אחד ביום - התלוש שהצית את מחאת המורים

לפני שבועיים מאות אלפי אנשי הוראה פתחו את תלוש השכר שלהם וראו ירידה של 3.3% במשכורת. זה הגיע בעקבות החלטה על קיצוץ במסגרת תקציב 2025 והוביל לזעם שבתורו הוביל לשביתה. השביתה הזאת נגמרה בהסכם חדש של האוצר והסתדרות המורים, אז לכאורה המחאה נגמרה. אבל בעצם, התחושות הקשות של המורים עדיין איתנו. אז הפעם אנחנו עם כתבת החינוך יעל אודם והפרשנית הכלכלית קרן מרציאנו על הסכסוך שעורר תסכול של שנים משכר נמוך, מעמד אנשי ההוראה ומצב מערכת החינוך.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 14/05/2025.

‏[חסות]

‏[מוזיקת פתיחה]

‏אלעד: היום יום רביעי, 14 במאי, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו, סיפור אחד ביום, בכל יום.

‏[מוזיקה מסתיימת]

‏בזמן שנפנפתם, ובזמן שישראל ציינה את יום ההולדת ה-77 שלה, הטלפון של כתבת החינוך שלנו, יעל אודם, התחיל לצלצל ולא הפסיק. כי בתחום הסיקור שלה, החינוך, נולד באותו זמן סכסוך ענק.

‏יעל: הסכסוך הזה מתחיל ממש ביום העצמאות, כשמורות ומורים, גננות וגננים, פותחים את תלוש המשכורת ורואים הורדות של 400 שקלים עד 900 שקלים. לכל עובדי המשק, לכל עובדי המדינה, בעצם מורידים 3.3 אחוזים באופן שוויוני. אבל לכל המגזרים האחרים יש כל מיני סכומים שככה קצת מטשטשים את הירידה, ואצל מורים הם רואים את זה בצורה הכי מובהקת שיש. והם לא מסוגלים לשתוק.

‏[רצף הקלטות של אנשי חינוך]

‏"זה כואב לפתוח את תלוש השכר, ולראות משהו שהוא כל כך לא מתגמל, מאכזב, מעליב. אני מורה לחינוך מיוחד, עובדת במקצוע כשש שנים, מרוויחה בממוצע בערך עשר וחצי. בגילי הלא מופלג, אבל לא מבוטל, אני צריכה להישען על ההורים שלי כמעט באופן קבוע".

‏"הורידו לי משהו כמו 400 שקלים החודש, 450, בעקבות חוק התייעלות כלכלית".

‏"השכר שלי הוא 10,000 שקל נטו, והחודש ירדו לי 424 שקלים במסגרת סעיף ההתייעלות".

‏"אני מרגישה שלא רואים אותי, שלא מתייחסים אליי, שלא מעריכים את העבודה שלי. אני יוצאת לעבוד…"

‏יעל: כשמורה או גננת, נכנסת לכיתה, והיא בדיוק קיבלה טלפון ממנהל הבנק, או בדיוק האשראי שלה לא עבר בסוּפר, אין לה כוח לילדים, וזו התמודדות שמאפיינת את כולן.

‏אלעד: זהו, שמה שהתחיל בתלוש המשכורת, הפך בעצם לסכסוך הרבה יותר גדול. הקיצוץ הזה בתלוש הפך לסמל, לטריגר. ויעל ראתה את זה, כי המורים שכתבו ופנו אליה, דיברו אומנם, כן, על התלוש המקוצץ שראו ביום העצמאות, אבל בשיחות האלה, היא הבינה שהמורים בעצם מדברים על משהו הרבה יותר גדול.

‏יעל: בעצם זה משבר אמון אדיר של שנים, שיש גם למורים וגם לגננות, עם ההורים, עם שר החינוך, עם הפקידוּת של משרד החינוך, המפקחות למשל, עם המקצוע הזה, ש… היום תשאל ההורים אם הם רוצים שהילד שלהם יגדל להיות מחנך בישראל, והם יגידו לך 'לא!' אז אני חושבת שזה פשוט חשף משהו הרבה יותר קשה ועצוב ואנשים לא רוצים לעסוק בזה יותר.

‏אלעד: אז זה חלק מההסבר, זה חלק מההסבר לאיך קיצוץ ידוע מראש הפך לתנועת מחאה חסרת תקדים, שבה במקביל מורֶה ועוד מורָה ועוד מורָה ועוד מורֶה, בניגוד לעמדת הארגון שמייצג אותם, ולמרות פסיקה של בית הדין, קבוצה ענקית כזו של מורים הודיעו במקביל שהם לא יכולים להגיע לעבודה, שהם כולם חולים.

‏יעל: 40 אלף, 50 אלף, המון, המון. וזה היה פרושׂ במגוון מקומות, ממש ראינו מצפון לדרום, אבל ככל שבית הדין התערב יותר ויותר, אז מאוד קשה להמרות את פיו של בית הדין, וגם אתה, אתה מורה שמלמד אזרחות, שלוש הרשויות, [מוזיקת רקע שקטה מתחילה] אתה יוצא להיאבק נגד הרפורמה המשפטית, ואז אתה בעצם מצפצף על בית הדין ואומר, 'אסור לי, אבל אני בכל זאת יוציא יום מחלה', יש פה איזה בעיה, יש בזה בעיה קשה, ואני חושבת שזה מה שגמר את המחאה. מה גם שיָפָה בסוף, הביאה איזה הסכם שהוא קצת יותר הגיוני.

‏אלעד: או, לכאורה המחאה נגמרה. המורים והמורות חזרו להרגיש טוב, כולם בריאים, כולם בעבודה, אבל התחושות הקשות שהציתו את הסכסוך, התחושות שאפשר למצוא אצל מורים, במשרד האוצר, של הסתדרות המורים, אצל הורים, כל אלו עדיין איתנו. התחושות האלה על קיצוצים בשכר, על מצב מערכת החינוך, על מעמד המורה בישראל, על חוסר שוויון בנטל, כל התחושות האלה לא נעלמו, הן כאן עד הפיצוץ הבא. אז הפעם אנחנו עם הסכסוך במערכת החינוך, שגרם לעשרות אלפי מורים להרגיש בבת אחת מאוד לא טוב. קרן מרציאנו, הפרשנית הכלכלית שלנו, שלום.

‏קרן: שלום, אלעד.

‏אלעד: רגע הפיצוץ הגיע ביום העצמאות, אמרנו, המורים פתחו את התלוש, גילו מאות שקלים חסרים שם. אבל איך בכלל הגענו למצב הזה?

‏קרן: אז בוא באמת נלך כמה חודשים אחורה, שהתחילו כבר לגבש את תקציב המדינה, בסביבות ספטמבר-אוקטובר בשנה הבאה, היה ברור שאנחנו הולכים לתוכנית קיצוצים והתכנסות מאוד מאוד גדולה, בהיקף של כמעט 40 מיליארד שקל, בכל זאת צריך לממן כאן את המלחמה ואת תוספות ענק לביטחון.

‏[הקלטה] שר האוצר בצלאל סמוטריץ': "אנחנו במלחמה, היא עולה הרבה כסף, היא משפיעה, כולנו כחברה ננצח יחד את המלחמה בחזית, וננצח אותה גם בחזית הכלכלית."

‏קרן: אז מקצצים במשרדי הממשלה, מעלים מיסים, את המע"מ למשל מעלים באחוז, ובאים להסתדרות, ואומרים להסתדרות, 'אנחנו רוצים גם כסף ממך. איך אנחנו מביאים כסף ממך? תקצצו, למשל, בשכר העובדים'. ואז ארנון בר דוד אמר, 'אני אחראי, אתם מכירים אותי, אפשר להגיע איתי לדילים, אבל אם אני מכניס את כל העובדים תחת האלונקה, אני גם רוצה שאתם כממשלה תיכנסו תחת האלונקה. תקצצו בכספים הקואליציוניים, ותסגרו משרדים מיותרים'. אמר, אבל בסוף לא עמד בזה. כי מה האוצר עשה? הוא אמר, 'אוקיי, אנחנו גם מתכוונים להטיל מיסוי על קרנות ההשתלמות, אנחנו מתכוונים להקפיא את שכר המינימום, אנחנו מתכוונים להטיל עוד ככה וככה גזירות על העובדים'. ואז ארנון בר דוד בעצם הלך, ונאבק על ליבת הסעיפים האלה, מיסוי קרנות השתלמות זה סדין אדום בעיני ההסתדרות. וברגע שהוא הצליח להוריד אותם מהרעיון הזה, אפשר לקרוא לזה רעיון, אפשר לקרוא לזה, אלעד, גם עז שהם הכניסו מלכתחילה, והיה ברור שהיא תרד בסופו של דבר. אבל הוא אמר, 'אוקיי, הם הורידו לי את הקפאת שכר המינימום, בעיקר הורידו לי את המיסוי של קרנות ההשתלמות, הם הורידו את הגזירות האלו, אני אסכים לגזירות של הפחתת שכר, כי זה לא באחוזים כל כך דרמטיים'. וכך מחליטים, אחרי הרבה דיונים, ויתורים פה, מריבות שם, לקצץ 2 אחוזים וחצי משכרם של כל עובדי המגזר הציבורי, שאני אומרת עובדי המגזר הציבורי, זה משרדי הממשלה ורשויות מקומיות ואוניברסיטאות וחברות ממשלתיות, וכל מי שבעצם נכלל במטריה הזאת של מגזר ציבורי, 2 וחצי אחוזים הפחתה מהשכר בשנה הזאת, ואחוז נקודה שתיים הפחתה מהשכר בשנה הבאה.

‏אלעד: אוקיי, כלומר, היו מגעים שהתנהלו בין ההסתדרות הכללית, הסתדרות כלל העובדים במשק, לבין משרד האוצר, אבל איפה המורים? הם לא היו חלק מההבנות, לא ניהלו מגעים?

‏קרן: היו מגעים, אבל המורים אמרו, 'אנחנו לא מסכימים'. כעיקרון הם גם יכלו ליפות את ההסתדרות הכללית שתחליט בשמם. עם המורים אנחנו גם יודעים, יש הרבה מאבקים, שם תמיד כל אחד מסתכל על השני, ההסתדרות מסתכלת על הארגון, הארגון מסתכל על ההסתדרות, החליטו לא לחתום. התקציב, אני מזכירה לך, עבר רק במהלך חודש מרץ, אבל הפחתות השכר התחילו כבר בחודש ינואר, כי היה ברור שהתקציב יעבור, לכן התחילו את ההפחתות בשכר כבר מתחילת השנה, והיה איזשהו תת סעיף שאמרו, 'אם התקציב לא עובר, אז אנחנו מחזירים לכם את הכסף'. אז בעצם, לכלל עובדי המגזר הציבורי, התחילו כבר את קיצוצי השכר בינואר, אבל המורים לא הסכימו לסעיף הזה, ולכן קיצוצי השכר שלהם לא התחילו באחד בינואר, כבר ממשכורת ינואר, והם חיכו עד אחרי שהתקציב עבר. ברגע שהתקציב עבר, ובעצם הפך לחוק, נגעו להם במשכורות. מתי נגעו להם במשכורות? במשכורת אפריל. ואז הם לא ראו קיצוץ של 2 וחצי אחוזים, הם ראו קיצוץ של 3 אחוזים ו-3 עשיריות האחוז, כי זה פשוט היה צריך להתחלק על פחות חודשים.

‏אלעד: אהה, הבנתי. כלומר, יתר העובדים במגזר הציבורי במשק, כן ראו קיצוץ של 2 אחוזים וחצי כבר מינואר, אבל בגלל שהקיצוץ אצל המורים התחיל באפריל, אז פשוט השלימו את הפער, והקיצוץ שלהם יהיה 3.3 אחוזים, כדי לכסות על פרק הזמן שבו המשכורת שלהם לא קוצצה. כלומר, זה מסביר את התחושה שלמורים כאילו קיצצו יותר.

‏קרן: נכון. בינתיים, תוך כדי אישור התקציב, קרה גם עוד עניין. באחת מישיבות ועדות הכנסת, חברי הכנסת החרדים עשו תרגיל. החריגו מהקיצוץ הזה חלק מהמורים החרדים, במוסדות הפטור, מוסדות שמקבלים עד 40 אחוזים מימון מהמדינה. ואז המורים אמרו, 'רגע, לא רק שאתם רוצים לקצץ לנו בשכר, שאנחנו חושבים גם ככה שאנחנו לא מקבלים שכר גבוה, שמעמד המורה מאוד נמוך, שמגיע לנו גם ככה להרוויח הרבה יותר על העבודה הקשה שאנחנו עושים, אתם גם עכשיו מפלים בין מורים במערכת החינוך הממלכתית, לבין חלק מהמורים החרדים'. במילים שלהם, אם אני ככה מנסה להיות קצת יותר גסה, 'כמה כבר אפשר לדפוק אותנו? אנחנו לא מוכנים לאירוע הזה'. ואז התחיל כל הבלגן.

‏אלעד: רגע, אבל תסבירי לי, למה בכלל החריגו את המורים בחינוך החרדי? מה ההסבר?

‏קרן: אין באמת הסבר לעניין הזה. הם אומרים, זה המקח וממכר הפוליטי, זה מה שקרה, התרגיל שעשה חבר הכנסת ישראל אייכלר באחד מהדיונים בוועדת העבודה, אם אני לא טועה, של הכנסת, וזאת החרגה שעשו הפוליטיקאים, הם אומרים, לא הדרג המקצועי, וזה ממילא, הם אומרים, מבחינה משפטית, אלה בתי ספר שמקבלים רק 40 אחוזים מימון מהמדינה, כלומר, שאת רוב המימון שלהם הם לא מקבלים מהמדינה, אז אנחנו לא יכולים לכפות עליהם לגמרי את המשמעת התקציבית הזאת. זה לא הסבר לגמרי הגיוני, זה בטח לא הסבר קביל, אבל זאת המציאות. ומול העניין הזה, באו למורים ואמרו להם, 'אתם צריכים להיות כמו כל עובדי המגזר הציבורי, בבקשה, תיתנו את החלק שלכם'. [מוזיקת רקע שקטה מתחילה] וכשיש כל כך הרבה תסכול שמבעבע, בסוף זה התפרץ.

‏אלעד: חסות אחת וממש מייד חוזרים.

‏[חסות]

‏אלעד: קרן, הרבה מורים בישראל כעסו, גם על מה שקוּצץ להם, וגם על העובדה שלמורים אחרים לא קיצצו. והמורים, בניגוד לקבוצות אחרות במשק, זו קבוצה שלא חייבת רק להישאר כעוסה, היא יכולה לקחת את הכעס הזה, ולתעל אותו לפעולה, לפעולה אפקטיבית אפילו. כי למורים יש ארגונים שמייצגים אותם. ארגון המורים העל יסודיים, זה שמייצג את המורים בחטיבות ובתיכונים. שם חתמו בשנה שעברה על הסכם שכר קיבוצי, אסור להם, לפי ההסכם הזה, לשבות או לצאת בעיצומים, מהם ראינו מחאה בצורה של הפגנות, לא של שביתה. אבל לצידם יש את הסתדרות המורים. יפה בן דוד שעומדת בראש. להם יש אפשרות להפעיל כוח, לצאת בעיצומים, בהשבתה, והרי אלו בדיוק הכלים שאמורים להשתמש בהם בסכסוכים מהסוג הזה, סכסוכים על ענייני שכר.

‏קרן: נכון. בשלב הזה יפה בן דוד ורוב המורים, שהם חברי הסתדרות המורים, הולכים יד ביד ומכריזים על השבתה במשך כמה שעות. שיבושים במערכת הלימודים. ואז משרד האוצר ומשרד החינוך נזכרים שיש כאן בעיה שצריך לטפל. אתה יודע, הם מסוג הדברים המגוחכים. שר החינוך אומר שהוא תומך במאבק של המורים. כן? אותו שר חינוך שרק לפני קצת יותר מחודש הרים יד והצביע בעד התקציב, שבעצם קבע את הקיצוצים האלה, ונכנסים איתם, עם יפה בן דוד, למשא ומתן. ובמשא ומתן הזה מצליחים להגיע להסכם, שבמקום הקיצוץ הזה של שלושה אחוזים ושליש, יקצצו רק אחוז אחד משכר המורים, ויקחו מהם עוד כל מיני דברים אחרים, בכל מיני תוספות, וצ'וּפּרים, וכל מיני סעיפים אחרים בתקציב. איך אומרים לי באוצר? 'לנו זה לא משנה איך מקצצים, אנחנו צריכים בסוף את הסכום שבנינו על המורים שיביאו'. אז מצליחים להגיע לחבילה הזאת, יפה בן דוד באה למורים, אומרת, הקטנתי לכם את הקיצוץ רק לאחוז אחד בשכר, ומפסיקים את השיבושים.

‏[הקלטה] יפה בן דוד: "סוף סוף, עשינו סדר בכל הסאגה הזאת, ובכל האפליה שהייתה. תיקַנו את האפליה שהייתה כלפי עובדי הוראה, וזה בזכות המאבק הנחוש שניהלנו. אנחנו נמשיך יחד להוביל את מערכת החינוך קדימה."

‏קרן: ואז היא נתקלת במרד.

‏[הקלטות]

‏מורֶה: "אני חושב שההסכם הוא הסכם ביזיוני, ההסכם הוא פוגע במשכורת שלנו לאורך שנים. נקבל פחות קיצוץ, אבל בעצם פוגעים לנו במשכורות העתידיות."

‏מורָה: "לא ייתכן שתמיד אנחנו האוכלוסייה החלשה, ותמיד אלינו דוחפים את היד לכיס. כל מי שמדבר…"

‏קרן: היא נתקלת במרד של מורים, שאנחנו בדרך כלל לא רואים אותו. כי בהסתדרות המורים יפה בן דוד שולטת שם ביד רמה. והם אומרים לה, "תשמעי, לא מקובל עלינו. אנחנו מוציאים ימי מחלה".

‏[הקלטה] מנהל בית ספר: "בית הספר שלי היום ריק מתלמידים ותלמידות, כי המורות לא הגיעו. ואיש חינוך אמיתי לא יכול שלא להזדהות עם התגובה הזאת."

‏קרן: 'אנחנו ממשיכים בעיצומים האלו', זה נוגע בעיקר למורים במרכז הארץ, 'כי אנחנו חושבים שנעשה על גבינו מעשה מאוד לא הגון, וגם את האחוז אחד הזה אנחנו לא מוכנים לתת'.

‏אלעד: אז תסבירי לי את זה. כלומר, אמרת בצדק שזה אקט מאוד חריג של המורים. מה קרה הפעם שהוביל אותם לנקוט בצעד כזה?

‏קרן: אני חושבת שבעצם המורים בשלב הזה נלחמים את המלחמה שההסתדרות, ואולי גם כולנו, היינו צריכים להילחם. כי אני חושבת שמה שהממשלה עשתה כאן מבחינה תקציבית הוא חרפה. ובמהלך כל השנה וחצי האחרונות אנחנו רואים כאן תהליכים ותופעות מאוד מאוד בעייתיות, והכל בסוף מנורמל והרוב עובר. וכאן בעצם התנקז זעם מאוד גדול לאנשים שבאמת עובדים מאוד מאוד קשה, ובאמת מרוויחים שכר מאוד מאוד נמוך, שמרגישים שלא מתייחסים אליהם באופן הגון פעמיים. פעם כי הממשלה לא קיצצה לעצמה, ופעם כי חלק מהמורים בסקטור החרדי לא מושת עליהם אותו הקיצוץ. והם בעצם כאן נשאו את דגל המאבק ששוב, בעיניי, גם עובדים אחרים היו צריכים לשאת ולא נשאו.

‏אלעד: זהו, שמה שהתחיל כמאבק ספציפי, נקודתי, על קיצוץ בשכר המורים, כבר אמרנו, הפך לדבר גדול יותר מצידם. מחאה כוללת על מצבה העגום של מערכת החינוך בישראל בכלל, ואפילו מחאה על חוסר שוויון בנטל, בנטל הכלכלי במקרה הזה. וראינו שמה שהתחילה כתנועת מחאה של אנשי הוראה בכלל מכל הארץ, ככל שעברו הימים, התנועה הזו הלכה והצטמצמה למחאה שבעיקר פעלה במרכז הארץ. שוב, אני עושה פה הכללה גסה, אבל בעיקר ראינו אותה במרכז. וכל זה הוביל את מי שהתנגד לצעדי המחאה של המורים, לטעון שלא מדובר במאבק על חינוך, לא מדובר במאבק על כסף, אלא במאבק פוליטי.

‏קרן: נכון, כי חלק מהאנשים שיצאו נגד המורים אמרו, 'הם התחברו לכל מיני גורמים בקפלן, ופתאום יש להם כסף למאבק הזה'. ומי באמת מממן את זה? אני לא יודעת מה החיבור שלהם לקפלן, אני לא יודעת מה היו הפוליטיקות שם, יכול להיות שכן, יכול להיות שלא. אבל אני אומרת שבמהות המורים צודקים. הם לא צודקים בזה שלא צריך להיות להם קיצוץ, כי בסוף אין מה לעשות, כולנו צריכים לשאת בנטל הזה של המלחמה. הם כן צודקים במובן הזה שיש כאן משהו בסיסי מאוד לא הגון, בזה שלא מבקשים מכולם להשתתף בנטל.

‏אבל אז נכנס עוד משתנה למאבק הזה, כי החיים, אנחנו יודעים אלעד, הם מאוד מאוד לא פשוטים. ואז נכנסה בעצם פסיקה של בית הדין לעבודה, שאמרה למורים, 'חברים, הארגון היציג שלכם הגיע כבר להסכם. אתם עכשיו נוקטים בשיטה של הוצאת אישורי מחלה מדומים, שברור שהם אישורי מחלה מדומים. זה לא תקין, ואתם לא יכולים להמשיך לעשות את זה'. ובשלב הזה, חלק מהמורים החליטו להפר את הפסיקה של בית הדין לעבודה, ולהמשיך בהשבתה. אם אתה שואל לדעתי האישית, עם זה יש לי בעיה. כלומר מצד אחד אני מאוד מאוד מצדיקה את המאבק של המורים, אבל אני חושבת עד שזה מגיע לפסיקה של בית משפט. כי בסוף את בית המשפט צריך לכבד.

‏אלעד: נכון, ואת יודעת מה? בטח מי שאמור לחנך את הדור הצעיר, את דור העתיד של ישראל, לא יכול רגע אחד לדבר על חשיבות הדמוקרטיה בשיעורי אזרחות, ואז להפר בעצמו פסיקה של בית המשפט. המורים אמורים לשמש דוגמה. וזו באמת ביקורת שנשמעה על ההחלטה הזו של חלק מהמורים להמשיך בצעדי המחאה למרות הפסיקה של בית הדין. אבל את יודעת, קרן, כל הדבר הזה גורם לי לחשוב על אולי אחת מההשלכות האפשריות של המחאה הזו שהיא מאוד מעניינת. כי בסוף, ראינו כאן מחאה של מורים נגד הממשלה, נגד משרד האוצר, נגד קיצוצים, בסדר. אבל ראינו כאן קבוצה של עשרות אלפי מורים, שהלכו נגד הארגון שמייצג אותם. כלומר, יכול להיות שמה שהתחיל בקיצוץ בתלוש השכר, יגיע בסוף לרעידת אדמה בהסתדרות המורים, וזה גוף שבמתכונת הזו עוד מעט יחגוג מאה שנה להקמה שלו, במתכונות אחרות, הוא קם אפילו לפני. יכול להיות שאנחנו רואים פה איזה סוג של שינוי בכל מה שקשור לגוף הזה?

‏קרן: את זה אנחנו נצטרך לראות. אבל, ללא ספק, המאבק הזה הוא סוג של ציון דרך. אני לא זוכרת מרד כזה ביפה בן דוד. כלומר, בפירוש, יש כאן כוח שהתאגד, שקם מתוך השטח, וקרא תיגר על המנהיגות שלה. בסוף, או נכון לרגע זה, זה לא הצליח להם. נכון לרגע זה, הקיצוץ קורה. נכון לרגע זה, המורים חזרו ללימודים ומערכת החינוך פועלת כסדרה. אבל הם אומרים שהם ימשיכו במאבק שלהם, כמו למשל, הפגנות ענק. ואגב, יש לזה גם תמיכה מסקטורים אחרים במשק, עובדים סוציאליים ורופאים, שהביעו תמיכה במאבק של המורים. האם לאורך זמן זה יסמל את ההתפוררות של הסתדרות המורים? אני חושבת שאת זה מוקדם להגיד. יפה בן דוד מנהלת ארגון מאוד חזק, היא אישה מאוד חזקה, היכולת שלה לשלוט בארגון מאוד חזקה, אבל כן, היא נפגעה, וזה יותר ממכה קלה בכנף.

‏[מוזיקה]

‏אלעד: קרן מרציאנו, תודה.

‏קרן: תודה, אלעד.

‏אלעד: ותודה ליעל אודם.

‏וזה היה "אחד ביום" מבית N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו רום אטיק, תחקיר והפקה הילה פז, דניאל שחר, שירה אראל ועדי חצרוני. על הסאונד יובל ברוסילובסקי, יאיר בשן יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

‏אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם מחר.

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה