אחד ביום - טייסים בשמי איראן

במבצע "שאגת הארי", חוד החנית של צה"ל הוא חיל האוויר בכלל והטייסים בפרט. הם אלה שממריאים שוב ושוב לגיחות ארוכות ומורכבות, רחוק מאוד מהבית, אל אחת הזירות המאיימות ביותר שחיל האוויר מתמודד איתן. אז הפעם אנחנו בשיחה עם שני טייסים שיספרו לנו איך מתכוננים לטיסה מבצעית כל כך רחוקה, מה עובר להם בראש ברגע שבו הם חוצים את הגבול לשטח אויב, ואיך נראית המלחמה מהשמיים של איראן. 

---

‏תאריך עליית הפרק לאוויר: 11/03/2026.

‏[חסות]

‏[מוזיקת פתיחה]

‏אלעד: היום יום רביעי, 11 במרץ ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף, ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו, סיפור אחד ביום, בכל יום.

‏א' הצעיר: יש חבר'ה שבתחילת הקורס, או אפילו כבר לפני, יודעים שזה החלום שלהם להיות טייסים. אני, ספציפית, ואני יודע שגם כמה מהחברים שלי, אה… זה לא… זה, בעצם, אף פעם לא היה החלום שלי.

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: זה לא שא' לא רצה להיות טייס, הוא התמיין לכמה תפקידים במקביל, ובכלל לא התבאס כשקיבל את הזימון לקורס טייס. א', פשוט, לא ממש ממש ממש ממש ממש רצה להיות טייס, כמו רוב החברים שלו בקורס. הוא לא ידע, למשל, לזהות איזה דגם של מטוס נמצא עכשיו בשמיים רק לפי שמיעה.

‏א' הצעיר: לפני הקורס בכלל לא, לא הכרתי את זה. אין לי רקע לחיל האוויר, אה… אין לי אחים או אחים גדולים או הורים שהיו ב… בחיל האוויר ובעצם, ממש התגלגלתי לתוך זה. אולי זה אחד הדברים שעזרו לי בקורס, שלא… זה לא היה החלום… חלום שלי, ולא הרגשתי איזשהו לחץ מהבית או לחץ עם עצמי, שאני חייב להצליח. אה… התחושה הזאת של "מקסימום, לא" ואז אתה מצליח להגיע רגוע ובשיא שלך ומפוקס וממוקד לכל… לכל אתגר שעוברים בקורס.

‏אלעד: כן, אז זה, אמנם, לא התחיל ממש כסיפור אהבה, אבל זה קרה בסוף. א' זוכר את הרגע שבו התאהב במטוס, התאהב בחיל, התאהב בלהיות טייס קרב.

‏א' הצעיר: זה קורה, בערך, אחרי שנה בקורס. אה… אז אני ממש זוכר שאחרי הטיסת סולו הראשונה שלי, פעם ראשונה שטסתי לבד על מטוס בלי מדריך, הרגשתי וואו, זה פשוט מדהים. הרגע הייתי לבד עם… עם מטוס בשמיים. אף אחד לא יכול לשמור עליי או להגן עליי, זה רק אני ומה שאני מכיר והמיומנות שלי אה… והבנתי שם שזה… זה מה שאני רוצה לעשות.

‏אלעד: היום א' הוא בן 25, כבר טייס קרב לכל דבר, ויש לנו חדשות טובות עבורו, כי דיברנו עם עוד א' שמבוגר ממנו ב-23 שנה. גם הוא עבר את כל המסלול, עבר את הקורס, את האימונים, את הטיסות המבצעיות, מלחמות והיום א' הזה הוא טייס קרב במילואים. גם הוא לא היה פְרִיק מטוסים, אבל גם הוא התאהב תוך כדי ומתברר שההתרגשות הזו ממטוסי קרב, האהבה למה שהם עושים, זה לא עובר ולא נחלש עם הזמן.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏א' הבוגר: אנשים יופתעו, אבל גם טייס קרב עם אה… 27 שנה מסוף קורס טייס, שהוא רואה F16 ממריא או נוחת, או F15, או לא משנה איזה מטוס, הוא עוצר רגע ומתפעל מהדבר הזה, למרות שהוא עושה את זה כבר שנים. זה עדיין מרשים אותו. וזה היה כיף מהשלב של להיות פרח טייס ועד להיות מילואימניק בן 48. זה לכל אורך הדרך ואני רק חייב להגיד [מחייך], שהדור לחלוטין הולך ומשתבח, זאת אומרת, הם בכמה עשרות מונים יותר טובים ממה שאנחנו היינו בגילם.

‏אלעד: דיברנו עם שניהם, א' הצעיר וא' הבוגר, בין לבין גיחות שהם עשו לחו"ל [מוזיקת רקע] או כמו שהם אומרים "חו"ל בלי להחתים דרכון". שניהם מעבירים את השבוע וחצי האחרון בטיסות הלוך ושוב לאיראן. שנים הם מתכוננים, מי יותר שנים, מי פחות. שנים שהם נערכים, מתאמנים, ועכשיו הם שם. הם שם הרבה, וזה שונה מאוד ממה שחשבו שיהיה.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏[הקלטה] טייס לא ידוע: [רעשים סטטיים ורעש מנוע] "אנו טייסי ונווטי חיל האוויר הישראלי, טסים כעת במבנה מעל שמי טהרן, בדרך לתקיפת מטרות היסטוריות. אנחנו בעיצומה של מערכה שמטרתה להסיר איום קיומי על מדינתנו. אנחנו נגיע לכל מקום, לכל אויב…"

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: אז הפעם, אנחנו עם שני הָאֲלֶפִים, טייסי הקרב שכבר מכירים את איראן מצוין, מלמעלה.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏[הקלטה] טייס לא ידוע: "מאחלים לכם, אזרחי ישראל, שבת בטוחה ושקטה. ניפגש בבית."

‏[מוזיקת רקע]

‏א' הצעיר: אני סיימתי את ההכשרה המבצעית שלי בטייסת באפריל 24'. אז, בעצם, בשביעי באוקטובר עדיין לא הייתי כשיר מבצעית לטוס גיחות מבצעיות אלא רק אה… רק אימונים. ממש אה… חייל צעיר בטייסת.

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: זה היה רגע בשיחה שאני לא יכולתי להתעלם ממנו, כי אני לא שאלתי את א' על שבעה באוקטובר, בכלל. הוא פשוט אמר, ככה פתאום, זה יצא לו בנימה שנשמעה קצת מתנצלת, שבשבת הנוראה ההיא, הוא עדיין היה בהכשרה. עכשיו, זה היה מאוד ברור, ששנתיים וחצי אחרי, ולמרות כל מה שעשה וכל מה שעושה מאז, א' עדיין סוחב עליו את מה שלא יכול היה לעשות, באותו יום.

‏א' הצעיר: אני עוזר במה שאני יכול בתכנונים, אבל אני לא יכול לקחת מטוס וללכת לטוס, כי אני עדיין לא מספיק אה… אין לי עדיין מספיק ניסיון על הפלטפורמה שלי. לעומת זאת, כל החברים שלי, מהבית, שהם לוחמי חי"ר אה… לוקחים את ה… את הנשק שלהם, את ה… את הנק"ל, מה נקרא, אה… ויורדים דרומה להילחם. אה… אז זה היה מין תחושה כזאת של חוסר אונים, לפחות אישי שלי, אה… ואז באפריל 24', זה… התחילה הסגירת מעגל שלי, סיימנו את ההכשרה המבצעית, ובעצם, בוקר אחרי, אה… שהערב סוף הכשרה שלי, כבר טסתי גיחה מבצעית ראשונה אה… תקיפה בעזה. אני ממש ממש זוכר את זה. זה היה מאוד משמעותי, ובעצם, לי זה היה מן סגירת מעגל כזאת, מהתחושה של החוסר אונים ב… בשבעה באוקטובר אה… שאני ממשיך אותה עד היום. אה… מאז תקפתי בכל ה… בכל מדינות האויב עם אה… עם מעל 200 גיחות מבצעיות, והסגירת מעגל, בעצם, ממשיכה. זה לא… זה לא נגמר אף פעם.

‏אלעד: א' כבר השתתף בלחימה. הוא תרם, הוא הגן, הוא תקף, אבל הייתה זירה אחת, שבה הוא הרגיש שהתהפכו היוצרות. אם ברוב המלחמה אלו היו לוחמי החי"ר שנשאו בעיקר הנטל, אז במקום אחד היה ברור, כבר בשיחות הראשונות של התדרוכים, שמי שיישא בנטל, יהיו הטייסים.

‏א' הצעיר: כמה חודשים לפני "עם כלביא" התחלנו להתעסק בזירת איראן וזה המרכיב העיקרי בתוכנית האימונים שלנו וב… בעצם כל מה שאנחנו מתעסקים בו. אז באמת אה… נראה לי המחסום הגדול של אה…של רובנו, היה להצליח להבין, שזה, באמת, הולך לקרות. כי בהיסטוריה שלנו כבר המון פעמים דיברו על זה ש… יש התחממות עם איראן ואולי הפעם זה יקרה, אולי לא. ב"עם כלביא", באמת, היה צריך, כל אחד עם עצמו, שיפול לו האסימון שהפעם זה באמת קורה, וככה להגיע הכי דרוך שאפשר.

‏אלעד: כן, זה לא סתם שהיה צריך, קודם כל, להבין שזה באמת עומד לקרות. שנים מדברים בחיל האוויר על איראן. שנים נערכים, בתקופות מסוימות יותר, באחרות פחות, אבל א' השני, בן ה-48, הוא זוכר שאיראן תמיד הייתה שם ושאיראן, תמיד תמיד, הייתה שונה מכל הזירות האחרות.

‏א' הבוגר: חד משמעית. חד משמעית בגלל אופי הטיסה והמרחק של הטיסה. מה זה דורש מ… אה… מטייס, ומערכת באופן כללי, לעשות דבר כזה. אה… ולכן כן התעסקנו בזה ותמיד השארנו סוג של מוכנות לדבר הזה, אה… עם פיקים. הפיקים שאנחנו מכירים בשנה האחרונה או שנתיים האחרונות, שהדברים התחממו יותר ויותר.

‏א' הצעיר: אף אחד לא רוצה שתהיה מלחמה. אין לי חלום לתקוף באיראן או לתקוף בעזה או לתקוף בלבנון או בסוריה. אה… אני מעדיף לחיות אה… חיים פשוטים בלי מלחמות, אני מאמין, שכמו כל אנשי הצבא. אה… אבל בסוף, זוהי פסגת שאיפותיו של כל טייס לתקוף באיראן, באויב הגדול שלנו, בראש הנחש, ואם כבר הגענו לסיטואציה הזאת שחייב אה… שחייבים לתקוף שם ולצאת למלחמה, אז ברור שזה חלום אה… לתקוף שם, ולהשתתף במלחמה, ולעשות כל מה שצריך כדי שאחרי זה נוכל לחיות פה, באמת, חיים יותר פשוטים ושקטים, ובעצם לסיים את כל הסאגה הזאת שנכנסנו אליה.

‏אלעד: א' הצעיר, הוא אמנם צעיר, אבל בין התפקידים שלו בטייסת היה גם לתכנן את מכת הפתיחה של "עם כלביא". בלילה שבין ה-12 ל-13 ביוני, כשמיליונים בישראל התעוררו מצליל מזוויע בסלולרים, הם, הטייסים, כבר היו בשמי איראן. א' הבוגר כבר היה בשמי איראן והטייסים היו שם עוד הרבה במשך 12 הימים, שבאו אחר כך.

‏א' הבוגר: קודם כל, אותי תפס משהו די פשוט. המרחק הזה, שבו אתה, אגב, עובר בפרת ובחידקל, שזה נהרות תנ"כיים, ושאתה פתאום רואה, מבין למה זה נקרא נהר תנ"כי, כן? זה… זה מדבר אינסופי, ופתאום, נהר ענק, ואתה חושב לעצמך "למה לעזאזל, כאילו, החבר'ה האלה, שכל כך רחוקים מאיתנו, מה יש להם מאיתנו?" זאת אומרת, יש להם מרחבים ענקיים, אגב, איראן מדינה יפיפיה, עכשיו מלאת שלג, אגמים, באמת מקום מאוד מאוד יפה. מה… מה להם ולנו, כאילו, מה הם רוצים מאיתנו? הפיסה… פיסת האדמה הקטנה הזאתי וזה… זה הרגשה, כזאתי, מאוד מאוד מוזרה.

‏א' הצעיר: טסנו במבנה של שישיית מטוסים, בלילה. אה… לילה חשוך בתצורה מאוד כבדה. זה אומר שהמטוס מאוד כבד ועצל, וקשה לשלוט בו. מתדלקים בדרך לאיראן, בלילה, תוקפים את המטרות. אה… בדרך אה… מצליחים קצת להתפעל מהנוף. זה נוף מפתיע. בדרך אתה נוסע המון זמן בתוך מדבריות, ולא רואה… לא רואה יותר מדי. בסוף שמתקרבים לאיראן, התמונה היא… היא מדהימה. מדינה אה… עם אוצרות טבע, עם הרים מושלגים, עם המון ירוק, עם שדות, עם ערים גדולות. אה… מדינה עצומה, כמובן. יש בה הכל מהכל.

‏אז יש… יש רגע אחד כזה, אה… בחציית קו לאיראן, שאתה אומר, 'אוקיי, עכשיו אני נכנס לאיראן', ומשם, ברגע שנסגרת החופה, אתה כבר נהיה דרוך ואין, אין רגשות ואין מחשבות ואתה סוּפֶּר ממוקד בכל שלב במשימה, מה אתה צריך לעשות בדיוק. ומרגע שחוצים קו אה… זה פי כמה וכמה, התחושה הזאת של ה-להיות ממוקד במשימה, ולהתפקס, ולהסתכל החוצה, ולחפש האם מישהו, עכשיו, משגר עלי טיל, ושקט מופתי על הקשר בין המטוסים אה… ודממה בתוך המטוס ביני ובין הנווט, [מוזיקת רקע מסתיימת] כל אחד יודע בדיוק מה הוא צריך לעשות אה… וכולם מאוד מאוד מרוכזים ומפוקסים.

‏אלעד: בדרך לשם, לאיראן, שני האֲלֶפִים אמרו, המתח בשיא, וזה מובן, זה טבעי, אבל אני לא הסתפקתי רק בתיאור הזה. היו לי עוד מיליון שאלות ואני מתנצל, אבל מה לעשות? הסקרנות שלי גברה.

‏א' הצעיר: באמת, זה טיסה מאוד ארוכה. קודם כל, אנחנו עולים עם ביגוד חם, כי טסים מאוד גבוה ומאוד קר במטוס, מתחת לסרבל טיסה שלנו ולכל הציוד.

‏מבחינה פיזיולוגית, אז קודם כל, ב-F16, חשוב להגיד, צפוף מאוד. אני, יחסית, גבוה, מטר שמונים וחמש, אה… יש לנו חבר'ה בטייסת, שהם כמעט שתי מטר, מאוד צפוף במטוס. אנחנו לוקחים איתנו חטיפי אנרגיה מיוחדים, שיש בהם הרבה קלוריות והרבה חלבון והם, יחסית, טעימים, חטיפים צבאיים כאלה, לוקחים בקבוק מים, או מי שרוצה יכול לקחת איזשהו משקה איזוטוני אה… להוסיף מלחים וסוכרים לגוף, ושירותים אה… יש לנו… יש, יש דרך, גם, אני לא יודע כמה להרחיב פה, אבל יש תו"ל מסודר, שכולם יודעים בדיוק איך עושים אותו. מעבירים את הידע מהמבוגרים לצעירים [מוזיקת רקע] אה… זה עובד.

‏בסוף, אנחנו לוחמים אה… ויודעים לשבת ארבע שעות במטוס ובלי להתלונן ואם למישהו יש פיפי, אז הוא יכול או להתאפק, או לעשות בשקית והוא יהיה בסדר אה… וזה קצת מצחיק, וכמובן שמתבדחים על זה אחרי זה, על כמה חטיפים אכלת בטיסה או על האם עשית פיפי ו… ומשווים נוזלים בשקיות.

‏א' הבוגר: הרבה אנשים עושים פיפי בשקית כזאתי, יש. אני פחות החסיד של זה. אני החלטתי, שאם אני לא יודע להתאפק בפיפי, אז זה הזמן שלי להפסיק לטוס, [מגחך] ואני, בדרך כלל, שותה קצת מים אה… כשאנחנו כבר יותר קרובים לארץ, וחלבה, שזה עושה לי טוב, ובינתיים so far, זה עבד טוב. מקווה שימשיך ככה.

‏אלעד: אז אחרי שפתרנו את התעלומה הזו, נתמקד עכשיו במשימה. שני האֲלֶפִים, ואיתם עוד עשרות טייסי קרב מוכשרים של חיל האוויר, השיגו באיראן עליונות אווירית במבצע "עם כלביא", ובכל גיחה כזו, אחרי שיצאו מהמרחב האווירי של האויב, אפשר היה מעט יותר להירגע בדרך הארוכה חזרה הביתה, ובשלב הזה, במטוס כבר היה קצת פחות שקט, הטייס והנווט הרשו לעצמם לדבר.

‏א' הבוגר: תלוי מתי. זה יכול להיות קצת תחקיר של המערכה הנוכחית שעושים, זה גם איך בבית? מתי הוא דיבר עם אשתו? מתי הוא דיבר עם הבן שלו? איפה הם נמצאים? אצל ההורים אה… של האישה. מתי הוא ראה אותם פעם אחרונה? כאילו, יש הרבה זמן לדבר, בגדול, אה… על הכל, וגם, לפעמים, להיות בשקט, גם צריך לפעמים, להיות כל אחד בשקט עם עצמו, זה גם חשוב.

‏א' הצעיר: קודם כל, מבינים את ההיסטוריה. כולנו פה חיים בתוך סיטואציה מאוד מאוד מיוחדת, ואפשר לקרוא לה גם מוזרה, שבעצם מנסים לייצר אה… מציאות חדשה במזרח התיכון, ומציאות חדשה במדינת ישראל, שכבר אין לנו איום קיומי מאיראן.

‏ברגע שנפתחת החופה, אני לפחות, קודם כל נעמד, מתמתח, מיישר קצת את הברכיים, קודם כל, מסתכל אחורה לנווט אה… שבדרך כלל, הוא עדיין יושב, מחייך אליו, אומר לו שהיה לי תענוג, יורדים מהמטוס, מהסולם, כל אחד, נותנים חיבוק אה… אומרים 'תודה רבה' לכל הטכנאים שעבדו מאוד קשה, מסבירים להם בדיוק מה עשינו, מחלקים גם כן כִּיפִים וחיבוקים, מנסים לחבר אותם כמה שיותר למשימה. בסוף, הטכנאים עובדים אה… קשה, לא פחות מאיתנו. 24/7 מסביב לשעון, ולא נמצאים באור ה… באור הזרקורים, ואז חוזרים לטייסת, מתחקרים את הטיסה לכל בני המבנה, אה… מבינים מה יכולנו לעשות יותר טוב, אה… ובעצם, ככה מתכוננים ל… למטס הבא.

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: שניהם, שני האֲלֶפִים מדברים על תחושת גאווה, סיפוק, תחושה שהם עשו דבר היסטורי ב"עם כלביא". שניהם לא חשבו, שפחות משנה אחר כך, שוב יטוסו הלוך חזור קו טהרן-תל אביב אבל הייתה לא' הבוגר, בכל זאת, תחושה שמתי שהוא, משהו כזה יצטרך לקרות. הוא הרגיש שהעבודה לא לגמרי הושלמה.

‏א' הבוגר: אני חושב שמה שאנחנו עושים פה בצורה מאוד מדורגת מעזה, לבנון, סוריה שהתפרקה ועכשיו איראן, מראים את ה… בסוף, את הצדק של ה… המערב הוא בעל יכולות מטורפות, הוא קצת ילד חנון [מגחך] שמנסה להימנע ממלחמה, אבל אם אתה ממש מעצבן אותו, הוא יבוא ויכה אותך שוק על ירך. אני חושב שיש בזה משהו חשוב מאוד לאזור שלנו, שיכול להניב פה, אגב, תמורות מטורפות, ואני מקווה גם שזה יעזור ברמה העולמית יותר, לתת ביטחון לעולם המערבי, שהוא צריך בסוף, מה שנקרא, להתעורר על עצמו. נראה לי, שזה… זה השיעור שלמדנו פה, והכי חשוב, אין… אף אחד לא יכול עלינו, באמת אבל, כאילו, זה מה שאני יוצא, מכל הסיפור הזה פה.

‏אלעד: אז לא המון זמן אחרי שהאֲלֶפִים עשו את הגיחה האחרונה לאיראן ב"עם כלביא", בחיל האוויר כבר התחילו להיערך ל"שאגת הארי". ביום האחרון של פברואר ניתן האות. שבת בבוקר, המטוסים שוב היו שם. שוב טיסה דרוכה ומתוחה, שוב השקט הזה של הדרך הלוך לכיוון איראן ושוב תחושת התעלות הרוח של הטייסים, שהיו חלק מהמטס הראשון, ושל מפקד חיל האוויר כשהטייסים היו כבר בדרך חזרה.

‏[הקלטה] אלוף תומר בר: "אנחנו אחרי אחד המטסים המשמעותיים בתולדות חיל האוויר. מטס שבו תעשו קרוב ל-200 מטוסי קרב של החייל, עשרות לוחמים, אלפי תומכי לחימה שתמכו את המטס המשמעותי הזה, שהשמיד איום ישיר על תושבי מדינת ישראל. רציתי לומר לכם שאני מאוד גאה בכם על האומץ, על הנחישות ועל שיקול הדעת במטס שהפגנתם. זה לא היה פשוט, אבל זה המטס הכי משמעותי, שמאפשר לי להגיד לכם ברגעים האלה, פתחנו ברגל ימין."

‏א' הבוגר: הלכנו עם תחושה מאוד מאוד מאוד מאוד חזקה של מסוגלות ורצון… ורצון לגמור את הסיפור הזה, של רוצים לקום עלינו, אנחנו נקום עליהם ונגמור את ה… את הסיפור הזה, וזו הייתה, בגדול, התחושה.

‏אני כן אגיד, שאני קצת חששתי בצד ההפתעות, של מה מכינים לנו, וכששאלתי, לקראת היציאה לגיחה, והיינו יחסית קדמיים שם בסיפור, שאמרו לי שהם הולכים להיות מופתעים. אני הייתי… ירד לי כל הביטחון, כי הרגשתי שאני לא מאמין כל כך שזה המצב, ולאט לאט, בתדריכים, הבנתי מה המודיעין עושה, ואיזה דברים הוא מכין עוד גם להמשך ו… היכולות המודיעיניות המטורפות, והמערכת התומכת כללית, זה… באותו רגע ראשוני זה נתן לי ביטחון, וככל שהמשיך המערכה, לא האמנתי איך מערכת גדולה כל כך עובדת בצורה כזו מתוזמרת. כי אני לא יודע אם אנשים בכלל מבינים את המשמעות של מלחמה עם איראן, בדברים לוגיסטיים מאוד מאוד פשוטים. נגיד, מטוס הוא חד מושבי, אה… מעולם לא טס כמות שעות… גם לא חצי וגם לא רבע מהשעות שאנחנו טסים פה בשבוע, ו… המטוס חד מנועי, זאת אומרת, אם הוא לא… אם הוא מפסיק לעבוד, אנחנו צריכים להישאר שם, מה שנקרא.

‏ואנחנו סומכים על הגף טכני שמטפל במטוסים, שם את הפצצות, הלוגיסטיקה של להביא חימושים, להביא דלק, אנשים לא ככה מבינים את ה… את הסיפור הזה. אני אספר לך, נגיד, דוגמה פשוטה, כן? היה לנו רכבות חימוש… מטוסים שמנחיתים חימוש בבסיסים בארץ, ואנשים בני 68 שהתנדבו להסיע טריילרים כאלה גדולים, שמביאים את החימוש אלינו. זאת אומרת, אנשים מכל הארץ, כל אחד במה שהוא יכול לתרום, גרם לדבר הזה לקרות, שהוא דבר סופר סופר מורכב. וזה, שעשינו את זה ב"עם כלביא" ועכשיו, בצורה, אני לא יודע אם אתם… אם סיפרו כמה הרבה יותר עוצמתי זה עכשיו. זה פי… פי שלוש או פי ארבע מהקצב, במערכה הנוכחית. זה, אני אומר לך, באמת, זה עם שקשה להסביר [מוזיקת רקע] כמה הוא אינטליגנט, מרשים ובעיקר, עׇרֶב אחד לשני, וזה, בסוף, אם אתה שואל אותי, כל מה שאני מרגיש מהשנתיים וחצי האחרונות. זה… זו ההרגשה.

‏אלעד: ההיקף ב"שאגת הארי" הוא חסר תקדים. העוצמה, סדרי הגודל של הפעילויות, שעושה שם חיל האוויר, זה לא משהו שהטייסים או אנחנו מכירים מההיסטוריה שלנו. ויש עוד הבדל, עוד תקדים. זו לא מלחמה שישראל מנהלת לבד. זה מבצע משותף ישראלי-אמריקני. הָאֲלֶפִים, הם מצאו את עצמם, פתאום, בפעילות משותפת עם חיל האוויר הגדול והמרשים ביותר בעולם.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏א' הצעיר: קודם כל, זה מעורר פליאה, כמות המטוסים שיש להם. כיף לדעת שיש גב של המדינה הכי חזקה בעולם מאחוריך, וכיף לראות שיש מטוסים אמריקאים בשמיים בזמן שאנחנו נמצאים שם, וכל העוצמה הזאת שהם מביאים איתם, הרוח הגבית הזאת, מאוד עוזרת, גם למורל ובסוף זה… זה כיף לטוס יד ביד איתם, כמובן.

‏א' הבוגר: אני אגיד שאחד, זה באמת מדהים לראות, אבל, עוד פעם אני אשמע קצת שחצן ישראלי כזה, אבל זה כן, עוד יותר גרם לי להעריך את היכולות שלנו, הישראליות, סתם כי אני שומע מהם את הפליאה ואת ההערכה שלהם, וגם כשאני רואה, בסוף, את התוצאות, ומה כל צד מסוגל לעשות, אני חושב שישראל היא, באמת, אה… יש לה יכולות היום, שלא מביישות מַעֲצמה, כאילו, ברמה… ברמה הזאת. ברור שבכמויות אין מה להשוות ו… פורסם שמתדלקים אמריקאים עזרו לנו מאוד להביא חימושים יותר עמוק, כי יש כמות מתדלקים מסוימת לישראל, ויש עוד מתדלקים אמריקאים, אבל מבחינת כמות אש, דיוק של אש, מודיעין, אה… רוח לחימה, אה… גפים טכניים, מה עושים אצלנו, מה עושים בארצות הברית, אני חושב ש… אני רק יוצא, עוד יותר מלא הערכה לחבר'ה אצלנו, וכמה הם עובדים קשה, ובאמת, אין להם גבול, באמת. תמיד אומרים, "השמיים הם הגבול", באמת, אין להם גבולות ודי הגענו לירח. זאת אומרת, עשינו דברים, שאני אומר לך, אני לא דמיינתי, לא לפני שנה, לא דמיינתי ביום שהתחילה המערכה, שזה הכמויות שנגיע אליהם.

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: לא על הכל אפשר לדבר ולא את הכל, באופן טבעי, אפשר לספר, וכן, אני יודע, שאחרי שדיברנו כאן על איך טייס קרב עושה צרכים באוויר, נדמה כאילו אין יותר מה להסתיר, אבל בכל זאת, שני הָאֲלֶפִים, עושים את אותו התפקיד, שניהם טייסי קרב, שניהם חדורי מוטיבציה, אמונה, שניהם מלאים בסיפוק ומשמעות, אבל הם גם מאוד שונים זה מזה. א' בן ה-25 שראה את לוחמי החי"ר מובילים את הלחימה, פתאום רואה את החברים שלו במקום אחר, וביום שאחרי המערכה באיראן, א' מתכנן להצטרף אליהם, הוא רוצה ליישר קו.

‏א' הצעיר: בסוף החברים שלי הם אה… במלחמה הזאת אה… עם איראן, אה… החבר'ה שהם חי"רניקים, או נמצאים בטיול גדול, או סטודנטים ומעלים סטורים מדרום אמריקה ומהמזרח, ואני מסתכל וצד אחד מקנא, מצד שני, מרגיש תחושת גאווה עצומה, ואני כבר מחכה שזה… שזה ייגמר, אחרי שנכריע את משמרות המהפכה ואת המשטר באיראן, לחזור לתל אביב, לשתות בירה עם חברים שלי, אה…ללכת הביתה לארוחת שישי ולחזור לחיות חיים אה… נורמלים, בשאיפה.

‏אלעד: ו-א' בן ה-48, שממשיך לעשות מילואים, וכל פעם, לפני שממריא לאיראן, מקפיד לעשות שיחת וידאו עם הבית, עם אשתו ועם ארבעת הילדים, הוא מחכה לחזור להיות איתם יותר, ואולי, יום אחד, הוא גם יוכל לספר את הדברים שבינתיים אי אפשר לספר.

‏א' הבוגר: מישהו אמר לי פעם שצריך לרשום. אני לא כל כך עשיתי את זה, אבל עכשיו אני… לא תכננתי שזה יהיה כל כך הרבה גיחות, אבל, באמת, יכול להיות שנכון להתחיל לרשום את הסיפור, כי, באמת, אנחנו חלק ממשהו שהוא אה… שהוא היסטורי, על כל על כל גווניו, זאת אומרת, לא רק הטייסים ואיפה שהם… אנחנו יושבים, אלא כמו שאמרתי לך, כל המערכת כמערכת.

‏ואני חושב ששווה לספר את הסיפור הזה גם לעם עצמו, כשיהיה הזמן, איך ישראל התכוננה לדבר הזה. [מוזיקת רקע] כי אני חושב שאנחנו, ממש, נִיבׇּנֶה מזה בצורה טובה כעם, ונחזור לדיבורים קצת יותר של אחדות ומשמעות ביחד, שזה משהו, שהיה מאוד מאוד חסר בשנים שקדמו לכל השביעי באוקטובר.

‏[מוזיקת סיום]

‏אלעד: וזה היה "אחד ביום" של N12. תודה לא' וכמובן, תודה גם לא'.

‏אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה שירה אראל, עדי חצרוני, הילה פז ודניאל שחר. על הסאונד יאיר בשן, שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

‏אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם מחר.

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה