לא מעט מדינות מעורבות בדרך כזו או אחרת במלחמה בין ישראל לחמאס, אבל מעטות המדינות שמושפעות באופן ישיר כל כך כמו מצרים. מצרים שגובלת בעזה, מתווכת שנים בין ישראל לחמאס ושמדברים עליה כמי שצריכה לקלוט פליטים מעזה ואולי להיות חלק מהמנגנון שינהל את הרצועה ביום שאחרי. הפעם, איך חווים את המלחמה השכנים שלנו בדרום, שבשבוע שעבר גם ערכו בחירות לנשיאות? ובכלל, מה קורה מאז שבעה באוקטובר במצרים?
תאריך עליית הפרק לאוויר: 17/12/2023.
[חסות]
אלעד: היום יום ראשון, 17 בדצמבר, ואנחנו אחד ביום, מבית N12.
אני אלעד שמחיוף עם דלקת גרון, ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו.
סיפור אחד ביום, בכל יום.
לא מעט מדינות מעורבות בדרך כזו או אחרת במלחמה שבין ישראל לחמאס. ההשלכות של המלחמה הזו מורגשות היטב ברחובות, בקמפוסים, בפרלמנטים של מדינות רבות בעולם. אבל מעט המדינות, ממש ממש מעט, שמושפעות באופן ישיר כל כך כמו מצרים.
מצרים שגובלת בעזה, שמתווכת כבר שנים בין ישראל לבין חמאס. מצרים שקיבלה לשטחה את החטופים הישראלים, ומצרים שמדברים עליה כמי שצריכה לקלוט פליטים מעזה. אולי אפילו להיות חלק מאותו מנגנון שינהל את עזה ביום שאחרי. מצרים שבשבוע שעבר ערכה, בנוסף לכל, בחירות לנשיאות.
אז ביום ה-72, למלחמת אוקטובר 23, אנחנו עם ד"ר מירה צורף, מרצה בכירה בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה, וחוקרת בכירה במרכז דיין של אוניברסיטת תל אביב, על איך רואים וחווים את המלחמה השכנים שלנו בדרום.
או במילים אחרות, מה קורה מאז שבעה באוקטובר במצרים.
שלום ד"ר מירה צורף.
ד"ר צורף: שלום וברכה.
אלעד: כשאנחנו מדברים על בחירות לנשיאות מצרים, אנחנו מדברים על בחירות כמו שאנחנו מכירים, או קצת אחרת?
ד"ר צורף: אפשר לומר שקצת הרבה אחרת.
מדובר במערכת בחירות שנראית מאוד דומה למערכת בחירות שלנו, ישנן קלפיות, 67 מיליוני המצרים בעלי זכות בחירה נוהרים אל הבחירות, או לפחות כך אנחנו מדווחים.
הבחירות נמשכות כשלושה ימים בתוך מצרים, הם נמשכו שלושה ימים מחוץ למצרים, כך שאזרחיה של מצרים שאינם נמצאים במדינה יכולים להצביע עבור המועמדים. תוצאות הבחירות תתפרסמנה ב-18 בדצמבר, כך הבטיחו ואני מאמינה שכך הם אכן ייעשו.
אלעד: לא נשמע לי שאת בדיוק יושבת וכוססת ציפורניים בציפייה לתוצאות.
ד"ר צורף: ממש, ממש ממש לא.
אני משוכנעת קודם כל שהנשיא המכהן ינצח בבחירות, שהמועמדים האחרים שהם מאוד מאוד אנונימיים יפסידו בבחירות האלה,
עצם קיומם של מועמדים נוספים איננה אלא פסדה למשהו שהוא לא אוטוקרטי מובהק לחלוטין,
אחוזי הניצחון יהיו מאוד מאוד גבוהים, בין אם זה יהיה הרבה מעל 90 או מעט מעל 90, סביר מאוד להניח שלא תהיה לנו הפתעות וזה לא יהיה הרבה מתחת ל-90 אחוזי הניצחון של עבד אל-פתאח א-סיסי.
כך שלא צפויות הפתעות.
אלעד: ועדיין שבעה באוקטובר והמלחמה שקורית בעזה, היא הייתה אישיו דומיננטי בבחירות האלה?
ד"ר צורף: מאוד, מאוד דומיננטי ואני אומר יותר מזה, כמעט אין מקום לספק שהשבעה באוקטובר הועיל לפופולריות של עבד אל פתאח א-סיסי, שבראשית מערכת הבחירות הפופולריות שלו הייתה בשפל המדרגה לא פחות מזה.
אלעד: מעניין, אז תסבירי לי את זה צעד צעד, איזו מצרים ראינו עד שבעה באוקטובר, על מה דיברו ברחוב המצרי עד שהתחילה המלחמה?
ד"ר צורף: מצרים נמצאת במצב מאוד קשה, בעיקר מבחינה כלכלית, וכשאנחנו מדברים על קושי כלכלי, אנחנו מדברים על קושי חברתי, זה ההָא בְּהָא תַּלְיָא (מארמית), הדברים קשורים אלה באלה.
ודי אם נמנה כמה מהם, וחשוב שנמנה כמה מהם, כדי להדגיש את הקשיים של העם המצרי, והעומד בראשו מתמודדים איתם, ואני לא רוצה להמעיט לרגע בפטריוטיות של עבד אל פתאח א-סיסי.
הוא עובד 24/7, לא תמיד הוא עובד נכון, לא תמיד הוא רואה את העם המצרי על כל שכבותיו לנגד עיניו, אבל הוא עובד. אז אני רוצה להתחיל קודם כל במים, בעיית המים.
מצרים מתייבשת מזה שנתיים באופן מאוד אינטנסיבי, בעקבות הפעלת סכר התחייה על ידי אתיופיה.
אסור לנו לשכוח לרגע אחד, מצרים היא מדינה חקלאית בראש ובראשונה, והייבוש של הנילוס הוא קריטי מבחינת חייהם של הפריפריאלים הכפריים בתוך מצרים, זו בעיה אקוטית.
מלחמת רוסיה-אוקראינה, גם היא פגעה במצרים באופן ממש ממש קשה, מכיוון שמצרים נחשבת ליבואן החיטה המשמעותי ביותר מהמדינות האלה, יבוא החיטה קוצץ, אם לא פסק לחלוטין, מה שגרם כמובן לעליית מחירי מצרכי היסוד בראש ובראשונה, הקמח, זה כמובן לא מועיל לאזרחיה של מצרים, שאחוזים מאוד מאוד גבוהים מהם נמצאים מתחת לקו העוני, אנחנו מדברים על מעל 60% מהאוכלוסייה שנמצאים מתחת לקו העוני.
אלעד: וואו, רגע, למה זה? לאנשים, מה, אין עבודה?
ד"ר צורף: אנחנו מדברים על בעיה של אבטלה, 17% מובטלים.
עכשיו, מי הם המובטלים האלה בעצם?
המובטלים האלה הם הדור המצרי הצעיר. בוא נלך עשר שנים אחורה, אנחנו מציינים עשור פלוס לפרוץ מהפכות האביב הערבי.
בעוון מה פרצו מהפכות האביב הערבי?
לא בדרישה לדמוקרטיה כמו שאנחנו היינו רוצים לחשוב במערב. הדרישה הייתה כפי שהם ניסחו זאת ורצוי שאנחנו נצמד לדרישות שלהם.
אש, הוריה ועדה לה אקטימאיה. לחם, חירות וצדק חברתי.
כי את שלושת המרכיבים האלה הם מרכיבים שמעניקים נורמליות לכל אדם באשר הוא, ובמיוחד לדור צעיר, שבאמת מבקש לחיות חיים נורמליים כמו מקבילותיו בכל מקום אחר על פני הגלובוס.
וזה לא ניתן לו.
האבטלה הזאת היא אקוטית במדינה שהיא מדינה פטריארכלית, מסורתית, שהערובה לנישואין היא היכולת לעמוד בתנאים של מוהר מאוד גבוה ורכישת דירה.
תמצאו לי מובטל צעיר אקדמאי שיכול לעמוד בתנאי המוהר הללו ובתנאים של רכישת דירה עבורו ועבור בת זוגו.
מה שכופה כמובן לא רק אבטלה של אקדמיים, אלא רווקות בחברה מאוד מסורתית שמקדשת את הנישואים ככרטיס הכניסה האחד, היחיד והבלעדי לעולמם של מבוגרים. זה כמובן יוצר התמרמרות מאוד משמעותית.
אז מי שחושב לרגע שא-סיסי ישן בשקט בלילות, טועה טעות מרה.
שלא כקודמיו, שלא ספרו את הצעירים הללו ממטר, א-סיסי מבין שהפתרון, לפחות החלקי לבעייתם של הצעירות והצעירים הללו, היא זו שתקנה את היציבות לשלטונו או שמהם תפתח הרעה.
האם תחריר יכולה להתמלא בשלישית?
ברור לחלוטין.
כך שזה עוד בעיה שא-סיסי מתמודד איתה יום יום ושעה שעה. והראייה לכך, צריך לומר, כל שלושה חודשים, הנשיא המצרי מקיים ועידות של צעירים, שבהם הוא מזמן נציגים של צעירים, כדי:
אחד, לשמוע את טענותיהם,
שניים, להשמיע את השגותיו, להבטיח את הבטחותיו, כדי ליצור שקט תעשייתי.
השקט התעשייתי הזה צריך להודות הוא זמני, כי אם לא תיפתרנה הבעיות הללו, הצעירים הללו, יפרצו בשלישית אל הכיכר, יש תקדים לכך.
אלעד: אבל תקני אותי אם אני טועה, כי א-סיסי יכול להסביר או לתרץ, שמדובר בכוח עליון, ההתייבשות, משבר החיטה, המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, כל מיני אתגרים כאלה, שהוא יכול לנסות לפחות ולהאשים אחרים בהם.
ד"ר צורף: נכון.
אלעד: אבל יש גם ביקורת, ביקורת קשה, שמופנה כלפיו באופן אישי, בגלל החלטות וצעדים שהוא קיבל, ושאין מישהו אחר שאפשר לטעון שהוא אחראי להם.
ד"ר צורף: אז יש עוד כאדר של טענות שבאמת אי אפשר לדבר על כוח עליון.
אללה הוא חשוב, ויש לו מקום גם ביוזמות של א-סיסי, הרי בחברה הדתית, אמונית, מסורתית, גם החלטותיו של א-סיסי הם מן אללה, אבל בכל זאת הצעירים, וחלק ניכר מהאזרחים המצרים המבוגרים, למדו באביב הערבי שיש אשם אחד שאליו צריך להפנות אצבע, מאשימה וזה הנשיא.
אז אני רוצה לציין כמה מאלה.
אחד, יש לא-סיסי נטייה לפרוייקטים מגלומנים. אחד הפרויקטים המגלומנים הוא באמת כרייתה של תעלת סואץ.
עכשיו, היו לזה בהחלט, היה לזה רציונל כלכלי מאוד משמעותי.וכשא-סיסי אמר, אנחנו צריכים לכרות תעלה מקבילה לתעלת סואץ הקיימת. מה שעמד לנגד עיניו, זה קופת האוצר המצרית.
קופת האוצר המצרית הייתה מאוד מאוד ריקה, וכרייתה של תעלת סואץ בחזון של א-סיסי, אמר שבעצם ייכנסו יותר ספינות למימי התעלה, יותר דמי מעבר יזרמו לקופת האוצר המצרי, וכך הכלכלה המצרית תפסיק לקרטע באופן שבו היא מקרטעת.
אנחנו יודעים שקודם כל מבחינת המיזם, הוא עמד בלוח הזמנים, ביקש שנה, ובתוך עשרה חודשים תעלת סואץ פעלה. האם היא פעלה כפי שמצופה?
התשובה היא ממש ממש לא.
היו הרבה מאוד בעיות, הרבה מאוד תקלות, הרבה מאוד אוניות וספינות תקועות, שהמסקנה הייתה שהם מחפשים לעצמם ערוץ אלטרנטיבי.
ברור לחלוטין האצבע המאשימה היא כלפיו. עכשיו, אם אנחנו מדברים על פרויקטים מגלומניים אלעד, אז יש עוד דבר.
אלעד: מהו?
ד"ר צורף: הבנייה של הבירה החדשה, של קהיר החדשה.
מה זה הדבר הזה?
מי צריך השקעה של מיליארדים, כדי לבנות את המסגד הגדול ביותר במזרח התיכון, כדי להעביר את משרדי הממשלה, מקהיר הישנה לקהיר החדשה?
מי צריך את הלונה פארק הגדול בעולם, כשמיליוני אזרחים מצריים משוועים לפיתה במחיר סביר, להפעלה של מזגן שהם לא יכולים להרשות לעצמם?
אין ספק שהפרויקט המגלומני הזה, שיש לו שוב מטרה אוטוקרטית, כך אני מכנה אותה.
מה שרצה א-סיסי, זה בעצם להזיז את מרכז השלטון מתחריר.
הוא עשה משהו שבאמת הוא מגלומני.
לסגור את המוזיאון המצרי? לעשות תהלוכת זהב? להעביר את המומיות הפרעוניות בתהלוכה שעולה הון עתק, מהמוזיאון הישן למוזיאון החדש, כדי לעורר את הגאווה הפרעונית המצרית?
זה טוב לדקה או שתיים, לא מעבר לכך. כי בסופו של דבר זה גרר ביקורת אדירה כנגדו. אלה טעויות שיזקפו לחובתו ויעוררו, ועוררו כבר.איזושהי תסיסה שכרגע היא תת-קרקעית. אנחנו יודעים שכל תסיסה מתחילה מלמטה.
היא מבעבעת.
אנחנו מדברים במדינה צנזוריאלית. מדינה שמצנזרת את המרחב הציבורי. מדינה שלא מאפשרת למרחב הווירטואלי להתקיים באופן ביקורתי חופשי. ולכן הכל מבעבע באופן תת-קרקעי.
כרגע מה שאנחנו רואים במערכת הבחירות, סיסמה מאוד מאוד תומכת.מעק, איתך.
האם באמת העם המצרי, על שכבותיו השונות, הם מעל מאה מיליון? איתו ? אני לא לגמרי משוכנעת.
אלעד: שנייה, אבל זה נשמע כאילו הכל מאוד מאוד רע. יש משהו שא-סיסי עשה ונתפס במצרים כדבר חיובי?
ד"ר צורף: א-סיסי לקח על עצמו פרויקט.
לטהר את חצי האי סיני מאנסר בית אלמקדיס, הזרוע הדע"שיסטית בסיני, שהשתלטה על חצי האי, ולא סתם השתלטה על חצי האי, אלא רתמה את האוכלוסייה הבדואית של חצי האי סיני, תמורת ממון כמובן, כדי שתספק מידע מודיעיני על כוחות הצבא, על התנהלותם של כוחות הצבא והמשטרה המצריים.
הוא לקח את זה כפרויקט, ובאמת הרבה מאוד מכוחות הצבא והמשטרה המצריים, קיפחו את חייהם במאבק הזה לטיהור החצי האי סיני, והצליחו.
והתיירות לסיני התעוררה מחדש, ותיירות שמתעוררת אחרי עשור שנים שמצרים, למרות שהיא הייתה מדינה תיירות מדרגה הראשונה, החלה להתאושש, ומי כמונו הישראלים יודע, עד כמה סיני החלה להתאושש, וזה דבר שנזקף לזכותו.
וזה מסביר אלעד, גם את העמדה הנחרצת שלו, מדוע לא ייכנסו הפליטים העזתים לחצי האי סיני, בשום צורה ואופן, מכיוון שזה יטרפד את כל הפרוייקט שלו.
ולכן הוא אומר במפורש, כניסתם של פליטים עזתים לחצי האי סיני, כמוה כערעור הביטחון הלאומי של מצרים.
מכיוון שסיני תהפך להיות אזור מריבה, ממנה יצאו פיגועים פלסטינים לעבר ישראל, וישראל תשיב מלחמה שערה לכיוון סיני. זה לא מה שהוא צריך עכשיו.
אלעד: והעמדה הזו שלו שאת מתארת כאן, היא מקובלת על הציבור המצרי? זה שבכל זאת מזדהה עם הצד הפלסטיני.
ד"ר צורף: העמדה הנחרצת שהוא הציג, בהחלט ענתה על הדרישות של הציבור המצרי. הציבור המצרי דרש ממנו נחרצות בכל מה שנוגע לאי הכנסת פליט אחד, מעזה לאדמתה הריבונית של מצרים מצד אחד,
ומצד שני, הפגנה של סולידריות, אחוקיות כלפי האחים העזתים, הערבים, הסובלים ונאלצים לנטוש את בתיהם. זה בדיוק מה שהוא עשה, והוא ענה על כל הציפיות של הציבור המצרי.
אלעד: טוב, אז אחרי שבעה באוקטובר, פרצה המלחמה בעזה, כשא-סיסי לא מוכן באופן עיקש, לקבל פליטים עזתים, אבל בכל זאת, צריך לסייע.
אז מה הוא עשה?
ד"ר צורף: הראשון שפתח מסדרון הומניטרי, היה א-סיסי. לאחר מכן, אחרי תיאום עם ביידן, הוא הלך עוד שני צעדים קדימה.
הוא איפשר לאזרחים מרצועת עזה, בעלי אזרחות כפולה, לחצות את הגבול, כי הוא הניח הנחה מאוד ריאלית, שהם יממשו את האזרחות הכפולה הזאת, ויטשו את אדמתה של מצרים במהירות רבה.
ועוד דבר, פצועים קשה, רשאים להתאשפז בבתי חולים פריפריאליים, ברפיח או באל עריש, כשהסיכום הוא שעם תום האשפוז, הם מוחזרים אחר כבוד לשטחי רצועת עזה. זה משפר את הפנים ההומניטריות של א-סיסי, וזה הקו האדום מבחינתו. מעבר לזה, הוא לא יכול, הוא לא רוצה, הוא לא יסכן, כמו שהוא מצהיר, את ביטחונה של מצרים.
אלעד: אבל זה לא נגמר שם, כי מצרים שוב לקחה לעצמה את תפקיד המתווכת, אתה דיברת על התיאום בין א-סיסי לבין ביידן. למצרים גם מאוד חשוב להראות החוצה, את המעורבות ואת החשיבות שלה בסיטואציה הזו.
ד"ר צורף: אז קודם כל צריך לומר, שמצרים מזה מספר שנים, נאבקת כדי להחזיר לעצמה את מעמדה, כאחות הבכורה, כמבוגר האחראי. גנבו לה את המעמד הזה. ומי גנב לה את המעמד הזה?
גנבה לה אותו סעודיה, עם היוזמה הערבית, כבר מראשית שנות ה-2000. מילא סעודיה?
אבל מי שגנב, זה האמירויות. מדינות המפרץ הקטנות, הלא חשובות, שאין להן היסטוריה, אין להן דבר.
הסכמי אברהם בעצם, במידה רבה, קרקעו את מעמדה של מצרים, כמדינה המשמעותית והחשובה ביותר, בכל מה שנוגע, לפתרון סכסוכים ויישוב סכסוכים, ותיווך בסכסוכים.
את הנקודה הזאת צריך להבין, כדי להבין היום, את העמדה המצרית, שמתעקשת על התיווך ההוגן. מצרים ממש נאבקת על מעמדה.
וזה אומר, או מסביר, את העמדה המאוד ברורה, והחד משמעית, של א-סיסי, בכל מה שנוגע, למלחמת חמאס ישראל.
הנקודה הראשונה שאני רוצה להבהיר, יחסי אהבה גדולה, אין בין חמאס למצרים.
אני מזכירה, כרונולוגית
הראשון שהציף, במי ים, את המנהרות, היה עבד אל פתאח א-סיסי.
קראו לו בוגד, בוגד באחים הערבים. אבל זה לא השיג אותו לאחור. כי מה שהיה חשוב לו, שלא תהיינה הברחות, של נשק, של סמים, של מעבר של פליטים, אז לא קראו להם פליטים, אבל תושבים של הרצועה, מרצועת עזה למצרים. אז יחסים האלה, הם צריכים להיות ברורים.
מצד שני, גם חמאס יודעת, שהמתווך האמין, על שני הצדדים, היא לא קטאר, היא מצרים.
ולכן אנחנו רואים חאג' עלייה לרגל, של פעילי חמאס הבכירים ביותר, לאורך התקופה.
הנייה, ומשעל מגיע, מגיעים לקהיר.
עד לאחרונה לא הגיעו לדוחא, הם הגיעו לקהיר.
מה שבאמת היה חשוב לא-סיסי להפגין כלפי חוץ, את היותה של קהיר, המוקד לעלייה לרגל, גם של אישים ישראלים, וגם של אישים פלסטינים.
אני כבר לא מדברת על אבו מאזן, כי באמת, עבד אל-פתאח א-סיסי, חפץ ביקרו של אבו מאזן, ולא ביקרה של חמאס.
אם אנחנו מצרפים, את שתי העובדות הללו, את מערכת היחסים ההיסטורית, בין חמאס למצרים ואת מאבקה של מצרים, להחזרת מעמדה, כמדינה, המובילה, במזרח התיכון, כמבוגרת האחראית, זה בעצם נותן לנו את הרקע, לעמדה המורכבת, של א-סיסי, בכל מה שנוגע למלחמה.
ואם מנהיגי חמאס, הם רציונליים, ופה אני רוצה, שלא יהיה מקום לספק,
הם רציונליים, הם מבינים שאם הם רוצים להשיג פתרון, למשל, עסקה, הפסקת אש בתמורה להחזרת חטופים, או הפסקת אש ארוכת טווח, תמורת החזרת כל החטופים, כולל חיילים, וגופות, אין להם ברירה, אלא להישען, על אותו גורם, שהוא מקובל, לא רק על ישראל, הוא מקובל על ארצות הברית, הוא מקובל על מדינות אירופה, הוא מקובל על העולם כולו.
אלעד: באמת אנחנו זוכרים איך בעיצומה של הפסקת האש, כשהעסקה להחזרת החטופים, עמדה ממש בפני קריסה, מי שהרימה אותה, והובילה לזה שהיא המשיכה לצאת לפועל, זו הייתה מצרים.
ד"ר צורף: לגמרי, עוד ראייה.
אלעד: אז תסבירי לי את הכוח, מה מנוף הלחץ שיש למצרים על חמאס, למה שחמאס בכלל יקשיבו למצרים?
ד"ר צורף: בגלל מעמדה של מצרים, בגלל המעמד שלה, לא רק מבחינה בין ערבית, לא רק מבחינת האמינות של המצרים, בעיני הישראלים, זה חשוב, אלא מבחינת המעמד הבינלאומי שלה, איך העולם מסתכל על התיווך הזה.
ואם ביידן צריך להרים טלפון, הוא לא ירים לשליט קטאר.
או לפחות הוא לא יעשה את זה מלכתחילה.
הוא יתאם עם א-סיסי, הם יהיו מתואמים, ועם התיאום ביניהם הם יפנו לקטאר.
אם נדמה למישהו שחמאס לא מודעת לזה, חמאס מודעת לזה מאוד.
אלעד: בואי נסתכל ברשותך על הצד השני של המשוואה, דיברנו על יחסי מצרים-חמאס, איפה נמצאים היחסים שבין מצרים לבין ישראל?
ד"ר צורף: במקום מאוד בעייתי.
אלעד: למה?
ד"ר צורף: אנחנו לא לגמרי מוכנים להיות קשובים ולהאמין. יש לנו בעיה של אמון, למרות הניסיון שלנו. ומה שעשה נתניהו מבחינתו של א-סיסי, זה פגיעה אישית בכבודו.
ומה שעשה נתניהו, הוא הפעיל לחצים על כמה ממנהיגי אירופה, שיפעילו לחצים על א-סיסי, לפתוח את גבולה של מצרים בפני הפליטים מעזה.
מאותה נקודה שנתניהו עשה את הצעד שהוא עשה, וא-סיסי התוודע אל הצעד הזה, מדובר בהיעדר דיבור, הם ממש צ'ילבות, היעדר דיבור בין שני הראשים.
וא-סיסי אמר והצהיר, המצב הזה של הפעלת לחצים על מצרים, לפתוח את גבולותיה, ואת שטחה הריבוני בפני פליטים מעזה, עלול לפגוע בהסכם השלום הישראלי-מצרי.
אז אלעד, ההסכם הזה יש לו ותק, יש לו פז"מ מאוד מאוד ארוך, והפז"מ הזה עמד במבחנים אדירים, מאז תקופתו של אנואר סאדאת.
די אם נזכיר את מלחמת לבנון הראשונה והשנייה, ומלחמת המפרץ ועמוד ענן היא עמדה בהם.
וגם עמדה במנהיגותו בת השנה של מוחמד מורסי, שכולנו יראנו מפניה, ואמרנו הנה הסכם השלום יתמוטט, אבל הוא לא יתמוטט.
והנה יש איום על יציבותו של הסכם השלום, ועם המדיניות הישראלית, שבעצם פוגעת, ואיננה מאמינה, ואיננה מקבלת את מגבלות, מגבלותיו של א-סיסי, בגלל בעיותיו פנימה, אם זה יפיל ויקריס, או אפילו יסדוק את הסכם השלום, עשינו את מצעד האיוולת.
אלעד: אז לפי כל מה שאת אומרת, יש התכנות בכלל למצב שבו מצרים תהיה מעורבת, באיזושהי צורה בניהול עזה ביום שאחרי חמאס? את רואה את המצרים מוכנים לקחת חלק פעיל בעזה? כי בכל זאת ביססנו.
יש להם אינטרס, אינטרס גדול, במה שיקרה שם.
ד"ר צורף: אני יכולה לסכם את זה במילה אחת. כל מי שחושב לרגע, ואני שמעתי את התוכנית של ליברמן, שהמצב ההיסטורי הוא, שרצועת עזה תעבור להסדרה מצרית.
פנטזיה.
מאז תקופתו של סאדאת, מאז תקופתו של סאדאת, סאדאת הבין שרצועת עזה היא קן צרעות.
א-סיסי עוד כמה, עוד, צריך לומר, עוד כהנה וכהנה לא יעשה דבר שיגרור אותו למעורבות פיזית בהסדרה של היום שאחרי. מה הוא כן יכול לעשות?
הוא יכול בהחלט להציע כוח עבודה מצרי בתהליך השיקום של רצועת עזה. כן, זה יפתור חלק מבעיות האבטלה של מצרים, ללא ספק. היא תסייע בכל מה שנוגע להיבטים הומניטריים.
זה כן.
אבל לא שיטור ולא שליטה מכל סוג שהוא. אין מצב שמצרים תהיה מעורבת ביום שאחרי.
גם אם אנחנו מאוד מעוניינים.
אלעד: ד"ר מירה צורף, תודה רבה.
ד"ר צורף: תודה לך.
אלעד: וזה היה אחד ביום של N12.
אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק חפשו אחד ביום הפודקאסט היומי.
העורך שלנו רום עתיק, תחקיר והפקה, רוני הרניב, שירה הראל, עדי חצרוני ודני נודלמן, על הסאונד מור הרטוב, יאיר בשן יוצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.
אני אלעד שמחיוף, נהיה פה גם מחר.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments