אחד ביום - נשים בשערי הרבנות

בשבוע שעבר הודיעה הרבנות הראשית לישראל כי תפתח את בחינות ההסמכה שלה גם לנשים. זו הודעה היסטורית, שקדמו לה תהליך שנמשך למעלה מעשור ומאבק עיקש של נשים, שהגיעו בסופו של דבר גם לבית המשפט העליון ולא ויתרו עד שניתנה הפסיקה: יש לאפשר גם לנשים לגשת למבחני ההסמכה, בדיוק כמו לגברים. זהו ניצחון והישג לעותרות - אבל גם אחרי כל השנים שחלפו, הסיפור עדיין לא באמת הסתיים. הפעם אנחנו עם יערה וידמן סמואל, מנהלת חינוכית תורנית במדרשת עין הנצי"ב ומי שעתידה לגשת למבחני ההסמכה במועד הקרוב, ועם עו"ד אלה סקעת, מנכ"לית מתירות ולשעבר מנהלת המחלקה המשפטית בעתים, שהובילה את העתירה - והן יספרו על המאבק במונופול הגברי במקום שקובע מי יוכר רשמית כרב בישראל.

---

‏תאריך עליית הפרק לאוויר: 17/02/2026.

‏[חסות]

‏[מוזיקת פתיחה]

‏אלעד: היום יום שלישי, 17 בפברואר, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף, ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום, בכל יום.

‏את הסיפור כולו, בגדול, אפשר היה להבין כבר ממש בהתחלה. האמת, רגע לפני ההתחלה, כששאלתי את יערה וידמן סמואל איך הייתה רוצה שאציג אותה.

‏הרבנית וידמן סמואל: אז תלוי את מי אתה שואל, זה באמת שאלה טובה. כי בעיקרון, מסורתית, רבה היא רפורמית, ורבנית היא אשתו של הרב, ופתאום יש נשים אורתודוקסיות שפוסקות הלכה, אז הן לא רבה והן לא רבנית, ומה הן כן? אז כל אחת מאיתנו בחרה תואר, וממש זה משתנה. בעיקרון, הייתי הכי שמחה להשתמש ב"חכמה" הספרדית, אבל זה הכי לא עובר חלק בגרון הישראלי. זה פותר מלא, זה פותר את כל ה… את כל הבעיות הסוציולוגיות האלה של לא רבה, לא רבנית. רובנו משתמשות פשוט ברבנית וזה כבר הפך להיות יותר מיינסטרים.

‏אלעד: אין לה באמת הגדרה שיושבת עליה בול והיא גם מקובלת ציבורית, חברתית. וזה הסיפור, כי יערה מתארת מציאות שמלווה אותה כבר מגיל מאוד צעיר. זו מציאות שבה הדלת היחידה שהייתה רוצה לפתוח, נותרה לגמרי חסומה עבורה.

‏הרבנית וידמן סמואל: מאז שהייתי ילדה גדלתי במקום ממש שמרני, ובמקומות מאוד שמרניים מאוד אוהבים את התורה, ומאוד אוהבים ללמוד תורה, והמוצלחים הולכים לעסוק בתורה, כאילו הגברים המוצלחים, כמובן. ואני רציתי להיות גם, כלומר, מי שמנהיג מי שמעצב את החיים הקהילתיים, הרוחניים, הדתיים, המשפחתיים הוא הרב, ומאוד רציתי להיות חלק מהעולם הזה.

‏אלעד: כן. התעוררה בעיה קלה בחלום של יערה להפוך לדמות תורנית, הלכתית, רוחנית, דתית, בכירה - היא אישה. לא היו אז נשים רבניות או רבות במקום שממנו היא באה. כשהיא סיימה את התיכון, יערה חיפשה מדרשה שאולי בכל זאת תאפשר לה איכשהו להגשים את החלום הזה. היו מעט מאוד וכולן פרטיות, לא מוכרות באופן רשמי על ידי המדינה. אז יערה נרשמה לאחת כזו, למדרשת עין הנצי"ב.

‏הרבנית וידמן סמואל: ואני זוכרת שפתחתי את הדלת, שזה אותה דלת שיש היום, וכל הספרים נגלו אליי, ואני זוכרת את החוויה, פיזית בגוף, שהכל פתוח בפניי, והגעתי למקום שאני יכולה ללמוד מה שאני רוצה, בלי אף תיווך של אף אחד. כי עד אז הגברים גזרו לי את הדפי מקורות, והחליטו מה אני לומדת, והחליטו איך לתווך לי את זה, ולא רק גברים, גם אה… כן, בעיקר גברים.

‏אלעד: יערה למדה ולמדה ולמדה עוד, והיום היא רבנית, אבל היא רבנית בהסמכה פרטית. היא מלמדת במדרשת עין הנצי"ב גמרא, ספרות חז"ל ופילוסופיה יהודית. היא גם פוסקת הלכה, היא דמות תורנית. אבל מדינת ישראל לא מכירה בכך שהיא כל הדברים האלה. היא לא מוכרת רשמית על ידי הרבנות הראשית.

‏הרבנית וידמן סמואל: עולם ההלכה הרשמי במדינת ישראל סגור בפניי. ופה נעשה עוול, כי זה לא רק הכרה לא רשמית, כלומר, את הידע התורני שלי צברתי ואני עדיין ממשיכה לצבור, אבל במקומות שלא מוכרים על ידי המדינה. בעצם, התלמידות שלי והשכנים שלי והשכנות שלי והחברים והחברות שלי מכירים בי כדמות תורנית וכסמכות תורנית וכפוסקת הלכה, אבל המדינה לא מכירה בי ככזו.

‏אלעד: יש דברים בקריירה שלה שיערה כבר הצליחה להתרגל אליהם. הרמות הגבה שהיא מספרת מה היא עושה, העקיצות בהומור על חשבונה. וכן, גם לזלזול היא די התרגלה.

‏הרבנית וידמן סמואל: כן, זה לא… לא לכולם עובר חלק בגרון. הרבה הומור על חשבוני. נגיד, מפגשים כאלה עם גברים שיגידו לי, 'רגע, את מלמדת גמרא? באמת באמת גמרא?! באמת באמת גמרא כמו שלומדים בישיבה?!' תמיד, תמיד, תמיד יהיה את הגבר הזה שיגיד לי: 'רגע, אז באיזה מסכת? איפה את אוחזת?' ואז אני אענה לו: 'בבא מציעא'. והוא יגיד לי: 'באמת בבא מציעא?' איזה עוד בבא מציעא אתה מכיר? 'איזה פרק?' -'פרק הזהב.' -'באמת פרק הזהב? באיזה עמוד?' כאילו, תשחרר. באיזה דף? באיזה עמוד? איזה סוגיה? וואו! זה… אז תמיד יהיה את הגבר הזה שמנסה לתפוס אותי שאני… שאני מתחזה, שאני לא באמת.

‏אלעד: אבל העובדה שהדרך הרשמית להכרה חסומה בפניה, זה דבר שיערה עדיין לא הצליחה להתרגל אליו או, אתם יודעים מה? היא מסרבת להתרגל אליו. היא מסרבת לקבל את העובדה שאפילו לא הייתה יכולה להירשם לבחינות ההסמכה לרבנות, בגלל שהיא אישה.

‏הרבנית וידמן סמואל: נכנסתי לאתר הבחינות, בחינות הרבנות, ואת… אתה נכנס עם הקוד והסיסמה של אתרים ממשלתיים, ואתה פשוט לא יכול להירשם למבחן. פשוט… אתה ספציפית יכול, אגב, אני לא יכולתי. זה רגע של הדרה, שמרגישים הדרה. פתאום את מבינה שזה לא תקרת זכוכית, זו תקרת בטון. יש מישהו שלא רוצה לתת לך לעשות את זה, למרות שחוקית מגיע לך, ולמרות שאני מאמינה שגם רעיונית מגיע לך. את לא יכולה. מישהו החליט שאת לא ראויה לבוא בשער הזה. וזהו. ואת נשארת בחוץ.

‏אלעד: יערה היא חלק ממאבק שנמשך כבר יותר מ-10 שנים. ועכשיו, אחרי הודעה של הרבנות הראשית בשבוע שעבר, יערה מתכוננת לבחינת ההסמכה לרבנות, שהיא מקווה, לפחות, תקרה ממש בקרוב. אז הפעם אנחנו עם הנשים שהחליטו להיאבק במונופול הגברי, במקום שקובע מי יוכר רשמית כרב במדינת ישראל.

‏עו"ד סקעת: בעצם צריך להגיד לזכות הרבנות הראשית שעם השנים היא הפכה להיות בעצם המדד הבלעדי כמעט להכרה והערכה של ידע תורני, לא רק בארץ, אלא בכל העולם. זאת אומרת, אם אדם נבחן בדיני שבת ועובר את בחינות הרבנות בדיני שבת, הוא עכשיו נחשב בר סמכא לדיני שבת בכל העולם. זה מטבע, זה משהו שאפשר להשתמש בו, להתקדם בו. בן אדם שמחזיק בתעודות של הרבנות הראשית יכול ללכת ולהתקבל לעבודה בכל קהילה יהודית כמעט בעולם, ואין על זה עוררין.

‏אלעד: כשעורכת הדין אלה סקעת, היום מנכ"לית ארגון "מתירות", לשעבר היא מארגון "עתים", כשהיא יצאה לדרך במאבק המשפטי, זה התחיל מהשטח זה התחיל מקבוצה של נשים שאמרו שגם הן רוצות תעודת רבנות מהרבנות הראשית בישראל. זה מוסד ששמענו, מאוד מקובל בכל העולם, והוא מוסד מסודר ומתוכנן. הוא קבע, למשל, שכדי להיות רב מוסמך ומוכר צריך לעבור מבחנים.

‏עו"ד סקעת: הרבנות הראשית לישראל מפעילה מערך בחינות ציבורי, שממומן על ידי כספי ציבור, ואמור לתת מענה לצורך מהשטח ל… בעצם מרכז הערכה של ידע תורני, והנבחנים יודעים להיערך אליהם ולהיבחן בהם, ממש כמו שלשכת עורכי הדין עושה בחינות מקצועיות פעמיים בשנה, במועדים קבועים מראש, ועל חומר שידוע מראש, כך גם הרבנות.

‏אלעד: יש, בגדול, שלושה שלבים למבחני ההסמכה לרבנות. התעודה הבסיסית נקראת "יורה יורה", זו תעודה שמאפשרת לפסוק הלכה, התעודה שצריך מי שרוצה, למשל, להיות רב של קהילה. התעודה המתקדמת יותר היא "ידין ידין", זו הדרך לקבל סמכות להפוך לדיין. התעודה השלישית היא תעודת כושר לרב עיר. מיעוט קטן מאוד עובר את הבחינה השלישית הזו ומקבל את ההכשר. המכנה המשותף בין כל שלוש הרמות, בין כל המבחנים, במשך עשרות שנים הם היו חסומים לנשים. ובשנת 2014, עמותת "עתים", שמסייעת בקשיים מול שירותי הדת בישראל, ביקשה מהרבנות הראשית תשובה. תשובה לשאלה למה בעצם נשים לא יכולות להיבחן?

‏עו"ד סקעת: אז התשובה שלהם הייתה בגלל שהן לא יכולות להיות מוסמכות לרבנות. והסיבה היחידית, כך הרבנות השיבה אז, הסיבה היחידית להיבחן בבחינות זה רק כדי לקבל הסמכה הלכתית. ואם נשים, על פי ההלכה, לפחות לפי גישת הרבנות הראשית, אינן יכולות להיות מוסמכות לרבניות, ממילא אין שום צורך, אין שום טעם בלבחון אותם.

‏אלעד: זה היה טיעון תורני. אישה לא יכולה להיות רבנית, אז מה בכלל הטעם לתת לאישה להיבחן? לא היה הרבה מה לומר מול הטיעון הזה, אלא שאז, בשנת 2016, הכל השתנה. ואתם לא תאמינו מי האיש שבעצם פתח עבור הנשים את הדלת.

‏עו"ד סקעת: ב-2016 השר אריה דרעי, שהיה אז שר הפנים, הוציא חוזר מנכ"ל שאומר שהשכלה תורנית היא אקוויוולנטית להשכלה אקדמאית. זאת אומרת שתעודת "יורה יורה", התעודה הבסיסית הזאת שדיברנו עליה, היא אקוויוולנטית לתואר ראשון, תעודת "ידין ידין" אקוויוולנטית ל-PhD, לדוקטורט. ומעבר לזה, לא רק זה, אלא גם מי שלא עבר את כל סט הבחינות שמזכה אותו בתעודת "יורה יורה", שזה התעודה הבסיסית, אלא רק חלק מהבחינות, גם הוא יכול לגשת למכרזים ציבוריים, והאנשים האלה גם זכאים לדרגת שכר במשרד החינוך, לדוגמה, גמולי השתלמות, לעוד המון המון הטבות כלכליות שהולכות רק לגברים. המון המון המון כסף, המון הזדמנויות מקצועיות שפתוחות אך ורק לגברים, בעיקר גם גברים חרדים, אבל לא רק.

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: אריה דרעי, הוא רצה להטיב עם הבייס שלו, הגברים החרדים שעברו מבחני הסמכה לרבנות של הרבנות הראשית, אז הוא החליט שמבחני ההסמכה האלה יהיו שווי ערך לתארים אקדמיים, בכך יביאו איתם הטבות והזדמנויות במגזר הציבורי. העניין הוא שספק אם אריה דרעי הבין אז מה הצעד הזה שלו יעשה. כי ברגע הזה, המאבק של הנשים על מבחני ההסמכה לרבנות השתנה לגמרי.

‏עו"ד סקעת: זה הפך את הכל. מאז שאריה דרעי הוציא את חוזר המנכ"ל הזה, פתאום יש משמעות אדירה למעבר של בחינות הרבנות, שאין לה שום קשר לשיקולים הלכתיים. זה שנשים יכולות ללמוד הלכה ואחר כך לקחת מבחן שמוכיח מה הם יודעות ומה הם לא יודעות, זה לא שאלה הלכתית, זה שאלה כבר מנהלית. עכשיו, בזירה המנהלית, לבית משפט בהחלט יש מה להגיד, ולחוק יש מה להגיד. אז אם יש לנו פה גוף ציבורי, שממומן על ידי כספי ציבור, שנותן שירות מנהלי ציבורי, הוא חייב לעשות את זה בצורה שוויונית. אין פה דרך לברוח מזה. זה game changer, אין פה… הרבנות בעצם הפכה את עצמה למרכז תעסוקתי, וזה פשוט לא יכול לעבוד ככה באמת ב… במדינת חוק.

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: חסות אחת וממש מיד חוזרים.

‏[חסות]

‏[מוזיקה הולכת ודועכת]

‏אלעד: אחרי שהגברים שעברו מבחני הסמכה של הרבנות הראשית קיבלו עוד זכויות, אחרי שישראל הכירה במבחנים האלה כשווים לתואר אקדמי, קבוצה של נשים וארגונים שאלו שוב - למה הן חסומות מלגשת לבחינות גם? הן פנו שוב לרבנות הראשית, הם ביקשו שינוי, וכשזה לא קרה הן החליטו לשנות גישה.

‏עו"ד סקעת: ובעצם פנינו לבית משפט בפעם הראשונה, הצגנו את הדברים ואמרנו: למה לא? למה לא לאפשר לנשים להיבחן בבחינות הרבנות?

‏אלעד: בפעם הקודמת הרבנות הראשית טענה שממילא נשים לא יכולות להיות מוסמכות לרבנות, ולכן אין טעם שייבחנו. בעתירה הזו, שהוגשה בשנת 2019, אחרי השינוי של דרעי, הטיעון של הנשים כבר היה אחר.

‏עו"ד סקעת: אנחנו עשינו הבחנה בין הבחינות לבין ההסמכה. שוב, כי הבחינות זה אקט מנהלי, והסמכה זה אקט דתי.

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: אם לעבור את הבחינה לרבנות זה כמו לקבל תואר אקדמי, אם לעבור את הבחינה זה דבר שיכול לסייע במכרזים למשרות במגזר הציבורי, לתנאים ושכר טובים יותר, אז עזבו את שאלת ההסמכה לרב שמגיעה בקצה, תנו לנשים להיבחן. תנו להם אפשרות להשיג תעודת "יורה יורה" או "ידין ידין", ותנו להן את התנאים שמגיעים יחד עם התעודות האלה. זה היה הקייס שהוצג לבית המשפט. וכשהגיע תור פרקליטות המדינה לענות בשם הרבנות הראשית, התשובה הייתה "כן, אתן צודקות, באמת יש כאן בעיה".

‏עו"ד סקעת: ביקשו מבית משפט, 'תנו לנו שהות להקים מערך בחינות חלופי, שיבחן גם נשים וגם גברים, פשוט מחוץ לרבנות'. שהרבנות לא תצטרך "ללכלך את הידיים", אני אומרת במרכאות, עם הסיפור הזה, הסיפור הלא נעים הזה של להכיר בקיומן של נשים תלמידות חכמים, אלא 'אנחנו נמצא גוף ציבורי אחר, שיקח את זה על עצמו, ויבחן גם נשים'.

‏אלעד: הנשים, הארגונים שעתרו לבג"ץ, אמרו שזה אמנם לא אידיאלי, היו להן חששות ממערך מקביל של בחינות, אבל הן גם אמרו שזה עדיף על כלום. אז הן חיכו וחיכו וחיכו, שהמערך הזה יוקם.

‏עו"ד סקעת: במהלך שש השנים האלה, שש וקצת, התקיימו שלושה דיונים בבג"ץ, בין לבין זה רק דחיות של המדינה. כל פעם ה… מערך הבחינות החלופי הזה נזרק אל משרד אחר, שלא הסכים לתפוס אותו. כן? זה עבר מהרבנות לנציבות שירות המדינה, למועצה להשכלה גבוהה, למשרד החינוך, למשרד לשירותי דת, למשרד העבודה, טוב שלא הגיעו למשרד החקלאות. זה היה כל כך משפיל.

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: היה בכל זאת רגע שבו נראה שהדברים מתקדמים. בממשלת השינוי, מתן כהנא מונה לשר הדתות, והקים את אותו מערך בחינות מקביל שבו גם נשים היו יכולות להיבחן. אבל בגלל שיתר הגופים הרלוונטים סירבו לשתף פעולה, המערך היה חסר פואנטה לחלוטין.

‏עו"ד סקעת: זאת אומרת, שהנשים שנבחנו, ונבחנו בהם כמה נשים, בעצם לא זכאיות לכלום. התעודה הזאת לא שווה שום דבר. אי אפשר לגשת למכרזים ציבוריים, אי אפשר לקבל גמולי השתלמות, הטבות שכר. ולא רק זה, גם ההכרה הציבורית לא הייתה לה. פשוט קטלו את הנשים הנבחנות וקטלו את המערך הנבחן הזה, שברור שזה לא קשה כמו הבחינות של הרבנות וברור שעשו להם הקלות וברור שזה הטבות כי הם רק נשים והם לא באמת יכולות ללמוד הלכה ברמה גבוהה כמו גברים.

‏אלעד: לא היה ממש טעם לנסות לשנות את המערך המקביל, כי ממשלת השינוי התפרקה. ש"ס קיבלה את משרד הדתות ומערך הבחינות המקביל הזה בוטל. העותרות המשיכו לדרוש פתרון, המדינה המשיכה להתמהמה, ובית המשפט? היה נדמה שבית המשפט ממש מנסה בכוח לא להתערב בסוגיה.

‏עו"ד סקעת: גם כשהמדינה הגישה בקשות ותגובות שהם באמת מבישות ולא ראוי שהם יוגשו, גם אז בית המשפט נתן להם עוד הזדמנות לתקן, ועוד הזמנות לשפר עמדות, ולהתקדם לאיזשהו… לאיזשהי מטרה מוסכמת, לאיזשהו תוצאה שאפשר לחיות איתה, שהם יוכלו לחיות איתה. ובכל פעם כזאתי, הרבנות פשוט הפילה את הכדור, והם לא… אני חושבת שהם כל כך לא האמינו שיפסקו נגדם, שהם יוכלו לגרור את זה לנצח. ובסוף נגמרו כל ההזדמנויות והיה צריך לקבל פסק דין.

‏אלעד: הזמן אזל, וביולי 2025, ארבעה ימים אחרי שהבת הקטנה של אלה נולדה, זו שאולי יצא לכם לשמוע פה ושם בהקלטה, ארבעה ימים אחר כך בית המשפט קיבל החלטה.

‏עו"ד סקעת: האמת, אחד החברים שלי פשוט הרים טלפון ואמר: 'אל תשאלי מה ראיתי עכשיו באתר של בית המשפט העליון'. שלח לי את הזה ונפלה לי הלסת. [מוזיקת רקע] מי שכתב את… את חוות דעת של דעת הרוב, היה שם נועם סולברג, שהוא כמובן השופט שנחשב שמרני, שופט דתי. הטרמינולוגיה שלו הייתה מאוד מדויקת בעיניי. זאת אומרת, הוא גם שם את הדגש על מריחת הזמן הדמיונית הזאתי של הרבנות, הוא גם שם את הדגש על הפינג פונג הבין משרדי הזה, ה… זה שהם זרקו את המערך החלופי לכל משרד, ואף אחד לא רצה. הוא הקביל את הנשים האלה לבנות צלפחד המודרניות. זה היה מדויק. זה היה… זה היה נכון מאוד. ופסק הדין מפרט בצורה באמת מאוד ברורה, מאוד בהירה, שהמדינה בעצם כשלה להוכיח שיש פה שוני רלוונטי. הפליה או יחס שונה, הוא אפשרי מבחינה חוקית, אם יש שוני רלוונטי, אם יש סיבה עניינית, אובייקטיבית, לשוני אחר, להתייחסות אחרת לקבוצה מסוימת.

‏אלעד: בג"ץ קבע קביעה חד משמעית: אין הצדקה אובייקטיבית שגברים כן יורשו להיבחן דרך הרבנות הראשית ונשים לא. בג"ץ הורה לרבנות הראשית לאפשר גם לנשים לגשת למבחני הסמכה לרבנות. זה ניצחון, זה הישג לעותרות, אבל גם אחרי כל השנים שעברו, גם אחרי המאבק, הסיפור מבחינתן עדיין לא באמת הסתיים.

‏[הקלטה] הרב דוד יוסף: "רבותיי, הלב כואב. הם דורכים על הרבנות ברגל גסה. הם דורכים על הרבנות. הם כבר לא מתביישים. החלטה אחרי החלטה. הם מחליטים ותמיד נגדנו. מי שמכם?! מי שמכם להיות פוסקי הלכות?! הסמכות הזאת היא לא שלכם, זו הסמכות שלנו."

‏אלעד: בממסד החרדי הרבנים הבכירים זעמו, וברבנות הראשית החליטו שהם מקפיאים את כל בחינות ההסמכה, את כולן. הבחינה שהייתה אמורה להיערך בחודש ינואר, למשל, היא נדחתה עד להודעה חדשה.

‏עו"ד סקעת: אנחנו מדברים, על לפי הפרסום של הרבנות, 13,000 נבחנים שמחכים להיבחן. זה צוואר בקבוק רציני. ואני שוב מזכירה, שהבחינות האלה זה כסף וזה פרנסה, ובעצם החיים שלהם בהולד בגלל שהרבנות החליטה לעצור פה הכל.

‏אלעד: ומה שקרה בשבוע שעבר, הוא שהרבנות הראשית פרסמה מועד לבחינה חדשה. היא תקרה בחודש אייר, אזור אפריל או מאי. לכאורה, אחרי פסיקת בג"ץ, ומבלי שהרבנות אמרה אחרת, בפעם הראשונה בבחינה הזו גם נשים יהיו רשאיות להיבחן.

‏עו"ד סקעת: אני מעריכה שזה לא יעבור חלק ושיהיה לנו כל מיני גליצ'ים, ויהיה קצת חבלי לידה, ויהיה כל מיני קשיים שצריך לטפל בהם. ואני יודעת, שלמרות שזה יהיה דרך חתחתים, אנחנו בסוף נגיע לשם, אין לי ספק. הספינה הזאת כבר הפליגה ממזמן. הסיפור הזה של תלמידות חכמים ונשות הלכה, זה קורה בשטח, עכשיו המציאות המשפטית הדביקה את המציאות העובדתית, ועוד מעט גם הרבנות תדביק את… את שתיהם ביחד.

‏אלעד: וכך כשדיברנו עם הרבנית או הרַבָּהּ יערה, זו שעדיין לא קיבלה הסמכה רשמית מהמדינה, תפסנו אותה כשהיא בעיצומה של הלמידה. יערה מתכוונת להיבחן בבחינה הקרובה. היא רוצה להיות הראשונה שעוברת מבחני הסמכה לרבנות מטעם הרבנות הראשית.

‏הרבנית וידמן סמואל: אני חושבת שאני לא עושה את זה בשבילי, ובכנות, גם המבחנים הספציפיים האלה לא ישפיעו על העולם שלי שום דבר. אני אשאר בדיוק באותו תפקיד, בדיוק באותה פוזיציה קהילתית, בדיוק אותו אדם מול התלמידות שלי. אבל יש פה אמירה כל כך חשובה, שאני עושה אותה בשביל הבנות שלי ובשביל הבנים שלי, כי ככה עושים. כי ככה במדינת ישראל נבחנים על הידע ההלכתי. זה מה שעושים במדינת ישראל, בין אם את אישה ובין אם אתה גבר.

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: יערה וידמן סמואל, תודה ובהצלחה.

‏הרבנית וידמן סמואל: תודה רבה, אני אזדקק לזה.

‏אלעד: ותודה לעורכת הדין אלה סקעת.

‏[מוזיקת סיום]

‏וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה דניאל שחר, שירה אראל, הילה פז ועדי חצרוני, על הסאונד יאיר בשן שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

‏אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם מחר.

‏[חסות]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה