אחד ביום - שובה של חיזבאללה

בלבנון, בימים האחרונים, הורגשו גלי תקיפות של צה״ל שבאו אחרי הנחיות פינוי לתושבים בכפרים בדרום המדינה. בישראל איימו, בחיזבאלה איימו, הקבינט התכנס לדיון מיוחד, השליח האמריקני המיוחד הזהיר שאין עוד הרבה זמן - וכל זה במציאות שבה בעוד שבועיים נציין שנה לרגע שבו, רשמית לפחות, הופסקה שם האש. הפעם אנחנו עם ניר דבורי וד״ר יהודה בלנגה, מומחה לחזבאללה מהמחלקה ללימודי המזה"ת ומרכז בגין-סאדאת באוניברסיטת בר אילן על מה שקורה בחזית הצפונית.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 10/11/2025.

[חסות]

[מוזיקת פתיחה]

אלעד: היום יום שני, 10 בנובמבר ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף, ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו, סיפור אחד ביום, בכל יום.

[מוזיקת פתיחה מסתיימת]

ביחסים בין-לאומיים אפשר לדבר, בדרך כלל, על שלושה מצבים מרכזיים. יש מצב של מלחמה, יש שלום עם יחסים טובים, יש את מה שנקרא "שלום קר", ויש גם מצב רביעי, כזה שאולי לא לומדים עליו בכל הקורסים ליחסים בין-לאומיים בכל מקום בעולם, כי יש מצב שנקרא "הפסקת אש לוחמנית".

[הקלטה] דוברת: [רעש של פיצוץ רחוק] "يا محمد، يا محمد، بعض واحدة." [רעש של טיל מתעופף ופיצוצים]

אלעד: בלבנון, בימים האחרונים, ראינו גלי תקיפות של צה"ל שבאו אחרי הנחיית פינוי לתושבים בכפרים בדרום המדינה. בישראל איימו, בחיזבאללה איימו, הקבינט התכנס לדיון מיוחד, השליח האמריקני המיוחד לאזור, טום ברק, הזהיר שאין עוד הרבה זמן, חייבים לטפל בחיזבאללה עכשיו. וכל זה קורה במציאות שבה בעוד כשבועיים נציין שנה לרגע שבו, רשמית לפחות, הופסקה המלחמה.

[הקלטה] ראש הממשלה בנימין נתניהו: "ולכן, אזרחי ישראל, הערב אביא לאישור הקבינט מתווה להפסקת אש בלבנון. משך הפסקת האש תלוי במה שיתרחש בלבנון. אם חיזבאללה יפר את ההסכם וינסה להתחמש, אנחנו נתקוף. אם הוא ינסה לחדש תשתיות טרור בסמוך לגבול, אנחנו נתקוף. אם הוא ישגר רקטה, אם יחפור מנהרה…"

אלעד: כן, כמו שאמר ראש הממשלה אז ב-26 בנובמבר לפני כמעט שנה, ישראל תוקפת. יש סיבות שבגללן הפסקת האש הזו היא לוחמנית עד כדי כך, שיש את מי שתוהה היום אם אוטוטו נגיע למצב שבו כבר אי אפשר יהיה לקרוא לה בכלל הפסקת אש.

[מוזיקת רקע]

אז הפעם, ניר דבורי פרשננו הצבאי ודוקטור יהודה בלנגה, מומחה לחיזבאללה מהמחלקה ללימודי המזרח התיכון ומרכז בגין-סאדאת באוניברסיטת בר אילן, ידברו איתנו על שובה של החזית הצפונית.

שלום דבורי.

ניר: שלום רב.

אלעד: תגיד, מה אנחנו רואים בימים האחרונים? זו הפסקת האש כמו שהיא אמורה להיות, או אולי רוחות מלחמה?

ניר: זה עוד לא רוחות מלחמה, אבל זה בהחלט יכול להגיע לשם. אנחנו, למעשה, הולכים ומתקרבים, בטווח הזמן הלא רחוק, לנקודה שבה או שיהיה הסכם, או שחוזרים ללחימה, או כפי שמגדירים את זה בצה"ל, "סבב החלשה נוסף של החיזבאללה", שהתכלית שלו זה לפגוע בניסיונות שיקום ולדחוק ולהביא אותם להסכם, שההסכם הזה הוא גם מכיל בתוכו רכיב שמבחינת ישראל הוא קריטי, שזה התפרקות מנשק שמאיים על עורף ישראל. והדבר הזה, באמצעות האמריקאים, שני הנתיבים, הצבאי והדיפלומטי, אמורים להביא את ההישג הזה. נקווה שיצליח.

אלעד: כלומר, דבורי, תסביר לי, מזהים כבר ניסיון להשתקם ולהתחמש מצד חיזבאללה, או שכל הפעולות האלה של ישראל נועדו כדי למנוע אפשרות שהם ינסו בעתיד?

ניר: נחלק את זה לשלושה חלקים. קודם כל, באזור קו המגע, קו הגבול. שם אין פעילות והתבססות מחודשת של חיזבאללה, ישראל יושבת שם חזק מאוד, מה שנקרא מדרום לליטני ובכפרים הקרובים לגדר, וכל מה שרואים תוקפים. ולכן שם המצב הוא טוב באופן יחסי. הנקודה הבאה היא מה קורה מצפון לליטני, ושם יש ניסיונות לשקם תשתיות ולנסות לחזור לייצור של אמצעי לחימה, ומול זה ישראל מתמודדת ותוקפת. אנחנו רואים תקיפות באזור נבטיה, במה שהיה פעם מפעל הטילים, וגם במקומות נוספים. תוסיף על כל זה פעילים שעוסקים בשיקום של זרועות שונות של החיזבאללה שישראל פוגעת בהם, ומה שזוהה ממש באחרונה, זה ניסיונות לנסות ולחזור להעברות של נשק. צבא לבנון את הדבר הזה לא אוכף בצורה מספקת, וישראל אותתה שהיא לא תהיה סובלנית לדבר הזה.

אלעד: זה קרה יחסית מאוד מהר, אני חושב, ההפרות האלה, הניסיונות של חיזבאללה גם לאתגר את ישראל בדרום בניגוד להסכם, גם לייצר נשק לא חוקי מצפון לליטני בניגוד להסכם. ואתה יודע, דבורי, אני מסתכל על המצב של חיזבאללה בסוף המלחמה, אני חושב שאין מחלוקת שהוא ספג מכה אדירה, מספיק רק להסתכל על חיסול נסראללה והיו עוד מכות. זה אמור להפתיע אותנו, שלמרות ההחלשות של הארגון, אז באופן יחסית מהיר הוא מנסה להשתקם, והכל בידיעה שישראל בוחנת אותו עכשיו מאוד מקרוב?

ניר: תראה, אני לא חושב שזה מפתיע, אני חושב שזה מאוד מטריד בהיבט של - יש כאן הישג צבאי מאוד משמעותי שהוא לא ממונף להישג מדיני. והיה צריך להזדרז עם הדבר הזה, אבל צריך להבין, זה לא תלוי רק בנו. יש כאן את האמריקנים והקשב שלהם והמוכנות שלהם ללחוץ את הדבר הזה חזק מאוד, כדי שיתממש, וכמובן את ממשלת לבנון, שמאוד מאוד חוששת ממלחמת אזרחים, זו טראומה של מדינת לבנון, ולכן איך אפשר לעשות את המהלכים הללו מבלי להיקלע לעוד עימות כזה נורא מבחינתם. ולכן, מצד אחד יש כאן סיכוי גדול שלא היה פה עשרות שנים, להוביל לשינוי פנים לבנוני, שיקרין כמובן גם עלינו, והדבר השני, זה האם זה ניתן בטווח זמן כזה, שבו חיזבאללה לא חוזר להתחזק, אפילו פוליטית, ואז כבר יהיה הרבה יותר קשה. ולכן אמרנו כאן בהתחלה, אנחנו מגיעים לנקודה שבה או שזה יהיה, או שזה יהיה. צריך להבין את זה.

אלעד: והנקודה הזו היא, יש דדליין מסוים? כי בסוף, אתה יודע, מדינת לבנון, צבא לבנון, הם הציגו בחודשים האחרונים, בלחץ אמריקני, את סוף שנת 2025 כיעד להשלים את פירוק תשתיות חיזבאללה. זה תאריך שישראל מתייחסת אליו ברצינות? כי אתה יודע, זה עוד חודש וקצת.

ניר: ישראל מתייחסת לזה מאוד ברצינות וזו החלטה של דרג מדיני מה הוא יבחר לעשות, אבל זה בהחלט יכול להיות נרחב מאוד. תראה, במערכת הביטחון מתארים באוזניי סל של תגובות, שחלקן הוא ממש חסר פרופורציות. אני מקווה שלא נצטרך להגיע לרגע הזה, אבל אם אתה קיבלת, כמדינה, החלטה שאתה משנה את המציאות הביטחונית, שאתה לא מוכן לחזור למה שהיה כאן לפני השבעה באוקטובר, אז לא בטוח שיש לך ברירה.

[מוזיקת רקע]

אלעד: תראו, אני מוכרח לומר לכם, זה הציק לי, עדיין מציק לי. מה, לא השתנה כלום אחרי שנה של מלחמה נגד חיזבאללה? אנחנו עדיין בריטואל של התחמשות והתעצמות מצידם ותקיפות נקודתיות בתגובה מצידנו? הרי לפני שנה, כשנחתם הסכם הפסקת האש, אחרי כל מה שעברנו, התקווה, כמו שמסכים דוקטור יהודה בלנגה, התקווה הייתה שהחזית הצפונית הזו לעולם לא תראה עוד אותו הדבר.

ד"ר בלנגה: נכון. התפיסה הייתה שהנה, משהו במלחמה הזו חולל שינוי. חיזבאללה מוצא את עצמו בנקודת השפל הכי גדולה שלו. נבחר סוף סוף נשיא ללבנון, אחרי כמעט… למעלה משנתיים שלא היה, לא היה נשיא, ממשלת מעבר שבקושי תפקדה, יש ראש ממשלה מכהן ואפשר איכשהו להניע תהליכים קדימה. חיזבאללה מגיע שהוא נמצא בנקודת השפל הכי גדולה שלו, והוא… גם הוא וגם… גם ישראל, אנחנו מבחינתנו זה הלחץ הבינלאומי, מסכימים להגיע לאיזושהי הבנה של הפסקת אש. מכל המאמץ העילאי שנעשה כאן ולהניב איזה שהם רווחים, הצלחנו להגיע למה שכולם כינו "1701 המשופרת" או "פלוס", שאמור להיות איזה גורם, לא יוניפי"ל, גורם כוח נוסף שמתלווה לצדדים, שיפקח על הפסקת אש, בין אם זה ממשלת לבנון וצבא לבנון, וכמובן בתיאום אמריקאי. זאת אומרת, יש ועדה אמריקאית שאנחנו נמצאים שם בתיאום מולם, וסוף סוף יש לישראל את הגב.

אלעד: הסכם הפסקת האש שנחתם לפני שנה התבסס באמת על החלטה 1701 של האו"ם, אותו הסכם שסיים את מלחמת לבנון השנייה. אבל על ההסכם הזה נקבע שמִתקנים לא מורשים לייצור נשק יפורקו, שצבא לבנון יהיה הגורם החמוש היחיד בדרום לבנון, הממשלה בלבנון, כך נקבע, תהיה האחראית הבלעדית על מכירה ואספקה של נשק, וראש הממשלה נתניהו, שמענו, הוא אמר שישראל תהיה חופשית לתקוף במקרה של הפרה. נוצר מנגנון בין-לאומי שלם כדי להתמודד עם הפרות, וכך ההסכם הזה, "1701 משודרג", אם תרצו, ההסכם יצא לדרך.

ד"ר בלנגה: בוא נאמר כזה דבר, חיזבאללה מעולם לא חשב באמת לוותר על נשקו, להתפרק מנשקו. ה-DNA של הארגון הזה זה ההתנגדות. חיזבאללה לאורך כל השנים גם צייר את עצמו כמגן לבנון, לאורך השנים הוא גם ידע לבצע את זה בצורה מדהימה. נסראללה הביא לנסיגה ישראלית מלבנון במאי 2000 בלי שום הסכם, בלי שום כלום, יציאה חד צדדית. לא היה מנהיג ערבי שהצליח להביא לפינוי ישראלי של שטח מבלי לחתום על הסכם. לכן, כשאנחנו מגיעים למצב הזה שחיזבאללה כל כך מוחלש, הארגון ידע שאם הוא יתפרק מנשקו הוא מתבטל, ואת זה הוא לא היה מוכן לבצע. זאת אומרת, אנחנו לא נתבטל פנימה, אנחנו כן ננהל את ההידברות מול ממשלת לבנון, אבל הקו האדום שלנו זה - אל תתערבו לנו בעניינים. אתם רוצים משא ומתן, איזה אמצעי לחימה, כבדים יותר או פחות, נמסור לכם, אבל התפרקות מוחלטת זה לא משהו שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו, כי זה פשוט ב-DNA של הארגון.

אלעד: זה שחיזבאללה לא ירצה להתפרק מנשקו, זה ברור. גם כלפי חוץ, זה ארגון שכל זכות הקיום שלו היא התנגדות לישראל. וגם כלפי פנים, לא כולם מטורפים על חיזבאללה בלבנון או בסוריה השכנה, ולכן הנשק הזה ישמש את אנשי חיזבאללה גם לצרכים האלה. אבל הסכם זה הסכם. מישהו אמור היה לדאוג שחיזבאללה ימלא אותו, גם בחוסר רצון. וכאן נכנסים לתמונה מדינת לבנון, ממשלת לבנון ובעיקר צבא לבנון.

ד"ר בלנגה: בתחילת אוגוסט 2025, החמישה באוגוסט, ממשלת לבנון מסמיכה את צבא לבנון להבטיח שבאמת מונופול החזקת הנשק יהיה רק בידי המדינה. המשמעות היא - חיזבאללה צריך להתפרק מנשקו. אגב, ההגדרה לא הייתה רק חיזבאללה אלא גם כל מיני מיליציות אחרות, אבל כולם מבינים על מה… במי מדובר. ובתחילת ספטמבר, ה-12 בספטמבר, ממשלת לבנון מקבלת מהצבא את התוכנית ליישום, ויש לנו כאן ממש תוכנית שלבים איך זה הולך להתבצע.

[מוזיקת רקע]

אלעד: כוונות היו, אולי גם עדיין יש מוטיבציה, אולי, וגם ניסיונות. באוגוסט שישה חיילים של צבא לבנון נהרגו כשניסו לפנות מחסן נשק ששייך לחיזבאללה. וכאן אולי שווה לעשות הפרדה בין רצון לבין יכולת. לפני כמה ימים, השליח האמריקני המיוחד לאזור, טום ברק, הזהיר שהזמן לטפל בחיזבאללה אוזל. הוא אמר שלבנון הפכה למדינה כושלת ומתח ביקורת על הממשלה בלבנון והרשויות בלבנון שלא עושות, לדבריו, מספיק.

ד"ר בלנגה: צבא לבנון זה צבא של בערך 75,000 חיילים. צבא של 75,000 חיילים לא באמת יכול לבוא ולאכוף על צבא כמו חיזבאללה, עכשיו, התפרקות מנשקו, מה גם שכשאנחנו רואים מדדי כוח, זה פחות או יותר אותו סדר כוחות, חיזבאללה כמובן הרבה יותר מאומן ומחומש בהקשר הזה. אז למרות כל התוכנית ומדי פעם פיצוץ מבוקר של מחסן נשק כאן ועוד סגירה של מוצבים של חיזבאללה באזור אחר, לא באמת אפשר, בפרק הזמן שהוקצב במסגרת הסכם הפסקת האש, היה להביא להתפרקות הארגון מנשקו. וכאן, כאן אני נכנס רגע ליכולת. השאלה היא, עכשיו שיש ממשלה חדשה, עם נשיא חדש וראש ממשלה חדש, האם אנחנו מוכנים ללכת על הקצה? זאת אומרת, בכל הכוח ולהוביל למצב שבו אם צריך להתעמת מול חיזבאללה אנחנו הולכים על זה? והסיכון הוא כן, במודע, מלחמת אזרחים. וכאן אני חושב שעם כל הרצון הטוב של הממשל הלבנוני, הוא נתקל מול חומה מאוד בצורה של חיזבאללה, שאומר "התפרקות לא תהיה, זה פשוט לא יקרה, גם בגלל העובדה שאנחנו כרגע היחידים שיכולים לעמוד מול ישראל, או כל, מול כל גורם אחר שמאיים עלינו ולא צבא לבנון, שהוא צבא מאוד מאוד חלש". הוא ממשיך, הוא אפילו עשה התאמה מחדש למצב. אז הוא אפשר לומר, חוזר לשנים הראשונות שלו כארגון גרילה ולא אותו צבא מאיים שהיה עד 2024, 25'.

[מוזיקת רקע]

אלעד: חסות אחת וממש מיד חוזרים.

[חסות]

אלעד: כמעט שנה להסכם הפסקת האש בין ישראל לבין חיזבאללה, ואנחנו מנסים להבין כאן איך קורה שלמרות ההסכמה הדדית לא לבצע פעולות התקפיות, מאז שהופסקה המלחמה, ונכון ממש לפני כמה ימים, ישראל חיסלה 365 פעילי חיזבאללה וביצעה מאות, יותר מ-600 תקיפות אוויריות. אז חיזבאללה מתעקש לשמור על כוח, הוא עבר לפעול במתכונת של ארגון גרילה. ובעיקר חיזבאללה כארגון, ממשיך כל הזמן לנסות להשתקם.

ד"ר בלנגה: הוא ממשיך ולאט לאט פועל בצורה של לגייס לוחמים חדשים. ואנחנו מדברים על אלפים. בעיקר צעירים, בעיקר תושבי דרום לבנון. חיזבאללה יודע לפתות אותם, וגם, מה זה לפתות? להציע להם את מה שאין. אנחנו מדברים על ארגון שיש לו גופים כלכליים שפשוט משלם משכורות, מספק… מספק עבודה. לחיזבאללה עדיין יש בנקים, חיזבאללה עדיין פועל בצורה של רווחה, של חינוך, של בריאות. יש לו את הגופים שלו שהוא מפעיל אותם לטובת הציבור, בין היתר השיעי, אבל לא רק. הוא מגייס עוד ועוד לוחמים, הוא מתחיל להעמיד דור פיקוד חדש, הוא מבריח כמויות עצומות של נשק, שבין היתר זולגות מסוריה ללבנון. אנחנו מדברים על רקטות כמובן על נשק קל, על טילים שמוברחים שם, ניסיונות להקים מחצבות ולהעמיד מחרטות חדשות. את כל זה חיזבאללה פשוט עושה, בין היתר באזור דרום לבנון, אבל לא רק, גם מעבר לו. וכשאני אומר מעבר לו, זה גם באזורים שהוא יודע שצה"ל לא יפעל שם, כי זה כבר הקו האדום של לבנון עצמה.

אלעד: אפרופו שיח על רצון ויכולת, אז יש כאן באמת נקודה שהיא לא מובנת מאליה. בסדר, לחיזבאללה יש בנקים, יש גם מימון שהוא מקבל כחלק מהתפקיד שלו בפרלמנט הלבנוני. אבל כסף גדול עד כדי כך כדי לגייס לוחמים, כדי לתחזק את הלוחמים הוותיקים, כדי לייצר ולרכוש נשק, זה עסק יקר. אז זהו, שמתברר שלחיזבאללה יש עדיין את אותו תומך, אותו מפרנס, אותה מדינה שממשיכה לספק צינור חמצן.

ד"ר בלנגה: אכן כן, חיזבאללה ממשיך לקבל כסף מ… מאיראן. שמענו דיווחים, ממש מהימים האחרונים, על כמיליארד דולר שאיראן העבירה לחיזבאללה. אין רצון איראני לראות את חיזבאללה מוחלש ואין, כמובן, רצון של חיזבאללה לראות את ההתנתקות שלו מאיראן, עם כל המצב הקשה שהיה בין שני הצדדים לאורך כל התקופה, שגם אסד נפל. עכשיו, נשק זולג כמובן מתוך סוריה ללבנון כי אין גבול. יש מעברי גבול שהם רשמיים, כשישה כאלה, אבל יש גם 130 לא… מעברי גבול שהם לא רשמיים. עכשיו, הכספים שחיזבאללה מקבל הם לא רק מאיראן. כספים ממשיכים לזרום, ואם הכסף זורם, גם התשתיות הצבאיות שלך יכולות להיות כאלה. אתה פשוט תקנה עוד נשק ותשלם כסף לאנשים עבור הברחות, וכמובן תגייס עוד צעירים.

[מוזיקת רקע]

אלעד: המתיחות שבין ישראל לחיזבאללה לא נשמרת רק בתקיפות מהאוויר בתגובה לניסיונות התעצמות. ההסכם שנחתם לפני שנה הציב גם מסגרת של 60 יום, הוא דיבר על נסיגה ישראלית מדורגת. אבל במסגרת חוסר האמון, שבינתיים מוכיח את עצמו, ישראל עדיין שם, עדיין נמצאת פיזית בדרום לבנון.

ד"ר בלנגה: ישראל מחזיקה חמישה מוצבים בלבנון, אגב, במקומות שעבורנו הם קריטיים. יש לנו מוצב באזור שלומי, בזרעית, ליד מושב אביבים, באזור מטולה וליד מרגליות ברכס רמים, והשליטה שמה היא כל כך חשובה כי א', יש לך תמונת מודיעין מצוינת לגבי מה קורה בצד השני, ורואים את הניסיונות של חיזבאללה לחזור לשטח, אתה רואה אותם בביגוד אזרחי, אתה רואה אותם בכל מיני, נניח, "ירוק ללא גבולות", ארגון האיכות הסביבה של חיזבאללה, כוח רדואן שמתקרב. תמונת המודיעין שאנחנו אוספים בגלל הנוכחות שלנו בשטח היא מדהימה, והיא גם מאפשרת בסוף לנו, באמצעות חיל האוויר, לתקוף במקומות שאנחנו יודעים שאכן שמה חיזבאללה מתחיל לחצות את הגבול של ההתעצמות, מהבחינה הזאת של איום כלפי ישראל. מה גם, שבסוף אנחנו יכולים, דרך הנוכחות שמה, להביא את ההוכחות להפרה של הפסקת אש לאותם גורמי פיקוח בינלאומי שנמצאים בתיאום עימנו. ואני לא מדבר פה על יוניפי"ל שרק מאשים אותנו בהידרדרות של המצב בלבנון ולהפרת הפסקת האש, אלא על שוב, על האמריקאים, שאנחנו צריכים אותם לידינו בתמונת המצב הזו, ולכן הנוכחות הישראלית והמידע שאנחנו מספקים להם דרך הנוכחות בשטח היא מאוד מאוד חשובה.

אלעד: אז כל זה ברור, אבל העניין הוא ששגרה של הפסקת אש לוחמנית כזו יכולה, תיאורטית, להימשך לנצח, וכל יום כזה מביא איתו אתגרים חדשים. ישראל רוצה לפעול נגד חיזבאללה ורוצה לשלוח גם מסר לכל האויבים באזור, שהיא תקיפה מול כל הפרה. אבל בדרך התקיפה הזו ישראל גם עלולה להחליש את מי שמתישהו אמור לפעול נגד חיזבאללה, מי שאמור לנהל בלבנון מדינה. הממשלה בלבנון, היא קוראת לחיזבאללה לנהל משא ומתן איתה כדי למצוא פתרון. אבל כל זמן שישראל נמצאת בלבנון ופועלת שם, אז חיזבאללה אומר, "הנה, זו ההוכחה שאנחנו עדיין נחוצים כארגון התנגדות".

ד"ר בלנגה: תראה, גם ג'וזף עאון, גם נואף סלאם דיברו על זה שישראל צריכה בסוף לצאת מלבנון, והיא מפרה באופן שיטתי את הריבונות הלבנונית דרך התקיפות שהיא מבצעת. יש גם קולות ביקורת על חיזבאללה, שמאפשר לישראל לבצע את זה, וזו הנקודה החשובה כאן. ההתקפות הן לא רק נגד ישראל או בקשות לגינוי בינלאומי, ההודעות הן גם מול חיזבאללה. "תשמעו, אם אתם בסוף תסכימו לפתוח איתנו בסוג של משא ומתן, ולדבר מולנו כדי שנוכל להרגיע גם את הצד הישראלי, בודאי שגם את הצד האמריקאי, לא יהיה צורך בנוכחות הישראלית בלבנון, ואז נוכל להשיב את הריבונות לידיים שלנו". השאלה היא בסוף, עד כמה אנחנו מוכנים למתוח את הקו כדי שחיזבאללה יגיד: "כאן אני כבר מגיב". אבל כל עוד חיזבאללה נמצא במצב המאוד מאוד קשה שלו, גם מבחינת הזירה הפנים לבנונית, גם מבחינת העובדה שישראל מרשה לעצמה לתקוף בצורה שיטתית יום יום, חיזבאללה כרגע מאוד מאוד נזהר בצעדים שהוא מבצע. להכניס את לבנון לסבב לחימה חדש מול ישראל, זה משהו שהוא לא היה רוצה, לא לעצמו, וכמו שאמרתי, פוליטית מבפ… חברתית, פנים לבנונית.

אלעד: בשורה התחתונה, לפחות בעיניי, המציאות המורכבת הזו בלבנון מלמדת אותנו משהו גם על המציאות המורכבת האפשרית בעזה, ביום שאחרי. הפסקת אש שברירית, ארגון טרור שמנסה כל הזמן להתעצם ולהשתקם, כוחות מקומיים שפשוט לא מצליחים להתמודד, וישראל, ישראל שנמצאת על קו עדין של צורך להגן על עצמה ולמנוע מלחמה עתידית, אבל במקביל רצון לא לפעול באופן כזה שעלול להוביל לכך שאותה מלחמה עתידית תקרה בעתיד המאוד קרוב.

ד"ר בלנגה: הגדרת את זה בצורה עדינה, הייתי אפילו אומר בלשון המעטה, קו עדין, חוט השערה. תראה, ראינו את זה רק ממש לאחרונה, בשישה בנובמבר פירסם חיזבאללה את המכתב הפתוח שלו, שהוא מציג עמדה, הייתי אומר מאוד לעומתית, מאוד מתריסה, אפילו, מול הממשל הלבנוני, שאנחנו לא הולכים, לא מתכוונים אפילו להתפרק מהנשק, אנחנו לא מוכנים לוותר על ההתנגדות. אבל מה שדווקא כן מעניין… מעניין במכתב הזה, אם בעבר חיזבאללה ידע להציב סוג של אולטימטום או קו אדום מאוד מאוד ברור, פה העמדה של הארגון הייתה די עמומה, די מעורפלת. ויש כן אזהרות מול ישראל, יש ניסיונות של ממשלת לבנון לרסן את חיזבאללה, "תראו לאן אתם מובילים אותנו", במיוחד אחרי ההתקפה בסוף השבוע האחרון. אבל חיזבאללה כרגע עסוק יותר בדיון מבית, ב-כן לדבר או לא לדבר עם ממשלת לבנון. וכאן השאלה באמת ה… מבחינת ישראל, עד כמה אנחנו מוכנים ללכת רחוק, להילחם סיזיפית ולבצע פעולות שהם יומיומיות, כמו שאנחנו רואים בשנה האחרונה, כדי שבסוף חיזבאללה יגיד, "אוקיי, אנחנו צריכים לפעול באמצעים אחרים" או לעשות איזושהי הפסקה, או סוף סוף, ממשלת לבנון תצליח לאכוף את ההבנות שהיא התחייבה אליהם מול ישראל.

[מוזיקת רקע]

אלעד: דוקטור יהודה בלנגה, תודה.

ד"ר בלנגה: תודה רבה לך אלעד.

אלעד: ותודה לניר דבורי.

[מוזיקת רקע]

וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה עדי חצרוני, הילה פז, שירה אראל ודניאל שחר, על הסאונד יאיר בשן שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם מחר.

[חסות]