אחד ביום - הצפון מעיני התושבים

לפני כשני עשורים, לאחר הנסיגה מלבנון, קריית שמונה חזרה לאט לפרוח: השוק ובתי הקפה היו מלאים, אזור התעשייה הראה סימני הרחבה והתאוששות, והחיים חזרו למסלולם. אלא שמאז השביעי באוקטובר, העיר גוססת ולא מצליחה להתאושש מחדש. יותר ממחצית מהתושבים עזבו, הכבישים והרחובות ריקים, ורוב העסקים נעולים. נשארו רק מי שאין לו ברירה אחרת, והשאר גילו אלטרנטיבות אחרות במהלך השנים שחלפו. נשאלת השאלה איך מחזירים את השקט, אבל לא פחות חשוב - איך מחזירים גם את התושבים? הפעם, אנחנו עם כתבנו בצפון גיא ורון ועם הפקרת הצפון - גרסת 2026.

---

‏תאריך עליית הפרק לאוויר: 13/04/2026.

‏[חסות]

‏[מוזיקת פתיחה]

‏יוסי: היום יום שני, 13 באפריל, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני יוסי מזרחי, ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום, בכל יום.

‏הבלאגן החל כבר בשלב ההכנות.

‏גיא: יוסי, אתה רואה? אני רציתי להגיד לך שלפני שמתחילים פה שיחה, ישר צריך א… לתכנן מה עושים כשיש אזעקה. אבל עוד לפני שהתחלנו, כבר יש אזעקה. אז אנחנו יורדים למרחב המוגן שלנו.

‏יוסי: מבעד למסך הזום המטושטש ראיתי את כתבנו בצפון, גיא ורון, מרים את המחשב והמיקרופון, ובקור רוח של מישהו שכבר מתורגל יותר מדי פעמים, יורד למטה למקלט.

‏גיא: בינתיים זה מה שנקרא "התראה בעצימות נמוכה", זה נחשב אצלנו. זה רק על כלי טיס, לא על משהו אחר. אז אפשר לרדת טיפה יותר לאט. אל תספרו את זה לאף אחד, כשזה רקטות, קצת יותר מפחיד, צריך לרוץ מהר. רותם, יש פה וויפיי? מה הוויפי?

‏יוסי: תגיד, הספקת להיות היום בחוץ קצת, בדרך לאולפן? משהו?

‏גיא: היום קצר. הייתי ברמת הגולן, עשיתי סיבוב קטן בעיר ונכנסתי לפה. אנחנו יוצאים עוד מעט לצלם בעיר.

‏יוסי: מה ההבדל בין קריית שמונה שראית היום בבוקר לזו של חודש שעבר או שנה שעברה?

‏גיא: קריית שמונה נראית אחרת לחלוטין בשנה האחרונה. הפער הדרמטי ביותר שהיה זה באוקטובר 23', ב-18 באוקטובר העיר פונתה רשמית, ומאז היא לא חזרה למה שהיא הייתה.

‏יוסי: את אזור הצפון התחלתי לסקר לפני 26 שנים. חלק מהזמן גרנו בקריית שמונה עצמה, רגע אחרי הנסיגה מלבנון. העיר פרחה לה, השוק היה מלא, בתי הקפה גם. אזור התעשייה הראה סימני הרחבה והאווירה בכלל הייתה לא רק חמה כפי שמקובל לומר, אלא נורמלית, של החיים עצמם. הדאגות של התושבים אז היו שיפור רמת החינוך ורצון להעיר את התיירות שכעת בטח תפרח פה, וזהו פחות או יותר. לפני שבועיים, כשחזרתי אל העיר, היא כבר הייתה במצב גסיסה. יותר ממחצית התושבים עזבו, ברחו, למרות שדרשו מהם להישאר. הכבישים היו ריקים, גם הרחובות, ורוב העסקים נעולים. מצבים קשים כבר היו, אבל לא כזה. אז הפעם אנחנו עם הפקרת הצפון גרסת 2026.

‏גיא: ב"חרבות ברזל" הסתובבנו בעיר עם הרבה יותר טילי נ"ט, עם הרבה יותר אזעקות, הרבה יותר התראות ועם מעט מאוד אנשים מסביב. עכשיו העיר איכשהו חיה. אמנם יש בה 12,000 תושבים לעומת 26,000 ב… כשהתחילה המלחמה ההיא, אבל אמ… יש יותר תנועה על הכבישים, יש יותר עסקים שפתוחים. יחד עם זאת, אני חושב שמשהו באנשים עצמם קצת יותר כבוי. איזושהי תחושה של הבנה ש… שהמצב לא ישתפר דרמטית כמו שהבטיחו להם, כמו שהתחיל השיפור.

‏[הקלטות]

‏תושב 1: "אנחנו היינו כבר במצב הזה במלחמה הקודמת. אנחנו גם היינו תקועים במצב הזה גם עם אותם דברים. נתנו לנו קצת מענקים כדי להשתיק אותנו. אמרו לנו לחזור לצפון, שהמצב יהיה יותר טוב. אבל לצערנו זה לא המצב."

‏תושב 2: "כל ההבטחות מה… מהמדינה וכל מה ששמענו משר הביטחון, מראש הממשלה, היה שהמצב השתנה לשנים קדימה. בטוח לחזור. תחזרו הביתה ותבנו מחדש את הבית שלכם."

‏תושב 3: "אני מהאנשים, לא יודע עד כמה זה נכון להגיד את זה, אבל אני מאלה שיכבו פה את האור. האם יש משהו שיגרום לי לעזוב? זה שאני לא רוצה שהילדות שלי יעברו את החוויה הזאתי."

‏תושב 4: "יש לי ילד שהיה עושה פיפי במיטה עד גיל 13. יש לי ילד שבגיל 10 הנשיר שיער. יש לי ילדה שלא יוצאת מהבית לבד, לא יצאה לאף טיול שנתי. יש לי ילדה בת שמונה, כשעובר אופנוע היא מתכופפת, היא חושבת אזעקה. אני חרדתי over, אני הלום קרב. מה קורה פה? מסוקים, מטוסים, יריות, לא נורמלי!"

‏יוסי: תשמע, אתה מסקר את זה הרבה שנים, אני הייתי עוד כמה שנים לפניך. גם גרתי שם כמה שנים. ההבטחות האלה הן אותם הבטחות מתחילת שנות ה-80 ועד היום. איך אפשר להתאכזב מאותה תוצאה שחוזרת שוב ושוב ושוב בכל הממשלות האפשריות?

‏גיא: אז, אתה יודע, אתה יכול לראות את זה מ"ענבי זעם" ולפני, ומלחמת א… 'מבצע של"ג' ולבנון השנייה ו"חרבות ברזל" ועכשיו "שאגת הארי". קודם כל מצליחים להתאכזב כל פעם מחדש. א… אני חושב שמה שמאוד השתנה ב… בשנתיים האחרונות, זה שיש הרבה מאוד אנשים שעזבו. אם בעבר אנשים עזבו את האזור גליל עליון בעיקר מסיבות של פרנסה וכלכלה ובריאות וחינוך, אנשים עוזבים עכשיו מסיבות של ביטחון. מבינים שהשיפור הוא לא כל כך נראה באופק. ופגשתי שבוע שעבר, אתה יודע, אנחנו משדרים מדי ערב בשמונה ממש ממרכז קריית שמונה, מצומת רסקו, אז באה אישה שהיא דוקטורנטית בתל-חי, היא מרצה שמה ובעלה עובד רפאל, שניהם באו לתת לנו איזשהו, איזושהי עוגה לעמדה, וסיפרו שהם קנו בית בשכונה החדשה בעיר והם עוזבים. והגיע סגן א… מנהל סניף בנק מקומי בעיר, שסיפר שהם בינתיים החליטו לתת עוד צ'אנס אבל נראה להם שהם יעזבו בקרוב. ולצד זה הרבה מאוד אנשים שאני מכיר, אנשים מצוינים מקריית שמונה שעזבו ולא חזרו.

‏יוסי: ברור לי שמה שחדש עכשיו, או חמור יותר, זה שאנשים עוזבים בגלל המצב הביטחוני. מה שהיה פחות בעבר ויותר עזבו בגלל סיבות אחרות, אבל זה מדהים לראות איך אולי הם, אנחנו, עצמנו את העיניים והתעלמנו מענייני חינוך, מענייני בריאות, מפער אדיר בין מרכז לפריפריה שהפך להיות שגרה לחלוטין. אז פתאום הגיע המצב הביטחוני החמור, אומרים 'רק שנייה, בוא נחבר את כל הנקודות ביחד ונראה שתכלס דופקים אותנו כל הזמן'.

‏גיא: תראה, קריית שמונה לפני המלחמה של אוקטובר, בערך 25% מהתושבים גרו בדיור ציבורי ונתמכי רווחה. זו אוכלוסייה חלשה מלכתחילה, עיר לא גדולה של 25,000 תושבים שיש בה המון אנשים טובים והמון אנשים חזקים, אבל אוכלוסייה לא קטנה עם א… עם פחות יכולות.

‏[הקלטה] תושב 5: "הלוואי והייתי יכול והייתה לי את האפשרות לקום וללכת מפה. בשנייה הזאתי, עם האוטו הזה, הייתי טס מפה."

‏גיא: ואז המדינה עשתה מהלך שהוא מהלך שאז אולי הוא היה נראה הגיוני, אבל היום למדינה ברור שהוא היה טעות אסטרטגית - היא פינתה את התושבים, פינתה את כל תושבי ה… הגליל וקו הגבול, כ-62,000 תושבים, והיא נתנה להם דמי כיס. היא אמרה להם - 'או שתלכו למלון, תקבלו שלוש ארוחות ביום, או שתיקחו דמי כיס נדיבים מאוד, 6,000 שקל למבוגר לחודש, 3,000 שקל לילד'. זה א… משפחה עם שני ילדים אנחנו מדברים על 15, על 12,000 שקלים. א… זה סכומים נדיבים. ואז הם לקחו ושכרו דירות. והם עברו לנתניה והם עברו לאור עקיבא ולפתח תקווה וחלק גרו בתל אביב, ואני קראתי לזה 'רילוקיישן על חשבון המדינה'.

‏ובשנתיים האלה הם התחילו לגלות שיש חינוך אחר, למרות שגם אנשים שגדלו בקיבוצים, עם הדשא והנחל, ואמרו 'החיים שלנו פה הכי טובים', גילו פתאום שיש מורים של חמש יחידות מתמטיקה בכמה כיתות, ואתה יכול לבחור ביניהם. אין כיתה אחת למצוינות בכל הגליל העליון, ואין מרכז אחד למוזיקה בכל הגליל, ואתה יכול לקחת אוטובוס בכל שעה ביום והוא מגיע ועוצר ולוקח אותך לים או לקולנוע. קולנוע אין בקריית שמונה כבר 25 שנה למי שלא זוכר. ועוד הרבה מאוד אפשרויות שאנשים פשוט לא ידעו שקיימים, והאנשים האלה לא חזרו באחוזים ניכרים.

‏[הקלטה] תושב 6: "לא רק אני נלחם, אני נלחם בעירייה, אני נלחם במדינה, אני נלחם, אני נלחם בכלכלה, אני נלחם ב… בלצאת לעבודה, וכל החיים שלי בלחימה. כשאני הייתי מפונה אני לא הייתי, לא נלחמתי. אני פשוט קמתי, עבדתי ופרנסתי, והיה לי כיף לקום ולפרנס את המשפחה שלי ולא הרגשנו חוסר."

‏גיא: שוב, קריית שמונה היא הסמל כי היא העיר הכי גדולה שפונתה, עם 26,000 תושבים. היום 12,000, זה לא באמת עיר, זה יישוב קהילתי קטן או שלושה בניינים בפתח תקווה. ואנשים התעוררו כבר אז. אבל מה שקרה בשנה האחרונה, או 15 חודשים מאז שאמרו לאנשים - 'תחזרו', זה שהתחילה להיות תקווה ודיברו על… על לעשות אוניברסיטה בתל-חי, שייתן יותר פרנסה ויביא לפה עוד אוכלוסייה. ואמרו נשקיע מיליארדים פה ונשקיע מיליארדים שם, ושוב פעם הכל התאפס ועשה ריסט. וגם מי שאמר - 'אני אתן לעצמי עוד ניסיון ועוד צ'אנס', אומר עכשיו - 'תודה רבה. אני עשיתי את שלי'.

‏יוסי: אני אחדד את זה. זה לא סתם התאפס ועשה ריסט. זה החזיר הרבה אחורה, כי האכזבה הפעם היא אולי חמורה יותר, כי הגענו למצב הקיצוני, וגם ממנו אין למעשה שינוי ואין באמת חזרה. התוכנית שהזכרת לאוניברסיטה נולדה הרבה שנים קודם, וזה כל מיני, אתה יודע, נראה כמו גלולות קטנות, גלולות טעם עם צבעי מאכל, שלא באמת ישנו מהותית את האזור. וזה אותן גלולות, דרך אגב, יש סרטונים נהדרים של נתניהו ואחרים, שמראים בדיוק את אותן הבטחות, עשור אחורה, שני עשורים אחורה.

‏[הקלטה] ראש הממשלה, בנימין נתניהו: "אני רוצה שתקבלו את וחברייך כל מה שניתן להשיג ולקבל בתל אביב. ולכן אנחנו סוללים כאן כבישים מהירים. המדינה תהיה מחוברת מקריית שמונה עד אילת בכביש מהיר. היעד שלי זה להביא את המהפכה הזאת, גם מהפכת התחבורה, מהפכת התעסוקה, מהפכת הדיור, מהפכת הרווחה, מהפכת התיירות, הכל, לצפון הארץ. ומה זה צפון הארץ? מה זה הקצה? מה זה האצבע? זה פה. קריית שמונה - זה עומד לקרות. אתם לא תאמינו מה שהולך להיות בקריית שמונה…" [מחיאות כפיים]

‏יוסי: כאילו אז עכשיו נפל האסימון, אתה רואה את הרילוקיישן שהמדינה עשתה להם כתמריץ האחרון?

‏גיא: אז אפשר לקחת את זה אחורה הרבה יותר. בשנות ה-60 מִנהל התכנון של מדינת ישראל כבר הודיע שקריית שמונה תהיה עיר של 50,000 תושבים. אז היה לה 15,000 איש. עברו כמעט 60 שנה ואנחנו באותו מצב. אז זה לא רק לעשור האחרון וגם לא ל-20 שנה האחרונות. זה נכון שההבטחות שניתנו, למשל רכבת, אם אתה נוסע היום ליד כרמיאל או בצומת מחניים יש לך שלטים ענקיים: "כאן נבנית רכבת הצפון לקריית שמונה". אין מסילה, אין רכבת. זה עדיין לא עבר בוועדת התכנון המקומית, שלא לדבר על תקציב.

‏יוסי: אבל יש שלט. זה גם חשוב.

‏גיא: אבל יש שלטים. מה שקרה ב… בשנתיים האלו, זה שהאנשים קיבלו את ההזדמנות ללכת למקומות אחרים, לא להיות בלחץ מהפרנסה, אנשים שעזבו את העבודה, יוסי, קיבלו א… דמי אבטלה מלאים ללא הגבלה, לא לשלושה, ארבעה, שבעה חודשים. הם קיבלו במשך שנתיים משכורת בנוסף לאותם דמי כיס או דמי אחזקה, כדי שהם יוכלו לשכור דירה במקום אחר. הם למעשה לא עבדו. א… חלקם גם השתקמו כלכלית, ואז הם הבינו שהם צריכים לעשות את הבחירה. אבל מי חזר בסוף לגור בבתים? קודם כל קהילות חזקות, בקיבוצים, במושבים, איפה שיש קהילות חזקות, הנושא החברתי מאוד משפיע. ומהצד השני - או אנשים שהייתה להם התחייבות, משכנתא מאוד משמעותית שהם לא יכלו לוותר עליה, כלומר, אי אפשר למכור היום את הבית כי אף אחד לא ממש רוצה לקנות את הבית במחיר שאתה השקעת בו. או לחילופין אנשים שאין להם את היכולת לקום ולעזוב, בין אם הם מסיבות כלכליות, ובין אם מסיבות משפחתיות ובין אם הם מסיבות שהם באמת אוהבים את האזור. יש פה עדיין הרבה מאוד אנשים טובים. השאלה היא מה מסתכלים קדימה. קיבלנו עוד מלחמה, חשבנו שחיזבאללה מורתע, חשבנו שאין לו יותר יכולת לירות לעבר הצפון, וקיבלנו 200 רקטות ביום.

‏יוסי: חסות אחת וממש מיד חוזרים.

‏[חסות]

‏יוסי: תגיד, בוא נדבר קצת על א… תוכנית מיגון הצפון. חזרתי אליה עוד לא מזמן, שוב. ראיתי שהיא נולדה, הרעיון נולד לפני כמעט 20 שנה, ובעצלתיים פשוט לא קרה כלום. ואני שואל את עצמי, אתה יודע, איך יכול להיות שראשי הרשויות, קודם כל התושבים, אבל מעליהם ראשי הרשויות ונציגי הציבור ראו שזה לא מתקדם, ראו שאין תקציב, ראו שכל פעם קיצצו כל שרי האוצר, גם כחלון ולפניו, בתוכנית הזאת, ואמרו - 'בסדר, נחכה לפעם הבאה, יהיה בסדר, אולי המלחמה תדלג עלינו הפעם'. מה הם חשבו שיקרה?

‏גיא: אז אני רוצה לחלק את התשובה לשניים, ברשותך. לגבי המיגון, הרבה מאוד שנים מדברים על זה שצריך למגן את הצפון. בערך לחצי מהאוכלוסייה כאן אין אמצעי מקלוּט זמין ומיידי. התוכנית הכי משמעותית שהוצגה לאורך השנים האחרונות היא של אביגדור ליברמן, היה שר ביטחון, ב-2018 הוא אמר - 'נמגן את כל הבתים מ-0 קילומטר לגבול עד 9 קילומטרים, זה יעלה 5 מיליארד שקלים, יוצאים לדרך'. זה הוא אמר כשר ביטחון.

‏מה קרה בפועל? שקל לא עבר לתוכנית הזאתי עד 2020. עברו מיליונים בודדים ב-2020. עד השבעה באוקטובר התקציב הספיק למאות בודדות של ממ"דים, בפועל נבנו כ-160 ממ"דים ורק אחרי השבעה באוקטובר התחיל להיות מתוקצב בצורה יותר משמעותית, פחות ממיליארד שקלים. זה מספיק למגן את כל הבתים שבמרחק של עד קילומטר מהגבול. מדובר על כ-2,900 בתים, מתוכם נבנו בינתיים 900 ממ"דים. זה הכל, יוסי. יש עוד 2,000 ב-0 עד 9, ויש עוד כ-20,000 ש… שמתוכננות בהמשך.

‏אבל אני רוצה עכשיו לקחת אותך לשאלה השנייה שלך, שהיא אולי הנקודה החריפה ביותר. ההנהגה בצפון היא הנהגה חלשה, היא הנהגה מפולגת. היא מחולקת על יותר מדי מועצות אזוריות, מועצות מקומיות, עיריות קטנות ומושבות. המשקל הסגולי של של כל אחד מהם לחוד הוא אפסי. ביחד זה לא עולה על סך חלקיו.

‏כשמדינת ישראל מדברת על הצפון, היא לא מדברת על חבל ארץ, היא מדברת מול מועצה אזורית מבואות החרמון ומול מועצה מקומית שלומי ומול עיריית קריית שמונה ומול מועצה מקומית מטולה. זה הרבה מאוד מועצות, הרבה מאוד ראשי רשויות, עם אינטרסים שמתנגשים אחד בשני. הם לא מצליחים היסטורית להתאחד ביחד ולייצר מאבק א… מאוחד, ולכן למדינה קל מאוד למסמס דברים. כי אם פתאום א… מחליטים לצאת למאבק משותף, אז היא באה לרשות הזאתי, לצורך העניין בגליל המערבי, ואומרת - 'הנה, בואו נסדר לכם א… ככה וככה מיליונים, ואתם עכשיו אל תפריעו למאבק'. ואז הם מתפרקים.

‏ואתה רואה את זה לאורך השנים בכל הנושאים. זה מתחיל בביטחון שזה הנושא הכי אקוטי, אבל אני אקח אותך חמש שנים אחורה. כל ראשי הרשויות בגליל העליון, בגליל, מתאגדים תחת רעיה שטראוס בנושא הבריאות, והם אומרים - 'אנחנו עכשיו יוצאים לקמפיין משותף', לדעתי הם לקחו אז את רונן צור, שמו שלטים באיילון - 'בצפון חיים ארבע שנים פחות'. יצאו למאבק. ואתה יודע מה קרה למחרת? שר הבריאות ליצמן מגיע לבית החולים בצפת, מכנס שלושה ראשי רשויות, אומר להם - 'אני אתן לכם מכשיר C.T. אבל רק בתנאי אחד - תצאו מהמאבק'. ותוך יום אחד התפוצץ הבלון ואין יותר מאבק על הבריאות. הפערים עדיין נשארו. אז זה קורה בבריאות, זה קורה בחינוך, זה קורה בכלכלה וזה קורה גם בביטחון. לצערנו, בצפון ההנהגה חלשה ואתה רואה את זה לעומת מה שקורה בדרום שהם הולכים ביחד.

‏יוסי: שמע, זה מדהים כי אני, א', לא זוכר את הסיפור הזה, סיפור מעניין, והוא מראה גם שהממשלה לא באמת רוצה לעזור לצפון. היא רוצה לעזור בנקודות מסוימות היכן שנוח לה, היא רוצה למנוע מחאה נגדה, ולמשוך את המצב כמה שיותר. וכנראה שהאסימון נפל עכשיו. דרך אגב, אני עוקב אחרי זה מהצד, כי חלק מזה אולי צהוב רכילותי וחלק פוליטי מקומי, אבל בסוף, מלחמת העולם בין מר זפרני, אלי זפרני, המקורב של משפחת נתניהו, לבין אביחי שטרן, ברגעים כאלו קריטיים לעיר, היא מלחמה נוראית.

‏גיא: אני אקח אותך, לדוגמה, איך הפוליטיקה משפיעה. דיברנו קודם על האוניברסיטה. באמת החליטו סוף סוף, זו החלטה חלוטה. גם יש תקציב שתל-חי הוכרזה כבר כאוניברסיטה. אבל אתה יודע מה הלך מאחורי הקלעים בשנתיים האחרונות? כי כבר באוקטובר 23' שר החינוך קיש אמר - 'תהיה אוניברסיטה'. ומה הוא עשה בשנתיים האלה? היו מריבות שלמות שהוא היה מוכן שהתקציב יעבור רק אם ישנו לה את השם ל"אוניברסיטת קריית שמונה" כדי שהוא יוכל להגיד שהוא שם אוניברסיטה בקריית שמונה, למרות שפיזית היא נמצאת בתל-חי [יוסי צוחק], ואחר כך הוא משך את ההחלטה במל"ג עד שמועצה אזורית גליל עליון הצביעה שהשטח של הקמפוס המזרחי של תל-חי יעבור להיות שטח שיפוט של קריית שמונה, ואז ככה אפשר להגיד ש'הקמנו אוניברסיטה בקריית שמונה', למרות שהיא הייתה כל השנים בתל-חי. היא נשארה בתל חי, היה לה ממשק עם קריית שמונה מאז ומתמיד, אבל בגלל השם, ובגלל - מה יוכלו להגיד לחברי המרכז בבחירות הבאות, הכל התעכב בעוד שנה. כבר הייתה יכולה להיות אוניברסיטה לפני שנה, הפוליטיקה המקומית, המפלגתית, המגזרית היא זאת שתקעה את הכל חודשים ארוכים.

‏יוסי: אני אגיד לך ככה, גיא, שמעתי את מה שאביחי שטרן אמר באותו נאום מפורסם שחרך את הרשתות.

‏[הקלטה] ראש עיריית קריית שמונה, אביחי שטרן: [זועק] "זה לא משנה איך אנחנו נסיים את הזירה בלבנון או את הזירה באיראן, אם הפסדנו עיר במדינת ישראל. זו הפעם הראשונה שעיר במדינת ישראל הולכת. 10,000 תושבים היום בקריית שמונה. ואתם מצפים מהם עוד חודש, או לא יודע כמה, אפילו איך אמרת קודם לא יודעים אפילו עוד כמה, להישאר במציאות העגומה הזו. אתם חושבים שישארו שם?"

‏יוסי: ואני שמתי לב רק בעיקר לדבר אחד, לתזמון שלו. תגיד, שנתיים וחצי צריכות לחלוף, ועשרות שנים של קיפוח של קריית שמונה והצפון בכלל, כדי שתבין את זה? כדי שתוכל להגיד את זה? כדי שתאזור אומץ לצאת נגד מנהיג המפלגה שלך? אין לו עיניים בראש? הוא לא רואה?

‏גיא: לא, אני חושב שדווקא אביחי שטרן נתן ביקורת במשך שנתיים. הוא פשוט, כל פעם שהוא נתן ביקורת, הוא חטף על זה מבית וחטף על זה מהשרים, ואמרו לו - 'אם אתה תמשיך ל… לתת ביקורת אז אנחנו לא נעזור לך'. זה דברים שנאמרו. הייתה איזושהי החלטה א… פנימית, כשהגיעה לכאן הממשלה לפני מספר חודשים, לקח אותו שר האוצר ואמר לו - 'מעכשיו אנחנו פותחים דף חלק. יותר אין, אין ביקורת ואנחנו ניתן לך מה שצריך'.

‏[הקלטה] שר האוצר, בצלאל סמוטריץ': "יש הרבה החלטות שקיבלנו ועוד צריך לקבל, אבל יש החלטה אחת משותפת שקיבלנו עכשיו, כולם כאן, ראש העיר, כל הנהגת העיר, תושבי העיר, בעלי עסקים, אנחנו מעכשיו, מהיום, מספרים סיפור של הצלחה."

‏גיא: זה החזיק לא הרבה זמן כי התחילה מלחמה, ושוב פעם הוא גילה ש… שהוא מקדימה אבל מאחוריו אין יותר מדי תמיכה. ואז באמת, ההתפוצצות הזאת של להבין שאתה לבד, בלי אמצעים. תראה, יוסי, בקריית שמונה עד עכשיו יש בורות בכביש מהמלחמה הקודמת ומהגשמים האחרונים, ומשרדי הממשלה אוהבים להגיד - 'אבל אנחנו העברנו לכם את כל הכסף'. אז זה חצי אמת, כי מצד אחד הקדישו את הכסף שדרוש לזה, אבל לא הסכימו להעביר אותו לעירייה כי אומרים - 'אתם לא מסוגלים לבצע את מילוי הבורות', ולכן מתישהו איזשהו פקיד ממשלתי אמור להגיע ולחתום ולמלא את הבורות של תושבי קריית שמונה.

‏וזה מתחיל בבורות וממשיך במס רכוש, שיהיו בריאים, יש פה אנשים שהבית שלהם נפגע, ואנשי מס רכוש מגיעים אחרי שעות ארוכות, בתל אביב הם מגיעים מיד, וכאן, כדי שיאטמו לך את הבית עם הניילונים אומרים - 'לא, תפנה למועצה'. לעיריית קריית שמונה אין את היכולת לסגור את החלונות באופן מיידי. זה עירייה עם מעט תקנים, עם מעט עובדים, חלקם מפונים, חלקם פה, חלקם לא נמצאים. זה שירות בסיסי לאזרח שלא קיים כאן. עכשיו, הוא לא קיים במלחמה הזאת, במלחמה הקודמת וב-20 שנה שלפני זה.

‏יוסי: תגיד, אתה רואה איזה פוליטיקאי, כמו שעשה יוסי שריד בזמנו, שלא רק מדבר אלא גם מגיע לגור באזור, לגור באופן חלקי, להגיד - 'אני פה. אני משלכם'.

‏גיא: היה את שר נגב-גליל יצחק וסרלאוף ששכר פה דירה בתקופת המלחמה והיה כאן קצת יותר, מעבר לזה, אני מתקשה להצביע על שרים שבאים לפה יותר מאחת ל… וכשאני מדבר על אחת ל… זה בערך חצי שנה. יש לנו שר בריאות שהוא גם שר תיירות, שהוא גם שר פנים, תפקידים סופר דרמטיים ב… במערכה הזאת. הוא לא היה כאן פעם אחת. עכשיו, הוא לא היה לא בקריית שמונה ולא בבית חולים זיו. מדובר על חיים כץ. יש עוד כמה אנשים שבאמת, פשוט לא באים לכאן ולא נמצאים, אפילו כאמירה, כדי להגיד - 'אנחנו איתכם, אנחנו פה, אנחנו ניתן גב'. אבל לקריית שמונה זה עוד שעה ו-10 דקות נסיעה מיקנעם, ו… ולכן הכל ככה נעצר בעליות לצפון, ולא מגיע ומתקשה. זה פשוט יותר קשה. זה דורש יותר עבודה ו… וזה לא מהיום שיותר קשה למקבלי החלטות ולאנשים שצריכים לבצע, להגיע לפה ו… ולראות את המציאות. זה פשוט רחוק להם מדי.

‏יוסי: בוא נסתכל על קריסה רחבה יותר. בסוף, קריית שמונה, כמוקד, כסמל, זו עיר שאמורה לתת שירות לעשרות יישובים מסביב, מושבים, קיבוצים, אפילו לדרוזים בגולן. וברגע שהעיר הזאת קורסת, איך זה ישפיע למעשה על כל הסביבה? למה שקיבוצניק שגר ליד יישאר שם, אם ל… לקנות משהו יצטרך לנסוע לראש פינה לדוגמה, או לצפת?

‏גיא: אם יש דבר אחד שמאוד התחדד בשלוש שנים של המלחמה הזאת, זה שאין תושב אזור ש… שגר מחוץ לקריית שמונה, שלא אומר שהאינטרס האישי שלו הוא קודם כל שקריית שמונה תהיה חזקה. כי אפשר לצרוך חלק משירותי החינוך שלך בתוך הקיבוץ, וגם יש מרפאה לפעמים מקומית. אבל אם אתה רוצה, ואני לא מדבר רק על קניון או מרכז תרבות אזורי, אם אתה רוצה יותר זמינות של רופאים ויותר זמינות של מחנכים ומקומות תעסוקה איכותיים, אתה חייב עיר גדולה לידך. קריית שמונה אמורה לתת את המקום הזה. בפועל זה לא קורה, כי קריית שמונה היום היא לא עיר על הנייר. היא יישוב גדול או שכונה בינונית בכל מקום אחר. וזה צורך כל כך אקוטי של כל אזור הגליל העליון שתהיה קריית שמונה חזקה. וזה לא איזה מס שפתיים שאנשים אומרים, זה אמיתי. ואם זה לא יקרה, כל האזור פה יהיה בבעיה מאוד משמעותית.

‏אני אגיד ככה, אחרי השבעה באוקטובר, מדינת ישראל וממשלת ישראל, מתוך השבר הגדול והאסון הנורא שנפל על אזור עוטף עזה, נתנה תקציבים שלא מביישים מדינה קטנה, 40 מיליארד שקל, עשרות תקנים של עובדים, כדי לשקם את האזור הזה מחדש. וזה… וזה הולך ועובד ורואים את זה גם ברגליים. אנשים עוברים לדרום.

‏בצפון אנחנו כבר שלוש שנים במלחמה נמשכת, עם בעיות ביטחוניות שלא קרובות להיפתר. המדינה נתנה תקציב של 12 מיליארד שקלים, שחוּלק להרבה מאוד שנים קדימה, שגם קוּצץ בדרך, במלחמה הנוכחית, בגלל דרישות קואליציוניות שונות. וגם עכשיו, אחרי עוד מלחמה שאנחנו עוברים, היא עדיין לא נגמרה, אנחנו עדיין תחת אש, והתחלנו את השיחה הזאת באזעקות. היא לא מתקצבת תקציבים נוספים, ולא מחזקת את האזור, ובעצם מחלישה אותו בפועל. במקום לחזק את האזור ולהביא כלכלה יותר טובה ולהביא אוכלוסיות יותר חזקות, אין, עד עכשיו, שנתיים ושבעה חודשים מניתָ, יוסי, המדינה עדיין לא אומרת - 'פה אני עושה את ההבדל, פה אני נותנת עדיפות לתושבי הצפון, פה אני משפרת את השירותים שתושב הצפון יקבל כמו שיש בדרום וכמו שיש במרכז'. ובמקום לעשות יותר טוב ממה שיש בתל אביב אנחנו עדיין נמצאים רחוק רחוק בכל הפרמטרים.

‏יוסי: גיא ורון, תחזיק מעמד ותודה רבה.

‏גיא: תודה יוסי.

‏יוסי: וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק. חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה דניאל שחר, שירה אראל, הילה פז, מתן זמיר ועדי חצרוני. על הסאונד יאיר בשן שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

‏אני יוסי מזרחי ואנחנו נהיה כאן גם מחר.

‏[חסות]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה