח. סליחה על הפומפוזיות, אבל אני באמת חושב שזה נכון.
אלעד: פרופ' אודי זומר, תודה רבה.
פרופ' זומר: בשמחה.
אלעד: וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה - עדי חצרוני, שירה אראל ודני נודלמן, על הסאונד יאיר בשן, שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.
אני אלעד שמחיוף.
אנחנו נהיה כאן גם מחר.
[חסות]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments