הדיווחים והחשדות שהתפרסמו לאחרונה סביב לשכת ראש הממשלה, מדברים על שיפוץ פרוטוקולים, על הדלפת מסמכים והוצאתם מהקשר, על החזקה של מידע אישי רגיש. וכל זה קורה - לכאורה - בחדרים הסגורים, במקומות שבהם מתקבלות ההחלטות הגורליות ביותר, אלו שמשפיעות על החיים של כולנו. והפרשות האלו לכאורה מלמדות שייתכן והאמת סביב ההתנהלות של הדרג המדיני הבכיר במלחמה, נמצאת בסכנה. הפעם אנחנו עם הפרשנית המדינית דנה ויס - מנסים לעשות סדר בשלוש הפרשות השונות שנקשרו בלשכת ראש הממשלה.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 14/11/2024.
[חסות]
אלעד: היום יום חמישי, 14 בנובמבר, ואנחנו "אחד ביום", מבית N12.
[מוזיקת פתיחה]
אני אלעד שמחיוף, ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו, סיפור אחד ביום, בכל יום.
מעט מאוד אנשים, יודעים מה קורה עכשיו בחדרים הסגורים, בדיונים החשאיים, בדיוק במקומות שבהם מתקבלות ההחלטות הכי גורליות, שמשפיעות על החיים של כולנו. זו הרי הפרקטיקה, זו הדרך שבה אמורה להתנהל מדינה מתוקנת בזמן מלחמה.
את הסיפור האמיתי, של מה שקורה בחדרים האלה, אנחנו אמורים לשמוע בעוד שנים, במסקנות של ועדת חקירה, או בעוד עשרות שנים, כשמסמכים ופרוטוקולים בדרך כלל מתפרסמים, ופגה תקופת החיסיון.
אבל, תתארו לעצמכם שבעוד 50 שנה, הילדים שלנו יקבלו פתאום התראה באייפון 66 שלהם, או מה שלא יהיה להם אז, הם יכנסו לאתר שבו יוצגו הפרוטוקולים המלאים, מדיוני הקבינט שנערכו במלחמת שבעה באוקטובר 2023, ולא הסיפור האמיתי יהיה כתוב שם, אלא סיפור אחר, סיפור שמישהו שינה, שמישהו עיוות, סיפור שנכתב אחרי שהדיון הסתיים.
אם נשפוט, לפי דיווחים וחשדות שהתפרסמו בימים האחרונים, אז יש מצב שזה יקרה, או לפחות יש מי שפועל לכאורה כדי שזה יקרה. כי סביב לשכת ראש הממשלה, נקשרו לאחרונה פרשות, שמדברות בדיוק על זה. על ניסיון לשפץ פרוטוקולים, על הדלפת מסמכים והוצאתם מהקשר, על החזקה של מידע אישי רגיש. פרשות שמלמדות, שוב, לכאורה כמובן, שהאמת, האמת סביב ההתנהלות של הדרג המדיני הכי בכיר במלחמה הזו, האמת הזו נמצאת בסכנה.
[מוזיקה]
אז הפעם אנחנו נהיה כאן עם הפרשנית המדינית שלנו, דנה וייס, וננסה לעשות סדר בשלוש הפרשות השונות, שנקשרו בלשכת ראש הממשלה.
[מוזיקה]
שלום דנה.
דנה: שלום אלעד.
אלעד: אז לפני שנצלול פנימה, כשאנחנו מסתכלים על הפרשות העיקריות שנחשפו בשבועות האחרונים, ומיוחסות לגורמים בלשכת ראש הממשלה, יש ביניהן מכנה משותף? יש חוט מקשר בין כולן?
דנה: כן, אני חושבת שהמכנה המשותף הוא קודם כל ניסיון לשלוט בנרטיב. ולוודא שגם ההיסטוריה, וגם ועדת חקירה, אם תקום, וגם התודעה הציבורית עכשיו, בכל שלושת הבמות האלה, הסיפור יהיה כמו שראש הממשלה ואנשיו רוצים שהוא יסופר, ולא בהכרח כמו שהוא קרה באמת, או כמו שאחרים חושבים שהוא קרה.
אלעד: זהו, כשאת מדברת על סיפור, ועל נרטיב, אז כמובן שהנרטיב הזה נוגע לתקופה שלפני שבעה באוקטובר, למתקפה עצמה, ולתקופה שהגיעה אחרי. ובהקשר הזה, אפשר להתחיל עם פרשה שאומנם לא קרתה ראשונה בסדר הכרונולוגי, אבל יש בה בינתיים יותר מידע בהשוואה לאחרות, והמעורבים בפרשה, לפחות חלקם, נמצאים במעצר. וזו - הפרשה שבמרכזה אדם צעיר, בשם אלי פלדשטיין. ספרי לי דבר ראשון, מי הוא?
דנה: אלי פלדשטיין הוא קצין בדובר צה"ל, הוא מגיע מרקע חרדי, הוא מאוד מחובר, מאוד מקושר. הוא היה הדובר של בן גביר, ואחרי שהרומן שמה הסתיים, הוא הגיע לעבוד בלשכת ראש הממשלה אצל יוסי שלי. הוא לא עבר סיווג ביטחוני, לשכת ראש הממשלה מתעקשת שהוא גם לא הועסק על ידה, והוא לא קיבל שכר.
אבל אנחנו ראינו אותו בשלל תמונות, בשלל אירועים, עיתונאים שעבדו איתו מתחילת המלחמה, באופן מאוד צמוד, הוא הוצג כמי שמרכז את הקשר בין לשכת ראש הממשלה ובין ה… תא הכתבים הצבאיים, והנושא הביטחוני. והוא היה דומיננטי מאוד בסביבת ראש הממשלה מאז תחילת המלחמה.
אלעד: אוקיי, אז אותו פלדשטיין נמצא במרכז, ואיתו בפרשה הזו, מסמכי מודיעין רגישים מסווגים מאוד, שאיכשהו הגיעו אליו. אז מה אנחנו יודעים, מה אפשר לומר, על הפרשה הזו?
דנה: א', צריך לומר שני דברים: אנחנו מתנהלים תחת צווי איסור פרסום, וב', אנחנו חיים מפי גרסאות של עורכי דין. וגרסאות של עורכי דין, הם בדרך כלל צד אחד, או דרך אחת, לראות את המציאות, ולכן אנחנו צריכים להיות זהירים בשני הדברים האלה. פרשת פלדשטיין בעצם, לוקחת אותנו אל מאחורי הקלעים, לאירוע שנחשפנו אליו בחודש ספטמבר, שבו היה פרסום בעיתון הגרמני ה"בילד".
[הקלטה] דני קושמרו, חדשות 12: "ועכשיו אל המסמך שמפרסם הבוקר ה"בילד" הגרמני, הם מציגים מסמך, סודי כביכול של חמאס, שמפרט את האסטרטגיה של הארגון במשא ומתן מול ישראל, המסמך שלטענת העיתון, חתום על ידי סינוואר עצמו, הוא מראה כיצד חמאס ניסה… לתמרן את הקהילה הבינלאומית, להפעיל לחץ על המשפחות של החטופים, להתחמש מחדש, בין השאר נכתב שם שחמאס מעוניין להאריך את המשא ומתן, כדי להשיג תנאים טובים יותר, תוך התעלמות מסבל האזרחים הפלסטינים בעזה, במסמך אין התייחסות…"
דנה: והפרסום הזה בעצם תמך את הנרטיב שהבעיה המרכזית בדרך לעסקת חטופים, היא קודם כל, ולפני הכל, אצל סינוואר. זה היה מסמך שבעצם בא, ותיאר את האסטרטגיה הכללית של סינוואר, איך הוא רוצה בעצם גם לערבב פה את הכוחות אחד נגד השני, וגם אין לו שום כוונה ללכת לעסקת חטופים.
אלעד: זהו, זה היה, דנה, רק אני אזכיר, מסמך, שנטען שנמצא על מחשב, שאולי הוא היה המחשב של סינוואר עצמו. מסמך שפירט תוכנית סודית, כך הוגדר, של חמאס, להפעיל לחץ על ישראל, להתיש את ישראל, להפעיל לחץ פסיכולוגי על משפחות החטופים בישראל, והפרסום הזה ב"בילד", הובלט מאוד, הוא זכה להרבה הדים ול-follow-up-ים, גם בארץ!
דנה: אנחנו ראינו את זה בזמן אמת, ראינו שראש הממשלה מתייחס לפרסום הזה גם בפתח ישיבת הממשלה, וגם בראיונות שהוא עושה בחו"ל.
[הקלטה] ראש הממשלה, בנימין נתניהו: "בסוף השבוע האחרון, פרסם העיתון הגרמני "בילד", מסמך רשמי של החמאס, שחושף את תוכנית הפעולה שלו, לזרוע פירוד בתוכנו, להפעיל לוחמה פסיכולוגית על משפחות החטופים, להפעיל לחץ פוליטי - פנימי וחיצוני - על ממשלת ישראל, לקרוע אותנו מבפנים, ולהמשיך במלחמה, עד להודעה חדשה, עד תבוסת ישראל. רובם המוחלט…"
דנה: וכבר בזמן אמת, כש… אנחנו, גם בחדשות 12, הגשנו את המסמך המדובר לצנזורה, הוא נפסל, בטענה שהוא פוגע בביטחון המדינה, ואז פגשנו אותו בעיתון.
מה שעושה הפרשה הזאת, זה בעצם מחברת אותנו, אל מאחורי הקלעים של האירוע, ולפי הנטען, אלי פלדשטיין בעצם, יצר קשר או הם יצרו קשר איתו, עם קצינים ונגדים ביחידה מאוד משמעותית של חיל המודיעין, שלמעשה, פתחו לו, ערוץ מקביל, וניקזו, דרך הערוץ הזה, מידע וחומרי מודיעין, שלא עבר בצינור הרגיל והמקובל. והחומרים האלה, בסופו של דבר, מצאו את עצמם בעיתון "דה בילד" [כך במקור] ובפרסומים זרים, וזכו אחר כך להדהוד, על ידי ראש הממשלה וסביבתו.
הפרשייה היא בעצם על זה שנפער פתח, יש דליפה, דלף, של מידע מודיעיני מסווג, במקרה הזה מידע מודיעיני גולמי, שיוצא בדרך לא חוקית, לידיים של דובר בלשכת ראש הממשלה, ומוצא את עצמו, מתפרסם בתקשורת זרה, למרות שהצנזורה ניסתה לעצור את הדליפה הזו, לא הדלפה, אלא דליפה של מידע מודיעיני, בהפעלת צנזורה על התקשורת הישראלית.
אלעד: רגע תסבירי לי את ההבדל, כי את אומרת לא הדלפה, אלא דליפה. מה הפער?
דנה: כי, מה שבאמת עומד במרכז הפרשה, זה לא ההדלפה, כי הדלפות היו, הדלפות יהיו, ואלעד, בתור עיתונאים, אנחנו גם מקווים שהדלפות יהיו.
פה החומרה של הדבר, זה שבעצם במקום שבו אמורים לשמור על הסודות של הצבא, על החומר המודיעיני, על המקורות, שמביאים את החומר המודיעיני הזה, האופן שבו מפיקים את החומר המודיעיני הזה, נפער פתח מסוכן, שדרכו יוצאים חומרים, באופן ש… גורמי החקירה אומרים - מסכן… סיכן ומסכן חיי אדם, את ביטחון החיילים, ואת ביטחון החטופים. והדלף הזה, עד שלא יודעים איפה הוא נמצא, ומאתרים אותו, וסותמים אותו, ממשיך לסכן את ביטחון המדינה. עכשיו, זה מסמך… המסמכים האלה, הם לא מסמכים שמצאו את מקומם בתיק המודיעין שעובר ללשכות… האלופים, לרמטכ"ל, לשר הביטחון ולראש הממשלה.
זה מידע גולמי, שמישהו שהוציא אותו החוצה, ידע איפה לשלוף אותו מבין הררי המידע בתוך הכוננים, וידע גם להעביר אותו לידיים הרלוונטיות, להלן, הדובר, שמשוייך ללשכת ראש הממשלה, כדי שיעשה בו שימוש.
אלעד: הבנתי. במילים אחרות, עיקר החקירה ועיקר החומרה של הפרשה, היא מהדרך שעשה המסמך הזה החוצה מיחידה מסווגת בצה"ל. והרגע שבו הבינו שמסמך כזה בכלל דלף, הוא כשהגיע הפרסום ב"בילד". היה גם פרסום שבא אחר כך ב-"Jewish Chronicle" הבריטי, שם דיברו על תוכנית, לכאורה, שהגה סינוואר, להבריח חטופים דרך מנהרות בציר פילדלפי מחוץ לעזה, אלא שהפרסום ב-"Jewish Chronicle" התברר כמפוברק, אין תוכנית כזו, לא הייתה. הביוגרפיה של הכתב, התגלתה ככזו עם הרבה אי-דיוקים בתוכה, העיתון הבריטי הסיר והתנצל על הכתבה, וניתק גם קשר עם הכתב. לגבי ה"בילד" התברר שהמסמך שהוצג שם, הוצא מהקשר, גם שם היו אי דיוקים בדיווח. אבל דנה, אם אנחנו מתמקדים בדרך שעשה המסמך עוד לפני שהגיע לתקשורת הזרה, אל מחוץ לאותה יחידה מסווגת של צה"ל, יש ארבעה משרתים חשודים, שבעצם ההדלפה הזו, הם פגעו בביטחון המדינה, הם סיכנו חיי חיילים וחיי חטופים, וחשפו מקורות מודיעין. אז איך החשודים האלה מסבירים, את מה שהם עשו?
דנה: אז אנחנו, שוב, שומעים את הטענה שלהם מעורכי הדין, והטענה שלהם אומרת שהם לא פעלו נגד ביטחון המדינה, אלא להפך, הם פעלו מתוך תחושת שליחות, כדי להגן על ביטחון המדינה, וכדי להגן על החטופים, ולקדם עסקת חטופים. והם חשבו שהמסמך הזה, שהם ראו, מחויב שיראה אותו ראש הממשלה, ולכן הם יצרו את הקשר הזה, כדי להביא את הדברים האלה לידיעת ראש הממשלה, כדי שיפעל בהתאם. זאת הטענה שלהם.
עכשיו, זה - בסופו של דבר, פחות רלוונטי. קודם כל רלוונטי העובדה שהם כמובן, פעלו בניגוד לנהלים, כמובן עברו על החוק, כמובן סיכנו את ביטחון המדינה, מכיוון שהם היו אמורים לדעת, מה המשמעות של הדלפה של מסמך כזה, מה זה מלמד את האויב על מאיפה הוא מופק. והטענה שהם לא פעלו כדי לפגוע בביטחון המדינה היא מאוד משמעותית מבחינתם, כי זה שם אותם ברף אחר של ענישה, אין ספק שאנחנו מבינים למה זה קו ההגנה שלהם. אז הם אומרים: "נכון, טעינו, עשינו את זה בדרך לא נכונה, לא היינו צריכים לעשות את זה, אבל המניע שלנו, היה מניע טהור, היה מניע בעד המדינה", אבל זה כבר, איך אומרים, טיעונים לעונש.
אלעד: הבנתי, אז הטענה שלהם, היא שהם לא פעלו באופן הזה כדי לפגוע בביטחון המדינה, אלא להפך. כלומר, הם הרגישו שראש הממשלה חייב להיות מודע, למסמך הזה, אולי גם למסמכים אחרים, ולכן העבירו את המסמך לאלי פלדשטיין, מי ש… הם הכירו כאדם שנמצא בסביבתו של ראש הממשלה, כדובר שלו. והוא, אותו פלדשטיין, מה הוא אומר, מה הוא טוען?
דנה: אנחנו עוד לא באמת יודעים מה הגרסה שלו באופן מלא. יש שם גם צו איסור פרסום, הוא היה מנוע פגישה של עורך דין, ואני מעריכה שמכל הגיבורים, הוא גם האדם שישהה במעצר יותר מאחרים, מכיוון שהוא בעצם המחולל של האירוע. אבל כן למדנו, בימים האחרונים, מפי עורך דין פטמן, שמייצג את אחד החשודים, מהצד של הצבא, של המודיעין, ש… לדברי הלקוח שלו, אלי פלדשטיין אמר לו שראש הממשלה קיבל את המסמך, ראש הממשלה גילה בו עניין רב, פינה את לוח הזמנים שלו כדי להעמיק במסמך, ולקיים בו דיונים, ורצה לקבל עוד.
[הקלטה]
עו"ד פטמן: "מה הוא אמר לעצמו? שזה דבר שראש הממשלה צריך לדעת, והשיתוף פעולה שהוא קיבל, והדרך שבה… התשובות שהוא קיבל, גרמו לו להאמין, שהמידע מגיע למקום שאליו הוא כיוון…"
יניר קוזין, גלצ: "התשובות שהוא קיבל מפלדשטיין."
עו"ד פטמן: "בוודאי."
יניר קוזין, גלצ: "כלומר אלי פלדשטיין אמר לו: "אני מעביר את זה לראש הממשלה", הוא לא אמר לו "אני עושה בזה שימוש תקשורתי"."
עו"ד פטמן: "לא, הוא לא אמר "אני מעביר", הוא אמר "אני העברתי, וראש הממשלה רוצה עוד והוא מפנה יום שלם לטפל בעניין הזה"."
יניר קוזין, גלצ: "די! זה מה שהוא אמר לו?"
דנה: זאת הטענה שהניח עכשיו עורך דין פטמן. לפי הלקוח שלו, ראש הממשלה קיבל את המסמך, התעניין במסמך, ורצה עוד מהציר הזה.
אלעד: וזהו, אלו שאלות גדולות, שנמצאות במרכז הפרשה. האם פלדשטיין העביר את המסמך לראש הממשלה? האם כל המהלך הזה נעשה לבקשת ראש הממשלה, או בידיעת ראש הממשלה? ובכלל, מה מידת המעורבות, של ראש הממשלה ובכירים בלשכה, באותה דרך שעשה המסמך מיחידה מסווגת בצה"ל, לאלי פלדשטיין, ואחר כך לתקשורת הזרה? ואלו שאלות, אנחנו לא יודעים את התשובות. ולפחות בהתחלה, בסביבת נתניהו, דאגו מאוד להרחיק את פלדשטיין מהם, מהלשכה.
דנה: זה באמת הנושא המעניין, זה ההתייחסות של ראש הממשלה. התגובה הראשונית הייתה, לא מכירים אותו, לא עבד בלשכה. והגרסה הזאת הלכה והתפתחה, מכיוון שראו את פלדשטיין בתמונות, וכל מי שעבד עם פלדשטיין ידע שהוא מייצג, מבחינת פלדשטיין, אבל גם מבחינת הלשכה, את ראש הממשלה, ולכן התגובה הלכה והתפתחה, אחר כך זה עבר ל"יש כאן חקירה שהיא אכיפה בררנית, יש כל כך הרבה הדלפות. למה חקרו רק את ההדלפה הזאת, בזמן שהיו הדלפות אחרות, שסיכנו לא פחות את המשא ומתן לחטופים?" ואחרי שהטענה הזאת של אכיפה בררנית נענתה בתשובה: "אף אחד לא ידע לאן תלך החקירה כשפתחו אותה" - פתחו אותה כי ראו דלף מסוכן של מידע מודיעיני רגיש, ורצו לסגור את החור הזה. לא ידעו שזה יגיע בסופו של דבר לפלדשטיין, וכמובן לא ידעו שזה יתגלגל ללשכת ראש הממשלה.
אז אחרי שהטענה על אכיפה בררנית נענתה בטיעונים מהותיים, הגיעה התגובה של הימים האחרונים, שבעצם בה ראש הממשלה דווקא מחבק את פלדשטיין ואת החשודים, ובא ואומר שיש כאן בעצם ניסיון להתעמר בהם, כדי להפיל ממשלת ימין, ולהתעמר בהם, כדי להפיל את ראש הממשלה. כלומר, זו תגובה… מתפתחת.
אלעד: אז זהו, שווה לזכור כאן, דנה, שעם או בלי קשר, לשינוי הטון, מלשכת ראש הממשלה, אנחנו שמענו בימים האחרונים ציטוטים, שנאמרו מפי מקורבים של פלדשטיין, שמאשימים את נתניהו בכך שהוא, לדבריהם, "זרק אותו מתחת לגלגלים", השתמש בו.
דנה: יכול להיות שהמטרה היא גם, שעורך הדין שפגש את פלדשטיין בפעם הראשונה, תחת הרושם של 'לשכת ראש הממשלה זורקת אותו מתחת לגלגלים', עכשיו יכול לבוא ללקוח שוב ולהגיד: "רגע, רגע, רגע, הם מחבקים אותך, תחשוב פעמיים".
אלעד: והתגובה החדשה, הטון החדש שיוצא מסביבת ראש הממשלה, שם, כמו שאמרת, מדברים עכשיו על אכיפה בררנית, זה מצטרף הרי, לטענה של נתניהו שהיא לא חדשה, שיש הדלפות, מדיונים רגישים. הוא כבר העלה לא פעם, יוזמה לחוקק מה שנקרא "חוק פוליגרף", הוא טוען כבר תקופה ארוכה, שיש הדלפות של מידע מסווג, ואגב, לא מן הנמנע שהוא צודק.
דנה: כן, הנה בתגובה האחרונה שלו, ראש הממשלה אומר שאפילו לא התבצעה חקירה אחת על שיטפון ההדלפות הפליליות מהקבינט, ומצוות המשא ומתן במשך כל המלחמה, והוא גם אומר, שההדלפות הפליליות האלה חשפו בפני איראן, חיזבאללה וחמאס מידע ביטחוני רגיש, וגרמו נזק לביטחון ישראל, ולמאמצים לשחרור החטופים. ראש הממשלה כבר קובע שאלה הדלפות פליליות.
תראו, אנחנו, כעיתונאים, האחרונים שצריכים לדבר על הדלפות, אבל בכל זאת אני חושבת, שיש כאן הבדל בחקירה הרלוונטית שהשב"כ מנהל. ושוב, זה לא על ההדלפות, זה על האופן שבו המידע דלף, ויצא, מהמקום הכי רגיש בצה"ל, והמשמעות של הדליפה הזאת, המחיר המשמעותי, הפגיעה הכל כך ברורה בביטחון המדינה, ולטענת השב"כ וצה"ל, גם בביטחון החיילים וחיי החטופים.
עכשיו, ראש הממשלה, לאורך כל השנים, מדבר על הדלפות, והוא תמיד אומר שהוא גם ייזום חקירות נגד הדלפות, אבל עד עכשיו לא ראינו אף יוזמה של ראש הממשלה, בעצמו, לחקור את ההדלפות. זה די מזכיר את כל הדיונים, שהוא דורש חקיקה בעניין הפוליגרף, אבל בסוף החקיקה הזאת לא יוצאת לפועל.
[מוזיקה]
אלעד: חסות אחת, ואנחנו חוזרים.
[חסות]
טוב, אז דנה, דיברנו על הפרשה שבמרכזה נמצא אלי פלדשטיין, העברת מסמך מסווג ורגיש מיחידת מודיעין אל פלדשטיין עצמו, ואחר כך פרסום, של המסמך הזה, בצורה מעוותת משהו, בעיתון גרמני.
זו פרשה חמורה, נטען שהיא… כוללת פגיעה בביטחון המדינה, פגיעה בחיי אדם, חיי חיילים, חיי חטופים, ואתמול - בית המשפט האריך בעוד יום אחד את המעצר של פלדשטיין, אבל גם מתח ביקורת, על החוקרים, בטענה שהם לא מקדמים את החקירה בקצב מספק. אלא שזו לא הפרשה היחידה, שיוצאת מלשכת ראש הממשלה בימים האחרונים, כי נחשפה עוד פרשה, שם - הטענה היא שגורם בלשכה, ניסה לכאורה, לשפץ, ולשנות פרוטוקולים, מדיונים ביטחוניים. במה מדובר? מה אנחנו יודעים?
דנה: אנחנו יכולים להבין, שהימים הראשונים, אחרי השבעה באוקטובר, מאוד מטרידים את לשכת ראש הממשלה, ואולי גם את ראש הממשלה עצמו. משהו שם בהתנהלות, מאוד מאוד מטריד, את הסובבים אותו, ואת ראש הממשלה, אולי בתגובות שלו, אולי באופן שבו הלשכה וראש הממשלה תפקד, בעיקר בשאלה מה ידע או לא ידע. ולכן ה… עיסוק הזה, הוא לב הפרשה, שמכונה "פרשת אבי גיל והפרוטוקולים".
ואנחנו יודעים שגם כאן, יש צו איסור פרסום, ואנחנו יכולים להסתמך בעניין הזה על החשיפה, בקיץ האחרון, של העיתונאי נדב איל מ"ידיעות אחרונות", שהמזכיר הקודם של נתניהו, אבי גיל, שלח במעטפה סגורה, בכתב ידו, תלונה אישית, ליועצת המשפטית לממשלה, ובה הוא בעצם טען, שנעשה ניסיון של אנשים בלשכת ראש הממשלה, לשפץ פרוטוקולים, וסיכומי דיון, במהלך המלחמה. ואנחנו יודעים שנפתחה חקירה פלילית בעניין הזה, ואנחנו יודעים שנעשו פעולות חקירה, בלשכת ראש הממשלה, שהייתה פשיטה של המשטרה, שלקחו משם פרוטוקולים, ומסמכים נוספים.
ואנחנו יודעים לומר, שהעניין המרכזי נסוב סביב שני דברים. א' - אותו לילה, שבין השישי לשביעי באוקטובר, מה ידעו או לא ידעו? איזה התראות התקבלו ומתי? וגם להבנתי, ניסיון לבדוק ולקבל פרוטוקולים, ולשפץ אותם אולי, של פרוטוקולים, גם, מהתקופה הקודמת, של ממשלת בנט-לפיד.
אבל יש כאן מזכיר צבאי, שמרגיש צורך לשלוח מכתב, דמיין את זה, כן? בכתב יד, בתוך מעטפה, כדי שאף אחד לא יראה, ליועצת המשפטית לממשלה, שבה הוא בעצם מעלה את כל הנושא הזה של - מה נאמר? מתי נאמר? מה נכתב? מי כתב? ובעצם טוען שנעשה ניסיון לקחת את המסמכים האלה, ולשנות, באופן לא חוקי, את מה שנאמר בהם. זה ליבה של הפרשייה השנייה שמכונה "פרשיית אבי גיל", שהיא נמצאת בחקירת משטרה.
אלעד: ובכלל, אנחנו רואים לא מעט דיווחים לאורך השנה האחרונה, שנוגעים בדיוק בזה, בהתעסקות בפרוטוקולים, תמלילים, מסמכים רגישים. כי כבר בנובמבר לפני שנה, דיווח העיתונאי גידי וייץ מ"הארץ", שבלשכת ראש הממשלה, ביקש בכיר מקצרניות, להעביר לידיו פרוטוקולים חסויים. מהימים ממש שאחרי מתקפת חמאס, כבר הייתה התעסקות בלשכת ראש הממשלה, בנושא הפרוטוקולים.
דנה: כן, נכון, ואני חושבת שבכל האירועים האלה, אנחנו כבר מתקשים לעקוב אחרי הפרטים הקטנים. מרוב שיש כאן בְּעֵרָה יומיומית, אבל אין ספק שזה, זה האינדיקציה. ואני אתן לך עוד אינדיקציה סביב הפרוטוקולים, העובדה שבתחילת המלחמה, היו אנשים שבדקו, האם הרמטכ"ל מגיע עם מכשיר הקלטה, רצו לבדוק באופן פיזי אם הרמטכ"ל מגיע עם מכשיר הקלטה משלו לדיונים. עכשיו, הצבא אומר, הקלטות של הדיונים - זה כלי עבודה שלנו. אחרי שמקליטים את הדיונים, אנחנו מתמללים אותם, מתרגמים אותם, ומבחינתם גוזרים את הפעולות לביצוע.
וכבר בראשית המלחמה, בעצם, לשכת ראש הממשלה, מחליטה שכל הדיונים, שמתקיימים אצלה, לא יוקלטו, ולא יתומללו, אלא על ידי אנשי ראש הממשלה, וגם לוקחים מזכירה אישית של ראש הממשלה, והופכים אותה לקלדנית.
ואנחנו כבר יכולנו לראות אז, אולי לא שמנו לב מספיק לעניין, ורק בדיעבד מבינים, שהוא פוגש אותנו עכשיו בפרשיות, מה הייתה הכוונה - כמה אנרגיה, כמה תשומת לב, וכמה דברים נעשו כדי להבטיח את השליטה המוחלטת - בפרוטוקולים, בסיכומים, בנרטיב, עד כדי כך, שבודקים אם הרמטכ"ל, רמטכ"ל מדינת ישראל, מגיע עם מכשיר הקלטה, ומוודאים שבכל הדיונים שמתקיימים אצל ראש הממשלה, ומוודאים שהדיונים אכן יתקיימו אצל ראש הממשלה, השליטה בסיכום של הדיונים, תהיה בידיים של אנשי ראש הממשלה. לא משנה אם זה נראה מוזר, לא משנה אם יש כאן דברים שמריחים לא טוב, כמו לקחת מזכירה אישית ולהפוך אותה לכותבת פרוטוקולים, שזו משרה שצריך לעבור אליה סיווג ביטחוני, וצריך לוודא שזה באמת אדם שאין לו פניות, ואין לו שום שיוך פוליטי. ולא משנה אם גם בדרך, צריך אפילו להשפיל רמטכ"ל, ולבדוק אם הוא מגיע עם מכשיר הקלטה.
אלעד: אז אני לוקח אותך, או ליתר דיוק - אני מבקש שתקחי אותי, לפרשה השלישית, שלפחות דווח ונטען, שהיא קשורה, לפרשה השנייה שדיברנו עליה. והפרשה הזו - עניינה חומר אישי רגיש, מביך, שנאסף והוחזק בלשכת ראש הממשלה, על - קצין בצה"ל.
דנה: נכון. הטענה היא, שאותו בכיר בלשכה, שהוא צחי ברוורמן, ראש הסגל, החזיק באופן כזה או אחר, תיעוד רגיש, על קצין במזכירות הצבאית בלשכת ראש הממשלה, מי שאמון על כל נושא המודיעין. ובאמצעות החומר הרגיש הזה, ניסה להשפיע על התרשומות וזיכרון הדברים, מליל השבעה באוקטובר. זה בעצם, בגדול, המסגרת.
לפי הטענה, ברוורמן, לכאורה, מחזיק תיעוד רגיש של הקצין, וברגע שיש לו תיעוד רגיש של הקצין, הוא חשב שהוא יכול באמת, להשפיע על המהלכים, לגרום לו לשנות תיעודים. אותו קצין הולך לרמטכ"ל, הולך גם לאבי גיל, ובעצם, בא ואומר, ושם את הדברים על השולחן.
אלעד: אז זהו, אנחנו רוצים להיזהר ולהיות מדויקים כאן. צחי ברוורמן מאיים כעת בתביעה, הוא דורש מתאגיד "כאן" ומהכתב מיכאל שמש, מי שחשף את הסיפור, פיצוי של 100,000 שקל והתנצלות. ברוורמן טוען שהוא לא מחזיק בתיעוד רגיש על קצין, לא ניסה לסחוט קצין, הוא אומר שכל הטענות הללו שקריות. הטענה שעלתה בדיווחים, לאו דווקא באמת אומרת שבוצעה סחיטה, אלא מדברת על כך שיש בלשכת ראש הממשלה, תיעוד רגיש של קצין ביחידה מסווגת מאוד, ויש גם את מי שקושר, בין הטענה הזו, לבין - הטענה שמסמכים מסווגים ורגישים מצאו את דרכם, לבכירים בלשכת ראש הממשלה. ולכל זה הצטרפה, דנה, עוד פרשייה, אולי אפשר לקרוא לה אירוע, העובדה שבכירים בלשכת ראש הממשלה השיגו, והחזיקו, תיעוד של שר הביטחון לשעבר גלנט, שהתעמת עם מאבטח במשרד ראש הממשלה.
ועכשיו כשבעצם סקרנו, את הפרשות המרכזיות, כשנכנסנו לפרטים הידועים, ולמה שאפשר לומר. אני אשאל אותך מה כל זה מלמד אותנו? מה זה מלמד אותנו על לשכת ראש הממשלה? מה זה מלמד אותנו על האופן שבו הכוורת הקרובה ביותר של נתניהו פועלת, מאז שהתחילה המלחמה?
דנה: אז דיברנו על זה שיש פה, בעצם, ניסיון לשלוט בנרטיב. אבל הדבר השני שמחבר, אלעד, זה הסביבה, שבה מתנהל היום ראש ממשלת ישראל. אני מלווה את ראש הממשלה כבר שנים ארוכות, ותמיד, בסביבת ראש הממשלה, היו אנשים משכבם ומעלה [כך במקור]. גם מסביבתו של אריאל שרון, וגם נתניהו בראשית הקדנציות שלו, היו אנשים משמעותיים, רציניים, שיכלו גם לאזן את ראש הממשלה, שיכלו להקשיב לו ולהגיד: "עד כאן". קח את יואב הורוביץ, מי שהיה ראש הסגל שלו, ואחר כך מנכ"ל משרד ראש הממשלה. אני ראיתי סיטואציות, שבהם הוא ידע… לתת לראש הממשלה, ככה, אתה יודע, לסמן לו קו. והיום אם אנחנו מסתכלים על לשכת ראש הממשלה, אין אנשים כאלה. אין שמה עכבות ואין קווים אדומים, ויש איזו תחושה שהכל מותר, והכל מקדש את המטרה. וגם הסביבה השתנתה, המקום של הרשתות החברתיות, מכונות הרעל שפועלות, המקום שמייחסים לתודעה הציבורית, ולקרב על התודעה הציבורית, הוא הרבה יותר גדול ממה שהיה פעם.
ואם אנחנו מסתכלים על הפרשיות האלה, אני חושבת, שזה לא רק הניסיון להשתלט על הנרטיב, זה גם התחושה ש… אפשר לעשות כל מה שצריך כדי להשיג את המטרה, ואין מבוגר אחראי שיעצור את הדברים, אלא להיפך, איזו תחושה, של נאמנות מוחלטת, של ביצוע מוחלט, של - גם אם זה אומר לכופף ולעקוף, ו… העיקר שנשיג את המטרה. היה משהו בסביבה הזו, ובאווירה הזו, שגרמה לכל הקווים האדומים האלה להשחק, ולעבור על החוק בכל מה שקשור לסודות מדינה, וללכת להקלטות וסיכומי דיון, שלכאורה זה הדבר הכי טכני בעולם, אבל כנראה שזה לא טכני ויש… זה מהותי.
וזה נראה שולי, כי כולם מדליפים, וכאילו הכל עובר. ובשורה התחתונה, למזלנו, עדיין היו שמה שומרי סף, שעצרו את האירוע הזה. כי תדמיין לך, שבמקום האלוף אבי גיל, המזכיר הצבאי, היה מישהו אחר, שלא חשב שזה כזה חמור. ואז היה פוגש רמטכ"ל ושב"כ, שאמרו - למה לנו לחקור? זה יעשה לנו כאב ראש, שיתקפו אותנו. ולא הייתה שם היועצת המשפטית לממשלה שהייתה מתעקשת שתהיה חקירה.
זאת השאלה שצריכה להטריד אותנו. כי בסוף שוב קיבלנו כאן עדות והוכחה, למה שומרי הסף, ולמה ההקפדה על המסגרת, ועל האנשים שמאיישים את המשרות האלה, הם דבר כל כך מהותי.
[מוזיקה]
אלעד: דנה וייס, תודה.
דנה: תודה רבה לך.
אלעד: וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה שירה אראל, עדי חצרוני ודניאל שחר. על הסאונד יאיר בשן, שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.
אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם בשבוע הבא.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Kommentarer