העולם מלא היום בקונפליקטים ומלחמות. אבל יש אחת, גדולה ונוראית, שכנראה לא שמעתם עליה - המלחמה במזרח קונגו. היא גבתה כבר אלפי קורבנות, משלבת אינטרסים פנימיים ואזוריים, וקשורה להיסטוריה מדממת במיוחד. אז הפעם נדבר על מלחמות של אחרים, ונספר מה עומד מאחורי המלחמה שמשתוללת ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו.
אורחת: פרופ׳ גליה צבר, חוקרת אפריקה ונשיאת האקדמית תל אביב יפו.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 17/02/2025.
[חסות]
[מוזיקת פתיחה]
אלעד: היום יום שני, 17 בפברואר ואנחנו "אחד ביום", מבית N12. אני אלעד שמחיוף, ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו, סיפור אחד ביום, בכל יום.
[מוזיקה מסתיימת]
העולם מלא היום בקונפליקטים אלימים ומלא במלחמות, אבל יש אחת גדולה, נוראית, שכנראה לא ממש שמעתם עליה.
[הקלטה - קולות ירי וצעקות]
בשבוע אחד נהרגו בקונפליקט הזה יותר מ-700 בני אדם. בשבוע. באותו שבוע. אלפים רבים נעקרו מהבתים והפכו לפליטים. בשבוע הזה, ואני מתנצל על התיאור, הוצת בית כלא שהחזיק בין היתר 100 אסירים ילדים ו-165 אסירות נשים. יש תמונות, יש סרטוני וידאו שבהם אפשר לראות את אנשי הצלב האדום מפנים מהמקום מאות שקים של גופות.
יש דיווחים, נוראיים, שעשרות אסירות עברו אונס מחריד עוד לפני שנשרפו למוות. עד עכשיו, אנחנו מדברים על פרק זמן של פחות מחודש, מדווחים על שלושת אלפים קורבנות, על אלפים רבים של פצועים ורבבות פליטים.
[הקלטה - קריאות, שריקות]
זו מלחמה שמעורבים בה שכירי חרב זרים, תאגידי ענק, המון אוצרות טבע והמון-המון כסף. וזו מלחמה, ואני מרשה לעצמי להעריך, שלא שמעתם עליה הרבה, או אולי לא שמעתם עליה בכלל. כי למרות הזוועות הנוראיות של המלחמה הזו, [מוזיקת רקע] אין מאות אלפים שצועדים נגדה ברחובות לונדון, ניו יורק או סידני. למרות ההיקפים המחרידים של המוות וההרס שהיא גובה, אין שידורים חיים רציפים ב-BBC, ב-CNN או באל-ג'זירה, אין פושים בלי סוף, אין טורי פרשנות בשערים הראשיים. הסיקור, השיח, אם הוא קיים, מאוד מינימלי. וכבר ראינו, מקרוב, על בשרנו, שכשהעולם רוצה לדבר על מלחמות של אחרים - העולם בהחלט יודע לעשות את זה.
[מוזיקת רקע]
מה שקורה בשבועות האחרונים במזרח הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו הוא פשוט מזעזע. התמונות שיוצאות משם, העדויות שיוצאות משם, מזעזעות. מלחמה שמתנהלת לכאורה בגלל סכסוך פנימי, אבל בעצם זו מלחמה שמתנהלת דרך פרוקסי. מלחמה שהיא הרבה יותר גדולה מסוגיות פנים-קונגולזיות. מלחמה שעל הגב שלה יש היסטוריה של מאות שנים, ובעיקר היסטוריה מלאה בדם מ-30 השנה האחרונות.
הפעם אנחנו כן נדבר על מלחמות של אחרים, ובעזרת פרופסור גליה צבר, חוקרת אפריקה ונשיאת האקדמית תל אביב-יפו, נדבר על המלחמה שמשתוללת ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו.
[מוזיקת הרקע מתגברת ומסתיימת]
פרופ' צבר: אם היית לוקח את אנגליה וצרפת והולנד ועוד איזה 2-3 מדינות מאירופה, ומכניס אותן לשטח, עדיין לא היית מכסה את כל השטח של קונגו. יש בה למעלה ממאה מיליון תושבים, היא באמת מדינת ענק. יש לה באמת מורכבות מאוד גדולה, ומיקום מאוד מרכזי ביבשת.
אלעד: שלושה דברים אפשר לומר על הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו: היא ענקית, עצומה, זה פשוט פסיכי. היא לא דמוקרטית, למרות שהשם שלה טוען אחרת, וזו מדינה שיש לה היסטוריה מאוד מאוד-מאוד ארוכה. הארכיאולוגים מצאו סימני חיים שם מלפני 80 אלף שנה, אבל ההיסטוריה המעט יותר קצרה שלה, היא מלאה באלימות אכזרית.
ואם צריך לשים את האצבע ולמצוא נקודה שבה האלימות הזו התחילה, הנקודה הזו תהיה סוף המאה ה-19, התקופה הקולוניאליסטית, ובעיקר הנקודה הזו תהיה מלך בלגי אחד שמאוד רצה להשתלב בליגה של המנהיגים האירופים האחרים.
פרופ' צבר: לאופולד היה איזה מין שחקן שולי במרחב האירופי. הייתה לנו את האימפריה הבריטית והאימפריה הצרפתית, ואפילו גרמניה אחרי האיחוד נכנסה לתוך המרחב הקולוניאלי, ועוד מדינות. ולאופולד חיפש משהו, ובעצם קיבל, במרכאות או שלא במרכאות, מין "מתנה פרטית" - נחלה בלב ליבה של היבשת. כשהוא איזה… היה לו איזה מין פנטזיה כזאתי על נהר הקונגו. כשאנחנו מדברים על המאה ה-19, המשאב המרכזי שחיפשו אותו היה כוח עבודה וגומי. גומי שהיה מאוד-מאוד משמעותי לאירופה פוסט המהפכה התעשייתית. זה היה חומר גלם מאוד חשוב, ובקונגו היו מטעים והיה כוח עבודה, והבלגים בעצם הפכו להיות לספק הגדול ביותר של גומי ברחבי העולם במאה ה-19.
אלעד: גם אם תטענו במידה מסוימת של צדק, שהייתה אלימות באפריקה באזור נהר הקונגו גם לפני, אז הקולוניאליסטים האירופים הביאו ליבשת רמה חדשה של אכזריות. ומעטים המקומות, אם בכלל, שבהם האכזריות הייתה קיצונית ואכזרית כל כך, כמו במה שנקראה "קונגו החופשית" או גם "קונגו הבלגית".
פרופ' צבר: מדברים על בין 7 ל-15 מיליון קונגולזים שנרצחו ב-60 שנה תחת המרחב הבלגי בקונגו. כך שהאכזריות של הבלגים באמת לא היה לה אח ורע. האנגלים היו אכזרים, הצרפתים היו אכזרים. אבל הקונגולזים, על טעות של עובד במכרות - כרתו לו את כף היד, על אמירת אי אמת - עקרו לו את הלשון. אז כשאנחנו מסתכלים על מה שקורה היום, אני חושבת שצריך להסתכל בראייה רחבה ולראות איפה התחיל הכאוס והתפישה הזאת של קונגו כמקום שאפשר לקחת ממנו באלימות, מבלי בכלל לחשוב על המחירים שזה גובה מהאוכלוסייה המקומית.
אלעד: האלימות האכזרית הזו מלווה את האזור מאז, ויותר מזה. גם אחרי שהבלגים עזבו בשנת 1960, [המנון הרפובליקה של קונגו מתנגן ברקע] הרפובליקה של קונגו נשארה מדינה ענקית. היא נשארה מדינה מפולגת ומסוכסכת, היא נשארה עשירה באוצרות טבע והיא נשארה מדינה שהיא ממש לא עצמאית.
פרופ' צבר: בדיוק. גם כשקונגו יוצאת לעצמאות, הידיים שבוחשות בקדרה הם ידיים מקומיות וידיים זרות. האינטרסים הכלכליים של בלגיה, של צרפת, של קונגלומרטים של יהלומים מדרום אפריקה, של חברות כורות זהב, נשארו בעינם ואף התרחבו. [מוזיקת הרקע מסתיימת] ומראשית שנות ה-60 ועד היום, אנחנו מדברים על עוד מעט 70 שנה כמעט של עצמאות, הכרייה של המש… משאבי הטבע האלה היא במשותף עם כוחות זרים. ולכוחות הזרים האלה, האינטרסים שלהם, או אפשר להגיד, יש להם רק אינטרס אחד - מקסימום רווח במינימום השקעה.
[מוזיקת רקע]
זה מתחיל עם יהלומים וזהב, אבל גם עם נחושת. אלה היו המשאבים המשמעותיים, עד שהגיע [כך במקור] המשאבים שהם יותר רלוונטיים ב-20 השנים האחרונות, שהם באמת משמשים בתעשיית השבבים ובתעשיות אחרות שקשורות לזה. ולכן קונגו נחשבת לאחת מחמש המדינות העניות בעולם מעל פני האדמה, ואחת משלוש המדינות העשירות ביותר בעולם מתחת לפני האדמה. ובתוך הדיסוננס הזה חיים מיליוני אנשים.
[מוזיקת הרקע מסתיימת]
אלעד: כדי להבין את מה שקורה עכשיו בקונגו, נעזוב רגע את הרפובליקה הדמוקרטית עצמה ונסתכל מזרחה, לעבר השכנה - רואנדה.
[הקלטה - קול יריות]
Reporter: “So, did many people die in this area?”
Local person: “Oh, they did. Indeed they did, but you wouldn’t tell how many because they are all being thrown into this district, so you can’t count.”
[ברקע - שירה בשפה המקומית בשילוב מחיאות כפיים]
אלעד: רק להגיד את השם "רואנדה" זה כבר מספיק כדי שכל מי שהיה בחיים בניינטיז יקבל… צמרמורת.
פרופ' צבר: 1994, רובנו זוכרים או יודעים שזו השנה של הג'נוסייד ברואנדה, שמיליון בני טוטסי נשחטו על ידי בני הוטו בפרק זמן של בערך חמישה חודשים.
אלעד: רצח העם ומלחמת האזרחים ברואנדה הקטנטנה, יחסית כמובן, הציבו את הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו על המסלול הזה שבעצם הוביל לעימותים האלימים שאנחנו רואים שם היום. השם אולי הכי חשוב בסיפור שלנו הוא פול קגאמה.
[הקלטה]
Interviewer: “General Kagame was at the front, preparing his troops for battle. General, where does all these ammunition and weapons come from?”
General Kagame: “We buy them. We buy them from a contribution given by Ruandiese…”
אלעד: קגאמה היה מפקד כוחות הגרילה של שבט הטוטסי שנלחמו בהוטו, מבצעי רצח העם של שנות ה-90 ברואנדה. כשנגמרה המלחמה, קגאמה הפך לאיש החזק במדינה. הוא הפך לנשיא, והעובדה שבן שבט הטוטסי קיבל את השליטה ברואנדה הייתה האות עבור בני שבט ההוטו לברוח משם.
פרופ' צבר: קרוב לשני מיליון בני הוטו, ביניהם ראשי המדינה, מבצעי הג'נוסייד, מתכנני הג'נוסייד, בורחים מרואנדה. ולאן הם בורחים, אלעד? לגבול עם קונגו, למזרח קונגו. [מוזיקת רקע] ולמעשה מזרח קונגו שגובל ברואנדה, הופך להיות למחנה פליטים אחד גדול, שיש בו קרוב לשני מיליון בני הוטו, שביניהם מחוללי הג'נוסייד.
אלעד: מה שקרה בשלב הזה לא באמת אמור להפתיע אף אחד. מעבר לגבול, קרוב מאוד, במדינה שנקראה אז זאיר, אבל אנחנו מכירים אותה היום כרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, אז באותה מדינה התיישבו בני שבט ההוטו, שבהם גם מבצעי ומתכנני רצח העם בטוטסי. אז כן, זה לא היה אמור להפתיע שכבר מאמצע שנות ה-90 פול קגאמה ורואנדה החליטו לפעול בכוח נגד ההוטו בקונגו.
[הקלטה - קולות מלחמה, יריות, צעקות]
פרופ' צבר: למעשה פה מתחילה המעורבות האינטנסיבית של פול קגאמה, נשיא רואנדה, בחלק שהוא כבר לא בטריטוריה של רואנדה, הוא בטריטוריה של קונגו. אבל הוא רואה שמה שתי מטרות: האחת, לפגוע בהוטו, והשנייה, להשתלט על המשאבים. לרואנדה עצמה יש מעט מאוד משאבי טבע והיא רואה את הפוטנציאל האדיר על הגבול שלה, ולכן היא בעצם לוטשת את עיניה למזרח קונגו.
[מוזיקת רקע - תופים אפריקאים]
אלעד: חסות אחת, וממש מיד חוזרים.
[חסות]
אלעד: ההפסקה המתודית לחסות היא הזדמנות טובה לעשות מה שנקרא recap, סיכום, תקציר. כי הפרק הזה קצת מורכב, ועבורנו, שלא מאוד בקיאים בשבטים, בשמות, במנהיגים - הוא אפילו מורכב יותר.
בגדול, מה שחשוב לזכור זו המציאות באזור אחרי מלחמת האזרחים ברואנדה, אחרי רצח העם של ההוטו בטוטסי בתחילת שנות ה-90. רבים מבני ההוטו ברחו לרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. הם התיישבו באזור המזרחי של המדינה. ובמקביל, ממש מעבר לגבול, ברואנדה, פול קגאמה תפס את השלטון ורצה להראות לעולם שהוא שם את המלחמה מאחוריו, בעבר. שהוא האיש שיצעיד את האזור אל עבר העתיד, לדרך חדשה.
פרופ' צבר: לגמרי. כל השנים האלה, מ-94', יש לנו את רואנדה. אנחנו לא יכולים לשכוח אותה. רואנדה שעברה את הג'נוסייד המזעזע הזה, שפול קגאמה מצליח לשקם אותה. רואנדה הופכת להיות איזה מין סיפור הצלחה ברחבי העולם, הוא הצליח להשכין שלום בין ההוטו לטוטסי. בכל המדדים הכלכליים, רואנדה פורצת כל תקרת זכוכית אפשרית. היא נחשבת באמת למדהימה.
[הקלטה]
UN general assembly president: “…assembly, I have the honor to welcome to the United Nations his excellency Paul Kagame, president of the Republic of Rwanda, and to invite him to address the assembly.”
President Kagame: “Excellency president of the general assembly…”
אלעד: אז כן, כלפי חוץ, קגאמה הציג חזית אחת מאוד מסוימת של עצמו, של השלטון שלו, של רואנדה. מדינה שקמה מאפר רצח עם, מנהיג שמקדם עכשיו שלום, שמותח ביקורת על העולם שאיפשר את הג'נוסייד הנורא ואומר: "לעולם לא עוד". קגאמה מנהל קשרים בינלאומיים ענפים מאוד, גם עם ישראל, אגב. הוא נפגש בשנה שעברה עם הנשיא הרצוג, שהעניק לו את דיסקית החטופים.
[הקלטה]
President Hertzog: “It’s for the release of the hostages, which we all pray, and want them back as soon as possible”.
President Kagame: “Absolutely”.
אלעד: וגם נתניהו פגש את קגאמה כמה פעמים. אפילו סיכם איתו שרואנדה תקבל עשרת אלפים מהגרי ומבקשי מקלט שהגיעו לישראל.
[הקלטה]
Prime Minister Netanyahu: “We’re happy to see a great friend of Israel and a great personal friend, president Paul Kagame from Rwanda. Welcome friend.”
President Kagame: “It’s like coming home…” [laughter]
אלעד: קגאמה הוא חבר. לא רק של נתניהו, אגב.
[הקלטה]
US president Trump: “Thank you very much. It’s a great honor to be with president Kagame. We have trade with Rwanda…”
אלעד: אז כן, יש את המימד הזה. את קגאמה הזה, החבר של המנהיגים במערב. אבל בפועל, במקביל, בשטח, גם ברואנדה וגם בשכנה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, קורים דברים מאוד שונים.
פרופ' צבר: אחד, יש שלטון מאוד-מאוד דיקטטורי ורומס בתוך רואנדה, אבל לא ניכנס לזה כי יש שם שקט, וזה דבר שהוא חשוב. עכשיו, קגאמה הוא באמת, הוא פוליטיקאי בחסד. אז הוא חותם על הסכמי שלום. ב-99' על הסכם הפסקת אש, ואחר כך ב-2009 הוא עומד מאחורי הסכם שלום שחותמים בין הטוטסי בקונגו, הוא מעורב בזה.
יד אחת חותמת על ההסכמים האלה ומעודדת אותם, וביד השנייה הוא בעצם מחמש קבוצות מיליציה של טוטסי בתוך קונגו, ודואג בתקופות מאוד ארוכות, ממש להשתלט על מחצבים. ולשם מתחברות כל האמוציות הקשות, גם מול ההוטו וגם בעד הטוטסי שבתוך קונגו.
[מוזיקת רקע]
אלעד: או. אז זו הטענה. שבזמן שפול קגאמה ברואנדה שיווק את עצמו ואת המדינה כסוג של נס - מדינה שהצליחה לשים מאחוריה מלחמת אזרחים נוראה, רצח עם, מדינה שהתקדמה למעמד של חברה קרובה של אנשים כמו טראמפ, נתניהו - קגאמה בעצם לא סלח ולא שכח על רצח העם והזוועות ברואנדה. כמוהו, גם אחרים בני שבט הטוטסי.
ב-23 במרץ 2009, נחתם ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו הסכם שלכאורה הסדיר את היחסים השבטיים במדינה, בין היתר גם בין בני שבט ההוטו ובני שבט הטוטסי שחיים ברפובליקה בקונגו. אבל בכל זאת, לא כולם היו מרוצים. שלוש שנים אחרי ההסכם הזה, קמה קבוצת מורדים משבט הטוטסי שטענה שההסכם מפלה אותם ומעמיד אותם בסכנה. הם קראו להתארגנות המחתרתית הזו שלהם M23 - תנועת 23 במרץ.
[מוזיקת הרקע מסתיימת]
פרופ' צבר: M23, הם נקראים קבוצת מורדים, כי הם מורדים בשלטון המרכזי של קונגו. מבחינת הזהות הלאומית שלהם הם קונגולזים, מבחינת הזהות האתנית שלהם הם טוטסי, ומבחינת הרצונות שלהם הם רוצים שילוב בעמדות כוח פוליטיות כלכליות וצבאיות בקונגו. זה השיח הפורמלי. ומבחינת האינטרסים האחרים שלהם הם רוצים שליטה במחצבים, במשאבים במזרח המדינה.
אלעד: זה היה די ברור, והלך ונעשה ברור יותר ויותר ככל שעבר הזמן, ש-M23 לא עומדים לבד באופן עצמאי, יש להם תומך - פול קגאמה, נשיא רואנדה. גם הוא הרי משבט הטוטסי, והוא נתפש על ידי רבים בעולם כמי שעומד מאחורי ארגון הגרילה שפועל בקונגו השכנה.
פרופ' צבר: אז באופן פורמלי, פול קגאמה מכחיש כל קשר ל-M23, ממש. הוא יוצא כנגד זה, הוא מבקר את כל מי שטוען לקשר, אבל אני חושבת שחוץ ממנו כל שאר האנשים בעולם יכולים להצביע על קשר ישיר. גם משלוחי נשק, גם סיוע לוגיסטי, גם תמיכה פוליטית, מוראלית ובוודאי סוג של אחדות אינטרסים.
אלעד: מאז שנת 2012, M23 נלחמים בצבא קונגו. הם אמנם ארגון גרילה מחתרתי, אבל הצליחו לכבוש בעבר חלקים גדולים וחשובים במזרח המדינה. היו תקופות רגועות יותר ותקופות רגועות פחות, היו ניסיונות לגישור, היה הסכם שנחתם, אבל המתיחות קיימת כל הזמן, ויותר מזה. וזה הרגע שבו כל מה שדיברנו עליו עד עכשיו אמור בעצם להתחבר.
אותה מסורת ארוכה של אלימות אכזרית, האינטרסים הזרים, משאבי הטבע האדירים, מיהלומים ועד קובלט שמשמש לייצור מיקרוצ'יפים, האיבה ההיסטורית, הרצון של הטוטסי לנקום בהוטו שביצעו את רצח העם בהם ברואנדה, הכל אמור להתחבר.
[מוזיקת רקע]
M23 טענו לאחרונה שהממשל המרכזי בקונגו ממשיך להפלות נגד בני הטוטסי, ולכן יצאו במתקפה. שוב מוקד הלחימה הוא מזרח קונגו, שם יש גם אוצרות טבע וגם אוכלוסייה גדולה מאוד של שבט ההוטו. יש שם גם קבוצות חמושות של בני ההוטו, וברואנדה טוענים שהקבוצות האלה שיושבות להן על הגבול, מאיימות על ביטחונם.
אז בין אם בני הטוטסי בקונגו מופלים לרעה, או בני ההוטו החמושים מתכננים פלישה לרואנדה וטבח בבני הטוטסי שוב כמו בשנות ה-90, או אם מנגד, צודקים הטוענים שפול קגאמה, נשיא רואנדה, הוא בכלל זה שמושך בחוטים, הוא זה שמערער את היציבות בקונגו, הכל כדי לנקום בהוטו ולכבוש אוצרות טבע מעבר לגבול - על דבר אחד אי אפשר להתווכח כאן. מאז שהתחילו שוב הקרבות בשבועות האחרונים, יש באזור אלימות נוראה ואכזריות בלתי נתפסת.
פרופ' צבר: ההתפרצות הנוכחית עכשיו נובעת מהעובדה ש-M23 הצליח שוב לכבוש חלקים נרחבים במזרח קונגו. שוב בסיוע, אומנם מוכחש, של רואנדה. שוב יש לנו השתלטות על משאבים. וגם כשאין השתלטות אז זה ברור לך, אלעד, שקונגלומרטים בינלאומיים שמושקעים במיליארדים במכרי יהלומים או מכרי זהב, לא יוותרו בקלות על ההון שלהם והנכסים שלהם.
אז המיליציה ששומרת על מכרה אחד או מכרה אחר, נכנסות בעצם בעל כורחן לתוך המאבק האלים. ובתוך המאבק הזה, וזה מה שמגיע אלינו תמיד, זה סיפורי הזוועה של האונס בקנה מידה נוראי, ואחר כך השריפה של בית הכלא ושריפות של בתי חולים, ובאמת מאבקים אלימים בלי גבולות ובלי רסן, וזה מה שמגיע אלינו.
אלעד: פול קגאמה, הוא התראיין ל-CNN, וגם הם עשו את אותו קישור שנעשה בעולם. הם שאלו את קגאמה: "מה מידת המעורבות של רואנדה בעימות האלים שקורה עכשיו מעבר לגבול במזרח קונגו?".
[הקלטה]
CNN International correspondent, Larry Madow: “So, let me ask this directly, Mr. president. Today, on the 3rd of February, does Rwanda currently have any troops at all in eastern DRC?”
President Paul Kagame: “I don’t know”.
CNN International correspondent, Larry Madow: “You’re the commander in chief”.
President Kagame: “Yes, there are many things I don’t know. But if you want to ask me, is there a problem in Congo that concerns Rwanda and that Rwanda would do anything to protect itself? I’d say - 100%”.
אלעד: בגדול, התשובה שלו: "לא יודע". כל אחד מוזמן לשפוט בעצמו עד כמה זו תשובה משכנעת.
פרופ' צבר: בשורה התחתונה, ומכל הכיוונים מדובר פה על כסף, ועל הרבה מאד כסף, שטמון כולו באדמה של מזרח קונגו בצורה של יהלומים וזהב ונחושת ומחצבים אחרים, שחיוניים מאד לעולם כולו, ובפרט לתעשיית השבבים והתעשיות הנלוות לה. אז יש את הרמה הפורמלית ויש את המציאות שבשטח.
אלעד: עכשיו, תרשו לי לחזור לאותה נקודה שאיתה בעצם פתחתי את הפרק הזה. עד כמה שמעתם על מה שקורה במזרח קונגו? ארצות הברית, לדוגמה, טראמפ. הוא עצר את הסיוע שמספקת ארצות הברית לרוב העולם, וגם לארגונים הומניטריים שפועלים במזרח קונגו. עד כמה שמעתם עליהם, לעומת נניח אונר"א? וזה לא רק כי אנחנו ישראלים. בכל העולם לא באמת מדברים על מה שקורה בקונגו. וזה באמת מדהים להשוות את ההד הציבורי, את ההפגנות, את השיח בין המלחמה במזרח קונגו לבין מלחמות אחרות, כמו זו שלנו, או זו של רוסיה באוקראינה.
פרופ' צבר: רוב העולם couldn't care less. זה באמת… זה לא מעניין אותם. עדיין מציירים את זה, כמו שאמרתי קודם, איזה אפריקאים שחורים שמה ביבשת, שילחמו אחד בשני. רוצחים אחד את השני וכולי, לא מעניין. קגאמה משחק פה משחק מאוד-מאוד מורכב, כי כאמור, הוא יקיר המערב. הביא את רואנדה לאן שהביא, ומסתכלים בעיקר על המרחב הזה. וקשה מאוד להרבה מאוד מנהיגים שמשתפים איתו פעולה, מנהיגים במערב, ארגוני סיוע, גם אמריקאים וגם של האיחוד האירופאי וגם של האו"ם - לצאת כנגדו על מה שהוא עושה בקונגו, או על המעורבות שלו והתמיכה שלו ב-M23.
אלעד: בפרק זמן של פחות מחודש הצטברו במזרח קונגו מאות אלפי פליטים ואלפים רבים של הרוגים. M23 כבשו שטחים נרחבים יותר מאלה שכבשו בעבר, כולל טריטוריות עשירות במינרלים וכאלה שנמצאות ממש על הגבול עם רואנדה.
[הקלטה]
Channel 4 News reporter: “Rwandan-backed M23 rebels have declared a unilateral ceasefire in the Democratic Republic of Congo for humanitarian reasons. The UN estimates around 900 people have been killed and thousands have been injured or displaced, after…”
אלעד: לפני שבועיים הייתה סיבה מסוימת לאופטימיות, עם דיווחים שהושגה הפסקת אש ושמתנהלות שיחות שלום. אלא שמאז הלחימה התחדשה. ואל מול קולות מודאגים שמדברים על קטסטרופה כמו זו שראינו ברואנדה בשנות ה-90, לא נראה איזשהו סוף באופק. אזור שכבר מאות שנים הורגל באלימות ואכזריות ללא גבול, ממשיך עכשיו את אותו מעגל של הרס והרג.
פרופ' צבר: ומי שבסוף נשאר לצעוק את זעקתם, זה בעיקר ארגוני זכויות אדם וארגוני סיוע, שטוענים שמה שקורה היום בקונגו זה בסדר גודל של שואה שנייה. שמעולם לא היה כזה היקף נרחב של אלימות מינית, אלימות פיזית, רצח, עקורים ופליטים.
[מוזיקת רקע]
אלעד: פרופסור גליה צבר, תודה.
גליה: תודה לך, להתראות.
אלעד: וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו - רום אטיק. תחקיר והפקה - עדי חצרוני, דניאל שחר, שירה אראל והילה פז. על הסאונד - יובל ברוסילובסקי. יאיר בשן יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.
אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם מחר.
[מוזיקת סיום]
[חסות]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments