בתקופה האחרונה אנחנו רואים גל של עליות מחירים בסופרים. בלא מעט מוצרים, אבל בעיקר בפירות ובירקות. הגל הזה מגיע אחרי יישום חלקי והקפאה של רפורמה שהייתה אמורה להרחיב את הייבוא ולהוריד מחירים של תוצרת חקלאית, ואחרי ארבעה חודשים של מלחמה שהכתה קשות בחקלאות הישראלית. אז הפעם, אנחנו שואלים את כתבי חדשות 12 מעיין פרתי וגיא ורון - למה סל הקניות שלנו התייקר?
תאריך עליית הפרק לאוויר: 14/02/2024.
[חסות]
אלעד: היום יום רביעי 14 בפברואר ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום - בכל יום.
אנחנו בתקופה כזו שבה מנסים להיאחז באתוסים משותפים. זה מה שקורה בדרך כלל בתקופות של משברים לאומיים - מחפשים את המשותף, את המוכר, את היציב. אנשים תלו דגלים, הם מדברים על האתוס שישראל לא מפקירה שבויים מאחור, האתוס של הציוני הלוחם על ביתו וארצו הפך לרלוונטי כמו בימים שבהם הוא גובש במקור. והיה אז, במקור, עוד אתוס ישראלי שעכשיו שווה לדבר עליו - החקלאי העברי, זה שיוצא בשליחות ציונית לגבולות המסוכנים, מפריח את השממה, מעבד אדמה לא פורייה, מייצר עצמאות תזונתית ואפילו מייצא לתפארת מדינת ישראל. שווה לדבר על האתוס הזה כי הוא גם הפך למאוד רלוונטי. חקלאים נרצחו, נחטפו, איבדו את השדות שלהם, את מפעל חייהם, בעקבות 7 באוקטובר. וכל זה קרה בעיצומה של רפורמה שנועדה לשנות לחלוטין את הענף, לטפל בבעיה שהאפילה על האתוס הזה של החקלאי העברי - המחיר, המחיר הזול יותר שאפשר לשלם לחקלאי הסיני או לחקלאי התורכי. בתקופה כזו, שבה אנחנו מנסים להיצמד לאתוסים המוכרים שלנו, יש, בכל מה שקשור לחקלאות לפחות, דבר שמפריע ומאיים - המחיר, המחיר שעולה מאוד. אז הפעם אנחנו שואלים שאלה כללית אחת, למה סל הקניות שלנו מאוד התייקר לאחרונה? אבל שואלים שאלה גם יותר ספציפית, למה זה קורה במיוחד בענף הפירות והירקות?
מעיין פרתי, כתבת הצרכנות שלנו, שלום.
מעיין: שלום, אלעד.
אלעד: מה, שוב עליות מחירים?
מעיין: שוב, אבל הפעם עליות המחירים מגיעות כבר לאחוז דו-ספרתי. אם לפני שנה לצורך העניין, כשדיברנו כאן, אז עליות המחירים היו 3%,5%,7%, היום עליות המחירים מתחילות ב-15%, 16% ואפילו 25% יותר על הרבה מאוד מוצרים שאתם מוצאים.
אלעד: למשל?
מעיין: אז בוא נתחיל משמן זית, שאולי אני אבדיל אותו כי שמן זית זה באמת מוצר שהתייקר בכל העולם ובו באמת אנחנו נרגיש גם את העלייה של 25-30% במחיר. זה מתחיל בזה וזה מגיע למדפי השוקולדים שלנו, חטיפים, מוצרי מזון כמו קטניות, פסטות ועד גם למוצרי טואלטיקה. אבל באמת באמת זה כמעט בכל מדף, בכל מוצר, אנחנו מרגישים את ההתייקרויות. אגב, בין המדפים שלא מתייקרים זה דווקא מוצרי הגבינה והחלב, שם אנחנו עדיין לא רואים התייקרות. אני נוטה להאמין שגם זה קרוב.
אלעד: איך מסבירים את זה, את העליות החדות האלה?
מעיין: יש כמה סיבות לעליית המחיר. סיבה אחת היא שיבואנים ויצרנים אומרים, הכל עלה לנו, חומרי הגלם התייקרו. אבל כשאתה בודק האם חומרי הגלם התייקרו, אתה מגלה שזו לא תמיד הסיבה. מצד שני, הם אומרים הדלק התייקר, כוח האדם התייקר, החשמל, המים, הארנונה, המיסים. פה הם צודקים, אבל האם הם התייקרו ברמה שהיית צריך לייקר את כל המוצרים שלך ב-20% עכשיו? אני מטילה ספק. והדבר השלישי זה באמת זה שהם רוצים להרוויח יותר. בסוף, חברה שעשתה X בשנה שעברה רוצה היום לעשות 2X או אפילו X וחצי. ואז מתחילים הלחצים, הרבה פעמים הם גם של בעלי המניות, או דירקטוריון שיושב ואומר החברה השנה צריכה להרוויח יותר. ואז כל חברה מבינה שעכשיו בתקופת מלחמה אפשר לנצל את זה. תשומת הלב שלנו ממוקדת במקום אחר. אנחנו עסוקים בחטופים, אנחנו עסוקים בזה שיש עדיין חיילים שנלחמים, מילואימניקים, בכל מיני בשורות רעות וקשות ואנחנו לא מספיק שמים לב לכמה אנחנו משלמים בסופר עבור כל מוצר.
אלעד: חלק מהחברות שאת מדברת עליהן, הן חברות ציבוריות. הן מפרסמות דוחות, יש שקיפות. אז מה אפשר לראות שם? כלומר, שורת הרווח או, אם יש, שורת הפסד מצדיקה עלייה כזו במחירים?
מעיין: אז אני אספר לך שכל הדוחות של החברות הציבוריות הם דוחות פנומנליים. המצב של חברות המזון בישראל מהמעולים שהם היו אי פעם. באמת, הרווחים הם רווחים עצומים ואין באמת סיבה לייקר. אתה גם רואה את זה בדוחות - כל חברה עושה כמה מאות מיליונים רווח נקי לכיס בסוף כל שנה. מה שיקרה עכשיו, אנחנו נוכל לדעת רק בעוד כמה חודשים האם הם באמת היו חייבים להעלות במחיר בעקבות ההתייקרות של החשמל והדלק, או שהם היו יכולים לשרוד גם בלי עליות מחירים. ושוב, נקודה אחת שמאוד חשובה לשים עליה דגש - אם כבר הם היו צריכים להעלות מחירים, זה בטווח הזה של בין 3 ועד 6 אחוזים. לא היה צריך לייקר מוצרים במספר דו-ספרתי.
אלעד: תשמעי, זה תמיד מעצבן ובטח מעצבן בתקופה שבה יש תחושת הקרבה גדולה מצד הציבור, המצב רוח הלאומי שלנו כמו שהוא היום, לראות בקבלה בסופר שאתה קונה את אותו דבר תמורת הרבה יותר כסף. זה בטח לא מוסיף למורל ולמצב רוח. יש משהו שהמדינה עושה או אולי עושה דווקא עכשיו שלא עשתה בעבר?
מעיין: אז שר הכלכלה, ניר ברקת, זימן אליו כמה מהיבואניות וגם כמה מיצרניות המזון וביקש גם לראות: אחד, דוחות כספיים, האם באמת אתם זקוקים לעליית המחירים המאוד-מאוד מסיבית הזאת ואגרסיבית והדבר השני, הוא אמר להם, תקשיבו, מי שלא באמת חייב לייקר אני פשוט אעשה לו ביוש רגולטורי. מה זה אומר? זה אומר שאתה תגיע למדפים היום ואולי תמצא איזשהו שלט שמדבר על זה שהמחירים עלו אצל אותו ספק, שהחטיף הזה שאתה הולך לקנות, שקופסת השימורים, שהמוצר ניקוי, התייקר במחיר ואתה כלקוח תחליט האם אתה קונה או דווקא משאיר את המוצר על המדף. אנחנו יודעים שיצרניות המזון לא אוהבות שלטים מהסוג הזה. ולכן, יש סיכוי שהן יחזרו בהן. חברת "סלטי שמיר", למשל, שרצתה לייקר את המוצרים שלה בעד 10%, הודיעה שהיא לא תייקר. האם זה יוביל לאיזשהו כדור שלג ואנחנו נראה עוד ועוד חברות? לא בטוח. חברת "אחווה" למשל, ששולטת בשוק הטחינה במדינת ישראל, הודיעה שלמרות האיום הזה היא לא תוריד מחירים, היא כן תעלה מחירים ואם באמת מחיר השומשום בעולם יוזל, אז היא תגלגל את זה לצרכנים. אבל שנינו יודעים, אלעד, שהרבה פעמים יודעים להרים מחירים למעלה… כמה פעמים בקריירה שלי דיווחתי על הורדת מחירים? אולי פעם אחת.
אלעד: את אמרת שיש עלייה ברוב המוצרים, נתת פה גם כמה דוגמאות. אנחנו רואים גם עלייה במחירים של פירות וירקות, אבל מעיין, תקני אותי אם אני טועה, שם הסיפור הוא קצת אחר, נכון?
מעיין: יש עלייה, הסיפור הוא באמת שונה, אבל הוא שונה בעיקר בגלל המלחמה. הרבה מאוד שטחים בצפון לא יכולים לעבד אותם, שטחים חקלאיים, בגלל המלחמה בצפון. אותו דבר גם שטחים חקלאיים בעוטף. יש פחות היצא, פחות באופן מאוד-מאוד משמעותי. גם אם אתה תיכנס לסופר ותראה פירות וירקות, עדיין, עבדו מאוד-מאוד קשה כדי שהם יהיו שם על המדפים. הרבה מאוד יבוא מחו"ל. אגב, את טורקיה מחליפה ירדן. גם ענבים מדרום מאפריקה ראינו כאן. אז יש הרבה מאוד מדינות שאנחנו מייבאים משם, אבל גם פה המחירים מאוד גבוהים. אם אתה נכנס היום לסופר ורואה עגבניה ב-7 שקלים, קח בחשבון שמישהו הכניס את היד לכיס ומימן את זה. כי היום עגבניה בשוק הסיטונאי עולה למשל 12, 13 שקלים, לא פחות.
אלעד: זה לא היה אמור להיות ככה. ביולי 2021 אנחנו דיברנו כאן על רפורמה בענף החקלאות. מהלך גדול, אפילו היסטורי, שבסופו היינו אמורים לחוות ירידה במחירים. הבטיחו לנו אפשרות לרכוש פירות וירקות במחיר שלא יתקרב בכלל ל-7 שקלים לקילו עגבניות. אז, דיברנו עם כתבנו גיא ורון. הוא סיפר לנו על הוויכוח, על האזהרות וגם על התקווה. עכשיו, נדבר איתו שוב על מה שכבר אפשר להגדיר ככישלון.
אהלן גיא.
גיא: שלום אלעד.
אלעד: עבר קצת זמן מהפעם ההיא. תזכיר לי, מה כללה הרפורמה בענף החקלאות?
גיא: אנחנו מדברים על רפורמה שקידמו בכל הכוח ולראשונה, מזה עשרות שנים, שמדברים על זה, שר החקלאות הקודם, עודד פורר ומשרד האוצר, שהמטרה שלה הייתה לבטל את כל המגבלות הרגולטוריות שהיו בשוק החקלאות. ובפשטות, לאפשר לכל מי שרוצה, להביא איזה פרי וירק ואיזה תוצרת חקלאית שהוא רוצה מכל העולם, למכור כמה שהוא רוצה ואיך שהוא רוצה, מתוך תפיסה כלכלית רווחת בעולם הקפיטליסטי שככל שיש פחות חסמים ויש יותר תחרות גם המחירים יורדים.
אלעד: אז זהו, שאתה תיארת כאן רגל אחת של הרפורמה מתוך שתיים. המגבלות הרגולטוריות האלה שדיברת עליהן והוחלט להסיר אלו מה שנקרא מכסה מגן, מגן מלשון הגנה על החקלאות המקומית, בזה שבעצם מטילים מכס על יבוא והופכים תוצרת חוץ ליותר יקרה ופחות משתלמת בהשוואה לתוצרת המקומית. וברגע שהורידו במסגרת הרפורמה את המגן הזה, מה בעצם הרגל השנייה? כלומר, איך בכל זאת דאגו להגן ולשמור על החקלאים?
גיא: נכון. ההחלטה ברפורמה הייתה שמול ביטול המכסים ששמרו, שהגנו עליהם במשך שנים, יתנו להם מענק ישיר. בעצם יתנו להם כסף תמורת העובדה שהם מגדלים. זה היה נדבך מרכזי ברפורמה. 700 מיליון שקל היו אמורים להימסר מדי שנה לחקלאים לעידוד העבודה שלהם. אני אזכיר לך יותר, אלעד, בזמן שהורידו מכסים רצו במשך חודשים פרסומות ברדיו - אם אתה חקלאי ישראלי, עכשיו אתה יכול לקבל תמיכה ישירה, התקשר למוקד הזה והזה ותקבל כסף.
[הקלטה]: קריין: חקלאים! חלמתם, זרעתם, חרשתם, השקעתם? לא משנה מה אתם מגדלים, עכשיו אתם יכולים לקבל תמיכה ישירה בתשלום קבוע וגם מענקים. וזו רק ההתחלה! מהיום תוכלו לקבל יותר…
גיא: וחקלאים התקשרו ואמרו להם 'לא, זה עדיין לא הוחלט'. ולא רק שזה לא הוחלט, זה לא יצא לפועל עד היום. אנחנו כמעט שנתיים אחרי האירוע הדי הזוי הזה. שלב א', ביטול המכסים, קרה. שלב ב', מענקים, לא קרה בשום שלב. כל פעם לא נמצא כסף, לא נמצא המנגנון, לא הסכימו איך יעשו את זה. ולכן, הרפורמה הייתה בעצם רק חצי ממה שתוכננה.
אלעד: חסות אחת וממש מיד חוזרים.
[חסות]
אלעד: גיא, אנחנו עם מבט על המדפים בסופר ועל הקבלה מהסופר, מנסים להבין מה קרה לאותה רפורמה שהבטיחה להוזיל עבורנו את מחירי הפירות והירקות. אתה אמרת שבעצם בפועל רק כמעט חצי רפורמה קרתה, כלומר, זה החצי שמוריד את מכסי המגן על יבוא, אבל לא החצי השני, זה שמתמרץ ומתגמל חקלאות מקומית. ואפילו אם אני לוקח רק את החצי הזה הראשון, הורדת המכסים, אפילו רק איתו המחירים הרי היו אמורים לרדת, כי אפשר היה לייבא פירות וירקות בזול יותר מבעבר.
גיא: על פניו זה אמור היה להוריד את המחיר. אני הלכתי אתמול אבל לקנות תפוחים בשוק וראיתי תפוחים מצרפת, לא מצאתי אגב תפוחים ישראליים למרות שאנחנו כמה חודשים אחרי עונת הקטיף והמחיר היה 16 שקלים לקילו כמו לפני שנה ושנתיים ושלושה. אז אפשר קודם כל להיות ציניים ולהגיד שרשתות השיווק והיבואנים גזרו פשוט קופון יותר גדול. זאת אפשרות אחת שלא נשלול אותה. ואפשרות שנייה, שצריך לומר בצורה אמיתית, ברגע שחיסלו את התחרות בישראל אז היבואנים או מי שמוכר ליבואנים בארץ גם מגדיל את הכוח שלו. ובוא ניקח לדוגמה את העגבניה, שהיא הדוגמה הפנטסטית מכולם. אפשר היום להביא כמה עגבניות שרוצים מחו"ל, באיזה מחיר שרוצים. המקור העיקרי הוא טורקיה, בחודשים האחרונים יותר ירדן. הטורקים מכרו לנו עגבניה בזול - ב-3 שקלים לקילו, ב-2 וחצי שקלים, משהו שהמגדל הישראלי לא יכול להתחרות בו מבחינת מים, מבחינת עלויות ייצור, מבחינת עובדים. אז גידלו פחות עגבניות בישראל. כשהמשווק הטורקי ראה שיש פחות עגבניות בישראל, הוא לא המשיך למכור לנו ב-2 וחצי, ב-3 שקלים. הוא ראה שאין לו תחרות, הוא עלה ל-4 שקלים, ל-5 שקלים, ל-6 שקלים. פתאום עגבניה מטורקיה - הפחות טובה, החיוורת, הלא טעימה… הלא ציונית, זאת שלכאורה מעבירה את הכסף שלה לארדואן, היא כבר עולה כמו עגבניה הישראלית במקור. הבעיה שנוצרה זה שכבר יש לך פחות עגבניה ישראלית, יש ירידה של עשרות אחוזים בגידול העגבניה בישראל.
אלעד: כמו השום. גם בנושא הזה עשינו פרק, בדצמבר 22', איך נעלם השום הישראלי לטובת השום הסיני. העניין הוא שאלו בעיות שעלו כבר בזמן אמת, החקלאים הזהירו ממשבר בחקלאות המקומית בעקבות היישום של הרפורמה. וגם אם אפשר לומר שאלו תרחישי אימים וגם אם אפשר היה לומר שהם מגזימים ושיש להם אינטרס להציג את המשבר הזה באופן חמור יותר מאשר הוא באמת, הרי אפשר היה לראות די בבירור שהמחירים של התוצרת המיובאת לא רק שלא יורדים, אלא עולים. אז מה עשו עם זה הגורמים האחראים?
גיא: אז במשרד החקלאות בתקופת הרפורמה ההיא די נעלמו או הועלמו כל הבכירים. עכשיו יש פתאום סמנכ"לים שיוצאים לפנסיה ומתחילים לספר על כמה הם לא נתנו להם להיות חלק בהליך הזה והלכו הכל לפי החישובים של משרד האוצר. וזה בסדר, קשה לומר שתחרות לא אמורה להביא מחירים… לא אמורה להביא להוזלת מחירים. זה עובד ככה במרבית מדינות העולם הקפיטליסטיות. אבל נתנו שם כל הזמן או ניסו להזכיר את הכוכבית הזאת שמדינת ישראל היא בסוף סוג של מדינת אי והיא תלויה בהרבה מאוד גורמים. גורם אחד זה נושא ביטחוני. כשיש בעיות ביטחוניות אז פתאום יותר קשה לייבא. כשיש לנו את מדינת טורקיה שהייתה ספקית גדולה של קישואים ועגבניות וחצילים לישראל ופתאום היא כבר לא מדינה כזאת ידידותית, הסנטימנט הישראלי לא רוצה לקנות מהם. ואף אחד לא שיער לפני ארבעה חודשים ובטח שלא לפני שנה וחצי בשיאה של הרפורמה שיש איזה קבוצה שנקראת חות'ים שיאיימו על נתיבי השייט העולמי. ולהביא לכאן פירות וירקות באוניות זה מן הסתם הרבה יותר זול ממטוסים ופתאום גם זה לא נמצא. אז כל הדברים ה… הסצנריו הכי הזויים או הכי מפחידים פתאום קרו לנו בחודשים האחרונים והוכיחו שהייצור המקומי והאפשרות לגדל מזון טרי בישראל היא דבר דרמטי.
אלעד: זהו, אתה מדבר על מצב ביטחוני שמקשה על מצב קשה ממילא. הוא באמת בעיצומה של הרפורמה הזו. כשהיא הייתה עוד בשלבי הביניים שלה, לא הושלמה, פרצה המלחמה.
גיא: כן, בעצם במלחמה קרו כמה… נכנסנו בעצם למשבר הגדול ביותר שהיה בישראל. קודם כל, אי אפשר להגיע לכל מקום. מסוכן להגיע לגבולות ובגבולות נמצאים מרבית הגידולים החקלאיים של ישראל. בטח גידולי השדה - תפוחי אדמה וגזר וכרוב וחממות בעוטף עזה ובצפון מדובר על עצים נשירים - כל התפוחים, פירות הקיץ, אפרסקים, גם הלולים, גם פטם עוף למאכל וגם ביצים וכמובן רפתות. ואז התחילו… המשברים המשיכו בעובדים רבים שגויסו לשירות מילואים וחסר ידיים עובדות. עובדים זרים, בעיקר תאילנדים, שפשוט ברחו מכאן. יש לא מעט מהם שנרצחו ב-7 באוקטובר. המלך התאילנדי עודד אותם גם לחזור לארץ. היו גם סרטוני זוועה באינטרנט שרצו בין כל העובדים הזרים בארץ שראו איך רוצחים את החברים שלהם וזה מאוד הפחיד אותם. תוסיף לזה את הסגר שהוטל על שטחי הרשות הפלסטינית, אז גם משם 20 אלף עובדים שהיו עובדים יום-יום בחקלאות לא נכנסו. וכל המצב הזה יצר את ה… באמת את המשבר הגדול ביותר שידענו בחקלאות מאז קום המדינה.
אלעד: ואיך זה השפיע על הרפורמה?
גיא: הרפורמה הוקפאה עוד כמה שבועות לפני תחילת המלחמה מתוך עבודה כלכלית שעשו במשרד החקלאות והגיעו למסקנה שהיא לא מילאה את ייעודה. שר החקלאות החדש שהחליף את עודד פורר, אבי דיכטר, מזהה שלמרות שהורדו המכסים ולמרות שלא ניתנה תמיכה לחקלאים המחירים לא יורדים בסוף לצרכן, שזה אולי המבחן החשוב ביותר מבחינת הפוליטיקאים - להראות שהם מקלים על האזרח והוא מחליט להקפיא את הורדת ה… את הפעימות הבאות של הורדות המכסים. כלומר, חלק גדול מהמכסים כבר הוסרו עד לתקופה הזאתי, הייתה אמורה להיות עוד פעימה בחלק מהפירות והירקות. הוא עוצר את זה ואומר אנחנו עכשיו נראה איך אנחנו בכל זאת מעודדים יותר גידולים במדינת ישראל בדרכים אחרות אחרי שהרפורמה לא עבדה. אממה הגיעה מלחמה מאז ובמקום שהמדינה תחליט, נאמר, להשקיע יותר, לעודד את החקלאים לחזור ליותר שטחי גידול, לייצר יותר בישראל, הייתה בהתחלה כוונה לקצץ 850 מיליון שקל בתקציב משרד החקלאות. בסוף ההישג הגדול הוא שיקצצו "רק", במרכאות, 280 מיליון שקלים. אלה תקציבי המחקר והפיתוח, אלה תקציבי התמיכות, אלה תקציבים שאמורים לעודד יותר עובדים ישראלים להיכנס לתחום - כל הדברים האלה נכנסים גם כן להקפאה להרבה זמן.
אלעד: הרפורמה הוקפאה, כלומר, כל הורדות המכסים שקרו כבר נשארות בתוקף, אבל לא יהיו הורדות מכסים חדשות. וזה קורה במקביל לקיצוץ של תקציב משרד החקלאות, בתקופת מלחמה שבה ענף החקלאות הוא אחד הנפגעים המרכזיים וכשאנחנו רואים עלייה של המחירים לשמיים. מה אתה שומע מהחקלאים, אפרופו כל הדבר הזה?
גיא: האמת שהאכזבה מאוד גדולה. יצא לי להיות פיזית… אני בעיקר בצפון, אני מגיע למטעים שהם שטח מלחמה, שלא קטפו את התפוחים ולא שיווקו אותם והחקלאים שכן מגיעים וקוטפים תפוחים כדי למכור אותם בשוק והחקלאים שמגיעים כדי לשווק את הביצים יודעים שהם עושים את זה תחת אש ותחת סכנה קיומית אמיתית בשבילם. אבל קודם כל, הציונות היא הדבר הבולט ביותר. אומרים, 'זה הערכים שלנו, אנחנו שומרים על השטח של מדינת ישראל. ביום-יום לפני ה-7 באוקטובר הצבא לא היה כאן במספרים שהוא נמצא כאן היום, אנחנו היינו קו הגבול ואנחנו נמשיך לעשות את זה'. אגב, זה גם לא מקרי שהרוב מחברי כיתות הכוננות בכל יישובי הגבולות בארץ הם חקלאים. הם הולכים שם ביום-יום עם אקדח ובערב הם עושים שמירה בשער של המושב/קיבוץ/יישוב. אבל הייתה האמונה שעכשיו מדינת ישראל תגיד, 'אוקיי, אני אמנף את הנושא הזה ואני אשקיע כדי שהחקלאים האלה ישארו כאן וישמרו עלינו'.
[הקלטה]:
חקלאי א': המשק המשפחתי, עם הלולי כלובים, זה מפה ועד ראש הנקרה. ואם זה לא יהיה לנו, לדעתי, בין 10 ל-20% מהתושבים לא יחזרו לפה. אני אוהב את המקום, אני אוהב את המושב שלי, אני אוהב את הבית שלי, כיף לי כאן, אבל אם לא תהיה לי ברירה אני לא אהיה כאן. אני לא מאיים.
חקלאי ב': לא סתם נסראללה מכוון על הלולים, כי הוא יודע שמקור הפרנסה של התושבים, קו העימות, זה לולים ואם זה לא יהיה… אין לנו מה לעשות פה. סתם הוא לא מכוון על הלולים.
גיא: תשמע, מושב מרגליות, שזה היישוב אולי המטווח ביותר בצפון מתחילת המלחמה, הוא מספק לבד את כל הביצים לצבא ההגנה לישראל. פגעו שם כבר פעמיים בלולים שאחראים לאספקת ביצים לצבא ההגנה לישראל. אם לא יהיה שם ביצים, אין מאיפה להביא ביצים לחייל ששומר בעזה או לחייל שנמצא בגבול הצפון, גם לא לחייל שנמצא בקריה בתל אביב. זה מקור הביצים שלו. יש איזושהי… ניסיון, אולי נאיביות, להגיד שדברים יקרו אחרת. סדר העדיפויות כרגע, כמו שאנחנו רואים בנושא החקלאות, לא משתנה.
אלעד: השאלה היא מה אפשר לעשות עכשיו, כי חקלאות הרי זה ענף לטווח ארוך. חסרות עגבניות, המיובאות יקרות בטירוף, לגדל חדשות מקומיות זה יקח זמן וזו רק דוגמה אחת. אפשר בכלל לשקם בזמן סביר ענף שלם?
גיא: אז יש כל מיני תוכניות קיצרות טווח של משרד החקלאות לתת מענקים למי שלמשל יחזור לגדל עגבניות. הבעיה היא שהסכומים יחסית קטנים, לא כולם יכולים להשתמש בתמיכות האלה. גם בכלל כל הנושא של לקבל תמיכות ממשרדי ממשלה זה דבר מאוד מורכב. יש למשל, החליטו אחרי הרבה מאוד שנים… הסכימו גם במשרד החקלאות, גם במשרד האוצר, לאפשר הכנסה של הרבה יותר עובדים זרים מחו"ל. חתמו הסכמים עם סרי לנקה ויש הסכמים שחתמו עם הודו. הגדילו בעשרת אלפים איש בסך הכל את מספר העובדים הזרים שיכולים להיות בארץ. קודם כל, הם לא נוהרים לכאן. דבר שני, הורידו 20 אלף פלסטינים שהיו עובדים פה ביום-יום. כלומר, נעשים דברים, יש כוונות. להגיד לך שזה משפיע בשטח, להגיד לך שזה יצר שינוי? זה לא יצר שינוי לא בטווח הקצר, ספק מאוד גדול אם זה ייצור שינויים לטווח הארוך. כדי למכור לך את התפוח הנהדר של רמת הגולן צריך לנטוע את העץ ארבע שנים קודם. כדי למכור לך עגבניה צריך 100 ימים קודם לשתול את השתיל. הדברים האלה לא קורים עכשיו. ויהיה מחסור, כבר עכשיו זה ברור שאנחנו בעניין של חודשים - 25% פחות עגבניה ישראלית כי יש 2000 דונם לא פעילים, 20% פחות חסה, 20% פחות בבצל. כל הדברים האלה יורגשו גם על המדף וגם במחיר הסופי בסופר.
אלעד: גיא ורון, תודה.
גיא: תודה רבה, אלעד.
אלעד: ותודה למעיין פרתי.
וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי".
העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה - שירה אראל, דני נודלמן ועדי חצרוני, על הסאונד יאיר בשן שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.
אני אלעד שמחיוף.
אנחנו נהיה כאן גם מחר.
[חסות]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments