אחד ביום - נבחרת המזחלות הישראלית

באולימפיאדת החורף הקרובה תייצג את ישראל לראשונה נבחרת מזחלות - בובסליי. וזה קורה בזכות מסע ארוך, מתיש ומאוד נחוש של אדם אחד: נהג הנבחרת אדם אדלמן. אדם, שמכונה איי.ג'יי, הפך לפני כ־12 שנה את ההקמה וההצלחה של נבחרת הבובסליי הישראלית למשימת החיים שלו, עם מטרה אחת ברורה - להגיע למשחקים האולימפיים. אחרי שנים של מאמצים לא רגילים, זה סוף סוף קרה. אז הפעם נדבר עם איי.ג'יי ועם וארד פוארסה, חבר בנבחרת, שיספרו לנו איך קרה שבאולימפיאדת החורף שנערכת בימים האלה באיטליה - תתחרה בפעם הראשונה בהיסטוריה נבחרת בובסליי כחול־לבן.

---

‏תאריך עליית הפרק לאוויר: 11/02/2026.

‏[חסות]

‏[מוזיקת פתיחה]

‏אלעד: היום יום רביעי, 11 בפברואר, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף, ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום, בכל יום.

‏[מוזיקת פתיחה מסתיימת]

AJ: Every night, for the last 12 years, before I’ve gone to bed I’ve said: “Baroch Hashem for my health, Baruch Hashem for the opportunity to pursue my dream, to be Kidush Hashem, for my intellectual ability, for my athletic ability…”

‏אלעד: כבר המון זמן שאדם אדלמן, AJ כמו שהוא מוכר יותר, מתפלל בכל לילה. בריאות, הגשמה עצמית, פרנסה - אתם יודעים, התפילות הרגילות. אבל AJ הוסיף באופן קבוע עוד תפילה אחת: לייצג את ישראל באולימפיאדה.

‏[מוזיקת רקע]

AJ: And then I would say: “Please Hashem, help me achieve my goal of representing Am Israel and Eretz Israel”, and it started in 2014 and in the 2018 Olympic games. Then it shifted to the ‘22 Olympic games, and for the last 4 years, it’s been the 2026 Olympic games. I said that for 4,400 days straight. Finally we’ve got to the goal.

‏אלעד: זה לא סתם ש-AJ הרגיש שהוא צריך סיוע מלמעלה. הוא השקיע זמן, כסף, מאמץ. הוא השקיע את החיים שלו כדי לייצג את ישראל באולימפיאדה, ולא בג'ודו, בשיט או בהתעמלות - בענפים שאנחנו יותר רגילים לראות ישראלים מתחרים בהם. AJ העביר שנים כדי שלישראל תהיה באולימפיאדה נבחרת Bobsleigh. הוא רצה לייצג את ישראל במזחלות.

‏אנחנו נספר כאן היום סיפור מדהים שהוא כאילו סיפור על ספורט אבל לא באמת. זה סיפור שהוא כל כך בלתי סביר, כל כך נגד כל הציפיות והסיכויים. סיפור שהוא מעורר מחשבה, מעורר תמיהה, מעורר השראה. סיפור על איך באולימפיאדת החורף שנערכת בימים אלה באיטליה תתחרה בפעם הראשונה בהיסטוריה נבחרת בובסליי כחול לבן.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏תראו, אני אעשה כבר בשלב הזה את ההשוואה המתבקשת, כי היא כל כך מתבקשת שפשוט אין טעם לחכות איתה.

‏[הקלטה מתוך הסרט "Cool Running", מוזיקת רקע עליזה]

Irv: “You’re ziggin’, you’re zaggin’…” [audience laughing]

Irv: “ow… Always remember, your bones will not break in a bobsled. No, no. They shatter. So… who wants in?”

‏אלעד: בשנת 1993 יצא מה שהפך לאחד הסרטים האהובים עליי באופן אישי, ובאופן כללי גם סרט מאוד מצליח: "Cool Runnings", בעברית קראו לו "ג'מייקה מתחת לאפס". זה סרט שמספר על אצנים, רצים מג'מייקה, שהחלום שלהם היה להעפיל לאולימפיאדה, אבל בגלל שאיזה עניין טכני מנע מהם להגשים את החלום, הם בחרו בדרך אחרת - הם הקימו את נבחרת הבובסליי הג'מייקנית. הם החליטו לייצג את ג'מייקה בענף המזחלות.

‏[הקלטה מתוך הטריילר "Cool Runnings", מוזיקת רקע]

Narrator: “Their dream was to compete in the Olympics [people shout in horror], but they chose a sport [collapse sound accompanied by a laughter] they knew nothing about.” [a shout in the background]

‏אלעד: זה סרט שמבוסס על סיפור אמיתי, ואם לא צפיתם בו עד עכשיו אני ממש ממליץ מכל הלב. אז כמה שזה נשמע מטורף שלג'מייקה יש נבחרת מזחלות במסלול קרח באולימפיאדת חורף, ככה בערך זה היה מטורף שתהיה נבחרת כזו גם לישראל. וכאן נכנס לתמונה AJ, יהודי שנולד וגדל בבוסטון במשפחה ציונית חמה.

AJ: When I went to Israel, when I was, you know, when I was 6, 7, 8, I kind of just felt… It was a weird feeling like at home. I felt like… I cannot explain it to other athletes, I cannot explain it to people who are not Zaonists…

‏אלעד: ישראל הייתה אולי האהבה הראשונה, ספורט השנייה, במיוחד בייסבול. AJ מאוד אהב בייסבול אלא שהייתה לו בעיה אחת.

AJ: I was a really fat kid, so I had a lot of power behind the hitting, but I couldn’t ever hit a curve ball and it became one of those sorts of things where the sport that I was extremely good at I hated, so I didn’t really love playing hockey, but I was very good at hockey. I really loved playing baseball but I wasn’t as good as I wanted to be in baseball…

‏אלעד: בייסבול הוא אהב, אבל זה לא היה ענף ש-AJ היה מאוד מוצלח בו. הוקי - בסדר, הוא לא היה מטורף על הוקי, אבל הנתונים הטבעיים שלו הפכו אותו לכישרון במשחק. הוא שיחק הוקי, והצליח, וכשהגיע הרגע לעבור לבית ספר תיכון, הוא אפילו קיבל מלגה, מסלול להפוך לשחקן הוקי מקצועי. [מוזיקת רקע] אלא ש-AJ סרב.

AJ: I just thought at the time Jews don’t pursue sports professionally when they get older. That was the thought process, and that decision was extremely at the front of mind for years…

‏אלעד: AJ דחה את המלגה. הוא ויתר על החלום שלו להפוך לספורטאי מקצועי, וכשהוא חשב אחר כך בדיעבד למה, הוא הגיע למסקנה שפשוט לא האמין אז שיהודי יכול להיות ספורטאי מקצועי ברמות הכי גבוהות. הוא לא ראה את זה קורה, אז הוא החליט מראש לוותר והלך ללמוד בבית ספר יהודי.

AJ: There was no one to look up to. I really thought it just wasn’t what jews did.

‏אלעד: הוא המשיך לשחק הוקי גם כשלמד ב-MIT. בלי מחשבות על להפוך את זה לקריירה למרות הכישרון, למרות הביצועים. אבל אז בשנת 2013, AJ עלה על הרדאר של קבוצת הוקי ישראלית שהציעה לו לשחק עבורה.

AJ: Everything sort of came to a boil in 2014, 2013, that season when Israeli hockey team asked me if would join them after I graduated from university, and I spoke to the alongside director from my high school at the time, named Mike Rosenberg, and he said: “You know, AJ, there is never been a person who graduated from this school who played at the level of sports you’re playing at right now”, and I thought that was insane, because I’m not as superstar athlete, I… I was obese a few years before that, I just thought like me? like this is the person who has come out of this school? it makes no sense, statically it makes no sense.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏אלעד: כן זה היה די משעשע. AJ נזכר בשיחה שקיבל מנציג הבוגרים בתיכון היהודי שלו, שהתלהב מכך שאף פעם לא יצא מהתיכון ספורטאי כמותו. עורכי דין? מלא, רופאים? ברור, אבל ספורטאי מקצועי כמו AJ? לא היה כזה.

AJ: So I realized at the time that there had to be something that was causing jews to take probably the same path that I took. You know, I’ve recognized a problem. I want to fix the problem, and the only way to fix the problem is by doing something about it.

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: ברגע הזה הוא קיבל החלטה. הספורט חשוב, כן? אבל אמרנו, האהבה הראשונה היא ישראל, ומה שישראל מייצגת - ישראל כמדינה היהודית. ולכן AJ החליט אז שהמטרה שלו היא להצליח בספורט, אבל בעיקר כדי להפוך למודל לחיקוי, לאפשר לדור חדש של יהודים לחלום ולשאוף להיות ספורטאים מקצועיים גם בתחומים חדשים. הוא הבין שהדרך לעשות את זה תהיה לייצר מסע מופלא, מסע שובה ומוצלח לאולימפיאדה.

AJ: And then I saw the bobsleigh team for the United States on the news, in… basically it was October of 2013, and I thought: “Wow… that is visually stunning”, well, that… It captures the eye. I think that… that might be the best way to accomplish what I wanted to accomplish, and it looks fun.

‏אלעד: בובסליי, מזחלת. מהרגע הראשון שהוא ראה את הספורט הזה הוא התהפנט. אם יצא לכם לראות, אתם כנראה יודעים על מה מדובר, אתם כנראה מבינים.

‏[הקלטה מתוך הסרט "Cool Runnings"]

Narrator: “Everybody has got an Olympic qualification to worry about, here is the first slide of the day.”

‏אלעד: בובסליי או בובסלייד זו מזחלת משודרגת. יש תחרות לשניים ותחרות לארבעה. המזחלת סגורה בחלקה, היא בצורה שיכולה להזכיר יותר סוג של קאנו או אפילו טיל קטן. ואפרופו טיל, היא טסה - הבובסליי מגיעה למהירויות של 150 קמ"ש. בתחילת מקצה הספורטאים דוחפים את המזחלת, הם רצים, הם מייצרים תנועה.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏[הקלטה מתוך הסרט "Cool Runnings" - קריאת דרבון וקול דחיפה]

‏אלעד: ואז, בתיאום מושלם הם אמורים להיכנס פנימה, בזמן שהיא דוהרת על המסלול המפותל, מסלול של קרח. יש פניות חדות, כל מאית שנייה חשובה - זה באמת ספורט מהפנט.

‏אז אפשר להבין מה משך את AJ ולמה הוא האמין שאם יש ענף ספורט אחד שיכול להצית את הדמיון של הישראלים, זה הענף הזה. הוא התחיל לבדוק. מתברר שהייתה בישראל בתחילת שנות ה-2000 קבוצת בובסליי מקומית. היו כבר ישראלים שנדלקו. הוא ניסה ליצור איתם קשר, והגיע לדיוויד, שעמד בראש 'התאחדות המזחלות' בישראל.

AJ: And I said: “I really want to do this for Israel”, and he said: “Look, it costs like a quarter million dollars a year to do it, and you need like 4 other guys just to do it with you, and you’re never gonna find them”.

‏אלעד: AJ הבין שלהקים נבחרת בובסליי ישראלית זה עסק יקר וזה עסק מורכב. הוא צריך עוד אנשים שיסכימו להקדיש את עצמם לספורט ש… בוא נודה - רובנו בכלל לא מכירים. זו הייתה הזדמנות טובה להתייאש, אבל הוא החליט לעשות משהו אחר. יש ענף שנקרא סקלטון - זו מזחלת של איש אחד, שוכבים על הבטן ומחליקים על מסלול במהירות. AJ הגה תוכנית שלבים: הוא יהפוך קודם לספורטאי סקלטון, הוא יעשה את זה לבד, הוא יצבור ניסיון, קשרים ומוניטין, ואז, עם כל זה, יוכל אולי להקים קבוצה, יוכל אולי להגשים את חלום הבובסליי.

AJ: I got to do it in Skeleton because if I don’t do it in Skeleton, no one is going to listen to me. Like, I can’t find guys to do a bobsleigh team, no one would stick up with me for 3 or 4 years while I figure this out. At least, I got to do it myself, I got to do it with Skeleton.

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: ב-2018 הוא העפיל לאולימפיאדת החורף. הוא ייצג את ישראל בסקלטון וסיים במקום ה-28. זה אולי עלול להישמע מאכזב, אבל ההפך הוא הנכון, כי AJ עשה את זה בלי מימון, בלי מאמן. הוא אימן את עצמו לבד מצפייה ביוטיוב. ולמרות הכל, הוא הגשים את המטרה - הוא היה באולימפיאדה, נכון, הוא היה שם לבד. אז עכשיו נשאר רק עוד עניין קטן: למצוא ארבעה ישראלים נוספים שיסכימו להצטרף אליו, וייכנסו יחד איתו אל הבובסליי.

‏אבל קודם חסות אחת וממש מיד חוזרים.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏[חסות]

‏אלעד: אחרי שב-2018 הוכיח שישראלי יכול לייצג את ישראל בענף המזחלות באולימפיאדת החורף, AJ שם בצד את הסקלטון שלו, והתחיל לחפש ספורטאים נוספים שאולי יהיו מעוניינים להצטרף אליו לבובסליי. הוא לא עשה את זה בפורומים של ישראלים שאוהבים קרח, הוא חיפש במקום אחר.

AJ: So I looked at the Rugby Roster for Israel because rugby is a sport that is commonly recruited for bobsleigh. People who are strong, and pushing themselves fast…

‏אלעד: רוגבי. יש בישראל קבוצות רוגבי, יש בישראל שחקני רוגבי. זה ספורט פיזי, צריך בו חוזק, מהירות, עוצמה מתפרצת. צריך בו בדיוק את מה שצריך כדי לתפוס את המזחלת בידיים, לדחוף אותה בכוח, לצבור תנופה, ולתת לה התחלה מספיק טובה כדי לעבור את המסלול במהירות. [מוזיקת רקע] AJ התחיל לעבור בין שחקני רוגבי ישראלים, לשלוח לאנשים זרים הודעות, לשאול אם במקרה יעניין אותם לשמוע על נבחרת בובסליי ישראלית. הוא שלח המון הודעות, למשל הודעה אחת באינסטגרם לווארד.

‏וארד: אני וארד פוארסה ממע'אר, בן 30, מאמן ואתלט. מאז שהייתי קטן התעסקתי בספורט, ובעיקר ברוגבי. שמה למדתי משמעת, מחויבות.

‏אלעד: וארד שיחק במועדון הרוגבי של מע'אר. הוא היה חלוץ, וזה תפקיד שמצריך כוח ומהירות. הרוגבי הוא עבורו לא ממש קריירה. בוא נאמר בעדינות - הרמה של הרוגבי בישראל היא לא מהגבוהות בעולם. אבל וארד שיחק בנבחרת ישראל ברוגבי, הוא בכלל לא שחקן רע. ויום אחד הוא קיבל הודעה מאוד מוזרה באינסטגרם מאדם שהוא לא מכיר - AJ.

‏וארד: הוא אמר שהוא הולך לעשות קבוצת בובסליי ורוצה להגיע לאולימפיאדה, ושאל אם אני רוצה להצטרף כאתלט.

‏אלעד: תחשבו איך הייתם מגיבים אם מישהו זר היה שואל אתכם אם בא לכם לצאת למסע עם חזון, ובסופו לייצג את ישראל באולימפיאדת החורף במזחלות. אז ככה בערך גם וארד הגיב.

‏וארד: כאילו, לא האמנתי לו בהתחלה. אמרתי: [בחיוך] "מי הבן אדם הזה? מה הוא רוצה ממני?". אומר לי: "תבוא, אני מביא לך משכורת, אתה טס לחו"ל". כאילו לא… לא ציפיתי לזה.

‏אלעד: כן, זה אפילו היה יותר מורכב. כש-AJ שאל את וארד אם הוא רוצה להצטרף לנבחרת בובסליי ישראלית, וארד בכלל לא ידע מה זה.

‏וארד: לא [מחייך], לא ידעתי מה זה אולימפיאדת חורף בכלל. הוא התחיל להסביר לי ושלח לי סרטונים ביוטיוב. אמר לי: "לך תבדוק, לך תסתכל, תראה מה זה".

‏אלעד: וארד הסתכל, ודיבר קצת עם AJ, ושוב הסתכל וחשב לעצמו.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏וארד: אמרתי "נראה מעניין, בוא נלך לנסות את זה לפחות" [מחייך]. שלח לי כרטיס טיסה לקוריאה, וככה זה התחיל.

‏אלעד: כן, שמעתם נכון - קוריאה. שם נערך מחנה האימונים הראשון. בובסליי, אימונים לקראת אולימפיאדת החורף, אתם יכולים להניח שמחנה אימונים יהיה במקום מאוד קר.

‏וארד: כן, היה מינוס 20 שמה.

‏אלעד: עם לא מעט שכבות הוא הצליח להתמודד עם הקור, בערך, אבל אז הגיעה המשימה הקשה יותר - להתרגל לבובסליי, ולא מצפייה בסרטונים ביוטיוב הפעם, אלא באמת. וארד פגש את AJ, שנתן לו הסבר מפורט ומעמיק על תפקידו בשלב הזה של האימונים.

‏וארד: אומר לי: "תדחוף ותקפוץ פנימה" [ברקע קריאות באנגלית - move וקולות מאמץ פיזי]. זה היה פעם ראשונה שלי. אתה יודע, אתה דוחף את המזחלת, נכנס לתוך מסלול של קרח [רחשי מזחלת נוסעת]. המזחלת מגיעה ל-150 קמ"ש, ובמהירויות כאלה במיוחד בסיבובים יש את ה-G-force שמגיע לחמש. אז אם המשקל שלך זה 100 קילו, אז אתה תרגיש 500 קילו לוחצים עליך. זה לא קל. מלא אדרנלין, מלא מהירות, אתה צריך מלא כוח מתפרץ.

‏אלעד: עכשיו, אני יודע. זה יכול להיות מדהים לספר לכם שווארד התאהב, שהוא הבין הבובסליי זה הייעוד שלו, זה הגורל שלו, שהוא נועד למזחלת. זה היה יכול להיות מדהים. אבל זה לא מה שקרה…

‏וארד: האמת, בהתחלה הרגשתי סחרחורת, כמעט, אתה מרגיש שאתה הולך להקיא. לרוב ככה, מלא אנשים שאחרי הירידה הראשונה הם מפסיקים לעשות את זה, אומרים: "זה לא בשבילי, אני לא אעשה את זה עוד פעם".

‏אלעד: הוא צודק, כן. לא חסרים אנשים שמנסים ומוותרים, אבל וארד המשיך. וזה היה יכול להיות מדהים לספר לכם שהוא המשיך כי הרגיש שהבובסליי זה הייעוד שלו, זה הגורל שלו. אבל מה לעשות, גם כאן הייתה סיבה אחרת.

‏וארד: כי כבר הגעתי לשם [מחייך], אי אפשר לצאת עכשיו.

‏אלעד: [מוזיקת רקע] וארד מצא את עצמו נוסע לאימונים בכל העולם, מקומות שבהם בכלל לא חשב שיבקר אי פעם. כבר לא היו לו סחרחורות, לא היו בחילות, גם הקור כבר לא היה נורא כל כך. ובעיקר - בינו לבין AJ נוצר קשר, נוצר אמון. זה חשוב במיוחד כי AJ הוא הנהג. הוא יושב מקדימה, ובעצם רק הוא רואה את המסלול. שלושת החברים שיושבים מאחוריו לא רואים לאן המזחלת שלהם דוהרת. וזה אומר שבעצם אחרי הספרינט הראשון, אחרי שהמזחלת קיבלה תנופה, לווארד יש רק דבר אחד שהוא באמת יכול לעשות.

‏וארד: אוחז חזק ומתפלל לא להתרסק. [מוזיקת רקע מסתיימת] חוץ מזה אתה צריך לשמור על האירודינמיקה. אז יש לך גובה עם הראש שאתה צריך לשמור עליו כל הזמן. אם אתה יורד לאט אתה צריך לעלות. אתה יודע מה הכוח של ה-G-force - זה מוריד אותך, אז אתה צריך לחזור לאותו מקום כי כל שבריר שנייה זה חשוב. לפעמים אנשים ניצחו אותנו על מאית, אז אם אתה מוריד טיפה את הראש זה מוריד כמה מאיות, עם כל המסלול, אז זה מאוד חשוב גם.

‏אלעד: משטר האימונים היה קשוח והיה אינטנסיבי. לאורך כל הדרך וארד ידע בדיוק לאן הבובסליי הזו, שהוא חלק ממנה, אמורה להגיע.

‏וארד: זה הדבר הראשון ש-AJ אמר, שהוא רוצה להגיע לאולימפיאדה, כאילו זה היה המטרה שלו בהתחלה. אז ראיתי שיש שאיפה שם, יש מה לשאוף, יש סיכוי.

‏אלעד: [מוזיקת רקע] בזמן שהוא ניסה להכניס בוארד ובעוד חברי נבחרת שהצטרפו מוטיבציה, לומר להם שהחלום אפשרי, שהוא בהישג יד - בפועל המצב היה הרבה יותר מורכב ממה ש-AJ חשף. לנבחרת הבובסליי הישראלית לא היה מימון. מדינת ישראל לא עזרה. ספונסר שהבטיח לתמוך בהם נעלם. בגדול, הם התקיימו אז רק מהכסף של AJ, כסף שלא באמת היה לו, כי AJ לקח הלוואות.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

AJ: So mom and dad supported a lot, but it was embarrassing on a personal level, and quite frankly, it’s like somewhat humiliating to take a lot from your parents. There was a lot of cutting things out like sleeping in my van in the summer, cutting out breakfast and lunch so that I could just have dinner, that sort of stuff like it was a heavy heavy toll.

‏אלעד: לאורך הדרך היו כמה נקודות משבר שבהן היה נדמה לו שאין ברירה, צריך לוותר. בסוף, כמה פעמים אדם יכול לישון באוטו או לחכות עד הערב כדי לאכול, במטרה לחסוך כסף?

AJ: There was a person I loved or who I love, and basically, before the Paris games, and they said to me: “What you’re doing is incredibly selfish. You’ve already made the Olympics once. This is a destructive lifestyle. You’re getting hurt. It has long term effects for your health to do this sport, you’re putting your parents through immense stress and aggravation every single time you crash or you get hurt or they see something negative, like it hurts them, Israel doesn’t support you”.

‏אלעד: לפני שנתיים, 2024, עשור אחרי שהתחיל את המסע שלו לעבר האולימפיאדה, אדם קרוב ל-AJ אמר לו: "די, אתה הורס לעצמך את החיים, אתה הורס לקרובים שלך את החיים, כבר הגעת לאולימפיאדה פעם אחת לבד. אז הגיע הזמן לוותר על נבחרת בובסליי ולהתקדם הלאה".

AJ: It was devastating, that conversation was absolutely devastating. I started to think about how do I refund some of the people who had given me money. I was going to retire. Like, I remember it was one Friday night, you know, where I didn’t want to go to the Shabbat table. I was visiting my parents at home in Boston. I didn’t want to go to the Shabbat table. I was just super depressed.

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: עכשיו, לא סתם אמרתי שהאירוע הזה קרה בשנת 2024. AJ ביקר את ההורים שלו בבוסטון בקיץ, מעבר לים האולימפיאדה בפריז. אמא של AJ ראתה אותו בדיכאון, ראתה שהוא חושב לפרוש, ואמא היא אמא - יודעת בדיוק מה צריך לומר.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

AJ: She said: “I believe in you, and you should do this if you want to do it”. And that was to me like… It’s all I ever needed to hear to press forward, and mom certainly, when she said that, it was… it was everything, it changed everything.

‏אלעד: עם משאבים מצומצמים, כבר בלי יכולת לשלם משכורות או לרכוש ציוד מתקדם, נבחרת הבובסליי המשיכה. AJ גייס לצידו ולצד וארד גם את מנחם חן שמגיע בכלל מהדיפת כדור ברזל וזריקת דיסקוס, את עומר כץ - סטודנט להנדסת חשמל עם עבר באתלטיקה, אורי זיסמן שהיה קופץ במוט ואיתמר שפרינץ - אלוף הארץ בקרוספיט שנכנס לקבוצה כמאמן. [מוזיקת רקע] הם התאמנו והתאמנו והתאמנו, הם התחרו, מפעם לפעם הם התגבשו כקבוצה, צברו ביטחון וניסיון, השתפרו כל הזמן.

AJ: And they just went for it. They just trained and trained and trained and they got up to speed. I was so shocked at the level of talent, because we just had… I had never been surrounded by that level of talent of athletes on an Israeli team before. So there was no doubt in my mind that we were going to qualify, at all. I knew it.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏אלעד: בתחרות בצפון אמריקה הם סיימו במקום החמישי - זה הרבה מעבר לציפיות. וכשהגיע הזמן להעפיל לאולימפיאדת החורף 2026, הנבחרת הישראלית התייצבה במקום אחד אחרי האחרון. במילים אחרות, AJ והקבוצה היו הראשונים ברשימת ההמתנה, הראשונים בתור. [מוזיקת רקע] אלו היו ימים מלחיצים בטירוף. בעצם הכל היה תלוי רק בדבר אחד - אם אחת הקבוצות, מסיבה כלשהי, לא תתחרה, ותפנה את המקום שלה, רק אז ישראל תגיע לאולימפיאדה. זה בדיוק מה שקרה. בריטניה הייתה אמורה לשלוח לתחרות שתי קבוצות בובסליי, אבל בסופו של דבר החליטה לשלוח רק אחת. זה אומר שמקום התפנה עבור הנבחרת שחיכתה בסבלנות ראשונה בתור.

AJ: I was getting a blood test in Boston where I went to visit my parents, waiting for the call to see if we’ve made it to the games or not, and there was a needle in my arm getting the blood, and the little notification came down to tell us that we had made the games, and I jumped out of the chair, and pull… like the needle pulled out of my arm. There was blood leaking all over. [laughing]

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏אלעד: זה קרה. נבחרת ישראלית בבובסליי העפילה לאולימפיאדה. ואחרי ש-AJ קפץ משמחה באמצע בדיקת דם, הוא התקשר לחברים בנבחרת. הוא התקשר בין היתר לווארד.

‏וארד: זה היה… היה רגע חזק. פתאום אתה מבין שאחרי כל השנים, כל ההשקעה, האימונים, הכל התחבר לנקודה אחד שזה האולימפיאדה.

‏אלעד: את צהלות השמחה מכפר מע'אר אפשר כנראה היה לשמוע הרבה מעבר לשם. וארד הפך לדרוזי הראשון שמייצג את ישראל במשחקים אולימפיים.

‏וארד: מקווה שזה יהיה השראה לדור הצעיר עכשיו, שאנשים ירצו לעשות את זה. [מוזיקת רקע] עכשיו הפוקוס שלנו זה להמשיך לעבוד, להשתפר, ולייצג את הנבחרת והמדינה בכבוד.

AJ: Israel did something remarkable. That is almost never ever done before. Becoming a new team in Olympic bobsleigh, and Israel did that. And so, when we move forward, when people think about Israeli sport, I truly do hope that this is the catalyst for people thinking about sport in a different way, of thinking about sport is something that… The world’s eyes are going to be on the team, there has been an explosion of interest in the team, and this is good for the country and it’s good for Israel, and if your kids see it and are excited about it, take a look at how it inspires them to do what they want to do. [Background music stops] Sport is about building something, it’s about inspiring to be your best and about representation of your country, and so this team should stand as an example.

‏אלעד: ברמה הלאומית, AJ מקווה עכשיו שההשתתפות של הנבחרת באולימפיאדה תיצור באזז ותהפוך לסיפור מעורר השראה, תהפוך למודל לחיקוי עבור ישראלים שיישאבו לקסם של ענף הבובסליי. הנבחרת תתחרה באיטליה ב-21 ו-22 בפברואר. ואם במקור המטרה הייתה בכלל להעפיל למשחקים, עכשיו AJ רוצה שישראל תהיה ב-20 הגדולות מתוך 28 הנבחרות שמתחרות. יש מי שיגיד שזה יומרני, שזה נאיבי, שזה דמיוני - נבחרת חדשה, מזחלת יד שנייה, בלי ציוד, מול ענקיות בתחום. אבל אם הנבחרת הישראלית ו-AJ כבר הוכיחו לנו דבר אחד, הוא שהבובסליי שלהם מצליחה לטוס קדימה גם כנגד כל הסיכויים.

AJ: When people see me like emotional about the journey, it’s because this is truly a culmination of a 12 year marathon of just horrific setbacks of pain and suffering and financial burden, and everything that goes along with putting an impossible dream together of doing something it’s never been done before. Israel has never had someone who was in the Olympics in two different sports. But that’s what it would take to get the bobsleigh team to the line [music in the background] in the Olympics who was doing something that had never done, and it has now been accomplished essentially through a process, a very painful process, that is very unusual if not incredibly unique to the Israeli bobsleigh team.

‏אלעד: זה היה "אחד ביום" של N12.

‏בהצלחה ענקית ל-AJ, וארד ולנבחרת הבובסליי שלנו, יחד כמובן עם כל הספורטאים והספורטאיות שמייצגים את ישראל באולימפיאדת החורף. נאמר תודה לנמרוד ברנדס שסייע לנו בהכנת הפרק הזה.

‏אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק. חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה שירה הראל, הילה פז, עדי חצרוני ודניאל שחר. על הסאונד יאיר בשן, שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

‏אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם מחר.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏[חסות]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה