top of page

אחד ביום - הכשלונות של הרשות הפלסטינית


הרשות הפלסטינית נולדה בעקבות הסכמי אוסלו, בתקווה שתהווה גוף ממשל יציב שיעשה סדר בגדה המערבית ובעזה, ויעמוד מול ישראל בתיאום ביטחוני ובמו״מ מדיני. אלא שהשחיתות, תמיכה בטרור, והיעדר לגיטימיות מהציבור הפלסטיני דרדרו את מצבה לאורך השנים - והביאו אותה לסף קריסה. האם היא עוד יכולה לקום לתחייה, ואולי אפילו להיות חלק מ״היום שאחרי״ בעזה?

 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 15/02/2024.

[חסות]

אלעד: היום יום חמישי 15 בפברואר ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום - בכל יום.

היה יכול להיות מאוד נוח אם בעולם היה קיים ארגון, מעין רשות כזו, שגם מכירה טוב את עזה, גם מאגדת בה חברים מקומיים שחלקם נולדו או גדלו או חיו בעזה, גם מדברת את השפה, שותפה למנטליות המקומית, רשות כזו שיש לה ניסיון בניהול אזרחי, שיש לה את אמון הציבור, פופולרית ברחוב, ובכלל אם הרשות הזו גם הייתה מקדמת ערכים של שלום וסובלנות בכלל… וואו! אבל אין. הדבר היחיד שיש כרגע, מהמדף מה שנקרא, הרשות היחידה שקיימת כאן ויש לה חלק מהדברים שציינתי, והיא לא חמאס כמובן, זו הרשות הפלסטינית. היא רחוקה מלהיות אידיאלית או אפילו רצויה כריבון הפוטנציאלי בעזה ביום שאחרי. איך אמר נתניהו? לא חמאסטן ולא פת"חסטן. אגב, בכיר הרשות לשעבר, מוחמד דחלאן מצא וואן-ליינר (one-liner) אפילו יותר קליט מזה של ראש הממשלה, הוא אמר, לא חמאס ולא עבאס. על זה יש הסכמה רחבה - חמאס יסכימו, ישראל תסכים, האמריקאים מסכימים. הרשות הפלסטינית המתפוררת, זו שכבר שנים נמצאת על סף קריסה, פשוט לא יכולה לנהל את רצועת עזה. אבל השאלה היא איך הגענו למצב הזה שיש ארגון, שבעולם אחר היה יכול להיות מאוד נוח, אבל דווקא כשצריך שמישהו ינהל את עזה, הארגון הזה מצליח לייצר נגדו קונצנזוס בלתי שגרתי?

אז ביום ה-132 של מלחמת אוקטובר 23' אנחנו עם פרופ' קובי מיכאל, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי ובמכון משגב, ועם הסיפור של הרשות הפלסטינית.

פרופ' קובי מיכאל, שלום.

פרופ' מיכאל: שלום וברכה.

אלעד: אם נחזור אחורה, לעידן של לפני הרשות הפלסטינית, כלומר התקופה שבין מלחמת ששת הימים לבין שנות ה-90', ישראל שלטה גם צבאית וגם אזרחית ביהודה, שומרון ובעזה. ובעצם רק במגעים לקראת הסכם אוסלו, עם הכוונה של ישראל להעביר שטחים לידיים פלסטיניות, רק אז דובר על הרעיון של הקמת רשות פלסטינית שתחזיק בסמכויות.

פרופ' מיכאל: הרעיון היה שעל בסיס הסכמי אוסלו תקום רשות פלסטינית, יקומו מוסדות שלטוניים ובהם גם פרלמנט פלסטיני, או שלוש רשות - רשות שופטת, רשות מבצעת, שהיא הרשות עצמה, וה… רשות השופטת. ובעצם בתהליך של חמש שנים הרשות הזאת תבנה את יכולותיה ותכין את התשתיות להקמתה של מדינה פלסטינית. כל הדברים הללו נקבעו בצורה מאוד פרטנית בהסכמי אוסלו, ונקבע גם תהליך העברת הסמכויות האזרחיות מהמינהל האזרחי לרשות הפלסטינית הזאת שקמה. והיא מתחילה לקרום עור וגידים, מתחילים לקום משרדי ממשלה. ואז קם משרד חינוך, אז קמ"ט חינוך, כן? קצין מטה חינוך של המינהל האזרחי מעביר את הסמכויות למשרד החינוך הפלסטיני. קם משרד אנרגיה, קמ"ט אנרגיה מעביר את הסמכויות. וכך כל הסמכויות שהיו מרוכזות בידי המינהל האזרחי מועברות אל משרדי הרשות הפלסטינית או הממשלה הפלסטינית שהוקמו. וכמובן, כל הסיפור של מנגנוני הביטחון.

אלעד: באותם ימים, קובי היה מפקד מנגנון התיאום הביטחוני, האיש שהיה אמור להתנהל מול מנגנוני הביטחון החדשים שקמו ברשות הפלסטינית - הכוח הימי שלה, המודיעין הצבאי, כוח 17, משמר הנשיאות, יחידת העילית. בהסכם אוסלו נכתב שיהיו לפלסטינים שישה ארגונים כאלה, שישה מנגנונים, אבל בפועל היו לה הרבה הרבה יותר.

פרופ' מיכאל: תקשיב טוב אלעד, שבעה-עשר מנגנוני ביטחון פלסטינים, שבעה-עשר! עכשיו, למה אני מדגיש את הנקודה הזאת? מכיוון ששם מתחילה הבעיה שישראל לא נותנת לה מספיק תשומת לב. וישראל מה שרצתה שתהיה איזושהי כתובת אחראית בצד השני. איך אמר רבין בזמנו "בלי בג"ץ ובלי בצלם". שהם יטפלו בעניינים של הטרור, יספקו לנו את העניין של הביטחון הנדרש במובן הזה, ואנחנו נתנהל למול הגורם הזה, ואיך הוא מתנהל בתוך ביתו פנימה, זה לא עניינינו. עכשיו, האירוע הזה של שבעה-עשר מנגנוני ביטחון הוא ייבוא של הרוח המהפכנית, רוח אש"ף. הם בעצם המשיכו את הרוח המהפכנית, החתרנית, של אש"ף כארגון התנגדות לאומי, הם ייבאו את הרוח הזו לתוך הרשות הפלסטינית. את התרבות הארגונית הזאת, את הדנ"א של תנועת התנגדות מהפכנית, הם הביאו לתוך הרשות הפלסטינית. והסיפור של שבעה-עשר ארגוני ביטחון הוא דוגמה קלאסית לעניין הזה, מדוע? כי זאת הייתה דרך ההפרד ומשול של ערפאת. הוא מאוד חשש, עוד בימיו כראש אש"ף, מחוץ לשטחים הפלסטינים, הוא מאוד חשש מזה שתהיה איזושהי דמות שעומדת בראש איזשהו ארגון, מנגנון ביטחוני או מודיעיני, שתצבור יותר מדי כוח ואז היא יכולה לאתגר אותו, כן? היא יכולה לאיים על מעמדו. ואז מה שהוא עשה בימיו, כיושב ראש אש"ף, מחוץ לשטחים הוא הקים הרבה מאוד מנגנונים ודאג להבטיח שהמנגנונים הללו יתחרו ביניהם כל הזמן על עניין של השפעה, כוח וקרבה אליו, באופן כזה שאף מנגנון לא יוכל בעצם לצבור יותר מדי כוח ולאיים עליו. ואת הדפוס הזה הוא הביא איתו פנימה לרשות הפלסטינית.

אלעד: הרשות הפלסטינית החדשה עוצבה בדמותם של אלו שעמדו בראשה - אש"ף, הארגון היציג של הפלסטינים, פת"ח, המפלגה הגדולה בארגון ששלטה באש"ף. ובעיקר הרשות הפלסטינית עוצבה בדמותו של המנהיג של פת"ח ושל אש"ף, יאסר ערפאת.

פרופ' מיכאל: והנה ערפאת נכנס ב-1 ביולי 94' ומיד עם כניסתו לרצועת עזה הוא כבר הבריח מבוקש פנימה, כאשר הוא יושב עליו על המושב הקדמי, וכל ה… כל תא המטען של המרצדס המפוארת שלו היה… כמעט ונגע בכביש בגלל כובד המשקל של כלי נשק שהוא הבריח פנימה. זה אותו מנהיג שחתם על הסכם שלום עם ישראל וכו', וכך הוא בוחר להיכנס לרצועת עזה. עכשיו, הם הביאו עוד דפוסי התנהלות שהיו אופיינים לאש"ף, שקשורים לנושא של שחיתות ארגונית בכל מה שקשור לטיפול בכספים, לעניין של נפוטיזם ומינוי מקורבים, לכל מה שקשור לסיפור של הנהגה דכאנית, שלא מאפשרת פיתוח של חברה אזרחית. הם דיכאו כל ניסיונות לחופש התארגנות ולחופש ביטוי ולחופש עיתונות. אתה רואה שמיד הם לקחו בעלות על שלושה עיתונים מובילים וחשובים בשטחי הרשות הפלסטינית, כן? הרשות הפלסטינית היא אחראית לעיתונים הללו. דמיין לך, שבמדינת ישראל, ממשלת ישראל אחראית על העיתונים "ידיעות", "הארץ" ו"ישראל היום", אוקיי? זהו, זאת ההקבלה פחות או יותר. ובעצם, מה שקרה זה שבתוך הרשות הפלסטינית הזאת שנבנית, התחילו להתפתח מיד בהתחלה המון כיסי שחיתות. עכשיו, חלק מן הכיסים הללו תפחו וגדלו גם בגלל סיוע ישראלי. סיוע ישראלי בין אם בעצימת עין ובין אם במעשה.

אלעד: כן, לישראל היה נוח, וזה אולי יישמע לכם מוכר, היה נוח שיש כתובת אחת שאפשר להתנהל מולה בצד הפלסטיני. גם אם הכתובת הזו באה עם מחירים נלווים, עם סיכון. זו הייתה קונספציה שבאה לידי ביטוי פעם אחר פעם.

פרופ' מיכאל: אתן לך דוגמה. מוחמד דחלאן ברצועת עזה, אוקיי? הוא היה ראש מנגנון המודיעין המסכל, אלאמן אלוקאא'י, ברצועת עזה. עכשיו, הוא דמות מאוד חשובה, שב"כ עבד מולו באופן מאוד-מאוד הדוק. הוא בעצם היה השריף של רצועת עזה, אוקיי? עכשיו, כדי לחזק את מעמדו ולחזק את מעמד ארגונו, ולחזק את מעמד ארגונו, זה אומר שלארגון יזרום מספיק כסף, אז הם איפשרו למוחמד דחלאן לבנות מונופולים ברצועת עזה. היה לו, למשל, מונופול על הדלק, כל עניין הדלק שנכנס באמצעות חברת "דור" הישראלית לרצועת עזה, עבר דרך מוחמד דחלאן והמגנון שלו. ואז זה אומר שמוחמד דחלאן והמגנון שלו גוזרים קופונים, אוקיי, מהדבר הזה. שחלק מהם הולכים לכיסו של דחלאן וחלק מהם הולכים לקופה של הארגון, אוקיי? אותו דבר היה לגבי הסיפור של האגרגטים, כן? כל אותם חומרים שנכנסים לטובת תשתיות, בנייה של כבישים. והיה סיפור של שדה התעופה שהמרוקנים בנו שם. וזה קיבל את המונופול על הדלק וזה קיבל מונופול על מחצבים וזה קיבל מונופול על משהו אחר. וכך הם בעצם… כל מיני דמויות מרכזיות בתוך הרשות הפלסטינית, בנו את עצמם כמוקדים של שחיתות. כשמוסיפים לזה את עניין הנפוטיזם, זה אומר מינוי הקרובים או העדפת קרובים, אנחנו מקבלים בעצם מצב של רשות שהולכת ונבנית כאיזשהו מוקד כוח שהוא מנוכר ומנותק מן החברה הכללית.

אלעד: השחיתות זה רק אלמנט אחד שישראל ידעה עליו והתעלמה ממנו, רק אלמנט אחד שהפך את הרשות הפלסטינית ל… איך נקרא לזה, גוף בעייתי. היו עוד. היו עוד אלמנטים בעייתיים, עוד אלמנטים כאלה שהעידו על הכיוון שאליו הולכת הרשות הפלסטינית, אלמנטים שבישראל כולם הכירו אותם אבל לא עשו בנוגע אליהם דבר.

פרופ' מיכאל: מערכת החינוך הפלסטינית שמראש נבנתה על ידי הרשות הפלסטינית כמערכת מסיתה, מערכת שמייצרת דה-לגיטימציה ברמה קיצונית לישראל וליהודים, מעודדת את האתוס של הפליטות, של זכות השיבה ושל המאבק המזוין. ולא התייחסנו גם לעניין הזה, אמרנו 'טוב, זה עם תחת כיבוש, אנחנו נגיע להסכם שלום, הם ישנו את תוכניות השלום', ועוד כל מיני אמירות מן הסוג הזה. ובעצם הולכת ומתעצבת לנו כאן חברה פלסטינית, שמצד אחד מוזרק רעל בכמויות בלתי נתפסות ומן הצד האחר הולכת ומתפתחת מערכת רקובה, דיספונקציונלית, שלא מצליחה לייצר את מה שמצופה ממנה לייצר בעבור האוכלוסייה המקומית ולהקים את התשתית למדינה שבדרך. ובסופו של דבר, אנחנו נמצא את עצמנו בפני שוקת שבורה.

אלעד: זה לא מקרי שהרשות משכה לכיוונים האלה. מצד אחד, גוף שהביא איתו דנ"א של ארגון התנגדות ולא עשה באמת מעבר מלא לגוף שלטוני שמנהל חיים אזרחיים. וזה גוף שקיבל לידיים שלו הרבה כוח וגם אפשרות לנצל את הכוח הזה. אבל זה גם לא מקרי שישראל העלימה עין מכל הבעיות האלה. כי ישראל התמקדה בעיקר בדבר אחד.

פרופ' מיכאל: המיקוד המרכזי היה בסוגיות הביטחוניות - 'בואו נראה שיש לנו מנגנוני מודיעין חזקים, מנגנוני ביטחון חזקים'. אני רוצה להזכיר לך שאנחנו מהר מאוד הגענו למצב שבו לצד ההתקדמות בתהליך המדיני גם התעורר טרור בעוצמות גבוהות. פברואר-מרץ 96' אנחנו עדים לעלייה מאוד-מאוד משמעותית בהיקף הפיגועים, בעיקר פיגועי התאבדות.

[הקלטה] משה נוסבאום: מרכז ירושלים הבוקר, דקות אחדות אחרי שפיצוץ עז החריד את העיר. גופות מרוסקות ועשרות פצועים מוטלים על הכביש. האוטובוס בקו 18, שעשה את דרכו משכונת הקטמונים, הגיע עד הרמזורים האחרונים שלפני התחנה המרכזית, אז ארע הפיצוץ.

[סירנת אמבולנס]

פרופ' מיכאל: ובעצם, המיקוד העיקרי של המערכת, הוא קודם כל, בעניין הביטחוני והדבר השני, זה ההתקדמות בתהליך המדיני במשא ומתן עם הפלסטינים. ואנחנו, עם כל מה שקשור להתנהלות של הרשות הפלסטינית, ככזו למול אוכלוסיית הפלסטינים, זה לא כל כך מענייננו, אוקיי? אנחנו לא כך מתעסקים בזה. ואם צריך לעזור לג'יבריל רג'וב פה ולמוחמד דחלאן שם ולחסן א-שייח' או לג'מיל טריפי, שהיה לו זיכיון על כל המחצבות אבן באיו"ש ועשה מזה מיליונים על גבי מיליונים, אז אנחנו נעזור להם, ניתן להם את הזיכיונות, נאפשר להם, מה שנקרא, לבסס את מעמדם, גם את עושרם האישי, אבל דרך זה גם לחזק את הארגונים שעליהם הם מופקדים. ואנחנו נמשיך לנהל את העניינים. הם יטפלו בביטחון ואנחנו נתקדם בתהליך המדיני, והם ימשיכו להתנהל כפי שהם מתנהלים. אנחנו לא הבנו שמתחת לרגלינו או מתחת לעינינו הולכת ומתפתחת כאן ישות מאוד-מאוד בעייתית. ישות שהרמה התפקודית שלה היא מאוד נמוכה, ישות שגם אם אנחנו נגיע לקו הגמר של המשא ומתן המדיני, היא לא תצליח לעמוד על הרגליים ולנהל מדינה.

אלעד: חסות אחת, וממש מיד חוזרים.

[חסות]

אלעד: אנחנו עם תהליך קריסתה של הרשות הפלסטינית, לפחות אומרים שתהליך כזה קורה כבר שנים. ואמרנו שהרשות התעצבה בדמותו של המנהיג יאסר ערפאת, מנהיג שמת ב-2004 בעיצומה של האינתיפאדה השנייה.

[הקלטה] אהרן ברנע: סופי ומוחלט. מהיום, אחר הצהריים המזרח התיכון בכלל והסכסוך הישראלי פלסטיני בפרט, אינו מושפע יותר מנוכחותו של יאסר ערפאת.

פרופ' מיכאל: אני חושב שהייתה אנחת רווחה גדולה מאוד בישראל וגם בקהילה הבינלאומית ובמידה רבה מאוד אני חושב שגם אצל הפלסטינים. הליכתו של ערפאת והתקווה הגדולה שלכאורה מביא איתו אבו מאזן כי אבו מאזן היה… זכה, הייתי אומר, לסוג של הכרה או הערכה או העדפה גם בצד הישראלי, גם בממשל האמריקאי, גם במדינות הערביות כאן שסביבנו, ואני חושב שבמידה רבה מאוד, גם בקרב העם הפלסטיני, שדי שבע והתעייף מערפאת, למרות שהוא נשאר אייקון לאומי כל ימיו עד מותו, וגם לאחר מותו, ואת זה אי אפשר לקחת ממנו.

אלעד: כן, לנעליים של ערפאת, אם כי לא למדי הצבא והכאפייה שלו, נכנס אבו מאזן, מוותיקי אש"ף. הוא קיבל כבר רשות שהיו לה המון בעיות, והוא גם תרם לבעיות האלה לא מעט. אבל תהליך הקריסה של הרשות הפלסטינית, הוא לא רק תוצאה של תהליכים פנימיים. היו גם תהליכים חיצוניים. חמאס למשל, שב-2006 ניצח בבחירות למועצה המחוקקת.

[הקלטה בערבית]

פרופ' מיכאל: בעצם, בעקבות הבחירות והנצחון של חמאס בבחירות, הוקמה ממשלת אחדות שמי שעמד בראשה היה איסמעיל הנייה, אוקיי? שהיה מנהיג החמאס ברצועת עזה. הממשלה הזאת לא הצליחה להאריך ימים בגלל חילוקי דעות בין הפת"ח לבין חמאס. פת"ח לא הסכים לקבל, או התקשה מאוד לקבל, את תוצאות הבחירות ולקבל את מרות חמאס בממשלה הזו. ובעצם חילוקי הדעות החריפו והעמיקו והגיעו לשיאם ביוני 2007…

[הקלטה]:

Reporter: With gunfire a takeover of Gaza by Hamas maybe near.

פרופ' מיכאל: בהפיכה צבאית של חמאס ברצועת עזה, כאשר הם זורקים מהגגות את פעיליו של מוחמד דחלאן מהמנגנון המודיעין המסכל, הרגו כ-170 איש וגירשו בבושת פנים את בכירי הרשות מרצועת עזה ובעצם משתלטים באופן מוחלט על רצועת עזה. ומאז הם בעצם שולטים, הם הגורם הריבון ברצועת עזה. והם בעצם, מרצועת עזה ודרך הפעילות שלהם בחוץ ביהודה ושומרון, הם מאתגרים באופן רציף את הרשות הפלסטינית.

אלעד: חמאס הצליחה להציג את עצמה כאלטרנטיבה לכל אותן נקודות תורפה שכרסמו ברשות הפלסטינית - השחיתות, חוסר היעילות למשול, הדשדוש מול ישראל, ומה שנתפס כאנמיות או חוסר עמוד שדרה בכל מה שקשור למאבק נגד ישראל. אז חמאס אמרה, באפקטיביות רבה - הנה, אנחנו בדיוק ההפך.

פרופ' מיכאל: חמאס הצליחה להשתמש בנכס הזה שקוראים לו רצועת עזה ובשלטון ברצועת עזה כסוג של מנוף אסטרטגי שבאמצעותו היא גם הפשיטה את הרשות הפלסטינית עירום ועריה, הוכיחה לכל הציבור הפלסטיני את אי המסוגלות של הרשות הפלסטינית בכל מה שקשור לגדה המערבית לעומת המסוגלות החמאסית ברצועת עזה וגם דרך השליטה ברצועת עזה והנכס הזה שהיה ברשותם, הם שמו את עצמם כאלטרנטיבה לרשות הפלסטינית. הם הציגו את עצמם כגורם הרבה פחות מושחת ויותר יעיל ויותר קשוב לעם. והם שמו את עצמם כחוד החנית של המאבק המזוין בישראל, הביכו את הרשות הפלסטינית, בכל פעם אמרו לה, 'תראו לאן הובלת אותנו במשא ומתן הכושל בתהליך המדיני, שמראש אמרנו שאין לו שום תוחלת, רק המאבק המזוין'.

אלעד: היה רגע שבו בכל זאת היה נדמה שמתחיל שינוי, שהרשות הפלסטינית מציגה חזון אחר, תוכנית אחרת, ולפחות כלפי חוץ גם היחס אליה השתנה. וזה קרה כשהגיע לרשות ראש ממשלה חדש, לא אחד שגדל בתוך הפת"ח או בתוך אש"ף, אלא אחד שהביא לרשות דנ"א אחר, זר.

פרופ' מיכאל: סלאם פיאד… הרבה מאוד פעמים הדביקו לו גם את הכינוי "בן גוריון הפלסטיני". עכשיו צריך לזכור, סלאם פיאד הוא נטול כל רקע או בסיס פוליטי - הוא לא צמח בפת"ח, הוא לא ישב בבתי כלא ישראליים, הוא לא היה מעורב בטרור, הוא התחנך בארצות הברית, היה בבנק העולמי, זכה להכרה ולהוקרה בינלאומית ככלכלן. והוא היה מאוד פרגמטיסטי כי הוא אמר, אנחנו לא… יש לנו את החלום הלאומי שלנו, כן? ואנחנו חושבים שפלסטין כולה שלנו, אבל אין לנו את היכולת לממש את החלום הזה. בואו כרגע נבנה את המדינה הפלסטינית.

[הקלטה]:

Fayyad: You know, it's about time for us to signal, for us Palestinians to signal to the world our full determination to act in a positive way and a constructive way to as matter of fact build a Palestinian state, that's what it is about.

פרופ' מיכאל: נבנה את המדינה הפלסטינית בטריטוריה שנתונה, במסגרת ההסכמים, נבנה את היכולות שלנו, נבנה את הכלכלה שלנו, את החברה האזרחית שלנו, את המוסדות המדינתיים שלנו. ופעם, כשנהיה מספיק חזקים, נוכל לעמוד על דרישותינו ואולי לקבל יותר ממה שקיבלנו עד היום. במובן הזה, זה גישה של עוד דונם ועוד עז שדומה מאוד לגישתו של בן גוריון ולכן קראו לו "בן גוריון הפלסטיני". והוא מונה לראש ממשלה ב-2007, והוא כיהן כראש ממשלה 6 שנים, עד 2013. והוא במהלך תקופתו הוציא שתי תוכניות, את התוכנית ואחר כך עדכון התוכנית של בניית המדינה הפלסטינית. והוא היה בנאי אמיתי, הוא השקיע מאמץ עצום בבנייה של המוסדות המדינתיים, של גיוס כספים, של בניית… של פרויקטים, של רפורמות שלטוניות, של רפורמות במנגנוני הביטחון. והוא זכה להערכה רבה מאוד של הקהילה הבינלאומית וגם להערכה של הציבור הפלסטיני, אבל ה-Old Guard הפלסטיני מאוד-מאוד לא אהב את העניין הזה, כי? כי סלאם פיאד למעשה ניתק את ה-Old Guard הזה מעטיני השלטון והם מאוד לא אהבו את הרעיון הזה, שהם מנותקים מעטיני השלטון. ובעצם אבו מאזן יחד עם ה-Old Guard הזה של הפת"ח הביאו להדחתו של סלאם פיאד.

[הקלטה]:

Female Speaker: Prime Minister Salam Fayyad has tendered his resignation to President Mahmoud Abbas. The President has accepted this resignation.

פרופ' מיכאל: הוא עזב את שטחי הרשות הפלסטינית, חזר לארצות הברית והוא מלמד שם היום, נדמה לי באוניברסיטת פרינסטון, ושמו עולה שוב, כמועמד אפשרי להיות ראש הממשלה הטכנוקרטית, שתקבל את האחריות גם לגבי שיקום רצועת עזה.

אלעד: וישראל, גם לה כמובן יש תרומה לתהליך הקריסה של הרשות הפלסטינית. לא רק בגלל שהרשות נתפסת לא פעם כמשת"פית של ישראל, אלא כי ישראל במשך שנים ייבשה את הרשות הפלסטינית מצד אחד וחיזקה את האויבת שלה, חמאס, מהצד השני. אתם בטח זוכרים את משוואת הנכס והנטל של חלקים בהנהגה הישראלית.

[הקלטה] בצלאל סמוטריץ': הרשות הפלסטינית היא נטל וחמאס הוא נכס, הוא ארגון טרור, אף אחד לא יכיר בו, אף אחד לא ייתן לו מעמד ב-ICC, אף אחד לא...

פרופ' מיכאל: תראה, אני חושב שלישראל בוודאי יש תרומה למצב, זה לא רק אחריות פלסטינית. לישראל ולקהילה הבינלאומית, דרך אגב, ובמידה מסוימת גם לעולם הערבי. אבל אני חושב שהרעיון הזה או ה… הסלוגן הזה, הסיסמה הזאת של לחזק את הרשות הפלסטינית היא סיסמה שצריך לפרק אותה, צריך להבין אותה. חיזוק הרשות הפלסטינית הוא חשוב, אבל לא בכל מחיר ולא כל רשות. לחזק רשות פלסטינית שתומכת בטרור בצורה כזו או אחרת, לחזק רשות פלסטינית שהיא מושחתת ולא יעילה בבסיסה, לחזק רשות פלסטינית שהיא לא לגיטימית בעיני הציבור שלה, זה בעיניי בעיה. לכן, כשמדובר על חיזוק הרשות הפלסטינית, אני מאוד בעד לחזק רשות פלסטינית, אבל אני מאוד בעד לחזק רשות פלסטינית שעוברת תהליכים של שינוי, ולחזק רשות פלסטינית שפועלת באופן שעולה בקנה אחד עם ההיגיון התהליכי ההסדרי, אוקיי? ועם רשות פלסטינית, שהיא גם responsible וגם accountable. אני חושב שישראל הייתה יכולה לעשות יותר בעניין הזה. בוודאי הייתה יכולה לגייס את ארצות הברית, את מדינות אירופה והתומכות האחרות, ובוודאי את הצירים העיקריים בעולם הערבי - מצרים, ירדן, ערב הסעודית, האמירויות, ולעשות יותר ממה שנעשה או אחרת ממה שנעשה. אבל, אני חושב שבסוף גם אם היינו עושים מאמץ ישראלי כן ואמיתי ומשמעותי יותר זה לא יכול לבוא במקום מה שעושים הפלסטינים עצמם. וכל אֵימַת שהנהגה פלסטינית תישאר מכורה לרעיון של ההתנגדות, מכורה לאתוס או דבקה לאתוס של הפליטות וזכות השיבה, כל זמן שמדובר בהנהגה שתומכת או פועלת להסתה שיטתית כנגד ישראל, שלא מכשירה את הציבור לשלום, לוויתורים, לחיים ביחד לצד מדינת ישראל, כל מאמץ שתעשה ישראל או כל מאמץ שיעשה מישהו אחר חיצוני למערכת הפלסטינית לא יצליח לשנות דברים בצורה משמעותית מדי.

אלעד: זהו, אז עכשיו הגענו למצב שבו הרשות הפלסטינית קורסת כלכלית. היא קורסת בתמיכה ציבורית. ב-2021, פת"ח ואבו מאזן היו צפויים להפסיד בענק בבחירות הכלליות, אז רגע לפני אבו מאזן פשוט ביטל את הבחירות. הוא האשים את ישראל שהיא מונעת הליך תקין. לא עזר לו לשקם את אמון הציבור, באופן טבעי. ועכשיו כשמסתכלים על היום שאחרי חמאס בעזה, הרשות הפלסטינית שוב עולה כסוג של אופציה, אומנם רשות מחודשת, אחרת. אבל השאלה היא האם לגוף שנמצא בפרפורי גסיסה ארוכים כאלה יש בכלל אפשרות לקום מחדש לתחייה?

פרופ' מיכאל: אני חושב שכן, במידה והוא ייכנס לתוך תהליך מאוד-מאוד משמעותי של שינויים מפוקחים ומבוקרים ובמידה ותהיה כאן תחלופה של ההנהגה הפלסטינית ותבוא תחת ההנהגה של היום הנהגה שרואה את המחויבות הראשונה שלה בבניית האומה הפלסטינית - לבניית החברה הפלסטינית, הכלכלה הפלסטינית, המוסדות המדינתיים הפלסטינים והמדינה הפלסטינית. אם אני צריך לזקק את מהות הכישלון הרש"פי, זה העובדה שהם לא עשו את תהליך הטרנספורמציה, השינוי, המעבר מהרוח או האתוס המהפכני, אתוס ההתנגדות הלאומי של אש"ף, לאתוס של בניית מדינה של רשות פלסטינית. ביום שבו יתחיל תהליך הטרנספורמציה הזה, זה יהיה היום שבו לרשות תהיה תקומה, ולתהליך המדינית יהיה תקומה, וליציבות האזורית יהיה תקומה, ויבואו עלינו ימים יותר טובים.

אלעד: אינשאללה. פרופ' קובי מיכאל, תודה רבה.

פרופ' מיכאל: תודה לך.

אלעד: וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה - דני נודלמן, שירה אראל ועדי חצרוני, על הסאונד יאיר בשן שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

אני אלעד שמחיוף.

אנחנו נהיה כאן גם מחר.

[חסות]

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

11 views0 comments

Comments


bottom of page