אחד ביום - שאגת התקציב

לממשלה נשארו שבועיים בלבד להעביר את תקציב המדינה - אחרת, לפי חוק יסוד הכנסת, היא מתפזרת. אלא שהנחות העבודה לבניית התקציב איבדו רלבנטיות עם פתיחת מבצע שאגת הארי ומאז תקציב הביטחון יותר מהכפיל את עצמו. מה השתנה בסדרי העדיפויות התקציביים, מה נשאר בדיוק כמו שהיה ואיזה השלכות יהיו לכל זה? הפעם אנחנו עם כתבתנו לענייני כלכלה עמליה דואק ועם תקציב המלחמה של שנת 2026.

---

‏תאריך עליית הפרק לאוויר: 16/03/2026.

‏[חסות]

‏[מוזיקת פתיחה]

‏אלעד: היום יום שני, 16 במרץ, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף, ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום, בכל יום.

‏[הקלטה] שר האוצר, בצלאל סמוטריץ': "אדוני יושב הראש, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, אזרחי ישראל, עבורי, ואני חושב שעבור מדינת ישראל כולה, זה בהחלט רגע חגיגי, ואני מתכבד לסכם בפניכם היום את דיוני תקציב המדינה לשנים 2023, 2024."

‏אלעד: כמה אופטימיות הייתה אז במאי 2023, כששר האוצר הציג את תקציב המדינה. כמה תמימים, כמה מלאי תקווה היינו, שחשבנו אז שרק נריב על התקציב אם הוא סקטוריאלי, אם הוא פוליטי, אם הוא תקציב שממריץ את הכלכלה, אם הוא טוב עבור כל עם ישראל. חשבנו. אלא שהוויכוח, כמו התקציב כולו, הפך ב-2024 לפשוט לא רלוונטי.

‏[הקלטה] ראש הממשלה בנימין נתניהו: "אנחנו הגענו להסכמה ואנחנו נעביר עכשיו תקציב חשוב מאוד, זה תקציב המלחמה, שדואג גם לצרכים של משרתי המילואים שלנו, למשפחות שלהם."

‏אלעד: אחרי שבעה באוקטובר תקציב המדינה הפך לתקציב המלחמה, והטייטל הזה היה נכון, רלוונטי ואקטואלי גם בתקציב שבא אחריו.

‏[הקלטה] ראש הממשלה בנימין נתניהו: "אנחנו בעיצומה של מלחמה. במלחמה הביטחון שלנו תלוי בזרועות הביטחון, בצה"ל ובגורמים האחרים, שהם מצוידים כהלכה, גם ברוח וגם בחומר. הביטחון תלוי גם בכלכלה. אנחנו לא יכולים שיהיה לנו צבא חזק אם אין לנו דרך לממן אותו."

‏אלעד: והנה הגענו לשנת 2026. לקראת שנת 2026 היה צריך לעבוד על תקציב מדינה חדש. הפעם שוב היינו מלאי תקווה. כנראה שעדיין היינו קצת תמימים, כי חשבנו שזה יהיה התקציב של אחרי המלחמה, חשבנו שנפטרנו כבר מהטייטל שליווה אותנו בתקציבים הקודמים.

‏[הקלטה] שר האוצר, בצלאל סמוטריץ': "אני משוכנע שיש למדינת ישראל את כל המרכיבים, למשק הישראלי, כדי לצאת עכשיו, באמת, כמו הכותרת שנתנו כאן "ממלחמה לצמיחה", ולתיקון גדול ומהיר."

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: אבל שוב, התבדנו, כי גם תקציב 2026 יהיה תקציב המלחמה.

‏[הקלטה] ראש הממשלה בנימין נתניהו: "אנחנו במערכה עם אויב אכזר שרוצה להשמיד אותנו. היינו חייבים לצאת למערכה הזאת ואנחנו פועלים ביתר שאת עם החיילים והטייסים הגיבורים שלנו. אבל, יש כאן אבל אחד גדול: זה עולה כסף, הרבה כסף. ולכן אנחנו נדרשים…"

‏אלעד: חוק יסוד הכנסת קובע שיש שלושה חודשים מתחילת שנת הכספים כדי להעביר תקציב מדינה. זה אומר בעברית שלממשלה נשארו שבועיים, עד סוף החודש לאשר את התקציב אחרת הכנסת תתפזר. זה אומר שיש שבועיים להפוך את מה שאמור היה להיות תקציב של "אחרי מלחמה" לתקציב מלחמה, מלחמה שנמצאת עדיין בעיצומה, מלחמה עם המשטר באיראן ועם חיזבאללה בלבנון. זו מלחמה שברור שאי אפשר פשוט לגרד כמה מטבעות מהלמטה של הספה, או במקרה למצוא שטר מקופל בכיס של מעיל ישן, כדי לממן אותה. זו מלחמה גדולה, מלחמה שמצריכה סדר עדיפויות חדש, מלחמה שמצריכה תקציב חדש.

‏[הקלטה]

‏ראש הממשלה בנימין נתניהו: "ולכן אנחנו נדרשים לתת תקציב מיוחד במהלך המלחמה, עם עשרות מיליוני, סליחה, עם עשרות מיליארדי שקלים כדי לעזור לתקציב הביטחון למאמץ המלחמתי."

‏שר האוצר, בצלאל סמוטריץ': "כפי שציין ראש הממשלה, מדובר בעשרות של מיליארדים של שקלים, זו לא הוצאה, זו השקעה."

‏אלעד: אז זהו, אנחנו נבדוק עם כתבתנו לענייני כלכלה עמליה דואק אם תקציב המלחמה של שנת 2026 הוא באמת הוצאה או השקעה. עכשיו, תסלחו לי, אני יודע שזה נשמע כמו או איזה מבחן שיק או שוק, זו לא הכוונה. אבל כן נדבר כאן על סדר העדיפויות החדש-ישן בכלכלה הישראלית, נדבר על מה המלחמה שינתה, ועל מה שלמרות הכל נשאר בדיוק אותו הדבר.

‏[מוזיקת רקע]

‏שלום עמליה.

‏עמליה: שלום אלעד.

‏אלעד: זה היה אמור להיות תקציב פוסט-מלחמה, נכון?

‏עמליה: כן, אנחנו כל פעם באיזה פוסט, פוסט משהו, פוסט אירוע מסוים, לגמרי.

‏אלעד: זהו, אבל פוסט-מלחמה אחת הוא כנראה הפתח למלחמה אחרת, לפחות במקרה הזה. ותקציב 2026, שכבר היה מוכן, הוא השתנה לגמרי. אנחנו רואים תקציב שבמהות שלו הוא בעצם חדש.

‏עמליה: כדי להבין את התקציב שעובר עכשיו, צריך ללכת טקט אחד אחורה. אה, בעצם היה את התקציב המקורי, שאושר בממשלה בדצמבר 2025, שהוא היה בהיקף של 662 מיליארד שקל, לא כולל החזרי חובות, עם יעד גירעון שגם ככה היה גבוה, 3.9%, זה גם ככה היה יותר גבוה מה-3.2% שהיה בתוכנית המקורית, וזה התקציב שאמור היה להוציא אותנו מהמלחמה הקודמת. להוציא אותנו מהמערכה עם איראן, להוציא אותנו מכל המלחמה של שבעה באוקטובר, ובעצם לקחת את המשק קדימה. תקציב עם רפורמות, שאפשר להתווכח אם הן טובות או לא, תקציב שמחלק את העוגה בצורה מסוימת, ובעיקר נותן איזשהו וודאות למשק. וכשהיו הדיונים על התקציב הזה, לא רק שלא דיברו בכלל על מלחמה באיראן, אלא אפילו רצו, מבחינת האוצר, לקצץ את תקציב הביטחון. כלומר, אמרו "האירוע הסתיים, סיימנו את המלחמה, אפשר לצאת לדרך כלכלית חדשה". וזה די מדהים, כי אתה יודע, כשאני חוזרת אחורה לשיחות רקע שעשו לנו, גם מהאוצר, בנקודת הזמן שבה העבירו את התקציב, בדצמבר, כן? אז התפיסה הביטחונית הייתה שאנחנו עכשיו בסוג של בט"ש, שאין איזה מערכה גדולה לפנינו. להיפך, שאתה יודע, את רוב האיום האיראני פגענו בו משמעותית, אנחנו כבר בנקודת זמן שבה אפשר להסתכל קדימה, לא צריך לתקצב אותו כאיזה איום אימתני כפי שהיו מתקצבים אותו במשך הרבה מאוד שנים. ונקודת הזמן שבה אנחנו נמצאים עכשיו בעצם טרפה שוב את הקלפים. עוד פעם צריך לפתוח הכל, לפתוח מחדש את תקציב הביטחון, בעיקר, להבין מי צריך עוד כסף, לאן צריך להזרים בצורה שונה את חלוקת הכספים, וגם, שוב, קיצוצים כואבים, כפי שהכרנו גם בסבבים הקודמים.

‏אלעד: ואני מניח שזה קרה מיד, נכון? כלומר, כבר ביום שבת, כשמטוסי חיל האוויר הפילו את הפצצות הראשונות בטהרן, אני ממש יכול לראות כמה אנשים במשרד האוצר שישבו ואמרו: "טוב, כל מה שעשינו, או הרבה ממה שעשינו, לא רלוונטי".

‏עמליה: לגמרי. ברור היה ברגע שזה מתחיל שהכל יצטרך להיפתח מחדש. פותחים מחדש את תקציב הביטחון, מעלים את הגירעון בצורה דרמטית, מיעד שדובר עליו של 3.9% ל-5.1%, שזה גירעון מאוד גבוה, שיעור גבוה מאוד מהתוצר, היינו רוצים לראות שיעור נמוך הרבה יותר. ופתאום אנחנו נמצאים שוב בנקודה שבה החינוך, הרווחה, הבריאות ישלמו את המחיר עוד פעם לטובת הביטחון. ובעצם כרגע זה משחק חדש לגמרי. פתחו את התקציב, ומנסים להבין עכשיו איך להתכנס חזרה אל תוך משהו שעושה שכל לכלכלה הישראלית.

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: זהו, אז אי אפשר לדבר על תקציב מלחמה בלי להסתכל על החלק המשמעותי בעוגה שהוא תקציב הביטחון. שלוש שנים אחורה, אוקטובר 2023, תקציב הביטחון של ישראל היה 65 מיליארד שקלים. עכשיו, בתקציב 2026, בתקציב החדש, תקציב משרד הביטחון הוא 143 מיליארד שקלים, יותר מכפול. רק בתקציב החדש של "שאגת הארי", הוסכם על תוספת של 32 מיליארד שקל לתקציב הביטחון, והצרכים הם ברורים. אז בעצם עיקר הדיונים בזמן המלחמה הם פחות על כמה לתת ויותר על מאיפה לוקחים. ואמרת, עמליה, יש שני מקורות מרכזיים: הראשון הוא הגדלת הגירעון, כלומר לקחת עוד הלוואות. וזה קורה בתקופה שישראל היא נחשבת ללווה יותר מסוכנת ממה שהייתה לפני המלחמה. ואני תוהה, את שומעת קולות שמזהירים שהגדלת המינוס עלולה לסבך אותנו?

‏עמליה: אני שומעת קולות שאומרים הרבה יותר מזה. כלומר, יש ברמה מסוימת, תחושה שנפרצו כאן כל הגבולות בצורה שהיא אפילו יכולה להיות מסוכנת. כי בסוף, הכי קל זה להגדיל כל הזמן את הגירעון, עד אינסוף. להגדיל את יחס החוב-תוצר, להכניס את הדורות הבאים של מדינת ישראל לחוב בלתי נגמר שהם יצטרכו לשלם במשך המון זמן. זה הכי קל. אנחנו מכירים את זה מהחיים שלנו, אלעד. הרי בסוף, אם עכשיו אתה במינוס בבנק, הכי "קל", במרכאות, זה לקחת הלוואה, לסגור את זה, אבל ההלוואה הזאת תעלה לך הרבה מאוד כסף. הדבר ההרבה יותר קשה זה לנסות לשנות סדרי עדיפויות בחיים, לנסות להביא עוד מקורות הכנסה, לנסות לשנות את כל האופן שבו אתה מתנהל כלכלית, לשנות את כל הסדר חיים שלך. אז זה בדיוק ההשלכה שצריך לקחת אותה לתקציב המדינה. הדבר הכי קל זה להתחיל, אתה יודע, להגדיל את הגירעון, ולומר "בסדר, מתישהו, מעבר להרי החושך, נסגור אותו בחזרה, נקטין אותו ונצטמצם ונסתדר". הדבר ההרבה יותר קשה, אבל הרבה יותר נכון לעשות, זה להסתכל רגע על תקציב המדינה ולומר: "אוקיי, יש לנו כאן מלחמה קשה, מורכבת, היסטורית, אנחנו צריכים בשבילה כסף, בואו נבין מאיפה אנחנו מביאים אותו".

‏אלעד: כי שווה להגיד, עמליה, ככל שלווים יותר, ככל שהגירעון גדל וישראל נתפסת כלווה בטוחה פחות, זה אומר שהריבית שמדינת ישראל צריכה לשלם על החובות שלה, הריבית עולה.

‏עמליה: בדיוק. אז אני אפילו אתן לך, רגע, אני אתן לך את הנתון כי הוא היה די מדהים. רגע, שנייה, זה היה… התקציב נטו ל-2026 היה 811 מיליארד שקלים, אבל הנתון שאני דיברתי איתך עליו עמד על 662 מיליארד שקלים. הפער הזה אלה החובות שאנחנו משלמים, אלה סכומים אדירים. עכשיו, צריך להבין, בסוף, מדינת ישראל, כשהיא צריכה כסף, היא מגייסת מה שנקרא אגרות חוב, אג"ח. היא הולכת לעולם והיא אומרת: "הנה תראו, אנחנו מדינת ישראל, יש לנו כלכלה חזקה, בואו תנו לנו כסף ואנחנו נחזיר לכם מתישהו". וברור שכשישראל נמצאת במלחמה, כשהיא נמצאת במצב כלכלי יותר מאתגר, אז מי שנותנים לנו כסף אומרים: "אוקיי, אבל אנחנו ניקח על הכסף הזה ריבית גבוהה יותר ממה שאנחנו לוקחים בדרך כלל". ולכן נקודת הזמן שבה אנחנו נמצאים עכשיו היא נקודה שבה יש רבים בעולם שישמחו לתת לנו כסף, כי פשוט אנחנו מחזירים המון ריבית על הכסף הזה. ו… והדבר הזה מתגלגל לדורות של הילדים והנכדים שלנו. כלומר, אנחנו נרגיש את זה גם ברמה מסוימת, אבל זה… ההשלכות יורגשו דורות קדימה.

‏אלעד: אגב, יש לישראל קייס, לפחות בעניין הזה, בניסיון שלה לחזר אחרי הלוואות בזמן מלחמה. כי אם אנחנו מסתכלים על הביצועים הכלכליים, למרות המלחמה הארוכה, הם עדיין חזקים. זה נכון כשמסתכלים על הבורסה, זה נכון כשמסתכלים על אקזיטים, זה נכון כשמסתכלים על השקל. מבחינת משקיע, הוא יכול לקבל תנאים של ריבית גבוהה ממדינה שהיא עדיין חזקה כלכלית ויציבה.

‏עמליה: לגמרי. כשמשקיעים היום מסתכלים על הכלכלה הישראלית, אז הם הם רואים כל מיני אינדיקטורים. הם רואים את הבורסה שעושה באמת תשואות מאוד יפות, והם רואים את השקל שהפך להיות אחד המטבעות החזקים בעולם, ועבד מאוד יפה גם מול הדולר והיורו. הם גם רואים, וגם את זה צריך לומר, שהצמיחה לא גבוהה כמו שהיינו רוצים לראות. למשל, באוצר רק בשבוע שעבר הוציאו עדכון לתחזית הצמיחה, ועדכנו אותה כלפי מטה בחצי אחוז. עדיין הצמיחה של מדינת ישראל היא גבוהה, אבל זה, למשל, נתון שמשקיעים מסתכלים עליו ועוקבים אחריו. בוא לפחות נגיד את זה ככה. כלומר, זה לא יורד הכי חלק בגרון. מסתכלים על זה, עדיין הצמיחה בישראל יפה, ודאי בהתחשב בזה שאנחנו נמצאים במלחמה כבר שנתיים וחצי. אבל בתוך כל האינדיקטורים האלה ביחד, אז מסתכלים על הכלכלה הישראלית ואומרים: "אוקיי, יש כאן כלכלה חזקה, אבל היא עדיין כלכלה שהיא ברמת סיכון לא מבוטלת".

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: טוב. אז דיברנו על הגירעון, אבל זה הרי רק מקור אחד לקבל כסף שהמדינה צריכה כדי להגדיל את תקציב הביטחון לרמה הכי גבוהה שהוא היה בה אי פעם. כי תקציב אפשר לאזן בעזרת מה שנכנס, אבל גם עם מה שיוצא.

‏אבל קודם חסות אחת וממש מעט חוזרים.

‏[מוזיקת רקע]

‏[חסות]

‏אלעד: עמליה, המלחמה בשבע חזיתות, ועכשיו מלחמה היסטורית בשתי חזיתות, עם איראן ועם חיזבאללה, הובילה את תקציב הביטחון של ישראל ליותר מלהכפיל את עצמו, להגיע ל-143 מיליארד, וזה כסף שצריך להביא מאיפשהו. אז אנחנו דיברנו על הגירעון שיגדל, ויש עוד מקום שממנו מביאים כסף, עוד צד, וזה שיתר משרדי הממשלה יקבלו פחות, מה שנקרא קיצוץ רוחבי.

‏עמליה: זה קיצוץ רחב, קיצוץ של 3%, שבמסגרתו בעצם זה נקרא פלאט, כלומר עושים ממש קיצוץ בכל אחד מהמשרדים. אתן לך קצת את הסדרי גודל: במשרד הרווחה אנחנו מדברים על קיצוץ של 90 מיליון שקל, במשרד החינוך 160 מיליון שקל, משרד הבריאות יותר מ-140 מיליון שקל. וגם למשל ברשות לניצולי השואה, מיליון ו-800,000 שקל. כל הנקודות האלה, כל המשרדים האלה, כל הגופים האלה סובלים מקיצוץ. אגב, גם בחלק מהתוכניות לשיקום הצפון, למשל, נאלצו לקצץ כסף, כדי לממן את העלות האדירה של משרד הביטחון. אבל אתה יודע איפה לא קיצצו אלעד? בכספים הקואליציוניים. ושם לא רק שלא קיצצו ולא הורידו את השומנים המיותרים, אלא הוסיפו. וזה היה באמת, זו הייתה נקודת זמן שפשוט הסתכלתי על הדיונים בממשלה, באמת ב… כאילו כמעט אני לא מאמינה למה שאני רואה לנגד העיניים שלי. בזמן שמקצצים בבריאות וברווחה ובחינוך בזמן מלחמה, ביד השנייה מעבירים חמישה מיליארד שקלים לצרכים פוליטיים. זה אירוע שאנחנו כביכול כבר התרגלנו אליו, אבל אסור להתרגל אליו. אסור לקבל את זה כמובן מאליו. ואנחנו נגיד כאן עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, זה אירוע הזוי שלא מקצצים את הכספים הקואליציוניים לטובת ההגדלה, מוצדקת ככל שהיא תהיה, בתקציב הביטחון, ולא יכול להיות שבזמן שמעבירים כספים קואליציוניים, מקצצים ברווחה ובבריאות.

‏אלעד: נו, אז איך מסבירים? כלומר, איך מסביר את העניין הזה שר האוצר?

‏עמליה: תראה, שר האוצר… אני חושבת שגם חשובה לו שרידות הקואליציה, ברמה מסוימת, וגם אני חושבת שהרבה מהכספים הקואליציוניים מתכנסים אל תוך אמונותיו הפוליטיות האישיות. אנחנו רואים שם למשל 100 מיליון שקלים שעברו לחטיבה להתיישבות, 52 מיליון שקלים שעברו למבני דת, עוד 2 מיליון שקלים לבתי דין לממונות, עוד חצי מיליון שקלים למשפט עברי, נקודות שאני חושבת שהם גם קרובות לליבו של שר האוצר. ובהיבט הזה, שרידות הקואליציה והתשלום לשותפים הקואליציוניים גברה כאן במאות מונים על ההיגיון הכלכלי. ואגב, הארבעה סעיפים עכשיו שנתתי לך זה… זה רק פסיק, כן? אנחנו רואים שם הרבה מאוד כסף, גם לסעיפים שהם לא רק שהם לא מעודדים צמיחה, אלא להפך. אנחנו רואים שם סעיפים שעוזר למוסדות הפטור, סעיפים שעוזרים למנוע נשירה מישיבות. כלומר, במקום לראות סעיפי תקציב שיעודדו צמיחה במשק, שיהיו חלק ממנועי הצמיחה בנקודת זמן כל כך מאתגרת לכלכלה הישראלית, הכסף עובר למקומות שמדכאים את הצמיחה במשק.

‏אלעד: זהו, אז אם תרשי לי לקשור כאן כמה קצוות שדיברת עליהם ביחד, כי מיליונים מהכספים הקואליציוניים הולכים, כמו שאמרת, לשימור ישיבות, לשימור פטור מגיוס, וזה קורה כשבמקביל לתקציב החדש, שר האוצר, ראש הממשלה הודיעו שחוק הפטור מגיוס, שעבדו עליו במשך חודשים, יורד כרגע מהפרק.

‏[הקלטה] שר האוצר, בצלאל סמוטריץ': "כדי להצליח במשימה הזו אנחנו שמים עכשיו בצד סוגיות שבמחלוקת שאינן מתאימות לעת מלחמה. אנחנו שמים בצד את חוק הגיוס שלא יקודם כעת ולצד זאת גם מספר רפורמות שסביבן טרם הגענו להסכמה רחבה. מלחמה היא זמן לאחדות, לאחריות לאומית, ואני מודה לך אדוני ראש הממשלה ולכל חברי הממשלה והקואליציה."

‏אלעד: כלומר, זה די ברור. לא מקדמים את חוק הפטור מגיוס שהחרדים רוצים, אבל ביד השנייה כן מעבירים למוסדות חרדים המון כסף.

‏עמליה: חד משמעית. זה ברור לגמרי שאם לא היו עוברים הכספים הקואליציוניים והתופינים האלה בתוך התקציב לטובת המפלגות החרדיות, אף אחד לא היה מוותר על… על חוק הגיוס. ואתה יודע, היו מי שניסו לצייר את זה כאילו כמו איזה התקפלות של החרדים. אם זו התקפלות, אז הם קיבלו חתיכת מצנח זהב בדרך אליה. אנחנו מדברים כאן, באמת, על כספים אדירים שעוברים למוסדות הפטור, גופים, אגב, שכבר מזמן, אם זה היה תלוי במשרד האוצר, אפילו לא היו צריכים לקבל שקל מקופת המדינה, כי בסוף הם לא תורמים לצמיחה הכלכלית אלא להפך. וה"התקפלות", במרכאות, אם בכלל הייתה, היא עטופה בהרבה מאוד הטבות תקציביות. עכשיו, אני חושבת שבסוף, ועכשיו אנחנו כבר עוברים רגע לפרשנות פוליטית ולא כלכלית, המפלגות החרדיות מבינות שזה לא שמצפה להם איזה תקציב אחר או טוב יותר בשותפות פוליטית אחרת, ולהפך, גם אם הולכים לתקופה של מערכת בחירות, עדיף להם להעביר עכשיו תקציב שכולל בתוכו את כל ההטבות האלה שהם רוצים לקבל, מאשר עכשיו לפזר את הכנסת ולהישאר עם התקציב הקודם, עדיף להם לעשות את זה תחת הנחת התקציב החדשה שבמסגרתה הם מקבלים הרבה מאוד כסף לנקודות שקריטיות להם. ואם לא יעבור כרגע חוק הגיוס, אוקיי, לפחות הם יוכלו להגיד לבוחרים שלהם: אבל תראו כמה מתנות הבאנו לכם במסגרת התקציב.

‏אלעד: וכל זה קורה כשאין הרבה זמן, זה משהו שצריך להגיד. כי לפי החוק, יש לממשלה שבועיים להעביר תקציב, ועם הרציונל של שר האוצר לכספים הקואליציוניים, שהם מחולקים, הוא שלמות הקואליציה, אז סמוטריץ' לא הסתפק רק בזה. הוא הודיע שהוא מוותר גם על רפורמות ועל שינויים שנויים במחלוקת שהיו אמורים להיות חלק מהתקציב המקורי, ועכשיו בעקבות "שאגת הארי" לא יקרו.

‏עמליה: הרפורמה המרכזית שסמוטריץ' כרגע מפצל מחוק ההסדרים, שזה אומר שהוא לא גונז אותה לגמרי אלא היא פשוט לא תקבל את אותו מסלול ירוק של חוק ההסדרים, היא רפורמת החלב. זו רפורמה שהייתה מאוד מרכזית בתקציב של סמוטריץ', הפכה אפילו לרפורמת דגל מבחינתו. הוא הלך בכל הכוח נגד הרפתנים שמאוד התנגדו. אנחנו זוכרים את המחאה המאוד מאוד חריפה שלהם נגד המהלך הזה שלטענתם ממש ירסק את המשקים הישראלים.

‏[הקלטה] רפתן: "אנחנו חקלאים שעובדים, קמים מוקדם בבוקר, רק בשביל להשיג אוכל למדינה ופרנסה לעצמנו, והרפורמה של הממשלה בעצם לא משיגה את המטרה שלה, אלא רק מחריבה את העבודה שלנו."

‏עמליה: וסמוטריץ' אמר שהוא בכל הכוח הולך לרפורמה הזו, בגלל שהיא תוזיל את מוצרי החלב למען אזרחי מדינת ישראל, וגם תיצור יותר מגוון. אנחנו זוכרים שהרבה פעמים היה מחסור של חלב, זה, לטענתו, מה שאמור היה לפתור את זה. הסיבה שמחליטים לפצל אותה מתוך חוק ההסדרים ולא להכניס אותה בעצם כחלק מהתקציב, היא שזו רפורמה מאוד מאוד מורכבת, וגם כזו ש… שבאמת יש בעקבותיה לא מעט התנגדויות, וכנראה שאם היו מנסים להכניס אותה אל תוך התקציב, לא בטוח שהתקציב היה עובר. סמוטריץ' אומר לעצמו, כשהוא שם את זה על… על כפות המאזניים, "יש לי כאן תקציב בתקופת מלחמה, וגם בתקופה קריטית להישרדות הפוליטית של הקואליציה, ומהצד השני, נכון, יש כאן רפורמה שנלחמתי אליה ורציתי לקדם אותה, אבל אם היא מסכנת את התקציב כולו, יכול להיות שלא זה הדבר הכי דחוף כרגע".

‏[הקלטה] שר האוצר, בצלאל סמוטריץ': "זה לא סוד שראש הממשלה ואני רצינו להביא בתקציב הזה יותר בשורות לאזרחי ישראל, בדגש על המאבק ביוקר המחיה. אבל האחריות שמונחת על כתפינו מחייבת להתמקד מהעברת התקציב באופן מיידי למען ביטחון המדינה ורווחת תושביה."

‏עמליה: ולכן ההחלטה של שר האוצר היא לקחת את הדגל הזה, שמבחינתו זה באמת, זו מכה כואבת בעיקר תדמיתית, ולשים אותה בצד. מהצד השני, אני חושבת שבגלל זה גם היה חשוב לו להביא את ה"הישג" הזה, במרכאות, של "הנה, הורדנו את חוק הגיוס". כלומר כן, ויתרתי על רפורמת דגל שלי, כן, אנחנו עושים קיצוצים, אבל הנה הצלחתי להוריד את המשקולת הזאת של חוק הגיוס מאזרחי מדינת ישראל. אז על פניו מבחינתו, נראה לי הוא גם קצת קיווה שבתוך הדיווחים על התקציב, מה שיותר יקבל את הבמה זה באמת עניין חוק הגיוס שיורד כרגע מהפרק, ורפורמת החלב ככה קצת תידחק לאיזה קרן זווית.

‏אלעד: כלומר, אני מבין ממך שכרגע המטרה של סמוטריץ' ונתניהו היא שהתקציב יעבור. כלומר, אין הרבה זמן, הם זונחים את כל מה שהיה שנוי במחלוקת ומורכב פוליטית לפני "שאגת הארי" ומעבירים מיליארדים עכשיו לגורמים קואליציונים, כדי לנסות לשכנע אותם שיצביעו בעד התקציב. אם אמרנו שזה תקציב מלחמה, אז כרגע לפחות, נשמע שהם במלחמה על התקציב.

‏עמליה: לגמרי. צריך להבין, אם התקציב לא עובר, המשמעות הפוליטית היא שהכנסת מתפזרת, ולכן כל מה שעלול לרגע לסכן, לאתגר את העברה של התקציב, הכל מוזז הצידה, רק כדי לוודא שבאמת יהיו מספיק אצבעות, ושהדבר הזה יעבור במליאה.

‏אלעד: תגידי, אבל מה עם הצד האזרחי? עסקים בישראל לא פועלים כבר יותר משבועיים, ילדים בבית, יש נפגעים, יש מבנים שנהרסו. לצד האזרחי הזה יש מענה בתקציב?

‏עמליה: אז שר האוצר הכריז על מתווה פיצויים, שהוא יהיה די דומה למתווה הפיצויים שראינו ב"עם כלביא", לפי ירידה במחזור לעסקים, ולפי שיטת החל"ת לשכירים. מתווה הפיצויים הזה לא מגיע ישירות מהתקציב, הוא מגיע מכספי מס רכוש. אבל אני שמה כאן כוכבית מסוימת, כי אם המלחמה מאוד תתארך, למשל, או אם חלילה יהיו פגיעות רחבות יותר ברכוש ממה שצפו בהתחלה, יכול להיות שהקרן של מס רכוש לא תספיק, ואז כן יצטרכו לפתוח את התקציב. אבל זה, נשאיר את זה כרגע יותר לתרחיש קיצון, נכון לעכשיו, זה לא מגיע ישירות מהתקציב, זה מגיע מכספי מס רכוש, ועל פניו הם אמורים להספיק.

‏אלעד: הבנתי. וזהו, את נוגעת פה בנקודה שאני מודה שלא פתורה לי עדיין ב-100%, אני חושב שאני לא היחיד. כי אמרת בעצמך, אם המלחמה תתארך, אם יקרו כל מיני אירועים במהלכה שאנחנו כרגע לא צופים, אז יהיו שינויים. אנחנו עדיין בעיצומה של המלחמה, ואנחנו לא יודעים כמה זמן היא תימשך, ולאן היא תתפתח, אז יכול להיות שבעצם כל מה שדיברנו עליו עד עכשיו, כל המספרים של התקציב החדש, יכול להיות שבעוד כמה שבועות תקציב הביטחון, הגירעון, הקיצוץ הרוחבי, כל זה לא יהיה רלוונטי, הכל יצטרך להתעדכן. ואת יודעת מה? יכול להיות שזה לא לכיוון הטוב.

‏עמליה: אז זה מאוד תלוי את מי אתה שואל. אם אתה תשאל את מערכת הביטחון, הם כהרגלם יגידו: "התוספת שקיבלנו עכשיו היא נקודת הפתיחה". כלומר, "זה מה שאנחנו צריכים כרגע". שתדבר עם גורמים באוצר, הם כבר מדברים באופרה אחרת לגמרי. מבחינתם, התוספת שניתנה עכשיו לתקציב הביטחון, שזה עוד 32 מיליארד שקלים, שזה הרבה מאוד כסף, מבחינתם זה אמור לכסות כל תרחיש ייחוס אפשרי. כלומר, הם אומרים לאנשי הביטחון במילים אחרות - לא לפנות, לא לדבר. כלומר, קיבלתם עכשיו הרבה מאוד כסף, אישרתם, אגב, ברגע האחרון דחפו להם שם עוד 4 מיליארד שקלים, וזה אמור לכסות לכם כל בקשה או דרישה או מענה אפשרי. אני סקפטית, כלומר אנחנו מכירים את זה גם מסבבים קודמים. יכול מאוד להיות שאם המערכה תתארך, או למשל אם אנחנו רואים שהחזית מול לבנון תיקח יותר זמן, או תהיה עמוקה יותר ממה שציפו בהתחלה, יכול מאוד להיות שלא נאמרה המילה האחרונה מבחינת תקציב הביטחון.

‏אלעד: אז זהו, אז אני רוצה להתחבר למה שציטטת כאן, כי דיברת על נקודת הפתיחה. ואנחנו דיברנו על זה הרי בפרקים שעשינו בעבר על תקציבי מדינה, ועל המתח הקבוע בין משרד האוצר למשרד הביטחון. 143 מיליארד שקלים למערכת הביטחון, זה מה שכרגע המלחמה מצריכה. אנחנו דיברנו כאן עם שני טייסי קרב, הם סיפרו לנו בשבוע שעבר כמה האופרציה היא מורכבת והיא קשה, המון טיסות למרחקים ארוכים, צריך לנהל באמת מלחמה שלא ראינו. אני לא רואה איך בעתיד הנראה לעין אנחנו נחזור לרמות של תקציב ביטחון שהוא פחות מחצי, כלומר, מה שהיה לפני המלחמה. זו תהפוך להיות עכשיו הנורמה. וכפועל יוצא, כל יתר המשרדים והשירותים הציבוריים יושפעו בהתאם.

‏עמליה: אתה קולע בול לנקודה. זה, נדמה לי, אולי החשש הכי מרכזי בקרב גורמי המקצוע באוצר, שבסוף הם אומרים: "ברור שאם יש מערכה כרגע, חייבים לתקצב אותה, חייבים לתת לזה כסף, זה לא שעכשיו יעצרו את המטוסים בדרכם להפגיז בגלל שאין כסף לחימושים. אבל מה קורה ביום שאחרי? איך הולכים אחורה מהדבר הזה?" וגם החשש הוא שבסוף זה הופך להיות איזה כזה בור ללא תחתית. כלומר, כנראה שכל מערכת גדולה, אם תיתן לה כסף ותיתן לה תקציבים, היא תמצא לאן לנתב אותם, כלומר, היא תמצא מה לעשות איתם. אבל מה הנקודה שבה אתה רגע עוצר וחושב על זה מחדש? למשל, אני יכולה לספר לך שבחודש דצמבר, סביב הדיונים על התקציב, אחרי שכבר סיימנו את המערכה הקודמת מול איראן, ונדמה היה שהאיום האיראני הוא פָּחוּת יותר ממה ש… ממה שהיה בעבר, אז דווקא משרד האוצר בא ואמר: "אוקיי, אז בואו בהתאם נוריד את התקציב של מערכת הביטחון". והגורמים שם ממש נעמדו על הרגליים האחוריות, לא היו מוכנים בכלל לשמוע. הנה בדיעבד באמת נכנסנו למערכה נוספת. ולכן בפעם הבאה שאולי זה יקרה הם שוב יבואו ויאמרו, מבחינתם אולי בצדק, "הנה אתם רואים? אמרנו לכם שאסור לקצץ יותר מדי, ועובדה שבסוף באמת נכנסנו לעוד סבב מול איראן". אז הסבבים החוזרים האלה גם מתקפים, במובן מסוים, את הטענות שאנחנו שומעים במשך שנים ממערכת הביטחון, על כך שהם רוצים לשמור מוכנות מסוימת, והם רוצים לשמור רמת כוננות מסוימת. האם אפשר יהיה ללכת מזה אחורה? אני בכלל לא בטוחה. הקיצוץ הזה שראינו בתקציבים האזרחיים זה משהו שילך איתנו עכשיו חודשים, אם לא שנים, קדימה. כי בעצם נוצר כאן איזה בנצ'מרק חדש, גם לתקציב הביטחון, ויש קיצוץ שהמשמעות שלו כבר עצירה בפועל של פרויקטים במשרדי הממשלה השונים, וזה לא משהו שבלחיצת כפתור מחזירים אותו חזרה, זה לוקח זמן. ולוקח רגע אחרי שמקבלים החלטה על קיצוץ בתקציב להחזיר אותו אחר כך או או לשנות מחדש את סדרי העדיפויות. זה ממש לא ברגע.

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: עמליה דואק, תודה.

‏עמליה: תודה אלעד.

‏[מוזיקת סיום]

‏אלעד: וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה שירה אראל, הילה פז, עדי חצרוני ודניאל שחר, על הסאונד יאיר בשן, שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

‏אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם מחר.

‏[חסות]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה