אחד ביום - מה התוכנית של נתניהו?

בימים האחרונים התרחשו אירועים שעשויים להיראות סותרים: עימות חריף בין שר הביטחון לבין הרמטכ"ל, ישיבת קבינט שבה הוחלט על כיבוש עזה, דיווח שישראל בכלל שוקלת לשלוח את צוות המו"מ לקטאר ופירסום דו"ח מחריד של משרד הבריאות על מצב החטופים.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 13/08/2025.

‏[חסות]

‏[מוזיקת פתיחה]

‏אלעד: היום יום רביעי, 13 באוגוסט ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף, ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום, בכל יום.

‏סובייקטיביות זה מצב שבו פרשנות של סיטואציה אחת יכולה להיות מאוד שונה בין אדם לאדם, יכולה להיות מאוד אישית. שני אנשים יכולים להסתכל על אותה תמונה, לקרוא את אותו משפט, לשמוע את אותו שיר ולהעניק להם משמעות הפוכה, מנוגדת. בהיבט הזה, אפשר לגמרי לומר שישיבת הקבינט שנערכה בשבוע שעבר הייתה ישיבה סובייקטיבית. ההחלטה שהתקבלה, שאושרה בקבינט, הייתה החלטה סובייקטיבית. איך אפשר אחרת להסביר את המצב, שבו על סמך אותה החלטה, שר האוצר סמוטריץ' קבע שאיבד אמון בנחישות של ראש הממשלה, להכריע את חמאס ולהילחם עד הסוף. ועל סמך אותה החלטה, הרמטכ"ל קבע שהדרג המדיני הולך על כיבוש מלא של הרצועה, גם במחיר של סכנה לחיי חטופים. בכלל, עושה רושם שבימים האחרונים השפה שבה משתמש ראש הממשלה בקשר למלחמה בחמאס היא שפה סובייקטיבית. נתניהו דיבר גם באנגלית וגם בעברית. הוא גרם לחלק מהאנשים להבין שישראל הולכת למהלך הרסני, מהיר, אגרסיבי, בזמן שחלק אחר של האנשים הבין שישראל הולכת למהלך מהוסס, הדרגתי, איטי, אם בכלל מתכוונת ללכת למהלך הזה.

‏אז הפעם, במסגרת המנדט שלנו להבין טוב יותר מה קורה סביבנו, ובעזרת כתבנו המדיני ירון אברהם, ננסה להפוך את הסובייקטיבי לאובייקטיבי. ננסה, ננסה להבין למה מתכוון ראש הממשלה, או אתם יודעים מה? לפחות ננסה להבין מה גורם לאנשים הכי קרובים לנתניהו להתבלבל.

‏שלום, ירון.

‏ירון: שלום אלעד.

‏אלעד: בוא ניקח כמה צעדים אחורה. סוף יולי, ישראל הודיעה שהמשלחת חוזרת או מוחזרת מדוחא. ולמרות שהצדדים הקפידו כל הזמן לומר שזה לא אומר שהמגעים קרסו, מאז, שוב, תקן אותי אם אני טועה, אין התקדמות, אולי אפילו להיפך.

‏ירון: נכון, תראה, ישראל החליטה שהיא מחזירה את המשלחת הישראלית מדוחא, למרות שלאורך כל הזמן, ואני מזכיר לך את ההתנהלות של ראש הממשלה, אפילו שהוא היה בוושינגטון אצל טראמפ, הייתה איזה אווירה ציבורית שאנחנו רגע לפני עסקה. בסוף זה התפוצץ. עכשיו, למה זה התפוצץ? זה מה שנקרא, תלוי את מי אתה שואל, כרגיל כשמדברים על משא ומתן. כשאתה שואל את ישראל, ואגב, לא רק פוליטיקאים, אלא גם גורמי המקצוע, הם אומרים חמאס באמת הציב דרישות בלתי אפשריות לישראל, אחרי שהוא כבר הסכים לאיזשהי קונסטלציה של עסקה, וראינו שהוא פשוט לא מתקדם ומושך זמן. למה מושך זמן? מושך זמן כי הוא התחיל לקבל הישגים מדיניים. מדינות התחילו לדבר על הכרה במדינה פלסטינית, מדינות משמעותיות, לא איזוטריות על המפה.

‏בנוסף לקמפיין ה… ההרעבה או הרעב של ישראל את תושבי עזה, שהגיע עד לנשיא ארצות הברית, שאמר: "אני לא מסכים עם נתניהו. אני רואה את התמונות בטלוויזיה. יש רעב בעזה. יש ילדים רעבים בעזה". וחמאס הבין שיש לו זמן. כשהוא משיג הישגים מדיניים וישראל לחוצה, הוא יכול לחכות. חמאס עלה על עצים קצת יותר גדולים, או קצת יותר גבוהים ממה שסוכם קודם לכן. גם בכל מה שנוגע למפתחות האסירים. סוכם באזורי ה-1,200, הוא עלה ל-2,000. סוכם על 125 רוצחים, הוא עלה ל-200. פתאום הייתה שם מסגרת קצת יותר, קצת הרבה יותר קשוחה מצד חמאס. אבל זה לא שהדברים האלה לא היו פתירים בתוך משא ומתן, ואת זה אומרים גורמי המקצוע, ואת זה אומרים גם המתווכות. בסדר, אז הוא עלה ל-200 בגלל שקמפיין הרעב נתן לו דחיפה, אבל אם היינו שומרים על הדינמיקה של ממשיכים לדבר, אז זה היה נסגר על 140. לא על זה הייתה נופלת העסקה. כלומר, יש שם מצד אחד הקשחה של חמאס, ומצד שני עזיבה מהירה מדי של ישראל את שולחן המשא ומתן. כי כל אסטרטג של משא ומתן יגיד לך - תמיד לשמור על מגע. בגחלת שונה, בגבהים שונים של אש, אבל ניתוק מגע לחלוטין יוצר דינמיקה של הסלמה, וזה מה שקרה פה.

‏אלעד: זהו, השיחות קרסו, הניתוק הזה שאתה מתאר, ההסלמה הזו שאתה מתאר. הכל הוביל לתדרוכים מסביבת ראש הממשלה, על כך, וזה ציטוט, שהפור נפל, שישראל הולכת על מהלך של כיבוש רצועת עזה. דיון של הקבינט נקבע לכמה ימים אחר כך להמשך השבוע. ו… מה הוחלט בישיבה?

‏ירון: שים לב עד כמה החלטת הקבינט, כפי שמובעת על ידי לשכת ראש הממשלה בהודעה רשמית, היא אמורפית. "1. הקבינט המדיני ביטחוני אישר את הצעת ראש הממשלה להכרעת חמאס". תודה באמת. "2. צה"ל ייערך להשתלטות על העיר עזה". השתלטות. צה"ל ייערך להשתלטות. "תוך אספקת סיוע הוומניטרי לאוכלוסייה האזרחית מחוץ לאזורי הלחימה. 3, הקבינט אימץ ברוב קולות את העקרונות לסיום המלחמה של ראש הממשלה: פירוק חמאס מנשקו, השבת כל החטופים, פירוז, שליטה ביטחונית ישראלית ברצועה, וקיומו של ממשל אזרחי חלופי שהוא לא החמאס או הרשות הפלסטינית". שמעת פה משהו שאתה לא מכיר? אני לא. וככל שאני מעמיק בהחלטה, אני מבין שבכוונה היא מעומעמת. בכוונת מכוון. זו אומנותו של נתניהו לעשות את הדבר הזה.

‏שים לב איך אני מספר לך שלושה סיפורים שונים עכשיו, בסדר? בהחלטת הקבינט. סיפור ראשון: ישראל הולכת למהלך דרמטי של כיבוש עזה. נכנסת לאזורים שיש בהם חטופים, מחנות המרכז מוואסי, העיר עזה, מתעדפת את מיטוט חמאס על פני החזרת החטופים, יודעת שגם אם היא נכנסת לדבר הזה, יכול להיות שיהרגו או יירצחו חטופים בדרך, סיפור א'. סיפור שני: ישראל מקבלת החלטה על השתלטות על חלקים נכבדים ברצועת עזה, כאלה שלא נכנסה אליהם בעבר, אבל היא תעשה את זה באופן הדרגתי. קודם העיר עזה, עוד לפני כן הנעה של 900 אלף עד מיליון תושבים שנמצאים שם באזור, לצבא יש את הקצב שלו, קצב גיוס, זה נותן לנו כמה חודשים קדימה. ו… אחר כך נתקדם, נראה מה קורה עם מחנות המרכז. זה סיפור שני. סיפור שלישי: ישראל מאיימת בכיבוש עזה כניסיון להחזיר את חמאס לשולחן הדיונים, כשהמטרה היא בכלל לא לממש את זה. המטרה היא להחזיר את חמאס או לעסקה חלקית או לעסקה מלאה. שלושת הסיפורים האלה קרו באותו לילה בקבינט.

‏אלעד: ירון, אתה מתאר לי את שלושת התרחישים האלה. אני מניח שאתה לא עושה את זה רק כדי להציג איזה ניתוח תיאורטי של המציאות, כי כמו שאתה מתאר איך סביב אותה החלטה אפשר לספר שלושה סיפורים שהם מאוד שונים זה מזה, אנחנו ראינו אחר כך, גם המשתתפים בדיון בקבינט, כל אחד כאילו שמע סיפור אחר. לפי דיווחים, הרמטכ"ל אמר בישיבה, הזהיר, שהתוכנית לכיבוש עזה תכניס את החיילים למה שהוא כינה "מלכודת מוות". כלומר, הרמטכ"ל, לפי האמירה המאוד חמורה הזו שלו, תירגם את ההחלטה לפי הסיפור הראשון שלך, כוונה מלאה, אמיתית, כנה, לכבוש את עזה.

‏ירון: אני אגיד לך משהו לפני התוכן, ברמה העקרונית. זה שהרמטכ"ל לא יודע לאן מכוון ראש הממשלה משלוש האופציות שפירטתי לך עכשיו, זה שורש הבעיה. הרי אם הרמטכ"ל היה יודע שכל הדבר הזה הוא איום על חמאס כדי שיחזור לשולחן המשא ומתן, אתה מבין שהוא יכול אפילו היה לשחק את המשחק ולהגיד: "כן, אנחנו הולכים לכיבוש עזה. הצבא יכול לעמוד מאחורי זה, יש לנו תוכניות מסודרות. אנחנו יודעים לעשות את זה גם בלי לפגוע בחטופים". אבל נתניהו לא שיתף אותו. אז הוא באמת לא יודע האם זה תרגיל או מציאות. וכשהרמטכ"ל לא יודע האם זה תרגיל או מציאות או כוונה אמיתית, נכנסו הוויכוחים. והוויכוחים היו דרמטיים. אומר זמיר לנתניהו, העובדה שאתם מחליטים עכשיו על כניסה צה"לית לאזורים שבהם יש חטופים, מסכנת אותם. עכשיו, לא רק מסכנת אותם, סביר להניח שתביא לרציחתם. אז הרמטכ"ל לא אומר את זה רק על סמך הערכה קדימה או חשש קדימה. הוא אומר את זה, כי ממש לפני שנה, ב-30 באוגוסט, נרצחו ששת החטופים במנהרה בתל א-סולטאן ברפיח, כי כוחות צה"ל התקרבו. אז בא הרמטכ"ל ושואל את נתניהו, אז מה התוכנית שלך? אם אתה רוצה להחזיר את החטופים, התוכנית שאתה מציע לכיבוש עזה יכולה לעשות את ההיפך, להרוג אותם. ועל הדבר הזה עמד הוויכוח הגדול בין השניים.

‏עכשיו זה ויכוח אחד. היו עוד ויכוחים. בא סמוטריץ' לנתניהו, ובשורה של פגישות, שרובן לא התפרסמו בתקשורת, אומר לו: "תגיד, לאן אתה הולך? הצבא עומד במקום. חמאס שם עליך פס. אתה הבטחת מיטוט חמאס. למה זה לא קורה? מה עוד נספר לציבור הימני שתומך בנו ותומך במיטוט חמאס ורוצה את זה, והבטחנו לו שאנחנו כפסע מניצחון? איך אתה מממש את זה בפועל?" וזה ויכוח נוסף שהיה מול סמוטריץ', ונתניהו איכשהו היה צריך לג'נגל את כל הכדורים האלה באוויר, כמו שתמיד קורה לו. ולכן יצאה החלטה כל כך מעומעמת שכל צד יכול לפרש אותה איך שהוא רוצה. אתה שואל את עצמך, למה סמוטריץ', שקיבל לכאורה את ההחלטה שהוא רצה, ישראל הולכת לכיבוש עזה, יוצא למצלמות ואומר: "אני לא מאמין לנתניהו"?

‏[הקלטה] שר האוצר בצלאל סמוטריץ': "למשך שבועות, נראה היה שראש הממשלה תומך בתוכנית. הוא דן איתי בפרטיה ושידר שהוא חותר להכרעה, ומתכוון הפעם ללכת עד הסוף. למרבה הצער, הוא עשה פניית פרסה, לצערי. לראשונה מאז תחילת המלחמה, אני מרגיש שאני פשוט לא יכול לעמוד מאחורי ההחלטה הזו ולגבות אותה. מצפוני לא מאפשר זאת. איבדתי את האמון שראש הממשלה יכול ורוצה להוביל את צה"ל לשם."

‏ירון: קיבלת מה שרצית. למה זה קורה? כי הוא חושב שהכל תרגיל. כי נתניהו לא משתף אותו, וספק אגב אם נתניהו עצמו יודע מה הוא באמת רוצה. ולכן נוצרו כל הוויכוחים האלה בצמרת, שהפכו את ישיבת הקבינט קצת למופע, אני חייב להגיד שבעיניי של משחק. כי כיוון שאף אחד לא ידע מה השני רוצה באמת, כל אחד חזר לעמדות היסוד שלו והפך את זה למופע תקשורתי. דמיין לעצמך שהקבינט היה מתכנס, ונתניהו היה אומר כמו שהוא אמר באיראן: 'חברים, יש לנו תוכנית סודית. והתוכנית הסודית היא לגרום לחמאס לחשוב שאנחנו נכנסים לערי עזה, למוטט אותו גם במחיר של פגיעה בחטופים. שתפו איתי פעולה, אנחנו צריכים להרדים אותו. כדי שהוא יבין שזאת… שהוא ירגיש את את הטנקים של צה"ל מתקרבים אליו, אז הוא יבקש לעצור ולהחזיר לנו חטופים'. אבל זה לא נעשה, ולכן נוצרה הבוקה ומבולקה זו בצמרת.

‏אלעד: כן, רק תרשה לי להוסיף, ברשותך, כף של צניעות, כי אנחנו לא באמת יודעים, צריך להגיד את זה. אנחנו לא יודעים, אולי הריב בין סמוטריץ' לבין נתניהו, וגם ריבים אחרים שעוד נדבר עליהם, אולי נגלה שהכל בסוף היה חלק מתרגיל הונאה מתוחכם. שוב.

‏ירון: שמע, אחרי איראן, אנחנו צריכים להשאיר קורטוב של ספק ובצדק. אבל אני ממש אומר לך שאני… שזה לא נראה כך. זה לא נראה כך, ואני לא אומר רק על סמך ישיבת הקבינט, תופס אותי עכשיו אחרי שיחה סופר מעניינת שהייתה לי עם מי שמכונה "גורם ביטחוני בכיר", בסדר? וזה… ואני לא קונה שהשעתיים פגישה זו הייתה הייתה הצגה אחת גדולה. נאמרו שם דברים מאוד מאוד קשים על המקום שהדרג המדיני מושך אותנו אליו, בלי תכלית אסטרטגית, באופן שחותר תחת מטרות המלחמה, באופן שיכול להרוג חטופים. דברים מאוד מאוד קשים. ולכן ספק בעיניי שכל הדבר הזה זה זה תיאטרון בובות.

‏אלעד: כן, זה יותר מזה, כי הוויכוחים, אנחנו יודעים, לא הסתיימו ברגע שישיבת הקבינט הסתיימה. אנחנו ממש רואים בימים האחרונים מתקפה על הרמטכ"ל, מכל מיני כיוונים. גם שר הביטחון עם כל סאגת המינויים, פרשנויות בערוץ 14, גם יאיר נתניהו, גם שרה נתניהו תוקפים ומבקרים את הרמטכ"ל. אני מניח שכל הדבר הזה הוא לא ממש מקרי.

‏ירון: העובדה שיאיר נתניהו מצייץ ואומר שזמיר עושה הפיכה צבאית, היא איננה מקרית. שלא תחשוב שזה צעיר בגיל ה-30 פלוס שמצייץ על דעת עצמו. גילינו כבר שהרעיונות שנולדים במיאמי, בסוף או הם תוצר של ירושלים או מגיעים בסוף לירושלים. וכשאתה מצרף לזה את העובדה שאנחנו יודעים בוודאות ששרה נתניהו… ואני לא בטוח שסיפרתי את הסיפור הזה אי פעם, אבל שרה נתניהו ממש לחצה על נתניהו, על ראש הממשלה, לדאוג לכך שישראל כ"ץ יפתח את רשימת המועמדים לרמטכ"לות, ויכניס לשם מועמדים אחרים שאינם זמיר. היא חשבה שאסור למנות את זמיר. היא חשבה שהוא יכנע, היא אומרת, היא אמרה בעצמה, פרסמתי לפני כמה ימים: "ידעתי שהוא יכנע לתקשורת. ידעתי שהוא ילך עם המסרים של קפלן". כשזו הטרמינולוגיה, אז לא צריך להיות מופתעים מזה שיאיר נתניהו מצייץ את מה שהוא מצייץ, ולא צריך להיות מופתעים מזה שזה חודר את ישיבות הקבינט. אפשר, בימים האלה, להגיד מה שרוצים על הרמטכ"ל, ונתניהו לא יתערב. ויודע את זה דודי אמסלם, ויודעת את זה מירי רגב, ויודעת את זה אורית סטרוק, ויודע את זה בצלאל סמוטריץ', ויודע את זה יאיר נתניהו. וזה לא משנה שהוא מינה אותו. יש מישהו שאפשר לנקז אליו את ה… את הבעיות והטרוניות. וזו, וזו אסטרטגיה של נתניהו. תמיד יהיה מישהו שאליו הוא יכול לנקז.

‏אלעד: חסות אחת וממש מייד חוזרים.

‏[מעבר מוזיקלי]

‏[חסות]

‏אלעד: ירון, אחרי ישיבת הקבינט, ראש הממשלה עשה משהו שהוא לא עשה כבר הרבה מאוד זמן. שתי מסיבות עיתונאים, אחת באנגלית.

‏[הקלטה]

Prime Minister Benjamin Netanyahu: “Good afternoon. I’m glad you came here because I’d like to take the opportunity to uh…”

‏אלעד: ואחריה בערב בעברית.

‏[הקלטה]

‏דיבורים בקהל: "מתחילים. מתחילים."

‏ראש הממשלה בנימין נתניהו: "ערב טוב, אזרחי ישראל."

‏אלעד: באנגלית, מסיבת עיתונאים לעיתונאים זרים בישראל, נתניהו דיבר שם ארוכות, בין היתר על קמפיין ההרעבה של חמאס.

‏[הקלטה]

Prime Minister Benjamin Netanyahu: “Our policy throughout the war has been to prevent a humanitarian crisis, while Hamas’s policy has been to create it. In the last few months, Hamas has violently looted the aid trucks meant to get to Palestinian civilians. They deliberately created a shortage of supply.”

‏אלעד: יש רעב, נתניהו אמר, אבל אין הרעבה. ובכלל, ראש הממשלה ניסה להסביר שם לעיתונאים הזרים מסרים מורכבים. איך ישראל מצד אחד כן הולכת על תוכנית לכיבוש עזה, אבל עושה את זה באופן מדורג, זהיר. נתניהו אמר שזו בעצם הדרך המהירה ביותר לסיים את המלחמה.

‏נתניהו גם ניסה להסביר איך למרות ההתבטאויות, שלו עצמו ושל אחרים בממשלה, ישראל פועלת כדי לשפר את המצב ההומניטרי ברצועת עזה. ישראל, גם את זה אמר נתניהו, לא מעוניינת לשלוט אזרחית ברצועה אלא רק שליטה ביטחונית. כל המסרים האלה הם מורכבים, ואני חייב לומר לך, לפחות ממה שאני שומע וממה שאני רואה, אני בכלל לא משוכנע שבנקודת הזמן הזו, שבה אנחנו נמצאים, העיתונאים הזרים, הקהל שלהם, הקולגות שלהם, בכלל מעוניינים או מסוגלים להבין ולתווך את המורכבות הזו.

‏ירון: בגלל זה אני חושב שזה נעשה מאוחר. לא יודע אם מידי, אבל מאוחר מאוד ביחס להתפתחויות שראינו, גם במישור התודעתי וגם הבינלאומי מדינתי. מאוד מאוד מאוחר. ואגב, אני בספק אם לא הייתה את ההחלטה של הקבינט, אם נתניהו היה מתייצב מול התקשורת. איך אני יודע? כי במשך כמה שבועות הוא ממש הפקיר את הזירה הזאת, הפקיר אותה לחלוטין, והצונאמי באמת התרגש עלינו. ולכן אני שואל, מה קרה באמצע? האם זה האפקט המצטבר של של הצונאמי הזה? או בכל זאת ההצטרפות של ה… ישיבת קבינט מבלבלת? אני חושב שאופציה ב'. ואני אגיד לך עוד משהו. אני חושב, אתה צודק כשאתה מדבר על מסר מורכב, ואולי קשה להכלה ולהבנה, בטח ברמה הבינלאומית, אבל שים לב מה עוד יצא, גם שלשום, גם לפני כמה ימים, גם הפרטים של השיחה של נתניהו וטראמפ. ובשיחה הזאת טראמפ אומר לנתניהו, כך לפי הפרסום של ברק רביד: "תמשיכו, תזכרו מה היה בשבעה באוקטובר". כלומר, את הגושפנקה שנתניהו היה צריך, גם אולי מול הביקורת מבפנים, אבל בטח מול הביקורת מבחוץ של מדינות אירופה ואחרות, הוא קיבל באמצעות השיחה הזאת עם דונלד טראמפ.

‏אלעד: אוקיי, אז עד כאן הסברת את הרציונל מאחורי מסיבת העיתונאים באנגלית. אבל הרי אמרנו, אחריה הגיעה גם מסיבת עיתונאים בעברית. ומסיבת העיתונאים הזו, אני מנחש, באה פחות כדי לעשות הסברה, ואולי כדי להתמודד עם הסרטון של סמוטריץ' מערב לפני, שבו שמענו אותו, שר האוצר אומר: "איבדתי אמון בראש הממשלה".

‏ירון: חד משמעית, כן. נתניהו לא בוחר עיתויים של מסיבות עיתונאים בגלל אהבתו לפלורליזם המחשבתי. הוא בוחר את מסיבות העיתונאים ברגעים שבהם הוא צריך לדבר אל הבייס. זאת הסיבה גם שהוא נותן את השאלה הראשונה למוטי קסטל, לכתב הבית של הערוץ הממשלתי, כי לא אכפת לו שהוא יוצא מגוחך.

‏[הקלטה]

‏ראש הממשלה בנימין נתניהו: "שאלות?"

‏דוברת: "מוטי קסטל ערוץ 14."

‏מוטי קסטל: "ערב טוב, אדוני ראש הממשלה. אנחנו יודעים מתחילת המערכה לקמפיין נרחב, חד צדדי, בגיבוי מסיבי של ערוצי התעמולה, שמעדיף את הרגש על פני השכל."

‏ירון: אכפת לו שזה מקבע איזשהו נרטיב של 'הנה, התקשורת שכל הזמן החלישה אותנו, יחד עם בכירי מערכת הביטחון, אני מצפצף עליה ונותן לערוץ הפטריוטי, לכאורה, לשאול שאלה'. אבל בעצם מה נתניהו ניסה להשיג באותה מסיבת עיתונאים? להגיד את הדבר הבא. 'זה הנרטיב. אחד. כשאתם לא האמנתם לי, כשבכירי מערכת הביטחון ניסו לעצור אותי, אני המשכתי ותראו מה קיבלתם'.

‏[הקלטה] ראש הממשלה בנימין נתניהו: "יממה אחרי הטבח של השבעה באוקטובר, אמרתי: אנחנו נשנה את פני המזרח התיכון. וזה בדיוק מה שאנחנו עושים יחד. אני אומר לכם דבר פשוט: כל זה נעשה למרות הלחצים הכבירים מבית ומן החוץ. לחצים לעצור את המלחמה, לחצים עוד לפני שנכנסנו לרפיח."

‏ירון: 'קיבלתם את נסראללה מת, קיבלתם את סינוואר מת, קיבלתם את מוחמד דף מת, קיבלתם את הגרעין האיראני מושמד. תנו לי, אני יודע לנווט את הדבר הזה באופן כזה שמייתר את כל האמירות המפחידות ששמעתם על רצח חטופים והרג חטופים. תסמכו עליי, אני אדע לנווט את זה באופן שיגשים את שתי מטרות המלחמה. גם מיטוט חמאס וגם וגם החזרת חטופים'. אבל היותר חשוב מזה, זה הפנייה שלו באמצעות מסיבת עיתונאים הזו אל הבייס, אני רוצה להגיד הליכודי, אבל זה לא רק הליכוד, זה גם הבייס של הציונות הדתית, שרוצה לומר את הדבר הבא. 'עד עכשיו האשמתם אותי שאני הולך למהלך של עסקה וקצת מפקיר את מיטוט חמאס. תנו לי לספר לכם סיפור אחר. אני הולך למיטוט חמאס כי רק זה יביא את החטופים'.

‏[הקלטה] ראש הממשלה בנימין נתניהו: "החמאס הוליך אותנו שולל ולכן השתכנעתי שהדרך היחידה להשיב את כל חטופינו היא הכרעת החמאס."

‏ירון: במילים אחרות, אני רוצה להגיד לך אלעד, שזה מה שהדאיג אותי הכי הרבה במסיבת עיתונאים. לדעתי, נתניהו יצר, בפעם הראשונה מאז תחילת המלחמה, מדרג בין מטרות המלחמה. אני לא אומר שזה יקרה כך בפועל, אבל דקלרטיבית, קודם מיטוט חמאס, ואז החזרת חטופים. למה? כי הוא אומר 'רק המיטוט, ורק ההשמדה, ורק הכניעה יובילו לשחרור החטופים'. אז אם זה לא מדרג, מה הוא מדרג? זה קשר של סיבה ותוצאה כמעט.

‏אלעד: תראה, אני לא בטוח שגם אחרי מסיבת העיתונאים הזו בעברית, נתניהו הצליח לפזר את הערפל. הרבה אנשים שמעו את הדברים של נתניהו, גם בעברית, גם באנגלית, ועדיין ראינו פרשנויות סותרות לגבי מה הכוונה האמיתית שלו, לגבי המסלול שהוא מתכוון להצעיד את ישראל דרכו.

‏ירון: חד משמעית. ובוא תבין רגע מה קורה במקביל לעולם הפוליטי הקבינטי, כן? במקביל, המתווכות וארצות הברית מנסות להניע ולהחזיר את הצדדים לשולחן המשא ומתן. אנחנו שומעים על בכירי חמאס בטורקיה שעוברים לקהיר להתייעצויות שם. מצרים לוחצת מאוד מאוד חזק, הקטארים שוב לוחצים. האמריקאים, ויטקוף, אמור להניח פה הצעה חדשה, שוב, בטווח של ימים או שבועות. כלומר, יש ניסיון להחזיר את הצדדים לשולחן המשא ומתן. אגב, הניסיון הזה התעצם בגלל החשש של המתווכות שישראל תממש את האיום של הקבינט. כלומר, כדי למנוע את כיבוש עזה, בואו, בואו תחזרו לשולחן המשא ומתן כדי שנדבר, וזה וזה באמת יוכל להיעצר ולא יהיה פה כדור שלג שמתגלגל.

‏בכירי צוות המשא ומתן מאמינים שזה יכול לקרות. שזה יכול לקרות אפילו בטווח של ימים, שיהיה אפשר להתכנס מחדש סביב השולחן.

‏אלעד: ואז מה? אתה יודע, נניח שחמאס, כמו הרמטכ"ל, חושבים שישראל רצינית, באמת מתכוונת ללכת על הרחבת הפעולה, על כיבוש הרצועה, ונניח שחמאס יחליט לחזור לשיחות. על מה מדברים בשלב הזה? מדברים על עוד עסקה חלקית? מדברים הפעם על עסקה אחת של הכל או כלום?

‏ירון: פה שני וקטורים. וקטור אמריקאי שאומר, אמר את זה ויטקוף למשפחות החטופים: "הכל או כלום, נגמרת העסקה החלקית. זה נגמר. זהו, אי אפשר". וכאן התפתח ויכוח גדול לא רק בקבינט, אלא בין יועציו הבכירים של נתניהו. מצד אחד רון דרמר שאומר, "צריכים ללכת עם האמריקאים. הכל או כלום, עסקה חלקית נגמרה. אי אפשר לדבר על זה יותר, כי לא יתנו לנו לחזור להילחם אחרי 60 יום, כי יהיה שקט בעזה, כי טראמפ יתהפך עלינו, כי הקהילה הבינלאומית גם ככה קצרה עלינו. אי אפשר ללכת לשם יותר". לבין צחי הנגבי שאומר, "התנאים לסיום המלחמה שלנו והתנאים של חמאס הם כל כך רחוקים שיכול להיות שבעצם העובדה שאנחנו אומרים שאנחנו מוותרים על עסקה חלקית, אנחנו מפקירים אותם למות שם. יכול להיות שאם חמאס יסכים לחזור לשולחן, זה רק לעסקה חלקית. כי ישראל לא מוכנה לסגת ולא להישאר בפרימטר, וישראל אומרת שזה חייב להסתיים בפירוז ובפירוק, וחמאס לא יסכים לזה. אז יכול להיות שהתרחיש של עסקה חלקית אסור לנו להסיר אותו מעל השולחן, ואנחנו חייבים להציל משם את מי שרק אפשר, גם אם זה אחד, שניים, שמונה או עשרה". והוויכוח הסוער הזה בין יועציו של נתניהו הסתיים בהכרעה שלשום, כשסביבת ראש הממשלה מתדרכת, במקרה הזה אותי, שנתניהו מוותר על עסקה חלקית. רק עסקה כוללת מבחינתו נמצאת על הפרק. אז במובן הזה נתניהו הכריע לטובת דרמר. אבל אתה יודע לטובת מי עוד הכריע?

‏אלעד: לטובת מי?

‏ירון: לטובת סמוטריץ'. כי מה סמוטריץ' אמר? הוא אמר: "אנחנו נתחיל במהלך הזה של כיבוש עזה, ואז נעצור בשביל עסקה חלקית? אז מה הועילו חכמים בתקנתם? אנחנו צריכים לעצור את המהלך הזה רק אם מדובר במהלך לסיום המלחמה באופן הזה שממוטט את חמאס ומחזיר את כל החטופים". אז בעצם נתניהו, בזה שהוא בחר בדרמר, הוא גם הוריד את סמוטריץ' מהעץ. מה עכשיו סמוטריץ' יגיד? סמוטריץ' קיבל את מה שהוא רוצה. וזה הליהטוט התמידי של ראש הממשלה בסוגיות האלה. אני לא אומר את זה בהכרח לגנאי, יש לו קואליציה מאוד בעייתית, שהוא בחר, אבל זו הקואליציה. ואיתה לפעמים צריך לבצע כל מיני מניפולציות ומשחקים ש… שגם יאפשרו לו שרידות פוליטית, וגם יאפשרו להתקדם, אלא שהרבה פעמים שני האינטרסים האלה מאוד מאוד מתנגשים. הפעם הוא מקווה שהם איכשהו ידורו בכפיפה אחת.

‏אלעד: אז ירון, ישיבת קבינט אחת, החלטה אחת. אמרת, אפשר לפרש אותה לשלושה תרחישים מאוד שונים. תדרוכים שיצאו מסביבת ראש הממשלה שהולכים על עסקה של הכל או כלום. גם את התדרוכים האלה אפשר לפרש לשני תרחישים, הכל או כלום. נשמע לי שנתניהו, אמרת, מלהטט. אז הוא משאיר את כל הכדורים עדיין באוויר, את כל האופציות פתוחות. אבל אתה יודע, ירון, אנחנו במקרה הזה לא מדברים על ג'אגלינג. יש חיילים שנשלחים לקרב, יש מילואימניקים שמקבלים צווים, יש משפחות בעורף, יש חטופים, גם חיים שעדיין מוחזקים בעזה, בתנאים נוראיים. דו"ח של משרד הבריאות מפרט - הרעבה, התעללות פיזית, נפשית. אין להם זמן לחכות לראות איזה כדור מהג'אגלינג הזה בסופו של דבר יפול.

‏ירון: אתה יודע, אלעד, אני נזכר בביקור האחרון שלנו בוושינגטון, עם ראש הממשלה אצל טראמפ. פגשתי את רוחמה בוחבוט, אמא של אלקנה בוחבוט, שסיימה פגישה עם נתניהו. ודיברנו, ישבנו ודיברנו, והיא אמרה לי: "ירון, הוא מחזיר אותם". הוא הסתכל לי בעיניים ואמר לי: "רוחמה, זה קורה. אני מחזיר אותם, אני מחזיר לך את הילד שלך". והיא האמינה לו והייתה בטוחה שזה קורה. ועברו מאז כמה שבועות, ולא רק שזה לא קורה, במובנים מסוימים זה מתרחק. אז אני מאוד מאוד מקווה, מאוד מקווה, שכשמדברים על מהלך של כיבוש עזה, ויוצרים את אותו מדרג שאני מרגיש שנוצר בין מטרות המלחמה, זוכרים את האנשים האלה. 20 אנשים חיים במנהרות, וראינו את הסרטונים האחרונים, מורעבים, מוכים ומושפלים, ו-30 חללים, שגם המשפחות שלהם חייבות לסגור מעגל. אני מאוד מקווה שמאחורי כל ההחלטה הגדולה, ותרגיל או לא תרגיל, וציירנו שלושה תרחישים, בכל זאת עומדת איזשהי אסטרטגיה שמחזירה את האנשים האלה הביתה. אני לא מרגיש שזה קורה, אבל הלוואי ואני טועה.

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: ירון, תודה.

‏ירון: תודה אלעד.

‏אלעד: וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק. תחקיר והפקה דניאל שחר, עדי חצרוני, הילה פז ושירה אראל. על הסאונד יאיר בשן, שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

‏אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם מחר.

‏[חסות]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה