67 ימים אל תוך המלחמה מול חמאס, ישראל מוצאת את עצמה במלחמה מול אויב נוסף - החות'ים בתימן. הם שולטים בבירה צנעא, בחופי הים האדום ובעוד מעוזי מפתח במדינה. במסגרת העימות הזה, החות'ים תוקפים ספינות שעוברות במיצרי באב אל מנדב, נתיב ימי חשוב, והודיעו שמבחינתם כל ספינה שתעשה את הדרך לכיוון ישראל תיעצר. וזאת, כבר ממש לא רק בעיה ישראלית. אז הפעם, אנחנו עם האיום מדרום חצי האי ערב - החות'ים.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 13/12/2023.
[חסות]
אלעד: היום יום רביעי, 13 בדצמבר, ואנחנו אחד ביום, מבית N12. אני אלעד שמחיוף ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו, סיפור אחד ביום בכל יום.
אם הייתי אומר לכם לפני חודשיים וחצי ככה, שישראל תהיה במלחמה עם תימן, איך הייתם מגיבים? איך הייתם מגיבים אם הייתי אומר לכם שיהיו אזעקות באילת בגלל ירי של טילים וחשש מחדירה של כטב"מים? ואיך הייתם מגיבים אם הייתי מספר לכם בסך הכל לפני חודשיים וחצי, שלוחמים חמושים השתלטו על ספינה שלטענתם יש לה קשר לישראל, וירקדו על הסיפון שלה צעד תימני. אל תענו לי, אני יודע בדיוק מה התשובה, אתם הייתם אומרים שאני הזוי, אבל כל זה קרה. 67 ימים אל תוך מלחמת אוקטובר 23 וישראל במלחמה עם תימן, עם החות'ים בתימן, ליתר דיוק. הם אלו ששולטים בבירה, בים ובעוד מעוזים במדינה.
ויותר מזה, דווקא לסכסוך הזה כרגע, מבין כל הסכסוכים והחזיתות, דווקא לאו יש לפחות עכשיו את הסיכון הגדול ביותר להתלקח למלחמה גדולה יותר.כי החות'ים תוקפים ספינות שעוברות במיצרי באב אל-מנדב, והודיעו שמבחינתם כל ספינה שתעשה את הדרך לכיוון ישראל תיעצר בכוח. נתיב ימי חשוב להובלת סחורות ממזרח למערב נמצא עכשיו על הכוונת. וזו כבר ממש לא רק בעיה ישראלית.
אז הפעם אנחנו עם ענבל ניסים לובטון, עמיתת מחקר בפורום לחשיבה אזורית ומלמדת באוניברסיטה הפתוחה, נדבר איתה על האויב הנוסף של ישראל במלחמה הזו, החות'ים של תימן. אני מודה, עד היום לא ממש הבנתי עד כמה החות'ים הם איום רציני.
לפעמים זה מרגיש ונשמע כמו סוג של הטרלה. הם פרסמו למשל סרטון שהראה את הלוחמים שלהם צועדים ברגל והם טענו שהם מתכוונים לצעוד, עד ישראל, שהם יבקשו אישור מסעודיה, מדינה שהם נלחמו בה, לחצות את שטחה כדי להגיע עד אלינו. וזה באמת היה הדבר הראשון שהיה לי חשוב לבדוק עם ענבל, המומחית, עד כמה זה עניין רציני כי זה לא תמיד נראה ככה.
ענבל: אני מסכימה איתך מאוד ואני חושבת שמי שמסתכל עליהם לא רק מהפריזמה הזאת של השבועות האחרים מהנקודה שלנו, אלא מנקודת המבט של המלחמה בתימן שמתנהלת למעשה כבר מסוף 2014 תחילת 2015 הוא לא רואה את החות'ים באופן הזה. זאת אומרת, הם בהחלט נתפסים כאיום כבעלי כוח כבעלי יכולת כמי שמקיימים את מה שהם מבטיחים, אז אני חושבת שזה קשור הרבה לנקודת המבט.
אלעד: אז נתעלם לרגע מהאנקדוטליות המשעשעת הזו ונעבור לנקודת מבט שבוחנת את החות'ים באופן רציני יותר. זאת תנועה שהתחילה כמו תנועות אחרות דומות כתנועת חינוך תנועה דתית של האסלאם הזיידי, פלג באסלאם השיעי וזאת תנועה שהתחילה משבט אחד. היום מערכים שיש בה כבר כרבע מיליון חברים פלוס מינוס כלומר גם עכשיו זו עדיין לא תנועה מאוד גדולה.
ענבל: היא לא מאוד גדולה מספרית אבל היא כן משמעותית והיא למעשה מתחילה את הפעילות שלה בשנות ה-80, שנות ה-90 במחוז הצפוני של סעדה בתימן. אלו בני משפחה שסביבם מתרכזים תומכים ועל שמם הם נקראים כן ה-followers כן החות'ים או הלחותיון, תומכי משפחת אל חותי. הם מתחילים את הפעילות שלהם בעיקר במועדוני נוער שעושים פעילות פנאי לצעירים שקשורה לפעמים גם בספורט אבל גם עם תכנים דתיים וזו קבוצה שפועלת בסופו של דבר כתנועת תחייה דתית. אבל יש לה גם היבטים של מחאה, אם תרצה, על בסיס חברתי כלכלי פוליטי, הם למעשה מבקרים את מרכז השלטון שיושב בצנעא על הדרה, או דחיקה פוליטית כלכלית, מדברים על זה שלא מפנים מספיק משאבים למחוז הצפוני של סעדה יש כאן אלמנט של מרכז ופריפריה יש כאן אלמנט של פריפריה שבטית שנדחקת לשוליים, היעדר ייצוג פוליטי מספק וגם העניין הזה של דחיקת האסלאם הזיידי ותחת הדבר הזה של אנשים שלא מצליחים לקבל משרות או להתקדם או שאין השקעה בתשתיות, או שאין מספיק הקצאה של משאבים בשביל דור חדש של אנשי דת זיידים. יש כל הזמן איזו דחיקה, הזזה הצידה של הקבוצות הללו באיזשהו מחוז צפוני. שמרגיש שהוא לא מקבל חלק מהעוגה כפי שהוא צריך לקבל לראייתו.
אלעד: תנועת החינוך הדתית הפכה לתנועת מחאה נגד השלטון המרכזי בתימן תנועה שטענה שיש אפליה שדוחקים אותה ממוקדי הכוח שלא משקיעים בה באזורי המחיה שלה שפועלים אקטיבית כדי להשמיד את הדת שלה.התנועה הזו בהדרגה הפכה גם לתנועה צבאית חמושה.
ענבל: מבחינת התחמשות נשק בתימן הוא לא בעיה, המון נשק לא חוקי שמסתובב במדינה בכמויות מספרים של מיליונים והערכות הן הערכות… מישהו יכול לומר לך, משני מיליון כלי נשק בידיים פרטיות שהם לא רשומים, ועד עשרים מיליון. תמיכה יש להם. יש הרבה מאוד צעירים בתימן, תימן היא אחת המדינות עם הכי הרבה אוכלוסייה צעירה במרחב שלנו נדמה לי שמשהו בסביבות, קרוב לשלושת רבעי אזרחי המדינה מתחת לגיל 25. זאת אומרת, יש גם הרבה צעירים שאפשר לרתום אותם למטרה הזאת ולשלהב אותם ושהאידאולוגיה הזאת פועמת בהם וגם דרך הפעילות של התחברות לקבוצות שבטיות.
[נשמעת מוזיקה]
אלעד: החות'ים הלכו והתחזקו צבאית, אידיאולוגית בעיקר מספרית. הרבה צעירים תימנים שהתחברו לתחושות קיפוח, האפליה, התחושה שהשלטון המרכזי לעולם לא ייתן להם חתיכה שווה מעוגה הרבה מהתחושות האלה דיברו אליהם ומשכו אותם אל תוך התנועה. בשלב הזה, שנות ההתחלה של שנות האלפיים, החיצים של החות'ים היו מופנים בעיקר לאדם אחד: עלי עבדאללה סאלח, הנשיא של תימן, או כמו שאהוד יערי הגדיר בשיחה שעשינו איתו בעבר: הקדאפי של תימן. החות'ים לא באמת חשבו אז על אפשרות שהם יחליפו אותו אלא רק רצו להעביר חלק מהכוח שלו לידיים שלהם.
ענבל: צריך לומר שבהתחלה יש כאן איזה שהוא ניסיון של משא ומתן כחלק מתרבות פוליטית של מקח ומימכר, כן, מה אנחנו יכולים לקבל מהשלטון. בתמורה ועד כמה אנחנו מוכנים להפעיל כוח כדי לקבל את הדברים הללו. אבל לקראת 2003 יש תהליכי הקצנה שחלים גם בקרב המורדים החות'ים.אולי האירוע המשפיע או אחד מהאירועים המכוננים בהקשר הזה הוא הפלישה של ארצות הברית לעיראק ב-2003.
[קטע באנגלית]
ענבל: ושם אנחנו נראה לא רק איזשהו שינוי אידיאולוגי אולי אפילו בשימוש בכוח אנחנו נראה גם איך הסנטימנט, אם תרצה, והסלידה והביקורת כלפי ארצות הברית וכלפי ישראל. אנחנו מכירים כולנו, נדמה לי, כבר את הכרזה הזאת של החות'ים, כן, "אלוהים הוא גדול, מוות לאמריקה, מוות לישראל, קללה ליהודים וניצחון לאיסלאם".אז נדמה לי שזה השלב שבו הדבר הזה באמת מבשיל ושם חלים תהליכי הקצנה.
אלעד: ההקצנה של החות'ים בשנת 2003 הובילה גם לחיכוכים מוגברים מול השלטון התימני ששמע את הדרשות בימי שישי את הטקסטים האנטי אמריקנים שלהם, אנטי ישראלים האנטישמים וכן גם את הביקורת על סלאח והממשלה בצנעא.
אמרנו הח'ותים בשלב הזה כבר היו ארגון צבאי וב-2004 החיכוכים האלה בין החות'ים לבין הממשלה הגיעו למצב של מלחמה או ליתר דיוק כמה מלחמות מקומיות וקטנות יחסית בתוך תימן.
ענבל: למעשה אחד האירועים הראשונים הם דווקא התגובה של המשטר בצנעא שמתנקש באחד המנהיגים שלהם ואז אנחנו מתחילים לראות לחימה באזורים הללו בין הקבוצות. אלו מלחמות שהן מלחמות מוגבלות וקשורות באמת לקו הזה שעובר בין סעדה לצנעא אבל הן מלחמות לכל דבר ועניין מי שיושבים באזורים האלה מרגישים אותן היטב. צריך לומר שעד שלב מאוחר לא מעט מהשבטים גם לא ממש לוקחים צד.
אלעד: אלו היו עימותים פנימיים אבל זה לא אומר שלא הייתה להם השפעה על מה שקרה מחוץ לתימן. בהתחלה אצל מדינה אחת במיוחד השכנה של תימן מהצפון - סעודיה.
ענבל: זה נכון. בשלב הזה אנחנו נראה שלסעודיה יש אינטרס גדול גם לשמור על שקט עם שכנתה מדרום וכמובן כאשר הלחימה גולשת אל הגבול הדרומי שלה. אז בוודאי הם יבקשו לשמור את הדבר הזה ולא להעלות שם את גובה הלהבות. מצד שני צריך לומר שאם מרכז השלטון התימני זוכה לגיבוי ולתמיכה של סעודיה ושל מדינות מפרציות אחרות. בשלב הזה אנחנו לא נראה איזושהי התעניינות איראנית מאוד גדולה. מתי איראן מתחילה לחשוב שאולי יש כאן איזשהו בעל ברית שיכול לסייע לה?
איפשהו לקראת 2009-2011, האביב הערבי, ואני חושבת שאת הנקודה הזאת חשוב להדגיש, כי הרבה פעמים קל לנו מאוד להסתכל על המורדים החות'ים ולהגיד הנה הם פרוקסים של איראן או שלוחי איראן, או להפוך אותם לאיזשהו חלק מרשת כמו המיליציות בעיראק וכמו חיזבאללה בלבנון וכמו כוחות בסוריה.אבל זו לא לגמרי התמונה.
[נשמעת מנגינה]
אלעד: אנחנו סיפרנו כבר את הסיפור כאן בעבר, אבל הוא מעניין, אז נחזור עליו בקצרה. עלי עבדאללה סאלח, הנשיא, הוא הודח ב-2011 עם התפשטות האביב הערבי גם לתימן, אלא שהוא ממש לא התכוון לצאת לגמלאות. סאלח התחבר לחות'ים, כן, בדיוק לאותם חות'ים שבמשך שנים הוא ניהל נגדה מלחמת אזרחים נוראה. הוא רצה להשתמש בהם כדי לחזור לשלטון, הם רצו להשתמש בו כדי לצבור עוד כוח. וב-2014 העימותים הנקודתיים הפכו בתימן למלחמת אזרחים כוללת, מלחמה שחירבה את המדינה. החות'ים כבשו עוד ועוד חלקים מתימן, ובשלב הזה גם האיראנים כבר התחילו לשים לב, ולגמרי היו בעניין של להתערב ולהפוך את החות'ים לסוג של סניף איראני מקומי.
ענבל: זה בהתחלה מדבר הרבה על תעמולה פרו חות'ית. כלי התקשורת המגויסים שיעמידו האיראנים לרשותם של החות'ים ויאפשרו תעמולה פרו חות'ית, ואחר כך הדרכה וסיוע צבאי, והעברה של אמצעי לחימה ואימון.כל הארסנל הזה, לא רק מאיראן דרך אגב, אלא גם סיוע מחיזבאללה.
אלעד: תגידי אבל איראן, מה היא מקבלת בתמורה לדיל הזה?
ענבל: עבור איראן, הדבר הזה משרת אותה משום שהוא מאפשר לה גם להתרכז בפרויקט הגרעין שלה מבית, וגם לפעול במקומות שהיא רוצה לפעול בהם באמצעות כוחות אחרים ולא ישירות בעצמה.
אלעד: השיא הגיע די מהר. החות'ים הצליחו להשתלט על עיר הבירה, הכריזו שהם שולטים בתימן כולה, והקימו ממשלה.
ענבל: המלחמה הזאת לא נשארת מלחמת אזרחים פנים תימנית, היא מקבלת איזשהו מימד של מלחמה אזורית, כאשר במרץ 2015, הסעודים חשים שהם לא יכולים יותר לאפשר את הפעולה הזאת, והם חשים שלמעשה יש שלוחה איראנית, כך הם רואים את החות'ים, וזה נדמה לי הנרטיב המקובל, שלוחה איראנית בחצר האחורית שלהם, בדרום חצי הערב, והם מוכרחים להתערב, ובאופן רשמי זה מה שהם יגידו, אנחנו מגיעים להתערב בקואליציה שהם מבססים יחד עם איחוד האמירויות ומדינות נוספות, כדי להשיב את השלטון הלגיטימי שהודח על כנו, וכדי לגרש את אותה שלוחה איראנית מתימן.
[נשמעת מנגינה]
אלעד: הקואליציה בהובלת הסעודים הפציצה את החות'ים ואת תימן מהאוויר. אבל המדינה כולה הפכה לשדה קרב. המלחמה הפנימית והאזורית הובילה ל-150 אלף מתים באופן ישיר מהקרבות, ועוד כרבע מיליון מתים מרעב וממחלות. זה אחד העימותים הקטלניים והקשים ביותר שהתרחשו בעולם בשנים האחרונות.
ענבל: זה נכון, זו מלחמה שמתנהלת על אדמת תימן. אם תרצה אולי, זה לא עניין של מסווה של מלחמת אזרחים, אבל אני מסכימה איתך מאוד, זה הרבה יותר ממלחמת אזרחים פנים תימנית.
זו מלחמה שמדינות נוספות באזור על אדמת תימן למעשה מנהלות אותה. כל אחת מהן מנסה להביא לידי ביטוי בצורה אכזרית וצינית את האינטרסים שלה, על חשבון העם התימני, וזאת התמונה של החות'ים ושל איראן מצד אחד, ושל הממשל המודח עם כוחות בדלנים בדרום, שנתמכים על ידי איחוד האמירויות, על ידי סעודיה ועל ידי כוחות אחרות בקואליציה, בתמיכה וגיבוי אמריקאי אגב ובריטי ושל מדינות מערביות נוספות.
אלעד: ב-2017 הברית בין החות'ים לבין הנשיא המודח סלאח הגיעה לסוף בטרם עת. החות'ים האמינו שסלאח עושה להם תרגיל ומאחורי הגב שלהם מנסה להגיע להסכמות עם הסעודים, אז הם התנגשו בו. החות'ים כבר ממילא לא היו צריכים את סלאח, הם כבשו את מעוזי הכוח במדינה, ולמרות שאין בתימן באמת ממשלה אחת מרכזית מתפקדת, הם לא שולטים בכולה, בזכות הגב האיראני שהם קיבלו, החות'ים הפכו לכוח הדומיננטי ביותר במדינה, והמשיכו את המלחמה גם בפנים וגם בחוץ. תימן הפכה, לפי האו"ם, לאסון ההומניטרי הקשה ביותר בעולם. ורק בשנת 2022 הושגה שם הפסקת אש, אבל שברירית.
ענבל: אנחנו רואים את הפסקת האש הזאת במידה רבה ממשיכה, מאז אפריל 2022, ושיחות של משא ומתן ישיר בריאד, בין נציגים מטעם החות'ים, לבין הסעודים, כדי לסיים את המלחמה, ולפחות את המעורבות של סעודיה והקואליציה במלחמה.
זאת אומרת, אם תרצה, החות'ים במובן הזה קנו שקט, כבר תקופה ארוכה, זה איפשר להם גם להתחזק ולהתעצם מבחינתם.אנחנו עדיין יודעים שיש הברחה של אמצעי לחימה, אם לא בשלמותם, אז בחלקים שמורכבים בתוך סדנאות בתימן עצמה, מאיראן, דרך אומן, בדרכים אחרות, למרות המצור הימי והאווירי שהטילו הסעודים מראשית המלחמה, אבל נדמה לי שבחסות אותה הפסקת אש ארוכה, הארוכה ביותר שראינו מתחילת המלחמה, והיא עדיין לא הסתיימה באופן רשמי, נדמה לי שתחת הרגיעה היחסית הזאת, הייתה האפשרות לחות'ים, מה שנקרא, לאסוף את הכוח שלהם מחדש, וגם לאפשר להם את היציאה החוצה.
אלעד: וככה אנחנו מגיעים לשבעה באוקטובר 2023, הפסקת אש בתימן, החות'ים שולטים במוקדי הכוח, יש להם אפשרות גם בעזרת האיראנים כמובן, להתארגן ולהתחמש. הסנטימנט האנטי אמריקני ואנטי ישראלי שהתחיל ב-2003, בא עכשיו לידי ביטוי גם בצד ההפוך של המטבע, אם תרצו, סוג של תוצר לוואי, וזו תמיכה בלתי מסויגת בצד הפלסטיני ובחמאס.
ענבל: צריך להגיד אבל שזה לא רק ברמת ההצהרות או התמיכה, זאת אומרת כמה פעמים לאורך השנים, אפילו בתוך המלחמה שהם מנהלים ביותר משמונה השנים האחרונות, הם אפילו יביעו מוכנות בתהליכים של חילופי שבויים, אל מול סעודיה, להחליף, זאת אומרת להחזיר שבויים סעודים שהם מחזיקים בשטחיהם, בתמורה לשחרור של כמה עשרות עצורים ואסירים פלסטינים שסעודיה מחזיקה, ויהיו מוכנים לדחות את שובם של האסירים התימנים, לטובת העניין הפלסטיני, משום שהם יאמרו, לפלסטינים אין מי שיגן עליהם, אנחנו נוכל להחזיר בשלב מאוחר יותר את האסירים שלנו. זאת אומרת זה לא נשאר משהו ברמת ההצהרה, אלא הם מוכנים אפילו לעשות מעשה.
אלעד: והם עשו מעשה, לא מעט מעשים, כמו שאנחנו יודעים. המעורבות החות'ית במלחמה שבין ישראל לחמאס התחילה בשלב מאוד מוקדם יחסית, ממש ימים אחרי הטבח של 7 באוקטובר.
ענבל: הם כבר מבחינת תעמולה, כן, מעל גלי האתר מה שנקרא, מדברים על תמיכה בעניין הפלסטיני, משבחים את הפעולה הזאת, ומודיעים שהם מתכוונים להצטרף.
[הקלטה בערבית]
ענבל: זה יקרה באופן מעשי, נדמה לי רק ב-19 באוקטובר. ומאז אנחנו נראה אותם גם באמצעים של כלי טייס בלתי מאוישים וטילי שיוט שמשוגרים מדרום מדינת ישראל, וגם לאחרונה בזירה הימית, בים סוף, בניסיון לפגוע בספינות שיש להם קשר, לפעמים קשר מאוד רופף לישראל.
אלעד: ענבל, אבל תסבירי לי, מה המטרה מבחינתם? הם תוקפים את ישראל כדי באמת להשפיע, או שזה אקט דקלרטיבי בעיקר?
ענבל: אז אם אנחנו מנסים לפענח את המניעים של החות'ים, למה הם נכנסים או מעורבים בכלל בסוגיה הזאת, אז צריך להגיד שאולי הסיבה המיידית שאנחנו חושבים עליה במידה של צדק, היא הברית שלהם עם איראן, ואיך הדבר הזה משרת באופן ישיר, או באופן עקיף, כן, את האיראנים. אבל כאן נמצאת רק חלק מהתשובה.
צריך לומר שהדבר הזה נשען על הסנטימנט הפרו פלסטיני שלהם, ודיברנו על אותם תהליכי הקצנה, ועל 2003 כנקודת מפנה, אז פה יש להם הזדמנות שוב להראות שהם לא רק מביעים הזדהות עם העניין הפלסטיני, אלא מוכנים גם לפעול למענו, והדבר הזה קוצר להם תמיכה מבית, בקרב כל אגפי החברה התימנית, אפילו מי שמתנגדים להם לא יכולים להביע ביקורת על הפעולה הזאת, ולא רק שהם זוכים לתמיכה מבית, אלא שעל הדרך הם יכולים להביך את הכוחות הגדולים באזור, את ערב הסעודית, את איחוד האמירויות, מדינות כמו מצרים, שהן המדינות הגדולות של העולם הסוני, שלא מסייעות לאחיהם הפלסטינים, והנה המורדים החות'ים עושים את הדבר הזה הרבה יותר מאשר אחרות.
ואולי סיבה נוספת היא היכולת שלהם, אם תרצה להפגין את הכוח שלהם, זאת אומרת לומר, תוך כדי התנהלות השיחות מול סעודיה, והמשא ומתן בריאד, ראו: אלו יכולות צבאיות אנחנו יכולים להפעיל, איזשהו מפגן כוח, ובהינתן הצורך, אם שיחות השלום האלה לא יעלו יפה, או שאנחנו נרגיש שאנחנו לא מקבלים את מה שאנחנו מבקשים לקבל מהן, בסופו של דבר נוכל להפעיל את היכולות הצבאיות האלה, גם נגד סעודיה וגם נגד איחוד האמירויות ומדינות אחרות.
אז נדמה לי שהרווח פה מבחינתם הוא רווח גדול, זה גם מחזק את הברית שלהם עם איראן, ובתמורה לזה אני מניחה שהאיראנים גם מסייעים להם עוד, וזה עוזר להם לשפר את היכולות הצבאיות שלהם, זה גם קונה להם תמיכה מבית בתקופה שבה קשה להם לפעול, ובוודאי המשבר הכלכלי שהם חווים מזה זמן מה מועצם בתקופת המלחמה, וזה גם על הדרך מביך את השכנות שלהם וגם שולח להם מסר ברור, ראו מהן היכולות שלנו במקרה הצורך.
אלעד: אז כן, יש כאן כמה אינטרסים של החות'ים במעורבות במלחמה שקורית בכלל 2000 ק"מ צפון מערבה מהם, אבל הם החות'ים עשו יותר מאשר מלחמה מרחוק, הם קירבו את המלחמה אליהם לבית, הם השתלטו על אוניות בים האדום, בימים האחרונים הם הודיעו שכל אוניה בדרך לישראל תיעצר, ואנחנו מדברים כאן, כל הכבוד לכטב"מים ולטילים שאפשר ליירט, אנחנו מדברים כאן כבר על סרט אחר, האקט הזה של השתלטות על אוניות משפיע באופן ישיר לא רק ישראל, אלא גם על המערב, על הובלת סחורות בנתיב סופר חשוב, זה כבר אקט שיכול להפוך את המלחמה הנקודתית שלנו בעזה, לסכסוך גדול הרבה יותר.
ענבל: יש כאן ציר תעבורה ומעבר אסטרטגי ימי, שלא רק ישראל משתמשת בו, וחלק לא מבוטל מהמסחר ומשינוע של סחורות, כולל מכליות נפט, עובר בציר הזה. זה ציר שפגיעה בו יכולה גם לפגוע למשל במצרים ובמעבר דרך תעלת סואץ, זאת אומרת, זה מכניס לא רק את הזירה הבינלאומית אל האזור, אלא גם שחקניות ערביות אחרות שיכולות להיפגע מהעניין הזה. אם כי, צריך לומר שני דברים בעניין הזה. קודם כל, ההקפדה של החות'ים על זה שהם מכוונים באופן ישיר וממוקד, נגד ישראל ונגד כל דבר שיש לו ארומה ישראלית, כן? אם מדובר בבעלים שהוא ישראלי, אם יש ישראלים שנמצאים על הסיפון, אם זו סחורה שמועברת לישראל, זאת אומרת, הקישור הוא ישיר לישראל, וזה הרצון שלהם, ומדברים על זה שהם ימשיכו לעשות את זה, עד שישראל תפסיק את הפגיעה שלה בעזה, זאת אומרת, המסגור שלהם הוא מסגור מאוד מסוים, והדבר השני הוא, אני חושבת שעוד אין, עוד אין איזושהי הפנמה שהאירוע הזה הוא לא אירוע מקומי. זאת אומרת, זה לא עניין שלנו עם החות'ים, אלא שיש כאן איזשהו אירוע בינלאומי, והתגובה על כן צריכה להיות מותאמת לסוגיה הזאת.ולא בכדי יש כאן התמהמהות.
פעולה כזאת שתתבצע בים סוף, יכולה לא רק להחריף את הלחימה בינינו לבין החות'ים, אלא יכולה גם להצית מחדש זירות לחימה בתוך תימן, ולחדש את המלחמה בין סעודיה ואיחוד האמירויות לבין החות'ים, ואולי להצית איזשהו מהלך אזורי.
אלעד: זהו, שלפחות כרגע אין ממש מהלך יזום, יש בעיקר מהלכי הגנה. הסעודים יירטו טיל, האמריקנים שם עם נוכחות מוגברת, כולם מבינים את הפוטנציאל הנפיץ של פתיחת חזית גדולה בתימן, חזית שאולי תוביל גם למוערבות ישירה של איראן. אז יש הצגת כוח מערבית, אבל אין הפעלת כוח. ואם הדבר הזה ימשיך, אז מבחינת החות'ים, זה ממש אישור לעשות בתימן ובאזור כולו, את מה שאולי אפילו הם לא האמינו שהם יכולים לעשות.
ענבל: אני חושבת שיש כאן גם אולי איזשהו ממד של שכרון ההצלחה. אני לא בטוחה אולי שהם אפילו חשבו שהדבר הזה יצליח להם, בכלל כל המתקפה שלהם נגד ישראל. ומבחינתם, לדעתי בשלב הזה עוד הם לא משלמים את המחיר. זאת אומרת, הם עוד לא מרגישים שיש כאן איזושהי תגובה כואבת לפעולה הזאת.אז נדמה לי שזה מה שמאפשר להם להמשיך. זאת אומרת, הם קוראים את התגובה הבינלאומית עכשיו, וממתינים לראות, ובהתאם לזה הם פועלים.
[נשמעת נגינה]
אלעד: ענבל ניסים לובטון, תודה.
ענבל: תודה לך.
אלעד: וזה היה אחד ביום של N 12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו 'אחד ביום' הפודקאסט היומי. העורך שלנו הוא רון עתיק, תחקיר והפקה שירה הראל רוני ארניב, עדי חצרוני ודני נודלמן, על הסאונד יאיר בשן, שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו. אני אלעד שמחאיוף, אנחנו נהיה כאן גם מחר.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comentarios