top of page

אחד ביום - משבר החטיפות של ניגריה

מאז חודש מאי האחרון נחטפו בניגריה יותר מ-4,700 בני אדם. ולפני כשבוע, נחטפו מבית ספר 287 בני אדם, רובם ילדים בני 8 עד 15, שנמצאים בשבי של ארגון שזהותו עדיין לא ברורה ושדורש כופר עבור שחרורם. זו מכת מדינה בניגריה, וההסבר לה שזור בסיפורה של המדינה המאוכלסת ביותר באפריקה מהרגע שנוסדה. אז הפעם, נדבר על ניגריה שהפכה לבירה עולמית של חטיפות המוניות.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 18/03/2024.

[חסות]

אלעד: היום יום שני, 18 במרץ, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום - בכל יום.

בחודשים האחרונים, כשאנחנו עוסקים כאן במה שנקרא חדשות חוץ, סיפורים בינלאומיים, אז זה לא מעט במטרה לייצר קצת אסקפיזם. כמו שאומרת הקלישאה החבוטה - להתמקד בצרות של אחרים כדי אולי לשכוח מעט את שלנו. אבל אני חושש שזה לא המקרה הפעם. כי גם במדינה הרחוקה שאנחנו מדברים עליה היום יש צרות שדומות לשלנו, מזכירות את שלנו. גם שם מתמודדים עם ארגון טרור איסלמיסטי קיצוני, ארגון שלאחרונה חטף מאות, מאות ילדים, ומציב עכשיו דרישות על מנת לשחרר אותם. יש כמובן הבדלים, הנסיבות מאוד שונות, אבל בשורה התחתונה, נכון לעכשיו, 287 בני אדם, רובם ילדים בני 8 עד 15, נמצאים בשבי של ארגון קיצוני ואלים בניגריה.

אז הפעם אנחנו עם ד"ר אירית בק, ראש התכנית ללימודי אפריקה באוניברסיטת תל אביב, על המדינה המאוכלסת ביותר באפריקה שהפכה גם לבירה עולמית של חטיפות המוניות.

ד"ר אירית בק, שלום.

ד"ר בק: שלום רב.

אלעד: מה אנחנו יודעים?

ד"ר בק: אנחנו יודעים שכ-300 ילדי בית ספר מגיל 8 ועד גיל הנעורים נחטפו מבית ספר באזור קנו או במדינת קנו, שזו אחת המדינות הגדולות בצפון ניגריה. ניגריה מדינה פדרלית וזו אחת המדינות הגדולות. המורים בבית ספר מספרים שהם נכנסו על אופנועים, הרבה פעמים החטיפות מתרחשות על גבי אופנועים. ירו לכל עבר, כנראה יש גם נפגעים, סביר להניח שיש גם נפגעים. והילדים נלקחו ל… בינתיים בתמונות הם של אזורים מיוערים.

[הקלטה]

Witness: They came in dozen, riding on bike, shooting sporadically and randomly. They surrounded the school and they block all the roads and when it went over 200 students.

ד"ר בק: החטיפה כשלעצמה היא אירוע לא נדיר בכלל בניגריה, אבל אירוע בכמויות וגם הגילאים של הנחטפים משנות את צביון האירוע ביחס לאירועים קודמים. בינתיים אף ארגון לא לקח על עצמו אחריות על החטיפה. ואנחנו יודעים גם שדרשו כופר תמורת שחרורם של הילדים, בניגוד לדפוסים קודמים של ארגון "בוקו חראם", אז לא כל כך ברור אם זה אחד הסניפים של הארגון או ארגון אחר שפועל בהשראתו.

אלעד: לא חסרים ארגוני טרור בניגריה, ולפני כמה ימים הודיעו החוטפים שאם הממשלה לא תשלם להם כופר, הם דורשים מיליארד נאירה ניגרי, זה שווה ערך ל-622 אלף דולר. אז אם הם לא יקבלו את הכסף הם טוענים שיוציאו להורג את כל החטופים, כל הילדים. ובניגוד לשקט היחסי סביב הסיפור הזה בתקשורת העולמית, אני מניח שבניגריה כולם מדברים רק על זה.

ד"ר בק: בהחלט יש מחאה עממית נרחבת כנגד המעשה הזה, גם בגלל ההיקף שלו, גם בגלל הגילאים של הנחטפים. והתקשורת גועשת. יש מחאות עממיות. כמובן שהורי הילדים, אבל מעבר לזה בציבוריות הניגרית יש הרבה מאוד תגובות שאפילו חוצות את העניין האזורי, הדתי, האתני. אז יש הרבה מאוד מחאות ודרישות מהממשלה הניגרית לפעול לשחרורם של הילדים.

[הקלטה] אובה סאני, מושל מדינת קדונה:

Sani: We have also sat down with the… with the… parents of those children that have been kidnapped. And we are sending a strong message to the mothers and we made it clear to them that one of the most important roles of the government is to ensure that we protect the lives and properties of our citizens.

אלעד: אז תראו, הנתון הוא בלתי נתפס. כי מאז חודש מאי האחרון, פחות משנה, נחטפו בניגריה יותר מ-4700 בני אדם. כמה ימים לפני שנחטפו אותם ילדים מבית ספר, קבוצה אחרת של ילדים ונשים נחטפו במחוז בורנו המרוחק. הם חיפשו בסך הכל עצים להסקה ונחטפו על ידי איסלאמיסטים חמושים. זה לקח כמה ימים עד שבכלל נודע על החטיפה הזו, כי החוטפים בדרך הרסו גם את התקשורת הסלולרית באזור. זו תופעה, זו מכת מדינה בניגריה. ויש לזה הסבר. ההסבר שזור בסיפור של ניגריה בעצם מהרגע שבו היא הפכה למדינה בשנות ה-60.

ד"ר בק: כשהבריטים עזבו את ניגריה, הייתה דווקא תקופה יחסית של דמוקרטיה, שלטון פרלמנטרי. זה מאפיין את רוב מדינות אפריקה שיצאו לעצמאות. היה גם עוד תחושה של מאבק לאומי מאחד לעצמאות. אבל התחושה הזאתי התפוגגה כשהתחילו לעלות כל מיני אינטרסים, בעיקר האינטרסים שקשורים לנפט ולכסף הרב שהוא הכניס למדינה הניגרית ובעלי כוח מקומיים שרצו להתעשר ויצרו בריתות עם כל מיני מונופולים בינלאומיים, למשל, חברת "Shell" הבריטית. ולבריטניה היו אינטרסים מאוד-מאוד חזקים שם. כך שכשהייתה מלחמה בניגריה וביאפרה, למרות שהיו עדויות שיש רצח עם בביאפרה, הבריטים המשיכו לתמוך בממשלה המרכזית בשל האינטרסים לשמר את המוקדי כוח שלהם שם והאינטרסים של הנפט.

אלעד: די מהר, שנים בודדות בסך הכל, וניגריה נכנסה למצב של חוסר יציבות והפיכות צבאיות. הגבולות שלה הלכו והשתנו, החלוקה הפנימית שבתוכה הלכה והשתנתה.

ד"ר בק: הגבולות הפדרליים הוחלטו על ידי הממשלה המרכזית. הממשלה המרכזית הייתה שורה של אנשי צבא ומנהיגים כאלה ואחרים. רובם, אגב, היו מוסלמים מהצפון, אבל הם פעלו גם בשיתוף פעולה עם קבוצות אתניות ובני דתות אחרות כדי לשמר את מוקדי הכוח הקבועים. אז אותה ממשלה הגיעה להסכמה, אבל הממשלות האלה גם לא נשארו הרבה זמן על כנן בדרך כלל. היו המון המון תחלופות של משטר. לרוב, אם אנחנו מסתכלים על רשימה של ראשי המדינה, אז חלקם נרצחו וחלקם הודחו בהפיכה צבאית זמן קצר אחר כך. זה כל הזמן מרידות, הרבה מהעמים שחולקו לפי הגבולות הפדרליים לא הסכימו לחלוקה הזו ומרדו. כך שלמעשה ההשלכה של החלוקה הפדרלית הייתה בסופו של דבר מן חוסר יציבות פוליטית מתמיד.

אלעד: והישות הזו שנקראת ניגריה היא נשמרה כרפובליקה שמורכבת מ-36 מדינות שונות. ולצד המאבקים הפנימיים והדיקטטורות הצבאיות שהתחלפו אחת בשנייה התחדדה גם אמת אחת באופן מאוד מוחשי וברור - ניגריה מורכבת מהרבה קבוצות שונות שאין להם תמיד הרבה מהמשותף.

ד"ר בק: יש שמה כ-250 קבוצות אתניות, אבל יש שלושה עמים שנקראים עמי הגרעין: שבצפון זה האוסה פולאני (Fulani), זה אלה שהיו מוסלמים מדורי דורות, זה שתי קבוצות שהתאחדו ביחד. בדרום זה היורובּה (Yoruba), שזה קבוצה שהיא חלקם מוסלמים חלקם נוצרים. והקבוצה של האיבּוֹ (Igbo), שהייתה בביאפרה, שדיברנו עליה. אלה היו הקבוצות הדומיננטיות והמרכזיות, אבל יש עוד המון המון קבוצות והמון המון אינטרסים אתניים. בדרך כלל, כשחושבים על אפריקה חושבים על מלחמות שבטיות, ויש היבט אתני מאוד מרכזי, אבל נוספים לו הרבה מאוד גורמים אחרים, למשל ההיבט הדתי. ההיבט הדתי בין צפון מוסלמי ברובו לדרום נוצרי ברובו. אבל גם המון המון פיצולים פנימיים, כי יש המון סוגים של נצרות למשל, ויש גם המון המון סוגים של אסלאם. והאסלאם הזה, במיוחד בדפוס הקיצוני שלו, הוא זה שעכשיו מכתיב במידה רבה את סדר היום של הצפון בניגריה.

אלעד: וכך, במשך שלושה עשורים ניגריה, או לפחות חלקים ממנה, נקרעה מבפנים. עד שהגיע השינוי, עד שניגריה החליפה את ההפיכות הצבאיות והדיקטטורות, לפחות באופן רשמי, לדמוקרטיה.

ד"ר בק: ב-99' מתחיל תהליך באמת של דמוקרטיזציה, שהוא מאוד מעניין, כי מצד אחד יש המשכיות עד עצם היום הזה. למשל, יש כל ארבע שנים בחירות והנשיא מתחלף, הרבה נשיאים כבר התחלפו, זה לא… משרה לכל החיים. יש גם מידה רבה של חופש ביטוי, עיתונות. אני קוראת די הרבה עיתונים ואני רואה שיש עיתונות שבהחלט מביעה את עמדותיה, והרבה מאוד תקשורת. יש קולנוע. יש את הקולנוע של נוליווד, אגב. זה אחד מ… נוליווד זה הקולנוע… הוא השני או השלישי במספר הצופים שלו בעולם. כי יש הרבה מאוד באפריקה ובפזורה הניגרית ברחבי העולם שרואים את הקולנוע הזה. אז יש שם תעשיית קולנוע, וחלקה גם פוליטית עם ביקורת על המשטר.

[הקלטה] מתוך סרטון:

Speaker: I love Obama. He loves Donald Trump. And together we are going to make Nigeria great again. All you have to do is to say ‘yes’!

ד"ר בק: ומאז, כאמור, יש כל ארבע שנים בחירות, ויש טענה אפילו שהן יחסית בסדר, יחסית שקופות, מתנהלות בסדר. אבל התהליך גם של הדמוקרטיזציה העלה הרבה מאוד מהשסעים על פני השטח. כשיש משטר דיקטטורי או אוטוריטרי, הרבה פעמים אנחנו לא שומעים על השסעים האלה והמאבקים, ויש פחד אולי להתעמת בפומבי. והתחילו הרבה מאוד מלחמות. למשל, מלחמות דת בין מוסלמים ונוצרים. הייתה תקופה קשה מאוד של פיגועים ופגיעה הדדית אלה באלה. והתחיל גם מהלך מאוד מעניין, שזמן קצר אחרי שהתחיל התהליך הזה כבר ב-2001, מנהיגי הצפון, המדינות של הצפון, החליטו שהם מיישמים את השריעה כחוק המדינה.

אלעד: זו כנראה הייתה אחת מתגובות הנגד לדמוקרטיזציה של ניגריה. אמרנו, זו מדינה משוסעת ומחולקת לקבוצות ותתי-קבוצות, ובהן אפשר למצוא, למשל בצפון, פלגים מוסלמים קיצוניים. והם ראו בדמוקרטיה המערבית שנכנסה למדינה סכנה כזו שמולה, ובמידה מסוימת בגללה, הם נקטו בקו בדלני וקיצוני.

ד"ר בק: כנראה זה רצון לשמור על הזהות הנבדלת של הצפון, על האופי המוסלמי מפני התהליכים האלה של הדמוקרטיזציה. ויישום השריעה עורר בזמנו הרבה מאוד תגובות בעולם. גם שתי נשים הואשמו אז בניאוף ורצו להוציא אותם להורג, וזה עורר הרבה מאוד תגובות בינלאומיות. אבל בסופו של דבר, למרות כל הדיונים ולמרות כל ההשגות, המערכת הזאתי נשארה על כנה. זאת אומרת, שבצפון ניגריה יש מערכת משפט נוספת מלבד המשפט האזרחי הפדרלי הניגרי. וזה גם מעיד על ההמשך, על ההתחזקות של הזהות המוסלמית של הצפון וגם ההקצנה של פלגים בתוך הצפון, של… כמו ארגון "בוקו חראם" ואחרים, שדוגלים בגישה הרבה יותר טהרנית לאסלאם ומתנגדים לכל מי שלמשל נכנע להשפעות מערביות.

אלעד: חסות אחת, וממש מיד חוזרים.

[חסות]

אלעד: אחרי עשרות שנים של דיקטטורות צבאיות ורגע לפני המילניום החדש ניגריה הפכה לדמוקרטיה. לפחות באופן רשמי, לפחות במסגרת שלה, במוקדי השלטון הרשמיים שלה. לפחות שם הממשל הדמוקרטי שהוקם עדיין מחזיק.

ד"ר בק: במובנים מסוימים הוא מחזיק, אבל אם נסתכל, למשל, על אזורים רבים במדינה, אז עבור תושבי אותם אזורים התהליך לא הצליח, הוא הרע את מצבם, הוא לא היטיב איתו. בדרום למשל, באזורים בעיקר שנמצא שם הנפט, הנפט עדיין נמצא בשליטה של חברות בינלאומיות ושל גורמים אינטרסנטים מקומיים. וכתוצאה מכך התושבים לא רק שלא נהנים נגיד מהיתרונות של הנפט, אין תעשיית נפט למשל, הנפט מיוצא גולמי והזיקוק נעשה בחוץ. וגם זה גורם לנזק סביבתי אדיר. אז יש הרבה מאוד התמרמרות בקרב הרבה קבוצות כנגד כך שהמשטר או המדינה לא מטיבה איתם ובהרבה מקרים אפילו מְרֵעָה את המצב שלהם. והרבה חשים בעצם שהמסר של הדמוקרטיה לא הוביל בסופו של דבר לשינוי המקווה, זאת אומרת, העתיד שלהם לא נראה טוב יותר, הסיכויים של הילדים שלהם לקבל חינוך לא טוב יותר, אין להם יותר תשתיות, אין להם יותר כסף. אז יש גם הרבה ציבורים שמאוד התאכזבו מהתוצאות של הדמוקרטיה.

אלעד: זהו, קידוחי הנפט האלה, שהפכו את ניגריה ליעד מאוד מבוקש ופופולרי בקרב חברות זרות, הפכו גם לכר פורה לשחיתות מקומית. ברור. אבל גם לעוד משהו - למוקד לחטיפות. זה התחיל בערך באותה תקופה שבה ניגריה עברה לממשל דמוקרטי. חטיפות של מומחים בחברות הנפט שעבדו בניגריה ותמורתם דרישה לכופר. לאו דווקא כסף, אגב. לא פעם הדרישה הייתה שיפור תשתיות מקומיות או עוד תקציבים לאומיים לאזור. זה הפך לעניין, הפך לתופעה. ובדיוק בתקופה הזו קרה בניגריה גם עוד דבר. בחסות הליך ההקצנה המוסלמי בצפון קם בניגריה ארגון חדש, ארגון שידוע בכינוי "בוקו חראם".

ד"ר בק: הארגון הזה הוא קם לקראת שנות ה-2000 והוא עבר מספר גלגולים. בהתחלה הוא היה… נתפס כמין ארגון חברתי כזה, בעל צביון רדיקלי, אבל לאט-לאט הוא התחיל לכוון יותר ויותר פעולות טרור. בהתחלה נגד מוסדות ממשלתיים, נגד מוסדות בינלאומיים. היה פיגוע טרור כנגד מוסדות האו"ם, וכלפי נוצרים. אבל בהדרגה ההתמקדות הפכה דווקא בקהלים מוסלמים בעיקרם, בעיקר אלה שנתפסים כלא מוסלמים מספיק, ככאלה שנוטים למשל אחרי חינוך מערבי, מעניקים חינוך מערבי לילדים שלהם. זה גם הכינוי של הארגון, זה לא השם שלו בוקו חראם, אבל בוקו חראם זה חראם על ה… זאת אומרת, על הספר, על החינוך המערבי, זה הכוונה. והארגון הזה כבר למעלה מעשור שולט באזורים רבים בצפון-מזרחה של ניגריה וגם באזורים אחרים מעבר לניגריה, במדינות סמוכות כמו ניז'ר, צ'אד. והוא מוכיח שרידות, למרות שיש נגדו כל הזמן פעולות צבאיות והתארגנויות אזוריות ובינלאומיות, ועדיין הוא מצליח איכשהו לקום כל הזמן על רגליו מחדש. והתוצאות הן תוצאות הרות אסון גם לאוכלוסיות המקומיות. הרבה מהם הופכים להיות פליטים, עקורים. הם חיים תחת טרור. והמציאות באזורים האלה היא מציאות מאוד-מאוד קשה ל… כמובן לכל מי שלא מסכים לאידיאולוגיה של הארגון.

אלעד: לצד שלל הפעילויות האלימות של בוקו חראם, כבר בשנת 2009 הם אימצו פרקטיקה נוספת שהעולם המערבי אז לא ממש שמע עליה בהקשר של ניגריה - חטיפות. בין אם לצורכי הפחדה והשתלטות על אזורים ואוכלוסיות, גיוס חיילים, כסף, משאבים, חטיפות המוניות הפכו לכלי שמיש בארגז הכלים של ארגון הטרור. כך במשך שנים, עד שבשנת 2014 כולם כבר ידעו מי זה בוקו חראם ומה הם עושים. כולם כבר דיברו על זה כי אז בוקו חראם נכנסו לבית ספר תיכון וחטפו ממנו 276 תלמידות בשעה שהתכוננו להתחיל את הבגרות שלהן בפיזיקה.

[הקלטה - ברקע בכי וזעקות שבר]

Reporter: The desperate scene as mothers, fathers, brothers and sisters arrive at the school where more than 200 girls were abducted.

ד"ר בק: ‫הדרישה היא באמת לביטול ‫כל צביון מערבי של החברה, ‫כולל חינוך. החינוך צריך להיות חינוך מוסלמי בלבד, במסגרת בתי ספר קוראנים מספר מוגבל של שנים, ולא לתת לבנו… לא לפתוח את הצוהר לעולם לאותן בנות ש… לחינוך מערבי, שלפי תפיסתם מקלקל את הצביון הטהור של האסלאם המהותי, הטהור. והאידיאולוגיה הזו שהיא מלווה עם נשק ועם כוח צבאי מאפשרת ליישם את האידיאולוגיה הזאת באזורים עליהם הם משתלטים. וכמובן הארגון הפך להיות מוכר בעולם בעיקר סביב הקמפיין הבינלאומי, כי בזמנו מישל אובמה והרבה מאוד ידוענים אחרים יצאו בקמפיין Bring Back our Girls, שהיה לו תהודה בינלאומית.

[הקלטה - אנשים צועקים Bring back our girls now, ולאחר מכן מישל אובמה]

Obama: Like millions of people across the globe, my husband and I are outraged and heartbroken. And I want you to know that Barack has directed our government to do everything possible to support the Nigerian government's efforts to find these girls and bring them home.

ד"ר בק: ולמרות זאת, המציאות העגומה שהיום, עשור אחרי, למעשה רק מחצית מהבנות שוחררו. מחצית מהבנות, עדיין לא יודעים מה עלה בגורלן, אם הן בכלל בחיים או אם הן חיות באיזשהו מקום.

אלעד: עשרות חטופות הצליחו במהלך השנים להימלט. חלקן שוחררו ונמצאו עם תינוקות שילדו בשבי. חלקן סיפרו שחיתנו אותן בכפייה עם אנשי בוקו חראם. היו כאלה שסיפרו שבמהלך השבי, הם נישאו בכפייה לשלושה גברים שונים. עשור אחרי, ועשרות חטופות מאז עדיין מוגדרות נעדרות. מבצעי חילוץ נקודתיים עדיין נמשכים. ומאז, בכל רחבי ניגריה הפכו חטיפות לעניין שאפשר אולי להגדיר אותו ככמעט שגרתי. ארגוני טרור, ארגוני פשע, כנופיות מקומיות, הם חוטפים אזרחים, ילדים, פקידי ממשל. הממשלה בניגריה העבירה חוק שאוסר על תשלום כופר לחוטפים, אבל המוטיבציה שלהם לא באמת נפגעה. והעולם ברוב המקרים בכלל לא שומע על זה.

ד"ר בק: כי אפריקה בדרך כלל יחסית שולית. למשל, מעט אנשים יודעים שב-2016 בוקו חראם היה ארגון הטרור הרצחני ביותר בעולם. כי תשומת הלב מתמקדת בדרך כלל באזורים שהם יותר קרובים למערב, או שההשלכות של הלחימה שם משפיעות יותר על המערב. ובדרך כלל המדינות… מה שמתרחש בתוך מדינות אפריקה הוא הרבה פחות זוכה לחשיפה. היום, למשל, בסודאן שבאפריקה יש את המשבר ההומניטרי החריף ביותר בעולם, כ-7 מיליון פליטים, עקורים, רעב. ואנחנו כמעט ולא שומעים על זה.

אלעד: בוקו חראם, כארגון, עוד נוכח בניגריה, בעיקר בצפון וגם במדינות השכנות. הכוח של הארגון נחלש בשנים האחרונות בגלל פיצולים פנימיים ופעילות צבאית מגובה בסיוע של המעצמות המערביות. ונכון לעכשיו לא ברור אם בוקו חראם, ארגון מסונף, או ארגון אחר בכלל, אחראי לחטיפת 287 התלמידים הצעירים.

ד"ר בק: קשה עכשיו לשים את האצבע בדיוק על איזה ארגון ביצע את החטיפה הנוכחית, אם זה אחד מהסניפים של בוקו חראם או ארגון אחר. אבל למרות הפיצול הזה, או בשל הפיצול הזה, יש התפשטות מתמידה של הקבוצות האיסלמיסטיות החמושות לאזורים רבים. וכשזה מצטרף לבעיות כמו המוני פליטים ועקורים וגם משבר אקלים מאוד מאוד חריף אז השילוב הזה הוא שילוב מאוד מאוד קטלני, שמשפיע כמובן בצורה הקשה ביותר על תושבי האזורים האלו. גם שם יש משבר הומניטרי מאוד קשה.

אלעד: כן, זו עוד נקודה חשובה - משבר האקלים. הוא הוביל למשבר בחקלאות, שהוביל למשבר מזון, למשבר הומניטרי, וכולם הובילו לעוד חטיפות ולעוד כופר. יש חוטפים שדרשו אוכל בתמורה לשחרור בני הערובה שבידם. וכעת יש בתקשורת העולמית מי שאומר שהממשלה בניגריה לחלוטין איבדה שליטה. שאפילו גורמי ממשל בניגריה מודיעים שהם לא מצליחים לשמור על התושבים שלהם מפני חטיפות. בניגריה יש היום חשש ממשי, שכמו התלמידות שנחטפו לפני עשור, כמו אלפים שנחטפו מאז, גם אותם תלמידים צעירים יגויסו בכפייה, יחותנו בכפייה ופשוט יעלמו באזור המיוער הגדול שבמדינה. ניגריה בכלל נמצאת במציאות שבה חלקים מהרפובליקה, מ-36 מדינות שמרכיבות אותה, צועדות לכיוון אחד ואחרות לכיוון ההפוך.

ד"ר בק: יש הרבה מאוד תהליכים של שינוי, של צמיחה, של מעמד ביניים מאוד חזק, של תיעוש, אורבניזציה. זאת אומרת, עדיין מדובר על סוג של מדינה שבחלקים מסוימים שלה היא מתפקדת, בחלקים אחרים כמו שאנחנו רואים לא, אבל בחלקים מסוימים היא כן מתפקדת. השאלה אם היא תצליח לייצב את המדינה, ליצור נגיד חלוקה שווה יותר של המשאבים והפיתוח, או שיקרה מה שקרה במדינות סביבה והיא תחזור לתקופה הטרום דמוקרטית שלה - תקופה של הפיכות צבאיות, חוסר יציבות פוליטית והתדרדרות כללית.

אלעד: ד"ר אירית בק, תודה רבה.

ד"ר בק: תודה רבה לך.

אלעד: וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה - שירה אראל, דני נודלמן ועדי חצרוני, על הסאונד יאיר בשן שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

אני אלעד שמחיוף.

אנחנו נהיה כאן גם מחר.

[חסות]

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

4 views0 comments

Comments


bottom of page