אחד ביום - המחלוקת בין יהודי ניו יורק

בשבוע שעבר ניצח זוהרן ממדאני בבחירות לראשות עיריית ניו יורק. לממדאני, שידוע בעמדות אנטי-ישראליות ואף נחשד לא אחת באנטישמיות, הצביעו 33% מיהודי העיר. הניצחון שלו עורר ויכוח חריף בקהילה היהודית: בעוד שחלק רואים בממדאני הסוציאליסט הבטחה לשינוי חיובי בעיר, אחרים מפחדים מיחסו לישראל ורואים תמיכה של יהודים בו בגידה בערכים ובזהות היהודית. אז הפעם נדבר עם שניים שמייצגים בדיוק את העמדות האלה - מיכאל כהן שהצביע בעדו וג'ניפר פרס שרואה בו אסון, על המחלוקת בין יהודי ניו יורק.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 13/11/2025.

[חסות]

[מוזיקת פתיחה]

אלעד: היום יום חמישי, 13 בנובמבר, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו, סיפור אחד ביום, בכל יום.

מיכאל: אני מיכאל כהן, בן 35, אני גר בניו יורק, בברוקלין.

אלעד: מיכאל ביקש לדבר עברית, זה היה לו חשוב מאוד. הוא מעולם לא חי בישראל. הוא נולד, גדל וגר כל חייו בארצות הברית.

מיכאל: אבל אני ישראלי אמריקאי, יש לי אזרחות גם ישראלית וגם אמריקאית. אני, You know, ביקרנו כמעט כל קיץ, אני מרגיש מאוד קשור למקום, לאנשים, לתרבות, לאדמה, כאילו זה, הנה, מקום אמיתי בחיים שלי, בעולם שלי.

Jenn: Hi, so my name is Jennifer Press. I’m 38 and I live in Manhattan in New York City on the Upper East Side.

אלעד: ג'ניפר, ג'ן, היא גם מניו יורק. העברית שלה לא משהו, לצערה, אבל הייתה מאוד רוצה להשתפר. ועדיין, ג'ן, כמו מיכאל, מגדירה את עצמה מחוברת לישראל, מגדירה את עצמה ציונית גאה.

Jenn: It’s actually very important to my identity culturally. Extremely proud to be Jewish and also very loud and proud about my Zionism.

אלעד: שניהם, ג'ן ומיכאל בפרופיל מאוד דומה. הם יהודים, הם צעירים, הם ניו יורקרים, הם ציונים. שניהם דמוקרטים. ולכן היה מאוד מעניין לדבר איתם ולשמוע איך מהפרופיל הדומה הזה, יצאו בעצם שתי גישות מנוגדות. איך אחת בטוחה שראש העיר הנבחר זוהרן ממדאני יהיה אסון לאנשים כמותה.

Jenn: Honestly, it makes me feel sick. What a privileged place to be, to stand side by side with someone like Mamdani. I think the fact that we get to know in the back of our heads that there is a place called Israel that exists and will defend Jews, makes it a lot easier to cozy up to someone who at best has questionable intentions, and I’m saying that with a lot of charity in there.

אלעד: ואיך השני חושב שאותו ממדאני היה הבחירה הכי נכונה לתפקיד.

מיכאל: בסופו של דבר, זה… בשבילי זה שאלה של, כאילו, של ערכים. מה שמעניין אותי ו… זה שיהיה לנו מנהיגים טובים, שמבינים את הרגע, שמבינים איך לדבר, להתקשר עם הדור הבא, ולדבר על דברים שחשובים לנו ולעתיד שלנו, ולא עוד פוליטיקאי בן או בת 80.

[הקלטה]

Zohran Mamdani: “New York! Tonight you have delivered a mandate for change, [crowd shouting] a mandate for a new kind of politics, [crowd shouting] a mandate for a city we can afford.” [crowd shouting]

אלעד: אז אחרי שממדאני הפך ל-Mayor elect ואחרי שהתברר ששליש מהיהודים בניו יורק הצביעו לו, הפעם, בעזרת ג'ן ומיכאל, נדבר על הקול היהודי במירוץ לרשות עיריית ניו יורק. אבל אתם יודעים מה? אולי יש כאן שאלות אפילו יותר גדולות מניו יורק. על יהדות, על ציונות וגם על ישראל.

Jenn: So, that’s always been a big, sort of, I guess, identity within my life. Like my whole family, my parents, my grandparents. It’s been shaped since I was a child.

אלעד: שנים של חינוך בקהילה היהודית בניו יורק, בבתי ספר, בבית הכנסת, ב-summer camps, שנים עיצבו את ג'ן להאמין שהיהודים שמסביבה כולם דומים לה. ואז היא הגיעה לאוניברסיטה.

Jenn: And then, when I went to college, I went to Brandeis University, which when I was there, it was like 60% Jewish. And that was the first time in my life I ever met an anti-zionist jew. And I thought, I thought like something was wrong with them, like, I thought they had like a mental illness or something, I just, I didn’t understand, it… like my brain cannot and does not compute that.

אלעד: בפעם הראשונה, ג'ן פגשה יהודים לא ציונים, והיא לא הצליחה לעכל איך שני הדברים האלה בכלל יכולים להסתדר ביחד. איך אפשר להיות יהודי ולא לתמוך בישראל?

Jenn: To me, if you’re Jewish and you don’t support Israel, you don’t support yourself. And so I don’t want to entertain that, I don’t want to be with anyone like that, I don’t want that in my family.

אלעד: "ישראל", ג'ן אומרת, "היא הביטחון של היהודים בתפוצות".

Jenn: I think it’s subconscious that they know, if France were to ever turn into Nazi Germany again, or if, excuse my French, but if shit were to hit the fan, they have a place they can go to with a military that can protect them and will protect them.

אלעד: "לשבת במדינה זרה ולדבר נגד ישראל", היא אומרת, "זו פריבילגיה". ישראל הרי בסוף היא המדינה שתגן על אותם יהודים, אם המצב במדינות המוצא שלהם ידרדר.

Jenn: And so it’s very easy for them to sit in another country, that is governed by another government, surrounded by a majority of people who are not Jewish, and say, ‘Oh, Israel is bad. Israel is evil’.

מיכאל: אני לא תמיד בטוח שאנשים מדברים על אותו דבר שהם אומרים "ציוני" פה. בשבילי זה די, זה די פשוט. כאילו זה, זה הרעיון ש… You know, יש… צריכים, צריכים מקום ליהודים בעולם, והמקום הזה זה בישראל.

אלעד: כן. מיכאל לא מצא כאן צורך להיכנס להסברים מסובכים וארוכים, אבל בעצם, בקיצור נמרץ, הוא אמר את אותו הדבר. בחודשים האחרונים, שני היהודים הציונים האלה מניו יורק, כמו מיליונים אחרים בעיר וברחבי העולם, התוודעו לדמות חדשה מבחינתם. לאדם צעיר כמותם, אדם שחי בעיר שבה הם גרים, אדם שהתחיל להופיע יותר ויותר בפיד שלהם ברשתות החברתיות.

מיכאל: לא הכרתי אותו, לא הכרתי את השם שלו. וכמו הרבה אנשים, אני פשוט ראיתי גם את הסרטונים פה ושם. זה עדיין לא הרגיש מאוד רציני.

[הקלטות]

Zohran Mamdani: “Every New Yorker deserves to be safe and today I’m announcing a plan to deliver exactly that.”

Zohran Mamdani:  “I’m standing here on West 83rd Street, in front of a building owned by one of the worst landlords in New York City.”

Zohran Mamdani: “There’s a lot of things that make New York City special. For me, it’s the delis and bodegas. Habibi, could I get an egg and cheese on a roll with jalapeno?”

Deli Saller: “One Zohan’s special coming up.”

מיכאל: אולי חודשיים או משהו לפני הבחירות ביוני, בפריימריז, כאילו התחלתי לחקור קצת יותר לעומק.

Jenn: So, I started looking him up. This was like a month before the election, the primary, sorry. So, probably like May. And I was wondering, well, who’s going against him? And then I saw who was going against him and I was like, you’ve got to be kidding me. Like, [giggling] I thought his political career was over. Like, really, the Democrats couldn’t come up with someone a little bit better? Like, give me a break. Like, I’ll run. Like, [laughing] give me a break.

אלעד: שניהם הסכימו שהמועמדים מול ממדאני בפריימריז היו, אני אומר את זה בעדינות, לא אטרקטיביים. אבל כששניהם התחילו לחקור על המועמד הצעיר שפתאום הופיע בכל מקום, שם ג'ן ומיכאל התחילו לסטות למסלולים מאוד שונים.

מיכאל: מבחוץ, הכלכלה האמריקאית נראית מאוד חזקה. אבל האמת היא שיש, You know, יש פה משבר… יש, יש לנו סוג של משבר כלכלי וזה בעיקר באי שוויון, You know, ממש קיצוני ומחמיר. הדיור, שירותי בריאות, חינוך, You know, מזון, ממש, You know, ממש רואים את זה, מרגישים את זה, ואני חושב שזה מורגש בעיקר בדור שלי, הדור הצעיר. וזהו, ובממדאני ראיתי מישהו קצת אחר, כאילו מישהו יותר צעיר, מהדור שלי, עם רעיונות חדשות, עם פתרונות מעניינות לבעיות שאנחנו באמת מתמודדים איתם פה, וחזון לעתיד. כאילו, הדברים שהוא מדבר עליהם זה מזון, זה דיור, זה תחבורה, הם דברים די בסיסיים. אז אני לא… אני לא רואה את זה כקיצוני, אני לא רואה את זה כסוציאליסטי או קומוניסטי, זה דמו… You know, זה  Democratic Socialist זה ההגדר של… שלו אבל זה ההגדר כאילו של כל פוליטיקאי ליברלי כאילו מתון באירופה.

Jenn: His policies are senseless and the whole thing about socialism is just it doesn’t work and we've seen it, he tried and tried and tried and tried again, and it always fails. And every time it fails, the supporters of socialism say, ‘Well, it was just implemented incorrectly’. Well, okay, at what point do you say maybe it just doesn’t work?

אלעד: ג'ן, בניגוד למיכאל, היא לא התרשמה מההבטחות של ממדאני על דיור, על תחבורה, על חינוך. היא לא חשבה כמו מיכאל שמה שכבר עובד באירופה יכול לעבוד גם בניו יורק. להפך, בניו יורק, ג'ן אמרה אפילו לנציגת הקמפיין של ממדאני שיצרה איתה קשר, בניו יורק התוכניות שלו, כמו להעלות את שכר המורים ולהוריד את שכר הלימוד, בכלל לא יכולות לצאת לפועל.

Jenn: And I asked the campaign staff, I said, ‘How are you going to raise the care, the raise, the wages of the child care workers and offer free child care for everyone in all five boroughs?’ And she said, ‘Well, look at his website’. And his website, just like all of his policies, had absolutely zero answers of how he would achieve his pipeline dreams. It was running a campaign completely on empty promises. We’re going to have free buses. No, you’re not.

מיכאל: תראה, אני אני לא מאמין שהוא יכול לעשות את זה לבד. I have no illusions. כי אני מבין שזה הולך להיות לו קשה, אבל בשבילי זה הכי חשוב זה שמנסים.

אלעד: מיכאל הוא פחות נחרץ מג'ן. אבל למרות שהוא גם סקפטי בנוגע לסיכויים של חלק מהמדיניות של ממדאני, הוא מצא את עצמו מתחבר לשיח. לשיח על ניו יורק אחרת, ניו יורק במחירים סבירים יותר, ניו יורק שקל יותר לצעירים שלה לחיות בה. ברגעים שבהם מיכאל רצה לדייק איתנו את המסר, ברגעים שבהם הוא הרגיש שהדברים שהוא אומר עלולים להיות מורכבים יותר, שם מיכאל עבר לאנגלית.

Michael: I’m not a big fan of our president at the moment, but I do think that he’s showing, you know, what it takes to be an effective leader in this era, in this environment, and I think it’s encouraging to see someone like Mandani learning some of those lessons, right? making big promises and kind of bold aspirations and then, you know, maybe knowing that you won’t necessarily get all the way there, but, you know, trying, kind of understanding how to communicate with young people and, you know, be on social media and kind of meet people where they’re at.

אלעד: גם הנשיא טראמפ מבטיח הבטחות גדולות ולא את כולן הוא ממלא, מיכאל אמר. אז ממדאני עושה את אותו הדבר. וגם אם הוא יצליח להגשים חלק מההבטחות, כבר העיר תשתפר.

Michael: And I think that’ll lead to… to better outcomes.

[מוזיקה]

אלעד: עד כאן, בגדול, אלו טיעונים שהיינו יכולים לשמוע מכל תומך או מתנגד ממדאני בניו יורק. ראש עיר סוציאל-דמוקרטי בעיר הקפיטליסטית ביותר בעולם, על זה כולם מדברים. אלא שג'ן ומיכאל הם לא רק ניו יורקרים, והדיון שליווה אותם במהלך הבחירות וגם אחריהן, הוא הרבה יותר מורכב מרק מחירי דיור ומשכורות למורים.

אבל קודם חסות אחת וממש מייד חוזרים.

[מוזיקה]

[חסות]

אלעד: כשזוהרן ממדאני הפך למועמד הדמוקרטי בבחירות לראשות עיריית ניו יורק, ג'ניפר מצאה את עצמה במלכוד. היא דמוקרטית, פוליטית, המועמד של המפלגה לנהל את העיר אמור היה להיות המועמד שלה. אלא שאז היא התחילה לעקוב קצת יותר מקרוב אחרי ממדאני, בניסיון להבין מה בדיוק הקטע שלו.

Jenn: I don’t remember if it was October 8th or within a week of October 7th, but shortly thereafter he was protesting and not condemning the phrase ‘globalizing intifada’.

[הקלטה]

Tim Miller: “like does that just make you uncomfortable? Like the phrase ‘globalized intifada’ from the river to the sea. Does that make you uncomfortable?”

Zohran Mamdani: “I know people for whom those things mean very different things. To me, ultimately, what I hear in so many is a desperate desire for equality and equal rights in standing up for Palestinian human rights, and I think what’s difficult also…”

Jenn: When Jews were telling him, ‘hey, like the Jews that like, we really like your policies, but this makes us a little uncomfy’, and he still doubled down on everything he had said. and I just… it was almost like worse than I was expecting. I knew what it meant, i knew he was going to be an anti-zionist and therefore harbored antisemitic beliefs.

[מוזיקה]

אלעד: יש כאן חיבור שג'ן עושה והיא לא היחידה שעושה אותו, אבל הוא גם לא חיבור שאפשר לקחת כמובן מאליו. עבורה, העמדות האנטי ציוניות של ממדאני, העובדה שהוא לא גינה למשל את הקריאה להפוך את האינתיפאדה לגלובלית, התבטאויות העבר שלו.

[הקלטה]

Interviewer: “In just yes or no, do you believe in a Jewish state of Israel?”

Zohran Mamdani: “I believe Israel has the right to exist.”

Person: “Not as a jewish…”

Interviewer: “As a Jewish state?”

Zohran Mamdani: “As a state with equal rights.”

Person: “He won’t say it has a right to exist as a Jewish state, he’s very clear on that.”

אלעד: ואלו של מהלך הקמפיין. הכל מוביל אותה למסקנה שממדאני בעיניה הוא אנטישמי. ומהדבר הזה ג'ן לא מצליחה להתנער.

Jenn: The reason it’s worse than what I thought was I saw how quickly his popularity just kind of like propelled into this like political sphere. And that tells me that everyone around me, my next door neighbor, the kid in my children’s library class, their parents are voting for someone who is so blatantly antisemitic and just turning, they’re allowing it, They’re just turning a blind eye, because it doesn’t affect them.

אלעד: העלייה בפופולריות של ממדאני בסקרים, העובדה שפתאום הוא פשוט היה בכל מקום, התמיכה שקיבל מפוליטיקאים, מסלבס, אפילו מהאנשים בסביבתה הקרובה, מהמטפלת ששמרה על הבת הקטנה שלה, הכל גרם לג'ן להרגיש שהיא מאוד לבד.

Jenn: She said something about boycotting Starbucks because they, like, have stores in Israel or something. And I was like, She knows we’re Jewish, She sees that my daughter has a teddy bear in her room with an Israeli, an Israel flag on its belly, and I freaked out. I genuinely felt like something is not right. There’s just… she’s a quiet antisemite and might not even realize it, but I realize it. And I don’t want her in my home and I don’t want her having a key to my home. I don’t want my doorman letting her up. And I was worried that she was going to stumble upon a protest while going out for a walk with my daughter and telling my daughter that these people are like freedom fighters. My kid’s not safe. Like I, what am I doing?

Michael: Yeah, um, I mean, yes, it is definitely a factor and it’s something that I thought about deeply, and… and it’s worrying. I think it’s worrying to, you know, I think he, there are things that I disagree with him on clearly. But I think for me it is less about him and more about what it reflects.

אלעד: בניגוד לג'ן, שהיא החלק היותר "קל" במרכאות להבנה. העמדה של מיכאל היא עם יותר ניואנס, היא יותר מורכבת. הרי גם הוא מגדיר את עצמו ציוני, ישראלי אמריקאי אפילו. וכן, הוא לא מסכים עם חלק מהעמדות של ממדאני לגבי ישראל. אבל דבר ראשון, מיכאל אומר, זה בכלל לא העיקר.

Michael: I don’t think many people in New York voted for him because he is anti-zionist or because he criticizes Israel, right? People voted for him, you know, for his economic policy and for his support for working-class people. From what I’ve seen, for the most part, he’s kind of disavowed the most extreme positions on the left. And, you know, I think he’s shown himself to be someone who’s open to listening. Um, he’s surrounded himself with Jews in this campaign, like the most important people in the campaign are Jewish. The, you know, his speechwriter, his campaign strategist, his digital strategist, obviously Brad Lander and some of the other people who've supported him. So, I think on some level, I trust that he’s going to listen to the people who are closest to him.

אלעד: זה לא העיקר, לפי מיכאל, כי זה לא היה הטיקט המרכזי של ממדאני בבחירות. לא על סמך העמדות שלו לגבי ישראל הצביעו לו רוב תושבי ניו יורק. זה לא העיקר, כי ממדאני התמרכז, ניתק את עצמו מהקולות הקיצוניים יותר במחנה. וזה לא העיקר, שוב, אני מצטט את מה שמיכאל אומר, זה לא העיקר כי ממדאני הוא לא אנטישמי. הוא מוקף ביועצים יהודים. יועץ התקשורת שלו למשל, מוריס כץ, ויש עוד.

[הקלטה]

Zohran Mamdani: “And we will build a city hall that stands steadfast alongside Jewish New Yorkers and does not waver in the fight against the scourge of antisemitism.” [crowd cheering]

אלעד: וחוץ מזה, לפי מיכאל, האנטי-ישראליות של ממדאני היא ממש לא העיקר, כי ממדאני בעיניו הוא לא הסיבה, הוא לא הגורם, הוא הסימפטום. אנטי-ישראליות היום, אומר מיכאל, מגיעה בכלל ממקור אחר.

Michael: And I think that has less to do with him and his ideology and more to do with, you know, how we, Israel, are showing up in the world in this moment. Um and I think that’s kind of, that’s the bigger concern.

אלעד: ישראל, ממדאני לפי דעתו של מיכאל פשוט מבטא סנטימנט ביקורתי לישראל שנובע מהפעולות של ישראל, מהאופן שבו ישראל מציגה את עצמה בעולם. מיכאל אומר, במילים כאלה או אחרות, שאי אפשר לבודד את ממדאני ולטעון שהוא מחזיק באיזו דעה לא לגיטימית או קיצונית, אלא שהוא פשוט מתכתב עם מה שרוב הניו יורקרים הצעירים, הליברלים מכירים לגבי ישראל. מה שהם יודעים על ישראל. ומי שצריך לעבוד כדי לשפר את המצב, לדבריו, זו ישראל.

Michael: You know, I am worried about the way that Israel is seen in the world, right? And it’s, it’s scary, It’s scary for the future of Israel. You know, to me, the challenge is the extent to which people kind of can look at his position on Israel and think that it’s valid, right? And I don’t think that comes from nowhere. I think a lot of people we can say that they’re uneducated and they don’t understand the complexity and they don’t understand all the details and that might be true. And I do fear that, you know, that this administration in Israel. But, you know, Jews in America have always been progressive, that’s always been the majority, they’ve always stood on the side of people who are underserved and who are poor, who are, you know, left out of society, um, who have stood up for civil rights and kind of those universal, basic universal values. And I think they look at Israel and they see in this government a government that isn’t doing that. And I think that’s, to me, that’s the biggest risk. This government is doing things that make it really easy to not support Israel, and to me that’s the real issue, Not someone who sees those things and says what he sees. Um… and so for me it’s like Mamdani is more of a reflection of that reality than someone who's leading a movement against Israel.

אלעד: לפני יום הבחירות וגם אחריו, הקהילה היהודית בניו יורק מנהלת בינה לבין עצמה את הוויכוחים האלה. 33% שחושבים, בין היתר, שממדאני הוא לא אנטישמי. הוא לא מחזיק בעמדות קיצוניות מדי, שהמדיניות שלו היא הנכונה יותר לעיר. מולם הרוב, היתר בקהילה, שלא בחרו בממדאני, שחושבים שהוא ההפך מכל הדברים האלה. חושבים שהיהודים שתמכו בו הם במקרה הטוב נאיביים, פריבילגיים ובמקרה הרע שוליים סוררים.

Jenn: I look, I’m not, I’m not the bouncer of the Jew club, I’m not going to say that the Jews he’s meeting with are, uh, not real Jews or less Jewish than I am. I  find it across all minorities. You can always find the “pick me”, I call them the “pick me Jews”, right? So if you look in black politics, you can always find the Candace Owens. You… they exist and she says abhorrent things, and most black people do not like her and know that she is a bigot and know that the things she stands for actually hurts them and hurts their cause as opposed to lifting them up and supporting them and and helping them um with the rights that, you know, they should have. So I think the kind of Jews that he’s aligning himself with are essentially the Candace Owens of Judaism.

אלעד: קנדיס אוונס, רק לטובת מי שלא בקיא, היא פרשנית אפרו-אמריקנית וחובבת גדולה של תיאוריות קונספירציה. היא, בין היתר, טענה שאשתו של מקרון נולדה גבר. בעיקר היא אמרה שחלק מהטענות שהייתה אפליה גזעית ועליונות לבנה בהיסטוריה האמריקאית הן מיתוס שקרי. אז ג'ן משווה את היהודים תומכי ממדאני אליה. מיכאל, באופן טבעי, לא מסכים עם זה בעליל. הוא אחד מאותו שליש שהצביע לממדאני, והוא לא חושב שזה הופך אותו ליהודי ששונא את עמו, אלא להיפך.

Michael: I don’t take it personally, you know, because I know that I’m not, um, I’m proud of my Jewish heritage, I’m proud of my Israeli heritage. Ultimately, my vote for Mamdani in this election was a local decision about a local race. Um, but there is this deeper question and I think that 33% of Jewish people in who voted for him, um, I’m, I’m sure that the vast majority want what I want for Israel. Um, want to see it succeed. But I think we have to think really hard about how to make sure that we do that in a way that respects democratic values, human rights, um, kind of international norms.

אלעד: באחד בינואר 2026, זוהרן ממדאני יהפוך רשמית לראש עיריית ניו יורק. עידן חדש לארצות הברית, עידן חדש לניו יורק, עידן חדש ליהודים בעיר עם האוכלוסייה היהודית הגדולה בעולם, כמיליון ו-300 אלף. מיכאל יישאר חלק מהם, הוא יישאר בעיר. והוא חושב שהעיר תשתפר עם ראש העיר החדש.

Michael: I think, like, I’m cautiously optimistic that he can, you know, achieve some of the goals that he’s set out.

אלעד: וג'ן, בכלל לא בטוחה שג'ן תיקח חלק בדיונים העתידיים בתוך הקהילה היהודית בניו יורק, כי ג'ן כבר חושבת לעזוב.

Jenn: Definitely a possibility for us to leave. We just don’t know where we’re going to go, but um it looks like next year at some point we’re going to be moving.

[מוזיקה]

אלעד: וזה היה "אחד ביום" של N12. תודה לג'ניפר פרס ולמיכאל כהן.

אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה הילה פז, שירה אראל, עדי חצרוני ודניאל שחר. על הסאונד יאיר בשן, שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם בשבוע הבא.

[חסות]