אחד ביום - האם סופרמן נימול?

סופרמן, הגיבור המעופף בגלימה האדומה, הוא אחת הדמויות המפורסמות ביותר בעולם. הוא מייצג אמת, צדק, ובעיקר את אמריקה. אבל כשבוחנים לעומק את הדמות, את סיפור חייה הבדיוני והערכים שלה, עולה שאלה: האם ייתכן שסופרמן הוא בכלל יהודי? אז הפעם נצלול אל השורשים היהודיים של גיבור העל האייקוני ונבחן – האם סופרמן הוא בעצם אחד משלנו?

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 13/07/2025.

‏[חסות]

‏אלעד: היום יום ראשון, 13 ביולי, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף, ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום בכל יום.

‏[מתנגנת מוזיקת הנושא של "סופרמן"]

‏לכל אחד יש את הסופרמן שלו. שלי הוא האיש והג'ל, דין קיין, מהסדרה "לויס וקלארק - הרפתקאותיו החדשות של סופרמן".

‏[הקלטה מתוך הסדרה "לויס וקלארק"]

Superman: “Lois, I’ve been thinking. Sometimes you think you’re immortal. And you start to think that the people around you are too.”

‏אלעד: הייתה שם בסדרה הזו מורכבות. קלארק קנט, לפלף - בניינטיז היינו אומרים עוד לפלף - ובמקביל, עוצמה אדירה שהייתה בו כשהוא הפך לסופרמן. היו שם קטעי אקשן, והיו קטעים מאוד מצחיקים, והיו קטעים מרגשים, והייתה… טרי האטצ'ר. ובכל שבוע, בכל פרק, העזתי לחלום - אולי מתישהו, איכשהו, גם אני אוכל לעוף.

‏כן, לכל אחד יש את הסופרמן שלו. ולרועי שוורץ היה סופרמן אחר.

‏רועי: הסרט הראשון עם כריסטופר ריב מ-78', אני גדלתי עליו.

‏[קריינות מתוך הסרט, על רקע מוזיקת הנושא של הסרט]

Narrator: “From a doomed planet in a distant galaxy to a fantastic underground hideaway. Look up on the screen. It’s Superman.”

‏רועי: היה לנו את זה בקלטת ששחקתי אותה כל כך הרבה, שהיינו צריכים לקנות אותה מספר פעמים לאורך הילדות שלי. באיזשהו מקום מוזר, הוא לימד אותי איך גבר מתנהג, מתייחס לאחרים, איזה קוד הוא חי על פיו. זה, זה… זה מצחיק, אבל זה נכון.

‏אלעד: היום רועי, ולמען האמת גם אני, כבר לא ילדים. דור חדש של צופים יגדלו על סופרמן חדש. דיוויד קורנסווט מגלם את איש הפלדה בסרט החדש. ובניגוד לכריסטופר ריב, בניגוד לדין קיין, להנרי קאוויל, לטום וולינג ולכל הסופרמנים המוכרים האחרים, דיוויד קורנסווט הוא חצי יהודי.

‏[מוזיקת רקע מתחילה]

‏עכשיו, אולי אתם שואלים, בטח אם אתם ב-Team Batman, מה הקטע? מה הפואנטה? או, אז לרועי שוורץ יש תזה שלמה. הוא פירט אותה בהרחבה בספר שכתב, ונקרא "האם סופרמן נימול?", התזה היא שסופרמן המקורי, מהקומיקס, היה יהודי. שסופרמן המקורי מהקומיקס מבוסס על המיתולוגיה היהודית, על הערכים היהודיים. ורק אחרי שנים, רק אחרי שסופרמן הפך לגיבור-העל הכי מוכר בעולם, רק אז הוא התנצר.

‏אז הפעם - רועי שוורץ, היסטוריון של תרבות פופולרית, חבר בחבר הנאמנים של האגודה להיסטוריה יהודית אמריקנית, הוא יסביר לנו האם סופרמן הוא בעצם אחד משלנו.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏רועי: הז'אנר של גיבורי-העל מאוד מאוד משך אותי. הרעיון של גיבורים, הרעיון של מעין פילוסופיה דרך אקשן, של תפיסות של נכון ולא נכון, של רע וטוב, של מוסר ושל… וכדומה. ובעצם באיזשהו מקום מאוד אינטואיטיבי, גם כילד, אני הבנתי שמדובר פה במיתולוגיה מודרנית. וכשציירתי במחברות שלי בכיתה א' וב' וכן הלאה, אז הדמויות האלה היו באמת מנהלות דיונים עם רמבו ורובוקופ וכל היתר של האייטיז. האם נכון להרוג את הנבלים או לא, ובאילו מצבים, ומה הוא מוסר של תוצאות לעומת מוסר של כוונה, ודברים מאוד מאוד מוזרים לילד.

‏אלעד: הסכמתי. יש בזה משהו מאוד מוזר. רוב הילדים הרי יגידו לכם שהקטע בגיבורי-על זה הכוחות המיוחדים שלהם, לא המוסר. אבל בכל זאת הסוגיה הזו של מוסריות של גיבורי-על המשיכה ללוות את רועי גם אחרי שהתבגר, גם אחרי שעבר לניו יורק, גם אחרי שהתחיל ללמוד ספרות אנגלית וחשיבה חברתית ב-NYU.

‏רועי: כשאני רציתי לכתוב תזה, והיא הייתה יותר אקדמאית, היא הייתה על ה… דמות הגיבור ותפיסת הגבורה היהודית לעומת הנוצרית באירופה, כשהטענה הסופית שזה פחות או יותר התגלגל לגיבורי-על. שסופרמן הוא מעין, אתה יודע, הדמויות היווניות-רומיות של האלים עם השרירים ואל השמש וה… וכן הלאה, הרי הברק, The Flash, הוא הוא בעצם הרמס או מרקורי. אבל התוכן המוסרי והעקרוני שלהם בעצם בא מהתפיסה היהודית-נוצרית, של מישהו שהוא לא סתם גיבור כי הוא נועז, אלא בעצם הוא מנהיג משרת. הוא מקריב את חייו למען האנשים האחרים. הוא חי למען מוסר ולמען עזרה לציבור ולחלשים וכן הלאה. זה תפיסה שהיהדות הציגה לעולם, בטח שדרך הרעיון של גבורה.

‏אלעד: כשרועי התחיל את הניתוח של גיבורי-על, לא מהשרירים שלהם, לא מהטייטס, לא מכמה הם מהירים וחזקים, כשהוא התחיל לבחון את הגיבורים דרך המוסר שלהם, הוא הבין שהם בכלל לא דומים לזאוס או לאפולו, אלא לגיבורים שלנו, לגיבורים מהמיתולוגיה היהודית. והוא הבין שהכל מתחיל בגיבור-על אחד.

‏רועי: אז חשוב להבין שסופרמן הוא גיבור-העל הראשון. הוא התזה, הוא התבנית שממנה, לעולם ועד ייווצרו. אז סופרמן הוא גיבור-העל הראשון, אבל בגללו ה-DNA של כל גיבורי-העל הוא יהודי גם כן. אני בעצם הבנתי שכל הסיפור הזה הוא בכלל יהודי והוא כתוב בקוד. ויש בלי סוף, מהימים הראשונים של סופרמן עד לסוף המאה ה-20, בלי סוף הקבלות ומטאפורות יהודיות בסיפור הזה.

‏אלעד: רועי לא היה הראשון ששם לב לעניין הזה, אבל הוא כן רצה לפתח את התיאוריה, למצוא הוכחות. הוא עבר על החוברות, הוא עבר על יומנים, על כל ריבוע בקומיקס, כדי לדעת אם סופרמן באמת יהודי. הוא השתתף בתחרות התזות השנתית של NYU. חמש מאות מתמודדים שלחו תיאוריות שונות ונערכה שם סוג של תחרות לבחירת התזה המקורית והמוצלחת מכולן. רועי וסופרמן היהודי הגיעו למקום השני. הוצאה לאור פנתה אליו. היא הציעה שיתרגם את התיאוריה שלו לספר, ורועי קיבל את האתגר והתחיל מההתחלה: מהרגע שבו סופרמן נולד.

‏רועי: אנחנו מדברים על שנות ה-30 של המאה הקודמת. עלייה של נאציזם בגרמניה, של אנטישמיות בכל אירופה, וגם של אנטישמיות מאוד חריפה בארצות הברית, שהזיכרון הקולקטיבי פה נוטה לשכוח או להמעיט, אבל זה היה מאוד מאוד חריף. סתם לדוגמה, ב-1939 היה מצעד של הנאצים האמריקאים, ה-Bund, בניו יורק, במורד השדרה החמישית, 22,000 איש.

‏באותה תקופה גם היה את המשבר הכלכלי, את השפל הכלכלי הגדול. אז ליהודים לא הייתה עבודה. אף אחד לא קיבל אותם. היו או מכסות, או שפשוט לא קיבלו יהודים. אז מה עושים יהודים שהם כישרוניים, שיכולים לכתוב סיפור, או לאייר סיפור, או שסתם יש להם, רוצים להוציא לאור כי יש להם רוח יזמות? הם יוצרים תעשייה משל עצמם.

‏אלעד: יהודים אמריקנים באותה תקופה מצאו את עצמם, למשל, יוצרים סרטים. בונים מקום קטן שנקרא הוליווד. היו יהודים שמצאו את עצמם בעולמות הפשע המאורגן. והיו יהודים שהקימו תעשייה חדשה, ז'אנר חדש בתרבות האמריקאית. דפים מחולקים לריבועים, בתוכם דמויות מצוירות עם בועות טקסט שמספרות סיפור.

‏רועי: מורה בלי עבודה מהברונקס בשם מקסוול גיינס, נולד "גינסבורג", איבד את העבודה, איבד את הבית, היה צריך לעבור לגור בחזרה עם אמא שלו, עם המשפחה. היידישע מאמא נדנדה לו למצוא עבודה, לנקות את הבית. הוא ברח ממנה לעליית הגג, והוא מצא שם חתיכות מהעיתון שהוא גזר בתור ילד, כי אז קומיקס היה רצועה של כמה פאנלים בעיתונים. אז הוא בתור ילד גזר ושמר אותם, והוא מצא קופסה שלהם, והוא התחיל לקרוא אותם, והוא נורא נהנה מזה. ובעצם עלה לו הרעיון - אתה יודע, בקומיקס, נורה מעל הראש. עלה לו הרעיון של - מה אם אני אפנה לכל הסינדיקטים של העיתונים, ואני אשכור את הקומיקס המשומשים האלה, אחבר אותם בחוברת ואמכור אותה. זו הגרסה הקצרה של הסיפור. ובעצם ב-1934, ביולי 1934, יצאה חוברת הקומיקס הראשונה.

‏אלעד: בזמן שאותו גינסבורג איגד והמציא את חוברת הקומיקס, בקליבלנד, גם ב-1934, שני תלמידי תיכון יהודים, ג'רי סיגל וג'ו שוסטר, שניהם בנים להורים מהגרים שעזבו את אירופה והגיעו לצפון אמריקה, אז הם ישבו ודיברו וחשבו והעלו רעיון קצת משונה, מאוד חנוני, אבל רעיון מהפכני.

‏[מוזיקת רקע מתחילה]

‏רועי: "בוא ניקח חייזר שנראה כמונו, והוא לובש חליפה צבעונית עם גלימה, והוא עף בחלל, והוא בלתי פגיע לכדורים ופצצות, והוא בא לפה להציל אותנו מעצמנו, להיות גיבור שמושיע את החלשים ומגן על המדוכאים. והתחפושת שלו היא בעצם אנחנו. הוא נעבעך יהודי, הגזמה של כל הסטריאוטיפים על היהודים, פחדן, חלש, ביישן, לא פופולרי". והם התחילו לשלוח את הרעיון הזה לכל מיני סינדיקטים. והוא נדחה על ידי כולם. בין 1934 ל-1938 הם נדחו על ידי כל עיתון בארצות הברית, נקודה. זה היה מהפכני מדי.

‏אלעד: כן, אנחנו בשנות ה-30. סיפורי מתח, בלשים, טרזן, לוחמים - זה ז'אנר, זה משהו שאפשר להזדהות איתו, שאפשר למכור. אבל חייזר בדמות אדם לבוש בתחפושת וגלימה, מחזיק שתי זהויות מקבילות עם כוחות-על - היה צריך להיות פסיכי כדי לחשוב שהדבר הזה יעבוד.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏רועי: והם קיבלו תגובות, והתגובה שאני הכי אוהב הייתה: "הרעיון פנטסטי מדי, ילדים אף פעם לא יתחברו לזה".

‏ארבע שנים אחר כך, ב-1938, חברת קומיקס חדשה, מדשדשת, בשם DC קומיקס, גם בבעלות יהודית, הארי דוננפלד ויעקב ליבוביץ', הם הוציאו לאור אנתולוגיה בשם "Action Comics", כלומר כל מיני סיפורים קצרים בחוברת אחת של 64 עמודים. והם כבר הזמינו את בית הדפוס, הם היו צריכים לצאת לאור, הם היו בפיגור אחרי הדדליין, והיו חסרים להם 13 עמודים. הם לא חשבו על זה פעמיים, הם פנו למגירה של כל הרעיונות שנדחו בעבר, שהם לא רצו. שלפו משם את הרעיון של סיגל ושוסטר, זרקו אותו פנימה בלי לחשוב. וביוני 1938, ב"אקשן קומיקס" מספר 1, סופרמן הופיע בפעם הראשונה ושינה את העולם.

‏אלעד: סיגל ושוסטר בנו את גיבור-העל החדש שלהם על בסיסם. הם היו סופרמן. הם היו קלארק קנט.

‏רועי: קלארק קנט הוא הרבה יותר פשוט. הוא חווית המהגר היהודי בתחילת המאה ה-20, הוא בא לפה בתור תינוק ב-Kindertransport. הוא בא לפה כמהגר, מהעולם הישן תרתי משמע. ובגלל שלמרות שהוא חייזר הוא נראה כמו האוכלוסייה הכללית, הוא יכול - עם קצת, עם פדורה, עם חליפה - הוא יכול להיטמע. שזה משהו שיהודים יכלו לעשות בצורה ששחורים או היספנים לא יכלו לעשות. אז הוא בעצם נטמע, אבל - התחפושת שלו עשויה מהבדים שאמא שלו עטפה אותו בהם, שהיא שמה אותם בחללית. זה הבגד המסורתי שלו, זה הטלית שלו. וזה חבוי מתחת לבגדים כל הזמן. ומתי שהוא רק רוצה, הוא יכול להחליט: אני קלארק קנט או אני סופרמן? אני בן אנוש או בן קריפטון? כלומר, זה באיזשהו מקום הפנטזיה האולטימטיבית של assimilation, של הטמעה, אבל גם של assertion, של גאווה בזהות. הרי מה, מאיפה הכוחות של סופרמן? הכוחות-העל שלו זה מהמקור החייזרי שלו, זה מהגזע שלו, מהאתניות שלו. אבל אם הוא לא היה מתקבל באמריקה, אם לא היו מאמצים אותו זוג האיכרים ומגדלים אותו על ערכים אמריקאים, הוא לא היה סופרמן. כלומר, צריך את שניהם. אז באיזשהו מקום זה הבטחה למהגרים והבטחה של יהודים בינם לבין עצמם, שזה המקום שבו יקבלו אותם, וזה המקום שבו היכולות שלהם והפוטנציאל שלהם יגיעו לידי מימוש.

‏אלעד: סופרמן וקלארק קנט. היהודי, המהגר, השייך, השונה, השורשי והגלותי. זה הם, זה שוסטר וסיגל, כל השוסטרים וכל הסיגלים בארצות הברית. גם אם אמרו להם שהקוראים שלהם, שהעולם החיצון, לא ממש אמור לדעת מזה.

‏רועי: באופן מילולי זה לא היה, כי בחיים זה לא היה יוצא לאור. הם אפילו קיבלו הערות מהמו"ל, "תיזהרו לא לצייר את השיער שלו מתולתל מדי", שלא יהיה ברור מדי. כלומר, זה הכל היה צריך להיות בשושו. לא היה דבר כזה גיבור יהודי, לא היה דבר כזה גיבור שהוא לא גבר נוצרי, פרוטסטנטי לבן. אבל בראיונות, בשנים אחר כך, הם אמרו שמה שבעצם דחף אותם להמציא אותו היה העלייה של נאציזם בגרמניה ושל אנטישמיות בארצות הברית, שהם הרגישו צורך בהמצאה של גיבור שמגן על החלשים.

‏אז זה הם אמרו בראיונות, והם גם הודו שהם ביססו את קלארק קנט על עצמם, בראש ובראשונה. ג'רי סיגל, הכותב, גם כתב ספר זכרונות, ממואר, שמעולם לא יצא לאור ואבד. והוא נמצא עשורים אחר כך, ב-2011. ושם הוא מתאר עוד השפעות, שזה כולל שמשון הגיבור, שלהזכירך היה לו כוח-על, הייתה לו מהירות-על, הוא קפץ מרחקים בקפיצה אחת, מצרעה לאשתאול, אגב. והוא גם היה שופט, הוא בספר שופטים, כלומר הוא נלחם בשם האמת והצדק. אז כל הדברים האלה נכנסו לסלט שממנו בסוף יצא סופרמן.

‏אלעד: קורא יהודי באותה תקופה ממש לא היה מתקשה להבין את החיבור. לא היה מתקשה להבין שסופרמן, סופרמן הגיבור, הוא מישהו שתאורטית יכול אולי להתפלל איתו באותו בית כנסת.

‏רועי: לגמרי. וברגע שאתה מתחיל לחפש את זה, גם בלי להתאמץ זה הופך להיות מאוד מאוד בולט, ואפילו אתה לא יכול להימנע מלראות את זה. בחוברת הרביעית, סופרמן מספר 4, הוא מפיל עמודים של בניין על כל יושביו, וסיגל בספר זכרונות שלו אמר "זה היה בכוונה, הומאז' לסיפור של שמשון". ויש עוד המון המון דוגמאות. דוגמה אחת מאוד פשוטה זה ששם, השם של סופרמן, השם שהוא נולד בו בכוכב קריפטון הוא "קל-אל". "אל" בעברית זו מילה מאוד מאוד ברורה. עכשיו, שניהם הלכו ל-Hebrew School, סיגל הלך לבית כנסת, אמא שלו היתה מאוד פעילה בארגונים יהודיים, הוא דיבר עברית והוא דיבר יידיש. מה, הוא לא ידע מה זה "אל"? הוא לא שם לב? כלומר הדברים האלה באמת נמצאים שם.

‏אלעד: השתכנעתם? גם אם לא, עכשיו אני בטוח שזה יקרה. כי אמרתי מוקדם יותר שנתחיל ברגע שבו סופרמן נולד, והתחלנו עם סיגל ושוסטר בקליבלנד, כן. אבל המקום שבו סופרמן נולד בסיפור, על הדף, זה קרה בקריפטון, בהשתלשלות אירועים שתשמע לכל קורא שקצת מכיר את התנ"ך, מאוד מוכרת.

‏רועי: כדי להציל את התינוק מהשמדה המונית, שמים אותו בחללית קטנה, שולחים אותו במורד שביל החלב לגורל לא ידוע. הוא נמצא בסבך של חיטה בקנזס, מאומץ על ידי אנשים לא שלו, גדל כגר בארץ נוכריה תחת שם זר. זה סיפור המקור של משה, אחד לאחד. בגיל 18, קלארק קנט חוצה את הקוטב הצפוני למצוא את מבצר הבדידות, שמה הולוגרמה של אבא שלו, בהירה כזאת, מתגלה לו, אומרת לו מאיפה הוא, ושולח אותו חזרה כמושיע מחולל ניסים. זה, זה הסנה הבוער.

‏אלעד: אמרתי לכם, הוא לגמרי משלנו.

‏חסות אחת וממש מייד חוזרים.

‏[חסות]

‏אלעד: בשנים הראשונות בקומיקס, השורשים היהודיים של סופרמן לא ממש היו סוד. היוצרים לא התפארו, לא פרסמו את סופרמן כגיבור-על יהודי, ממש לא, אבל הם גם לא הסתירו את ההשפעות. ובכל זאת, רוב הקוראים התעניינו יותר בדברים האחרים שהיה לסופרמן להציע, ולא ממש שמו לב.

‏רועי: מי שבדרך כלל שם לב למי יהודי זה יהודים ואנטישמים. והאנטישמים בהחלט כתבו על זה מאמרים בעיתונות, שסופרמן זו המצאה יהודית, שהוא, אתה יודע, בולשביקי או קפיטליסטי - השאלה מה לא אהבו ביהודים. זה לא כל כך עלה על הרדאר. עד שהאס-אס, הנאצים, עלו על זה. הם בעצמם עלו על זה. לנאצים היה עיתון משלהם, כמו "במחנה" של הנאצים, שנקרא "Die Schwarzen Köpfe", "הראשים השחורים", והם כתבו שם מאמר אחרי שסופרמן… סופרמן בקומיקס נלחם בנאצים והרביץ להיטלר, שנתיים לפני שארצות הברית נכנסה למלחמה, בתקופה ש-95% מהאמריקאים היו נגד התערבות. אז הנאצים שמו לב לזה, עלו על זה, וכתבו מאמר של עמוד שלם על איך שסופרמן הוא דמות יהודית, שהוא פרופגנדה יהודית שנועדה לשטוף את המוח לילדים אמריקאים תמימים - ואי אפשר להמציא את זה כי המציאות עולה על כל דמיון - עם ערכים יהודיים קלוקלים כגון הגנה על חלשים, סיוע לאחרים, שוויון בין בני אדם. בתפיסה שלהם זה עיוות של חוקי הטבע. והם גם קיבלו איומים על החיים שלהם, היו הפגנות מחוץ למשרדים של מה שהיום DC קומיקס, ודרך אגב, זה לא הפריע לסיגל ושוסטר. הם המשיכו. אבל עם כל זה, עד היום, זה לא כזה ידוע שסופרמן הוא דמות יהודית.

‏אלעד: כן, היוצרים המשיכו. למשל בחוברת מספר 149, נובמבר 1961, יש שם סיפור על מעין מציאות מקבילה שבה לקס לות'ר, האויב, הנמסיס, מצליח סוף סוף להרוג את סופרמן.

‏רועי: והוא הורג את סופרמן, הוא בורח, סופרגירל תופסת אותו במבצע חשאי, מביאה אותו לעמוד למשפט, הוא… שמים אותו בתא זכוכית, שומר מכל צד, הוא עומד למשפט, הוא בסוף נידון למוות. והסיפור הזה יצא בשיא של משפט אייכמן, חודשיים לפני שגזר הדין ניתן, ולמקרה שזה עובר לאנשים מעל לראש - בתוך הקומיקס אפילו יש פאנל שמישהו אומר ללות'ר "אתה הנבל הכי גדול מאז אייכמן". ו… האיורים מבוססים על התמונות, כלומר אחד לאחד, פשוט העתיקו את התמונות ושמו אותן בקומיקס. ואיכשהו עדיין כל זה עבר לאנשים מעל הראש.

‏אלעד: גם בחוברת מספר 400 - סופרמן קופץ לעתיד, לשנת 5902. האנושות חוגגת שם חג מיוחד: חג אביב, חג לסופרמן, שהפך את בני האדם לבני חורין. משפחת הרצוג עורכת את החג, והבן בסיפור שואל את האב: "אבא, איך הלילה הזה שונה מכל הלילות?" שנים שהמוטיבים היהודיים פשוט היו שם בקומיקס, חלקם גלויים יותר, חלקם פחות. אבל זה הלך והשתנה. סופרמן הפך לגיבור-על המפורסם והמוכר ביותר בעולם, ואז - סופרמן התנצר.

‏רועי: כן. וזה התחיל לא בקומיקס, אלא בסרטים. פה כבר מדובר על מכנה משותף הרבה יותר רחב, הרבה יותר נמוך - איך שלא תרצה לקרוא לזה - והסרט ב-1978, של סופרמן, הפך אותו למטאפורה לישו. כלומר, פתאום, הוא לא נשלח בתור פליט, מהגר, להציל אותו - הוא נשלח לכדור הארץ כמושיע, בכוונה תחילה. והחללית שלו פתאום נראית כמו כוכב בית לחם, או הכוכב ששמים בראש עץ אשוח. ואבא שלו הוא מאוד… אל במיתולוגיית הרנסנס, כולו לבן ובוהק כזה. ואבא שלו נותן לו נאום במבצר הבדידות, שהוא "אתה בני היחיד, שלחתי אותך לאנושות, הם יכולים להיות עם גדול, הם רוצים להיות, הם צריכים את האור שיראה להם את הדרך…"

‏[הקלטה מתוך הסרט "סופרמן" 1978, מוזיקה ברקע]

Jor-El: “They can be a great people, Kal-El, they wish to be. They only lack the light to show the way. For this reason above all, their capacity for good, I have sent them you… my only son.”

‏רועי: זה היה מאוד מאוד ברית חדשה. לנקודה שהבמאי, ריצ'רד דונר, נולד "שוורצברג" בניו יורק, אגב, קיבל איומים על חייו, על זה שהוא זילה את התרבות הנוצרית. ומשם זה החריף והחריף, הסרטים של זאק סניידר עוד הרבה יותר בוטים. אין בהם שום ניואנס בנושא הזה. ובקומיקס זה בעצם נכנס ב-1992-3, הייתה עלילה שסופרמן נהרג וחזר לתחייה, וכל הסיפור הזה היה הסיפור של הברית החדשה במטאפורה של מדע בדיוני.

‏ו… והדברים האלה הפכו להיות יותר ויותר בוטים, לדעתי בעיקר אחרי התשיעי ל-11, 2001, שבכלל כל הרעיון של דת עבר מאחורי הקלעים לקדמת הבמה. ואז סדרות כמו סמולוויל והסרטים של זאק סניידר וגם בקומיקס, זה הפך, הם ממש אימצו בצורה בוטה את כל ההקשר הנוצרי.

‏אלעד: סופרמן הפך לתעשייה ששווה מיליארדים, והוא הוליד אחריו תעשייה ששווה המון מיליארדים. סופרמן הפך לנחלת הכלל, לסיפור של כולם. בודהיסטים יגידו שסופרמן הוא בכלל משלהם. פילוסופים אמרו שסופרמן הוא תלמיד של ניטשה, שהוא בכלל חילוני. סופרמן לקח את השורשים היהודיים שלו והצליח, איכשהו, להפוך אותם לסיפור אוניברסלי.

‏רועי: סופרמן הוא הכי מפורסם והוא נחשב להכי אהוד בכל מיני סקרים. ועד היום, כשסופרמן עושה משהו או אומר משהו, זה משמעותי. יש מאמרים בכל העיתונות: מה זה אומר עלינו כאמריקאים? מה זה אומר על הגבר של היום? מה זה אומר על העולם המערבי? אף דמות אחרת אין לה את המשקל הזה. כלומר, אנחנו מבינים שהוא סמל. הוא סמל לדמוקרטיה, סמל לאמריקאי, סמל למה שלא תרצה. וכן, כל הקומיקס הצליח למרות… כי באיזשהו מקום, למרות שמדובר במטאפורה יהודית, זה משהו שכל אמריקאי וכל מהגר וכל ילד יכולים להתחבר אליו. שנכון, אני חלש ואני מסכן, ואני לא פופולרי, ויש לי כל מיני חסרונות ואני לא בטוח בעצמי, אבל עמוק עמוק מתחת - אני בלתי פגיע, ויש לי כוחות, ואני יכול לעוף מעל הכל מתי שרק בא לי, זה מאוד מאוד קוסם. ודרך אגב, הוא all-american, אבל מה יותר all-american מלהיות מהגר או בן של מהגרים? וזה גם תזכורת מאוד חשובה, בעיקר בימינו.

‏אלעד: אז אחרי כל זה, אחרי סיגל ושוסטר, שמשון ומשה, אחרי "מה נשתנה" והמטאפורה על המהגר היהודי, ועכשיו אחרי ששחקן חצי יהודי מגלם את סופרמן בסרט החדש, נשארה רק שאלה אחת שעוד צריך לשאול: האם סופרמן נימול?

‏רועי: אתה תצטרך לשאול את לויס ליין בשביל תשובה מילולית. אני יכול לתת לך בדיחה שהמצאתי, כי שואלים אותי כל כך הרבה, שכבר הייתי צריך לחבר תשובה. אז להזכירך, במיתולוגיה הוא נולד על כוכב קריפטון, ושם הלידה שלו היה "קל-אל". לאבא שלו קורא "ג'ור-אל". אז מל אותו - "מו-הל".

‏[מוזיקת סיום מתחילה]

‏אלעד: רועי שוורץ, תודה.

‏רועי: המון תודה.

‏אלעד: וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק. תחקיר והפקה: שירה אראל, עדי חצרוני, דניאל שחר והילה פז. על הסאונד יובל ברוסילובסקי. יאיר בשן יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

‏אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם מחר.

‏[מוזיקה דועכת]

‏[חסות]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה