top of page

אחד ביום - מיליארד הודים לא טועים

בהודו מתרחשות בימים האלה הבחירות הדמוקרטיות הגדולות בעולם, אולי גם הגדולות בהיסטוריה - מאות מיליונים בוחרים את ראש הממשלה של המדינה המאוכלסת ביותר בכדור הארץ. והבחירות הענקיות האלה הפכו למעניינות במיוחד כי המועמד המוביל, ראש הממשלה הנוכחי נרנדרה מודי, מתבטא במהלכן באופן שלא שמענו אותו בעבר, והמתנגדים שלו מאוד חוששים שקדנציה שלישית שלו תשנה לגמרי את המדינה, ולא בהכרח לטובה. אז הפעם, אנחנו עם הבחירות של הודו.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 16/05/2024.

[חסות]

אלעד: היום יום חמישי, 16 במאי, ואנחנו "אחד ביום", מבית N12.

[מוזיקה]

אני אלעד שמחיוף ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו, סיפור אחד ביום, בכל יום.

יש איזה טריק כזה, שמדי פעם, כשמתאפשר, אני משתמש בו כאן. מתאר בקווים די כלליים סיפור שכאילו נשמע שמדבר על משהו אחד, אבל בעצם מדבר על משהו אחר. אני אתן לכם דוגמא. יש מדינה שאחרי שנים של שליטה בריטית קיבלה לפני כמעט שמונה עשורים, עצמאות. המדינה הזו הקימה מערכת דמוקרטית לתפארת, חריגה בנוף האזורי שלה. ב-1977 אפילו היה בה מהפך פוליטי מפתיע. המדינה הזו כבר שנים מנהלת סכסוך עם השכנה המוסלמית שלה, כשיש חבל ארץ שלם שבשני הצדדים טוענים ששייך להם. במדינה הזו יש מנהיג ימני, שמרן, לאומן, מנהיג שמציג את עצמו כמר כלכלה, האיש שהפך את המדינה למעצמה כלכלית עולמית. והמנהיג הזה, שעומד בראש המדינה כבר שנים, סופג ביקורת, ביקורת על כך שהוא פוגע בדמוקרטיה, פוגע בזכויות של המיעוט המוסלמי במדינה. ועכשיו, כשהוא נמצא בעמדה פוליטית מורכבת, המנהיג הזה לוקח את כל המדיניות השנויה במחלוקת שלו כמה צעדים קדימה. המתנגדים שלו טוענים שאלו כמה צעדים יותר מדי.

[מוזיקה הודית ברקע]

אז זה הטריק. אבל אז, הפנה לתשומת ליבי מאזין שהכותרת, השם של הפרק, כבר בעצם חושף הכל מראש, מה שאני קיוויתי שיהיה מאוד מתוחכם ומגניב, בפועל יוצא… לא ממש כזה. אז אהיה ישיר איתכם, בלי טריקים ובלי שטיקים. בהודו מתרחשות בימים האלה הבחירות הדמוקרטיות הגדולות בעולם. אולי גם הגדולות בהיסטוריה. מאות מיליונים בוחרים את ראש הממשלה של המדינה המאוכלסת ביותר בכדור הארץ. וזה כשלעצמו סיפור מעניין, אבל יש יותר. כי המועמד המוביל, ראש הממשלה הנוכחי, מתבטא במהלך הבחירות האלה באופן שלא שמענו אותו בעבר. המתנגדים שלו מאוד חוששים שקדנציה שלישית של נרנדרה מודי תשנה לגמרי את המדינה, ולא בהכרח לטובה.

כדי להבין את מה שקורה עכשיו בהודו, אנחנו ניעזר כאן בד"ר רותם גבע, היא היסטוריונית של הודו המודרנית וחברת סגל בחוג ללימודי אסיה באוניברסיטה העברית, ויש בסיפור הזה כמה עניינים ששווה לעסוק בהם. הראשון, הוא הפרוצדורה. הדבר הזה שתמיד מתייחסים עליו כטכני והמשעמם, אבל הוא מאוד חשוב במקרה שבו יש 970 מיליון בעלי זכות הצבעה, ולפי ניסיון העבר, רובם אכן מממשים אותה.

ד"ר גבע: כן, אז אין ספק שזה פרויקט לוגיסטי מאוד משמעותי, שהודו מאוד גאה בו. ועל מנת לקיים את זה, הודו עושה מאמצים כבירים מבחינה לוגיסטית להגיע לכל בוחר ובוחרת בכל כפר נידח. יש לנו חמש מיליון קלפיות, יש לנו כחמישה מיליון איש שמעורבים אדמיניסטרטיבית וביטחונית באירוע הזה. זה אירוע שנמשך על פני כמעט חודשיים, והודו לוקחת מאוד מאוד ברצינות את זכות ההצבעה, כשאפשר לראות תמונות מאוד מעניינות באינטרנט, של הפקידים והבירוקרטים של הבחירות שמגיעים, עושים טרקים בהימלאיה, עושים טרקים בג'ונגלים להגיע לכפרים יחסית נידחים, לוקחים סירות בדלתא של הנהרות על מנת להגיע. ויש אפילו כפרים שידוע שיש בהם רק בוחר אחד, ועדיין מקימים קלפי, כי על פי החוק, בכל מקום בהודו צריכה להיות קלפי במרחק של לא יותר משני קילומטר מאותו יישוב.

אלעד: חמישה מיליארד דולר עולה רק האופרציה הזו, הבחירות בהודו. הודו הולכת מעל ומעבר כדי להראות, פנימה והחוצה, שהיא מעצמת דמוקרטיה. ובמדינה הזו יש המון נושאים שמושכים מצביעים לקלפי: האלימות המינית בהודו, מערכת הבריאות, הכלכלה, התחבורה, מרכז, פריפריה, יש המון. אבל במערכת הבחירות הזו יש נושא אחד, יותר נכון, איש אחד, שעומד במרכז.

ד"ר גבע: הנושא המרכזי, אפשר לומר, זה נרנדרה מודי, ראש הממשלה המכהן, שמציע את עצמו לבחירה עכשיו כבר לקדנציה שלישית.

[הקלטה בהודית] נרנדרה מודי נואם.

ד"ר גבע: ומודי הוא דמות מאוד מאוד כריזמטית, מאוד אהובה על חלקים גדולים מאוד באוכלוסייה. הסקרים מראים שהם יעלו לכהונה שלישית, מבטיחים ניצחון בבחירות האלה. כשרוב הוויכוחים כרגע הם באיזה מידה הניצחון יהיה, האם זה יהיה ניצחון גורף, האם מודי יצליח עוד יותר להעלות את מספר המושבים שיש למפלגה ולקואליציה שלו בפרלמנט, או שתהיה יציבות, או שאולי תהיה ירידה או דעיכה בחלק מהמקומות. על זה כרגע מתנהל רוב הוויכוח, וכולם מציינים את הבחירות האלה כבחירות של אנרגיה הרבה יותר נמוכה, כנראה משום שיש תחושה בקרב המצביעים שאין פה הרבה תחרות, ככה זה נראה.

אלעד: מי שמקשיב טוב, שומע שלמרות התחושה הכללית שהבחירות כבר הוכרעו, והשאלה היא בכמה ולא אם מודי יזכה, למרות כל זה קורה עכשיו משהו אחר. מודי מדבר אחרת והוא אומר דברים שלפחות באופן אישי, בקולו, הוא לא ממש אמר לפני כן.

ד"ר גבע: כן, נאומים מאוד בעייתיים שמודי נשא, שהם דווקא לא כל כך מאפיינים אותו, משום שהם היוו התקפה ממש ישירה על המיעוט המוסלמי.

[הקלטה בהודית] נרנדרה מודי נואם.

ד"ר גבע: אז מה שהוא אמר, הם הולכים ממש לקחת מאנשים את העושר שלהם, עד כדי כך הוא דיבר על ה-mangalsutra של האישה ההינדואית, ה-mangalsutra זה השרשרת שהאישה ההינדואית נושאת כל חייה, עונדת כל חיה אחרי הנישואים, כן, אישה נשואה. הוא אמר, אפילו הם יקחו לכם את ה-mangalsutra שלכם ויתנו אותה למשפחות של מוסלמים, למה? כי המשפחות האלה מרובות ילדים והן צומחות מבחינה דמוגרפית, וכיוצא בזה… מה שזה לא נכון, המחקרים מראים שזה לא המצב.

[מוזיקה ברקע]

ד"ר גבע: אז היה פה ממש שימוש בהסתה זולה, שהוא כבר לא עשה הרבה מאוד שנים, הוא נתן לפוליטיקאים יותר נמוכי דרג לעשות את העבודה בשבילו, או אנשי תקשורת, שופרות שלו בתקשורת לעשות את זה. והייתה פה… היה פה באמת נאום פלגני ומסית. ולמרות שהוא קיבל נו נו נו מוועידת הבחירות, הרושם ברחוב זה ששום סנקציות בעצם אמיתיות לא נעשו עליו.

אלעד: המתקפה של מודי הופנתה כלפי מפלגת האופוזיציה, היריבה המרה, מפלגת הקונגרס. אבל הוא ניצל את המתקפה הזו כדי לכוון את החיצים שלו גם למקום אחר, לעבר המיעוט המוסלמי. מודי מנגן כאן על מיתרים שקיימים בהודו כבר עשרות שנים, ומנגן על מתיחות קשה בין הרוב ההינדי למיעוט המוסלמי במדינה וזו מתיחות שהשורשים שלה מתחילים עוד לפני שהודו הייתה בכלל מדינה.

[מוזיקת הרקע מפסיקה]

ד"ר גבע: כן. אז המתיחות עצמה מתחילה כבר בתקופה הקולוניאלית. כשהבריטים שולטים בהודו, יש לנו כ-25% מהאוכלוסייה הם מיעוט מוסלמי, בכל תת היבשת ההודית, אוקיי? וכ-75% הינדואים. זאת אומרת שיש לנו מערכת יחסים פוליטית-חברתית מורכבת מאוד, בין רוב הינדואי ומיעוט מוסלמי, אבל מיעוט שהוא מאוד מכובד, כן? מיעוט מאוד משמעותי. ובגלל התפתחויות של אידיאולוגיה מודרנית, כניסת הלאומיות, פוליטיקה ייצוגית תחת הבריטים, התחיל קונפליקט ומתח הולך וגדל בין אליטה הינדואית לאליטה מוסלמית, תחת הבריטים, בעשורים האחרונים של השלטון הבריטי. המצב הגיע למתח וקונפליקט עצום בתקופה שבין מלחמות העולם, וזה הגיע לשיא ב-1940, שאז הנהגה פוליטית של המוסלמים בהודו הכריזה לראשונה על הרצון להקים מדינה משלהם, אחרי שהבריטים ילכו, מדינת פקיסטן. זאת אומרת שבשנים האחרונות של השלטון הבריטי בהודו, לצד הלאומיות ההודית, צמחה לאומיות מתחרה, לאומיות מוסלמית, עם שאיפה להגדרה עצמית טריטוריאלית באופן כזה או אחר. מהצד השני של תנועת הלאומיות ההודית, שהונהגה על ידי הקונגרס ועל ידי מהטמה גנדי, צמחה גם לאומיות הינדואית, אוקיי? זאת אומרת, יש לנו לאומיות מוסלמית מצד אחד, ולאומיות הינדואית מהצד השני, שביקרה ותקפה את התפיסה הגנדיאנית של לאומיות פלורליסטית, רב תרבותית, רב דתית, שאמרה "כל אדם שנולד בהודו הוא הודי ולא משנה מה דתו וגזעו והמוצא האתני שלו". והם אמרו "לא, אנחנו רוצים לכונן לאומיות על בסיס הינדואי, על בסיס דתי". ושלושת הזרמים האלה התחרו, כן? אז אפשר לומר שהזרם המרכזי כמובן היה מפלגת הקונגרס, שהתפיסה שלה בגדול הייתה פלורליסטית יותר, אבל היא אותגרה מצד אחד על ידי הלאומיות המוסלמית ומצד שני על ידי הלאומיות ההינדואית. בסופו של דבר, מסיבות שונות, הוקמה באמת מדינת פקיסטן. וכשהודו קיבלה את העצמאות ב-1947, העצמאות לוותה בחלוקה טריטוריאלית לשתי מדינות לאום. והאירוע הזה היה אירוע טראומטי.

[הקלטה] קריין חדשות:

“As the new dominions of Pakistan and India take over their own affairs, harminal hatred flares up in the Punjab, fleeing from their lutted blood-stained towns comes a new exodus, a million displaced persons…”

ד"ר גבע: הוא היה אירוע טראומטי, כ-20 מיליון פליטים גורשו, חצו את הגבולות, הרכוש שלהם נבזז, אנשים נרצחו בדרך, נשים נאנסו, רכוש הופקע, ובסופו של דבר נולדו שתי מדינות לאום מתוך טראומה אלימה מאוד קשה, שיש ביניהן יריבות עצומה. בכמה חודשים מיד לאחר החלוקה, פרצה המלחמה הראשונה בין הודו לפקיסטן, על אדמת קשמיר. וקשמיר נשארה עד היום סלע מחלוקת מאוד רציני בין המדינות האלה. אז מן הסתם, רגע הולדתה של המדינה ההודית היה רגע של אי בהירות סביב השאלה המוסלמית. סביב המוסלמים שנשארו בהודו, אנחנו צריכים להבין, מהבחינה הזאת אני מניחה שישראלים וישראליות מאוד יכולים להזדהות עם הסיטואציה.

אלעד: כן, יש לא מעט הבדלים, אבל יש גם לא מעט קווי דמיון בסיפורים שלהם ושלנו. אבל אם נתמקד בסיפור שלהם, כשצד אחד הודו מדינת לאום הינדית, והצד השני, פקיסטן, הוקמה על ידי לאומנים מוסלמים, אז מי שנשאר באמצע, ובעמדה מאוד בעייתית, היה המיעוט המוסלמי שנשאר לחיות בהודו.

ד"ר גבע: בדיוק. מהרגע הראשון הייתה הטלת ספק בנאמנות שלו, כן? והטלת הספק הזאתי באה ואמרה, אתם בכלל שייכים לפקיסטן, יש לכם משפחות בפקיסטן. אנחנו צריכים להבין שמשפחות שלמות חולקו בין הודו לבין פקיסטן, משפחות מוסלמיות. אז הייתה הטלת ספק מאוד גדולה בנאמנות. ופה, מתוך המרחב הפוליטי ההודי, היו שני מענים אידיאולוגיים, כן, לשאלה הזאת. המענה של מפלגת הקונגרס שהייתה אז בשלטון, בראשה עמד נהרו, שהיה ראש הממשלה הראשון, אם תרצה, בן גוריון ההודי, היה מענה חילוני, והוא אמר, "נכון, הייתה חלוקה, היה מאוד קשה, אבל הודו היא מדינת כל אזרחיה, היא מדינת כל הדתות שלה, אנחנו מבטיחים שוויון גמור, ואנחנו נעשה ככל יכולתנו על מנת להגן על המיעוט המוסלמי, לאפשר לו להשתלב גם במערכת הפוליטית, גם במערכת הבירוקרטית, גם במערכת התרבותית". זאת הייתה התשובה, והתשובה הייתה חילוניות, כן? זה היה עיקרון מאוד מרכזי באידיאולוגיה השלטת במשך עשורים. מנגד הייתה את האופוזיציה מצד הימין ההינדואי, כן, את אותה לאומנות הינדואית שאני הזכרתי קודם, שאמרה "לא, אנחנו בכלל צריכים לכבוש בחזרה את השטחים שקרעו מאיתנו פקיסטן, והמוסלמים הם גיס חמישי, ואנחנו לא בוטחים בהם", והייתה הסתה מאוד גדולה נגד המוסלמים ורצון להקים את מה שהם קוראים לו Hindu Rashtra, כן, לא מדינה חילונית, אלא מדינה הינדואית מבחינה אידיאולוגית ותרבותית, עם דרישה מאוד מאוד תוקפנית מהמיעוט המוסלמי לעבור אסימילציה, כן? לוותר למעשה על הזהות שלו.

אלעד: במשך שנים הלאומנים ההינדיים נחשבו למוקצים בהודו. מפלגת השלטון ששאפה לשוויון דתי הציגה אותם כקיצוניים ורדיקליים. העובדה שהרוצח של גנדי יצא מתוך קבוצת הלאומנים ההינדיים עוד יותר חיזקה בציבור את התפיסה הזו. שנים הלאומנים ההינדיים היו הרחק באופוזיציה, עד ש… כן, גם בהודו, קרה מהפך.

ד"ר גבע: עכשיו, מה שקרה זה שהחל משנות ה… 1977 היה המהפך הראשון. המהפך הזה נתן לימין ההינדואי דריסת רגל בשלטון, לראשונה. ובשנות ה-80 וה-90 אפשר לראות התחזקות שלהם, וההתחזקות הזאת מגיעה לשיא עם העלייה של מודי ב-2014 ו-2019.

[מוזיקה ברקע]

אלעד: הקבוצה הזו, המוקצית לשעבר, הלאומנים ההינדיים במסגרתה ובתוכה, התעצב והתחנך גם אחד, נרנדרה מודי.

ד"ר גבע: מודי, הוא נולד במדינת גוג'ראט, שהיא בחוף המערבי של הודו, על הים הערבי. והוא תוצר מובהק של ארגון הימין ההינדואי, ארגון ה-RSS. ארגון ה-RSS זה Rashtriya Swayamsevak Sangh, ארגון המתנדבים הלאומי. זה ארגון שהוקם בשנות ה-20 של המאה ה-20, והמטרה שלו היא להפיץ את האידיאולוגיה הלאומנית-הינדואית בכל עיר, בכל עיירה ובכל כפר, על ידי הקמה של סניפים. ובסניפים האלה המתנדבים שומעים שיעורים אידיאולוגיים, מתאמנים אימונים פיזיים, לומדים אומנויות לחימה. כשהדגש המאוד גדול הוא שיקום הגאווה ההינדואית הפגועה לכאורה.

[הקלטה של קריאות של גברים בהינדית]

ד"ר גבע: הנרטיב ההיסטורי הוא, ההינדואים היו אומה שהייתה עסוקה מדי בעניינים של העולם הבא, אומה שאיפשרה לכובשים מבחוץ לכבוש אותה, בהתחלה המוסלמים, אחר כך הבריטים, אנחנו צריכים ככה לעמוד על הרגליים ולהיות חזקים פיזית. עכשיו, מודי עצמו הוא ממש תוצר מובהק. הוא הצטרף לארגון הזה כשהוא היה ילד, בן שבע או שמונה, צמח בארגון הזה, הפך להיות מה שנקרא Pracharak, זאת אומרת מטיף או ממש אחראי על סניף, וצמח… צמח בארגון ובמפלגה הפוליטית. ומה שמאפיין אותו זה שהוא דווקא שייך לקסטה נמוכה יחסית, ולכן הוא יכול היה לצייר את עצמו כמישהו שהוא self-made man, אדם שבנה את עצמו בשתי ידיו, איש עבודה, אדם שעבד בדוכן צ'אי כשהוא היה ילד, אדם ש… כזה אדם שורד, בניגוד למי? בניגוד לאליטות. אז כמו כל מנהיג פופוליסטי שאנחנו רואים מסביבנו בשנים האחרונות, דגש מאוד גדול זה על התקפה על האליטות, על האליטות הישנות, והצגה של המנהיג כמי שמחובר למעשה להמונים, ויכול לתקשר איתם נגד האליטות הישנות.

[מוזיקה הודית ברקע]

אלעד: חסות אחת וממש מיד חוזרים.

[חסות]

אלעד: אחרי שלמד לתואר ראשון ותואר שני, וקידם את הקריירה הפוליטית שלו, בשנת 2000 מודי הגיע לתפקיד משמעותי, ראש מדינת גוג'אראט. הוא התמקד בכלכלה, הוא דיבר על חזון להפוך את המדינה למעצמה כלכלית לאומית. אבל שם, בעיר אחת בתוך המדינה הזו, ובמשמרת שלו, התרחש אירוע שזעזע את הודו כולה.

ד"ר גבע: באיודיה היה מסגד, שהוקם במאה ה-16 על ידי המקימים של האימפריה המוגולית המוסלמית, הטענה הייתה שהמסגד הזה נבנה על חורבות של מקדש הינדואי, לאל ראמה, אל מאוד חשוב בצפון הודו, ושהאג'נדה של הימין ההינדואי היא להרוס את המסגד הקיים, ולבנות מחדש את אותו מקדש לאל ראמה, מתוך הטענה גם שזה היה ממש מקום מולדתו של ראמה. ב-92' באמת פעילים הינדואים החריבו את המסגד הזה.

[הקלטה של המון זועם]

ד"ר גבע: ואם אני מחזירה אותנו ל-2002, עשור לאחר מכן, יש צליינים הינדואים שמגיעים, נוסעים למקדש מגוג'אראט, על מנת להניח אבן פינה, כן, למקדש שיוקם בסופו של דבר. כשהם חוזרים, הם מותקפים על ידי מוסלמים, וזה נותן פתח לפוגרום עצום בכל המוסלמים, באמדבד, בעיר ובסביבותיה שבה אני חושבת נהרגים כאלפיים איש, עם מעשים מאוד קשים של שריפת אנשים בבתיהם, ואונס של נשים. והכל קרה תוך… בין עצימת עין לשיתוף פעולה של המשטרה המקומית. והטענה היא שמודי היה אחראי לאוזלת היד הזאת, ששיקפה למעשה את תפיסת העולם שלו. זאת הייתה הטענה.

אלעד: הכתם דבק במודי שנים. מי שהפך אחר כך לנשיא ארה"ב, אובמה, הוא סירב בהתחלה לפגוש אותו, בגלל אותה תפיסה שמודי לא עשה מספיק, ואפילו עצם עין, אל מול הטבח במוסלמים, במדינה שעמד בראשה. בית משפט מקומי חקר וניקה את מודי לחלוטין. ובכך למעשה פתח בפניו את הדלת לרוץ בשנת 2014 לתפקיד הכי בכיר שיש בהודו, ראש הממשלה.

ד"ר גבע: כשהוא עלה ב-2014, הדגש שלו בקמפיין היה לנושא הזה של פיתוח כלכלי. זאת אומרת, הוא אמר, "גוג'אראט היא נס כלכלי, כמות ההשקעות שזרמה אליה והפיתוח, כשאני הייתי שם, ראש ממשלה, הייתה עצומה ומה שאני הולך לעשות, זה להביא את הנס של גוג'אראט לכל הודו". אז הדגש לא היה הדגש האידיאולוגי ההינדואי המסורתי, אלא הנושא הכלכלי. הנושא השני שאיפשר לו אז לעלות, היה הסנטימנט המאוד שלילי כלפי מפלגת הקונגרס, שחזרה לשלטון ב-2004, ולמעשה זכתה בשתי קדנציות עד מודי ב-2014, סביב בעיקר כל מיני פרשות שחיתות. והסנטימנט הזה העלה את מודי לשלטון, על הטיקט של איש נקי ועל הטיקט של פיתוח. ופה אולי המקום גם לציין שהוא לא איש משפחה. זאת אומרת, ב-2014 גילו שהוא התחתן כשהוא היה צעיר, אבל הוא לא חי עם אשתו והוא הסתיר אותה כל השנים, והוא מציג את עצמו כסוג של פרוש או סגפן, וגם אדם שהוא נקי ללא רבב, כן? כי הטענה היא שאין לו משפחה שהוא צריך לדאוג אליה, הוא לא מכניס את המשפחה שלו לפוליטיקה, הוא לא משחק את המשחק המושחת של פוליטיקאים אחרים, אלא יש פה בן אדם שהוא מחויב 24/7 רק לקדם את המדינה ההודית ואת האינטרסים שלה. אז זה גם היה תדמית מאוד חשובה.

אלעד: ההבטחה התממשה. הדגש של מודי על צמיחה כלכלית ופתיחה של הודו לעולם הובילה לשינויים אדירים.

ד"ר גבע: הצמיחה הכלכלית בהודו היא גדלה. והודו תופסת היום מקום, הנתח שלה בכלכלה העולמית יותר ויותר משמעותי. אנחנו רואים את זה בייחוד בשנים האחרונות, בשנתיים האחרונות, על רקע המשבר בין ארצות הברית לסין. אז יש חברות שהחלו לנתב את הייצור שלהם להודו. ובאמת הודו היא הכלכלה הצומחת הגדולה ביותר. כן יש לציין התקרבות מאוד גדולה לאמירויות, לערב הסעודית, ויכולת מרשימה לתמרן בין איראן מצד אחד, שהודו ידידה שלה וקונה ממנה נפט, לבין התקרבות מאוד גדולה לאמירויות, שבאה לידי ביטוי בחניכה של מקדש הינדואי מרשים ועצום וגרנדיוזי באבו דאבי, לפני כמה חודשים, לא מובן מאליו בכלל, במדינה מוסלמית. וביקורים של הודו באזור הזה, חיזוק הקשרים הכלכליים, חיזוק הקשרים המסחריים, כמובן קשר מאוד חזק עם ישראל.

[הקלטה מביקור מודי בארץ] מנחה:

"Ladies and gentlemen, the honorable Narendra Modi, the Prime Minister of the Republic of India" [מחיאות כפיים]

מודי: [בעברית שבורה] "שלום לכולם, אני שמח מאוד להיות פה." [מחיאות כפיים]

אלעד: המודל הקפיטליסטי בכלל, ובטח זה המואץ של מודי, מייצר פערים חברתיים, פערי מעמדות. וגם בהודו הצמיחה הובילה להרבה טוב, אבל גם דילגה במקביל על שכבות שלמות. האבטלה עלתה, והייתה לא מעט ביקורת על מודי, שבעקבותיה הוא חישב במידה מסוימת, מסלול מחדש. ויש עוד, כי ככל שמודי הרגיש נוח יותר בשלטון, וצבר יותר כוח, ככה הביקורת עליו התרחבה. אמרו עליו, למשל, שהלאומן, שהוא היה כילד, חזר, רק שהפעם הילד כבר גדל, והוא ראש הממשלה.

ד"ר גבע: כבר שנתיים לתוך הכהונה הראשונה, מ-2016, מתחילים לראות הסתה נגד מוסלמים ואלימות פיזית ממש נגד מוסלמים, עם סדרה של לינצ'ים שהתרחשו באזורים שבהם הממשלה היא פופולרית במיוחד, סביב הנושא של הגנה על פרות, אוקיי? אז באופן מסורתי, מוסלמים ובני קסטות נמוכות הם אלו שעוסקים בסחר בבקר. וממש ראינו חבורות, כנופיות, של פושעים מובטלים שמקושרים למפלגת השלטון, שתקפו ברחובות נהגים, אנשים שעסקו בסחר של בקר, וממש הרגו אותם למוות, אוקיי? היכו אותם למוות, כן. אז זה היה הפתיח.

אלעד: אז זו לאומנות על רקע דתי, שטוענים שמודי מקדם, אבל לא רק, כי גם במישור המדיני יש עליו ביקורת. הוא ביטל את המעמד המיוחד של חבל קשמיר, מי ששנים נחשבה כאקס-טריטוריה, שההחלטות בהודו לא יחולו עליה, אלא אם המדיניים המקומיים בקשמיר יסכימו לכך. ובמוקד של אותו טבח במוסלמים, במקום שבו מודי היה ראש השרים, מוקד הסכסוך הדתי שבו נהרס מסגד ואלפים נהרגו, מקום שזכה לכינוי "הר הבית" של הודו, אז שם, בינואר האחרון, מודי השיק בחגיגיות מקדש הינדי.

[הקלטה בהינדית] מודי נואם.

אלעד: ובכלל, ככל שעברו השנים, בעשור האחרון, היו מי שטענו שמודי צובר יותר מדי כוח, מרגיש יותר מדי בטוח וחזק. הוא מתחיל לבצר את מעמדו תוך כדי שהוא מכרסם ביסודות הדמוקרטיים בהודו.

ד"ר גבע: בעשור שבו מודי היה בשלטון, הוא הצליח להכפיף בצורה כמעט טוטאלית את ה-Mainstream Media, את התקשורת, את הטלוויזיה, את ערוצי הטלוויזיה הנצפים ביותר. ואפשר לראות עם פשוט מתן זמן כמעט בלתי מוגבל לנאומים של מודי, לקמפיינים של מודי, לנציגים של מפלגת השלטון, האדרה של מודי, חוסר יכולת לבקר אותו.

[הקלטה] שדרנית: [במבטא הודי]

“Interestingly, News 18 exclusive, Prime Minister Narendra Modi has highlighted how his image was tarnished by the opposition post Godhra carnage in 2002…”

ד"ר גבע: הרבה מהאנשי הון שמחוברים למודי הם קנו גופי תקשורת, הם מיקמו עיתונאים שהם מאוד אוהדים של השלטון, קיבלו לגמרי בהבנה את העובדה שראש הממשלה לא מקיים מסיבות עיתונאים, ביקורת מאוד גדולה על האופוזיציה, ואפילו כליאה של עיתונאים שדיווחו על מקרים מאוד בעייתיים. כשמה שאיפשר את הכליאה, את המעצר של עיתונאים, זה חקיקת חירום שקיימת בהודו, עוד מהתקופה הקולוניאלית, ופשוט המפלגה הזאת הפעילה אותה בצורה הרבה יותר אקטיבית מאשר הממשלות הקודמות בשנים האחרונות.

אלעד: המבקרים של מודי גם מאשימים אותו בהגבלות על האקדמיה, על ועדת הבחירות, ובאופן כללי, יש את מי שטוען שבקדנציה השלישית שלו, ובעקבות ההחרפה האחרונה בהתבטאויות שלו, מודי לא רק שימשיך בכל התהליכים האלה שדיברנו עליהם, אלא יגביר את הקצב.

ד"ר גבע: נושא אחר שהם הולכים אולי לעשות, זה רישום של האוכלוסייה, שמאיים מאוד בעיקר על מוסלמים שהגיעו להודו ממזרח פקיסטן, מבנגלדש, והטענה היא שאנחנו… אנשים שנזהה כאנשים שאין להם את המסמכים הנדרשים, שלא נמצאים פה מתאריך מסוים, אנחנו נגרש אותם מהודו. ונושא שלישי שמאוד שנוי במחלוקת זה שרטוט מחדש של מחוזות הבחירה, על פי הגודל העדכני שלהם באוכלוסייה. יש חשש מאוד גדול שאם למפלגת השלטון יהיה רוב מספיק משמעותי, הם ישרטטו מחדש את המחוזות בחירה האלה, באופן שייטיב אוטומטית עם האזורים שתומכים בממשלת השלטון, ויפגע באזורים שבהם יש אופוזיציה למפלגת השלטון. זה בעיקר הנושא הנפיץ ביותר.

אלעד: הבחירות הדמוקרטיות הגדולות בעולם הן גם חשובות מאוד, כי בניגוד לתחושה הכללית המעט מנומנמת אולי, הרבה מונח כאן על הכף.

ד"ר גבע: הרבה מונח על הכף, אבל לא ברור עד כמה אנשים מבינים את זה, וזה נובע גם, באמת, מהאדרה של מודי, ומאיזושהי משיכה, שחייבים לומר, היא קיימת בתרבות הפוליטית ההודית, משיכה למנהיגים כריזמטיים, משיכה לגורואים, כן, התרבות של הגורו היא מאוד חזקה בהודו, ההערצה לגורו, ויש לציין שמודי הבנה את עצמו כסוג של גורו מודרני. אז זה דבר אחד. הדבר השני שהוא גם קשור, יש אהבה לאיש חזק. זאת אומרת, יש סנטימנט בייחוד של מעמד בינוני ברחוב, שהודו היא כאוטית, והיא מושחתת, והיא לא מתפקדת, ורק איש חזק יוכל לפתור לנו את הבעיות. והנה תראו, אפילו ביידן מתקשר להתייעץ איתו על מדיניות, כן? [צוחקת] זה מגיע אפילו לשמועות כאלה. והכלכלה שלנו צומחת, והדימוי שלנו בעולם הוא גדל, והנה יש פרויקטים של מטרו ותשתיות. אז זה בסדר. אז זה בסדר שיכול להיות שיש כמה עיתונאים בוגדים, שמאלנים, שנמצאים בכלא. אולי זה לא נורא, כי הוא מביא את המדינה שלנו קדימה.

[מוזיקה הודית ברקע]

אלעד: ד"ר רותם גבע, תודה.

ד"ר גבע: בכיף, תודה לך.

אלעד: וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה שירה אראל, דני נודלמן, דניאל שחר, והכלה הטריה שלנו, עדי חצרוני. אז בהזדמנות הזו, עדי ויעקב, מכולנו, המון מזל טוב. אנחנו מאחלים לשניכם חיים מאושרים, טובים ומלאי אהבה, ביחד. על הסאונד, מור הרטוב. יאיר בשן יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם בשבוע הבא.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

10 views0 comments

Comments


bottom of page