אחד ביום - התנתקות: המאבק של שרון

לפני 20 שנה מדינת ישראל התנתקה מחבל ארץ שהייתה נוכחת בו 38 שנים. תכנית ההתנתקות מעזה כלל פינוי של 21 יישובים בעזה ועוד ארבעה בצפון השומרון. היא קרעה את המדינה מהרבה בחינות, ואלו קרעים שגם היום עוד לא התאחו לגמרי. בשבועות הבאים נביא לכאן בכל יום ראשון את הפרויקט המיוחד של אחד ביום - "התנתקות". הפעם בפרק הראשון: המאבק של שרון.

אורחים: עמית סגל, הפרשן הפוליטי של חדשות 12 ואסי שריב, יועץ התקשורת של ראש הממשלה אריאל שרון בתקופת ההתנתקות.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 10/08/2025.

[חסות]

[מוזיקת פתיחה]

אלעד: היום יום ראשון, 10 באוגוסט.

[הקלטה] אריאל שרון: "גם אני, כמו רבים אחרים, האמנתי וקיוויתי שנוכל להיאחז לעד בנצרים ובכפר דרום…"

אלעד: ואנחנו "אחד ביום" מבית N12.

[הקלטה] אריאל שרון: "…אך המציאות המשתנה בארץ, באזור ובעולם, חייבה אותי להערכה אחרת ולשינוי עמדות."

אלעד: אני אלעד שמחיוף ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום, בכל יום.

[הקלטה] אריאל שרון: "לא ניתן להחזיק אה… בעזה לנצח."

[מוזיקה נפסקת]

אלעד: לפני 20 שנה בדיוק, מדינת ישראל התנתקה.

[הקלטה] דובר: [בבכי] "אנחנו לא האויב שלכם! אתם לא האויב שלנו! איך אנחנו הפכנו להיות האויב ברגע?"

[מוזיקה מתחדשת ומתחזקת]

אלעד: המדינה התנתקה מחבל ארץ שהייתה נוכחת בו 38 שנה.

[הקלטה] דובר: "שרון יהיה בפח האשפה של ההיסטוריה, תוך מספר חודשים, אנחנו ננהל את המדינה."

אלעד: תוכנית ההתנתקות מעזה כללה פינוי של 21 יישובים וכ-9,000 ישראלים. היא קרעה את המדינה מהרבה בחינות, ומהרבה בחינות אפשר לומר שאלו קרעים שלא לגמרי התאחו גם עכשיו. בשבועות הבאים נביא לכאן, בכל יום ראשון, את הפרויקט המיוחד של "אחד ביום" - "התנתקות".

עמית: ההצבעה להתנתקות ב-26 באוקטובר 2004 הייתה, בפער עצום, האירוע הדרמטי ביותר בכנסת שראיתי בכל הקריירה שלי.

אסי: הוא אמר "אנחנו הולכים להצבעה, לא מעניין אותי כלום, מי שבא בא. קור רוח יוצא דופן".

[הקלטה]

דובר: "התחושה שמה שהממשלה והכנסת מחליטות זה קדוש. הדבר הזה מאוד נפגע."

דוברת: "אני עדיין מפונה. לא הכנתי את עצמי באף שלב למאבק. 20 שנה אני רק נאבקת. למה שאני אאבק?"

אלעד: והפעם, הפרק הראשון: המאבק של שרון.

[מוזיקה נפסקת]

את הרמז הראשון, את ההתחלה של ההתחלה של הסיפור, אפשר למצוא כמה שנים לפני שההתנתקות בכלל יצאה לפועל. אסי שריב היה אז עורך דין צעיר, וכשהגיעה הצעת עבודה מלשכת ראש הממשלה, כבר, סוג של אמרו לו שזו הצעה שמאוד כדאי לו לא לסרב לה.

אסי: אה… הייתי מתמחה של דב וייסגלס, ואחר כך עורך דין אצ… במשרדו. שרון היה לקוח זהב במשרד, אה… עוד לפני שהיה ראש ממשלה, והוא החליט באיזשהו שלב, ב-2002 להביא את דובי להיות ראש הלשכה. כשהוא ניסה להסביר לי למה אני צריך לבוא איתו, הוא אמר לי: "הולך להיות מהלך מדיני גדול".

[מוזיקת רקע]

אלעד: תראו, כשאסי קיבל את אותה הצעת עבודה להיות בסביבתו של ראש הממשלה אריאל שרון, המוניטין של שרון היה מאוד ברור. אדם שאי אפשר יהיה להפריז בתרומה שלו למפעל ההתיישבות או למפעל ההתנחלויות, תלוי כמובן את מי שואלים.

[הקלטה] אריאל שרון: "יש רק דרך אחת, והיא התיישבות רחבה בשומרון וביהודה, על גב ההר ומערבה לגב ההר."

אלעד: אחרי מלחמת ששת הימים, שרון היה זה שבחר להקים את בסיסי ההדרכה של צה"ל דווקא ביהודה ושומרון. הוא חשב שככה יבטיח נוכחות צה"לית גדולה יותר באזור. שרון, כאלוף פיקוד, היה האיש שהגה את התוכנית שהסדירה אסטרטגית את השליטה וההתיישבות הישראלית בעזה, מה שנקראת "תוכנית חמש אצבעות". הוא האדם, הוא דיבר עשרות שנים - על ההתיישבות, על כמה היא חיונית, על כמה היא חשובה. ונכון, כשר ביטחון, שרון פיקד על פינוי ימית. אבל שנים אחר כך צוטט כמי שאמר שהפינוי היה טעות.

מר התיישבות, מר התנחלויות, זה היה המוניטין שלו, זה היה חלק בלתי נפרד מהרקורד שלו. וכשאסי שריב הגיע לעבוד עבור שרון, הוא, ברמה האישית, לא ממש התחבר, הוא בטח לא הצביע לשרון. ובתחילת הקשר ביניהם, אסי גם אמר לו את זה.

אסי: והוא צחק, אמר: "תסתכל החוצה, פה לא כולם הצביעו לי, ואני מעדיף לעבוד עם אנשים שלא בהכרח הצביעו לי. את מה שאני חושב אני די בטוח בו. אני רוצה אה… לפגוש אנשים שחושבים אחרת ממני ויאתגרו אותי, וזה תמיד טוב". והוא אז הוא שאל אותי: "אתה יודע אבל למה אני צוחק?", אמרתי לו: "לא, למה?", הוא אמר: "כי אני יודע שתצביע לי. אה… אני מביא אתכם ובסוף אתם מצביעים לי", מה שאכן היה כך.

אלעד: אפשר להניח שאסי הצביע לשרון כבר במערכת הבחירות שבאה ממש כמה חודשים אחר כך, ינואר 2003. וכשמדברים על תוכנית ההתנתקות, אז ינואר 2003 יהיה מקום לא רע להתחיל בו את הסיפור.

[הקלטה] ג'ינגל בחירות: "שומרים על התקווה! ממשיכים בביטחון! העם בוחר ליכוד! העם רוצה שרון! העם רוצה שרון!"

אלעד: שם באמת בחר להתחיל, מי שהיה אז כתב הכנסת של גלי צה"ל, היום הוא הפרשן הפוליטי שלנו, עמית סגל.

עמית: אריאל שרון מתמודד בקרב מול עמרם מצנע. לכאורה, א… זה קרב ראש בראש, הליכוד נגד העבודה. א… למצנע לא היה סיכוי לרגע. מצנע היה אדם אנונימי, יחסית, בציבור הישראלי, בטח הצעירים יותר, הוא היה אלוף הרבה שנים, קודם ראש עיריית חיפה, והוא נבחר כי מפלגת העבודה הייתה נואשת. ונואש להישגים, על רקע תבוסה בלתי נמנעת, עמרם מצנע מציע בפעם הראשונה, מזה 20 שנה, פינוי. פינוי קטן, רק הפינוי של היישוב נצרים. והליכוד, שש כמוצא שלל רב על העניין. והוא שולח את אריאל שרון, מר התיישבות, מר הקמת היישובים ביהודה ושומרון וגם חלקים בעזה, ואת שר הביטחון שלו, שאול מופז, לצאת בכל הכוח נגד הדבר הזה.

[הקלטה] אריאל שרון: "כל מי שמודיע, בכלל, לפני שהוא נכנס למשא ומתן, על הוויתורים שעומד לעשות, מראה על טירונות מוחלטת בניהול משא ומתן."

[הקלטה]

Ariel Sharon: “I will call the Palestinians to come back to the negotiation table and then to negotiate like there is no terrorism.”

[הקלטה] אריאל שרון: "הפרדה חד צדדית כשהאש נמשכת, פירושו של דבר שוויתרנו ולא השגנו שום דבר".

עמית: והציבור הלך איתם, והם זכו ב-38 מנדטים, וגוש הימין זכה ב-68 מנדטים.

[הקלטה] אילנה דיין: "תראו את השמחה, תשמעו את הג'ינגלים, זה קורה שוב, וזה קורה לראשונה תחת ראש ממשלה מכהן שנאלץ להקדים את הבחירות. אריאל שרון מוביל הערב את הליכוד לניצחון סוחף, לניצחון מרשים, בעיקרו…"

עמית: זה ההישג הכי גדול של הימין הישראלי, עד אז ובמובן מסוים גם מאז. ואז קורה דבר מוזר. שרון, מנהל את המשא ומתן, קורא לעמרם מצנע, רוצה להקים ממשלת אחדות, ואומר לו: "אתה זוכר ש… רצית לפנות נצרים? אם תבוא, אני אפנה את נצרים ועוד". מצנע כל כך לא מאמין שהוא יוצא החוצה ומספר את זה. ואף אחד לא מאמין לו. אז הוא לא מקים עם מצנע, הוא מקים עם טומי לפיד את הממשלה, ממשלת השינוי הראשונה, ממשלת הליכוד, שינוי, מפד"ל, הוא זורק את החרדים, שרון, ו… סדר היום הוא בכלל אזרחי חברתי, להציל את המדינה מבור ענק שהיא נקלעה אליו. נתניהו שר האוצר, הוא עובד יחד עם שרון בשיתוף פעולה שלא מאפיין את התיעוב ביניהם, והם פשוט מחלצים את כלכלת ישראל מהאסון הכבד ביותר שהיא נמצאת בו.

ואז, בסוף 2003 מתפרסמות בעיתון שתי כותרות שאני זוכר איזה… איזה צחוק נשפך בגלי צה"ל באותו בוקר. נתניהו אמר: "המיתון נגמר", והרמטכ"ל בוגי יעלון אומר: "ניצחנו את האינתיפאדה". איזה ניצחנו? המיתון נמשך, האינתיפאדה זה… אבל שניהם צדקו. האינתיפאדה מוגרה והכלכלה יצאה מיתון. ודווקא ברגע הזה מחליט שרון לשבור את כל מה שהוא הטיף לו.

אלעד: בבית הלבן, כיהן נשיא שהיו לשרון יחסים אישיים חמים איתו, ג'ורג' בוש הבן. הוא, בוש, כבר הציג תוכנית אמריקנית היסטורית, או עוד תוכנית אמריקנית היסטורית, שתביא לסיום הסכסוך במזרח התיכון: "מפת הדרכים", כך קראו לה. הרשות הפלסטינית תזנח את הטרור, תעבור תהליך של דמוקרטיזציה, ומהצד השני, ישראל תיסוג משטח, תפרק התנחלויות. שרון תמך בתוכנית הזו. ואל מול הביקורת מבית, מהליכוד ומהימין, על איך הוא מסוגל לתמוך בתוכנית שבקצה שלה מדברת על הקמת מדינה פלסטינית, ראש הממשלה שרון נדרש להסביר.

עמית: ושרון אומר בישיבת סיעת הליכוד, רמז מטרים.

[הקלטה] אריאל שרון: "אני חושב שהמחשבות והרעיונות שאפשר להמשיך ולהחזיק תחת כיבוש, זה תחת כיבוש, אז אפשר לא לאהוב את המילה. אבל מה שקורה זה תחת כיבוש. להחזיק שלושה וחצי מיליון פלסטינים תחת כיבוש, לפי דעתי זה דבר גרוע."

עמית: כששרון אומר את המילה "כיבוש", על יהודה ושומרון, זה כאילו התפוצצה פצצה בחדר. שרון, גם בימים שהוא היה יותר, שבר שמאלה, הוא לא השתמש בביטוי הזה. אגב, אף ראש ממשלה גם מהשמאל לא השתמש עד אז בביטוי הזה. עד כדי כך שהיועץ המשפטי לממשלה נאלץ למחרת להבהיר שראש הממשלה לא התכוון. אבל היה ברור שפניו של שרון הם שמאלה.

אסי: התחושה שלנו הייתה שהנושא המדיני תקוע, גם מפת הדרכים הייתה תקועה. היה לחץ מדיני מאוד מאוד גדול על ישראל. אה… אנחנו באמצע האינתיפאדה השנייה, המון המון פיגועים, מכתבי סרבנות משמעותיים, גם מכתבים של ראשי השב"כ לשעבר, ולחץ כבד מצד מדינות העולם שהן לא ארצות הברית, לעשות מעשה מדיני, כלומר, לזנוח את מפת הדרכים. שרון ראה במפת הדרכים הישג מאוד משמעותי, מכיוון שהוא קיבע שלא תהיה מדינה לפני הפסקת טרור. בשבילו זה היה צעד מאוד משמעותי. והוא הרגיש שהדבר הזה הוא הולך להאבד, ולכן הוא חשב לראות איך הוא מוציא את ה… את ישראל מהקוראלס הזה, שהולך לקראת כפייה של הסדר מדיני.

[מוזיקת רקע]

אלעד: אז זהו, זו גרסה אחת להשתלשלות האירועים והמחשבה מאחוריהם, וכמו שתראו, גם אחרי 20 שנה יש לו מעט ויכוחים על מה בדיוק גרם לאבי ההתנחלויות לשבור חזק חזק שמאלה. וכשאסי שריב מדבר על לחץ שהופעל אז לזנוח את מפת הדרכים, הוא מתכוון ללחץ על בוש, על שרון, למצוא פתרון יותר קיצוני ממפת הדרכים, לא הסכם מדורג ועם התניות. היתה מחשבה אז שמפת הדרכים פשוט לא מספיקה, צריך משהו יותר החלטי, יותר מהיר. ואז, כדי לנסות להתמודד עם הלחץ הזה, ושוב, זו גרסה אחת של האירועים, ראש הממשלה שרון, אבי ההתנחלויות, התחיל לשקול לפנות את חלקן.

אסי: אני חושב שבסוף, אחרי שעות ששמעתי את שרון מדבר על הדבר הזה, אז אני מרגיש נוח לייצג את עמדתו, למרות שהוא לא פה. הוא תפס, הוא באמת אבי ההתיישבות גם בעזה וגם ביהודה ושומרון. הוא חשב שההתיישבות בעזה נכשלה. נכשלה מהסיבה העיקרית… הוא אמר: "אני", כמי שהיה אבי ההתיישבות, "לא הצלחתי לשכנע את הציבור הישראלי שהדבר הזה משמעותי. לא הצלחתי להביא לשם מספיק מתיישבים". אף פעם לא מתנחלים, אגב, אצל שרון, תמיד מתיישבים. אומר, בסופו של דבר יושבים 8,000 איש בגוש קטיף על שטח שהוא 25% מרצועת עזה, והם פצע, ואנחנו לא מצליחים להביא אנשים לשם, להתיישב. ביהודה ושומרון אנחנו במקום אחר, בעולם אחר. ובעזה זה… זה מקום אחר. ו… היה קרע מאוד גדול עם אנשי מילואים באותה תקופה. יש איזה ניסיון היום לצייר את עזה כ… כמלדיביים, כלומר, איי סיישל פינת גוש קטיף. עזה הייתה מקום מאוד מדמם, שנים, עוד הרבה לפני ששרון היה ראש ממשלה. הביטוי "לך לעזה!" היה, הוא שגור עוד מילדותי. גדר הביטחון בעזה נבנתה ב-1994, הרבה לפני ההתנתקות, כי היה ברור שחייבים לעצור את כניסת המחבלים משם. בארבע וחצי השנים לפני ההתנתקות נהרגו 125 איש, רק בתוך עזה, חיילים וישראלים…

[הקלטה]

כתב חדשות: "גם במקום שאמור היה להיות מאובטח, שוב מצליחים מחבלים פלסטינים לתקוף ולפגוע במתיישבי גוש קטיף. האוטובוס הממוגן ירי לא עמד בעוצמת הפיצוץ. רסיסים גדולים שחדרו מצדו האחד ויצאו מצדו האחר, גרמו למותם של מרים עמיתי וגבי ביטון, ולפציעתם של עוד תשעה נוסעים, חמישה מהם ילדים."

דובר: "זה אחד הילדים."

אסי: זה היה מקום מדמם מאוד. הוחזקו שם כוחות מאוד גדולים. אנשי המילואים קיטרו על זה שהצבא שלהם זה ללוות ילדים לבית ספר ולחוג קרמיקה, והייתה תסיסה מאוד מאוד גדולה. עכשיו, שרון באמת בא מהמחנה הזה, אבל הוא הרגיש שההידבקות למקום הזה, שבעיניו היה כישלון, גם שלו, שלא הצליח ליישב אותו, תסכן את המשך ההתיישבות ביהודה ושומרון ותסכן את מדינת ישראל ואת האינטרסים הביטחוניים שלה.

אלעד: לפי הגרסה הזו של הסיפור, הייתה כאן אסטרטגיה, אפילו אסטרטגיה מתוחכמת. הנה, פתרון שיעזור להוריד את מפלס הלחץ על ישראל מצד אחד, יסיים את הפרויקט הכושל, לפי שרון, של התיישבות בעזה, ומצד שני בדרך הזו יציל את הפרויקט המוצלח יותר, של התיישבות ביהודה ושומרון.

אסי: הוא אמר: "בוא ניקח את עזה כמודל. אם באמת, כמו שאתם כל השנים אומרים, שאם לא יהיה כיבוש אז הכל יפרוח, ועזה תהפוך להונג קונג המודרנית או לסינגפור החדשה, בסדר. אבל אם, כמו שאני חושב, זה לא הולך לקרות, אל תבואו לדבר איתנו על נסיגות נוספות. בסופו של דבר בואו נעשה את עזה כניסיון, מבחינתכם, להראות לכם שאי אפשר שתקום מדינה פלסטינית עצמאית לבד על כל השטח בלי שיהיה אחריות ביטחונית ומדינית ישראלית". והוא רצה, במידה מסוימת, לכרות איבר כדי להציל את כל הגוף.

[מוזיקת רקע]

אלעד: אז אמרנו, יש ויכוח, יש ריבוי גרסאות, כי כבר בזמן אמת היו את מי שטענו שמה שמוביל את שרון זו לא… אסטרטגיה מתוחכמת, לא שיקול ביטחוני, חברתי, אידיאולוגי, זה לא מה שרואים מכאן - לא רואים משם, אלא משהו אחר, משהו הרבה יותר פשוט.

עמית: אם נלך על גרסת אנשי שרון, שרון נמצא במצוקה גדולה בדעת הקהל. אני יודע שזה נשמע מוזר. הוא גם מיגר את האינתיפאדה וגם הציל את הכלכלה, אבל אתה יודע איך זה, כמו עם נתניהו עכשיו של אחרי איראן, זה לא… זה לא תמיד עוזר. והייתה תחושה של חוסר שביעות רצון, והיועצים שלו אמרו לו: "אם אתה לא עושה משהו דרמטי, אתה לא ראש ממשלה".

עכשיו, תשמע, תמיד ראינו זיגזוגים של פוליטיקאים. ראינו. אבל בסוגיית ליבה, סוגיית יסוד כזאת, זה נראה לי פשוט אה… אה… אירוע שאין דרך להסביר אותו באופן רציונלי. אז אתה יכול להגיד, "שרון שיקר ב-2003 לבוחרים שלו". בסדר, יכול להיות. אף אחד לא הצביע אף פעם לשרון כי הוא אמר "זה האיש האמין ביותר". הצביעו לו כי הוא בולדוזר. עכשיו בולדוזר יכול לבנות ויכול להרוס. אבל שרון שהסביר איך אסור לנצח את ה… איך בריחה תחת אש היא הדבר, שהוא ישנה את עורו בלי שום זה… תפנית אחרי שמונה חודשים, זה אירוע יוצא דופן והוא לא תמרון פוליטי. בנושא שהוא ליבת הליבות של העיסוק הביטחוני, זה דבר שאני חושב שההסברים אליו לא מתמצים רק בהבנה. אנשים בגיל 70 ומשהו לא משתנים עד כדי כך שהם משנים את העיקר העיקרים של האמונה שלהם.

אלעד: בין אם זו אידיאולוגיה וניתוח גאו-אסטרטגי של המציאות, כמו שמסביר אסי. ובין אם אלו היו שיקולים פוליטיים, כמו שמסביר עמית, אחר כך אגב, עלתה עוד השערה, ללמה שרון קידם את תוכנית ההתנתקות, אנחנו נגיע לזה בהמשך. אבל כך או כך, שרון החליט להתקדם עם החזון החדש שלו. וזה אמר שאת החזון הזה צריך קודם כול להעביר דרך האמריקנים.

אסי: נסענו לרומא לפגוש את ראש ממשלת איטליה, פגישה ש… זה היה בערך בתחילת אוקטובר 2003. ולפני הפגישה שרון ביקש מאליוט אברם שהיה שליח מיוחד של האמריקאים, לקפוץ לרומא לפגישה. הייתה פגישה מאוד סודית, הברחתי אותו למלון, זה בסיפור אחר איך העיתונאים הישראלים פספסו את זה. הוא ישב איתו והציג לו את הרעיון של נסיגה חד צדדית, עוד לא דיבר על התנתקות, עוד לא היה ברור מה, אבל על הרעיון. אבל האמריקאים התנגדו. הם אמרו "זה תרגיל שלכם לברוח ממפת הדרכים, אתם עושים פה איזה טריק", והיה נראה שהם נגד.

אלעד: שרון היה צריך לשכנע שהוא רציני, שזה לא טריק. הוא חזר לארץ ולכל הכוורת שלו, גם לו היה ברור: צריך להצהיר, צריך לומר את הדברים באופן פומבי, מתוקשר, בומבסטי. צריך להוציא את החזון הזה החוצה.

אסי: וב-18 לדצמבר 2003 - נאום הרצליה, שרון מודיע באופן חגיגי על, על "תוכנית ההתנתקות". הוא אמר "אם הפלסטינים לא ימלאו את חלקם במפת הדרכים, ישראל תאלץ לעשות צעד חד צדדי ותצא בתוכנית ההתנתקות".

[הקלטה] אריאל שרון: "תוכנית ההתנתקות תכלול פריסה מחודשת של כוחות צה"ל בקווי ביטחון חדשים, ושינוי בפריסת היישובים, כך שיפחת ככל הניתן מספר הישראלים הנמצאים בלב האוכלוסייה הפלסטינית."

[מוזיקת רקע]

עמית: ואז הוא אמר לקהל המאוד שמאלני, כנס הרצליה בכל זאת, הוא אמר "לגבי שמות היישובים, בואו נשאיר משהו גם לאחר כך". התגובות נחלקו. היו כאלה ב… אני זוכר ב"הארץ" נכתב שהוא לא רציני. הם לא האמינו. אני זוכר את יוסי שריד ניגש אליי בכנסת ואומר: "תקשיב, עזוב שטויות. זה הוא בחיים, זה בחיים לא יקרה, בחיים לא יקרה. אין שום סיכוי. אתה יכול להיות רגוע". ו… מצד שני, מי שהבין, הבין שהאירוע הזה הוא זה, זה כשראש ממשלה אומר את זה, זה כמו, זה לא יכול להיות כיבוי שריפות בינלאומיות. זה, כי אתה מחפש שריפה עם דלק. עוד שבוע, שבועיים, חודש, חודשיים, יבוא לך העולם וידרוש את זה.

אלעד: כן, זה די מדהים בדיעבד, אבל שרון לא הצליח לשכנע שהוא רציני, שהוא באמת מתכוון לעשות את מה שהוא הצהיר שהוא מתכוון לעשות. ובאמת, נאום כנס הרצליה היה יחסית אמורפי. שרון הציג חזון אבל לא ממש פירט. הוא לא דיבר על יישובים ספציפיים, הוא לא נקב במספרים. ובכלל, הכול היה נשמע מופרך מידי. דווקא שרון, דווקא פינוי יישובים. יותר מדי צירופים כאלה שלא הסתדרו ביחד.

עמית: ואז נופלת הפצצה, אני זוכר את היום שזה קרה. הייתה אמורה להיות ישיבת סיעת הליכוד. זה כבר סיפור לפנתיאון. שרון מארח לארוחת בוקר את יואל מרקוס, ארוחת בוקר המפורסמת של שרון עם בכיר הפרשנים דאז של "הארץ".

אסי: ובגלל שהם היו חברים הרבה שנים ולא דיברו, אני חושב שמעל 10 או 15 שנה שהם לא דיברו. אמרתי, "הם יישבו ביחד, שניהם בארבע עיניים, ואני לא אהיה נוכח בדבר הזה".

עמית: והוא תכנן להגיד לו מה הוא עומד להגיד בסיעת הליכוד, לזרוק פצצה בשתיים בצהריים שהוא הולך להעתיק, הוא אומר לפנות, סליחה, להעתיק יישובים.

אסי: יצא יואל מרקוס מהשיחה עם שרון והתקשר למערכת הארץ ואמר להם "תראו, יש לי סיפור מעולה. הבעיה ששרון הולך להגיד את זה היום בצוהריים בסיעת הליכוד. וזה יתפרסם, ומחר כבר זה לא יהיה רלוונטי".

עמית: אז אומר לו עורך העיתון "אבל יואל, יש לנו אינטרנט. אפשר לפרסם את זה שם". מרקוס אומר: "במה מדובר?" הוא אומר: "יש לנו אתר אינטרנט, אפשר לפרסם שם את הדברים". וככה הסקופ הראשון אי פעם בתולדות האינטרנט בישראל, מתפרסם אז. אני זוכר שהייתי בכנסת, היינו מול ועדת חוץ וביטחון, זה היום המשעמם ביותר שהיה ואני זוכר שכולנו אמרנו הלוואי שיקרה משהו. ואז פתאום כ… לא היה פושים, לא היה בטלפון, אבל פתאום, הטלפונים של כולם מתחילים לצלצל.

אסי: שרון הגיע לסיעת הליכוד כשכל אחד מחברי הסיעה כבר מחזיק תחת ידו את הכתבה הזאת, ושם אה… זה הפעם הראשונה שבאמת ראינו מורדים אמיתיים, חבורה מאוד גדולה בליכוד שהתנגדה, והיה דיון מאוד מאוד סוער.

עמית: אני זוכר את סילבן שלום שר החוץ, שהיה דמות מאוד מרכזית בליכוד, יוצא בסערה זועם כי לא עדכנו אותו. ומאז בעצם הייתה סערה אדירה, שרק הלכה והסלימה. זה כמו טייפון, הוריקן ב… ברמה שלוש, ארבע, חמש, ואז ממשיך ממשיך עוד, אפילו שנראה שזה לא אפשרי.

אלעד: 2 בפברואר 2004. הכותרת באתר האינטרנט של הארץ הייתה "הפינוי המתוכנן, נקודותיים, 20 התנחלויות ברצועת עזה ובגדה בתוך שנה, שנתיים". הכתבה מאת יואל מרקוס. "ראש הממשלה נראה נינוח", כתוב שם, "כמי שהגיע להחלטה ושלם איתה. הוא הדגיש שכבר נתן הנחיות למהלך". בשיחה הזו עם מרקוס, שרון פירט הרבה יותר מאשר פירט בנאום ב"כנס הרצליה". הוא דיבר ספציפית על פינוי, ואז תיקן להעתקה של יישובים מרצועת עזה. הוא נקב במספר. הוא הסביר שאלו מקומות שממילא לא יהיו כלולים בהסדר קבע. הוא אמר שאלו מקומות שגורמים לנו בעיות. ואז, אחרי הפרסום הזה באתר "הארץ", גם מי שעדיין לא האמין לשרון, גם הוא כבר השתכנע. זה אמיתי.

עמית: ואז קמה סיעת המורדים. סיעת המורדים היא סיעה של שליש מהליכוד, 13 חברי כנסת. זה כמובן קומבינציה כמו תמיד בפוליטיקה. חלקם מאוד אידיאולוגים, חלקם תאבי נקם, דוד לוי, נניח. דוד לוי היה תאב נקם בשרון, הוא לא מונה לשר, אז הוא המנטור הפוליטי. הוא אמר איך לארגן. חלקם אידיאולוגים אמיתיים, כמו עוזי לנדאו, או כמו גלעד ארדן. חלקם גורמים שנחשדו בפלילים, וזה היה הדרך שלהם: יחיאל חזן, מיכאל גורלובסקי, אחרים. והם בעצם ההנהגה. קראו להם "המורדים" על שם אותה סדרה ארגנטינאית, טלנובלה, או איך שלא קוראים לזה. זה היה ניסיון להקטין אותם.

[מתנגן שיר מהסדרה "המורדים"]

אז יש לנו שליש מורדים נגד. יש לנו שליש סיעת שרון בעד, זה כמעט כל ה… אתה יודע, שרים, ראשי ועדות, אנשי שרון. ויש באמצע שליש שממתין למוצא פיו של בנימין נתניהו. הליכוד של אז, צריך להגיד, הוא מפלגה שנהוג היה להגיד שיש בה שני מחנות, יש מחנה שרון ומחנה נתניהו. הליכוד בכלל, דיברנו על זה פעם, היו לו שתי תקופות - או מפלגה של איש אחד, זה יותר דומה למה שיש היום, או מחנות. אז זה היה בפירוש עניין של מחנות. אבל מה שקרה פה הוא דבר מדהים. שראש המחנה היריב, הלא הוא בנימין נתניהו, מציעים לו "בוא תרים את נס המרד". אם נתניהו מרים נס המרד, יש לו שני שליש מסיעת הליכוד, לשרון היה רק שליש. שרון אף פעם לא היה שליט אמיתי של הליכוד. ונתניהו, במשך חודשים, פשוט מסרב להרים את נס המרד.

אסי: אני חושב שנתניהו חשב שההתנתקות היא דבר נכון. ו… אני חושב שבנקודת ההכרעה המשמעותית הראשונה, במרץ 2004, הוא נשלח כמה וכמה פעמים לדבר עם האמריקאים על הדבר הזה. היה לו כל מיני תנאים שהוא הרגיש שהתקבלו. זה הייתה הסיבה שגם הייתה ישיבה אחת מאוד משמעותית של שרי הליכוד במרץ 2004, שבה הוא אומר: "יכול להיות שלא הייתי מציג את התוכנית ככה, אבל ברגע שראש הממשלה הציג אותה, אנחנו חייבים ללכת אחריו. הרכבת הזו יצאה מהתחנה".

[מוזיקה מתגברת ונחלשת]

אלעד: כשהעניינים הפכו לרציניים יותר, נולדה תזה חדשה, אני אמרתי לכם שנגיע אליה. אידיאולוגיה, פוליטיקה, אוקיי. אבל, נולד גם הסבר שלישי ליו-טרן של שרון. שרון שהיה קשור אז בכמה פרשיות של שחיתות, לכאורה. פרשת סיריל קרן, הלוואה של מיליון וחצי שקל שקיבל מאיש עסקים דרום אפריקאי. פרשת האי היווני, חשד שהבן של שרון, גלעד, הועסק על ידי אנשי עסקים כסוג של שוחד. קשרים שלו עם המיליארדר האוסטרי מרטין שלאף. שרון ושני בניו היו אז תחת עננה כבדה של חשדות פליליים.

עמית: יש את תזת החקירה שאומרת שהוא רצה בעצם לעצור את החקירה נגדו. ה… אה… ראיה הכי מובהקת לדבר הזה הגיעה באופן מוזר דווקא ממישאל חשין, שופט בית המשפט העליון בדימוס, שאומר בראיון ל'הארץ" ב-2006, עם פרישתו, הוא אומר: "אני הייתי היחיד שבעתירה לבג"ץ על סגירת תיק השחיתות נגד שרון, הייתי נגד". אה… הוא אומר: "אבל היה, היה, זה שרון עשה התנתקות, ואף אחד לא רצה שההתנתקות תיעצר". ואז הוא כמובן קולט מה הוא אמר, אז הוא אומר: "ואני כמובן לא חושב שאף אחד מהשופטים חשב כך". נניח. אין לי ראיה פורנזית לעניין. אני גם לא חושב שזה עובד ככה עם מנהיגים. אפרופו הדיונים היום על מלחמה, האם השיקולים הם פוליטיים או השיקולים זה… זה תמיד ערבובייה.

[מוזיקה קצבית]

אלעד: את התזה הזו אפשר לסכם במשפט קצר, קולע, מאוד קליט, שנשמע אז במסדרונות הכנסת, בתקשורת, בכל מקום כמעט: "כעומק החקירה, עומק העקירה".

אסי: משפט מעולה של גדול הקופירייטרים הפוליטיים, יוסי שריד. דווקא הוא זה שהמציא את הדבר הזה, אמר את זה בישיבת ועדת חוץ וביטחון לצבי הנדל, אם אני זוכר נכון, והוא זה שהמשיך את זה. אני יכול לעשות דיון שלם על נושא של ה… למה שרון לא עשה את זה בגלל הנסיבות המשפטיות. נעשה בקיצור רב: היועץ המשפטי אז היה אליקים רובינשטיין. אני לא יודע בוודאות אם הוא תמך או התנגד להתנתקות, אני לא חושב שהוא ידוע דווקא כאיזה איש שמאל ידוע. יחד עם זה פרקליטת המדינה באותו זמן הייתה עדנה ארבל שידועה כאשת שמאל. היא החליטה להגיש כתב אישום נגד שרון, אחרי שהוא פרסם את ההודעה הזו. בנוסף, עומרי שרון, למרות ששיתף פעולה והודה בעובדות, ישב בכלא אחרי ההתנתקות. כלומר, אם הייתה פה עסקה, מה עם הצד השני? דבר שלישי ואחרון, אהוד אולמרט הציע נסיגות הרבה יותר משמעותיות בתוכנית ההתכנסות. משמעותיות לא רק בעזה אלא הרבה יותר. לא עזר לו, עמד לדין ואף שילם מחיר וישב בכלא. אז אם יש פה איזה קונספירציה משפטית, לא… לא עומדת במבחן העובדות.

אלעד: את הוויכוח על מה הניע את שרון אנחנו לא נפתור כאן, סורי. אבל הוויכוח הזה כבר פחות רלוונטי במבחן התוצאה. תוכנית ההתנתקות הייתה אז עובדה מוגמרת. זהו, זה פורסם, זה דובר. התוכנית התחילה להתגבש. אפילו האמריקנים כבר השתכנעו שזה לא טריק, שישראל באמת מתכוונת לסגת לחלוטין מרצועת עזה.

אסי: הם חשבו שהיציאה מעזה היא עניין ישראלי נטו. הם אמרו "על היציאה מעזה, אנחנו לא הולכים לתת לכם שום דבר, מכיוון שאתם עושים את זה בשבילכם. ברור שאתם מדממים שם, ברור שיש 25 הרוגים בשנה, זה… יש לזה השפעה גדולה על הצבא שלכם, על המעמד, על זה לא תקבלו כלום. תוסיפו ארבעה יישובים בשומרון, יש על מה לדבר".

הייתה התלבטות ישראלית האם לעשות ארבעה יישובים או 17 יישובים, שזה גם הייתה אחת האופציות שגיורא איילנד והמל"ל הציעו, ובסופו של דבר נבחרה התוכנית של ארבעת היישובים האלה בצפון השומרון. והתחיל משא ומתן עם האמריקאים, מאוד ארוך, מאוד קשוח. שלושה ימים לפני, זה היה מימונה, עוד לא הייתי משוכנע שאנחנו נוסעים, כי המשא ומתן באמת היה לא קל. בסופו של דבר התקבל הדבר הזה, טסנו לארצות הברית.

[הקלטה]

News anchor: “Ladies and gentlemen, the President of the United States and the Prime Minister of Israel.”

אסי: פגישה היסטורית עם בוש באמת היסטורית.

[הקלטה]

George W. Bush: “I’m pleased to welcome Prime Minister Sharon back to the White House. For more than 50 years, Israel has been a vital ally and a true friend of America.”

אסי: שבסופה הוא קבע דברים שאף נשיא אמריקאי לא אמר לפני: לא תהיה חזרת פליטים למדינת ישראל, הכרה אמריקאית ראשונה בגושי ההתיישבות, וההכרה בזה שישראל תמיד יכולה וצריכה להגן על עצמה בזכות עצמה.

[הקלטה]

George W. Bush: “any final status agreement, will need to be found through the establishment of a Palestinian state and the settling of Palestinian refugees there, rather than Israel… In light of new realities on the ground, including already existing major Israeli population centers… It is realistic to expect that any final status agreement will only be achieved on the basis of mutually agreed changes that reflect these realities…”

אסי: באותו זמן זה היה באמת דבר מאוד… מאוד משמעותי.

אלעד: המכתב מהנשיא בוש היה רגע מכונן. גם בגלל מה שהיה כתוב בו, אותן הבטחות היסטוריות שהעניק הנשיא האמריקני, כן. אבל באופן יותר בסיסי מזה, תוכנית ההתנתקות של שרון הפכה אז מ-צעד חד צדדי, זו הייתה אחת הביקורות עליה, לצעד שישראל תקבל עליו, תקבל בזכותו תמורה.

אסי: אנחנו, פוליטית, כשחזרנו מוושינגטון עם המכתב, חשבנו שהסיפור גמור. שהאירוע הפוליטי עבר. לאחר מכן, היה אמור להיות משאל המתפקדים, זה היה נראה כ… משהו שפשוט צריך לעשות וי עליו ואף אחד לא התרגש מזה יותר מדי…

עמית: שרון אומר "בואו נעשה משאל מתפקדים". עכשיו, הוא אומר בואו נעשה משאל מתפקדים בקרב מתפקדי הליכוד פעם ראשונה. כי הוא בטוח שהוא עומד לנצח. כי הוא בעד, נתניהו בעד, סילבן שלום בעד. כולם בעד, כל השרי הליכוד בעד. מי נגד? עוזי לנדאו, אני יודע, עוזי לנדאו זה הכי בכיר, סגן השר מיכאל רצון, וכל יתר הח"כים שרוב הציבור לא יודע בכלל מי הם. אנונימיים מוחלטים.

אסי: מלכתחילה הלכו ל… לנושא של המשאל כאיזה טריק ליכודי להרגיע קצת הרוחות, זה היה איזה משהו שישראל כץ יזם, כדי לנסות שהכל יעבור יותר חלק ולא תהיה איזה בעיה. זה היה נראה משהו שצריך לעבור.

עמית: איך הוא לא ינצח? כל הפוקדים, כל הוא, לא מב… איך זה יקרה?

[הקלטה] אריאל שרון: "כל מי שרואה בדאגה את עתידה של ישראל צריך לתמוך בי, להצביע בעדי, לתמוך בתוכנית. [מחיאות כפיים] תודה רבה לכם."

עמית: מה שעשה מטה מועצת ישע, ומטה מתנגדי ההתנתקות, הוא בית ספר לפוליטיקה. הם הפכו את הקערה על פיה, אל מול כל הסיכויים, הובילו מהלך, פשוט לעבור מבית לבית, בפוליטיקה ב… אמריקאית ובריטית קוראים לזה קנבסינג, כאילו פשוט לצבוע שטחים. לבוא, חלק הגיעו עם פטרוזיליה מגוש קטיף, חלק עם עגבניות שרי, חלק באו פשוט, ו… באו עם הילדים ואמרו: "אתם רוצים לגרש אותנו מהבית?" והליכוד, שהוא בבסיס, בכל זאת, על אף שהוא בחר בשרון על פני נתניהו, הוא בסוף מפלגה ימנית, ימינה מהמרכז, הדהים את כולם, ושרון יחד עם נתניהו, יחד עם כל שרי הליכוד, הובסו 60-40. התבוסה המהדהדת ביותר אי פעם בתולדות יושב ראש ליכוד, במפלגה שנאמנות למנהיג שלה זה ערך עליון. וזהו. זה היה נראה שהאירוע נגמר.

אסי: ושרון באותו ערב היה צריך לקבל החלטה. אה… מה הוא רוצה להיות? יושב ראש הליכוד, שעושה מה שאומרים חברי הליכוד, או ראש ממשלת ישראל שעושה מה שהוא חושב נכון למדינת ישראל, ומה שרוב אזרחי ישראל חושבים. אה… הוא בחר את… בחר את מה שהוא חשב לנכון, וגם אני חושב שנכון, והתקדם למה שהוא חשב שזה הדבר הנכון לביטחון ישראל. אני יודע שזה יצר קרע מאוד גדול עם הרבה מאוד אנשים שבשבילם זה היה קרב על הבית, והכאב שלהם הוא כאב אמיתי, הם נתנו את כל כולם בשביל לנצח במשאל הזה, ולא כיבדו את ההחלטה של משאל הליכוד. אני חושב שזה פגע מאוד באמון וברגשות, ובצדק, ברגשות של המתנגדים, מכיוון שהובטח להם משהו ולא עמדו בו. זה באמת בעיה. אני חושב שהוא… שרון עשה בחירה בין שתי האופציות רעות ובחר באופציה של כלל אזרחי ישראל.

[מוזיקת מעבר]

אלעד: חסות אחת וממש מיד חוזרים.

[חסות]

אלעד: משאל מתפקדי הליכוד היה אמור להיות עניין פורמלי בלבד, אבל הוא הפך לתבוסה לראש הממשלה ולתוכנית ההתנתקות שלו. ואז, למרות התוצאה, המשאל באמת הפך להיות עניין פורמלי בלבד.

עמית: לשרון לא היה… לא הייתה שום כוונה לחזור בו מהאירוע הזה, והוא החליט ללכת על הונאה כל כך בוטה, שזה מדהים אותי ה… בוא נגיד בעולם של תקשורת חצי סבירה הוא לא היה מעז אפילו לעשות את זה. אז כמה שבועות לפני, אני זוכר שדובר, דובר ראש הממשלה, אמר לי: "כן, אה… המשאל מחייב את כולנו, אני מבקש להעביר לך בשם ראש הממשלה שהמשאל מחייב את כולנו באופן מוסרי". עכשיו, כשאני שמעתי ששרון אומר שמשהו מחייב אותו באופן מוסרי, ישר נדלקו לי כל הנורות האדומות. [צוחק] קודם כול, ראש הממשלה, מוסר זה לא העניין, בטח לא שרון. זה אף פעם לא היה אירוע שלו מוסר, לא ב… לא בפעולותיו בצבא, לא בשלטון, לא, איכשהו, לא יודע, לא התחבר לי עם דקארט. מצטער.

אלעד: דבר אחד המשאל, ובעיקר ההחלטה של שרון להמשיך בניגוד לכל התנועה, כן עשה. שרים בליכוד נעו, איך נאמר, בחוסר נוחות, וכדי שתוכנית ההתנתקות שלו בכל זאת כן תצא לפועל, שרון היה חייב שהם, השרים, יצביעו בעדה, כשהתוכנית תעלה להצבעה בממשלה.

אסי: היה צריך לשכנע את שרי הליכוד, במיוחד את נתניהו, אה… לימור לבנת, דני נווה ואחרים, להצביע בעד הדבר הזה. ציפי לבני אז הייתה מתווכת בין שלושת השרים המורדים לבין שרון. בסופו של דבר הפשרה הייתה שבמקום להצביע פעם אחת, נעשה מן… נעשה את זה משהו כמו ארבעה אישרורים לתוכנית עצמה, ונוסיף את מכתב הנשיא להחלטת הממשלה. בסופו של דבר זה רק גרם לזה שנתניהו והשרים המורדים נאלצו להצביע יותר פעמים בעד הפינוי.

[הקלטה]

כתב חדשות: "שלושת השרים, נתניהו, לבנת ושלום…"

אריאל שרון: "אהה… בבקשה!"

כתב חדשות: "…שיגרו מסמך המפרט את הישגיהם. למשל, תוכנית שרון המקורית מדברת על תוכנית התנתקות, ציפי לבני הציעה תוכנית התנתקות מדורגת, וכעת היא נקראת תוכנית התנתקות מתוקנת. המשמעות, על פי השרים, תוכנית שונה באופן מהותי, בלי פינוי יישובים."

עמית: כמו שאמר לי יוסי שריד אז, זה כמו לחתוך זנב של כלב בארבעה שלבים. רק אחר כך, אני אעשה קאט לעוד שנה ורבע, אחר כך כשכבר מגיעה ההתנתקות עצמה, ואז אומרת לו לימור לבנת: "היי, רגע, רגע, הבטחת לנו התנתקות בשלבים". הוא אומר: "כן, שלב א', יום ראשון, נווה דקלים, גני טל וגוש… וקטיף. יום ש… שלב ב', יום שני: כפר דרום, נצרים ומורג. שלב ג'…", זה אז בארבעה ימים, ארבעה שלבים. הוא מעולם לא תכנן את זה. הוא רק הוא רק קלט שנתניהו וחבריו, יותר משהם רוצים לעמוד על משמר גוש קטיף, הם רוצים להישאר בתפקיד שלהם.

[מוזיקה קצבית]

אלעד: פשרת קרלטון, על שם מלון קרלטון בתל אביב. היא נקראת גם פשרת לבני, על שם המתווכת ציפי לבני. הפשרה הזו, במסגרת הוויכוח על מה בדיוק קרה שם, מוצגת לא פעם כהונאה של שרון שהסכים לכאורה לפצל את ההתנתקות לארבעה חלקים, אבל לא באמת התכוון לקיים. מצד שני, היא גם מוצגת כתירוץ שהעניקו השרים המורדים לכך שמצד אחד רצו להראות שהם מערימים קשיים, אבל מצד שני לא רצו להצביע נגד התוכנית.

אסי: שרון היה רב אומן פוליטי ולא אחת עשה מעשה הונאה. ואני חושב שלא הייתי מסרב לומר שזה גם הייתה הונאה, אם ככה היה הדבר, אבל זו הייתה יוזמה של הצד השני. שרון רצה להצביע פעם אחת, סיימנו עם זה, תודה ושלום. ושרי הליכוד, בעיקר לאחר ההפסד במשאל המתפקדים, הם חיפשו תירוץ או איזושהי אמתלה למה הם מצביעים בעד, ולכן הם אמרו, "נעשה את זה בארבע פעימות כדי שזה לא יהיה… כדי שזה לא ייראה… כאילו לא קרה שום דבר". באמת שמבחינתי היה מאוד נחמד להגיד ששרון הגה את הרעיון המעולה הזה, אבל זו הייתה פשרה לרעיון של, אה… אם אני זוכר נכון, זה נתניהו, אבל יכול להיות שזה הצעת פשרה שבאה מליבני ששוחחה איתם. אז הונאה בנושא הזה לא הייתה.

אלעד: הפשרה הבטיחה לשרון את התמיכה של נתניהו, של לבנת, של סילבן שלום. אלו מבחינתו היו חדשות מאוד טובות. אבל עדיין, לא טובות מספיק.

עמית: עדיין יש מכשול בדרכו של שרון. ושרון אומר: "מה אני עושה? איך אני… שכנעתי את כל מי שאני יכול. עכשיו מי שאני לא יכול לשכנע, אני אפטר". והוא מפטר את שני שרי האיחוד הלאומי, בני אילון, זכרונו לברכה, שר התיירות, ואביגדור ליברמן, שר התחבורה. בני אילון מתחבא. הוא פשוט מתחבא, כי התפיסה אומרת שאם מכתב הפיטורים לא יגיע אליו, זה היה יום שישי, ערב שבת וחג, נדמה לי, אז בעצם ההתפטרות לא נכנסת לתוקפה, והוא יכול לבוא לממשלה ולהצביע נגד. אביגדור ליברמן לא מתחבא, הוא פשוט רץ על ההליכון בחדר כושר במלון. ושם, בעודו רץ, אז ה… שליח ממשרד ראש הממשלה משגר לו את המכתב. כך או כך, הפיטורים נכנסו לתוקף. בג"ץ נתן להם אישור.

[הקלטה] שלי יחימוביץ': "פעם הראשונה בהיסטוריה של הפוליטיקה הישראלית, מפוטרים שני שרים בממשלה בלי סיבה, בלי שחרגו מקווי היסוד של הממשלה, בלי שכשלו בניהול משרדיהם, בלי שהצביעו נגד עמדת הממשלה, לפני שעשו דבר וחצי דבר - רק בגלל דעותיהם, רק כדי ליצור באופן מלאכותי ממשלה שמצייתת לראשה. במיוחד חורג המהלך הזה מכל נורמה, בשל עברו של שרון, שבהיותו שר, מירר את חייהם של ראשי הממשלה שלו."

עמית: זה… אלה היו ימים שבהם בג"ץ די זרם עם הממשלה, והיועץ המשפטי לא הערים בעיות. התקשורת גם לא לא התעניינה במיוחד בשאלה למה מפטרים שר תחבורה מצטיין, רק כדי לסדר רוב, אבל בכל מקרה שרון מעביר את החוק. מעביר בעצם את ההחלטה על ההתנתקות.

[מוזיקה עליזה]

אלעד: העקיצות של עמית די ברורות, אבל באמת אי אפשר להתעלם מהעובדה שאחרי שהתנגד לפינוי יישובים, ויזם תוכנית חסרת תקדים של פינוי יישובים, אחרי שכינס משאל מתפקדים והתעלם לגמרי מהתוצאה שלו, אחרי שפיטר שני שרים רק כי התכוונו להצביע נגד, אז, לכל הפחות טבעי שעלתה השאלה, אם תוכנית ההתנתקות של שרון מתקדמת באופן שאפשר להגדיר אותו "דמוקרטי תקין".

אסי: אריאל שרון, עוד משנות ה-50 היה ידוע כמישהו שדוהר קדימה. אנחנו מכירים את הדבר הזה. אני אה… חוויתי את זה כמישהו שלא הצביע לו מהצד השני והסתכלתי. זה היה האיש. יכול להיות שבעולם אוטופי היה צריך להציג את התוכנית חמש שנים לפני וללכת לבחירות. זה לא קורה בפוליטיקה בדרך כלל. יש טענות שאני יכול לקבל. למשל, האמירה "דין נצרים כדין תל אביב" לפני הבחירות, יכול להיות שהשפיעה על האנשים בדרך לא נכונה כשהוא עשה משהו אחר, אני מקבל. פיטורי השרים בעיניי זה… זה א' ב' של קואליציה. אתה, יש לך מדיניות שאתה רוצה לנהל, אם יש שר שמתנגד, אז אתה מפטר אותו. כל הקמת קואליציה היא תמיד מעשה שאתה רוצה להנדס את הממשלה שלך כדי שתחליט מה שאתה רוצה.

אלעד: עשה רושם שהבולדוזר דהר קדימה והזיז הצידה את כל המכשולים. ואז הגיע הרגע. אנחנו בסוף אוקטובר 2004, הגיע הרגע להביא להצבעה בכנסת את אישור תוכנית ההתנתקות.

[הקלטה]

אריאל שרון: [קולות במליאה] "אדוני יושב ראש, חברי הכנסת. זו שעת גורל לישראל. על הפרק הכרעה קשה, שמעטות כמוה. שמידת חשיבותה לעתיד מדינתנו, באזור הזה, זהה למידת הקושי, המכאוב והמחלוקת שהיא מעוררת בקרבנו. לי אישית קשה מנשוא ההכרעה הזאת. אני יודע מה משמעותה של החלטת הכנסת לגבי אלפי ישראלים המתגוררים זה שנים רבות בחבל עזה, שנשלחו לשם בשם ממשלות ישראל. אני שלחתי והייתי שותף למעשה הזה, ורבים מאלה הם ידידיי האישיים. אני מודע היטב למכאובם, לזעמם, לייאושם."

אפי איתם: [צועק] "למה אתה עושה את זה…?"

רובי ריבלין: "חבר הכנסת אפי איתם!"

אפי איתם: "למה אתה עושה את זה?"

רובי ריבלין: "חבר הכנסת אפי איתם!"

אלעד: את ההיסטוריות, את הדרמטיות של האירוע הזה, אפשר היה ממש להרגיש מהדוכן. חבר כנסת אחרי חבר כנסת עלה ונאם, ביקש לומר משהו ברגע ההיסטורי הזה במשכן.

[הקלטה]

שמעון פרס: "אני מוכרח להגיד שראש הממשלה הסתכל למציאות בעיניים. וכל מי שיש לו עיניים, מוכרח לראות את המציאות שהשתנתה."

אחמד טיבי: "התוכנית הזאת שהיא בנויה על האמירה שאין פרטנר בצד הפלסטיני, היא תוכנית שאיננה יכולה להוביל לשום פתרון מדיני. היא תוכנית שהיא יכולה להוביל למלחמה הבאה."

ציפי לבני: "ולעיתים נגזר עלינו להקיץ מחלום אחד, כדי לקיים במלואו את החלום האחר והחשוב ביותר, והוא קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית."

חבר כנסת: "גם חסידי התוכנית לא יוכלו להסביר, מדוע הנסיגה המלאה, צבאית והתיישבותית, מחבל עזה הינה מחויבת המציאות. יש הבדל…"

אלעד: הדרמה גלשה מהדוכן אל האולם, אל המסדרונות, אל החדרים הצדדיים, אל מחוץ לבניין הכנסת ושוב חזרה פנימה.

עמית: ההצבעה על ההתנתקות ב-26 באוקטובר 2004 הייתה, בפער עצום, האירוע הדרמטי ביותר בכנסת שראיתי בכל הקריירה שלי. זה היה פשוט אירוע חריג יוצא דופן, טעון מכמה טעמים. א', כמות אדירה של אנשים. חברי מרכז ליכוד בעיקר שבאו להצביע וללחוץ בעד ונגד. שתיים, העובדה שאי אפשר היה לדעת מה יהיו תוצאות ההצבעה.

אסי: אני הסתובבתי בכנסת הרבה שנים, לא היה לי ערב כזה. היה כל הזמן משאים ומתנים, איפה שלא הלכת. אני פגשתי את אחד השרים המתנגדים בתא שירותים. אה… כי הוא לא רצה שיראו שהוא מדבר איתנו, בשביל לנסות לראות אם הוא יכול למשוך עוד משהו כזה ואחר. היה כל מיני פגישות הזויות…

אלעד: ככל שהזמן התקדם, היה קשה יותר ויותר לנבא איך תסתיים ההצבעה. חלק מאותה קבוצה של שרים מתנדנדים מהליכוד, אלו שהתרצו בפרשת קרלטון, חזרו אז שוב להתנדנד.

עמית: מסתבר, פתאום, שנתניהו הוא מחתרת, איך אומרים, תא רדום במחתרת בתוך הליכוד. אני זוכר את זה, ישבתי בעמדה שלנו, בקומת הממשלה. יש את משרד ראש הממשלה שם, וכמה מטרים לידו את לשכת שר האוצר. ואני מודה שלא הייתי ערני כל כך, אבל כל הזמן במשרד לשכת שר האוצר נכנס ויצא זמביש - מנהיג המתנחלים. נכנס יוצא, נכנס יוצא, נכנס יוצא. מה, מה הוא מתכנן? והוא מדי פעם הוא הולך גם לחדר של זבולון אורלב, יושב ראש המפד"ל. מפלגה שהתעקשה להשפיע מבפנים, והיה אז בדיחה ש… מה אמר העכבר לחתול רגע לפני שהוא נטרף? חשוב לי להשפיע מבפנים. אז אה… אז אז הוא, הוא לא התפטר.

ואז מגיעה ההצבעה, השעה היא שמונה בערב, איכשהו תמיד הצבעות דרמטיות זה שמונה בערב, ואתה רואה את כולם עולים, ופתאום אתה קולט ש… יש פה פוטש, מתארגן פוטש נגד ראש הממשלה.

[הקלטה] בנימין נתניהו: "אנחנו החלטנו, קבוצה של שרים וחבר כנסת, שאנחנו נאפשר לראש הממשלה להביא משאל עם תוך שבועיים. ואם לא, לא נוכל לראות את עצמנו ממשיכים בממשלה הזאת."

עמית: פתאום כל מיזם העל של אריאל שרון על סף קריסה. שרון באותו זמן יושב, זה כבר באמת קלאסיקה, יושב באולם ולא מוכן לצאת.

אסי: הוא אמר: "אני, נמאס לי לשבת בחדר, אני עולה למליאה". והוא עלה, אני לא ידעתי שזה היה התוכנית שלו, אבל אני חושב שהוא תכנן את זה. שכולם יראו שהוא לא מתרגש. הוא ישב במליאה לבד. אף אחד לא לידו. תיפף עם האצבעות על השולחן, ונתן לכל העולם לגעוש ולרעוש מסביבו, כשהוא ממתין. והוא לא הסכים לשום הצעה. היינו שולחים לו פתקים, הוא כאילו התעלם מהכול. הוא אמר: "אנחנו הולכים להצבעה, לא מעניין אותי כלום. מי שבא בא" - קור רוח יוצא דופן.

עמית: אומרים לו "תבוא, דבר עם נתניהו, הוא דורש לדבר איתך". ו… נתניהו עולה למעלה, אבל לאולטימטום שלו אין מענה בכלל. אף אחד לא עונה. זאת אומרת, זה לא שאומרים לו לא, אף אחד לא אף אחד לא טורח לענות לו בכלל.

אסי: הוא אמר "אני הולך על זה. זה המצב. זה החוק. העברנו אותו בממשלה. אני לא מוכן להתפשר".

עמית: ואז מתחילה ההצבעה.

[הקלטה] רובי ריבלין: "אדוני ראש הממשלה, חברי הממשלה, חברות וחברי הכנסת, אנו עומדים להכריע באחת מן השאלות החותכות את החברה הישראלית."

עמית: והיא מתקדמת בסדר א' ב'. ומתקדמת ומתקדמת. נגמר הסבב הראשון, ואז מתחיל הסבב השני. הרגע ששינה את ההיסטוריה הפוליטית של ישראל, הוא שיושבים… עומדים חמשת השרים בפרסה, ממש בכניסה למליאה, ועומדים להצביע כנראה נגד, כי שרון לא ענה לאולטימטום. ואז בא יועץ של ראש הממשלה, ארז חלפון, לימים ראש המנהלת בכדורגל. עכשיו, ארז חלפון הוא גבוה לדעתי ודני נווה פחות. אז הוא בא והסתכל עליו מלמעלה למטה וצרח עליו: "מי אתה בכלל? אתה תיכנס עכשיו ותצביע בעד. מי אתה חושב שאתה?". דני נווה אמר להם: "אני הולך להצביע בעד", ואז כ"ץ שמע את זה, אמר: "רגע, לא הבנתי, אני אתאבד. זאת אומרת, אני אצביע עכשיו נגד, אשאר היחיד. דני נווה כבר הצביע נגד. אני יודע… מכיר את נתניהו, הוא בטח גם יישבר, אז יצביע בעד, אז, אז אני אשאר היחיד פה הפראייר?". נכנס והצביע בעד.

[הקלטה] אריה האן: "ישראל כ"ץ, בעד."

עמית: ואז אני זוכר את לימור לבנת נדחפת להצבעה, ש… כאי… פשוט נדחפת על פני ההמון, כמו ש… מראדונה זוכה בגביע העולם, רק הפוך.

[הקלטה] אריה האן: "לימור לבנת, בעד."

עמית: ואת אה… נתניהו עומד בצד. אנחנו עולים לאולפן של "גלי צה"ל" שמשקיף על המליאה ו… בגלל שנתניהו היה בקואליציה, אז הוא מתחתינו, אז אנחנו לא רואים. כל הקואליציה וכל האופוזיציה מסמנים לנו, תראו, תראו, הוא פה, הוא נכנס. ואת הרגע שבו אפשר לשמוע עד היום שבו אומרים…

[הקלטה] אריה האן: "בנימין נתניהו, בעד."

עמית: ואז יוסי שריד צועק: "אני לא מאמין!", וכולם יש איזה מן רחש בחש ואז רובי ריבלין צועק…

[הקלטה] רובי ריבלין: "חברי הכנסת! חברי הכנסת!"

עמית: ודופק על הפטיש כמה וכמה פעמים לא שזה עזר. זה היה הרגע בעצם שרצועת עזה נפלה.

[הקלטה]

רובי ריבלין: "גבירותיי ורבותיי, חברות וחברי הכנסת…"

אריה האן: "תביאו את הניירות…"

רובי ריבלין: "נמנעים - שבעה. נגד - 45. בעד - 67. הכנסת הכריעה, הכנסת הכריעה ברוב קולותיה, וההחלטה מחייבת את כולם."

אסי: ביציאה מהאולם במבואה בכנסת… שרון לא היה עם כושר גופני יוצא דופן, אז הוא ככה הלך אלינו, אבל ראו שהוא קצת התרגש, עליו. זה היה לי מספיק שווה בשביל להבין את זה. הוא תפס, יועץ הכנסת שלו היה בחור בשם אורן מגנזי. אה… אורן מגנזי ואותי, הוא תפס אותנו ככה בכניסה ואמר: "אתם אתם אנשים צעירים. זה שיעור חשוב בשבילכם לכל החיים. אף פעם אל תיכנעו לסחטנות". אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול. הוא היה… הוא היה נרגש מזה שהוא אה… שהוא כאילו ניצח את הדבר הזה.

[מוזיקה חגיגית]

אלעד: הכנסת אישרה את תוכנית ההתנתקות. זהו. מה שהתחיל כרעיון של אבי ההתנחלויות שאיש לא האמין לו, הפך בסוף אותו יום לעובדה מוגמרת. אבל, הסיפור לא נגמר כאן.

עמית: אני יושב בוועדת חוץ וביטחון, מחוץ לוועדת חוץ וביטחון, הימים היו אז ימים בלי סלולרי, בטח בוועדה, ואז יוצא חבר כנסת, לא רוצה עוד… עוד יש התיישנות, לא יודע. אה… והוא נותן לי פתק שכתוב עליו "הרמטכ"ל, נקודותיים, פינוי יישובים… עקירת יישובים, רוח גבית לטרור". ועוד משפט: "אם נפנה את גוש קטיף, זה יחסוך לנו גדוד, אבל יעלה באוגדה". "אני אפרסם את זה", -"אל תפרסם את זה", ואז דוברת צה"ל רות ירון מתקשרת לנזוף. אבל הוא כן אמר את זה. הוא אמר את זה, וזאת הייתה עמדתו המקצועית של יעלון, ועליה הוא שילם בתפקידו.

אלעד: בפברואר 2005, הוחלט בפעם הראשונה בתולדות המדינה לא להאריך את הכהונה של הרמטכ"ל, אז הוא היה משה בוגי יעלון. הטענה הייתה שהסיבה היא ההתנגדות של יעלון להתנתקות. הוא סיים את תפקידו, הוא הוחלף בדן חלוץ, והכול זמן מאוד קצר לפני שהתוכנית יצאה לפועל. וככה, עם רמטכ"ל חדש, התוכניות הושלמו. שמונה ימים, לפני שהפינוי יצא לדרך, החליט שר האוצר בנימין נתניהו להתפטר.

[הקלטה] בנימין נתניהו: "חודשים רבים שאני קרוע בתוכי. אני מתנגד התנגדות נחרצת לנסיגה החד צדדית. ואני גם רואה ש… התחזיות, ההתראות שאני מתריע, הולכות ומתממשות. בעזה הולך ומוקם בסיס טרור אסלאמי. כל אחד רואה זאת. החמאס הולך ומתחזק. ואני אומר לעצמי, מה אתה יכול לעשות? אתה יכול לצמצם פה סכנה, אתה יכול למזער כאן איזה סיכון ביטחוני, אבל בגדול אתה לא יכול לשנות את זה. אם תצא החוצה, תהיה בפנים, זה לא יעזור שום דבר. אז צא החוצה."

אסי: אני חושב שהוא התפטר מכיוון שהוא רצה לייצר לעצמו נישה, הוא ידע שאין לו סיכוי לנצח את שרון אם הוא גם תמך בהתנתקות, מכיוון ששרון הוביל את זה, ואני חושב שהוא רצה להחליף. לא היה לו כוח לעשות עוד קדנציה כשר חוץ או שר אוצר. אבל הוא עשה את זה רק בשלב שהוא ידע שהתוכנית תתבצע כבר. כלומר, הוא התפטר רק כשהוא ידע כבר שאי אפשר לעצור את זה, שההתפטרות שלו לא תעשה שום דבר. נתניהו תמך בתוכנית לכל האורך, ובסופו של דבר הוא התפטר כי הוא חשב שזה רע לו פוליטית.

אלעד: כן, שנים אחר כך, נתניהו יטען שהוביל את מחנה המתנגדים, שבעצמו התנגד לתוכנית.

[הקלטה] בנימין נתניהו: "לפני כשני עשורים בהתנתקות, החליטה ממשלת ישראל לעקור למעלה מ-8,000 ישראלים מבתיהם. ראשי האופוזיציה של אז, ואני בתוכם, לא קראנו לסרבנות…"

אלעד: 20 שנה, זה כנראה מספיק זמן כדי שנרטיבים ישתנו.

עמית: קו ההגנה של נתניהו היום הוא שונה לחלוטין. א', גזלייטינג מוחלט, שאומר "לא היה ולא נברא" וזה. והשני, שאומר אה… "אני הייתי צריך להציל את הכלכלה. הייתה לי משימה להציל את מדינת ישראל דרך הכלכלה, ולכן סיימתי את הרפורמות שזה, והתפטרתי". במקרה שבוע לפני ההתנתקות שהכל מעשה עשוי. נתניהו אמר, "אני שותף ליציאה, לרצון לצאת מעזה. אני שותף לשאיפה לצאת מעזה". אי אפשר לכבס את המילים האלה, אי אפשר, חבל על הזמן.

[מוזיקה דרמטית ושקטה]

אלעד: 15 באוגוסט 2005. יום הפינוי הגיע. שרון כבר נשמע, ולדברי האנשים שהיו בסביבתו גם נראה, הרבה פחות חגיגי ושמח.

[הקלטה] אריאל שרון: "יזמתי את התוכנית משום שהגעתי למסקנה שהמעשה הזה הוא חיוני לישראל. האמינו לי, הכאב שאני חש במעשה הזה, כמוהו כהכרה הנחרצת שעלינו לעשותו. בעזרת השם תהא הדרך הזאת דרך של אחדות ולא דרך של פלגנות. של כבוד הדדי ולא של איבה בין אחים. של אהבת חינם ולא של שנאת חינם. אני אעשה הכול כדי שכך יהיה."

[הקלטה מיום הפינוי] אנשים צועקים: "אבא! אבא שלי! אבא שלי! למה? אז מה אתם עושים כאן?"

אסי: זה היה מאוד קשה. בהיסטוריה שלי עם שרון, אה… אני חושב שהיום של פינוי "כפר דרום", אולי לצד אה הפיגוע ב"צומת פת" ועוד אה… פיגוע אחד, לא ראיתי אותו מעולם כל כך עצוב.

[הקלטה] כתב חדשות: "רק כמה דקות לפני שבע בערב, אחרי שעות של ניסיונות כושלים, הצליחו כוחות משמר הגבול לטפס לגג בית הכנסת בכפר דרום. זהו האירוע האלים ביותר לאחר שני ימי פינוי, והדרמה הזאת נמשכה כבר משעות הבוקר. עשרות צעירים מתבצרים על גג בית הכנסת, הם מקיפים את הגג בגדרות תיל, וחמושים בדליים של חומצה וצבע…"

אסי: בסופו של דבר, כאילו מצחיק לחשוב על זה היום, שרון היה אבי ההתנחלויות. אה… וזה מקום שהיה מאוד קרוב לליבו. את הקסאמים לפני ואחרי הוא ומשפחתו חטפו כמי שגרים מאוד קרוב לגבול, והיה לו קשה עם הדבר הזה. אה… אז הימים עצמם היו מאוד קשים, זה לא היה ימים כיפים. אגב, גם ללכת בכנסת היה חוויה פחות נעימה, הוא היה ב… אה… מאוים ברמה מטורפת. כלומר ב… סביב התוכנית, הסכנה ממתנקש יהודי הייתה מאוד מאוד גבוהה, השב"כ היה מתוח סביבו. היו דיונים אה… בוועדות הכנסת שהוא היה פוגש חברי כנסת. היה דברים מאוד לא נעימים. ותקפו אותו, חלקם בתקיפות מאוד מאוד אכזריות, אישיות. אה… והיו מקרים, גם שרון עם העור עבה, היו מקרה או שניים שבאמת אה… זה חדר אותו. אבל בסופו של דבר אני לא חושב שהוא הוא הוא האמין אה… אז, אה… שזה הדבר הנכון לעשות. אז יותר קשה לו, פחות קשה לו, הוא באמת חשב, לא שמעתי ממנו איזה פקפוק בשום שלב אה… של הדבר הזה, הוא היה מאוד נחוש.

אלעד: ההתנתקות הסתיימה, אבל לשרון היו עוד תוכניות גדולות. מבחינתו החזון ממש לא הושלם. התלאות שעבר במסגרת הליכוד, והכעס עליו, הובילו את שרון להקים מפלגה חדשה, מפלגה של איש אחד: "קדימה".

[הקלטה] אריאל שרון: "לאחר לבטים רבים, החלטתי לעזוב היום את הליכוד. הליכוד במתכונתו הנוכחית לא יכול להוביל את ישראל למטרותיה הלאומיות."

אלעד: אירוע פוליטי שבעצמו עיצב את ישראל עוד שנים קדימה, במידה רבה מעצב אותה עד היום.

עמית: מי ידע שכששרון יקים את המפלגה שלו היא לא תרסק את הליכוד, אלא היא תרסק דווקא לימים, קדימה, את מפלגת העבודה ואת שאריות השמאל. ומי ידע שהעניין הזה של החד צדדיות, כשהוא ייכשל, ואנשים יגידו: "אוקיי, אז הפתרון השמאלני נכשל, אז עכשיו אנחנו לוקחים ימינה". ומי ידע שהעובדה ששרון עזב את הליכוד עם המון פרשות פליליות, בעצם ניקתה את הליכוד, ואז הוא מתייצב לבחירות ב-2009 עם מרידור ועם בגין ועם בוגי יעלון, עם מפלגת הרבה הרבה יותר אטרקטיבית, ובעצם למעשה, למעט אפיזודה של שנה, לא שמט את השלטון מאז.

מי ידע שההתנתקות תוביל לשינויים כל כך דרמטיים? מי ידע שהיא תוליד את "הבית היהודי" של נפתלי בנט, ואחר כך את סמוטריץ'? אף אחד לא יכול היה לדעת את זה אז. מי ידע שטומי לפיד ש… מקים ממשלה וקורא לפנות יישובים, יירש אותו יאיר לפיד שעושה ברית אחים עם נפתלי בנט. מי יכול היה לדעת את כל זה? זה תהפוכות ההיסטוריה. ואת כל זה בטח לא יכולנו לדעת אז.

אלעד: וזה היה הפרק הראשון של "התנתקות", פרויקט מיוחד של "אחד ביום" ו-N12. תודה לעמית סגל ולאסי שריב.

אגב, אנחנו פתחנו ערוץ חדש באפליקציות הפודקאסטים שבו תוכלו לשמוע את כל הסדרות שלנו לאורך השנים: מחכות לכם שם סדרות, כמו "חצי אדם חצי נחש", "רצח מעבר לגדר", "סוד הברינקס", ועוד הרבה פרויקטים מיוחדים של "אחד ביום" לאורך השנים. חפשו "אחד ביום - הסדרות". הכל מחכה לכם שם.

העורך שלנו הוא רום או אטיק, תחקיר והפקה שירה אראל, דניאל שחר, הילה פז ועדי חצרוני, על הסאונד יאיר בשן שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

אני אלעד שמחיוף. הפרק הבא בסדרה התנתקות יהיה זמין כאן ביום ראשון הבא. מחר "אחד ביום", כרגיל.

[חסות]