top of page

אחד ביום - קרב ההישרדות של נתניהו

הקריאות לא לעסוק בפוליטיקה החלו מיד עם פרוץ המלחמה, אבל בתוך זמן קצר במערכת הפוליטית חזרו לעשות בדיוק את זה. ולמעשה, במקביל לקרבות המתנהלים בעזה מתנהלת במסדרונות הכנסת מערכה נוספת - על זהות הממשלה ביום שאחרי, כשהעומד בראשה נחוש לנצח גם בקרב הזה.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 18/02/2024.

[חסות]

אלעד: היום יום ראשון 18 בפברואר ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום - בכל יום.

יש משהו שב-135 הימים האחרונים קצת לא נעים לדבר עליו. אנחנו יודעים שהוא קורה, מדי פעם הוא בורח החוצה ומיד ממהרים לומר לנו שזה בעצם לא באמת ככה. זה בטח לא הזמן, לא עכשיו. מי שעוסק בזה צריך להתבייש בעצמו. ואז רבים מאלו שאמרו ונזפו חוזרים לעסוק בדבר הזה, שזה לא הזמן לעסוק בו. פוליטיקה. כמעט תמיד מילת גנאי, בוודאי בזמן מלחמה. אבל מה לעשות, מלחמה היא גם אירוע פוליטי. בטח במציאות פוליטית כמו זו בישראל. אז ננסה להתגבר על חוסר הנעימות והפעם בעזרת כתבתנו דפנה ליאל נציץ למקום הזה שרשמית כאילו לא קיים, אבל בפועל לגמרי קיים, גועש אפילו - הפוליטיקה שעושים הפוליטיקאים בזמן המלחמה.

שלום דפנה.

דפנה: שלום אלעד.

אלעד: אני שואל אותך בתור כתבת פוליטית, כמה זמן אחרי שבעה באוקטובר, אחרי שפרצה המלחמה, אחרי שכבר היה ברור שאנחנו באירוע צבאי מז'ורי, כמה זמן אחרי זה נכנס המימד הפוליטי? כלומר, מתי מצאת את עצמך מקבלת טלפונים שיש להם אופי פוליטי?

דפנה: ממש תוך ימים בודדים. זאת אומרת, בשבעה באוקטובר… מהרגע שפרצה המלחמה אפשר לומר שפרץ גם קרב ההישרדות הפוליטי. אולי במינונים שונים, אולי בעצימות, מה שנקרא מהעגה הצבאית, בעצימות משתנה, אבל מהרגע הראשון שמעתי מסביבתו של נתניהו את האופן שבו הוא תופס את הדברים - שהוא לא אשם, הוא לא אחראי למה שקרה, זו הייתה אשמתם של אנשי הצבא וכל מי שהקיף אותם. ונתניהו ראה את עצמו ממש מההתחלה כפתרון ולא כבעיה. כבר בימים הראשונים היו סביבו אנשים שהיה נדמה שהם מתפרקים ונשברים לגמרי, אנשים שהיו פשוט מרוסקים מזה שדבר כזה קרה במשמרת שלהם. כשהם מרגישים תחושות אשם נוראיות, כשהם מרגישים בושה. וה… משימה הראשונה של בנימין נתניהו הייתה… להעלות את כולם על אותו סיפון שהוא נמצא בו, שכולם יהיו און-בּוֹרד (onboard) עם האופן שבו הוא תופס את האירוע, שהמטרה היא גם לשרוד פוליטית. וזה למעשה הייתה המטרה הראשונה של נתניהו - לייצב את הספינה ולוודא שקודם כל האנשים שסביבו, ובייחוד הקואליציה שלו, לא מתכוונת ללכת לשום מקום. זו הייתה ההתחלה.

אלעד: זהו, שאנחנו שמנו את נקודת ההתחלה בשבעה באוקטובר, אבל שווה לזכור שנתניהו והקואליציה הגיעו לשבעה באוקטובר במצב פוליטי מאוד מורכב. המהפכה המשפטית, שחשבנו אז שהיא האירוע הכי גדול שנחווה בשנת 2023, הובילה להיחלשות של הקואליציה בסקרים, הובילה לשסעים ולריבים פנימיים. עד כמה הדבר הזה, עד כמה העבר הזה, נכח אחרי שבעה באוקטובר, עד כמה זה השפיע על התגובה שראינו במערכת הפוליטית?

דפנה: תראה, מצד אחד, נתניהו מבין שהוא מתחיל ממינוס, לא מאפס אלא ממינוס, כי המצב שלו לא היה טוב מלכתחילה. מצד שני, אני חושבת שהוא רואה בזה גם הזדמנות, כי הנה יש על מי להפנות ולגלגל את האשם. הרי לו היה מגיע השבעה באוקטובר ולא היה לפני זה… לא הייתה מתרגשת עלינו הסערה ברחובות וכדומה, אז ברור שיש רק אדם אחד שהוא עומד בראש והוא אחראי, הוא ומערכת הביטחון. אבל נתניהו גם ראה בפיצול הזה איזושהי הזדמנות לגלגל את האחריות על מישהו. ואני לא יודעת אם ראית, אבל משלבים מאוד-מאוד ראשונים התחיל ברשת האשמות, גם כלפי המערכת הצבאית שמידרה אותו ואיך שהיא התנהלה מול הסרבנות, וכמובן הסרבנות וכל מה שבא בעקבותיה, וההפגנות. היה פה גם מבחינת נתניהו איזושהי הזדמנות לחלוק את האחריות עם השחקנים האחרים שהיו בתמונה בשנה האחרונה. ואני מדברת כמובן מבחינה תדמיתית, כי מבחינה מהותית ברור שגם למערכת הביטחון יש חתיכת אחריות במה שקרה, כן? אבל נתניהו גם מבין שיש פה הרבה אמוציות שאפשר גם לתעל אותם לכיוון הפוליטי.

אלעד: אז קחי אותי לאותם צעדים שראית, כלומר, איך כל מה שאת מספרת לי כאן תורגם לתכלס?

דפנה: אז קודם כל, נתניהו הפשיל שרוולים והתחיל לעבוד. לא שקע במרה שחורה, לא שקע ברחמים עצמיים. פשוט התחיל לעבוד. וזה התחיל מפגישות שהוא עושה עם חברי כנסת בליכוד, ממש מהספסלים האחוריים, שבהם הוא קורא להם, מתייעץ איתם, מפרט בפניהם כמובן את התמונה המודיעינית, מסביר להם מה הוא מתכנן לעשות - פשוט לאט-לאט רותם אותם לצידו. תראה, זה לא דבר פשוט להמשיך ולשבת על הכיסא כשאתה יודע שאתה חלק מקואליציה שהדבר הזה קרה במשמרת שלה. ונתניהו אומר להם שני דברים, שעד כמה שאני הצלחתי להתרשם, היו מאוד אפקטיבים. האחד, אנחנו במלחמה, וכל דבר פוליטי שיקרה עכשיו, הוא פשוט ישחק לידי אויבנו. והדבר הזה בהחלט נפל על אוזניים קשובות, גם בקרב חברי קואליציה, אגב, חלק אפילו גם מחברי האופוזיציה. אי אפשר עכשיו, בשום פנים ואופן, כל דבר שנעשה… זה מסוכן, זה בדיוק מה שהאויבים שלנו רוצים. ואתה יודע, כשגם רוצים להשתכנע, כי בסוף זה אנשים שרוצים להישאר בתפקידים שלהם, ובעמדות הכוח שלהם, זה היה מאוד חזק וזה היה נימוק מאוד אפקטיבי. וגם הוא אמר להם תסתכלו מה קורה בסקרים. אם אני אזוז, מי יעלה? בני גנץ. שוב, כמובן שהתמונה הרבה יותר מורכבת מזה. אבל תשימו לב מה קורה - הציבור הולך ימינה, המדיניות צריכה להיות עכשיו מדיניות עוד יותר ימינה ממה שהייתה, ואם אתם תתנו יד לאיזשהו מהלך שהוא יביא להפלת הממשלה, תמיד יהיה רשום על השם שלכם שאתם אפשרתם לממשלת ימין ליפול ושתעלה ממשלת שמאל. וזה היה המהלך הראשון שהוא עשה. ואני אומרת לך, אלעד, אנשים שאמרו לי איבדנו בו אמון, ממש במילים האלה, אנחנו נהיה שותפים לכל מהלך להזזה שלו - ושמעתי את זה מהם במו אוזניי - יצאו ממנו מפגישות בתחושה שהוא האדם המתאים ביותר לנהל את האירוע, פשוט כך.

אלעד: מעניין, יש פה הבחנה מעניינת, שאחרי שבעה באוקטובר בהחלט יש תחושה, וזה מאוד הגיוני, שישראל הלכה ימינה, ונתניהו מנסה לעשות את מה שהוא בעצם עושה כבר לא מעט שנים וזה לטעון העם ימין וימין זה אני. אבל דפנה, כל המהלכים האלה של נתניהו, יש בכלל דרך ריאלית כרגע להזיז אותו מהתפקיד, מה בעצם הוא מנסה למנוע?

דפנה: אז קודם כל, בוא נבין מול מה התייצב בנימין נתניהו. וזה הזמן לומר , ולומר ביושר, שהוא לא היחיד שעשה פוליטיקה מהרגע הראשון. כל המערכת הפוליטית עשתה פוליטיקה מהרגע הראשון. ברמה של פגישות והתייעצויות ושיחות אינסופיות, על מה אפשר לעשות ואיך אפשר להוריד אותו. הייתה מולו התארגנות ממשית כמעט מהרגע הראשון. זה לא שהוא דמיין שהוא באיזשהו אירוע פוליטי, הוא היה באירוע פוליטי מאוד משמעותי. ופה יש למעשה שני צירים. ציר אחד שהוא פיזור הכנסת. הולכים… מעלים הצעת חוק לפיזור הכנסת וצריך שיהיה רוב כדי להעביר אותה. ובשביל זה האופוזיציה צריכה לפחות חמישה חברי כנסת מהקואליציה שיעברו לצד שלה. הלחץ עליהם היה מהרגע הראשון, סימנו כל מיני אנשים - את אדלשטיין, את גלנט, את דלל, את גמליאל. שורה ארוכה של ח"כים שעליהם היו הרבה מאוד לחצים. בחלק מהאנשים האלה טעו לחלוטין. אבל זה נתיב אחד בסופו של דבר לגרום לכך שכמה חברי כנסת יסכימו להצביע בעד פיזור הכנסת. ופה יש התארגנות כל הזמן מאחורי הקלעים. להגיד לך שהמחנה הממלכתי וישראל ביתנו ויש עתיד לא מנסים להציע שריונים לאנשים, תפקידים לאנשים, שהם לא מנסים להעביר אותם צד? מנסים כל הזמן. כל הזמן יש עבודה, וכל הזמן אנחנו רואים את נתניהו מנסה להתמודד עם זה.

אלעד: איך, איך הוא מנסה להתמודד עם זה?

דפנה: מה זה הסיפור הזה של אופיר אקוניס שפתאום הולך להיות קונסול בניו יורק? מעבר לזה שלאופיר אקוניס נשבר והוא רוצה ללכת מכאן ולכהן בתפקיד דיפלומטי. למה זה קרץ לנתניהו, הרי מה יש לנתניהו לתגמל מישהו כשלא יוצא לו מזה משהו? הוא כמובן הבין שאקוניס מפנה לו תיק. כשיש לך תיק, תיק מדע, שיחסית למה שיש לנו כיום על השולחן זה תיק שעוד נחשב עם בשר, את זה הוא יכול לתת למישהו שהוא מפחד שיברח לו בין האצבעות. על הכוונת שלו, למשל, גילה גמליאל. גילה גמליאל לא הגיעה לחלק מההצבעות, עשתה שרירים, היו שמועות שאולי היא תתמוך באי אמון קונסטרוקטיבי, עם ליברמן, עוד תשוריין אצל ליברמן… כמובן שמועות, כן? לא היה פה איזה משהו ממשי שאפשר היה להיאחז בו. אבל נתניהו ראה איום, אמר אוקיי, אני אמצא לדבר הזה פתרון, וזה מה שהוא למעשה מנסה לעשות - לראות מי הגורמים הפוטנציאליים ולהתמודד איתם. עלתה בהתחלה מחשבה ש… למשל, הוא יוביל לפריימריז מהירים ויעגן שוב את המעמד שלו כיושב ראש התנועה… הדבר הזה היה כרוך כנראה גם בפריימריז לרשימה, ונתניהו הבין מהר מאוד שהדבר הזה יהיה בעוכריו. כי כל האנשים האחרים שיש להם אינטרס למרוד בו, כמו אדלשטיין, כמו גלנט, כמו ברקת, אנשים מהסוג הזה, לא יעשו את זה עכשיו כי הם רוצים לרשת אותו, אז למה שהם ילכו עם לפיד ועם גנץ לפירוק של הממשלה? נתניהו למעשה הבין שאותם הוא צריך לתחזק ממקום אחר, להשאיר להם את התקווה שאולי יום אחד הם יבואו והם יהיו מנהיגי הימין. אז בטח הם לא יוכלו ללכת עם השמאל. לכל אחד הוא מין מצא את ה… את מערכת התמריצים שתשאיר אותו בקואליציה בצורה יציבה. זה האיום של הפיזור. כרגע הוא הצליח לבלום את כל המהלכים האלה.

אלעד: חסות אחת, וממש מיד חוזרים.

[חסות]

אלעד: דפנה, אנחנו מדברים בחצי-לחש אולי על פוליטיקה בזמן המלחמה. יש המון פוליטיקה שקורית בזמן המלחמה. באופוזיציה, אמרנו, מנסים להחליש ולהפיל את נתניהו. הוא מנסה לבצר את המעמד שלו ולתחזק את הקואליציה שלו. ובדיוק על הקואליציה אני רוצה לשאול אותך - סמוטריץ', המפלגות החרדיות, מה האינטרס הפוליטי שלהם כרגע?

דפנה: האינטרס שלהם זה להישאר בשלטון. זה האינטרס שלהם. הם רואים מה קורה בסקרים. כולם שם בתפקידים חלומיים, ההסכמים הקואליציונים נתנו להם דברים שאף אחד כבר לא ייתן להם, ולכן האינטרס שלהם זה להישאר בשלטון.

[הקלטה]

יצחק גולדקנופף: למי רע פה? למי רע פה? 64 חברי כנסת, יש להם משרדי ממשלה, עובד, יש תקציב מסודר, עבודה מתקדמת.

ישי כהן: אתה אומר גם ביום שאחרי המלחמה הממשלה יציבה, לאף אחד לא רע בממשלה הזו.

גולדקנופף: לא, מה? לא.

דפנה: זה עדיין לא כל כך פשוט. כי אם העסק מתפרק, אז כולם הולכים לדין הבוחר מהר מאוד. ולכן הם כל הזמן צריכים להיות עם יד על הדופק, וכבר יש איזושהי דינמיקה של הקשחת עמדות שאנחנו רואים בדרך כלל לפני בחירות, כי אף אחד לא יודע מתי זה יקרה. אז הם כל הזמן מצד אחד עושים עבודה פוליטית ושטח, ועושים… קמפיינים, ממש קמפיינים כדי להתחזק, ומצד שני, מטרת העל שלהם זו שהקואליציה שלהם תשרוד, ותשרוד לאורך זמן.

אלעד: אני לא במקרה השארתי בחוץ בשאלה הקודמת את בן גביר. בעצם חבר הקואליציה היחיד שמתחזק בסקרים לעומת המצב הנוכחי. ואני מניח שזה מעלה במוחו של בן גביר שיקולים פוליטיים שמעט שונים משל השותפים האחרים בקואליציה, לא?

דפנה: הוא היחיד שמתחזק והוא היחיד שהצליח להכניס לנתניהו לראש את הרעיון, שבדיוק אתה בטאת אותו, שיש לו אינטרס ללכת לבחירות. זאת אומרת, הוא הצליח לייצר מולו דינמיקה אמינה של אפשרות לפרישה מהממשלה ושהוא היחיד שמתחזק והוא היחיד שיש לו אינטרס ללכת בחירות.

[הקלטה]

בן גביר: אני אומר את זה בצורה הכי פשוטה, בסוף נתניהו צריך לבחור - או דרך הגנץ או דרך ההכרעה.

עמית סגל: אוקיי.

בן גביר: ואני רוצה הכרעה. ואם לא תהיה הכרעה…

עמית סגל: דדליין, מתי?

בן גביר: לא נהיה בממשלה. נקודה.

דפנה: אני אומרת לך, אלעד, שזה ממש-ממש רחוק מהמציאות. בן גביר מבין שזו הזדמנות חייו להיות אדם עם כל כך הרבה השפעה, עם כל כך הרבה כוח. השר לביטחון לאומי! זה… אנחנו… אנחנו לפעמים ככה עוצרים ולא מאמינים מאיפה הוא היה אך לפני כמה סבבי בחירות שנתניהו אמר שהוא בחיים לא ימנה אותו לשר בממשלתו. ובן גביר מבין את זה, הוא מבין שבכל קונסטלציה כמעט שתהיה אחרי הבחירות הוא לא יהיה חלק מהממשלה, הוא מבין את זה מצוין. אני חושבת שהוא יישאר והוא יישאר בגדול. אבל זה לא משנה את הדינמיקה שהתפתחה, שעל פיו יישק דבר. ונתניהו חי באמונה שלמה שבן גביר הוא היחיד שיש לו אינטרס לפרק והוא יכול לפרק. אני כבר אמרתי לך את דעתי, אני חושבת שבן גביר כרגע חושש מבחירות, בדיוק כמו שאר השותפות בימין.

אלעד: אז אנחנו מדברים על הקואליציה והיא היום הרי קצת יותר מורכבת, כי חלק ממנה היא גם מפלגת המחנה הממלכתי, גנץ - היום היריב הפוליטי המרכזי של נתניהו, בינתיים שותף שלו. ושניהם, יחד עם גלנט ואיזנקוט, מנהלים את המלחמה כשברור שבעצם כל אחד מהם כבר חושב על היום שאחרי ועל הרגע שבו השותפות הגלויה הזאת תהפוך, מתישהו, ליריבות גלויה. יש שם המון פוליטיקה משני הצדדים. איך זה עובד?

דפנה: קודם כול, אני חושבת שבשלב הראשון לא הייתה בכלל שאלה ולא היה ברירה שהם יכנסו פנימה. לנהל אירוע מדיני-צבאי מורכב מהסוג הזה כשרק חצי מהציבור בתוך הממשלה, וזה החצי שהממשל האמריקני פחות חי איתו בשלום, אני מכוונת כמובן לבן גביר וסמוטריץ', היה ברור שמבחינה עניינית צריך להרחיב את השורות, וזה מה שקרה. אבל בגלל שגנץ ואיזנקוט אמרו מהרגע הראשון, אנחנו באים רק לשלב העצים, אנחנו באים רק ל… לגל הראשון שבו באמת צריך לייצב את הספינה, ואחרי זה אנחנו יוצאים החוצה ו… כמו שאתה אומר, ממשיכים להיות יריבים פוליטיים. אז מה שקרה זה שבאמת בשבועות הראשונים, כשנתניהו הבין שהם חלק יציב מהממשלה ואלה היו שלבים יותר אקוטיים, אז המשקל שלהם היה מאוד גדול. אבל ככל שהזמן עובר, אנחנו כבר בשלב ג' של התמרון… לא ברור כל כך מה יקרה בצפון, אבל השבוע היו דיווחים שאולי אפילו מתקדמים לקראת הסדר, זאת אומרת, יכול להיות שה… סוף השותפות כבר מעבר לפינה. אז המשקל של בן גביר וסמוטריץ' עולה בהתמדה בגלל שנתניהו חייב לתחזק את אותם 64 מנדטים שדיברנו עליהם מההתחלה, שהוא מבין מצוין שהם המפתח שלו להישרדות. כי טכנית הוא כבר יכל להכניס את הלפיד, אפילו את ליברמן, אבל הוא לא סומך עליהם. הוא חושב שאלה אנשים שיעקצו אותו בהזדמנות הראשונה. על בן גביר ועל סמוטריץ' הוא סומך, ולכן ההשפעה שלהם הולכת וגוברת. עכשיו, הדבר הזה יוצר חיכוך מתמיד - ממדרים, לא הולכים בקו של גנץ ואיזנקוט, לא מעדכנים אותם בדברים מסוימים, והחיכוך הזה הולך ויוצר תחושות פחות ופחות טובות לגבי השותפות. ועדיין גנץ ואיזנקוט לא רוצים לצאת כרגע. בשורה התחתונה, שניהם עדיין מנסים למצות את השותפות הזאת, זה גם משתלם להם אלקטורלית, אבל גם הם עוד מנסים לראות אם בכל זאת הם יכולים להשפיע, יכולים להוביל לכיוון שהם רוצים. והם גם חוששים מהסיבובים שיעשו עליהם אם הם יעזבו, אם פתאום תושג עסקה מצוינת, אז יבואו ויגידו, אה, אתם רואים, הם לא רצו, הם כן רצו, אני חושבת שיש שם גם לא מעט חששות. אבל אין ספק שרגע הפירוק הולך… הולך וקרב. וצריך לומר, דווקא היציבות הזו של הקואליציה של נתניהו שדיברנו עליה, שזה נראה כרגע שאותם 64 ממשיכים לעוד פרק זמן שיכול להיות ארוך וממושך, הדבר הזה מטריד את גנץ ואיזנקוט - להפוך ללא רלוונטיים, להיות חסרי השפעה לאורך זמן. ובמובן הזה, זה הצלחה כפולה של נתניהו מבחינה פוליטית.

אלעד: העניין הוא שגם פרישה של גנץ לא… אוטומטית לפחות, לא תפיל את קואליציית ה-64. יכולות להיות לה אדווות כאלה שיובילו אולי לאיזה שינוי פוליטי, אבל לפחות לפי המתמטיקה קואליציה תהיה. אבל אני לוקח את המאמצים של האופוזיציה לרתום חברי קואליציה שיעברו צד, אני לוקח את זה שבן גביר הוא לא צפוי, אני לוקח אולי אפילו לחץ ציבורי וסקרים וגם אפשרות שפרישה פוטנציאלית של גנץ תעשה משהו, יש במערכת הפוליטית איזו הערכות לתרחיש שבו הקואליציה תתפרק?

דפנה: גם כאן נתניהו חושב קדימה. נתניהו כבר נערך לאפשרות שמחר בבוקר, עוד חודש, עוד חודשיים, העסק מתפרק. ואני יכולה לספר לך, אלעד, שהוא עושה הרבה מאוד מהלכים מאחורי הקלעים. גם לנסות למשוך דמויות חדשות לליכוד. הסקרים מראים שיש הרבה אנשים שעזבו את הליכוד עכשיו לא בגלל נתניהו, אלא בגלל ההרכב של הליכוד, החומר האנושי של חלק מחברי הכנסת, ההתנהלות של חלק מחברי הכנסת. ונתניהו נחוש להציג פנים חדשות, כי הקהל נע ימינה… אבל הדבר הזה עוד לא מתרגם במערכת הסקרים, וגם אם כן, אז אולי הם ילכו לבנט, אולי הם ילכו ליוסי כהן, ונתניהו מבין שיש לו הזדמנות. הוא מאוד מנסה להנדס איזושהי מפלגת ימין שתצליח למשוך את האנשים האלה וביום שאחרי הבחירות תקים איתו ממשלה. זאת אומרת, שהיא תראה פרש (fresh) והיא תראה אחרת והיא לא תהיה מזוהה עם השבעה באוקטובר, אבל היא כן תהיה פתוחה לשיתוף פעולה איתו, כך שאם הוא יביא יותר מנדטים ממנה הוא יוכל להרכיב. נתניהו כל הזמן חושב איך הוא שורד את האירוע, איך הוא מהנדס אותו בצורה שתהיה נוחה לו, איך הוא בכל זאת יוצא מהאירוע הזה על שתי רגליים. וכל מה שאמרתי לך עכשיו, אלעד, הוא רק בתחום הקונסטרוקציות הפוליטיות. נתניהו כמובן גם עובד כדי להציג הישגים מדיניים, הישגים צבאיים. אני חושבת שהוא מבין שאם כל הכבוד למשחקים האלה שאנחנו מדברים עליהם, והם חשובים, אני חושבת שכבר הבנת שהם גם אפקטיביים, הוא עדיין יצטרך בסוף לבוא לבוחר הישראלי עם איזשהו הישג משמעותי. וכאן אנחנו ממשיכים לראות אותו עובד בשני כיוונים - האחד הוא במישור יותר של ה… צבאי, ואולי הישגים מדיניים, כמו הנורמליזציה, אני חושבת שיהיה לו מאוד קשה בהרכב הקואליציוני הזה, אבל הוא עובד בהמון-המון כיוונים, גם כדי להביא הישגים שיאפשרו לו לבנות מחדש את האמון מול הקהל שלו.

אלעד: אז תגידי דפנה, ואני לא מבקש ממך כאן להמר או לנבא, אלא רק להעריך. יש לנתניהו סיכוי לעמוד מול כל הלחצים, מול כל האתגרים, האינטרסים הסותרים, הפוליטיקה של הצדדים האחרים, יש לו סיכוי לשרוד פוליטית?

דפנה: קודם כול, נתניהו מאוד נחוש, הוא פועל בהרבה מאוד כיוונים, ואני חושבת שמוקדם להספיד אותו. בהתחלה זה היה נראה כאילו באמת תם הטקס ועוד… ובהזדמנות הראשונה הוא ילך הביתה, זה לא המצב כרגע. אני מזכירה לכם שיש לו גם הליך משפטי, יש גם את עניין עסקת הטיעון ברקע, שלא ברור מתי ואם הדבר הזה יבשיל. אבל אני כן חושבת שהאתגר הגדול של נתניהו הוא סיפור האמון. בסוף-בסוף בין מנהיג לבין בוחרים יש מערכת יחסים, והמערכת הזאת בכל זאת בנויה על אמון. ונתניהו, שהיה מר הביטחון, ואנשים היו מוכנים להשלים עם הרבה מאוד פגמים שלו ובעיות ו… בעיות ניהול, ו… כל מיני אי סדרים שלא כולם ראו בעין יפה, היו מוכנים להשלים עם זה בגלל הניסיון המדיני והביטחוני שהוא מביא לשולחן, והתחושה שהוא בכל זאת הטוב ביותר לנהל את זה. עבור הרבה אנשים האמון הזה נשבר. האם הדבר הזה הוא בר שיקום? אני לא בטוחה. וגם במובן הזה של הסנטימנט הציבורי שחלק גדול ממה שקרה לנו קרה לנו בגלל שהיינו מפולגים. ואם יש דמות שעולה לך בראש כשאתה מדבר על פילוג אז אתה מדבר על הדמות של בנימין נתניהו שממש מחלקת את החברה הישראלית. ואני חושבת שזה עוד דבר שלנתניהו יהיה מאוד קשה להתמודד איתו. אני לא בטוחה שזה ימשיך להיות חשוב לציבור הישראלי באותה… רמה שהוא חש את זה כרגע עוד חצי שנה או עוד שנה, יכול להיות שהסנטימנט הזה יתפוגג. אבל כל עוד זה סנטימנט חזק שגורם לאנשים ממש לבחור על פיו בקלפי נתניהו יהיה בבעיה גדולה, כי במובן הזה אני חושבת שיהיה לו מאוד-מאוד קשה להמציא את עצמו מחדש.

אלעד: דפנה ליאל, תודה.

דפנה: תודה רבה, אלעד.

אלעד: וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה - דני נודלמן, שירה אראל ועדי חצרוני, על הסאונד מור הרטוב, יאיר בשן יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

אני אלעד שמחיוף.

אנחנו נהיה כאן גם מחר.

[חסות]

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

11 views0 comments

Comments


bottom of page