אחד ביום - מה טראמפ חושב על נתניהו?

הביקור הנוכחי של ראש הממשלה נתניהו מסתמן כחמים וידידותי, ומבליט את השותפות הקרובה בינו לבין נשיא ארה״ב לשעבר, דונלד טראמפ. אבל זה לא תמיד היה ככה: העיתונאי ברק רביד זוכר איך רק לפני שנים ספורות פגש את טראמפ באחוזתו במאר-א-לגו, שם שמע עד כמה היה מאוכזב, בלשון המעטה, מהתנהלות נתניהו. מאז, מערכת היחסים בין השניים ידעה עליות ומורדות – עד שהבשילה לשותפות של ממש במתקפה המשולבת על איראן. אבל האם מדובר בהתפייסות אמיתית – או רק בתמרון פוליטי זמני? הפעם אנחנו עם ברק רביד, שליחנו לארה״ב ומחבר הספר ״השלום של טראמפ״, על המשקעים מהעבר, היחסים הקרובים – וגם על הניסיון של השניים לתרגם את השפה המשותפת שלהם למעשים של ממש.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 10/07/2025.

‏[חסות]

‏[מוזיקת פתיחה]

‏אלעד: היום יום חמישי, עשרה ביולי, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף, אנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום, בכל יום.

‏שלושה חודשים אחרי שהפסיד בבחירות לנשיאות, ישב דונלד טראמפ במאר-א-לאגו. עכשיו, זה לא מקום רע לשבת בו, כן? ממש גם לא היה צריך לרחם על טראמפ. אבל גם אם אתה מיליארדר שחי באחוזה מפוארת, אז להיות רגע אחד האיש החזק ביותר בעולם, ורגע אחרי, לחזור להיות פשוט מיליארדר שחי באחוזה מפוארת - זה לא שינוי קל.

‏וברגע הלא קל הזה, הגיע למאר-א-לאגו העיתונאי ברק רביד, שכתב אז את הספר שלו "השלום של טראמפ".

‏[הקלטה]

Barak Ravid: “What did you think when Bibi started talking about annexing parts of the West Bank?”

Donald Trump: “I got angry and I stopped him, because that was too… that was really going too far. That was going way too far. And we, we were not happy about that.”

‏אלעד: עכשיו, המעבר הזה, מהאיש החזק בעולם, למי שהוא כבר לא ממש חזק, היה קשה במיוחד עבור טראמפ, כי טראמפ הרגיש, האמין, שהניצחון בבחירות נגזל ממנו, שהוא עדיין לא השלים את המשימה. ובשיחה ההיא, עם ברק רביד, טראמפ הוציא את העצבים שלו, את התסכול שלו, את האכזבה שלו על אדם אחד.

‏[הקלטה]

Donald Trump: “Fuck him!”

‏אלעד: נתניהו.

‏ברק: זה היה כעס אותנטי. היו לטראמפ ולנתניהו הרבה מאוד התנגשויות בקדנציה הראשונה. גם בנושא הפלסטיני, גם בנושא האיראני, ולבסוף בנושא האישי של הבחירות, שבהן טראמפ הפסיד לג'ו ביידן.

‏[הקלטה]

Donald Trump: “Bibi Netanyahu, before the ink was even dry, to do a message, and not only a message, to do a tape to Joe Biden, talking about their great, great friendship. I was disappointed in Bibi. I haven’t spoken to him since.”

‏ברק: הכעס של טראמפ על נתניהו בנושא הברכה שלו לג'ו ביידן, הציפה מעל פני השטח, הרבה מאוד כעסים אחרים שהיו לו. ופוצצה אותם כשטראמפ כבר היה מחוץ לבית הלבן, ולכן טראמפ הרגיש, אני חושב, יותר חופשי לומר אז את הדברים.

‏אלעד: ארבע שנים עברו מאז. זה לא המון זמן. והנה, תראו מה קרה. ברק, שמעתם אותו עכשיו, הוא היום שליח חדשות 12 לארצות הברית. הוא נמצא בוושינגטון, והוא מסקר את הביקור החם, הידידותי, את השותפות הקרובה שבין ראש הממשלה נתניהו לבין הנשיא טראמפ.

‏[הקלטה]

Prime Minister Benjamin Netanyahu: “So, I want to present to you, Mr. President, the letter I sent to the Nobel Prize Committee.”

President Donald Trump: “Uh!”

Prime Minister Benjamin Netanyahu: “It’s nominating you for the peace prize, which is well deserved, and you should get it.”

President Donald Trump: “Thank you very much. This I didn’t know. Wow. Thank you very much. Coming from you in particular, this is very meaningful. Thank you very much.”

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: אז הפעם, ביקשנו מברק להסביר לנו את הדרך, את השינוי, לא של נתניהו, גם לא של ברק עצמו, אלא של טראמפ. איך הגענו מהרגע הזה?

‏[הקלטה]

Donald Trump: “Fuck him!”

‏אלעד: לרגע הזה.

‏[הקלטה]

President Donald Trump: “I wanna thank and congratulate Prime Minister Bibi Netanyahu. We worked as a team like perhaps no team has ever worked before.”

‏אלעד: ומה בעצם קרה באמצע?

‏[מוזיקת רקע]

‏שלום ברק.

‏ברק: שלום אלעד.

‏אלעד: תגיד, הוא ממש כעס על נתניהו אז, נכון?

‏ברק: כן, ודאי. מה חירפן את טראמפ ב-2021, כשפגשתי אותו במאר-א-לאגו? למה הוא קילל? כי הוא חש כפיות טובה. אני חושב שהוא ראה את עצמו בקדנציה הראשונה, כמי שעשה הרבה דברים למען ישראל, וגם דברים למען נתניהו אישית.

‏[הקלטה]

Donald Trump: “In a moment I will sign a presidential proclamation, recognizing Israel’s sovereign right over the Golan Heights.”

‏ברק: הוא ראה, לדוגמה, את ההחלטה שלו להכיר ברמת הגולן כחלק מישראל, כמתנה פוליטית לנתניהו. ולכן הוא כל כך התעצבן, כשהוא תפס את מה שנתניהו עשה, ככפיות טובה.

‏אלעד: ומאז, כלומר, הם לא דיברו, הם לא היו בקשר, אבל מאז הרי טראמפ הפך מנשיא לשעבר, למועמד לנשיא לעתיד. שוב, אדם שאמור להיות בעמדה הזו, בקשר עם מנהיגים עולמיים, ושוב אדם שהדרך שלו אמורה להצטלב עם בנימין נתניהו.

‏ברק: אתה יודע, מאז עברו, זרמו, הרבה מאוד מים בבריכה במאר-א-לאגו, והשניים האלה, במאמץ, אגב, מאמץ מאוד גדול של נתניהו. ועוד היה בחירות בארצות הברית, בהתמודדות בין טראמפ לקמלה האריס, עזרו מאוד לקרב את טראמפ ונתניהו חזרה. נתניהו לא רצה את קמלה האריס בבית הלבן. הוא העדיף את טראמפ עשרות מונים. טראמפ היה צריך את נתניהו בקמפיין הבחירות לצידו, כדי שהוא יוכל לתקוף את קמלה האריס ולהגיד שהאריס היא נגד ישראל, והוא בעד ישראל.

‏[הקלטה]

Donald Trump: “If we don’t win this election, Israel, in my opinion, within a period of two to three years will cease to exist. If I do win, Israel will be safe and secure and we will stop the toxic poison of antisemitism from spreading all over.”

‏אלעד: אז, אז הסידור הפוליטי, האינטרס הפוליטי המשותף, עזר לשקם את היחסים, לפחות במידה מסוימת, כי כן חודש הקשר. טראמפ, אנחנו יודעים כמובן, נבחר לכהונה שנייה, ונתניהו הפך למנהיג הראשון בעולם, שהוזמן לביקור בבית הלבן.

‏[הקלטה]

Prime Minister Benjamin Nenatyahu: “Now in the first days of your second term, you picked up right where you left off. Your leadership helped bring our hostages home, among them American citizens. You freed up munitions that have been withheld from Israel.”

‏אלעד: אז תסביר לי, מה? טראמפ שכח, עבר הלאה?

‏ברק: גם בחודשים הראשונים של טראמפ בבית הלבן, הוא לא שכח לנתניהו הרבה מאוד מהדברים שגרמו לעימותים ביניהם. הוא לא האמין לו, הוא לא בטח בו. צריך לזכור, זה, נתניהו ביקר בבית הלבן שלושה שבועות אחרי שהוא חזה הפסקת אש בעזה.

‏טראמפ והשליח שלו וויטקוף לקחו חלק מרכזי בגיבוש של הפסקת האש הזאת, בהשגת העסקה, עסקת החטופים ההיא. אז זה היה ההקשר שבו נתניהו הוזמן לבית הלבן, ושבו התקיימה הפגישה הזאת.

‏אבל לי אמרו כמה מהאנשים של טראמפ, גם לפני הפגישה בחודש פברואר, וגם בשבועות שאחרי מכן, שטראמפ is clear eyed about Netanyahu, כלומר הוא לא, אין לו אשליות לגבי נתניהו. והוא זוכר את העימותים שהיו להם בקדנציה הקודמת, וחושב שזה גם עשוי להתרחש, או עלול להתרחש, גם בקדנציה הזו.

‏אלעד: תראה, ראש הממשלה אמר אז שהוא מגיע עם ראש פתוח לגבי המשך משא ומתן והמשך העסקה. אבל נתניהו גם אמר באותו זמן, שהוא כן מתכנן להמשיך את המלחמה בעזה, שהוא לא רוצה לסיים אותה. וטראמפ שמע את שני הדברים, שמע מצוין.

‏ברק: אני חושב שבביקור הראשון בפברואר, אני חושב שעוד לא הייתה הבנה אמיתית, בצד האמריקאי, לגבי מה בדיוק קורה בעזה. צריך להגיד, גם טראמפ בחודשים הראשונים ניסה להסתער גם על נושא רוסיה-אוקראינה, גם על נושא עסקת חטופים והפסקת האש בעזה, וגם על נושא איראן. כן? הסכם גרעין עם איראן. הכל במקביל, והכל היה על אותו בן אדם, סטיב וויטקוף. זה, אני חושב, הרבה מאוד חבלי לידה של הממשל הזה.

‏אלעד: אז זהו, אני חושב שאנחנו ממש יכולים לראות עקומת למידה של ממשל טראמפ החדש. נזכיר, ממשל שהוא בסך הכל בן פחות מחצי שנה.

‏ובפרט אפשר לראות את העניין שהתחלחלה ההבנה שכדי לקדם עסקה בעזה צריך ללחוץ לא רק על חמאס, אלא גם על ישראל. ועם התובנות האלה של טראמפ ושל סביבתו, אנחנו הלכנו והתקרבנו לנקודה, שבה ישראל אותתה, שהיא אוטוטו מתכוונת לתקוף באיראן, להרחיב בעצם את המלחמה לנקודה הכי מורכבת, הכי נפיצה שלה.

‏ברק: ללא ספק, ללא ספק. לפני המלחמה, בחודשים שלפני, היו הרבה מאוד בכירים בממשל שחשבו שהאינטרס האמריקאי הוא להגיע להסכם עם איראן ולהימנע ממלחמה בכל מחיר. זה היה סגן הנשיא ואנס, זה היה השליח וויטקוף, זה היה אנשים בכירים במשרד ההגנה. זה היה אפילו מרקו רוביו. אגב, זה היה טראמפ עצמו. כן? טראמפ לא מסתיר את עמדותיו. הוא אמר מול המצלמה שהוא מעדיף להגיע לעסקה, כי הוא רוצה בכל מחיר להימנע מצורך להיכנס למלחמה. זה, זה הדברים היו גלויים.

‏[הקלטה]

President Donald Trump: “Well, there are two ways Iran can be handled, militarily or you make a deal. I would prefer to make a deal, cause I’m not looking to hurt Iran. They’re great people, I know so many Iranians from this country.”

‏ברק: זה לא היה… אני, אני כאילו יודע שיש איזה נרטיב כזה, שזה הכל היה הונאה מתוחכמת, להרדים את האיראנים וכולי. זה, זה סיפור טוב, אבל הוא לא נכון. בוא, ההצעה שארצות הברית נתנה לאיראן להסכם גרעין, לא כללה אפס העשרת אורניום באיראן. לא כללה השמדה של כל מתקני הגרעין. אני אומר לך כי אני יש לי את הנייר הזה פה אצלי בבית. זו הייתה ההצעה. וזה בוודאי לא היה משהו שחופף את האינטרס הישראלי.

‏האיראנים לא היו מספיק חכמים, כדי לקחת את הנייר הזה ולהגיד מיד כן. הם מרחו את הזמן, וכשהם מרחו את הזמן, הם עצבנו את טראמפ, פתחו חריץ, שדרכו נכנס נתניהו, בצורה מאוד חכמה. ובעצם הצליח לשכנע את האמריקאים, שהאיראנים לא רציניים במשא ומתן, מה שגם בסוף, איפשר לו לצאת למלחמה הזאת.

‏אלעד: ועדיין, הרי יש פער בין לא להתנגד לתקיפה ישראלית באיראן, אפילו לתמוך בקריצה, לעומת לקחת כמעט בעלות על המלחמה, ובסוף גם להשתתף באופן אקטיבי. אז מה קרה בימים האלה ששכנע את טראמפ ללכת לא רק עם ישראל, אלא ללכת ככה עם נתניהו?

‏ברק: האמריקאים, שעה לפני שהוטלו הפצצות הראשונות, האמריקאים שלחו הודעה כתובה לטורקיה, קטאר, איחוד האמירויות וסעודיה. בהודעה הזאת נאמר - א', ישראל תתקוף היום באיראן. ב', ארצות הברית לא מעורבת בהתקפה הזו בשום צורה. ג', טראמפ רוצה שלום עם איראן.

‏זו הודעה שהועברה בערוצים חשאיים, לארבע המדינות האלה. למה זה הועבר לארבע המדינות האלה? כי האמריקאים העריכו שמהארבע המדינות האלה זה יעבור לאיראנים. והם רצו באותו זמן… עדיין הם היו בראש של להרחיק את עצמם מהאירוע. שר הביטחון כ"ץ, אמר השבוע, זה היה מאוד מעניין, שבשיחה האחרונה של טראמפ עם נתניהו, לפני התקיפה, טראמפ עוד אמר לו, "אם זה לא מצליח, אז בפעם הבאה שאתה תתקשר, אני אגיד 'ביבי who?', כשיבקשו ממני לדבר איתך. אני אגיד 'מי? מי זה? איזה ביבי? לא מכיר'."

‏ואני חושב שזאת הייתה התפיסה, באותן שעות ובאותם ימים שלפני התקיפה של - בסדר, אנחנו לא יכולים לעצור את ישראל מלעשות את זה, אבל אנחנו לא רוצים שום חלק בזה, ובעיקר כי אנחנו חושבים שזה יסתבך ויהפוך למשהו נורא ואיום עבור אמריקה.

‏אלא מה? הסתבר שזה לא המצב.

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: לא, זה לא המצב. וזו נקודה מורכבת בסיפור שלנו. כי מצד אחד, ראינו שותפות שיא בין שתי המדינות, ובין שני המנהיגים, שהחליטו יחד להטיל פצצות על איראן. אבל מהצד שני, טראמפ שוב הטיל את מה שארצות הברית מכנים ה-F-bomb כשדיבר על נתניהו.

‏אבל קודם חסות אחת, וממש מייד חוזרים.

‏[חסות]

‏אלעד: ברק, טראמפ בכהונה השנייה שלו, הוא לא רק נשיא של "America First", הוא נשיא שכן מסתכל החוצה ורוצה והבטיח לסיים את המלחמות הפתוחות בעולם. ואחרי שמאוד ניסה מאוד לא לפתוח במלחמה עם איראן וללכת בדרך הדיפלומטית, ישראל תקפה, וטראמפ…

‏ברק: דיברתי עם טראמפ ביום שישי, בארצות הברית זה היה יום אחרי התקיפה. אוקיי? והוא ממש היה נלהב מהאירוע, כי הוא אמר "וואו, זה היה הצלחה אדירה, זה היה יום גדול", כי אני חושב שהוא באמת העריך שזה עלול לא יצליח. ומרגע שזה כן הצליח, אני חושב שהייתה תזוזה לאט לאט, של טראמפ, לכיוון של הצטרפות למלחמה הזאת. לקח כמה ימים לטראמפ להבשיל עם ההחלטה הזאת. הוא ישב עם ה… עם כל הגנרלים שלו וביקש שיראו לו שהפצצות של החמש עשרה טון, אוקיי? המפצחות בונקרים האלה, שזרקו על פורדו, תוכיחו לי שזה עובד. שלא יהיה לי פדיחה שאני זורק את הפצצות ולא קורה כלום. ואז זה פגיעה אדירה גם במוניטין של ארצות הברית וגם פדיחה אישית של נשיא ארצות הברית.

‏[הקלטה]

President Donald Trump: “A short time ago, the US military carried out massive precision strikes on the three key nuclear facilities in the Iranian regime: Fordo, Natanz and Isfahan. Tonight I can report to the world that the strikes were a spectacular military success.”

‏אלעד: ובשלב הזה שבו ראינו תקיפה משולבת, אמריקנית וישראלית באיראן, טראמפ התגבר על הכעס שלו? התגבר על הספקות עם נתניהו – כן או לא, האיש שיסיים את המלחמה בעזה, השניים, לפחות מול איראן, עבדו בתיאום מלא, בתיאום טוב?

‏ברק: אני חושב שהתיאום היה מאוד, מאוד הדוק. אחד הדברים ששמעתי מבכיר במערכת הביטחון זה שהוא אמר שבעצם המבצע עצמו ב… באיראן, מהלומת הפתיחה, כל מבצעי המודיעין המיוחדים וכולי, בעצם זה לא היה משנה מי ראש הממשלה. זה הצבא והמוסד עשו באמת את הרוב. זה לא היה משנה כל כך מי ראש הממשלה.

‏מה כן היה משנה? ואומר לי אותו בכיר במערכת הביטחון, שנתניהו אמר עוד בשלבי התכנון, "טראמפ עליי. אני… עזבו. אתם תתקדמו, אני אטפל בטראמפ". ובאמת, אותו בכיר במערכת הביטחון אמר לי, שאם יש משהו אחד שבו נתניהו עשה את זה, לא לבד, יחד עם השר דרמר, באמת שניהם בעשרים אצבעות, זה הנושא הזה של התיאום האסטרטגי עם טראמפ, ובסוף, ההבאה של טראמפ לנקודה שהוא מחליט להצטרף למלחמה ולתקוף את המתקן בפורדו. וזה, משהו שאם חושבים על זה, בלעדיו, ההישג של המלחמה הזאת היה לאין שיעור פחות משמעותי ממה שהוא היום.

‏אלעד: ואז, אחרי המלחמה באיראן, המטוטלת שוב נעה לכיוון השני. הושגה הפסקת אש. טראמפ שמע שישראל בדרך לתקוף עוד פעם אחת. הוא פרסם פוסט מאוד תקיף, מאוד חריף. הוא דיבר גם בתקיפות עם נתניהו בשיחת טלפון. הוא עמד מול כתבים, מול המצלמות ושוב יצאה לו קללה.

‏[הקלטה]

President Donald Trump: “We basically have two countries that are, have been fighting so long and so hard that they don’t know what the fuck they’re doing. Do you understand that?”

‏אלעד: זה עשה לי דז'ה וו, לשיחה ההיא, שלך איתו.

‏ברק: גם לי.

‏אלעד: זה שוב כעס אותנטי כזה, נכון? שוב נראה שנפלט לו, מרוב שהוא היה עצבני.

‏ברק: נכון. הטריגר היה אותו טריגר. מה הוא אמר לי באחת מהשיחות? '"אחרי שתקפתי בפורדו, ישראל שלך עכשיו הרבה יותר בטוחה". ולכן כשטראמפ עושה את זה, מבחינתו, מחסל את האיום, מבחינתו, המלחמה נגמרה. אין, אין צורך להמשיך את זה הלאה.

‏וכשהוא סוגר עם נתניהו שיש הפסקת אש, ואז פתאום הוא שומע, שעשרים מטוסים נמצאים בדרך לאיראן, בגלל שנורה טיל אחד, הוא מבחינתו זה היה טריגר. והוא אומר "מה, מה קורה פה?" וזה היה מדהים לראות איך הוא פשוט aborted the mission. וזה היה ממש אותו טריגר של הקדנציה הראשונה. ראינו אותו כאן וזה עורר בדיוק את אותה תגובה.

‏אלעד: אבל הקטע הוא ששוב טראמפ עשה שינוי, שינוי מאוד מהיר וחד. כי אחרי העצבים, ואחרי הקללות, הוא פירסם שני פוסטים, שקראו לבטל את משפט נתניהו.

‏ברק: בסדר, כי המלחמה באמת הסתיימה, כי המטוסים באמת עשו אחורה פנה. זה מאוד פשוט. מאיפה הגיעו הפוסטים האלה? הפוסט הראשון, איך הוא הגיע? טראמפ ישב ב-Air Force 1, בדרך חזרה מפסגת נאט"ו, בדרך חזרה לוושינגטון. העוזרים שלו מכינים לו קלסר עם כל מיני כתבות, מדפיסים לו כתבות. אחת הכתבות הייתה על המשפט של נתניהו. הוא קורא את זה ומתעצבן והולך וכותב פוסט. משם זה הגיע! ככה תיאר את זה באוזני אחד היועצים שלו.

‏אני באמת חושב שבהרבה מאוד דברים טראמפ הוא מאוד ספר פתוח. הוא פשוט אומר את מה שהוא חושב. ואני חושב שבגלל זה, כשנתניהו עצבן אותו, ראינו מה הייתה התגובה. כשנתניהו הסכים לעשות מה שהוא אומר, אז ראינו תגובה אחרת.

‏אלעד: אתה יודע, אולי אני עושה כאן איזה ניתוח בגרוש, אבל עושה לי רושם שטראמפ מתעצבן ככה על נתניהו, לא רק כי הוא מרגיש שנתניהו חייב לו משהו ולא גומל, אלא שטראמפ גם מרגיש שהם הצליחו לעלות על איזה מסלול משותף של שפה משותפת. הוא כאילו מאוכזב שנתניהו פתאום סוטה לו טיפה מהדרך הזו שהם צועדים בה ביחד.

‏ברק: אני חושב שבסוף, אם כן מסתכלים רגע על התמונה הגדולה, כל האירוע הזה של איראן, בסוף קירב את נתניהו וטראמפ. אני חושב ל… הם נמצאים עכשיו בנקודה הטובה ביותר ביחסים שלהם, מאז פברואר 2017, מאז הביקור הראשון של נתניהו בבית הלבן, בקדנציה הראשונה של טראמפ. בביקור הזה התחילה ההידרדרות ביחסים שלהם. כן? כשטראמפ אמר לו, אחרי עשרים דקות של שיחה, הוא אמר לו, "? So you don't want a deal, do you", אז הם עוד דברו על הנושא הפלסטיני.

‏ובנקודה הנוכחית, אני חושב שהם נמצאים בנקודה הכי טובה ביחסים שלהם מאז, באמת מאז אותו ביקור לפני שמונה שנים.

‏אלעד: ועכשיו, שוב, שניהם ביחד פיזית, נפגשו פעמיים בבית הלבן, וטראמפ מסתכל קדימה ורוצה לרתום את היחסים הטובים האלה, היחסים שנמצאים בנקודת שיא, כמו שאתה אומר. את השפה המשותפת של שני המנהיגים. הוא רוצה לתרגם את זה למעשים, מהפסקת אש בעזה ועד הרחבת הסכמי אברהם. טראמפ רוצה הישג מוחשי. הוא לא רוצה מלחמה. הוא אמר, הוא רוצה שלום.

‏ברק: טראמפ, לדוגמא, לא מזכיר כבר את תוכנית השלום שלו בין ישראל לפלסטינים. היא כבר לא על השולחן מבחינתו. הפוקוס היום הוא על, הוא על עזה. טראמפ לא עושה קישור בין עזה לבין הגדה המערבית, לא רואה את זה כחלק מסיפור יותר גדול של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הוא רואה את המלחמה בעזה כמשהו שצריך לסיים, כדי לעבור חזרה לנסות להשיג הסכם שלום בין ישראל לבין סעודיה. אני חושב שגם טראמפ וגם נתניהו חושבים שהמלחמה המוצלחת נגד איראן תעזור להשיג הסכם עם סעודיה, במחיר הרבה יותר נמוך בנושא הפלסטיני. אני לא בטוח שהם טועים.

‏אני נפגשתי עם מישהו מאוד בכיר מאחת המדינות במפרץ. זה היה ביום השני של המלחמה. וישבתי עם אותו בכיר ואמרתי לו, "מתי אתם מזמינים את נתניהו לביקור?" והוא אומר לי "לא, אין תוכניות בינתיים, אני לא רואה אותנו מזמינים אותו בקרוב". אמרתי לו, "תראה, אני מוכן שנתערב. עד חודש ספטמבר אתם מקבלים את נתניהו אצלכם, על שטיח אדום". אז הוא אומר לי "מה? מה פתאום? אתה מבלבל את המוח". וכולי. אמרתי לו, "תראה, המלחמה הזאת תגמור את האיום האיראני, גם על ישראל וגם על מדינות המפרץ. ולכן, כיון שזה בעיקר מעניין אתכם, התוצאות של המלחמה היו כל כך מהדהדות, שאתם פשוט לא תוכלו שלא להזמין אותו". אז הוא חשב על זה דקה, אמר לי "כן, אבל המלחמה בעזה צריכה להסתיים קודם". וזה נכון, וזה אני מסכים. אני חושב שמרגע שהמלחמה בעזה תסתיים, אנחנו נתחיל לראות התעוררות מדינית, מאוד מאוד משמעותית, בציר הזה של בין ישראל למדינות ערב, למדינות המפרץ בעיקר. ואנחנו נתחיל לראות את… את, להערכתי, את נתניהו מצטלם עם לא מעט אנשים חובשי כאפיות ולובשי דישדשות.

‏אלעד: אבל בדיוק בשביל זה, טראמפ צריך לראות בנתניהו כמי שיכול לספק את הסחורה. לא נתניהו שטראמפ מקלל, כשהוא מדבר עליו, לא ה"שילך לעזאזל", אלא "נתניהו, חברי הטוב משכבר הימים". כשטראמפ נפגש עם נתניהו ביומיים האלה בוושינגטון, הוא, למיטב ידיעתך, כן רואה מולו אדם שיכול לעזור לו להגיע למקומות שבהם הוא רוצה להיות?

‏ברק: אני לא יודע מה היה באמת בפגישה ביניהם, ביום שלישי בערב. אני יודע רק שלפני הפגישה בין טראמפ לנתניהו, הייתה פגישה בין טראמפ לבין גורם מאוד בכיר מקטאר. שישב בחדר הסגלגל, לדעתי ארבעים וחמש דקות לפני שנתניהו נכנס לשם. מה שזה מראה לי, זה שנתניהו לא היחיד שלוחש על האוזן של טראמפ. ו… ולכן, השאלה המרכזית היא, בעיניי, האם טראמפ יכול לשכנע את נתניהו לסיים את המלחמה בעזה על ידי זה שהוא ייתן לו, גם לנתניהו, יציאה מכובדת מהמלחמה הזאת.

‏מה זה אומר יציאה מכובדת? משהו שייתן לנתניהו benefit פוליטי בישראל, שיהיה כה משמעותי, שפחות יהיה אכפת לו מה אנשים כמו איתמר בן גביר או בצלאל סמוטריץ' אומרים. כי זה הדבר המשמעותי ביותר שעליו טראמפ רצה לדבר עם נתניהו. על… לא רק על איך מגיעים להפסקת אש, אלא על איך מגיעים לסיום המלחמה. ואני יודע שהם דיברו על זה. ולכן, אנחנו נדע את התוצאות של הביקור הזה, בעוד כמה שבועות, כשנראה האם באמת מתגבשת איזושהי תוכנית סבירה, לסיום המלחמה, שהצדדים יכולים להסכים עליה או לא.

‏[מוזיקת סיום]

‏אלעד: ברק רביד, תודה.

‏ברק: בכיף, ביי ביי.

‏אלעד: וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה שירה אראל, הילה פז, עדי חצרוני, ודניאל שחר. על הסאונד יובל ברוסילובסקי, יאיר בשן, יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

‏אני אלעד שמחיוף. אנחנו נהיה כאן גם בשבוע הבא.

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה